נחום ברנע

נחום ברנע (נולד ב-23 באוקטובר 1944) הוא עיתונאי, פובליציסט ובעל טור ב"דבר" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת ה'תשס"ז.

נחום ברנע
נחוםברנע
נחום ברנע, 2008
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

נחום ברנע נולד בפתח תקווה בשנת 1944 כנחום בורשטיין, לנחמה ויוסף בורשטיין, שכיהן כמנהל מחלקת ההסברה של ההסתדרות וסגן ראש עיריית תל אביב יפו. משהתגייס לצה"ל התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר. ברנע המשיך לשרת במילואים כלוחם בחטיבת הצנחנים "חוד החנית" בגדוד 66, ולחם במסגרתה במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, עד לאחר מלחמת לבנון הראשונה[1]. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

נחום ברנע נשוי לתמרה ואב לשלושה ילדים. בנו יונתן נהרג ב-25 בפברואר 1996 בפיגוע הראשון בקו 18 בירושלים. אחיו הוא פרופ' אמיר ברנע.

קריירה עיתונאית

את דרכו בעיתונות החל נחום ברנע בזמן לימודיו בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון" והיה עורך עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית "ניצוץ". לאחר מכן כתב בעיתון "במחנה", ומשם המשיך לעיתון "דבר", בו כתב בשנים 19671982. בין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון, ופרסם טור שבועי פופולרי בשם "יומן יומן יומן". בראשית שנות השבעים, בתקופת העורכת חנה זמר, שימש כמזכיר מערכת "דבר". בשנת 1982 ייסד את השבועון "כותרת ראשית", וערך אותו יחד עם תום שגב. העיתון הצטיין ברמת כתיבה מעמיקה מהמקובל בעיתונות הישראלית, ובשורת כותבים צעירים שהשפיעו רבות על העיתונות. בין כותביו היו דן בן אמוץ, דורון רוזנבלום, גבי ניצן, עירית לינור, ארי שביט, דב אלפון ונרי ליבנה. ב-1988 חדל השבועון להופיע, מסיבות כלכליות. נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין.

ב-28 באפריל 1989, פרסם נחום ברנע את הטור הראשון שלו ב"מוסף לשבת", "שמיר עוצר את הזמן", במסגרתו, נסע לסוסיא עם ראש הממשלה, יצחק שמיר, וחשף מסמך של רחבעם זאבי משנת 67', שבו הגה תוכנית להקים בשטחים מדינה פלסטינית בשם "ישמעאל". מאז הוא חבר מערכת "ידיעות אחרונות".

ב-27 במאי 1996, למחרת העימות הטלוויזיוני בין שמעון פרס לבנימין נתניהו לקראת בחירות 1996, כתב ברנע: "מחמת הזהירות, נטו אתמול הפרשנים לסכם את העימות בין פרס לנתניהו בתיקו. בכל הכבוד, אני נוטה לחלוק עליהם. נתניהו, כך נדמה לי, ניצח אתמול". כעבור יומיים ניצח נתניהו את פרס ונבחר לראשות הממשלה. ברנע, שתמך בפרס, הסביר אחר כך: "בעבודתי העיתונאית הנאמנות שלי היא למקלדת בלבד".

במרץ 1995, בעת סיקור הלוויתם של שני קרבנות פיגוע ירי בחברון, הותקף ברנע על ידי כעשרה אנשים, שהכו אותו. אחד התוקפים הורשע ונידון למאסר על תנאי ולקנס[2].

בתחילת 2018, קרא ברנע להשעיית נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, להשעייתו מתפקיד עורך אחראי, לאור המלצות המשטרה נגדו בתיק 2000.

