נחל

נַחַל הוא מוביל מים טבעי, שגבולותיו הם קרקעית הנחל ושתי גדותיו. נחל גדול מפלג וקטן מנהר. לעיתים משתמשים בקהילה המדעית בביטוי נחל לציון כל מוביל מים טבעי, בלא התחשבות בגודלו. מחקר הנחלים ונתיבי המים קרוי הידרולוגיה והוא נושא חשוב בגאומורפולוגיה.

את הנחלים מקובל לחלק לשלושה סוגים עיקריים:

  • נחל איתן - הוא נחל הזורם כל השנה, מוזן בדרך כלל על ידי מי מעיינות. דוגמה לנחלים כאלה הם הירדן ומקורותיו.
  • נחל אכזב - הוא נחל הזורם בחורף בלבד, מוזן בעיקר ממי גשמים או ממעיינות עונתיים.
  • נחל אפיזודי-שטפוני - הוא נחל הזורם רק זמן קצר אחרי הגשם, ומפסיק כעבור מספר ימים או אף שעות. מרבית הנחלים בישראל הם נחלים אפיזודיים, אם כי מרבים לכנותם נחלי אכזב.

בעברית מקראית ובלשון חז"ל משמש המונח נחל גם כביטוי לעמק, ולאו דווקא למקום בו זורמים מים, כמו המילה המקבילה אליו בערבית - ואדי[1].

Charles Baugniet16
ציור של אישה וילדה על שפת הנחל ביום קייצי

חלקי הנחל

  • אפיק - שקע הנושא את מי הנחל ושנוצר על ידי בליה מתמדת.
  • פשט – שטחים משני צדי הנחל הנתונים להצפה עונתית.
  • קרקעית – תחתית הנחל.
  • מעיין – הנקודה בה הנחל פורץ מנתיב תת-קרקעי בין שכבות או מתוך מערה. הנחל יכול לזרום, בייחוד במערות, חלק מהדרך מעל לפני האדמה וחלק מתחתיה.
  • מפל מים – נקודה בה יש ירידה פתאומית באפיק הנחל, הנוצרת כאשר המים זורמים על שכבות עמידות לבליה שמיד אחריהם יש שכבה עמידה פחות.
  • בריכה - חלק הנחל בו המים עמוקים וזורמים לאטם.
  • יובל - נחל שאינו מגיע לים אלא מצטרף לנהר אחר (נהר האם).
  • שפך – הנקודה בה הנחל מרוקן את מימיו ישירות או בצורת דלתה לתוך גוף מים עומד כדוגמת אגם או ים.

אגן ניקוז

כל האזור המנוקז על ידי הנחל מכונה אגן ניקוז או אגן היקוות. כל אגן ניקוז בנוי מאגני ניקוז קטנים יותר, לדוגמה אגן הניקוז של נחל מורכב מאגני הניקוז של יובליו. קו הגבול התוחם את שטח אגן הניקוז נקרא קו פרשת המים - אשר מגדיר מעבר בין אגני ניקוז שונים. קו פרשת המים הארצי בישראל מחלק בין אגני ההיקוות של הנחלים הזורמים לים התיכון לאגני הניקוז של נחלים הזורמים לים המלח.

תכונות של נחלים

  • דרוג: הנחלים מדורגים לפי מספר היובלים הנשפכים אליהם. נחל מדרגה ראשונה, הוא נחל אליו לא נשפך שום יובל. נחל מדרגה שנייה הוא נחל הנוצר משני נחלי דרגה ראשונה, וכן הלאה.
  • שיפוע: שיפועו של הנחל הוא גורם משמעותי בקביעת אופיו, והוא נקבע על פי הפרש הגבהים בין ראש הנחל לבסיס הסחיפה שלו. בסיס הסחיפה של הנחל הוא הנקודה בה נשפך הנחל למקווה - ים או אגם.
  • נפתולנפתולים הם שינויים בכיוון הזרימה של הנחל שנוצרו בשל סחיפה והשקעת חומרים על הגדות. צורתם הכללית דומה לגל סינוס. במשך הזמן הפיתולים נודדים במורד הנחל. עקמימות או פיתול הנחל נמדדת על ידי היחס בין אורכו הממשי של הנחל לבין המרחק בין ראש הנחל ושפכו.
אם חומר קשה כלשהו מאט או עוצר את תנועת הפיתול במורד הזרם הנחל יכול לשחוק דרך הצוואר שבין שתי הרגלים של הפיתול וזמנית הוא יהפוך ישר יותר כשהוא מותיר מאחריו גוף מים בצורת קשת המכונה ימת נפתול.

נחלי ארץ ישראל

נחלי ישראל מתחלקים לשתי קטגוריות גאוגרפיות עיקריות. רובם המוחלט של הנחלים זורם בכיוון מזרח-מערב / מערב-מזרח ואילו מספר מצומצם של נחלים זורם בכיוון צפון-דרום ולהפך.

