נחור

בתנ"ך, נָחוֹר היה בנם של שרוג בן רעו ואביו של תרח אבי אברהם.

נחור חי 148 שנה- משנת א'תתמ"ט לבריאת העולם (1912 לפנה"ס) ועד לשנת א'תתקצ"ז לבריאת העולם (1764 לפנה"ס), ולפי ספר היובלים התחתן עם יסכה. בנו, תרח, נולד לו בגיל 29, הגיל הצעיר ביותר שמוזכר עד אליו בתנ"ך. לפי עדות המקרא, היו לו בנים ובנות נוספים (ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים כ"ד-כ"ה).

בשמו נקרא נכדו, נחור בן תרח.

השם נחור מוכר מן הכתובות שבחרן וקשור בעבודת הירח שהייתה נהוגה שם. בתעודות אשוריות מהמאה ה-13 והשביעים לפנה"ס אוזכרה עיר בשם Til-Nahiri או Nahuru שמיקומה מזרחית לעיר חרן, מערבית לנהר חבור. על בסיס תעודות אלה העריכו חוקרים, כי שם העיר הוא אפונים המשקף דמות היסטורית הקשורה לנחור המוזכר במקרא.[1]

Nahor
איקונין של נחור. מהמאה ה-16

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ http://www.jbq.jewishbible.org/assets/Uploads/332/332_urkeshfin.pdf
אור כשדים

העיר אוּר כַּשְׂדִּים היא עיר מקראית במזרח הקדום; היא מוזכרת בסיפורי המיתולוגיה של התנ"ך ארבע פעמים. ספר היובלים מציין שאוּר כשדים הוקמה בשנת 1688 לבריאת העולם על ידי בנו של אוּר בן כשד, ככל הנראה מצאצאי ארפכשד, ומוסיף כי באותה שנה החל על כדור הארץ עידן המלחמות: ""וגם" אוּר, בנו של כשד, בנה את העיר ארה של כשדים, ויקרא את שמה בשמו ובשם אביו, כלומר, אוּר כשדים." בספר בראשית, אוּר כשדים נרמזת כמקום לידתו של אברהם, בעיר הגדולה בשנער והמרכז המסחרי של האזור כמו גם המרכז הפוליטי. יחד עם זאת, יש החולקים כי אברהם אכן נולד באוּר כשדים, ובהם הרמב"ן, שטוען כי אברהם נולד בחרן. אוּר כשדים מוזכרת בנחמיה, ט', ז', בציטוט מספר בראשית.

על פי ספר בראשית, תרח, אביו של אברהם, השתקע בחרן לאחר שיצא מאוּר כַּשְׂדִּים. אברהם ואחיינו לוט נדדו מחרן לארץ כנען ואילו נחור אחיו נשאר בחרן. אברהם ראה בחרן את מולדתו, ולשם חזר עבד אברהם, כדי לחפש אישה ליצחק ושם נשא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור. לחרן ברח יעקב מפני עשו אחיו ושם נולדו ליעקב אחד-עשר מתוך שנים-עשר בניו שהיו לראשי שבטי ישראל.

ידוע כי אוּר כשדים הייתה ממוקמת בארץ ארם נהריים, אך זיהויה הוודאי שנוי במחלוקת. לפי דעות שונות מזהים את אור כשדים עם אורפה (דרום טורקיה), אור (תל אל-מקיר שבמרכז עיראק), ארך (דרום עיראק), אוררטו (מזרח טורקיה) או אורקש (צפון מזרח סוריה).

איוב

אִיּוֹב הוא דמות מקראית, אשר סיפורו האישי מסופר בראשית ספר איוב בפרקים א'-ב', המהווים פתיחה לספר, ובסופו בפרק מ"ב, ז'-י"ז. מסופר עליו כי "הָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע." בתלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא ישנם כמה דפים העוסקים באיוב, בדמותו ובתקופתו. איוב הוא דמי שנויה במחלוקת בחז"ל; ישנה אמירה לפיה "גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם", ומאידך אמירה שקיבל את שכרו בעולם הזה כדי "לטורדו מן העולם הבא". בין השאר מובאת דעה לפיה "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה".

ארם נהריים

ארם נהריים הוא שמו התנ"כי של האזור שמקובל בדרך כלל לזהותו עם צפון סוריה ליד גבול טורקיה. האזור של פְּתוֹר וכרכמיש על נהר פרת וחרן על נהר בליח עד נהר חבור. וזה במערב ארץ אשור הנמצאת באזור נינוה בצפון עיראק. הצירוף מופיע בתנ"ך חמש פעמים, ומזוהה בספר בראשית כארץ מוצאו של אברהם.

