נחום גוטמן

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.

נחום גוטמן
נחום גוטמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 15 באוקטובר 1898
טלנשטי, בסרביה, האימפריה הרוסית
פטירה 28 בנובמבר 1980 (בגיל 82)
תל אביב-יפו, ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, פיסול, ספרות ילדים
זרם באמנות אסכולת ארץ ישראל
Gutmanstudio
שחזור הסטודיו של גוטמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נווה צדק
PikiWiki Israel 14502 Tomb of the painter Nahum Gutman and his wife
קבריהם של נחום גוטמן ואשתו עליהם נחקקה חתימתו המפורסמת
Memorial plaque on Nahum Gutman house in Tel Aviv
לוחית זיכרון על ביתו של נחום גוטמן ברחוב אחד העם 136 בתל אביב

קורות חייו

ילדות ונעורים, 1913-1898

נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיירה טֶלֶנֶשט שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית; כיום במולדובה), הרביעי מבין חמשת ילדיהם של שמחה בן-ציון (אלתר גוטמן) ואשתו רבקה. בשנת 1903 עבר עם משפחתו לעיר אודסה ושם למד עברית ב"חדר המתוקן" שפתח אביו הסופר.

בשנת 1905 עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל. תחילה גרו בנווה שלום (שכונה) על גבול יפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה, והמשפחה אף התגוררה בבניין בית הספר. מאוחר יותר למד בבית הספר של חברת "עזרה". לאחר זמן עברה המשפחה להתגורר בבית ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק. בית המשפחה היה מרכז תרבותי לסופרים ובהם י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, שהיו מבקרים קבועים בו.

בשנת 1910 נפטרה אמו של גוטמן בטבריה ונטמנה בעיר על ידי ש"י עגנון, מזכירו של אביו באותם ימים. זאת הסיבה שגוטמן לא צייר דיוקנה של אמו בניגוד לכל קרוביו האחרים. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (ראשיתה של העיר תל אביב), וסבתו עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה. גוטמן הילד החל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה", ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. באותה תקופה למד ציור אצל הציירת אירה יאן.

מ"בצלאל" לאירופה, 1926-1913

מגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. בשנתיים אחר כך חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 19201926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. באותה עת יצר הדפסים רבים כגון "איוב ורעיו". בשנת 1923 אייר את ספריו של אביו "כתבים לבני הנעורים", שיצאו לאור בברלין וכן את ספר שירי הילדים "החליל" של שאול טשרניחובסקי, ובכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים ונעשה חלוץ המאיירים של ספרי ילדים עבריים[1].

ארץ ישראל

לאחר שובו לארץ, בשנת 1926, ערך תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שנושאי הציור שלהּ היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ואשר שמה את הדגש על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ, וקיבלה השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל, שאנשי הקבוצה האמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.

הוא הוסיף לאייר ספרי ילדים, ובין השאר אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק, ומספר רב של מקראות וספרי לימוד. גוטמן אייר במשך עשרות שנים מאות ספרים, כולל ספריו שלו.

בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).

ב-1931 השתתף בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים", ובמשך 32 שנה היה הצייר הקבוע של השבועון. הוא אייר את שערי העיתון, את אלפי הסיפורים והשירים שפורסמו בו, וכתב ואייר סיפורים ורשימות בהמשכים, שלאחר מכן קובצו לספרים.[1]

ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס. לבקשת עורך 'דבר לילדים' יצחק יציב, נאות לשלוח 'יומן מסע' מאוייר, מן הנסיעה, כתחליף לאיורים הרגילים שפרסם- מאחר שבמהלך הנסיעה לא יכול היה לאייר חמרים שלא היו לעיניו. יומן המסע- המשלב מציאות ובדיון, פורסם בהמשכים ב'דבר לילדים' ובהמשך כונס לספר 'בארץ לובנגולו מלך זולו' שהיה ספרו הראשון כסופר.

במלחמת העצמאות נילווה אל הלוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".

בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עסק גוטמן בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.

בשנות ה-50 זכה להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים"[2]. יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.

בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר באולם הכניסה המערבי למגדל שלום. בשנת 1976 עיצב פסיפס נוסף, פסיפס תולדות תל אביב, המתאר את תולדות העיר על שלושה לוחות גדולים ועוד 15 תמונות. פסיפס זה הוצב במקור בחזית בית העירייה הישן בכיכר ביאליק, אך הועבר וניצב כיום בחזית מגדל רוטשילד 1.

נחום גוטמן נפטר בעיר תל אביב ב-28 בנובמבר 1980, ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.

