נחלאות

נחלאות הוא כינוי לגוש של שכונות ותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין הרבע האחרון של המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה.

השכונות הראשונות נבנו על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה (אנשי היישוב הישן) כחלק מתהליך היציאה מהחומות, ואילו החדשות יותר הוקמו על ידי בני עדות המזרח שעלו ארצה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. הקרקע נקנתה חלקים חלקים מידי יושבי הכפר הערבי ליפתא שבמערב ירושלים.

בשנים האחרונות פועל מיזם שיקום אורבני וקהילתי בנחלאות, הנקרא "פרויקט שיקום לב העיר". שם זה מלמד על מיקומו של גוש השכונות. בשנים האחרונות הופץ מידע כאילו שם המרכז הקהילתי משקף גם את מספר השכונות השותפות בו, לב בגימטריה 32. טענה זו אינה נכונה.

נחלאות ורחביה
נחלאות בתצפית ממגדל העיר לכיוון צפון מערב. בתי השכונה הם המבנים הנמוכים, עם גגות אדומים. בשמאל התמונה עומד מרכז ז'ראר בכר (הבניין עם חזית הזכוכית), ומשמאלו בתיה של שכונת רחביה. ניתן לראות באופק את מלון קראון פלזה, ומימינו גשר המיתרים.
Doubled window
חלון טיפוסי בנחלאות

היסטוריה

הקמת הנחלאות החלה בזמן היציאה מהעיר העתיקה בירושלים. השכונה הראשונה מהנחלאות היא אבן ישראל, השכונה השישית שנבנתה מחוץ לחומות. בניגוד לשכונות הראשונות שנבנו מדרום לצפון, אבן ישראל נבנתה ממערב לנחלת שבעה על רחוב יפו. תהליך זה המשיך עם בנייתן של שכונות נוספות על רחוב יפו, מה שהגדיל את גבול ירושלים המערבי. השכונות שהוקמו לא היו דומות אחת לשנייה מבחינת תקנון, אוכלוסייה, מצב כלכלי ודתי.

Knesset Israel B
שכונת כנסת ישראל ב' בשנות ה-20
Knesset Israel A
שכונת כנסת ישראל א' בשנות ה-30

הקמת שכונות הנחלאות התעצמה לקראת סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. בשכונות לב העיר - הייתה הראשונה שנבנתה, כאמור, שכונת אבן ישראל בשנת 1875. השכונה הראשונה במתחם החרדי בלב העיר הייתה שכונת כנסת ישראל א[1] שהוקמה בשנת 1891. רוב השכונות הוקמו בתקופה העות'מאנית אך שכונות נוספות הוקמו גם בזמן המנדט הבריטי.

בשנות העשרים של המאה העשרים, נבנו שכונות חדשות ומרווחות בירושלים דוגמת בית וגן, בית הכרם, רחביה ותלפיות. האוכלוסייה המבוססת עזבה לשכונות החדשות, אך היו שנשארו בנחלאות - אלו שלא הייתה בידיהם היכולת הכלכלית או מתוך רצון לשמור על המסגרת הקהילתית. עולים רבים הגיעו באותן שנים לירושלים, עולי אשכנז העדיפו את השכונות החדשות בירושלים ואילו עולי עדות המזרח העדיפו ברובם את שכונות הנחלאות - שכבר אז החלו להיקרא הנחלאות. השכונות נהיו למקום של עוני, צפיפות והזנחה.

לאחר קום המדינה גדלה אוכלוסיית הנחלאות עוד יותר. כדי להתמודד עם הצפיפות, דירות הורחבו בצורה בלתי חוקית והמקום הפך למוזנח ביותר. משפחות היו צריכות להתאים את בתיהם לטכנולוגיה שהייתה אז קיימת בכול בית בשאר הארץ כמו בישול ומקלחות - במקומות רבים בנחלאות. לקראת מלחמת ששת הימים השכונות היו ברובן מאוכלסות בעולים חדשים, בקשישים ומשפחות מטופלות. לאחר מלחמת ששת הימים, נוספו שטחים חדשים לשטח ירושלים ושכונות חדשות נבנו כמו רמות אלון, תלפיות מזרח ופסגת זאב, מה שגרם לעזיבה נוספת של אוכלוסייה צעירה. מצב השכונות הורע עוד יותר: התושבים התמעטו, דירות רבות היו נטושות וסמים ועבריינות נכנסו בהן.

גם מצבו של שוק מחנה יהודה היה בכי רע וניסיונות לעורר את האזור כמו בנייתו של מרכז כלל לא עמדו בתחרות מול המרכזיים המסחריים החדשים, באזורים האחרים של העיר. בניגוד לתהליך ההזנחה החל גם תהליך של אכלוס הנחלאות באוכלוסייה חדשה וצעירה שהוקסמה מיופיין הציורי של הנחלאות וכן מהמחירים הזולים שבאזור, הדבר גרם לעיתים לסכסוכים עם האוכלוסייה הוותיקה בשכונה. לאחר מכן אף הגיעו אנשים אמידים יותר שהחלו לשפץ את הבתים הישנים.