בתואל

בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, דמות מקראית, בנו הצעיר של נחור אחי אברהם ושל מילכה ואביהם של לבן הארמי ורבקה אשת יצחק.

אחיו מנחור ומילכה: עוץ, בוז, קמואל, כשד, חזו, פלדש וידלף.מילכה היא גם אימו וגם בת דודתו. כמו כן, סבא של נחור (תרח) הוא גם סבא של אימו.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה של המסורת היהודית מבוססת בעיקר על התנ"ך ועל מדרשי האגדה שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם". כרונולוגיה זו התקבלה על רוב ספרי תולדות עם ישראל שנתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

חרן

חָרָן (Harran) היא עיר קדוּמה מהתקופה השׁוּמֵרִית והאַכָּדִית, ששכנה במעלה נהר הבַּלִיח שבטורקיה של ימינו. היא נזכרת בתעודות אַשׁוּרִיוֹת מהמאה ה-19 לפנה"ס, ומתעודות ממארי מהמאה ה-18 לפנה"ס, כמרכזם של שבטים נודדים בשם בני ימין. כיום זהו אתר ארכאולוגי הנמצא בטורקיה ליד הגבול הסורי, סמוך לנהר הפרת, ופוקדים אותה תיירים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ.

לבן הארמי

לָבָן הָאֲרַמִּי הוא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית. לבן היה בנו של בתואל בן נחור, אחיה של רבקה ואביהן של רחל ולאה, נשות יעקב. מקום מושבו היה חרן בארם נהריים. משמעות שמו מקבילה למשמעות המילה "לְבָנָה". ייתכן כי זהו שמו או כינויו של אֵל הירח, שהיה האל הראשי בעיר חרן.

לבן מתואר כנוכל ורודף בצע המוכן לכל מעשה רמיה. בשל מעשיו, חז"ל השוו אותו לפרעה ולבלעם.

מילכה

מִלְכָּה היא דמות מקראית, בתו של הרן, אחי אברהם, ואשת נחור אחי אברהם. נולדו להם 8 בנים והם: עוּץ, בּוּז, קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם, כֶּשֶׂד, חֲזוֹ, פִּלְדָּשׁ, יִדְלָף, וגם בְּתוּאֵל אבי רִבְקָה.

אברהם הוא גם דודה (אחי אביה) וגם גיסה (אחי בעלה).

נכדתה רבקה נישאה ליצחק, בן דודה של מילכה וגם בן דודם של ילדיה (סבם המשותף הוא תרח).

נינה יעקב נישא לנינותיה לאה ורחל.

מעכה

מַעֲכָה הוא שם תנ"כי שניתן הן לגברים והן לנשים, ומתייחס למספר דמויות מקראיות.

נחור אחי אברהם

על פי המסופר בספר בראשית, נָחוֹר היה בנו השני של תרח ואחיו של אברהם. הוא נקרא על שם סבו, נחור בן שרוג.

על פי הכרונולוגיה המקראית, נולד נחור בערך בשנת א'תתקמ"ט לבריאת העולם, משום שאברהם שהיה אחיו הגדול נולד בשנת א'תתקמ"ח, ובפסוק המספר על לידתו, הוא מופיע מיד אחרי אברהם. לא ידוע כמה זמן חי ומתי הוא נפטר.

כמו ליעקב ולישמעאל, לנחור היו שנים עשר ילדים: אשתו מילכה ילדה את עוץ, בוז, קמואל אבי ארם, כשד, חזו, פלדש, ידלף ובתואל (אבי רבקה). פילגשו ראומה ילדה את טבח, גחם, תחש ומעכה.

סין (אל)

סִין (באכדית: Su'en, Sîn) או נאננה הוא אל הירח במיתולוגיה המסופטמית, ונאננה הוא הגרסה השומרית לאל, בנם של אנליל ונינליל וזוהה עם האל השמי סין. שני המקומות המרכזיים לעבודת סין-נאננה היו אור בדרום מסופוטמיה, וחרן בצפון.