בשנת 2007 יצא להקרנות בבתי הקולנוע, סרט האנימציה הארוך בין חולות ושביל קליפות, את התסריט כתבה דיתה גרי, על פי סיפורים וציורים מאת גוטמן.

הבמאי יונה זרצקי הפיק סרט על נחום גוטמן.

מתעד ראשית תל אביב

מקום מיוחד בעבודתו של גוטמן- כתיבה ואיור, מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי השכונה, וציוריו של גוטמן, אותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. מועט מאוד התיעוד האותנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאויירים של גוטמן מהווים מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה[3].

גלריה

Gutman-menucha

מנוחת צהריים, 1926
שמן על בד
93.5 × 107.5 ס"מ
מוזיאון תל אביב לאמנות

PikiWiki Israel 32069 Mosaic Wall

ברכת כהנים, 1961
פסיפס
בית הרבנות הראשית, תל אביב-יפו

Gutman - Water from the Vase, 1970's

מים מן הבאר, שנות השבעים
ברונזה
מוזיאון נחום גוטמן

Gutman Fountain5

פסיפס תולדות תל אביב (פרט), 1976
מזרקה ופסיפס
שדרות רוטשילד 1, תל אביב-יפו

Gutman Herzliya High School

פסיפס
הגימנסיה העברית "הרצליה", רחוב ז'בוטינסקי 106, תל אביב-יפו

רשימת פרסומים

ספריו שחיבר

ספרים באיורו

פסליו

  • כחומר ביד היוצר- פסלוני החימר של נחום גוטמן, הוצאת כתר.

עריכותיו

  • אלבום הניצחון-תצלומים היסטוריים ממלחמת ששת הימים.

לכבודו

  • "נחום גוטמן: תערוכת יובל, ציורי שמן, צבע מים, פסלים ", הוצאת המוזיאון, 1969.
  • כאלה היו, הוצאת מערכת הביטחון, 1971.
  • "אלבום נחום גוטמן, הוצאת מסדה.
  • נחום גוטמן, עריכה ומבוא: אהוד בן עזר, צילומים: ישראל צפריר, עיצוב גרפי: דורית שרפשטיין, מודן הוצאה לאור, 1997.
  • "מזווית אחרת, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998.

השכלה

הוקרה

לקריאה נוספת

  • יהודה האזרחי, נחום גוטמן, תל אביב: מסדה, 1965. (אלבום)
  • אהוד בן עזר (עריכה ומבוא), נחום גוטמן, גבעתיים: מסדה, 1984. (אלבום)
  • נורית גוברין, "פחד להחזיק בעט-כותבים" - בין נחום גוטמן לאביו, בתוך: 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989, עמ' 344 - 354. ועוד שם לפי מפתח-השמות.
  • רותי גוטמן, מרים ברושי (עורכות), נחום גוטמן: 1898–1980: ביבליוגרפיה, 2 כרכים, תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2003–2006. (כרך ב: מאמרי ביקורת על האמן ויצירתו)
  • לאה נאור, צייד הצבעים: סיפורו של נחום גוטמן, ירושלים: יד יצחק בן-צבי ('ראשונים בארץ'), תשע"ב 2012.
  • מירה מאיר, נחום גוטמן אוהב ציורים: בעקבות הספר אני אוהב לצייר", הוצאת משרד החינוך והתרבות.
  • גדעון עפרת, הפרדס הקסום: הדימוי האירוטי ביצירתו של נחום גוטמן, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, 2001.
  • לאה נאור, צייד הצבעים - סיפורו של נחום גוטמן, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2012.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1948-1900, דביר, 1988, כרך שני, עמ' 487-486
  2. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.11.
  3. ^ למשל 'תל אביב'- מודי וענת, פרק 1 שדורי קשת, תל אביב, ספריית עידן, הוצ' יד בן צבי 1980, ועוד
  4. ^ גנזים - אגודת הסופרים בישראל, "שאול טשרניחובסקי 100 שנה להולדתו", חוברת 90, תשרי תשל"ו, כרך ז', שנה 13, עמוד 53
  5. ^ צל"ש לסופרים ישראלים, מעריב, 11 במאי 1979.
  6. ^ חולק פרס דיזנגוף במוזיאון, דבר, 28 בפברואר 1956; חולק פרס דיזנגוף לציור ולפיסול, הצופה, 28 בפברואר 1956.
  7. ^ נחום גוטמן – ברשימת הכבוד של "פרס אנדרסן", דבר, 9 באוגוסט 1962.
  8. ^ "פרס יציב" – לנחום גוטמן, דבר, 26 בפברואר 1964.
  9. ^ פרס פיכמן חולק לנחום גוטמן ולברוך האגר, דבר, 23 ביוני 1969.
  10. ^ פרס-ישראל בספרות ילדים לנ. גוטמן, אנדה עמיר ול. קיפניס, דבר, 8 בפברואר 1978
    חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978
דבר לילדים

דבר לילדים היה שבועון פופולרי לילדים מבית "דבר".