הגורם המרכזי לכך שהרוב המוחלט של הנחלים זורם בכיוון מזרח-מערב הוא העתקי המשנה הרבים של השבר הסורי אפריקאי המרכזי. במרכז ההעתק המרכזי זורם הנחל המרכזי ביותר (הירדן) שכיוון זרימתו הוא צפון דרום, הכיוון ההפוך לכיוון תנועת הלוחות, מכיוון שנוצר בקע רחב מאוד (הבקע הסורי-אפריקני) שבמרכזו נמצא ערוץ נחל המרכז את אגן הניקוז של שטח הבקע. משום כך נוצרו מספר רב של העתקי משנה שכיוונם הפוך לכיוון ההעתק המרכזי, ובתהליך דומה נוצרו נחלים רבים בכיוון הנגדי להעתק, מזרח-מערב.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ רבי יונה אבן ג'נאח, ספר השרשים, נחל.
בקעת הירדן

בקעת הירדן היא חלק מן הבקע הסורי-אפריקני המשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.

הבקעה צרה וארוכה וגובלת בערבה, בהרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן, בגולן, בבקעת הלבנון, בגליל, בבקעת בית שאן, וביהודה והשומרון. עמק החולה וארץ כנרות הם חלקים צפוניים של בקעת הירדן.

בחלק הירדני של הבקע חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל יש כ 65,000 פלסטינים מהם 17,500 בעיר יריחו. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 יהודים, מהם 5,500 במועצה אזורית בקעת הירדן והיתר בעמק בית שאן ובמועצה אזורית עמק הירדן.

הכרמל

הַכַּרְמֶל (בערבית: جبل الكرمل (הר הכרמל), בתעתיק: ג'בל אלכרמל) הוא שלוחת הרים צפונית-מערבית של השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים ("רום כרמל" ליד עספיא). שלושה אזורים לכרמל: רכס אמיר – רכס הרים בדרום מזרח הכרמל, רמות מנשה במרכז ו"רכס הכרמל" בצפון-מערב – משולש הנתחם על ידי עמק יזרעאל ממזרח ומצפון, עמק זבולון מצפון, מישור חוף הכרמל במערב ורמות מנשה בדרום.

הר חרמון

הַר חֶרְמוֹן הוא ההר הגבוה ביותר בישראל. ההר נמצא בגבול הצפוני-מזרחי של ישראל, ומהווה קצהו הדרומי של רכס הרי מול הלבנון, המפריד בין לבנון וסוריה.

שטח החרמון מחולק בין לבנון, סוריה וישראל. פסגת ההר היא בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים, ונמצאת על הגבול שבין סוריה ולבנון, כ-14 ק"מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראליים. הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל היא כיפה בגובה 2,236 מטרים מעל פני הים, הנמצאת מערבית למצפה שלגים, שגובהו 2,224 מטרים מעל פני הים, ומצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי.

להר ארבעה שמות בעברית, שמקורם בתנ"ך: חֶרְמוֹן, שְׂנִיר, שִׂרְיֹן ושִׂיאֹן.

השפלה

שפלת יהודה (או בקיצור: השפלה) היא אזור גאוגרפי בישראל במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח - הרי יהודה - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה - שפלה - נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון מזרח - שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק-ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בצפון מערב - ראשון לציון, בדרום - צפון הנגב (אזור נחל שקמה).

אורכה כ-55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10–15 ק"מ וגובהה 120–460 מטר מעל גובה פני הים.

האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-250 מילימטרים בדרומה ועד 500–600 מילימטרים בצפונה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ובקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.

יובל (נהר)

יוּבַל הוא ערוץ טבעי המוביל מים אשר אינו זורם באופן ישיר אל ים, אגם או אוקיינוס, אלא נשפך אל נחל או נהר אחר. יובל, יחד עם יובלים אחרים והנחל או הנהר המרכזי, מהווים את אגן הניקוז של הנהר.

היובל הארוך ביותר בעולם הוא מדיירה. אורכו 3,380 ק"מ וספיקתו 15 אלף קוב לשנייה. הוא מתחיל בגבול ברזיל-בוליביה, בנקודת המפגש בין נהר בני לבין נהר ממורה, ונשפך לאמזונאס 160 ק"מ מזרחית למנאוס.

ים המלח

יָם הַמֶּלַח (בערבית: البحر الميت, הים המת; בעברית מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין שפך לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח). החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני, ועומקו היה כעשרה מטרים בלבד טרם תהליך התייבשותו (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות היא סיבה מרכזית לירידתו של המפלס.

