נחום טבת

נחום טבת (נולד ב-4 ביוני 1946 בקיבוץ מסילות) הוא פסל ומורה ישראלי לאמנות. הוא מכהן כפרופסור באקדמיה "בצלאל" לאמנות בירושלים שם הקים ומנהל את המסלול ללימודי המשך (החל משנת 2001) ואת התוכנית לתואר שני.

Nahum tevet
נחום טבת
נחום טבת
נחום טבת
נחום טבת
לידה 4 ביוני 1946 (בן 73)
קיבוץ מסילות
לאום ישראלי
תחום יצירה פיסול
זרם באמנות מינימליזם, דלות החומר
הושפע על ידי רפי לביא, ולדימיר טטלין, קזימיר מלביץ'

ביוגרפיה

נחום טבת נולד בשנת 1946 בקיבוץ מסילות בעמק בית שאן, כבנם השני של מנדל טויב ופייגה לבית מארין. בזמן לימודיו בתיכון למד אמנות בסמינר "אורנים" אצל מרסל ינקו, קליר יניב וסימה סלונים.[1] בצבא שרת טבת כקצין בחיל השריון והשתתף במלחמת ששת הימים בחזית רמת הגולן. אחרי שלקח כמה שיעורים במכון אבני לאמנות בתל אביב, הופנה על ידי שרה לוי, בעלת גלריה, שהתרשמה מכישוריו, אל הצייר והמורה רפי לביא בעיר רמת גן.

בשנת 1971 הציג טבת לראשונה מעבודותיו בתערוכה קבוצתית שאצר לביא בבית האמנים בתל אביב. ב-1972 הציג טבת בתערוכה קבוצתית בגלריה שרה גילת בירושלים. בתערוכה השתתפה קבוצה של אמנים מתלמידיו של רפי לביא. עבודותיו של טבת בתערוכה השתמשו בטכניקת הקולאז', שהשימוש בה אפיין רבים מאמנים אלו שנודעו בדיעבד כמזוהים עם סגנון "דלות החומר". עבודותיו של טבת באותה עת עשו שימוש בסלוטייפ ונייר כדי ליצור "מבניות מופשטת-מנימליסטית".[2]

באוקטובר 1974 הציג טבת את העבודה "מיטות" בתערוכה בגלריה [שרה גילת]. בתערוכה בנה טבת מבני עץ דמויי מיטות, בגודל אחיד של 60 על 190 ס"מ. פיזורן בחלל יצר מתח בין אשליית השימושיות של האובייקטים כאובייקט ממשי לבין היותן תוצר אמנותי המהווה מערכת סגורה בעלת היגיון פנימי.[3]

בשנת 1975 ביקר בישראל האמן רוברט ראושנברג, לרגל הקמת תערוכה במוזיאון ישראל. בעת הביקור רכש ראושנברג מספר עבודות מטבת.[4]

בשנת 1976 הציג טבת תערוכת יחיד בביתן בילי רוז לאמנות במוזיאון ישראל. בתערוכה יצר טבת מבנים גאומטרים העשויים מלוחות עץ סיבית. בניית המבנים וסידורם בחלל העמיד ערכים של סדרתיות ושל צירופי יחידות במרכז המודעות האמנותית.[5]בנוסף, הציג טבת עבודות העושות שימוש בזכוכית כמצע לפעולות ציוריות.

בינואר 1978 הציג טבת תערוכה בגלריה של ברטה אורדנג בניו יורק. ב-1979 הציג טבת תערוכה במוזיאון ברוקלין. ברישומים שהוצגו בתערוכות אלו יצר טבת עימות בין הצורות הגאומטריות המצוירות ביצירה לבין המצע עליהן הן צוירו. באחת העבודות, "עיגול על רקע שחור" (1978), הופיע עיגול על גבי נייר החתוך לצורה הדומה לסימן פלוס הפוך. בשנת 1980 חזר טבת לישראל. בראיון עיתונאי הסביר טבת את חזרתו לישראל בהבנה כי לא הרגיש שהיה "חלק ממערכת תרבותית" בארצות הברית.[6]
בשנות ה-90 העביר נחום טבת קורס במכללת בצלאל שנקרא "מינימל ארט בישראל, לאן נעלם אהוד פקר?"[7]

