נחום

נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי הוא נביא מתקופת התנ"ך. הספר המתאר את קורותיו הוא השביעי בתרי עשר, וממוקם בין ספר מיכה לבין ספר חבקוק. הוא מנבא את חורבן נינוה ומצטיין בתיאורים בהירים ומלאי חיים של מושאי נבואתו.

ספר נחום
Nahum
מספר פרקים 3
מספר פסוקים 47
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם מיכה
הספר הבא חבקוק
דמויות מרכזיות נחום
NahumProfeta
פסל של נחום, בזיליקת בום ז'זוס דה מטוזיניוס, קונגוניאס, ברזיל

נחום האיש

על נחום לא ידועים פרטים רבים מן התנ"ך עצמו; מן הפסוק הראשון בספרו: "מַשָּׂא נִינְוֵה: סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי" ניתן ללמוד שהיה אלקֹשי, ושניבא, כנראה, לעתיד (מבחינת תקופתו). הסברא המקובלת היא, שאלקֹש הוא שם עירו. עיר זו לא נזכרת במקרא, וישנן מספר שיטות באשר למקומה. על פי חלקן נמצאת אלקוש בארץ ישראל (ביהודה או בגליל), ולפי שיטה אחרת אלקוש היא עיר הנמצאת מספר ימי הליכה מנינוה (באזור צפון-עיראק, שם נמצאת עיר בשם זה). על פי האחרונה, היה נחום אחד מגולי עשרת השבטים. (על זמנו ושליחותו ראו בהמשך).

השם נחום

השם נַחוּם מופיע בתנ"ך הופעה יחידה, בפסוק הפותח את ספר נחום. שם דומה (נְחוּם) מופיע כשמו של אחד מן העולים מן הגולה בתקופת עזרא ונחמיה (נחמיה, ז', ז'). ישנם עוד שמות רבים נוספים הנובעים מן השורש נ.ח.מ בתנ"ך, וכמו כן נמצא השם נחם (ללא ניקוד) פעמים מספר בטביעות חותם בחפירות ארכאולוגיות.

ישנה הנחה בקרב מספר חוקרים, ששם כזה מרמז על אסון במשפחה (או אסון לאומי) שאירע בטרם לידת הילד (רעיון דומה ניתן למצוא בבראשית, ה', כ"ט).

השם נחום מופיע פעמים רבות במשנה ובתלמוד, בתקופות מאוחרות יותר.

ספר נחום

הספר מדבר על שני נושאים עיקריים. בתחילתו מתוארת עוצמת ה', ומובא עידוד ליהודים הכורעים תחת עול אשור, ובהמשכו מתואר חורבנה המוחלט של נינוה בבהירות ובפירוט, תוך שימוש בדימויים ובאמצעים אמנותיים מגוונים. יש לציין, שבספר נחום אין שמץ תוכחה לעם ישראל. לא ניתן לקבוע בבירור האם בספר יש נבואה אחת, או מספר נבואות שנאמרו בהפרשי זמן. על כל פנים, מגמת הספר היא אחת: תיאור עוצמת ה' המובילה לחורבנה של נינוה. כמו כן, לא ברור האם נכללו כל דבריו של נחום בספר זה. ייתכן שנתנבא עוד דברים רבים שלא נכתבו (תוכחה?), על פי הכלל החז"לי: "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה" (בבלי, מגילה יד.).

חלוקה

הספר מורכב מארבעים ושבעה פסוקים. חלוקת הספר איננה ברורה כל צרכה, ויש כמה אפשרויות לחלוקה. על פי המסורה היהודית הספר מורכב מארבע פרשיות (א, 1-11, סגורה; א, 12-14, פתוחה; ב, 1-14, פתוחה; ג, 1-19, פתוחה). מחלקי פרקי התנ"ך הנוצרים חילקו את נחום לשלושה פרקים (14 פסוקים; 14; 19). ישנן הצעות חלוקה נוספות של חוקרים בני זמננו. כך למשל, ישנם מי שמחלקים את הספר לשני חלקים באופנים שונים.