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2018 היה כ-590 קילומטרים רבועים. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בסמוך לו, כגון מצדה, עין גדי, מכוור וקומראן, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

מקור שמו של ים המלח הוא בתנ"ך, שם הוא נזכר לעיתים גם בשמות יָם הָעֲרָבָה והַיָּם הַקַּדְמוֹנִי.

ירמוך

נַחַל הַיַּרְמוּךְ (בערבית: نهر اليرموك) הוא נחל הזורם ממזרח למערב ומהווה גבול טבעי בין הגלעד מדרומו לחורן, לבשן ולגולן מצידו הצפוני. הנחל זורם מאזור החורן שבסוריה, לאורך כ-70 קילומטרים, ונשפך לנהר הירדן בנהריים.

יובליו העיקריים של הירמוך, הם נחל רוקד, נחל עאלאן ונחל חריר מצד צפון, ונחל השאללה מדרום.

הירמוך מהווה גבול בינלאומי בין ירדן לסוריה, ובין ירדן לישראל. כקילומטר מזרחית לשפך נחל רוקד, מהווה הירמוך מפגש בין הגבולות של סוריה, ירדן וישראל, במה שקרוי "משולש הגבולות", 18 הקילומטרים המערביים שלו מהווים את גבול ישראל-ירדן.

מדבר יהודה

מִדְבַּר יְהוּדָה הוא אזור גאוגרפי במזרח ארץ ישראל, בין הרי יהודה לים המלח. אורכו של המדבר הוא כ-85 קילומטר ורוחבו כ-25 קילומטר. הוא אינו חלק מרצועת המדבריות העולמית, ומוגדר מדבר צל גשם.

האזור מאופיין באקלים מדברי ובטופוגרפיה של רמה המסתיימת במזרח במצוק (חלק ממצוק ההעתקים), שאותו חורצים אפיקי נחלים הזורמים ממערב למזרח.

מקור שמו של המדבר הוא בתנ"ך, שם מחולק המדבר גם לאזורי משנה - מדבר תקוע, מדבר זיף ומדבר מעון.

מכתש רמון

מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול בעולם. הוא מצוי בישראל ומהווה אחד מחמשת המכתשים שבנגב. ואחד מחמישים "שמורות אור בינלאומית" בעולם, נופו של מכתש רמון הוא ייחודי. על קצה המכתש מצויה העיירה מצפה רמון.

אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המרבי כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטר. במזרח, מחולק המכתש על ידי הר ארדון לשתי בקעות: בקעת ארדון ובקעת מחמל. רוב שטחו של המכתש מנוקז על ידי נחל רמון, שנקרא בערבית "ואדי א-רוּמאן", ייתכן משום שרומאים עברו באזור זה, בדרך הבשמים.

נהריה

נַהֲרִיָּה היא עיר בגליל המערבי שבמחוז הצפון בישראל והעיר הצפונית ביותר במישור החוף. היא ממוקמת על חוף הים ועל כביש 4 וכביש 89, בין העיר עכו לבין ראש הנקרה. במרכז העיר זורם נחל געתון.

נחל הירקון

נַחַל הַיַּרְקוֹן (בערבית: אבו בוטרוס - أبو بطرس באפיקו העליון, ואל-עוג'ה - العوجا (הפתלתל) במורדו) הוא הנחל הגדול ביותר במערכת נחלי החוף של ארץ ישראל.

נחל מערות

נַחַל מְעָרוֹת הוא נחל הזורם בהר הכרמל. שטח אגן הניקוז שלו ביחד עם יובלו נחל חרובים מגיע לכ-24 קילומטר רבוע. אזור הנחל הוא שמורת טבע בשטח פארק הכרמל. במוצא הנחל אל מישור החוף ממוקם אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי בעל חשיבות עולמית, הכולל ארבע מערות: מערת תנור (טבון), מערת גמל, מערת הנחל (אל-ואד) ומערת הגדי (סח'ול). מערות אלה מייצגות התיישבות חוזרת ונשנית של האדם הקדמון, הן האדם הניאנדרטלי והן ההומו סאפיינס וקודמיהם, במשך יותר מחצי מיליון שנה.

רצף ההתיישבויות הפרהיסטוריות בנחל מערות ארוך ומלא במיוחד. הממצאים הייחודיים שנתגלו באתר (כמאובני אדם חשובים) וחקירתו הנמשכת לסירוגין למעלה משמונים שנה, הפכו את האתר לאחד הידועים בעולם מהתקופה הפלאוליתית. בארבע המערות שנחקרו התגלו עדויות, בין הקדומות בעולם, לקיום בו-זמני (במובן הרחב) של האדם הניאנדרטלי והאדם המודרני; לקבורת המתים; לשימוש בחפצים בעלי משמעות סמלית כחרוזים וחומרי צבע; ולהתיישבות קבע ובניית בתי אבן. האתר ממלא תפקיד מפתח בסוגיות המרכזיות של המחקר הפרהיסטורי העולמי, כגון מוצא האדם המודרני, התפתחות ההתנהגות האנושית המודרנית, יחסי אדם-סביבה, וניצני התיישבות הקבע וייצור המזון.