"דבר לילדים" החל להופיע בפברואר 1936. לפני כן הופיע, החל מ-2 באוקטובר 1931, "מוסף לילדים", שצורף לעיתון "דבר" פעם בחודש, בדרך כלל ביום שישי.

עורכו הראשון ומעצב דמותו היה יצחק יציב, שאף פרסם בו מדור שבועי קבוע בשם "במעגל הימים", שהביא לילדים את אירועי השעה בלשון בהירה. יציב ערך את השבועון עד 1947. אחריו ערכו את השבועון ברכה חבס (כממלאת מקום העורך), אהרון זאב (1948), שמשון מלצר (1949–1954), דב נוי (עורך-משנה בשנים 1949–1952), שלמה טנאי (1954–1956), אפרים תלמי (1956–1970) ואוריאל אופק (שכיהן כעורך-משנה מ-1951 וכעורך ראשי בשנים 1970–1973), שסגני העורך בתקופתו היו ארנון מגן ודוד פאיאנס. פאיאנס כיהן כעורכו האחרון של "דבר לילדים" (1973–1985) וסגנו היה המשורר פסח מילין.

המאייר הקבוע של השבועון היה הצייר נחום גוטמן, שאף פרסם בו בהמשכים רבים מסיפוריו בטרם יצאו לאור כספרים, לרבות ספרו הידוע "בארץ לובנגולו מלך זולו".

בשבועון הופיעו סדרות קומיקס מצוירות על ידי הצייר והקריקטוריסט אריה נבון, כדוגמת עלילותיהם של "אוּרי מוּרי" ו"אורי כדורי".

המאיירת הקבועה האחרונה של העיתון הייתה נורית יובל אשר איירה את העיתון משנת 1973 ועד הקמת העיתון "כולנו" בשנת 1985.

ב"דבר לילדים" הוצג הווי חייהם של הילדים באותה התקופה, והופיעו בו מדורים שונים (ייעוץ, טבע, לימודים ועוד). כמו כן, פורסמו בו שירים וסיפורים מפרי עטם של מיטב המשוררים והסופרים הישראלים בזמנו: אליעזר שמאלי, מרים ילן-שטקליס, ימימה טשרנוביץ', לאה גולדברג, אנדה עמיר-פינקרפלד, לוין קיפניס, פניה ברגשטיין, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ודבורה בן-נר, וכן מפרי עטם של משוררים וסופרים יהודים מהתפוצות בתרגום עברי, כמו שירי ילדים של אידה מזא"ה, שתורגמו עבור השבועון בידי העורכים שמשון מלצר ואוריאל אופק.

בשנת 1947 הכריזה מערכת "דבר לילדים" על שני פרסים לסיפור ילדים- האחד בסך 50 לירות והשני בסך 25 לירות. המערכת קבעה קריטריונים לזכייה. בין השופטים בתחרות היו נחום גוטמן, יעקב פיכמן, יצחק אבנון, ז' אריאל ואהרון זאבעורך "דבר", ברל כצנלסון, כתב על "דבר לילדים": "לא רבים הם הדואגים לספרות ילדים עברית, והעיתון השבועי הקטן מפרנס את הילד והמשפחה ואת בית הספר לא רק בשעת הופעתו, כי אם גם שנים רבות לאחר כך". ואכן, מערכת השבועון עודדה את קוראיו לשמור את גיליונותיו, ולהביאם בסוף השנה לכריכה, כדי שיישמרו לשנים רבות.

בשנת 1985 התאחד השבועון עם שבועוני הילדים "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" לשבועון בשם "כֻּלָּנוּ", בעריכת דוד פאיאנס.

הביאנלה של ונציה

הביאנלה של ונציה (באיטלקית: Biennale di Venezia) היא תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית הנערכת בוונציה שבאיטליה. התערוכה נערכת מדי שנתיים ומכאן שמה, "ביאנלה", שפירושו באיטלקית הוא "דו-שנתי". הביאנלה של ונציה נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם האמנות, ומכל מדינה נבחרים להשתתף בה אך ורק האמנים הבולטים ביותר בתחומם, אשר יוצרים יצירות אמנות במיוחד לקראתה. כחלק מהביאנלה נערך גם פסטיבל הסרטים של ונציה ומתארחות בעיר הצגות תיאטרון ומיצגים.