זמן הנבואה

אין בכתובים תיעוד של התקופה המדויקת בה נתנבא נחום. עם זאת, בין השיטין מבצבצים כמה רמזים רבי ערך: ראשית, בספר מתואר חורבנה של נֹּא אָמוֹן, עיר מצרית שהוחרבה על ידי אשורבניפל בשנת 661 לפנה"ס, ולפיכך זהו הגבול התחתון של זמן כתיבת הספר. בנוסף, מתנבא נחום על חורבן נינוה, מאורע שאירע בשנת 612 לפנה"ס. אין חולק על כך שנחום נתנבא לפני כן, או באותה שנה, מיד לאחר השמדת נינוה על ידי הבבלים. כעת, קשה למקם את נבואת נחום בטווח 49 השנים הללו (661-612 לפנה"ס) במדויק. חז"ל מיקמו את נבואת נחום בתקופת מנשה (ראו סדר עולם רבה, פרק כ), שמלך בשנים 697 - 642 לפנה"ס. לעומתם, נוטים רבים מחוקרי העת החדשה לאחר את נבואת נחום לסוף ימי נינוה. חלקם מתארכים את הנבואה לאחרי 627 לפנה"ס, שנת מותו של אשורבניפל, המלך האשורי הגדול האחרון. חוקרים נוספים משערים שנחום חזה את נפילת נינוה רק לאחר 615 לפנה"ס, היא השנה בה עלו הבבלים והמדיים על נינוה, וניתן היה לנחש את חורבנה.

רקע

המלכים שמלכו ביהודה באותן שנים היו מנשה (697 - 642 לפנה"ס), אמון (641-640) ויאשיהו (639-609). מנשה היה מלך רשע מבחינה דתית, וקיבל את השליטה בממלכת יהודה אחרי חורבן גדול שאירע בימי חזקיהו אביו על ידי האשורים. צבא האשורים עלה אז, בראשות סנחריב, על ירושלים. כל ערי יהודה הושמדו פרט לירושלים, שניצלה עקב מותם של 185,000 חיילים אשורים במגפה. בתחילת תקופת שלטונו, הייתה יהודה משועבדת לאשור. בשלב מסוים העז מנשה להרים את ראשו (כרת ברית עם מצרים?) והוגלה לאשור. הוא הוחזר משם לאחר זמן מה, וחזר בתשובה (על פי המסופר בדברי הימים). גם אמון נחשב רשע מבחינה דתית, ונרצח על ידי עבדיו לאחר שנתיים בלבד. עם הארץ המליכו את יאשיהו בנו תחתיו. יאשיהו היה מלך צדיק מבחינה דתית, ובתקופתו חרבה נינוה.

בעולם הגדול שלטה אז אשור שליטה ללא מצרים. סנחריב מלך בשנים 705-681 לפנה"ס. את כיסאו ירש בנו אסרחדון, שמלך עד 669. אשורבניפל, המלך הבא, נחשב למלך האשורי הגדול האחרון. בימיו הגיעה אשור לפריחה תרבותית ומדינית. אשורבניפל נפטר בשנת 627 (ויש גורסים 633). לאחר מותו החלה האימפריה האשורית בשקיעה, והקשר עם הפריפריה, ובתוכה יהודה, נחלש בהדרגה. אפשר לשער שאשור השפיעה במידה רבה על הנעשה ביהודה עד אז.

האשורים נודעו כעם אכזרי מאוד, יותר מכל מה שידע העולם לפניהם. כך למשל, מתפאר אחד המלכים האשורים (אַשוּר־נַצִירפַּל השני) במעשיו: "שבויים רבים מביניהם שרפתי באש ... לחלק מהם כרתתי את אפיהם, את אוזניהם ואת אצבעותיהם, לרבים ניקרתי את העיניים. בניתי עמוד אחד מאנשים חיים ואחר מראשים ... את צעיריהם ונערותיהם שרפתי באש".

ביהודה נותרו זכרונות מרים עד מאוד מחורבנה המוחלט בימי חזקיהו, ומהגליתם של עשרת השבטים בימים קדומים יותר. כמו כן, ערכו מלכים אשוריים שונים מסעות כיבוש למצרים, ואפשר להניח שגם בהם נפגעה אוכלוסיית יהודה.

