נחום סלושץ

נחום סְלוּשְץ (Slouschz; כ"ח בכסלו תרל"ב, 1871, סמורגון, רוסיהב' בטבת תשכ"ז, 15 בדצמבר 1966, גדרה) היה סופר, חוקר לשונות המזרח וקדמוניות היהודים בארצות המזרח.

נחום סלושץ
Barash shalom.jpeg
נחום סלושץ (מימין) יחד עם אשר ברש וש. שלום (עומד), בכנס סופרים עבריים בתל אביב, 1948

ביוגרפיה

סלושץ נולד בסמורגון שבפלך וילנה שבמערב האימפריה הרוסיתתחום המושב היהודי; כיום בבלארוס), בנם של הרב והסופר העברי חובב ציון דוד שלמה סלושץ (1852–1906) ורבקה לאה.[1] הוא גדל והתחנך באודסה, שם כיהן אביו כרב ומטיף. החל את דרכו הספרותית בנערותו, בגיל 15, במכתבים ששלח לעיתונים עבריים ורוסיים, וחיבר את הערך "אודסה" באנציקלופדיה כללית העברית "האשכול". בהיותו צעיר מאוד למד את שפת אספרנטו והוא נמנה עם חלוצי השפה, ומופיע בין 1000 הדוברים הראשונים בעולם, ב-adresaro שהוציא לאור הד"ר זמנהוף ממציא השפה.

ב-1896 נסע לז'נבה, שווייץ, כדי ללמוד ספרות קלאסית וצרפתית. שם גם הכיר את בנימין זאב הרצל. שימש מזכיר האגודה הציונית בני ציון באודסה. ב-1901, בגיל 28, עבר לפריז כדי להשתלם באוניברסיטת סורבון בלימודי ספרות, ולמד מדעים ולשונות המזרח אצל יוליוס אופרט, ויוסף הלוי. שימש גם ציר בקונגרסים הציוניים באותה תקופה.

בשנים 19121906 ערך מסעות מחקר בצפון אפריקה, בין היתר בלוב ובתוניסיה, לבחינתן של כתובות פיניקיות ויווניות. בעקבות ביקוריו בתוניסיה, ב-1906 וב-1928, פרסם את ספרו "הכהנים אשר בג'רבה" ב-1924, ואת "האי פליא" ב-1957.

סלושץ עלה לארץ ישראל בשנת 1919.[2] בראשית שנות ה-20 ערך חפירות בחמת טבריה, ובעקבות זאת כינה אותו זאב וילנאי כ"חופר היהודי הראשון"[3] (אף שידוע כיום שהיה זה ריימון וייל). בשנת 1921 חפר את סביבותיו של המונומנט המכונה יד אבשלום ושל מערת יהושפט המצויה מאחוריו. חפירה זו הונצחה בסרט קולנוע קצרצר (שניות אחדות בלבד) בידיו של יעקב בן דב, והייתה בכך לחפירה הארכאולוגית הראשונה שהונצחה בארץ ישראל בסרט. סלושץ גם נמנה עם מחדשי הקמת "החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה", וערך את פרסומיה. ב-1934 העיד מטעם ההגנה במשפט רצח ארלוזורוב שהוא ראה את אבא אחימאיר ביחד עם אברהם אלמליח בירושלים מספר שעות לפני הרצח[4].

סלושץ זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל לשנת 1942. בשנת 1955 הוענק לו אות לגיון הכבוד הצרפתי, בדרגת אביר, על תרגומיו לעברית של הקלאסיקות הצרפתיות.[5] בשנת תשי"ח (1957) זכה בפרס רמת גן לחוכמת ישראל.[6]

נחום סלושץ נפטר בשנת 1966 בסנטוריום מיסודו של ד"ר זאב פון וייזל בגדרה, ונקבר בה.[7] מונצח ברחובות הקרויים על-שמו ברחובות ובראשון לציון.