הוצאת יבנה

הוצאת יבנה או בשמה המלא יהושע אורנשטיין, הוצאת ספרים יבנה בע"מ היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1932 בתל אביב על ידי יהושע אורנשטיין.

מקור שמה של ההוצאה במרכז הרוחני שייסד יוחנן בן זכאי לאחר חורבן בית שני ביישוב יבנה.

ההוצאה מתמקדת בעיקר באנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון, אטלסים, ספרי לימוד, ספרות ילדים, פסיכולוגיה ונושאים מתחום היהדות.

עם ספריה הבולטים של ההוצאה נמנים: אטלסים בעריכתו של משה ברור (האטלס האוניברסיטאי, אטלס פיסי, מדיני וכלכלי, והאטלס האוניברסיטאי החדש); 15 כרכים של פירושי התנ"ך שכתב אליה שמואל הרטום בהתבסס על שיטתו של משה דוד קאסוטו; "האנציקלופדיה לילדים" ו"האנציקלופדיה לנוער"; אנציקלופדיות ל"גדולי ישראל" ול"חכמי התלמוד" פרי עטו של מרדכי מרגליות.

עם סופרי ומאיירי ההוצאה נמנו: נחום גוטמן, אוריאל אופק ולוין קיפניס.

לאחר פטירתו של אורנשטיין הועברה ההוצאה לבעלותה של בתו, נורית פריקסל.

בשנת 2010 נרכשה ההוצאה על ידי בונוס ספרים.

ויהי היום

ויהי היום הוא ספר מעשיות מאת חיים נחמן ביאליק, שהוא, כדברי ביאליק בפתח הספר "עיבוד ספרותי של אגדות ושברי-אגדות שאובים ממקורות שונים".

חיים חיסין

ד"ר חיים איסר חיסין (3 בינואר 1865 – 26 בספטמבר 1932) היה רופא, עסקן ציוני, איש ביל"ו מראשוני תל אביב.

יואב דגון

יואב דגון (2 באפריל 1951 – 3 במרץ 2004) היה מנהל מוזיאון הרצליה, מקים ומנהל מוזיאון נחום גוטמן ואוצֵר.

יוסי אבולעפיה

יוסי אבולעפיה (נולד בשנת 1944 בטבריה) הוא סופר ומאייר של ספרי ילדים, וכן גרפיקאי, קריקטוריסט, במאי ותסריטאי סרטי אנימציה.

כיכר ביאליק

כיכר ביאליק היא כיכר בלב תל אביב, הנמצאת במפגש הרחובות ביאליק ואידלסון (צומת בצורת ר'). מבחינה אורבנית, היסטורית ותרבותית הכיכר היא חלק בלתי-נפרד מהרחוב הקטן הנושא את אותו השם. הכיכר והרחוב נמצאים בסמוך לרחוב אלנבי מדרום ורחוב פינסקר במערב.

הכיכר נקראת על-שמו של חיים נחמן ביאליק - משורר, סופר, חוקר ספרות, מתרגם, עורך ומו"ל. שבוע לאחר שהגיע ביאליק לארץ בשנת 1924, נערך לכבודו הטקס אשר בו נקרא הרחוב על שמו, וזהו מקרה יוצא מן הכלל בו נקרא רחוב על-שם אדם חי (מקרה דומה רלוונטי גם לרחוב אלנבי, רחוב אחד העם ורחוב בוגרשוב). בשל המבנים ההיסטוריים השוכנים בה, מהווה כיכר ביאליק את אחד מאתרי המורשת החשובים בתל אביב. הכיכר אמנם קטנה יחסית, אך בימי המנדט שימשה כמקום המרכזי בו נערכו טקסים ואירועים עירוניים, וכן הפגנות נגד שלטונות המנדט.

מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

מוזיאון נחום גוטמן לאמנות שוכן בבנין "בית הסופרים" ההיסטורי, אשר נבנה בשנת 1887 והיה לאחד הבניינים הראשונים של שכונת נווה צדק בתל אביב-יפו.

נווה צדק

נווה צדק היא השכונה היהודית הרשמית הראשונה מחוץ לתוואי חומות העיר יפו. השכונה נוסדה ב-1887, כמה שנים לאחר שחומות יפו נהרסו.

גבולותיה המקובלים כיום הם בצפון-מזרח רחוב פינס, בדרום-מזרח ואדי שבו עברה מסילת הרכבת לירושלים (כיום פועל בו חניון), בדרום-מערב חניון מנשייה ובצפון-מערב רחוב שבזי.

