נזיר

נזיר הוא אדם הנוטל על עצמו לתקופה קצובה או לכל חייו סייגים הקשורים בתענוגות החיים; סייגים אלה משתנים מתרבות למשנתה. מקובל להבדיל בין סגפן, החי בחברה אך מוותר על הנאות שונות לבין נזיר הפורש במידה חלקית או מלאה מהחברה.

Tapisserie moines mannequins
פסלים של נזירים נוצרים קתוליים

בדתות המזרח

רוב הנזירים הבודהיסטים מתחילים את דרכם במנזר בגיל שבע, בו הם מתחנכים, חיים חיי שיתוף ומקדישים את עצמם לעבודה רוחנית ולמדיטציה, אך ניתן להצטרף ולעזוב את שורות הנזירות בכל גיל ובכל מגדר. ישנם מנזרים שלומדים בהם אמנויות לחימה שונות (לדוגמה מנזר השאולין), במטרה לחשל את הנפש, ולהתעלות מעל מגבלות הגוף.

על פי שיטת ורנאשרם, השיטה החברתית המקובלת בהינדואיזם, מומלץ לקיים אורח חיים נזירי בשלב הברהמצ'אריה, השלב הראשון בחיים בו על הצעיר להיות עסוק בלימודיו. לאחר מכן הוא מתחתן וחי חיי משפחה. בגיל זקנה מומלץ לאדם לקחת נדר נזירות נוסף הקרוי סניאסה בו הוא פורש לחלוטין מהחברה האנושית. ישנם זרמים מסוימים ביוגה הממליצים על ברהמצ'אריה, על נזירות, לכל החיים.

כמו כן, קיימות בהינדואיזם כתות נזיריות שונות, אשר החשובות שבהן הן הכת הווייסנאביסטית והכת הסאיוויסטית. ככלל, הכתות האלה הן לגברים בלבד, אף שכיום חלק מהקבוצות מקבלות לשורותיהן גם נשים. אף שבין כת לכת ישנם הבדלים מסוימים בנדרי הנזירות, המשותף לכולן הוא התנזרות מבעלות על כל קניין שהוא, למעט קערה, ספל, שני מערכי ביגוד ועזרים רפואיים; איסור על מגע בכסף או דברי ערך בכל צורה שהיא; איסור על אכילה לשם ההנאה; איסור על מגע, מבט, חשיבה והימצאות באותו מקום עם נשים; ואיסור על קיום קשרים אישיים.

בשונה מההינדואיזם והבודהיזם, בסיקיזם הנזירות לא רק שאינה קיימת כמוסד, אלא אסורה[דרוש מקור].

ביהדות

ביהדות, הנזיר קובע תקופה מוגדרת מראש לצורך ההתנזרות, בה הוא מחויב להימנע מצריכת כל מוצר הקשור בענבים ויין (כגון חומץ, וצימוקים), להימנע מטומאת מת (לדוגמה מגע במתים או קברים) ושלא לספר או לגלח את שיער ראשו וזקנו. להבדיל מדתות אחרות, ביהדות הנזיר אינו אסור ביחסי אישות. קבלת איסורי הנזירות היא לפי תקופת זמן שהנזיר בוחר מראש, כאשר תקופת הנזירות יכולה לנוע בין נזירות מינימלית למשך חודש, ועד קבלת נזירות לכל החיים, שהמקבלה קרוי "נזיר עולם". בתום תקופת הנזירות, הנזיר מצווה לגלח את כל שיער ראשו ולהקריב שלושה קורבנות.

היחס לנזיר או לנזירה בקרב חז"ל נע בין שבח לנזיר, לבין נקיטת עמדה שלילית על ההימנעות מדברים רבים מעבר לצווי התורה. כך למשל, יש שפירשו את הסיבה שהנזיר מביא קורבן חטאת בסיום תקופת נזירותו, בכך שמדובר בכפרה על שאסר עצמו דברי היתר. לעומת זאת, לפי דעות אחרות, הקרבן הוא כפרה על שיורד הנזיר ממדרגתו העליונה וחוזר למצבו הרגיל (מדרש רבה במדבר פרשה י).

בספר שופטים מתואר סיפורו של שמשון, נזיר מבטן, כפי ציווי המלאך לאמו.