נחום טבת היה הקיצוני שבין האמנים המינימליסטים הישראלים במחצית שנות השבעים. הוא תפס את היצירה (פיסול בדרך כלל) כתהליך אמפירי, המבוסס על מערכת "הימנעויות" תוך כדי הפשטה מצמצמת (רדקציוניסטית). מטרת תהליך היצירה הייתה העברת "מהות" המדיום הפלסטי. מה שחשוב היא נוכחותו והדרכים להבלטתו. כל יצירה שלו הייתה מערכת סגורה בעלת הגיון פנימי שאיפשר הצדקות פנימיות לכל פעולה. יצירותיו בדקו את מידת הצמצום האפשרית תוך כדי שמירת המוצר בתחומי הגדרות האמנות הפלסטית. לפחות שתי תכונות שליצירות אלו גורמות להן לשבות את כללי המשחק של המינימליזם ההיסטורי: א. יש בהן ממד פיוטי, אנושי ולירי שנובע מאופן הנגיעה בצבע, מיחסי גומלין "רגישים" בין קו רשום וקו מנוסר למשל, ומתחושת העשייה האנושית (רישום, ניסור וכיוצא באלה) המגולמת בעבודות. ערך מוסף פיוטי זה קיים בעבודות כאילו כלאחר יד, במקרה, כתוצר לוואי של העשייה. ב. חלק מעבודות אלו של טבת נראות כחפצים שימושיים: שולחנות, מיטות, לוחות עץ שנוסרו לשם שימוש ונזנחו באחד משלבי העשייה. ה"שימושיות" העניקה כאילו לגיטימציה לעוני הצורי... מעניין שסוג זה של פונקציונליזם לכאורה יופיע מאוחר יותר בפיסול המערבי. תכונות אלו מעידות על מאבק מסוים של האמן עם החומרה התאורטית וההרמטית של המינימליזם.

גלריה

Nahum Tevet, Arrangement of Six Units, 1974

סידור של שש יחידות, 1973-74

Nahum Tevet, Narcissus, 1982

נרקיס, 1982

Nahum Tevet, Jemmáin, 1986, Coll. Kunsthalle, Manheim

ג'מעין, 1986
אוסף קונסטהאלה מנהיים, גרמניה

Nahum Tevet, Painting Lesson, no 5

שיעור ציור מס' 5, 1986
אוסף מוזיאון ישראל

A page from a catalogue, 1998

דף מקטלוג, 1998

Nahum Tevet Several Things ,Herzliya Museum, 2008

דברים אחדים, 2008
מראה הצבה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה

Savyon Sculpture garden 006

מים שקטים, 2008
גן פסלים, רח' המתנחלים 14, סביון

Nahum Tevet, At the Same Time, 2010, Lodz Biennale 3

באותו זמן, 2010
מראה הצבה בביאנלה של לודז', פולין

Art gallery tlv 009

אמודאי, 2012
מראה הצבה בתערוכה "פנסיון", גלריה חזי כהן, תל אביב

Tevet01

עבודה מוקדמת על קיר בית בקיבוץ מסילות

Tevet02

תבליט בטון על בית בקיבוץ מסילות

השכלה

  • 1962 - אורנים, טבעון
  • 1968 - מכון אבני, תל אביב
  • 1969-1971 - אצל רפי לביא.

הוראה

  • מ-1980 - מלמד במחלקה לאמנות, בצלאל
  • 2001-2010 - ראש התוכנית ללימודי תואר שני באמנות, בצלאל.