עיריית ירושלים החלה באמצע שנות השמונים בניסיונות שונים לפיתוח ושיקום השכונות: בשוק מחנה יהודה, בהקמת מנהלה וגיוס תרומות לפרויקט. בשנת 1987 נתנה קרן היסוד מתנה למדינת ישראל - לשנת הארבעים שלה - והיא פרויקט שיקום שכונות לב העיר. העבודה נעשתה הן בתחום התשתית והפיתוח העירוני והן בתחום החברתי, בחיזוק האוכלוסייה הקיימת. זאת תוך כדי ניסיון לרצות את כול המעורבים בשל מורכבות האזור. בשנת 1991 החל לפעול המנהל הקהילתי לב העיר שנבחר בבחירות דמוקרטיות ועד שנת 2000 שופצו 400 יחידות דיור.

כיום, עובר מרכז העיר של ירושלים כולו - תהליך של החייאה, התחדשות, שיקום ופיתוח.

השכונות

רחובהמדרגות-בשכונתנחלאות
רחוב המדרגות בשכונת "נחלת אחים"
Alley in Nachlaot
סמטה בנחלאות
Nachlaot11
שירותים מחוץ לבית בנחלאות
נחלאות לאחר שלג
שכונת נחלאות - לאחר יום שלג
Shevet-Zedek
שכונת שבת צדק ("שכונת הפחים", 2018

שבת צדק - הוקמה על ידי ועדת הספרדים ב-1889 כדי לשכן בה את העניים שהסתננו לשטח השכונה שעתידה להיות ימין משה ופונו משם. בגלל אופי השכונה דבק בה השם "חארת א-טאנק" שפירושו 'שכונת הפחים'. תושבי השכונה הראשונים היו ברובם בני עדות תימן ופרס. לאחר זמן נוספו אליה בני עדות אחרות וברחוב ביבס ישנם שלושה בתי כנסת שיעידו על כך: בית הכנסת כורדי; בית כנסת ספרדי, ובית הכנסת של יוצאי נציבין שבטורקיה וקמישלי שבסוריה. בשנת 1935 הייתה השכונה מהעניות ביותר בירושלים עם השכירות הזולה ביותר[2]. בשנת 1955 נכללה השכונה בתוכנית המתאר של ירושלים כאזור הריסה[3] שלא ניתן לדללו ולשקמו אלא יש להרסו כליל[4].

זיכרון יוסף - שוכנת בין הרחובות: סלמן, הירקון, היבוק וארנון. הוקמה בשנת 1931 ונקראה על שם יוסף לוי, מהעדה האשכנזית, שהיה בעל הקרקע. מכיוון שנבנתה בתקופת המנדט הבריטי חלו עליה חוקי התכנון והבנייה המנדטוריים הניכרים בבתים הנמוכים יחסית המגיעים לגובה מרבי של שלוש קומות בלבד. תושביה הראשונים היו בעיקר כורדים.

זכרון יעקב - נוסדה בשנת 1933 כדי לאכלס את העולים הרבים שהוסיפו להגיע מכורדיסטן אל האזור. נחום מזרחי שכּוּנה "צ'וצ'ה", רכש את הקרקע וקרא לשכונה על שם אביו החכם יעקב מזרחי.

נווה שלום - שוכנת בין הרחובות שילה, גבעון, בית צור ונסים בכר. נוסדה בשנת 1896, והייתה מורכבת מבני תימן ופרס שרכשו קרקעות מבנק פרוטיגר. שם השכונה ניתן לה על פי הפסוק: "וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות" (ישעיה לב, יח).

שבת אחים - שוכנת בין הרחובות שילה, רמה ובצלאל. נוסדה על ידי חברה מסחרית שרכשה את הקרקעות למטרות רווח. בנייתה החלה ב-1892 אך כנראה לא הושלמה ובתיה התמזגו עם בתי נוה שלום ונחלת ציון הסמוכות. בשכונה התגוררו בני עדות שונות מה שמתאים לשמה הקרוי על פי הפסוק בתהילים קל"ג: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". השם גם מרמז על העדות שהסתופפו בה: שפניולים, בגדדים, תימנים, אורפלים, חלאבים, יוונים ומוגרבים.

נחלת ציון - הוקמה ב-1891 על ידי אברהם (אלברט) ענתבי, מנהל חברת "כל ישראל חברים" בירושלים. הוא רכש את הקרקע מערביי ליפתא ובאמצעות כי"ח שיכן במקום פועלים ואומנים עניים. ענתבי עצמו נחשד על ידי הטורקים בחוסר נאמנות בזמן מלחמת העולם הראשונה והוא הוגלה מהארץ. במשך שנים לא שכחו תושבי השכונה את פועלו וכינו אותה "השכונה של מסייה ענתבי". בשנים האחרונות נחלת ציון משכה אליה סטודנטים רבים שהוקסמו מאופיה המיוחד, מה שהחל תהליך של שיקום השכונה וכיום מגיעות אליה משפחות מבוססות המשפצות מחדש את הבתים הישנים.

שמות הנחלאות

לכל שכונה בגוש הנחלאות ישנו שם ייחודי לה. השם "נחלאות" מקורו כנראה בעובדה כי כמה משמות השכונות מתחילים במילה "נחלת", כך נחלת אחים, נחלת יוסף, נחלת ציון וכדומה.