לאחר חורבן בית המקדש השני, הפכה תופעת הנזירות ביהדות לנדירה, כיוון שללא בית מקדש אין אפשרות להקריב את הקרבנות ההכרחיים לצורך סיום תקופת הנזירות והתרת איסורי הנזיר, ועל כן אין הנזירות יכולה להסתיים (אלא אם הנזיר יתיר את נזירותו). למרות זאת תופעת הנזירות קיימת אצל בודדים, בין המפורסמים ביניהם נמנה הרב דוד כהן, "הרב הנזיר", מחשובי תלמידיו של הרב קוק שאף נהג להנזר גם מאכילת בשר.

בנצרות

הנזירים בנצרות נודרים נדר נזירות הכולל הימנעות מנישואין ואוננות, והקדשת עצמם לאל ולהליכה בדרכי ישו ושליחיו. בראשית ימי הנצרות - ובמידה פחותה יותר גם לאחר מכן - רוב הנזירים היו אנשים מתבודדים שהסתובבו במדבריות. רק במאה ה-4 לספירה החלו הנזירים להתקבץ במקומות מסוימים - במנזרים. מייסדי מוסד הנזירות היו אנטוניוס הגדול במזרח, שנחשב גם כאב הנזירות הנוצרית בעולם, ובנדיקטוס הקדוש במערב. זה האחרון ייסד לא רק מנזר אחד כי אם מסדר שלם של נזירים, בכך שחיבר תקנון שעל-פיו פעלו מספר מנזרים. מאוחר יותר, תקנון זה היווה את הבסיס למסדרים נוספים שקמו.

רקע היסטורי

המקום הראשון שבו התקיימה הנזירות הנוצרית הוא המדבר המצרי. הנזירוּת הנוצרית התקיימה על ידי אחד מאבות הכנסייה הנוצרית, אנטוניוס הגדול (251356), נזיר מצרי שנחשב כקדוש על ידי הכנסייה הקופטית אליה השתייך, וגם על ידי הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית. הוא נחשב גם כאב הגדול של כל הנזירים. המקום הראשון שאליו פנה אנטוניוס על מנת לחיות את חיי הנזירות הוא מדבר שידוע כיום בשם "וואדי אל-נטרון" (בערבית: وادي النطرون ובלטינית ניטרא). עד לימינו אנו עדיין קיימים שם כמה מנזרים.

מאז התפשט רעיון הנזירות בכל רחבי מצרים וכמות הנזירים הלכה וְגָדְלָה.

מקום נוסף בו התקיימה נזורה היא סוריה רבתי. תיאודורט מחורוס (Théodoret de Cyr) שחי בשנים 460-393 כתב בספרו Historia Religiosa[1] על נזירים שראה או שמע עדויות מהימנות עליהם.

רעיון הנזורה הגיע בשנת 340 למערב על ידי אתנסיוס הקדוש, הפאטריארך של אלכסנדריה, שהגיע לרומא ואיתו שני נזירים אמן ואיסידור, תלמידיו של אנטוניוס. "חיי אנטוני הקדוש" [2] או בלטינית "וויטא אנטוני" שנכתב על ידי אתנסיוס תורגם ללטינית ואיפשר לאנשים להיחשף לחיי הנזורה המצרית.

הנזירים האיטלקים הראשונים כמו ג'רום, רופינוס ופאולה הלכו למצרים על מנת לחיות את חיי הנזירות כמו הנזיר הראשון והגדול - אנטוניוס.

שיטת חיי הנזירים

קיימים מספר סוגי נזירים, נזיר מסתגף, נזיר מתבודד ונזיר רגיל. נזיר מסתגף הוא כזה המונע מעצמו חומריות ומקדיש עצמו למטרה מסוימת (לדוגמה: נזיר במנזר נוצרי: לעיתים פועלים למטרת רפואת אנשים, ולעיתים לתפילה ומיסיון), נזיר מתבודד הוא נזיר המקדיש את כל כולו ללימוד, התחברות והכרת העצמי (לדוגמה: בודהיסטים) כששני סוגי נזירים אלו לרוב גם מתנזרים מנישואים וחיי משפחה - לעיתים רק לתקופות זמן מוגבלות.