במחקר המודרני קיימת סברה כי האל סין היה מושא הפולחן של ראשוני הישראלים. במקרא משתקפת זיקתם של הישראלים הקדומים לפולחן אל הירח בסיפור הנדידה של משפחת אברהם, היוצאת מאור ועוברת בחרן בדרכה לארץ כנען - שני מרכזי הפולחן של אל הירח. ייתכן גם, כי שמו של הר סיני נקרא על שם האל סין, ויש שמזהים את מקומו של הר סיני במקום של ג'אבל סין בישר במדבר סיני (כנראה גם, שהמילה 'בשורה' בשמו של ההר).

הירח משתקף גם בשמותם של בני משפחת אברהם - תרח (ירח), שרה (סהר(ה)) ולבן (לבנה). בספר יהושע אף נכתב בפירוש "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים" (כ"ד, ב')

עבר (דמות מקראית)

עֵבֶר, על פי המקרא, היה בנו של שלח ואביהם של פלג ויקטן. על פי לוח העמים הוא אביהם הקדמון של עמים רבים, בהם עם ישראל.

הוא נולד בשנת א'תשכ"ג לבריאת העולם (2038 לפנה"ס) ולפי הכתוב בספר בראשית, פרק י"א ט"ז-יז, נולד לו פלג בהיותו בגיל 34 והוא חי לאחר מכן עוד 430 שנה, כך שמת בשנת ב'קפ"ז (1574 לפנה"ס), בהיותו בגיל 464 שנה. לפי תרגום השבעים של בראשית עבר (הנקרא חבר) חי 404 שנה. לעבר היו בנים ובנות נוספים, מלבד פלג ויקטן.

עוץ

עוּץ הוא שמן של שלוש דמויות שוליות מן התנ"ך.

בכורו של ארם בן שם בן נח. אחיהם של חול, גתר ומש (ספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ג). בדברי הימים א', הוא מוזכר כבנו של שם בן נח, ואחיו של ארם.

בנו הבכור של נחור אחי אברהם.

בנו של דישן בן שעירארץ עוץ מוזכרת 3 פעמים בתנ"ך. בירמיהו (כ"ה, כ') כאחד העמים השותים מכוס התרעלה; במגילת איכה (ד', ה') "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת-אֱדוֹם, יושבתי (קרי: יוֹשֶׁבֶת) בְּאֶרֶץ עוּץ...", ובספר איוב (א', א') כמקום מושבו של איוב.

חוקרים שונים מזהים ארץ זו באזור ארם, באזור אדום או בבשן.

רבקה

רִבְקָה היא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית, השנייה בארבע האמהות של עם ישראל. בתו של בתואל ואחות לבן הארמי, אשתו של יצחק, אם יעקב ועשו. אביה של רבקה היה בנו של נחור אחי אברהם, מכאן שאביה של רבקה היה בן דודו של יצחק.

המקור העיקרי לידע על רבקה הוא המסופר בספר בראשית, ומדרשי חז"ל העוסקים בסיפור זה. לרבקה מספר האזכורים הגדול ביותר מבין האמהות בספר בראשית (50 אזכורים) והפירוט הנרחב ביותר מביניהן. לאחר מותה, נקברה רבקה במערת המכפלה, שם נקברו, מלבד רחל, כל אבות ואמהות האומה. לפי האגדה, הייתה רבקה בת 133 שנים במותה.

שמה של רבקה נגזר מלשון 'מרבק', שפירושו עגל מפוטם. נראה ששמה רומז על חיצוניותה העגלגלה, שנחשבה במזרח הקדום כסמל יופי. גם השמות רחל ולאה מרמזים כי נולדו בבית משק מגוון ועשיר ולכן נקראו בשמות חיות משק.

רעו

רְעוּ הוא השישי ברשימת האנשים המנויים בתנ"ך בעשרת הדורות שבין נח לאברהם (בראשית יא יח; יא כא; דברי הימים א א כה), בנו של פלג ואביו של שרוג. הוא נולד בשנת א'תשפ"ז לבריאת העולם (1974 לפנה"ס) ומת בשנת ב'כ"ו (1735 לפנה"ס).

שלח (דמות מקראית)

בתנ"ך, שֶׁלַח היה בנו של ארפכשד בן שם ואביו של עבר. בתרגום השבעים ובספר היובליםמופיע קינן או קינם כבנו של ארפכשד וכאביו של שלח.

שלח חי 433 שנה (460 שנה לפי השבעים), משנת א'תרצ"ג לבריאת העולם (2068 לפנה"ס) ועד לשנת ב'קכ"ו (1635 לפנה"ס). בגיל 30 נולד לו בנו, עֵבֶר. לפי עדות המקרא, היו לו בנים ובנות נוספים (בראשית יא, יד-טו). שלח עדיין חי כאשר נולד יעקב.