ב-2011, עם הגיעו לגיל הפנסיה, שינה ברנע את אופן העסקתו ב"ידיעות אחרונות", והקים חברה בשם "מקלדת", דרכה חתם עם העיתון חוזה לחמש שנים נוספות. באמצע 2016, לקראת תום תקופת ההסכם, ביקש להפסיק לכתוב את הטור בפורמט הקבוע[3], אך לאחר שיחות שכנוע הסכים להאריך את החוזה בשנתיים נוספות. ב-23 בנובמבר 2018, ברנע הפסיק לפרסם את טורו הקבוע, הפותח, ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", לאחר כמעט 30 שנה, אך ימשיך לעבוד בעיתון. נטען כי הפסקתו היא על רקע מתיחות בינו להנהלת העיתון, שעורכו הראשי, רון ירון, הוחלף בנטע ליבנה, וכן התחלת העסקתו של עמית סגל, במקביל לעבודתו בהחדשות. אך ברנע טען שהדבר נעשה על רקע סיום חוזה ועומס עבודה[4].

הוקרה

נחום ברנע הוא חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1981[5]. על-פי סקר שנערך בשנת 1998 נבחר להיות העיתונאי המשפיע ביותר ב-50 שנות המדינה.

ברנע הוא חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשס"ז. בין נימוקי חבר השופטים למתן הפרס: "נחום ברנע הוא עיתונאי שכמעט כל כתב צעיר נושא אליו עיניים". וכן "ברנע מקפיד תמיד 'להיות שם', קרוב למאורעות, גם במוקדים של סערה חברתית, גם במלחמות ובימים של פיגועים, גם כשנוכחותו כרוכה בסכנת חיים ממש"[6]. דוגמה לכך ניתנה במלחמת לבנון השנייה[7], כאשר יצא עם חיילי חטיבת אלכסנדרוני במשימה קרבית אל מעבר לגבול[8].

ב-29 במרץ 2007 קיבל את אות נשיא אוניברסיטת תל אביב כהוקרה על "הישגיו ותרומתו הייחודית למקצוע העיתונות בישראל".

ב-2008 קיבל את פרס קוטולי באיטליה.

ב-2015 נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים[9].

עימותים על רקע כתיבתו העיתונאית

כתיבתו של ברנע, שבה הוא מבקר לעיתים אנשי ציבור, חושפת אותו לביקורת נגדית של מבוקריו. דוגמאות אחדות:

  • ברנע פרסם טורים אחדים שבהם מתח ביקורת על התנהלותו של ירון זליכה, החשב הכללי באוצר, ובין השאר כתב: "ירון זליכה הוא פקיד שהכוח עלה לו לראש. הוא איש מסוכן, חסר מעצורים, בלי קשר למה שהוא אומר על אולמרט"[10]. בתגובה האשים זליכה את ברנע בהתגייסות לטובת אנשים בצמרת השלטון החשודים בפלילים, בהתנכלות לו עצמו מאז התלונן נגד אולמרט בעניין המכרז להפרטת בנק לאומי[11] ובמניעת זכות התגובה ממנו[12].
  • ברנע מתח ביקורת על מעברה המהיר מהעיתונות לפוליטיקה של ח"כ שלי יחימוביץ', ובין השאר כתב: "יחימוביץ' היא עיתונאית לשעבר שבגדה במקצועה... יחימוביץ' הביאה אל הפוליטיקה את כל חסרונות משלח ידה הקודם. את האגו ואת היומרה ואת הביטחון באשמתם של אנשים או בחפותם ללא משפט. לחוות דעתה של יחימוביץ' על אתיקה עיתונאית יש בערך אותו תוקף מוסרי שיש לחוות דעתו של אלחנן טננבאום על אהבת מולדת". בתגובה אמרה יחימוביץ': "ברנע תמיד היה וממשיך להיות מגינם הקבוע של המושחתים, הוא האחרון בעולם שהייתי לומדת ממנו אתיקה עיתונאית"[13][14].
  • עימות נוסף עם חברת הכנסת יחימוביץ' פרץ כאשר פרסם ברנע מאמר, בו טען, בהמשך להרשעת הנשיא לשעבר משה קצב בגין אונס, כביכול נשים רבות מופיעות בציבור כאובייקטים מיניים פרובוקטיביים במתכוון. לשם חידוד טענתו הזכיר ברנע כדוגמה תמונת פפראצי של יחימוביץ' שצולמה בתקופת הפריימריס במפלגת העבודה ב-2006 ובה היא נראית, לטענתו, "כמי שהצטלמה בכוונה כאובייקט מיני בוטה... בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט", שעה שהיא רצה על חוף הים בבגדי ספורט פשוטים. בתגובה פרסמה יחימוביץ' מאמר תגובה באתרה ובעיתון "ישראל היום" ובו טענה כנגדו: "כן, זה אתה, בראש שלך, אלוהים ישמור, שרואה בי "אובייקט מיני בוטה" בצילום כל כך רגיל." עוד הוסיפה יחימוביץ', "זה אותו ראש ששלח אותך לקצב לראיין אותו ראיון אמפתי, רגיש ומלטף"[15]. מאוחר יותר, התנצל ברנע על דבריו[16].
  • בראיון לעיתון "גלובס" יצא ברנע בהתקפה חריפה על החינמון "ישראל היום", ואמר כי "'ישראל היום' במידה מסוימת הוא פרודיה על העיתונות המפלגתית של פעם". מ"ישראל היום" נמסר בתגובה: "מר ברנע התגייס בשנים האחרונות לטובת המו"ל שלו ולטובת פוליטיקאים מושחתים. שלא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי"[17].
  • ב-2012, תקף שר החינוך, גדעון סער, בטור "ברנע בשבע שגיאות" את ברנע, בעקבות טור שכתב האחרון אודות כניעת הממשלה לחרדים[18].
  • ברנע תיאר בטורו (20.7.12) אירוע ביישוב הר ברכה בו התארח שר החינוך גדעון סער בנוכחות רב המקום הרב אליעזר מלמד. ברנע תיאר שיחה שהייתה לו עם השר בה שאל כיצד השר יושב עם אדם כמו הרב מלמד שאומר לתלמידיו לא להתגייס לצה"ל וכותב בגנות המדינה, לטענת ברנע השר אמר שלא היה לו מושג שרב המקום יהיה באירוע וגינה את הרב מלמד על יחסו למדינה[19]. בתגובה אמר גדעון סער "לא השמצתי, לא הוקעתי ולא גיניתי את הרב מלמד", והוסיף שברנע נודע כשרלטן.
    הרב מלמד הקדיש לנושא טור שבועי ובו הוכיח שברנע טעה כשאמר שהוא קורא לתלמידיו לא להתגייס והאמת הפוכה כפי שפרסם בספריו 'פניני הלכה' ובמקומות נוספים וכן שאינו מתבטא נגד המדינה אלא לעיתים כנגד הממשלה. עוד הוסיף הרב מלמד שבטורו המדובר ברנע גם הצליח לטעות במיקומה של מכללת אריאל ביחס למכללת רופין. טעות זאת מראה, לדעתו, שברנע הוא "בדיחה עיתונאית" והעובדה שאחד כמותו נחשב לעיתונאי מוערך מסבירה את השפל במצב העיתונות. טור התגובה הסתיים באמירה שלמרות הכל ברנע שותף לגורל העם היהודי ושהינו אב שכול[20].
  • התבטאויות שנויות במחלוקת, היו לברנע גם על המשוררת נעמי שמר, כאשר המליץ בטורו בידיעות אחרונות, לכל מי שפוגש אותה בדרכו, לעבור מדרכה, וכן על הורי הנערים שנחטפו בגוש עציון בשנת 2014, כאשר טען מעל גבי אותו עיתון, כי הם תרים אחר מיקרופונים.