נזירים החיים במנזר כפופים בכל לאב המנזר, שכפוף בעצמו לראש המסדר הכפוף לאפיפיור, ומחויבים לציית לחוקים נוקשים. ככל שנזיר מסוים או חבר בארגון מסוים מצליח לגייס יותר נכסים ואנשים למטרות הארגון, כך מקדמים אותו יותר. לרוב הנזירים נודרים שלא להחזיק רכוש פרטי, מעבר לחפצים אישיים מועטים: גלימה, ברדס, סכין, מחט, לוח כתיבה וכלי כתיבה. עליהם להשתתף בתורנויות בעבודות הביתיות של המנזר, לעסוק בשעות היום בעבודות כפיים שונות ובשעות מסוימות לקרוא את כתבי הקודש. חייהם צנועים מאוד, מה שמתבטא, למשל, בזה שהם מכינים בעצמם את מאכליהם. חלק מרכזי מחיי הנזירים הוקדש לשימור כתבים עתיקים ולהעתקתם בעידן שלפני המצאת הדפוס.

הנזירות בימי הביניים

למרות צניעות חייהם של הנזירים עצמם, המסדרים והמנזרים צברו במהלך ימי הביניים אדמות רבות ורכוש עצום. עושר זה גרם לביקורת רבה בתוך הכנסייה והביא להקמת מסדרי הקבצנים (כגון הפרנציסקנים והדומיניקנים), אלא שגם הם הסתאבו והתעשרו עם הזמן. עושר זה היה אחד הגורמים לרפורמציה ולהריסת המנזרים והחרמת הקרקעות על ידי מלכים ונסיכים שתמכו בה במאה ה-16.

באסלאם

האסלאם, ככלל, אינו מכיר בנזירות ובסגפנות ואף רואה בה חטא. בקוראן נכתב, שהמוסלמים אינם מצווים על ההתנזרות. עם זאת, חסידי הסופיזם, אחת מכתות האסלאם, מנהלים אורח חיים צנוע ונזירי ובמועדים מסוימים אף מלקים עצמם עד זוב דם. כמו כן, ישנן באסלאם כתות אשר טוענות להיות ממשיכי דרכם של אישים חשובים באסלאם כגון אבו בכר והחליף עלי, אשר מנהגיהן דומים לכללי הנזירים הנוצריים.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ Mönchsgeschichte
  2. ^ VITA S. ANTONI
אב מנזר

אַב מִנְזָר, או אֵם מִנְזָר, הוא אדם העומד בראש מנזר.

גנטיקה

גֵּנֵטִיקָה היא ענף במדעי החיים העוסק במחקר של גנים, תורשה, והמגוון הגנטי באורגניזמים. גנטיקה נחשבת בעיקר לתחום בתוך הביולוגיה, אך פעמים רבות מחקרים גנטיים מצטלבים עם מחקרים בתחומים אחרים של מדעי החיים, ויש קשר הדוק בין הגנטיקה לבין מערכות מידע.

אבי הגנטיקה המודרנית הוא נזיר אוגוסטיני בשם גרגור מנדל, שחי ופעל בשלהי המאה ה-19. מנדל חקר "הורשת תכונות", שהן הדפוסים והתבניות שבהן תכונות עוברות מהורים לצאצאים. הוא הבחין בכך שאורגניזמים (צמחי אפונה) יורשים תכונות במנות בדידות של "יחידות תורשה". מונח זה, שעדיין נמצא בשימוש, הוא הגדרה עמומה של מה שידוע היום כגן.

הורשת תכונות ומנגנוני הורשה מולקולריים של גנים הם עדיין תחומי מחקר חשובים בגנטיקה גם במאה ה-21. עם זאת, במשך השנים הרחיבו הגנטיקאים את תחום פעילותם, והחלו לחקור גם את התפקוד ואת ההתנהגות של הגנים בתנאים שונים וכן את הפעילות ההדדית של הגנים ברמה התאית וברמת האורגניזם כולו. המבנה, התפקוד, הגיוון, והתפוצה של גנים נחקרים בהקשר התאי, בהקשר של האורגניזם השלם (יחסי דומיננטיות לדוגמה), ובהקשר של אוכלוסיית אורגניזמים נתונה. ההתפתחויות המודרניות בגנטיקה הקלאסית הובילו ליצירתם של מספר תחומי משנה, ובהם אפיגנטיקה וגנטיקה של אוכלוסיות. אף שבתחילה חקר מנדל צמחי אפון, כיום הגנטיקה עוסקת במחקר של יצורים מכל שלוש העל ממלכות.