כמה משמות השכונות קשורים ביזם או בתורם שהקים אותן, כך היא למשל סוכת שלום הנקראת על שם היזם שלום קונסטרום; בתי ברוידא על שם יעקב משה ברוידא; אהל משה ומזכרת משה על שם משה מונטיפיורי וכו'. רוב שמות השכונות היו גם שמות של ספרי יהדות ידועים באותה תקופה, כמשמעות שנייה. כך "מאה שערים", "נחלת שבעה", "מקור ברוך", וגם השכונות הנזכרות "מזכרת משה" ו"סוכת שלום".[5] לכמה מהשכונות שם בעל משמעות דתית הקשור גם לתולדותיה. כך היא למשל אבן ישראל, ששמה שאוב מפסוק בספר בראשית: "מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל", והמילה אב"ן מייצגת בגימטריה את מספר יושביה הראשונים - 53. דוגמה נוספת היא זיכרון טוביה, ששמה שאוב מן הפסוק בתהילים: "זכר רב טובך יביעו" והיא מתייחסת למקימה - יוסף ריבלין, שזו לו השכונה ה-11 מתוך 16 שהקים בירושלים (טב בגימטריה 11).

יוזמות הבנייה

השכונות הוותיקות בנחלאות הוקמו, כאמור, על ידי יוצאי העיר העתיקה, אך ניתן לחלק את יוזמות הבנייה לחמישה סוגים עיקריים:

  • שכונת כולל - התארגנות על בסיס כלכלי-חברתי, לרוב על פי ארץ או עיר המוצא. לדוגמה: כנסת ישראל; בתי מונקאטש.
  • שכונת עדה - הקמת השכונה עבור מתיישבים בני עדה אחת. לדוגמה: מזכרת משה (אשכנזים); נווה שלום (פרסים וחלבים); נחלת אחים (כורדים).
  • שכונת יזם - יוזמה כלכלית גרידא, שמטרתה למכור או להשכיר את הבתים לכל המרבה במחיר. לדוגמה: סוכת שלום; מחנה יהודה; אבן ישראל.
  • שכונת הקדש וצדקה - יוזמת חסד של בעלי אמצעים לטובת עניים. לדוגמה: זיכרון טוביה, אהל משה.
  • שכונת הנצחה - יוזמה פרטית של בעל נכסים המבקש להנציח את שמו. לדוגמה: בתי ראנד; בתי ברוידא.

רשימת השכונות על פי סדר הקמתן

Nachlaot
מפת הנחלאות
  1. אבן ישראל – 1875
  2. משכנות ישראל – 1876
  3. בית יעקב – 1877
  4. מזכרת משה – 1882
  5. אוהל משה – 1883
  6. בתי גורל – 1885
  7. סוכת שלום – 1888
  8. מחנה יהודה – 1888
  9. שבת צדק – 1889
  10. שערי צדק – 1889
  11. זיכרון טוביה – 1890
  12. אוהל שלמה – 1891
  13. שערי ירושלים – 1891
  14. כנסת ישראל א' – 1891
  15. נחלת ציון – 1891
  16. שבת אחים – 1892
  17. נווה שלום – 1896
  18. בתי מינסק – 1898
  19. אוהלי יעקב – 1902
  20. בתי יעקובסון – 1902
  21. בתי ברוידא – 1902
  22. כנסת ישראל ב' – 1903
  23. שערי רחמים - 1906
  24. בתי ראנד – 1908
  25. נחלת אחים – 1924 (ובתוכה "נחלת יעקב" - 1927)
  26. נווה בצלאל – 1924
  27. כנסת ישראל ג' – 1925
  28. זיכרון אחים – 1929
  29. בתי מונקאטש – 1931
  30. זיכרון יוסף – 1931
  31. זכרון יעקב – 1933

אדריכלות בנחלאות

Nahla'ot window
חלון זוגי עם "טאקה" בצורת מגן דוד

השכונות הראשונות בנחלאות שנוסדו במחצית השנייה של המאה ה-19, נבנו ברובן במתכונת של שכונת חצר: בתי השכונה הקיפו כמסגרת אטומה חצר פנימית, שהגישה אליה הייתה דרך שערים שננעלו בלילות. הכניסה אל הבתים הייתה דרך החצר בלבד, וכך היו יושבי הנחלאות מוגנים ו"מוקפים חומה", מחשש שודדים וחיות מסוכנות. בתחילת המאה ה-20 פחת החשש מפני "מדברה של ירושלים", החצר נעלמה והשכונות החלו להיבנות במתכונת של סמטאות צרות שתי-וערב. דוגמאות לשכונות כאלו: נווה שלום, נחלת ציון ושבת אחים.

בתי השכונות נבנו באבן מקומית במתכונת הבנייה המסורתית בירושלים של המאה ה-19: בתי קומה אחת בעלי חלונות כפולים ומעליהם "טאקה" - חור קטן ועגול לאוורור. בחצרות נחצבו בורות מים, ששימשו את יושבי הנחלאות עד שנות ה-30 המוקדמות, עם העברת צינור המים הבריטי לירושלים.

מוסדות וגופים בנחלאות

Shuk3
שוק מחנה יהודה 2005

שוק מחנה יהודה

השוק המפורסם של ירושלים שוכן בגבול שכונת מחנה יהודה, שהיא אחת מ-32 הנחלאות. שכונת מחנה יהודה הוקמה על ידי יוסף נבון בֱּיי בשלהי המאה ה-19 ונקראה על שם אחיו הצעיר יהודה. מיקומה המצוין של השכונה על אם הדרך יפו מחד ועל גבול הנחלאות מאידך משך אליה תגרנים ערבים מן הכפרים הסמוכים, שביקשו למכור את תוצרתם ליושבי הנחלאות ולעוברי הדרך כאחד. ברבות השנים הלך השוק והתבסס, עד כי היום קשה כמעט להבחין כי מדובר למעשה בשכונת מגורים.