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נחום ברנע, מסדר שלל
  2. ^ מרדכי קרמניצרהיד שהונפה על ברנע, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1996
  3. ^ אביב הורביץ, ‏נחום ברנע, כותרת ראשית, באתר ‏mako‏‏, ‏28 ביולי 2016‏
  4. ^ נתי טוקר, נחום ברנע יפסיק לפרסם את טורו "במוסף שבת" ב"ידיעות" - אחרי 31 שנה, באתר TheMarker‏, 21 בנובמבר 2018
    ענת ביין-לובוביץ', ‏החל מיום שישי הקרוב: הטור של נחום ברנע לא יתפרסם בידיעות אחרונות, באתר גלובס
    אביב הורביץ, ‏איני יכול עוד, באתר ‏mako‏‏, ‏22 בנובמבר 2018‏
  5. ^ נחום ברנע, "זאב" ומיכאל אסף - חתני פרס סוקולוב לעתונות, דבר, 9 באפריל 1981
  6. ^ מרב יודילוביץ', פרס ישראל לתקשורת יוענק לנחום ברנע, באתר ynet, 12 במרץ 2007
  7. ^ נחום ברנע, יומן מלחמה, ynet, ‏ 09.12.09.
  8. ^ קח וברח, טור שכתב מראס באיידה במלחמת לבנון השנייה
  9. ^ דניאל בטיני, נחום ברנע נבחר לאקדמיה האמריקנית לאמנות ומדעים, באתר ynet, 24 באפריל 2015
  10. ^ אסף כרמל, נחום ברנע לא יוצא לחופשה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007
  11. ^ החקירה שנפתחה בעקבות תלונה זו הסתיימה, בסופו של דבר, בסגירת התיק ללא אשמה פלילית, ראו: תומר זרחין ועפרה אידלמן, משה לדור סגר את התיק נגד אהוד אולמרט בפרשת בנק לאומי, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  12. ^ ירון זליכה"הנדון: פרסום דברי שקר אודותיי" - מכתבו המלא של ירון זליכה לעורך "ידיעות אחרונות", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2007
    אורי בלאושירות הוד ממשלתו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2007
  13. ^ ח"כ שלי יחימוביץ: נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" - מגינם הקבוע של החזקים והמושחתים; על המתלוננת במשפט רמון: "היא גיבורה בעל כורחה", באתר גלובס, 1 בפברואר 2007
  14. ^ זה קרה ליחימוביץ', מכתב ביקורת של ברנע על התנהלות שלי יחימוביץ' סביב מעברה לפוליטיקה
  15. ^ שלי יחימוביץ', "הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע", 8 בינואר 2011
  16. ^ נחום ברנע, ידיעות אחרונות, 14 בינואר 2011
  17. ^ רותם דנון, ‏נחום ברנע: "אדלסון קנה השפעה, זה הון-שלטון"; ישראל היום: "שברנע לא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי", באתר גלובס, 24 בנובמבר 2009
  18. ^ גדעון סער, ברנע בשבע שגיאות, באתר ערוץ 7, 15 באפריל 2012
  19. ^ 20.7.12 ידיעות אחרונות בטורו של נחום ברנע
  20. ^ הרב אליעזר מלמד, ‏בין עיתונות לשרלטנות - רביבים, באתר בשבע - ערוץ 7, 9 באוגוסט 2012
  21. ^ "הזוכים האמיתיים בטוטו" - אחד מהטורים בספר, באתר העין השביעית
אבי כצמן

אבי כצמן הוא עורך, עיתונאי ומרצה ישראלי. כצמן גדל והתחנך בחולון. היה בין מייסדי ועורכי כתב-העת "כותרת ראשית" (בעריכת נחום ברנע).

כצמן שימש כמבקר תרבות בעיתון הארץ וחיבר את החידה השבועית "מי היה האיש שהיה" במוסף. הוא חיבר וערך ספרים רבים העוסקים בנושאים של היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית. היה תלמידו של ישעיהו ליבוביץ והיה שותף לעריכת כמה מספריו.

לימד באוניברסיטה העברית בירושלים וכיום חבר סגל במכון מנדל למנהיגות.

בנוסף הוא בוגר קורס שדרים של קול ישראל. מנחה תוכניות אירוח ברשת א'- "ששה מאזינים ואורח". ב-2019 ראה אור ספרו "בשיחה הגדולה" (הוצאת מאגנס).

גיתית

גיתית (גִּתִּית) היא התנחלות ומושב בגבול בקעת הירדן והשומרון, משתייך לארגון יישובי חירות בית"ר השייך למועצה אזורית בקעת הירדן. שטח היישוב כ-1,500 דונם ומתגוררות בו כ-100 משפחות. היישוב קרוב למעלה אפרים וכן למבצר הקדום אלכסנדריון.