פאול קור

פאול קור (קורנובסקי) (1 באוגוסט 1926, כ"א באב ה'תרפ"ו - 24 במאי 2001, ב' בסיוון ה'תשס"ב) היה צייר, מעצב גרפי, סופר ילדים ומאייר ישראלי.

פסיפס תולדות תל אביב

פסיפס תולדות תל אביב הוא פסיפס, מעשה ידיו של האמן הישראלי נחום גוטמן, המתאר את תולדותיה של העיר תל אביב על גבי שלושה לוחות מרכזיים הניצבים בלב מזרקה, ומוקפים במעגל שעליו 15 תמונות נוספות. הפסיפס הוצב בינואר 1976 בחזית בית העיר תל אביב-יפו בכיכר ביאליק. בשנת 2008 הוסר מהמקום, ואוחסן במחסני העירייה עד שנת 2011, עת הוצב במקומו החדש בחזית מגדל רוטשילד 1, שבשדרות רוטשילד.

פרס נחום גוטמן לאיור

פרס נחום גוטמן לאיור הוא פרס שמעניקה עיריית תל אביב-יפו לזכרו של נחום גוטמן.

רוני אורן

רוני אורן (נולד ב-25 בפברואר 1953) הוא אנימטור ישראלי. יוצר באנימציה סדרות טלוויזיה לילדים, ספרי ילדים ופרסומות לטלוויזיה המשלבות דמויות מפלסטלינה. שימש כראש היחידה לאנימציה בבצלאל.

רחוב ביאליק (תל אביב)

רחוב ביאליק הוא רחוב במרכז תל אביב שנקרא על שמו של חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי. ביאליק אינו רחוב מרכזי כיום, הוא אינו ציר תחבורה מכל סוג ואין בו כמעט מסחר, אך הוא נחשב לאחד הרחובות החשובים ביותר בתולדות תל אביב ואחד הציוריים ביותר בעיר. כמעט כל הבתים ברחוב הם בעלי היסטוריה או עניין תרבותי ואדריכלי הקשור לתולדות העיר.

קצהו הדרומי של הרחוב נמצא בצומת רחובות עם רחוב אלנבי, וקצהו הצפוני הוא כיכר ביאליק - כיכר עגולה קטנה שסביבה מספר בניינים חשובים ובמרכזה מזרקה בעיצובו של נחום גוטמן (פונתה ב-2008 במסגרת שיפוץ הרחוב). הרחוב נקרא על שמו של דייר הרחוב המפורסם, חיים נחמן ביאליק, עוד בעודו בחיים. ביתו המכונה "בית ביאליק", נמצא בסמוך לכיכר בקצה הרחוב ונבנה על ידי האדריכל יוסף מינור. אחר מותו החליטה עיריית תל אביב כי ראוי להנציח את ביאליק ברחוב מרכזי יותר, ועל שמו נקראו שדרות ח"ן (ראשי התיבות חיים נחמן).

סביב הכיכר נמצא גם בית העירייה הישן, משכן הביניים של העירייה שעבר משדרות רוטשילד ובטרם נבנה משכנו הנוכחי בכיכר רבין.

הפסיפס של נחום גוטמן הושב לתצוגה והוצב ב-2012 בתוך מזרקה בחזית בית בשדרות רוטשילד 1.

רחוב ביאליק הוא אחד ממוקדיה של העיר הלבנה - מרבית הבניינים נבנו בסגנון הבינלאומי והשאר בסגנון האקלקטי. הרחוב וסביבתו הקרוב מוגדרים כ"שטח C" במסגרת תחום ההכרזה של אונסק"ו וכמעט כל הבניינים ברחוב מוכרזים כמבנים לשימור.

ש. בן-ציון

ש. בן ציון הוא שם העט שבו נודע שמחה בן ציון אַלתֶר גוטמן (י"ג בכסלו תרל"א, 7 בדצמבר 1870 – כ"ז באייר תרצ"ב, 2 ביוני 1932) היה סופר, עורך ומוציא לאור, ממייסדי תל אביב.

שמואל כץ (צייר)

שמואל (אלכסנדר) כץ (18 באוגוסט 1926 – 26 במרץ 2010) היה צייר, מאייר וקריקטוריסט ישראלי. התפרסם בעיקר בזכות איוריו לסיפור הילדים דירה להשכיר, ציוריו ורישומיו מאופיינים בקו קליל ובהומור. חבר קיבוץ געתון מהיווסדו ועד מותו.

תמר אדר

תמר אדר (24 ביולי 1939 - 6 בדצמבר 2008) הייתה סופרת, משוררת, תסריטאית ומחזאית ישראלית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.