אחיו, ד"ר שמואל סלושץ ומשה כרמון[8], שמשו כמורים במדרשה העברית.[9], ויצחק בן צבי, לימים נשיאה השני של מדינת ישראל, הוא בן דודנם.[10]

כתבים נבחרים

  • מסע במצרים, תרס"ז (יומן מסע).
  • באיי הים, תרע"ט (יומן מסע).
  • ספר המסעות, תרצ"ח (יומן מסע).
  • הכהנים אשר בג'רבה, ירושלים, 1924.
  • אוצר הכתובות הפיניקיות, תש"ב.[11]
  • נפוצות ישראל באפריקה הצפונית, תש"ז.
  • ספר הים - כִּבּוּש הימים בהיסטוריה. עם מפות וציורים. תל אביב, הוצאת החבל הימי לישראל, תש"ח.
  • האי פליא, דביר, תל אביב, 1957.
  • "העם היהודי היושב בתוניס", בתוך ידע-עם א, א (תש"ח), עמ' 6-4; ב, עמ' 5-4.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

עיתונות
מפרי עטו

הערות שוליים

  1. ^ רבקה לאה סלושץ, דואר היום, 30 בינואר 1924.
  2. ^ ז. בן-טובים, נחום סלושץ לארצנו, דואר היום, 26 בדצמבר 1919.
  3. ^ מתוך אנציקלופדיה אריאל, כרך חוקרים ותיירים
  4. ^ משפט הרצח - פרופסור סלושץ, דבר, 3 ביוני 1934
  5. ^ פרופ' נחום סלושץ – אביר לגיון הכבוד, דבר, 23 בדצמבר 1955.
  6. ^ פרס רמת־גן לפרופ' נחום סלושץ, דבר, 9 בדצמבר 1957; חולקו פרסי רמת־גן לשנת תשי"ח, דבר, 24 בדצמבר 1957.
  7. ^ פרופ' סלושץ – למנוחות בגדרה, דבר, 19 בדצמבר 1966.
  8. ^ לפי ההקדשה בתחילת הספר 'האי פליא' שכתב נחום; לפי הקדשה זו אחיו, מורה וסופר, נפטר בכ"ד אדר תשי"ד, בגיל 64
  9. ^ רבקה לאה סלושץ, דואר היום, 30 בינואר 1924 (עם פטירת אמם).
  10. ^ דוד תדהר (עורך), "צבי שמשי (שימשלביץ')", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 639.
  11. ^ ראו ביקורת: ב"צ לוריא, אוצר הכתובות הפניקיות, דבר, 6 בנובמבר 1942, המשך.
אברהם אלמליח

אברהם רפאל בן־ציון אלמליח (ניסן ה'תרמ"ה, 1885 – 2 באפריל 1967) היה עיתונאי, בלשן, חוקר, היסטוריון, מתרגם, ואיש ציבור ישראלי. כיהן כנשיא ועד העדה המערבית, כסגן נשיא התאחדות הספרדים העולמית, חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי וחבר הכנסת הראשונה.

אני מאשים...!

אני מאשים...! (בצרפתית: !...J'accuse), כותרת משנה: מכתב לנשיא הרפובליקה (Lettre au président de la république), הוא מאמר מפורסם של אמיל זולא שהתפרסם בעיתון הצרפתי ל'אורור (L'Aurore) ב-13 בינואר 1898, ובו תקף בחריפות יוצאת דופן את התנהגות השלטון והצבא הצרפתיים כלפי אלפרד דרייפוס.

המאמר הוא למעשה מכתב פומבי הממוען אל נשיא צרפת פליקס פוֹר, והמאשים את המעורבים במשפט בזיופי מסמכים, בחקירה מוטה ובעיוות דין.