פרסים

תערוכות יחיד

  • 1972 - גלריה שרה גילת, ירושלים
  • 1975 - "עבודות זכוכית", גלריה שמלה, דיסלדוף
  • 1976 - "עבודות, 1974-1976", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1977 - "רישומים", גלריה אילן, פריז
  • 1977 - גלריה רוס, תל אביב
  • 1977 - מיצב רישומים, גלריה שרה גילת, ירושלים
  • 1978 - "רישומים ופסלים", גלריה שמלה, דיסלדוף
  • 1978 - "10 < 2", גלריה ברטה אורדנג, ניו יורק
  • 1979 - "הצבה לשני חדרים", גלריה ברטה אורדנג, ניו יורק
  • 1980 - "רישומים", גלריה שמלה, דיסלדוף
  • 1981 - "עבודות חדשות", גלריה הלל, ירושלים [קטלוג]
  • 1982 - "נרקיס 2 ועבודות חדשות", גלריה נעמי גבעון, תל אביב
  • 1982 - "נרקיס 1b, נרקיס 3a",‏ CUNY Graduate Center, ניו יורק [קטלוג]
  • 1984 - "תצוגה מיוחדת: עבודות, 1983-1984", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1986 - "פסלים", קנסטהאלה מנהיים והגלריה החדשה אוסף לודוויג, אאכן, גרמניה [קטלוג]
  • 1987 - "פסלים", גלריה אמריך-באומן, ציריך
  • 1988 - "עבודות חדשות", גלריה ארטיפקט, תל אביב
  • 1991 - "שיעורי ציור: פסלים 1984-1990", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב [קטלוג]
  • 1993 - "פסלים קטנים", הגלריה של המחלקה לאמנות, אוניברסיטת חיפה, חיפה
  • 1995 - הגלריה העירונית, ברמן והמוזיאון העירוני הרפורד, גרמניה [קטלוג]
  • 1998 - "דף מקטלוג ועבודות אחרות", גלריה דביר, תל אביב
  • 1998 - גלריה ווטקינס, המחלקה לאמנויות, האוניברסיטה האמריקאית, וושינגטון די סי
  • 2004 - "שבע הליכות", מרכז לאמנות עכשווית (DCA), דנדי, סקוטלנד
  • 2005 - "Take Two",‏ Le Quartier, מרכז לאמנות עכשווית, קמפר, צרפת [קטלוג]
  • 2007 - "דבר דבר, נחום טבת: עבודות, 1994-2006", מוזיאון ישראל, ירושלים [קטלוג]
  • 2008 - מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה
  • 2009 - המוזיאון לאמנות עכשווית, רומא, איטליה
  • 2012 - "פנסיון" (ביחד עם גרגור שניידר), גלריה חזי כהן, תל אביב-יפו
  • 2012 - "פסלים קטנים, 1980 - 2012", הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: נחום טבת, גזית, כרך ל"ב, חוברת א-ד, 1976, עמ' 73.
  2. ^ ראו: עפרת, גדעון, האסתטיקה היא התהליך, דבר, 28 במאי 1976.
  3. ^ ראו: צלמונה, יגאל, נחום טבת: חפצים, מושג, ינואר 1976, עמ' 49.
  4. ^ ראו: עפרת, גדעון, האסתטיקה היא התהליך, דבר, 28 במאי 1976.
  5. ^ ראו: נחום טבת. עבודות 74–76. מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1976, עמ' 6.
  6. ^ גל, נעמי, תערוכה, ידיעות אחרונות, 18 בספטמבר 1981.
  7. ^ קיר אמן: דניאל שושן, עכבר העיר, 16 במאי 2008
  8. ^ נחום טבת - אתר א.מ.ת
אבנר בן גל

אבנר בן-גל (נולד ב-1966 באשקלון) הוא צייר ואמן ישראלי.

אמנות חזותית בישראל

אמנות חזותית בישראל היא אמנות פלסטית שנוצרה בארץ ישראל, החל משלהי המאה ה-19. האמנות החזותית בישראל נעה בין מגוון של אוּמנויות מסורתיות מקומיות, לבין אמנות "גבוהה" (Fine Art) המושפעת מן האמנות המערבית באירופה ובארצות הברית. האמנות הישראלית עשירה בטכניקות, בסגנונות, בדרכי ביטוי, ובנושאים מגוונים, המשקפים ניסיונות לגיבוש זהות מקומית. מחקר תולדות האמנות הרבה לעסוק ביחס המורכב בין האמנות הישראלית לבין סממנים מקומיים ובינלאומיים, בקשריה עם האמנות היהודית לדורותיה, ובשנים האחרונות אף בקשריה וביחסה אל התרבות הערבית בישראל.