דימוי

דימוי הוא אמצעי פיגורטיבי הבא לתאר מושג כלשהו באמצעות השוואה למושג משדה סמנטי (שדה משמעות) אחר / מקביל. ההשוואה מתבצעת על פי רוב באמצעות תכונה (אטריבוּט) או תכונות המשותפות לשניהם ומתווכות ביניהם אסוציאטיבית. ככל אמצעי פיגורטיבי, הדימוי נמצא בשימוש שכיח להמחשת רגשות ותחושות סובייקטיביות או מושגים מופשטים באמצעות תמונה קונקרטית. משתמשים בדימוי פעמים רבות כטכניקה ברטוריקה.

האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (באנגלית: American Academy of Arts and Sciences) היא ארגון המוקדש לידענות ולקידום הלמידה בארצות הברית. זהו ארגון לאומי כלל-אמריקאי המאגד את אנשי המדע הבכירים בארצות הברית ובעולם, מארגן כנסים ותומך במחקרים.

ג'יימס בודוין (James Bowdoin), ג'ון אדמס וג'ון הנקוק ייסדו את האקדמיה בבוסטון במהלך המהפכה האמריקאית. מטרתם, כפי שהוצהרה בכתב האמנה הייתה "לטפח כל אמנות ומדע שייתכן שיובילו לקידום תחומי העניין, הכבוד, המעמד, והאושר של בני אדם חופשיים, עצמאיים ומוסריים." רוברט פיין הרכיב את האקדמיה לראשונה מ-58 מנהיגי קהילה מקומיים. אנשים בולטים אחרים הצטרפו במהרה בכללם בנג'מין פרנקלין (שהחברה הפילוסופית האמריקאית שלו בפילדלפיה דירבנה את מנהיגי בוסטון ליצור חברה בעלת נטייה פוליטית יותר), ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון. ברשימת חברי הארגון למעלה מ-170 חתני פרס נובל. חברות בארגון או חברות כבוד של אזרח זר בארגון נחשבת ליוקרתית ביותר. בשנים האחרונות, רוב מקבלי פרס נובל נבחרו לחברים בטרם זכייתם בנובל כפי שקריאה קפדנית ברשימת זוכי פרס נובל ורשימת החברים הנוכחיים באקדמיה תגלה.

מטה האקדמיה הנוכחי ממוקם בקיימברידג', מסצ'וסטס. היא תומכת בוועידות, פרויקטי מחקר, ומפרסמת כתב עת מדי רבעון בשם "Dædalus". האקדמיה הנוכחית מונה כ-4,000 חברים בעלי נתינות של ארצות הברית וכ-600 חברים בעלי אזרחות זרה. במהלך השנה האקדמית, חברים מוזמנים לדיונים קבועים ולפגישות בקיימברידג' ובמטות האזוריים של הארגון באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת קליפורניה באירוויין.

העין השביעית

העין השביעית הוא כלי תקשורת ישראלי העוסק בסקירה וביקורת של התקשורת, ובפרט תקשורת המונים בישראל. פעל תחילה ככתב עת מודפס, והמשיך כאתר אינטרנט.

מדי יום מתפרסמים באתר דיווחים חדשותיים ומאמרים שונים, וכן "סקירת עיתונות" - ניתוח של התייחסות העיתונים הגדולים למאורעות ולאופי הסיקור שלהם. כתבות התחקיר, הדיווחים החדשותיים והמאמרים המתפרסמים באתר העין השביעית עוסקים בשדה התקשורת במובנו הרחב: באופני התנהלותן של מערכות עיתונאיות, לרבות הטיות פוליטיות ופרסונליות, במבנה שוק התקשורת, בהשפעה של ההון והשלטון על שוק זה ועל התנהלותם של שחקניו, בחדירתם של מסרים פרסומיים ותעמולתיים לתוכן המערכתי, במצב חופש הביטוי בישראל ובניסיונות לפגוע בו, ובנושאים נוספים.

עורך האתר הוא שוקי טאוסיג, כתבי המערכת הם אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, והעורכת הלשונית היא רחל פרץ.