אנציקלופדיה אוצר ישראל

אנציקלופדיה אוצר ישראל (בשמה המלא: אוצר ישראל, אנציקלופדיה לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו) היא אנציקלופדיה למדעי היהדות בשפה העברית הכוללת עשרה כרכים. היא יצאה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. ייחודה הוא בהיותה האנציקלופדיה הכללית (שאינה רק תלמודית) והעממית הראשונה בשפה העברית.

בית הכנסת אלגריבה

בית הכנסת אלגריבה (בערבית: الغريبة; תעתיק מדויק: אלע'ריבה) הוא בית כנסת עתיק באי ג'רבה בתוניסיה. מקור שמו של בית הכנסת, "אלגריבה" ("המופלאה"), בסיפור מיתי על נס שהתרחש באי. על פי המסורת, זהו אחד מבתי הכנסת הקדומים בעולם, וככל הידוע היום, נמצא בו ספר התורה העתיק ביותר.

בית הכנסת נמצא בשכונה היהודית לשעבר חארה צגירה, הנקרא כיום אֶר-ריאד, מספר קילומטרים דרומית-מערבית לחוּמְת-סוּק, בירת האי.

ג'רבה

ג'רבה או ז'רבה (בערבית: جربة) הוא אי בים התיכון ליד חופי צפון אפריקה, המשתייך לתוניסיה. הוא ממוקם במפרץ גאבס, בדרומה של המדינה, מידותיו: 26 ק"מ ממזרח למערב ו-27 ק"מ מצפון לדרום, ושטחו 510 קמ"ר. באי כ-164,000 תושבים (אומדן 2014).

הצבי

"הצבי" היה עיתון שנוסד על ידי אליעזר בן יהודה בשנת 1884 בירושלים והופיע מאז בגלגולים שונים עד ימי מלחמת העולם הראשונה (1915). בשער העיתון הוא הוצג כ"עיתון לחדשות, ספרות, מדעי הלשון וענייני המדינות".

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

חמת טבריה

חמת טבריה הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי אשר נמצא על שפת הכנרת, בכניסה הדרומית לטבריה. המקום ידוע בעיקר בשל שרידי בית הכנסת שנתגלה בו. המוביל המלוח הנמתח לאורך חופה המערבי של הכנרת, חוצה את הגן הלאומי מצפון לדרום.

חנו (בן בומילקר)

חנו (בלטינית: Hanno) היה מצביא קרתגי. אחיינו של חניבעל ברקה, נכדו של חמילקרת ברקה, ובנו של בומילקר.

יד אבשלום

"יד אבשלום" היא מצבה מונומנטלית הנמצאת בנחל קדרון, בין הר הזיתים והר הבית. היא שוכנת סמוך לצלע הר הזיתים, לצד מבני קבורה מפוארים נוספים כקבר בני חזיר וקבר זכריה. שֵׁם המצבה מצביע על מסורת המקשרת אותה למצבה שנבנתה בידי אבשלום, בנו של דוד המלך, אך לפי המחקר הארכאולוגי, זהו קבר המתוארך לתקופת המאה ה-1 לספירה, מאות רבות של שנים לאחר זמנו של אבשלום. לדעת הארכאולוג גבריאל ברקאי, זהו קברו של המלך אגריפס הראשון.

יהדות ג'רבה

יהדות האי ג'רבה, שלחופי דרום תוניסיה, נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. לפי מסורת מקומית, יהודים הגיעו לאי עוד בימי שלמה המלך יחד עם יורדי ים פניקים, וכן לאחר חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס). על פי המסורת, הפליטים מירושלים הביאו עמם לג'רבה דלת מדלתות בית המקדש. בבית הכנסת אלגריבה מציגים עד היום בפני המבקרים אבן ששולבה בתוך אחת מקשתות בית הכנסת, שעל פי המסורת האמורה - אף היא הובאה אז מירושלים.

באי שני רבעים יהודיים: הגדול - שקרוב לים - הוא "חארה כבירה", והקטן: "חארה צגירה". המרחק בין שני הכפרים הוא 8 ק"מ, וכל כפר מתנהל באופן עצמאי.