מטרת הנבואה

לשם מה נשלח נחום? על שאלה זו ישנן כמה תשובות, הנה כמה מהן:

  • על פי דעת מיעוט, ספר נחום נכתב לאחר חורבן נינוה, בסוף שנת 612 לפנה"ס, כשירת הודיה לאל על נקמתו באשור, שנאמרה או הושרה בציבור באחד החגים. סימוכין לטענה זו ניתן למצוא בקריאה: "חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ! שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ! כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור (לַעֲבָר) בָּךְ בְּלִיַּעַל, כֻּלֹּה נִכְרָת!" (ב', א'), וכן בכך שהפסוקים בסיומו של פרק א' ובראשיתו של פרק ב' מסודרים בסדר הנראה כאילו סודר לקריאה בציבור (בצורת: מנחה, ציבור, מנחה, או: קבוצה א, קבוצה ב, קבוצה א). מאידך, ישנה בעיתיות בדעה זו; היא נוגדת את לשון הפסוק הראשון בספר: "סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי". בנוסף, מרבית הפסוקים בספר מדברים בלשון עתיד. מרבית החוקרים והפרשנים דוחים דעה זו.
  • ישנם הסוברים שגישת נחום הייתה כשל הנביאים עליהם זעם ירמיהו שנים מאוחר יותר: "וַיְרַפּוּ אֶת-שֶׁבֶר בַּת-עַמִּי, עַל-נְקַלָּה לֵאמֹר: שָׁלוֹם שָׁלוֹם - וְאֵין שָׁלוֹם" (ירמיהו, ח', י"א), כלומר, מטרתו הייתה לעודד את העם ולחזק את רוחו. למאמצי הסבר זה קל לתארך את נחום בימי מנשה, בזמן שעדיין הייתה לאשור השפעה של ממש על הנעשה ביהודה (תימוכין לכך: מקריאת הנביא: "חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ! שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ!" ניכר שלא יכולים היו אנשי יהודה לחוג את חגיהם בזמן הנבואה).
  • זווית ראייה שונה, מסבירה את נבואות נחום כניסיון לעודד מרידות כנגד המעצמה הגדולה או המתפוררת אשור - ואכן, ידועות מספר מרידות של עמי האזור כנגד אשור לאורך התקופה. ייתכן שעורר אף מרידה של ממלכת יהודה, זו הנרמזת בדברי הימים ב', ל"ג, י"א: "וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת-שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים, וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה". יש מי שמציע הצעה הפוכה לחלוטין: נחום ניסה דווקא למנוע את מרידתו זו של מנשה, אך בלא הצלחה.
  • ישנם השוללים דעה זו מכל וכל, ולדעתם נועד נחום דווקא להזהיר את יאשיהו לבל יתערב במלחמה שהתנהלה בין המעצמות בבל ואשור. יאשיהו סירב להאזין, ויצא לערוך מלחמה עם פרעה-נכֹה מלך מצרים, במטרה למנוע ממנו לצאת לעזרת אשור. פרעה-נכה הרג את יאשיהו, כזכור, וגרם לאבל כבד ביהודה. ראה פירוט של דעה זו במאמרו של פרופ' יהודה אליצור באתר דעת בקישורים החיצוניים.

סגנון

נחום מצטיין בתיאורים, ונבואתו נחשבת בעיני רבים לאחד השיאים הספרותיים במקרא. סגנונו מהיר, תוך שימוש במעברי נושא חדים (ראה בהמשך). הוא מנסח את דבריו תוך שימוש באמצעים אמנותיים רבים, וקשה למצוא אמצעי אמנותי תנ"כי הנעדר מהספר. ישנן דוגמאות רבות:

  • צימוד: שימוש במילים בעלות צליל דומה במשמעות שונה (אם כי דומה לעיתים): "בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה" (ב', י"א), "סִירִים סְבֻכִים וּכְסָבְאָם סְבוּאִים" (א', י') ועוד.
  • ניגוד: מעבר חד מתיאור מצב מסוים, לתיאור של מצב הפוך: "אִם-שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים --> וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר" (א', י"א), "הִרְבֵּית רֹכְלַיִךְ מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם --> יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף" (ג', ט"ז) ועוד רבים.
  • אקרוסטיכון: ניתן למצוא בספר נחום סידור חלקי של פסוקים לפי א"ב: אֵל קַנּוֹא... גּוֹעֵר בַּיָּם... הָרִים רָעֲשׁוּ... וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ... לִפְנֵי זַעְמוֹ... חֲמָתוֹ נִתְּכָה... טוֹב ה'... כִּי עַד-סִירִים... מִמֵּךְ יָצָא... מכאן והלאה קשה למצוא המשך, ועובדה זו נותנת בסיס לטענה שנחום מבוסס על שירה שבמקורה הייתה סדורה על פי א"ב, אולם עבר עריכה שמחקה את הסדר חלקית. ייתכן גם, שהמשך של א"ב חלקי זה מופיע בתחילת פרק ב': עָלָה מֵפִיץ... צַפֵּה-דֶרֶךְ, אבל אפשרות זו בעייתית במקצת.
  • מקצב: נחום משתמש במקצב קצר לעיתים קרובות, אבל ככל הנביאים, לא שומר על מקצב אחיד. פסוקים אלו, למשל, עושים שימוש במקצב בן שתי מילים, הממחיש את מהירות התרחשותם של המאורעות, ונותן לקורא תחושה של רצף תמונות מהיר:
"קוֹל שׁוֹט \ וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן \ וְסוּס דֹּהֵר \ וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה \ פָּרָשׁ מַעֲלֶה \ וְלַהַב חֶרֶב \ וּבְרַק חֲנִית \ וְרֹב חָלָל \ וְכֹבֶד פָּגֶר \ וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה, יכשלו (וְכָשְׁלוּ) בִּגְוִיָּתָם" (ג', ב'-ג').
  • דימויים: בספר נעשה שימוש רב בדימויים: "כָּל-מִבְצָרַיִךְ תְּאֵנִים עִם-בִּכּוּרִים" (ג', י"ב), "וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת-מַיִם" (ב', ט'), "אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת (הכוונה לנינוה)" (ב', י"ב) ועוד רבים.
  • הקבלות: בפתיחת הספר נותן ספר נחום גרסה משלו לשלוש עשרה המידות של ה': "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה', נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה. נֹקֵם ה' לְצָרָיו, וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו. ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וגדול (וּגְדָל) כֹּחַ, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה. ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו".
לשם ההשוואה: "ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה. פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים" (שמות, ל"ד, ו'-ז').
קל לראות, שבספר נחום מודגשות מידות הנקמה ומודגש כוחו הרב של ה'.
  • מוטיב חוזר: מילים החוזרות פעמים רבות באותו פסוק: "אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל, וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל" (א', ד'), "אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת... אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם, גּוּר אַרְיֵה וְאֵין מַחֲרִיד. אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו" (ב', י"ב-י"ג), "תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב, תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק. הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק...יֶלֶק פָּשַׁט, וַיָּעֹף" (ג', ט"ו-ט"ז).
פרט לכך, לכל אורך הספר חוזר המוטיב של מידה כנגד מידה - אשור התאכזרו לעמים ולכן יתאכזרו אליהם.
גם עניינם של המים שזור לאורך הספר. יכול להיות שהמים מייצגים את ביטחונה של נינוה השוכנת בין נהרות, וחשבה שבכך היא מוגנת: עם תחילת הספר מודגש כי לא זה יעצור את ה': "וְכָל-הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב" (א', ד'). לאחר מכן נפרצת הגנתה של נינוה ("שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ" (ב', ז')) ואז מוזכרת נינוה בלעג כבריכת מים (ב', ט'). לקראת סופו של הספר טורח המחבר להזכיר לנו גם את נא אמון המצרית, שהוחרבה (וזכתה לגורל אכזר על ידי אשור) למרות שהייתה מוקפת מים. בהקשר זה יש לציין שסימלה של נינוה היה דג בתוך בית.
  • שאלה רטורית: הספר נסגר עם שאלה רטורית המופנית למלך אשור: "אֵין-כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ, נַחְלָה מַכָּתֶךָ; כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ, כִּי עַל-מִי לֹא-עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד?!" (ג', י"ט). אין כשאלה זו כדי לבטא את השמחה לאידם של האשורים.