תיאטרון פרגוד

תיאטרון פרגוד הוא מוסד התרבות הרב-תחומית הוותיק בירושלים, נוסד בשנת 1969 על ידי אריה מארק בשכונה.

בתי הכנסת בנחלאות

תקצר היריעה מלסקור את כל בתי הכנסת שפעלו ופועלים בנחלאות. להלן רק החשובים והבולטים שבהם:

Hesed Verahamim Synagogue Jerusalem
בית כנסת חסד ורחמים
  • אהל משה על שם משה מונטיפיורי - שוכן בשכונת אהל משה ונקרא על שם מקים השכונה. בפתח בית הכנסת מצוי עד היום השלט המקורי המלמד על שנת הבנייה - תרמ"ג (1883). לבית הכנסת כיפה גבוהה ומרשימה המעוטרת בצבע כחול ובכוכבים. את הקירות מקשטים סמלי השבטים. התפילה בנוסח ספרדי.
  • בית הכנסת עַדֶס - המפואר בבתי הכנסת בנחלאות. נבנה בשכונת נחלת ציון בשנת 1901 על ידי בני משפחת עַדֶס האמידה שעלתה ארצה מחלב שבסוריה. בית הכנסת מעוטר כולו בפרסקאות שנעשו על ידי תלמידי בית הספר לאמנות בצלאל, ובעיקר על ידי האמן יעקב שְטָרק. את כותל המזרח מכסה ארון קודש ענק, עשוי מעץ משובץ בצדף, שהובא חלקים חלקים מסוריה. בבית כנסת זה נמשכת מסורת אמירת שירת הבקשות בשבתות החורף.
  • חסד ורחמים - בית כנסת צנוע השוכן בשכונת מזכרת משה. הוקם על ידי בני העדה הספרדית בשנת תרפ"ה 1925 במקומו של בית מרזח שפעל בשכונה. את קירו הצפוני מעטר ציור קיר המתאר את סמטת הכותל המערבי בשנת בניית בית הכנסת.
  • בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה - בית כנסת מיוחד באהל משה המשמר את נוסח התפילה שנהגו בני קהילת העיר יאנינה שביוון. הוקם בראשית המאה ה-20 על ידי האלמנה הערירית שרה לזכר בעלה. היא המשיכה להתגורר בקומת הקרקע עד יום מותה.
  • בית הכנסת "בראשי" - ע"ש התנא ר' אחא בר אשי. בית הכנסת נוסד בשנת תרצ"ו על ידי עדת יוצאי כורדיסטן והוא ממוקם ברחוב הירקון בשכונת זיכרון יוסף.
  • בית הכנסת שאולי וכאשי - בית הכנסת הוקם על ידי משה כהן שאולי. בית הכנסת מאופיין בשילוב יוצא דופן בין מתפללים צעירים ומתפללים מבוגרים. בבית הכנסת, ממנו פועל כיום גמ"ח מזון ידוע, נהג להתפלל עד ליום מותו, המקובל הידוע, ר' מרדכי שרעבי.
  • בית הכנסת אוהבי ציון - בשכונת נווה שלום. נוסד בשנת 1906. הוקם על ידי "אגודת אוהבי ציון" שהורכבה מאנשי עדת הפרסים שעלו מהעיר שיראז. בין מייסדי בית הכנסת היו אהרון הכהן, רפאל חיים הכהן, דוד כליפא, אברהם עזרה ניסן, עזרא ניסן -ניסני, חכם יזדי, יעקב כליפה, חכם מנשה כהן, שוכרי כליפא, בנימין מזרחי, משה כהן שאולי, אליהו יעקב בנא, ציון אברהם בושרי ויצחק שמש.
  • בית הכנסת אגודת צעירי פרס - בשכונת נווה שלום. נוסד בחודש תשרי, תרפ"ב (1921). הוקם על ידי "אגודת צעירי פרס" שהורכבה מאנשי עדת הפרסים שעלו ממחוז בושהר. בראש בית הכנסת עמדו: פרופ' הרב עזרא ציון מלמד ואברהם (עזרא) ניסן.
  • בית הכנסת אור זרוע - לעדת המערבים, ברחוב שמואל רפאלי 3, נחלת אחים. הוקם בשנת תרפ"ז (1926) על ידי הרב עמרם אבורביע, שכיהן כרב של נחלאות עד לשנת 1951. עיריית ירושלים הכריזה על בנין בית הכנסת אור זרוע כאתר מורשת לשימור[6].
  • בית הכנסת תפארת ישראל - כורזין - בית כנסת צנוע השוכן בפינת רחובות בצלאל וכורזין. הוקם על ידי העדה הדרבקלית אשר מטורקיה. כיום התחדש המניין בבית הכנסת על ידי תושבי השכונה וצעיריה. הנוסח הוא שילוב נוסחים מעדות שונות בריבוי מנגינות ושירים. כיום בית הכנסת מלא בתפילות השבת עד אפס מקום ואף מעבר לכך.

רב השכונה היה הרב רחמים לוי[7] שכיהן בתפקיד מאז שנות החמישים.