ידיעות אחרונות

ידיעות אחרונות הוא עיתון היוצא לאור בישראל החל מה-11 בדצמבר 1939. משנות ה-70 הוא הנפוץ ביותר מבין העיתונים הנמכרים בישראל. עד חודש יולי 2010 היה גם הנפוץ ביותר בין כלל עיתוני ישראל, אז איבד את המקום הראשון לטובת החינמון "ישראל היום".העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

יואב הירש

יואב הירש (נולד בשנת 1956) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף.

יצחק ארד

ד"ר יצחק ארד (נולד ב-11 בנובמבר 1926) היה לוחם במחתרת כנגד הנאצים, איש הפלמ"ח, קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל, היסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם במשך שנים רבות. ידוע במיוחד בשל פעילותו בהנצחת השואה.

כותרת ראשית (שבועון)

כותרת ראשית היה שבועון חדשות ישראלי בעריכת נחום ברנע ותום שגב שיצא בשנים 1982–1988. השבועון חדל להופיע לאחר שהעיתון "דבר" נקלע לקשיים וחדל לממן את חלקו בהוצאתו לאור. בעקבות כך החליטו גם "ידיעות אחרונות" וחברת "כלל" למשוך ידם ממימון העיתון והוא נסגר.

בין הכותבים בשבועון היו דן בן אמוץ, אפרים סידון, דורון רוזנבלום, גבי ניצן, ארי שביט, מנחם פרי, דב אלפון, אהוד אשרי, נרי ליבנה, עירית לינור, שלמה אברמוביץ' ואבנר אברהמי (סגן-עורך ומעצבו הראשון). בראשית ימיו שכנה מערכת

השבועון בירושלים וב-1986 עברה לתל אביב.

"כותרת ראשית" התאפיין בכתיבה פוליטית או חברתית מעמיקה ופרסם תחקירים בנושאים כלכליים, חברתיים וצבאיים לצד עיסוק מעמיק בתרבות.

מבט

"מבט לחדשות" או "מבט" הייתה תוכנית החדשות המרכזית של הערוץ הראשון. הייתה משודרת ברציפות מאז ייסודה של הטלוויזיה הישראלית משנת 1968. לקראת סגירת רשות השידור, מהדורת מבט האחרונה שודרה ב-9 במאי 2017.

התוכנית סיכמה את חדשות היום באמצעות כתבות חדשותיות וקריינות מן האולפן. מתכונת התוכנית השתנתה במהלך השנים. השינויים העיקריים ניכרים בכמות הפריטים שכל תוכנית מתייחסת אליהם. המגישים המזוהים עם מבט הם, בין השאר, חיים יבין, דניאל פאר, דליה מזור, יעקב אחימאיר ורם עברון.

מחולה

מְחוֹלָה היא התנחלות ומושב דתי על קו התפר שבין בקעת הירדן לבקעת בית שאן, כ-18 ק"מ דרומית לעיר בית שאן. היישוב שוכן על כביש 90, בין הירדן ממזרח ואזור בקעת בזק ממערב.

היישוב הוקם כהיאחזות נח"ל ב-6 בפברואר 1968, ז' בשבט תשכ"ח, ואוזרח ב-13 בנובמבר 1969, ג' בכסלו תש"ל. מבחינה ארגונית שייך המושב לאיגוד המושבים של "הפועל המזרחי" והוא הראשון שהוקם בבקעת הירדן לאחר מלחמת ששת הימים.

נווה אילן

נווה אילן (נְוֵה אִילָן) הוא מושב שיתופי ליד אבו גוש וירושלים, השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

פי האתון

פי האתון הוא כתב עת המיועד לאוכלוסיית הסטודנטים בירושלים.

"פי האתון" הוא עיתון הסטודנטים הוותיק ביותר בישראל. הוא החל לצאת לאור בשנת 1958 על ידי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בראשותם של יוסי ליבוביץ' וראובן מרחב. שם העיתון מבוסס על סיפור אתונו של בלעם, על פי הצעת אביו של יוסי ליבוביץ', פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שטען שהסטודנטים בישראל הם אקדמאים חסרי השכלה ודימה אותם ל"חמורים נושאי ספרים". באמצע שנות ה-60 שונה שמו של כתב העת, לשנים אחדות, לשם "ניצוץ".