התהליכים השונים שנחקרים בגנטיקה מתרחשים באופן התלוי לעיתים בתנאי המחיה של האורגניזם, והשילוב בין התורשה לסביבה הטבעית משפיע על תכונותיו של האורגניזם כך שאין בהכרח קשר ישיר בין הגנוטיפ (הרכב הגנים) לפנוטיפ (אופן ההתבטאות של התכונות) של האורגניזם. הסביבה הפנימית או החיצונית של התא או האורגניזם עשויה לגרום להתבטאות או להשתקת גנים. דוגמה לכך היא זוג זרעים של אותו קלח תירס, שאחד מהם ממוקם באקלים ממוזג ואחד באקלים צחיח. מבחינת ההרכב הגנטי שלהם גובה הצמחים אמור להיות אותו דבר בקירוב, אך בפועל הצמח שנבט באקלים הצחיח לא יהיה קרוב בגודלו לגודל הצמח שגדל באקלים הממוזג, וזאת עקב מחסור במים ובנוטריינטים בסביבתו הקרובה.

המידע הגנטי מצוי ברוב האורגניזמים במולקולת DNA בצורות שונות (בעיקר כרומוזומים), וקיים מספר קטן של וירוסים שבהם המידע אצור במולקולת RNA.

דקאן

דִּקָאן הוא תואר המשרה של אדם שהוענקה לו סמכות ניהולית משמעותית, בפרט ניהול פקולטה באוניברסיטה.

מקור המלה במונח הלטיני המאוחר decanus – מפקד על עשרה אנשים. מקור הכינוי הוא בתקנוני הנזורה, בייחוד בזה של בנדיקטוס מנורסיה על פיו נהגו במנזרים של ימי הביניים (בעיקר לאחר רפורמת קלוני). מנזרים אלו שגדלו והכילו לעיתים מאות נזירים, חולקו לקבוצות של עשרה בראשות נזיר בכיר - ה"דיקנוס" (בדומה לארגון צבאי).

לאחר מכן שימש הכינוי לציין ראש קהילה של כמרים, כסניף של קתדרלה או חלק של בישופות. עם צמיחת האוניברסיטאות מתוך הקתדרלות ובתי הספר במנזרים, החל התואר גם לשמש לציון בעלי סמכות אדמיניסטרטיבית במוסדות אלו.

באוניברסיטאות ובמכללות עומד הדקאן בדרך כלל בראש פקולטה, ועוסק בניהול האקדמי שלה. לתפקיד נבחר פרופסור מסגל הפקולטה. נוסף על דקאני הפקולטות, בראש ניהול המחקר באוניברסיטה או במכללה עומד דקאן מחקר. לתפקיד זה נבחר איש אקדמיה בכיר בדרגת פרופסור, המכהן בדרך כלל גם כסגן נשיא ותפקידו כולל הנחיית אנשי סגל ודקאני הפקולטות, ניהול תקציבי המחקר, פיקוח וביקורת על המחקר ובחלק מהמוסדות גם גיוס משאבים לביצועו. נוסף על כך קיים משרד בעל אופי שונה, דִּיקָנָט הסטודנטים, העוסק בסיוע לסטודנטים בהשתלבותם באוניברסיטה, באמצעות מתן מענה לבעיות לימודיות, אישיות, כלכליות וחברתיות שלהם. בראשות משרד זה עומד לרוב פרופסור מסגל האוניברסיטה.