PikiWiki Israel 48879 Architecture of Israel

בית כנסת חסד ורחמים

Inside Ades Synagogue

בית הכנסת עדס ליוצאי קהילת חלב

The cornerstone laying ceremony for the Or Zaruaa synagogue building founded by Rabbi Amram Aburbeh

הנחת אבן פינה לבית הכנסת אור זרוע, 1926

אוכלוסיית הנחלאות

תושבי נחלאות

תושבי נחלאות הראשונים היו יהודים אשכנזים וספרדים שיצאו מן העיר העתיקה והקימו שכונות על בסיס עדתי. כך היא למשל שכונת אהל משה הספרדית, מזכרת משה האשכנזית נחלת ציון התימנית-כורדית או נווה שלום הפרסית. הווי הנחלאות ברוח היישוב הישן השתנה עם קום המדינה, כאשר עולים חדשים שהתיישבו בהן הקימו שכונות חדשות כמו שכונת הכורדים, שכונת הפחים, נחלת אחים וכדומה. מקובץ שכונות וותיקות ברוח היישוב הישן הפכו הנחלאות לפרבר שוקק עדות ושפות. בשנים אלה הייתה עדנה לבתי התפילה, ובשיא של שלהי שנות החמישים פעלו למעלה מ-90 בתי כנסת בנחלאות. שבע מתוך 32 שכונות הנחלאות נותרו מאופיינות כחרדיות. במהלך השנים דירות הוזנחו וערכן צנח, והיחידים שהגיעו מבחוץ לגור בשכונה היו בעיקר סטודנטים וצעירים דלי אמצעים, ששמחו על הדירות הזולות במרכז העיר.

מצבן הקשה של הנחלאות הביא בשנות ה-80 להקמת פרויקט "לב העיר", שנועד לשקם את תדמיתן של הנחלאות ומצבן. במסגרת הפרויקט נאספו כספים וניתנו תנאים מפליגים לאוכלוסייה המקומית לשפץ את בתיה. כן נקבעו כללי שימור גמישים למדי, והתושבים עודדו לקדם את תנאי מגוריהם ומחייתם. במקביל נפתחו בנחלאות שני מרכזי תרבות - האחד באהל משה והשני במזכרת משה - ובהם חוגים, קורסים, מפגשים ושיעורים לרווחת תושבי הנחלאות. הצלחת הפרויקט הייתה רבה ועקב כך הפך גוש הנחלאות לאזור מגורים מבוקש. השינויים לטובה גרמו לכניסתן של משפחות חדשות ומבוססות, בעלות אוריינטציה דתית הגרות בעיקר בבתים משופצים וחדשים וחיות בניתוק מהאוכלוסייה הצברית המקומית והשורשית. למרות התייקרות הדירות, ניתן עדיין למצוא סטודנטים וצעירים רבים המתגוררים בבתים המקוריים של השכונות. כיום מהווה השכונה חלק מן הביצה הירושלמית.

Bannai
כתובת מעל פתח חנות משפחת בנאי בשוק מחנה יהודה

אנשים ידועים מנחלאות

בשכונת אהל משה, ברחוב הכרמל התגורר שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש), שהיה מחבר ומתרגם פורה, ובעל בית דפוס. בביתו, שבו גם פעלו מכונות הדפוס, הודפס לראשונה המילון העברי הראשון של אליעזר בן יהודה.

באותה שכונה, ברחוב הגלבוע 11 התגוררה במשך שנים משפחת נבון. הבן הצעיר מתוך שני בנים הוא יצחק נבון, שהיה הנשיא החמישי של מדינת ישראל. בין יצירותיו המפורסמות ניתן למצוא את המחזה "הבוסתן הספרדי", שנכתב על שכונת ילדותו זו.

בשכונת מחנה יהודה התגוררה משפחת בנאי, שבניה ונכדיה הפכו לדמויות מרכזיות בעולם התרבות והבידור הישראליים: הבנים יעקב, יוסי, חיים, וגברי, והנכדים מאיר, אהוד, אורנה, יובל, אביתר ואורי. בית משפחת בנאי עמד ברחוב האגס 1, כפי שמעיד השיר שנכתב על ידי הנכד אהוד. בשנת 2004 הוחלף שם הרחוב באופן רשמי ל"רחוב בנאי", על שם סב המשפחה, שאף החזיק בדוכן ירקות ופירות ברחוב.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מפת ארץ ישראל וסוריא מאת משה קליר, [1905, הכולל תמונות שכונת כנסת ישראל וטקסט תאורי על אודותיה], אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  2. ^ הודעה על תשלום מס הקהילה לשנת תרצ"ד, דואר היום, 4 באפריל 1935
  3. ^ נקבעו 11 אזורי הריסה בירושלים, דבר, 6 באוקטובר 1955
  4. ^ שיקומם של משכנות העוני, דבר, 30 בדצמבר 1959
  5. ^ באתר כתבים עבריים (היברובוקס): אבן ישראל, נחלת שבעה, משכנות ישראל, בית יעקב, מחנה יהודה, שערי צדק, סוכת שלום, מאה שערים, נחלת שבעה, מקור חיים, מקור ברוך, מזכרת משה (נכתב לזיכרון משה מונטיפיורי), אהל משה
  6. ^ ראו בוויקיפדיה האנגלית
  7. ^ הרב רחמים לוי באתר ויקישיבה
לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
אבן ישראל

שכונת אבן ישראל היא השכונה היהודית הראשונה שנבנתה במתחם הנחלאות בירושלים בשנת 1875, בצמוד לרחוב יפו. ייחודה היה באופיים המגוון של יושביה - אשכנזים וספרדים (בניגוד לרוב ה'נחלאות' האחרות, שהתבססו על מרכיב עדתי), בני 'חברת הלומדים' ובעלי מלאכה, עשירים ועניים. גבולות השכונה הם רחוב יפו מצפון; סמטת אבן ישראל ממזרח; רחוב אגריפס מדרום, וסמטת משיח ברוכוף (בית היתומים הספרדי) ממערב.