אפרת נתן

אפרת נתן (נולדה ב-1947 בקיבוץ כפר רופין) היא אמנית ישראלית רב-תחומית. יצירותיה, החל משנות ה-70 של המאה ה-20, מתאפיינות בבחינת ערכי האמנות מתוך "האמנות המושגית" ו"אמנות הגוף". מוטיבים מהמרחב שהקיף אותה בסביבת ילדותה משמשים נקודת מוצא לרבות מעבודותיה: ארבע רוחות השמים, הארץ ושמי הלילה זרועי הכוכבים, נוף בקעת בית שאן וערוץ הירדן, בתי הקיבוץ הצנועים והמיטה בתוכם. מוטיבים אלה הופנמו בתודעת הגוף שלה ודרכה התגלגלו אל האמנות.לאורך הקריירה בת יותר מארבעה עשורים העמידה נתן דימויים רבי עוצמה, שזכו למעמד איקוני בשדה של האמנות הישראלית. נתן יוצרת באמצעים מגוונים, עם קשב ייחודי לסיפור חייה האישי, לאירועי השעה בישראל, להוויה הקולקטיבית המקומית ולאמנות העבר. גוף עבודתה משלב אמנות גוף עם מינימליזם ומהווה הד מקומי למהלכים מודרניסטיים מקבילים באמנות הבינלאומית.

ברטה אורדנג

ברטה אורדנג (באנגלית: Bertha Urdang;‏ 12 באפריל 1912 – 22 בפברואר 2001) הייתה אספנית ובעלת גלריות אמנות ישראלית ילידת אנגליה. חשיבותה של אורדנג הייתה בעידוד וטיפוח האמנות המופשטת והמושגית בישראל וכן בפרסום והפצת האמנות הישראלית בארצות הברית.

דלות החומר

"דלות החומר" היא סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם "דלות החומר" ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק, מיכאל דרוקס ואחרים.

דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית

"כי קרוב אליך הדבר מאוד: דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" הוא שמה של תערוכה אשר נפתחה ב-14 במרץ 1986 (ג' באדר ב', ה'תשמ"ו) במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה, אותה אצרה שרה בריטברג-סמל, השפיעה על תפיסת האמנות הישראלית והביאה לגיבושו של מה שנתפש כסגנון אמנותי ישראלי-מקומי אשר כונה "דלות החומר".

על אף הצהרתה של בריטברג-סמל כי אין היא מציעה סקירה היסטורית קוהרנטית, התערוכה והמאמר שבקטלוג התערוכה, ניסו לבחון את האמנות הישראלית, החל מאמצע שנות השישים של המאה ה-20, ושאפו לנסח קווים אסתטיים משותפים בין האמנים השונים בכל הקשור לחומרים מהן עשויות יצירות האמנות, ובקשר שלהן אל תפיסות של מקומיות וזרות בתרבות הישראלית.

טבת (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

יגאל צלמונה

יגאל צַלמוֹנָה (נולד ב-28 באפריל 1945) הוא אוצר אמנות, מבקר והיסטוריון ישראלי. מחקריו של צלמונה מתמקדים בראשיתה של האמנות הישראלית ובייחס שלה אל המזרח הקרוב. בין השנים 2012-1980 שימש צלמונה כאוצר לאמנות ואחר-כך כאוצר ראשי בין-תחומי במוזיאון ישראל בירושלים.

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית נפתח לקהל בשנת 1975, ובו מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנות בת-זמננו ויצירות מהאוסף. המוזיאון ממוקם בלב הקריה החדשה של העיר המאגדת את בניין העירייה, בית המשפט, בית יד לבנים ומשתרעת בין הרחובות בן-גוריון והבנים. המוזיאון שוכן במבנה בטון חשוף שהוכרז כמבנה לשימור (בתכנון: רכטר-זרחי-פרי). החל מ-2014 עומדת בראשו ד"ר איה לוריא המשמשת כאוצרת ראשית ומנהלת המוזיאון.

מדי שנה מוצגות במוזיאון הרצליה עשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בשלושה מחזורים של תערוכות.

מוטי מזרחי

מוטי מזרחי (נולד ב-22 בפברואר 1946) הוא אמן ישראלי רב-תחומי, עוסק בצילום, פיסול, וידאו, ומולטימדיה.