עם עורכי וכותבי העיתון לאורך השנים נמנו כאלה שהפכו לעיתונאים וכותבים בולטים, ביניהם יגאל עילם, נחום ברנע, תום שגב, חנוך מרמרי, ב. מיכאל, אפרים סידון, גדעון קוץ, ברוך לשם, שאול צדקא, דני זקן, יעקב רוטבליט ודן אלמגור, והקריקטוריסטים יעקב שילה ומשה לין החלו דרכם בו.

פרס סוקולוב

פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית על-שם נחום סוקולוב, הוא פרס ישראלי בתחום העיתונות, בסך 18,000 ש"ח, המוענק מטעם ומתקציב עיריית תל אביב-יפו לעיתונאים מצטיינים.

הפרס מוענק החל משנת 1956 לעיתונאים בתחום העיתונאות הכתובה, ומשנת 1981 גם לעיתונאים בתחום התקשורת האלקטרונית. בנוסף, משנת 2002 מחולק ביחד עם פרס סוקולוב גם פרס דוש למציירי קריקטורות. פרס סוקולוב נחשב לפרס החשוב ביותר לעיתונאים לאחר פרס ישראל לעיתונות.

הפרס חולק מדי שנתיים או שלוש לשניים עד ארבעה עיתונאים. במהלך השנים תדירות חלוקת הפרס שונתה למדי שנה ולמדי שנתיים. על פי תקנון הפרס, הוא יוענק בסמוך ככל האפשר ליום הולדתו של נחום סוקולוב (ה' בשבט), או ליום פטירתו (י"ב באייר), בטקס פומבי ובהתאם להמלצתה של ועדת שופטים.

פרשת חשבון הדולרים

פרשת חשבון הדולרים היא פרשה שבמסגרתה נחשפה עבירה על הוראות הפיקוח על מטבע בידי ראש הממשלה יצחק רבין ואשתו, שהובילה לפרישתו של רבין מהמועמדות לראשות הממשלה מטעם המערך השני בשנת 1977.

רוואבי

רוואבי (בערבית: روابي; מילולית: "גבעות") היא עיר פלסטינית באזור השומרון ברשות הפלסטינית. זו העיר המתוכננת הראשונה והיחידה ברשות הפלסטינית. בנייתה החלה בשנת 2009 ובשנת 2015 הסתיימו העבודות על שתי שכונות ראשונות בעיר, והן החלו להיות מיושבות.

רשת ב'

רשת ב' (כונתה בתחילה גם "גל ב'" או "הגל הקל") הייתה תחנת רדיו ישראלית במסגרת שידורי קול ישראל של רשות השידור, אשר שידרה בעיקר תוכניות אקטואליה. התחנה התחדשה במסגרת תאגיד השידור הישראלי ב-15 במאי 2017 בשם כאן רשת ב'.

שלום עכשיו

שלום עכשיו (שמה הרשמי: ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים) היא תנועת שמאל ישראלית, המגדירה את מטרתה כ"שכנוע דעת הקהל בישראל ושכנוע ממשלות ישראל, בצורך ובאפשרות להשגת שלום צודק ופיוס היסטורי עם העם הפלסטיני ועם מדינות ערב השכנות - וזאת בתמורה לפשרה טריטוריאלית ועל יסוד העיקרון של שטחים תמורת שלום".

"שלום עכשיו" נוסדה בעקבות ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977, והתפרסמה בפעילותה נגד מלחמת לבנון הראשונה, וכעשור לאחר מכן בפעילותה בקידום תהליך אוסלו. בנוסף, התנועה מקיימת מאבק הסברתי ומשפטי נגד ההתנחלויות והרחבתן. מספר מפעיליה השתלבו במפלגות שונות, והגיעו לעמדות השפעה.

מיוני 2018 מזכ"לית התנועה היא שקד מורג.

תנועה להתחדשות ממלכתית

תל"ם - תנועה להתחדשות ממלכתית היא מפלגה ישראלית שפעלה בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, בראשות משה דיין ומרדכי בן פורת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.