אהל משה

אהל משה היא אחת מהשכונות הראשונות אשר הוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. כיום מהווה חלק משכונת נחלאות.

אוהל שלמה

שכונת אוהל שלמה היא שכונה קטנה מצפון לרחוב יפו בירושלים, בסמוך לשוק מחנה יהודה.

בית יעקב (שכונה)

שכונת בית יעקב היא שכונה קטנה בירושלים, נוסדה בשנת 1877 והיא התשיעית במניין השכונות היהודיות מחוץ לחומות העיר העתיקה השכונה נושקת לרחוב יפו ורחוב אבישר. כיום השכונה נבלעה על ידי שוק מחנה יהודה.

בתי ברוידא

בתי ברוידא היא שכונה חרדית ברחוב התבור בירושלים, בשולי שכונת נחלאות. שמה הרשמי הוא "אהלי יעקב", על שם יעקב ברוידא, התורם לבניינה. השכונה נוסדה בשנת 1902, ומצויה בסמוך לשכונת כנסת ישראל.

בחודש סיוון תרס"ג (1903) תיאר דוד ילין בעיתון השקפה את הקמת בית הכנסת המרכזי בשכונה:

השכונה בנויה בקומפלקס בניינים אחד עם שכונת בתי ראנד, וכוללת בניין אחד ארוך בעל שלוש קומות עם קשת במרכזו, וגרמי מדרגות בצדו האחורי.

בשער הכניסה לשכונה חקוק באבן:

הפסוק "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות" מעיד כי מכיוון שלמקים השכונה לא היו ילדים, על ידי בניית השכונה הוא הנציח את שמו.

הכיתוב מנציח גם את שרגא פייבל יעקבזון השותף ליוזמת הקמת השכונה.

שכונת בתי ברוידא נבנתה בצמוד לשכונות כנסת ישראל, וכמוהן נועדה לאוכלוסייה חרדית "פרושית" (כלומר ליטאית) של אנשי היישוב הישן, בניגוד לשכונת בתי ראנד הסמוכה שנועדה לאוכלוסייה חסידית.

תושבי השכונה נבחרו בקפידה ומנו רק תלמידי חכמים שעסקו בתורה ובהוראה בישיבת "עץ חיים". תושבי השכונה נאלצו לחתום על חוזה "חובת הדר", שבה התחייבו לא לבצע שינויים במבנה, לשמור על הניקיון ולהתפלל בבית כנסת של השכונה.

ביום שושן-פורים תרצ"ב (23.3.1932) התקיים ברחבה שלפני בית הכנסת של בתי ברוידא 'פורים שפיל' (מחזה פורימי היתולי), שבו כביכול הועמד למשפט הרב קוק. בסופו של המחזה הורשע הרב קוק והוצא להורג ביריית אקדח. הייתה זו יוזמה של קנאי ירושלים, שתיעבו את הרב קוק. היורה היה מנחם פרוש הצעיר, שלימים טען כי הובל אל הבמה ברגע האחרון מבלי שהיה מודע להקשר. ביזויו של הרב הראשי לארץ ישראל עורר סערה ביישוב, וגם אישים חרדיים מתונים גינו את המעשה. הרב איסר זלמן מלצר, שהתגורר אותה עת בשכונה, עבר מאותו יום להתפלל בבית הכנסת של בתי ראנד השכנה.

בתי השכונה אינם רכוש התושבים אלא שייכים ל"הקדש ברוידא" והם מתגוררים בהם בשכירות מוגנת (דמי מפתח), דבר המאפשר למנהלי ההקדש לשמור על אופי וצביון אוכלוסיית השכונה.

בתי מונקאטש

בתי מונקאטש (מונקאץ') היא שכונה חרדית זעירה בירושלים, הניצבת בשכנות לבתי ראנד ומהווה חלק מגוש הנחלאות.

שכונת בתי מונקטש הוקמה על ידי חסידים מהעיירה מונקאץ' הנמצאת כיום באוקראינה ובאותה עת שכנה בתחום הונגריה.

בתי ראנד

בָּתֵּי רַאנְד היא שכונה בירושלים, בין רחוב בצלאל במרכז העיר לבין שכונת מחנה יהודה הצפונית לה. בתי השכונה נבנו בין השנים ה'תרס"ז - ה'תר"ע (1907–1910) והיא נקראת על שם מייסדה, מנחם מנדל הכהן ראנד מגליציה שבפולין שהשתקע בירושלים.

השכונה נחשבת בירושלים לשכונת חצר אופיינית ובה בתים שיתופיים בני שתי קומות הבנויים מסביב לחצרות פנימיות. את בתי השכונה מייחדים אלמנטים פיסוליים רבים כגון: גרמי מדרגות, שבכות, מעקות, בורות מים והמגדלים החיצוניים של השירותים. לשכונה גם שערי כניסה ולפי השרידים שבה, ניכר שהיו בחצר השכונה גם נטיעות. גבולות השכונה הם רחוב התבור, רחוב הנצי"ב ורחוב שומרון.

מזכרת משה

מזכרת משה היא שכונה בירושלים שנוסדה בשנת 1882, ובנייתה הושלמה בשנת 1885, הודות לסיוע הכספי שקיבלה מ'קרן משה מונטיפיורי', שהוקמה בשנת 1874, במלאת תשעים שנה לנדבן היהודי-בריטי משה מונטיפיורי. השכונה נועדה לציבור תושבים אשכנזים, בעוד שהשכונה הסמוכה, אהל משה, שנוסדה כשנה אחריה מכספי הקרן, נועדה לספרדים.