הגן הבוטני הלאומי

הגן הבוטני הלאומי או בשמו הרשמי: הגן הבוטני לצמחי ארץ ישראל ע"ש מונטגיו למפורט (באנגלית: The Botanical Garden for the Native Plants of Israel in memory of Montague Lamport) הוא הגן הבוטני הראשון שהוקם בארץ ישראל ומתעד את כל צמחי הבר של ישראל ושל המזרח התיכון. הגן ממוקם בחלקו הצפוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. ברחבי הגן מצויות מערות קבורה מתקופת בית שני. בחלקו המערבי של הגן נמצא אמפיתיאטרון קטן. כיום הגן מהווה גם שמורה אקולוגית וגם גן לאומי ונמצאים בו: המרכז להוראת הטבע ע"ש משפחת פרחיה, ספריית הגן הבוטני ע"ש שמואל צבי טודר שהיא הספרייה הגדולה בארץ לבוטניקה, ותחנה מטאורולוגית הדואגת להתאים את הצמחים בגן לתנאי מזג האוויר. בצדו המערבי של הגן נמצא שביל על שם אביגדור המאירי החוצה את הגן, במרכז השביל לצד הכניסה הראשית נמצא לוח אבן ועליו חקוק שירו המפורסם: "מעל פסגת הר הצופים". בחלקו הדרומי של הגן מצויה רחבה גדולה עם כיסאות ישיבה וממולה מערכת של חמישה אולמות קבורה הקרויה "מערת ניקנור" על שם ניקנור עושה הדלתות.

המאה ה-5

המאה ה-5 היא התקופה שהחלה בשנת 401 והסתיימה בשנת 500. היא המאה החמישית של המילניום הראשון.

המסדר הכרמליתי

המסדר של גבירתנו מהר הכרמל, או המסדר הכרמליתי (בלטינית: Ordo fratrum Beatæ Virginis Mariæ de monte Carmelo) הוא שמו של מסדר נזירים קתולי שנוסד במאה ה-12 על ידי נזיר בשם ברתולד (מת לאחר 1185), בהר הכרמל שבארץ ישראל, ומכאן שמו.

מנזר

מִנְזר הוא בית משכנם של נזירים – אנשי דת שנטלו על עצמם נדרים של התנזרות.

מסכת גיטין

מַסֶּכֶת גִּטִּין היא המסכת השישית בסדר נשים, שהוא הסדר השלישי במשנה, ויש בה תשעה פרקים.

המסכת עוסקת בעיקר באופן שבו נעשים הגרושין. ביהדות, גירושין מתבצעים כאשר איש נותן לאשתו שטר (המכונה "ספר כריתות" בלשון המקרא, או "גט" בלשון חכמים), שבו משחרר אותה מן הנישואים. כתיבת הגט ומסירתו הם חלק ממעשה הגירושין, ועל כן עוסקת המסכת גם בפרטים אלו.

המסכת כוללת גם כפרק וחצי (סוף הפרק הרביעי וכל הפרק החמישי) העוסקים בענייני "תיקון העולם" - גזרות ותקנות שמטרתן מניעת מכשולים ותקלות.

קבוצת אגדתות מפורסמת בגמרא שעל המסכת מכונה בשם "אגדות החורבן" ומספרת את סיפור חורבנם של ירושלים ובית המקדש.

בדפוס וילנה לתלמוד בבלי למסכת זו יש 89 דפים.

מסכת נזיר

מַסֶּכֶת נָזִיר, הנקראת גם מַסֶּכֶת נְזִירוּת, היא המסכת הרביעית בסדר נשים, הסדר השלישי בשישה סדרי משנה. במסכת תשעה פרקים, והיא עוסקת בדיני הנזירות וקבלתה. בין דיני הנזירות שהמסכת עוסקת בהם הם משך תקופת הנזירות, ההגבלות החלות על הנזיר ומה יש לעשות אם הנזיר עבר על ההגבלות שנטל על עצמו לקיימן. בתלמוד על מסכת זו יש, בנוסף לכך, פירוט על גדרי טומאה.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 65 דפים.

לפי חלוקת הדפים בדפוס וילנא המוכר ביותר בימינו, במסכת זו נמצא העמוד היחיד שבו לא מודפסת הגמרא אלא רק תוספות.

מסכת סוטה

מַסֶּכֶת סוֹטָה (או שׂוֹטָה) היא המסכת החמישית בסדר נשים, שהוא הסדר השלישי במשנה. בתלמוד הירושלמי מסכת זו היא האחרונה מסדר נשים. במסכת זו תשעה פרקים ובתלמוד הבבלי יש במסכת זו 48 דפים. קיים מנהג ללמוד מסכת זו בימי ספירת העומר, דף אחד ביום.