פשר נחום

במגילות ים המלח נמצא פשר נחום, כתב יד קדום בעברית, המכיל חלקים מספר נחום (ב', י"ב - ג', י"ג) בשינויים קלים ממה שנמצא בידינו, ופירוש המתאים לתקופת חיבור כתב היד. כך למשל, מופיעה בפירוש תוכחה לבני הדור, וכמו כן, מקושרת נבואת נחום לדמיטריס מלך יוון ואולי גם למאבק בין הפרושים לצדוקים.

קברו

מצבה המיוחסת כמקום קבורתו וקבורת אשתו נמצאים בבית כנסת בעיירה אלקוש בכורדיסטן העיראקית. באחד מבתי הכנסיות האחרונים שעוד נותרו במקום, כתובות באותיות עבריות, מתנוססות על קירות הקבר. בעבר, כשעוד חיו יהודים בעיראק - נהגו רבבות לפקוד את קברו של נחום הנביא. בשנים האחרונות, ובפרט מפני המלחמות במקום, ואיומי דאעש להחריבו, הופסקה תנועת העלייה לקבר הנביא כליל[1], נכון ל-2015, הקבר נשמר על ידי משפחה אשורית נוצרית בשם שאג'ה, שגרה בסמיכות למקום, אשר הבטיחה ליהודים הבורחים מעיראק בשנות החמישים של המאה העשרים להמשיך ולשמור על הקבר.[2].

בעקבות ביקור של הממונה האמריקני על היחסים עם עיראק, במתחם קבר נחום באפריל 2019, הודיעה ארצות הברית על סיוע כספי שתעביר כחלק במאמצי השימור של המקום[3].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שרן חאלל ומתיו ויקרי, קבר נחום הנביא בעיראק נמצא בסכנה בשל דאעש, באתר הארץ, 8 ביוני 2015
  2. ^ שירה כהן, נדיר: הצצה אל קברו של נחום הנביא בעיראק אתר הדברות, 7 ביוני 2015
  3. ^ ארה"ב תעביר חצי מליון דולר לשיקום קברו של הנביא נחום בעיראק, באתר ynet
ד' בכסלו

ד' בכסלו הוא היום הרביעי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

הארכיון הציוני המרכזי

הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ) הוא הארכיון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי. בארכיון הציוני המרכזי שמורים לצמיתות תיקים שנוצרו תוך כדי פעילות של מוסדות אלו ומוסדות המשנה הרבים שנוצרו על ידם. בנוסף, שמורים בארכיון הציוני תיקי ארכיונים של ארגונים ומוסדות היישוב היהודי בראשית דרכו בארץ ישראל.

בארכיון הציוני שמורים יותר מ-1,500 ארכיונים של אישים ממנהיגי ופעילי התנועה הציונית והיישוב. רשימת בעלי הארכיונים כוללת דמויות ידועות בהיסטוריה הציונית המודרנית, כמו: תיאודור הרצל, נחום סוקולוב, דוד וולפסון, מקס בודנהיימר, הנרייטה סאלד, אליעזר בן יהודה, חיים ארלוזורוב ודמויות של עסקנים, אנשי מקצוע ואחרים.

אוספי הארכיון כוללים: תיקים ודברי דפוס, אוסף מפות ותוכניות, אוסף תצלומים, אוסף כרזות וכרוזים, אוסף עיתונים וכתבי עת, ספרים, אוסף סרטי מיקרופילם, אוסף פריטים מוזיאליים ואוסף פריטים קוליים.

הבימה

הבימה הוא התיאטרון הלאומי של ישראל. הוא פועל ברציפות, מאז הקמתו הרשמית בשנת 1917, תחילה במוסקבה ואחר כך בארץ ישראל.

משנת 1945 משמש את התיאטרון בית הבימה בתל אביב. התיאטרון חבר ב"איחוד תיאטרוני אירופה".

למעשה, תחילתו של הבימה היא עוד בשנת 1909 בביאליסטוק כאשר העלו נחום צמח וקבוצת שחקנים שנקראו בשם "הבימה" את ההצגה "מוסר נער רע" בעברית.

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

חיל ים

חֵיל יָם הוא הכוח הימי בצבא המדינה. בשימוש יומיומי ולא מדויק, "חיל ים" הוא מונח נרדף ל-"צי מלחמה".