המסורת המוסלמית מזהה אותו עם הנביא צאלח. לפי המסורת המוסלמית הגר הייתה צאצאית שלו.

שרוג

בתנ"ך, שְׂרוּג היה בנו של רעו ואביו של נחור.

שרוג חי 230 שנה, משנת א'תתי"ט לבריאת העולם (1942 לפנה"ס) ועד לשנת ב'מ"ט (1712 לפנה"ס). בנו, נחור, נולד בהיות שרוג בן 30, ואחריו בנים ובנות נוספים (ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים כ"ב-כ"ג).

בספרות החיצונית, בספר קדמוניות המקרא המיוחס לפילון האלכסנדרוני, בפרק ד פסוק ט"ז נאמר כי בעוד יושבי הארץ החלו לעסוק בעכו"ם ולהעביר את בניהם ובנותיהם באש שרוג ובניו לא הלכו בדרכם.

יש הטוענים כי מוצאם של השמות נחור, תרח ושרוג מתייחס למקום מוצאם. יישובים, שנמצאו באזור הם בעלי שמות זהים. השם סרוג הוא שם הקיים גם היום, כשם עיירה בטורקיה, ȘURAC.

תרח

תֶּרַח הוא דמות מקראית עובדת אלילים. נולד בשנת א'תתע"ח לבריאת העולם (1883 לפנה"ס) ומת בשנת ב'פ"ג (1678 לפנה"ס), בגיל 205. בנו של נחור, הוליד בגיל 70 את אברם, שלאחר מכן נקרא אברהם, ואת הרן ונחור.

על־פי ספר בראשית, חי תרח באור כשדים, אך מאוחר יותר נדד לחרן בדרך לכנען. שם, לפי מדרש הוא שימש ככהן גדול. לפי מדרש אחר שרה, אשת אברהם, היא בתו של תרח, מאשה אחרת. על־פי מדרש נוסף, היא נכדתו.

תרח חי 205 שנה, ומת בחרן.

סיפור יציאתו של אברהם לארץ כנען החל למעשה עם יציאתו של תרח אביו. לפי המתואר בספר בראשית, פרק י"א, פסוקים ל"א-ל"ב יצא תרח לכנען בליווית אברם ואשתו ולוט נכדו. המסע לארץ כנען הופסק עם הגעתם לחרן, שם מת תרח. סיבת יציאתו של תרח למסע אינה נמסרת בתנ"ך, אך ייתכן והיא נעוצה בעימות אברם ונמרוד מלכם של הכשדים, ולכן נאלצו בני המשפחה לעזוב את ארצם. ייתכן כי עקרותה של שרה היא הסיבה ליציאתם למסע וסיבתם כלכלית גרידא. הקושי העולה מהכתוב בא לידי ביטוי בשילובו של סיפור יציאת תרח לכנען. מדוע שולב בסיפור? כמו כן אברם יוצא עם אביו לכיוון כנען ואת דרכו לארץ הוא מתחיל שוב מחרן. מדוע אם כן נכתב " לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ"?. מרדכי ברויאר מסביר את הכפילות בכך שיציאת תרח לכנען היא תיאור של מסע משפחתי ואילו הליכתו של אברם היא הליכה דתית בעקבות ציווי ה'.

אברהם בנו צווה בידי ה' לעזוב את משפחתו ולנדוד, בגיל 75 שנה. מסדר הפסוקים נראה, שנפטר אביו קודם הציווי, אך, לפי המספרים הכתובים בפסוקים, כאשר אברהם היה בן 75, תרח היה בן 145. אם כן, הוא היה עדיין חי. לכן מסביר רש"י, כי התורה מציינת את מותו בהקדמה מתוך כוונה למנוע הוצאת שם רע על אברהם, בכך שיאמרו "לא כיבד אברהם את אביו, שהניחו זקן והלך לו".

על פי הקוראן סורה 6 שמו של אביו של אברהם הוא אאזר. זהו ככל הנראה שיבוש שמו של תרח, אבי אברהם על פי התורה.

בתעודות אשוריות מתקופת שלמנאסר השלישי (המאה השמינית לפנה"ס), אוזכרה עיר בשם Til-Sha-Turahi, שתוארה כעיר ארמית, ככל הנראה באזור נהר באליך, מזרחית לחרן. יש הסוברים, כי שם העיר הוא אפונים המשקף דמות היסטורית הקשורה לתרח המוזכר במקרא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.