מחנה יהודה (ירושלים)

מחנה יהודה היא שכונה יהודית במרכז ירושלים, והיחידה בגוש הנחלאות השוכנת מצפון לרחוב יפו. השכונה נוסדה בשנת 1887 (תרמ"ז) ונקראה על שם יהודה נבון, אחיו הבכור של אחד ממקימי השכונה, יוסף נבון, שמת בדמי ימיו. מאחר ששוק מחנה יהודה הסמוך נטל את שם השכונה, סוברים רבים בטעות כי הוא מהווה חלק ממנה, ולא היא: גבולות השכונה הם: רחוב יפו מדרום, רחוב יוסף נבון ממערב, רחוב דוד ילין מצפון ורחוב יוסף בן מתתיהו ממזרח.שכונת מחנה יהודה הוקמה ביוזמת שלושה עסקנים: יעקב פרוטיגר, מנהל בנק פרוטיגר ומיסיונר לשעבר; היזם היהודי שלום קונסטרום; והעסקן יוסף נבון. השלושה היו שותפים בכמה פרויקטים עסקיים בירושלים, בהם גם הקמת שכונת 'סוכת שלום' הסמוכה למחנה יהודה.

אחד המבנים הבולטים בשכונת מחנה יהודה הוא בית הכנסת 'זהרי חמה', השוכן בדרומה, על רחוב יפו. בית הכנסת ידוע בשעון השמש הענק הקבוע בחזיתו.

מוסדות מפורסמים בשכונה זו הם ישיבת שפת אמת בה קבורים גם שניים מאדמו"רי גור וישיבת מאור עיניים. הרב שמחה בונים אלתר, אדמו"ר גור, היה גר בשכונה ברחוב אלפנדרי.

משכנות ישראל

משכנות ישראל (בקיצור: משכנות) מהשכונות הראשונות אשר הוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים כיום חלק משכונת נחלאות.

נחלת אחים

נחלת אחים היא שכונה בירושלים, במרכז העיר החדשה, והיא מהמאוחרות שבשכונות הנחלאות. כיום היא כוללת גם שתי שכונות היסטוריות שנבנו בסמוך אליה בשנים שמיד לאחר הקמתה ומהוות הרחבה של שטחה: "נחלת יעקב" (1927) ו"זיכרון אחים" (1929). בצפונה גובלת השכונה המורחבת ברחוב בצלאל, במערבה ברחובות כפר ברעם ושדרות בן-צבי, בדרומה ברחוב נרקיס ובמזרחה ברחוב אוסישקין. נחלת אחים נמצאת בגובה כ-790 מטרים מעל פני הים, וסמוכות אליה השכונות נחלת ציון, נחלת צדוק, נווה בצלאל, שערי רחמים ושערי חסד.

השכונה נוסדה בשנת 1924 על ידי התימנים שעלו לירושלים בשנות ה-20 של המאה ה-20 על אדמת טרשים בשיפולים המערביים של קו פרשת המים. שמה מסמל את שאיפת בוניה לחיי אחווה בנחלה זו. בין התורמים העיקריים לייסוד השכונה היה הרב נסים אלישר, שתרם חלקת אדמה שהייתה ברשותו כדי להנציח את בנו שנפטר בגיל צעיר, והיוזם העיקרי של השכונה היה הרב חיים שלמה עראקי, החתום על ייסוד השכונה יחד עם יעיש נדאף.

רוב רחובות השכונה, כרוב רחובות הנחלאות, נקראים על שם ערים ברחבי ישראל כגון צפת, ציפורי וטבריה.

רוב תושבי השכונה בשנותיה הראשונות היו אורפלים, יהודים יוצאי העיר אורפה שבמזרח טורקיה, יוצאי תימן וכורדיסטן. על כך מעידים בתי הכנסת של יוצאי אותן גלויות אשר פזורים ברחבי השכונה. בית הכנסת אור זרוע - לעדת המערבים, נחלת אחים. הוקם בשנת תרפ"ז (1926) על ידי הרב עמרם אבורביע, שכיהן כרב של נחלאות עד לשנת 1951. עיריית ירושלים הכריזה על בניין בית הכנסת אור זרוע כאתר מורשת לשימור.

כיום, אוכלוסיית השכונה מעורבת ומורכבת גם מעולים חדשים מארצות המערב. בין התושבים שגדלו ברחובות השכונה ניתן למנות את הרב יוסף קאפח ואשתו הרבנית ברכה קאפח, יהודה עמיחי, האלוף עוזי נרקיס, הרב שאר ישוב כהן, אחותו הרבנית צפיה גורן, עוזי ברעם, חיים ברעם, יאיר צבן, שמוליק קראוס, והקריין יצחק איתן.

נחלת שבעה

נחלת שבעה היא שכונה ותיקה במרכז ירושלים, שקמה בשנת 1869 (תרכ"ט) כחלק מתהליך "היציאה מן החומות" - ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה. הייתה זו השכונה השלישית שנוסדה במסגרת זו, לאחר משכנות שאננים ומחנה ישראל. מאז פברואר 1989, לאחר השלמת עבודות שיקום ושימור, השכונה היא אחד ממוקדי הבילוי של העיר, וברחובותיה הצרים של השכונה ניתן למצוא מסעדות, פאבים ובתי קפה רבים.