מיכל נאמן

מיכל נאמן (נולדה ב-19 בנובמבר 1951 בקבוצת כנרת) היא ציירת ישראלית. יצירותיה, החל משנות ה-70 של המאה ה-20, מתאפיינות בבחינת ערכי האמנות מתוך האמנות המושגית. ביצירתה הייתה נאמן בין החלוצות בביטוי של נושאים פוסט-מודרניים כגון מגבלות השפה והראייה, אפשרויות ייצוג ושאלות מגדר באמנות הישראלית. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 הייתה מזוהה עם סגנון "דלות החומר", בשל שימושה בטכניקת הקולאז', ובבחינת התפיסה החזותית אל מול התפיסה המילולית. החל משנות ה-90 החלה להתרכז במדיום הציור, בו היא עושה שימוש בנייר דבק לשם פעולה מושגית של כיסוי ועיטוף פני השטח של הציור. ביצירותיה היא משלבת התייחסויות שונות לפילוסופיה, לספרות ולתרבות המערבית. על יצירתה זכתה בשנת 2014 בפרס ישראל לאמנות פלסטית.

מסילות

מְסִילּוֹת הוא קיבוץ בבקעת בית שאן מערבית לעיר בית שאן והשייך למועצה אזורית עמק המעיינות.

פיסול ישראלי

פיסול ישראלי הוא שם כולל ליצירות פיסול שנוצרו בארץ ישראל החל משנת 1906, שנת ייסוד "בצלאל". תהליך התגבשותו של הפיסול הישראלי לווה בהשפעה מתמדת של האמנות הבינלאומית. בראשית ימיה של האמנות הישראלית עלו לארץ ישראל מרבית הפסלים המרכזיים, ואמנותם היוותה סינתזה של השפעת הפיסול האירופי עם האופן שבו עוצבה התודעה הלאומית והאמנותית בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל.

השאיפה ליצירת סגנון פיסול מקומי מובהק החלה להתפתח בסוף שנות השלושים של המאה ה-20, עם יצירת הפיסול ה"כנעני", שבו שולבה השפעת האמנות האירופית עם מוטיבים הלקוחים מאמנות המזרח ובעיקר ממסופוטמיה. מוטיבים אלו נוסחו במונחים לאומיים, וביקשו להציג את הקשר שבין הציונות לבין אדמת המולדת. למרות שאיפתו של הפיסול המופשט, שצמח בישראל במחצית המאה במסגרת תנועת "אופקים חדשים", להציג פיסול בעל שפה אוניברסלית, אמנותם הכילה מאפיינים רבים של התפיסה ה"כנענית" הקודמת. במהלך שנות השבעים חדרו לפיסול ולאמנות הישראלית צורות ביטוי חדשות, בהשפעת האמנות המושגית הבינלאומית. טכניקות אלה שינו באופן מהותי את הגדרתו של הפיסול, ובנוסף אפשרו גם ביטויי מחאה פוליטיים וחברתיים, שהוצנעו עד אז בפיסול הישראלי.

פרויקט מצר-מסר

"פרויקט מצר-מסר" הוא פרויקט אמנותי שכלל סדרה של פעולות אמנותיות, שכללו בעיקר מיצגים ומיצבים, התקיימו בחודשים יוני עד אוקטובר 1972 באזור קיבוץ מצר והכפר הערבי מייסר. הפרויקט נחשב לאחד מן הביטויים החשובים של האמנות המושגית בישראל והיו שותפים בו אמנים כגון אביטל גבע, מיכה אולמן, משה גרשוני ואחרים.

בעקבות הפסל יצחק דנציגר, ששימש כמעין אב רוחני לאמנים צעירים רבים, התאספה בראשית שנות ה-70, קבוצה של אמנים מושגיים שהושפעה מרעיונותיו אודות אמנות מושגית ו"תיקון הטבע". קבוצת האמנים קיימה פגישות סדירות עם דנציגר בחיפה ובתל אביב והשתתפה בסיורים שארגן. "היינו נעריו של דנציגר, אפשר לומר", סיפר משה גרשוני גרשוני בטקסט מאוחר, "בתחילת שנות השבעים, בתקופה שהוא עבד על מחצבת נשר ועשה את כל הניסיונות שלו ... זו הייתה התקופה שהוא תלה את החיטה במוזיאון, כל הכיוון הנסיוני הזה שהיה ברוח אחת עם הדברים שאנחנו חיפשנו".בשונה מעבודותיו של דנציגר, הפעולות שביצעו חברי הקבוצה, נשאו אופי פוליטי וחברתי מובהק יותר. הממד הארס פואטי שברבות מן הפעולות ביטא את הרעיון תפיסת האמנות כאלמנט לקידום חברתי. על חברי הקבוצה נמנו גבע, אולמן, גרשוני, דב אור-נר, אפרת נתן, נחום טבת ויחזקאל ירדני.