החיל יכול לכלול ספינות, משחתות, צוללות, נושאות מטוסים וכלי טיס. תפקידו הוא להגן על חופי המדינה, כמו גם לשמור על האינטרסים שלה במרחבי הימים.

במעצמות בהווה כמו באימפריות בעבר, תופס חיל הים תפקיד חשוב, שכן הוא מאפשר השפעה צבאית על מדינות מרוחקות. הדבר בא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בתקופת הקולוניאליזם. גם במדינות איים כגון בריטניה, או במדינות בעלות שטח חוף גדול כגון איטליה עשוי חיל הים לתפוס תפקיד מרכזי.

במדינות קטנות שאינן מדינות איים, חיל הים נופל בחשיבותו מצבא יבשה ולעיתים גם מחיל האוויר, ונועד לו תפקיד הגנתי או של סיוע בלחימה בלבד. במקרים כאלה הוא מופעל כדי להגן על מרחב מי החופים של המדינה ולסייע לכוחות הלוחמים ביבשה.

הביטוי "חיל ים" מופיע לראשונה בספר נחום: "הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים, מַיִם סָבִיב לָהּ, אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ." (ספר נחום ג', ח')

חסידות צ'רנוביל

חסידות צ'רנוביל (ביידיש: טשערנאָביל) היא חצר חסידית הנקראת על שם העיר צ'רנוביל שבצפון אוקראינה. ייחוסה של חסידות צ'רנוביל נמשך למן הדור השני של תנועת החסידות ועד ימינו אנו. צ'רנוביל נחשבת לאחת החצרות המפורסמות שבתנועת החסידות. השושלת מתקיימת מאז הקמתה ועד היום ברציפות אם כי לא תמיד בשם צ'רנוביל. כיום מכהנים מספר אדמו"רים בשם צ'רנוביל. החצר המרכזית היא בבני ברק בראשות רבי מנחם נחום טברסקי.

כמו כן השם גזע צ'רנוביל משמש לכינוי כללי לחסידויות של צאצאי רבי מרדכי מטשרנוביל; חסידות צ'רנוביל, חסידות סקווירא, חסידות טאלנא, חסידות טריסק, חסידות רחמסטריווקא, חסידות פאלטישאן, ובעבר אף חסידות קוריסטשוב, חסידות מחנובקה (כיום נוהגים בחצר זו מנהגי בעלזא), חסידות צ'רקס, חסידות אוורוטש, חסידות הורניסטייפול, חסידות טומשפול, חסידות מקארוב, חסידות שפיקוב, חסידות ברזנה וחסידות זלטיפולי.

חסידות שטפנשט

חסידות שטפנשט היא חצר חסידית מבית רוז'ין שפעלה בעיר שטפנשט ברומניה בין השנים 1933-1852 תחת הנהגת רבי מנחם נחום פרידמן (בנו של רבי ישראל מרוז'ין) ובנו, רבי אברהם מתתיהו פרידמן. בשנת תשכ"ט (1969) הועבר קברו של רבי אברהם מתתיהו מרומניה לבית העלמין נחלת יצחק, ומאז הוא משמש מוקד עלייה לרגל למתפללים רבים.

י"ח בחשוון

י"ח בחשוון הוא היום השמונה עשר בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השמיני

למניין החודשים מניסן. י"ח בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ח חשוון היא פרשת חיי שרה, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום שלישי או חמישי, או פרשת וירא אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שני או שבת.

כ"א בסיוון

כ"א בסיוון הוא היום העשרים ואחד בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

כפר נחום

כפר נחום היה יישוב בחופה הצפוני של הכנרת, לא הרחק מכורזים, בבקעת עין שבע. יישוב כנעני ערבי בתקופה הביזנטית בארץ ישראל[דרוש מקור]. משמש כגן לאומי המשתרע על-פני שטח של 1,728 דונם.

על פי המסופר בברית החדשה, ישו קבע בכפר נחום את מרכז פעילותו במשך תקופה ארוכה, ואחדים משנים-עשר השליחים (פטרוס הקדוש ואחיו אנדראס הקדוש, וכן יעקב בן זבדי ואחיו יוחנן) התגוררו במקום.