ב-29 ביוני 2012 הוכרז מקבץ המערות בנחל כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

נחל קדרון

נַחַל קִדְרוֹן (בערבית ואדי אַ-נַאר) הוא נחל במדבר יהודה היורד מאזור העיר העתיקה בירושלים ונשפך לים המלח סמוך ליישוב אבנת מדרום לנחל קומראן ומצפון לנחל דרגה. אורכו של הנחל כ-34 ק"מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-115 קמ"ר.

נחל קידרון כיום הוא אחד הנחלים המזוהמים בישראל. סיבת הזיהום היא שפכים, בעיקר של מזרח ירושלים, המוזרמים אל הנחל ללא טיהור או אחרי טיהור חלקי בלבד.[דרוש מקור]

עין גדי (שמורה)

שְִׁמוּרַת עֵין גֶּדי הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי.

השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי אפריקני.

האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ"מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.

בשמורה מספר רב של מסלולים, ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מבית ספר שדה עין גדי להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר.

פארק הכרמל

פארק הכרמל הוא כינוי לרצף של גנים לאומיים ושמורות טבע על הר הכרמל הגבוה, המשתרע מגבולותיהן הדרומיים של הערים חיפה ונשר בצפון, ועד אזור נחל מערות ועמק מהר"ל בדרום; שלושה יישובים על רכס הכרמל מהווים מובלעות בתוך רצף שטחי הפארק - עספיא, דלית אל כרמל ובית אורן. גודל הפארק המקורי היה 101,590 דונם, מתוכם 63,950 דונם שהוגדרו כ-"גן לאומי" ו-37,640 דונם הוגדרו כ"שמורת טבע".. שטח השמורות משולב בתוך פארק הכרמל כאשר שטחי הגן הלאומי מקיפים את השמורות ויוצרים רצף של שטחים ירוקים.

במהלך השנים נעשו הכרזות והרחבות נוספות לגן הלאומי בסך 255 דונם, לשמורת הר כרמל בסך של 22,226 דונם. נכון ל-12 בדצמבר 2010 הגן הלאומי משתרע על שטח של 64,250 דונם, ושטח שמורת הר כרמל הוא 59,864 דונם. סך הכל גודל פארק הכרמל הוא 124,114 דונם. בכך מהווה הפארק את אחד הרצפים הגדולים של שטחים פתוחים בחציה הצפוני של מדינת ישראל; הוא אף הוכר בידי ארגון אונסק"ו בתור שמורה ביוספרית. הפארק מהווה דוגמה טיפוסית של אקוסיסטמה ים-תיכונית, וכולל מצאי עשיר של תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים, ומגוון ביולוגי ונופי.

קומראן

קוּמְרָאן (בערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו במקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני.

ראש הנקרה

שמוּרַת רֹאשׁ הַנִּקְרָה היא שמורת טבע ייחודית, הנמצאת בקצהו הצפוני של חוף הים התיכון של ישראל, ומצטיינת במצוק תלול היורד לתוך הים התיכון ובחוף הים המפורץ שלו. מצוק הנקרות הוא קצהו המערבי של "רכס הסולם", הר התוחם את הגליל המערבי מצפון, ומתנשא לגובה של 300 מטרים. מדרום למצוק מצויים שלושה איים: תכלת, שחף ונחליאלי.

רכס הרים

רכס הרים הוא קבוצת הרים התחומה על ידי אובייקטים גאוגרפיים כגון עמקים או ערוצי נחל, המפרידים בינה לבין הרים נוספים.

הרים יחידים בתוך אותו רכס הרים, אינם בהכרח בעלי אותו מקור גאולוגי, והם עשויים להיכלל באורוגנזה שונה, כדוגמת הרי געש.

רשות הטבע והגנים

רשות הטבע והגנים (בראשי תיבות: רט"ג) היא הרשות הממשלתית האמונה מטעם החוק הישראלי על שמירת ערכי הטבע והמורשת במדינה. הרשות, הכפופה למשרד להגנת הסביבה, אחראית על ניהול שמורות הטבע והגנים הלאומיים, וכן על אכיפת חוקי שמירת הטבע בשטחים הפתוחים. לצד זה היא מפעילה מרכזי חינוך והסברה וחטיבת מדע. הרשות היא איחוד בין שתי רשויות קודמות - "רשות שמורות הטבע" ו"רשות הגנים הלאומיים", שהוקמו בשנת 1964. שתי הרשויות אוחדו בשנת 1998. הרשות המאוחדת נקראה תחילה "הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים", ולאחר מכן קוצר השם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.