חלק מן האמנים ביצעו פעולות שהיו קשורות להשפעת "אמנות האדמה". האמן דב אור-נר, לדוגמה, שלח מכתבים לאנשי הקיבוץ והכפר וביקש מהם לשלוח לו את האשפה שלהם. השקיות הוטמנו בבור בעומק 20 מ' שכוסה בהדרגה. גם מיכה אולמן עסק בפעולת חפירה ובמסגרתה יצר בסוף אוקטובר פעולה של "החלפת אדמות" בין שני בורות שנחפרו בשני היישובים. השפעתה של פעולה זו הייתה בהעלאת מודעות בקרב תושבי היישובים לסיטואציה הפוליטית.

משה גרשוני ביצע עבודה בעלת משמעויות ארס-פואטיות ופוליטיות. בפעולה שלו יצר גרשוני תצלומי נוף בקיבוץ מצר, כינס אספת קיבוץ ובה "חילק" את אדמות הקיבוץ לחברים. אביטל גבע יצר עבודה בעלת משמעויות אקולוגיות, ובה מיין ספרים שנשלחו למיחזור במפעל אמניר והקים ספרייה מאולתרת בתוך אבוסי בקר. בעבודה נוספת רתם גבע בני נוער למחרשה ובפעולה משותפת שנמשכה שבועים חרש את האדמה החקלאית באזור. בין העבודות נוספות שנוצרו בפרויקט הייתה מכלאה עשויה ענפים, שנבנתה על ידי נחום טבת.

פרס א.מ.ת

פרס א.מ.ת. (אמנות-מדע-תרבות) הוא פרס המוענק בישראל מדי שנה, מאז שנת 2002. הפרס, בסך מיליון דולר אותו חולקים הזוכים, ממומן על ידי קרן א.מ.נ. - לקידום המדע התרבות והאמנות בישראל, אשר הוקמה לצורך עניין זה על ידי אגודת ידידי ישראל באמריקה הלטינית.

הפרס ניתן בחסותו של ראש ממשלת ישראל בחמישה תחומים: תרבות ואמנות, מדעים מדויקים, מדעי החיים, מדעי הרוח, ומדעי החברה. הפרס מוענק מדי שנה על-פי תחומי משנה המתחלפים במחזוריות מדי שנה.

הקריטריונים לזכייה בפרס מבוססים על הצטיינות והישגים מקצועיים או אקדמיים שיש בהם פריצת דרך בתחום העיסוק של הזוכה וכן תרומה מיוחדת לתרבות ולחברה הישראלית. ההחלטה על הזוכים מתקבלת על ידי ועדה בראשות שופט, הממנה ועדות משנה שמורכבות ממומחים בתחומים הרלוונטיים. את הקרן ייסד הנדבן אלברטו מוסקונה ניסים.

פרס סנדברג

פרס סנדברג לאמנות ישראלית הוא פרס הניתן על ידי מוזיאון ישראל עבור אמנות ישראלית החל משנת 1968 מכספי תרומה של נדבן אמריקאי מניו יורק שביקש להשאר בעילום שם. הפרס על שמו של וילם סנדברג, ששימש כיועץ עבור מוזיאון ישראל עם פתיחתו ונחשב לבר סמכא בעולם האמנות והאמנות הפלסטית בפרט אחרי שנים בהן שימש כאוצר במוזיאון סטדלייק.

שי יחזקאלי

שי יחזקאלי (נולד בשנת 1979) הוא אמן וצייר ישראלי.

שרית שפירא

שרית שפירא (1957 - נובמבר 2018) הייתה אוצרת ישראלית ומרצה לאמנות מודרנית בבצלאל בירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.