סוכת שלום (שכונה)

שכונת סוכת שלום היא שכונה יהודית הממוקמת במזרח שכונת נחלאות שבירושלים, בין הרחובות סוכת שלום ומסילת ישרים. השכונה נבנתה בשנת 1888 במתכונת שכונות החצר, אך עם הגידול בביקוש למגורים בתחילת המאה ה-20 נבנתה החצר דירות ואופייה של השכונה השתנה. השכונה נבנתה כשכונת מסחר - כלומר על ידי משקיע ולמטרות רווח, על ידי השותפים יוהנס פרוטיגר, יוסף נבון ביי, ושלום קונסטרום. שותפים אלו הם שהקימו גם את השכונות מחנה יהודה, נווה שלום, בית יוסף ועיר שלום.

שם השכונה בא לה משמו של יוזם הקמת השכונה, שלום קונסטרום, ומברכת השכיבנו בנוסחה המיוחד לשבת. משמעות נוספת היא על שם הספר סוכת שלום של הרב אליהו גוטמכר.

רחביה

רחביה היא שכונה בירושלים. היא משתרעת מדרום-מערב לרחוב קרן היסוד ולרחוב המלך ג'ורג', וגובלת בשכונת נחלאות מצפון, בשכונות טלביה וקריית שמואל מדרום, ובשכונת שערי חסד ממערב. על פי השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים ב-2016 בשכונה התגוררו 7,710 תושבים.

שוק מחנה יהודה

שוק מחנה יהודה הוא שוק מזון וביגוד, הנמצא בין הרחובות יפו ואגריפס לצד שכונת מחנה יהודה בירושלים, ומשמש כשוק מזון מרכזי בבירה. בשוק דוכנים וחנויות רבות, הכוללים דוכני ירקות ופירות טריים, אטליזים, מאפיות ומעדניות. יש בשוק גם חנויות לדברי מכולת, תבלינים, מזון אורגני, ממתקים, פרחים, כלי בית, כלי מטבח, כלי עבודה וביגוד, וגם דוכני פלאפל ומסעדות עממיות.

השוק, שנודע בצבעוניותו הרבה, זוכה לעדנה רבה בימי בחירות לכנסת, כשנוהגים לבקר בו פוליטיקאים רבים. הוא מוכר גם כמעוז האוהדים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.

בעשור השני של המאה ה-21 הפך השוק לאחד מאזורי הבילוי המרכזיים בירושלים וליעד תיירותי חשוב, ולצד הדוכנים הוותיקים הוקמו בו מסעדות ומקומות בילוי.

שכונה

שכונה היא יחידת מגורים עירונית בעלת מאפיינים חברתיים, ארכיטקטוניים וגאוגרפיים אחידים, שגודלה יכול להשתנות מבניינים בודדים (כמו שכונת משכנות שאננים) עד למספר רב של רחובות (כמו שכונת רמות אלון בירושלים).

במרבית השכונות יש בתי מגורים ובדרך כלל יש בהן תשתית מקומית משותפת כגון גנים ציבורים, מבני ציבור (כגון בית ספר), מרכז מסחרי, כבישים פנימיים, ריכוזי פסולת וכדומה. שכונות יכולות להתפתח כתוצאה מתכנון עירוני או לגדול באופן טבעי. כאשר מתקבצת באזור קבוצה אתנית מסוימת יכולה להיווצר שכונה בעלת חתך מאפיין. לדוגמה, שכונה יהודית בניו יורק, שכונה דתית בהרצליה, שכונה סינית בניו אורלינס וכו'.

עיר מורכבת לרוב ממספר שכונות בהתאם לממדיה, כאשר גודל השכונות יכול להשתנות בצורה משמעותית, כך למשל ברמת אביב אלפי תושבים בעוד באחוזת בית (שנמצאת באותה עיר - תל אביב) מספר זעיר של רחובות. בדרך כלל השכונות צמודות זו לזו, אולם לעיתים, מסיבות של תכנון עירוני, יכולות שכונות מסוימות להיות רחוקות זו מזו או ממרכז העיר, כאשר התוכניות הן לרוב למלא את השטח העתידי בבניה. במקרים שהתכנון לא יוצא לפועל נוצר מצב ארוך טווח (למשל באשדוד) בו השכונות מרוחקות זו מזו.

בעברית הכינוי רובע מתייחס לרוב לקבוצת שכונות קרובות ודומות, למשל רובעי תל אביב, אך לפעמים לשכונות בודדות, למשל רובעי אשדוד. ישנן ערים שבהן צברים של שכונות נושאים כינויים כמו צ'יינה טאון, "בית הכרם רבתי", נחלאות או קטמונים. ישנן שכונות שמחולקות לתת שכונות כמו מעלות דפנה המכילה את "ארזי הבירה" או כמו בית הכרם שמכילה את "שכונת הפועלים". גבולות בין שכונות עשויים להיות לא ברורים או מוגדרים באופן שונה במקומות שונים.

שערי ירושלים (שכונה)

שערי ירושלים הוא שמה של שכונה קטנה הנושקת לקצהו המערבי של רחוב יפו בירושלים, בסמוך למבנה שערי צדק הישן. בשמה העממי "אבו בסל".

שערי צדק (שכונה)

שכונת שערי צדק היא שכונה קטנה בירושלים, השוכנת בצמוד לרחוב יפו מצפונו, מול מבנה שערי צדק הישן, הקרוי על שם השכונה, וממערב לשכונת מחנה יהודה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.