יהודי ג'רבה הצליחו לשמר את תרבותם המסורתית. עד היום הם מקפידים על שמירת מצוות תורת ישראל ומכלול פרטי ההלכה היהודית. בג'רבה כעשרים בתי כנסת, ושתי ישיבות: ישיבת "אור תורה" וישיבת "רבי אברהם" - המיועדת למצטיינים. כמו כן פועל באי בית ספר יהודי-פרטי בשם "תורה וחינוך" (נקרא בעבר "דבר עברית") לבנים ולבנות בנפרד, אשר הוקם על ידי ר' דוד קדושים. רוב התלמידים היהודים לומדים כיום (על פי בחירתם) בבית ספר ממשלתי.

רבים מיהודי ג'רבה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, נתיבות ובמושבי הדרום, ביניהם באר שבע, תלמים, איתן, שרשרת, בית הגדי וברכיה וכפר שלם בתל אביב.

יהודה אבן שמואל

יהודה אבן שמואל (קופמן) (1886 – 23 בפברואר 1976) היה חתן פרס ישראל לשנת תשל"ג בתחום מדעי היהדות, וזוכה פרס הרב קוק למחקר תורני לשנת תשי"ט.

יעקב מאיר זלקינד

יעקב מאיר זַלקינד (זאַלקינד) (1875, קוברין, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית – 25 בדצמבר 1937, כ"א בטבת תרצ"ח, חיפה) היה רב, סופר יידיש, פובליציסט, מתרגם, סופר ילדים, כתב גם עברית.

כרתים

כרתים (ביוונית: Κρήτη, "קְרִיטִי"; בטורקית: Girit) הוא האי החמישי בגודלו מבין איי הים התיכון.

האי כרתים הוא אחד ממחוזות יוון והוא הגדול באיי יוון. אורכו 252 ק"מ ורוחבו 12–60 ק"מ. שטחו 8,300 קמ"ר. ב-2011 מנתה אוכלוסיית האי כ- 623,065 תושבים. כרתים מחולק לארבע יחידות אזוריות - חאניה (האניה), הרקליון (אירקליון), לסיטי ורת'ימנו. יש משערים כי כרתים היא האי כפתור מקום מוצאם של הפלשתים על פי המקרא.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

קונסטנטין (אלג'יריה)

קונסטנטין (בערבית: قسنطينة, קסנטינה; בברברית: ⵇⵙⴻⵏⵟⵉⵏⴰ; בצרפתית: Constantine) היא עיר ומחוז בצפון-מזרח אלג'יריה. אוכלוסיית העיר מונה כ-350,000 תושבים והיא השלישית בגודלה במדינה, אחרי אלג'יר ואוראן.

העיר קרויה על שמו של הקיסר הרומאי קונסטנטינוס, אשר בנה אותה מחדש בימי שלטונו. שמה הקודם היה סירט או קירטה. העיר חרוצה בגאיות עמוקים הנחצים על ידי גשרים ואמות מים רבים.

בעיר קבור עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, גיבור לאומי אלג'יראי.

שאול הכהן

הרב שאול הכהן (? - תקל"ב, 1772- ו' באייר תר"ח, 1848) היה פוסק, מדקדק ומחבר ספרים פורה. רב הקהילה היהודית באי ג'רבה.

שלמבו

שלמבו (צרפתית Salammbô) הוא רומן היסטורי שכתב גוסטב פלובר בשנת 1862 ואשר עסק במלחמת שכירי החרב נגד קרתגו במאה ה-3 לפנה"ס, שהועסקו כשכירי חרב במלחמה הפונית הראשונה והתמרדו לאחר שלא זכו לגמולם המובטח. פלובר ניסה להתחשב בהיסטוריה הידועה, בעיקר מכתביו של פוליביוס, אך ניצל את המחסור בפרטים אודות התקופה, וטווה עלילה אקזוטית, חושנית ואלימה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.