היינריך קוהל וקרל ואצינגר ערכו חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום בשנת 1905, במסגרת סקר מקיף שלהם על בתי כנסת עתיקים בגליל. הם חשפו כמעט את כל האתר, אך משביקשו לחזור ולהשלים את חפירתם שנתיים לאחר מכן, סירבו האבות הפרנציסקנים לאפשר להם את הדבר, בטענה שיעשו זאת בעצמם. הפרנציסקנים היו אלה אשר שחזרו את בניין בית הכנסת.

מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות

מוזיאון העם היהודי – בית התפוצות נוסד בשנת 1978, וממוקם בקמפוס אוניברסיטת תל אביב. המוזיאון עוסק בעמיות וזהות יהודית, ומקדם רב-תרבותיות ורב-גוניות בעם היהודי. מטרתו לשמש מרכז לשיח יהודי, למעורבות וללימוד מתוך ראייה פלורליסטית ומקיפה. בית התפוצות מאפשר למבקרים מכל העולם להכיר את סיפורו של העם היהודי ולעמוד על ייחודו, דרך תערוכות הקבע ותערוכות מתחלפות, אירועים וכנסים בנושא זהות ועמיות, אמנות, תרבות והיסטוריה. מאגרי המידע - שנאספו במשך 30 שנים ופתוחים כעת לקהל הרחב גם דרך האינטרנט - עשירים בתמונות, סרטים, מוזיקה יהודית, גנאלוגיה ועוד. כמו כן מקיים המוזיאון פעילויות חינוכיות לתלמידים, לנוער מישראל ומחו"ל, לסטודנטים ולחיילים; השתלמויות למורות, סיורים וסמינרים.

בית התפוצות הוא מוסד ללא מטרות רווח (חל"צ). בשנת 2005 עבר בכנסת חוק המגדיר את בית התפוצות כ"מרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם". במסגרת התחדשות כוללת של המוזיאון, נפתח בשנת 2016 אגף חדש המציג ארבע גלריות חדשות. בשנת 2018 מתוכננת להפתח תערוכת הקבע החדשה שתחליף את תערוכת הקבע המוצגת במוזיאון מיום הקמתו.

נחום ברנע

נחום ברנע (נולד ב-23 באוקטובר 1944) הוא עיתונאי, פובליציסט ובעל טור ב"דבר" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת ה'תשס"ז.

נחום גוטמן

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה – 28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.

נחום היימן

נחום (נַחצֶ'ה) היימן (6 במאי 1934 – 17 באוגוסט 2016) היה מלחין ומוזיקאי ישראלי הנחשב לאחד מגדולי המלחינים בזמר העברי, חתן פרס ישראל בתחום זה (2009).

נחום טברסקי

נחום טְבֶרְסקי (ט"ו בחשוון ה'תרמ"ה, 3 בנובמבר 1884, סְקְוִוירַה, פלך קייב, רוסיה (אוקראינה) – 10 באוקטובר 1953, תל אביב) היה איש העלייה השנייה, עסקן ציוני ומו"ל ישראלי. מראשוני הפועל הצעיר ומייסד ביטאונה, חבר הוועד הלאומי, מנהל הוצאת שטיבל בישראל ובעל הוצאת הספרים 'נ. טברסקי'.

נחום ניר-רפאלקס

ד"ר נחום יעקב ניר (רָפַאלְקֶס; בכתיב יידי: ראַפאַלקעס; 17 במרץ 1884 – 10 ביולי 1968) היה פוליטיקאי ישראלי, מראשי הציונות הסוציאליסטית במזרח אירופה ובארץ ישראל ויושב ראש הכנסת השני.

נחום סוקולוב

נחום ט' סוקולוב (בכתיב יידי: סאָקאָלאָוו; 10 בינואר 1859, וישוגרוד, ליד פלוצק – 17 במאי 1936, לונדון) היה הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, מנהיג ציוני, סופר, מתרגם, משורר ומחלוצי העיתונות העברית.

נתן נחום רבינוביץ

רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ (1873 תרל"ג-1943 תש"ג) היה אדמו"ר חסידי, בנו ותלמידו של האדמו"ר אברהם יששכר בער רבינוביץ מראדומסק. שם חסידותו הייתה קרימילוב. מרכז החסידות היה בעיר קרימילוב שבפולין ולאחר מכן בזאווירטשה.

תרי עשר הנביאים
הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכה • נחום • חבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.