מסכת סוכה

מַסֶּכֶת סֻכָּה היא המסכת השישית בסדר מועד, במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים בארבע מצוות הנוהגות בחג סוכות.

שני הפרקים הראשונים במסכת עוסקים בדיני עשיית הסוכה ומצוות הישיבה בה. בפרק השלישי דנים בהלכות ארבעת המינים. בפרק הרביעי ממשיכים לדון בהלכות אלה בנוסף למצוות הערבה למזבח ומצוות ניסוך המים. הפרק החמישי מתאר את שמחת בית השואבה במקדש, וכן מוסיף פרטים על קרבנות מוספי החג ועוד עניינים מסדרי המקדש.

בתלמוד בבלי בדפוס וילנא יש למסכת זו 55 דפים ובכתב יד מינכן יש למסכת זו 17 עמודים.

מסכת סנהדרין

מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין היא המסכת הרביעית בסדר נזיקין שבמשנה ובתלמוד. המסכת עוסקת ברובה בעניינים הטכניים של המשפט העברי.

בתלמוד הבבלי יש למסכת זו 112 דפים.

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהתבארו דיני הנזיקין במסכת הנזיקין (על שלושת חלקיה), "התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם".

מסכת עבודה זרה

מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ידועה גם בשמות: עבודת גילולים, עכו"ם) היא המסכת השמינית בסדר נזיקין, שהוא הסדר הרביעי במשנה. במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים באיסור הקירוב לגויים אשר עוסקים בעבודה זרה (בפועל). כמו כן עוסקת המסכת ביסודות איסור והיתר על כן היא נקראת בפי האחרונים "כלל גדול" (ברכי יוסף יורה דעה סימן רמו).

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 75 דפים.

נזיר (יהדות)

ביהדות, נזיר הוא איש או אישה שקיבלו על עצמם כנדר איסורי נזירות. עיקרי איסור הנזירות במקרא הוא איסור שתיית יין ואכילת ענבים ותוצרתם, איסור תספורת וגילוח שער הראש, ואיסור להיטמא למת, כל אלו למשך תקופת זמן מוגדרת. בניגוד לנזירויות במספר תרבויות אחרות, הנזיר ביהדות אינו מנוע מקיום יחסי אישות, או מנישואים, וכן אינו אסור בבעלות על רכוש.

נזירות היא מקרה פרטי מיוחד של נדר, ועל כן חלים על הנזירות דינים בסיסים של נדר.

נזיר (נצרות)

הנזורה בנצרות היא משפחה של מסורות דתיות דומות שהחלה להתפתח במסגרת הכנסייה הנוצרית אחרי שהנצרות הפכה לדת מותרת בקיסרות הרומית, בהתבסס על דוגמאות ואידיאילים מכתבי הקודש, אף שמוסד הנזורה כפי שהיה קיים אינו מופיע בכתבי הקודש הנוצריים. המכנה המשותף לנזורה הנוצרית הוא מסירות לעבודת האל (Opus Dei) יחד עם הסתגרות עצמית ופרישות מהעולם.

על פחי הכנסייה הנוצרית, נזיר הוא אדם שנשבע לשמור לא רק על הציוויים של הכנסייה, אלא גם על ההדרכה האוונגליונית (למשל, נשבע שהוא ישמור על עוני, פרישות וציות). הנזיר אמור להתמקד באידיאל של החיים הדתיים, או ב"מצב המושלם".

ועידת כלקדון התייחסה בהחלטותיה לנזירים, אסרה על נזירים ונזירות להינשא ומיסדה את מערכת היחסים שבין המדרג הכנסייתי לבין הנזירים, ההחלטות שהחזיקו מעמד עד הגעתם של קולמבנוס ושאר הנזירים האירים שהיו כוח כנסייתי שלא קיבל את מרוחתם של בישופים (וגם לא של שליטים סקולרים).

סדר נשים

סֵדֶר נָשִׁים הוא הסדר השלישי בשישה סדרי משנה. הסדר עוסק בעיקר בדיני המשפחה והזוגיות. בין הנושאים בהם הוא עוסק: דיני הנישואין והגירושין, החובות שבין בני זוג האחד כלפי השני וכלפי ילדיהם. דיני ירושה וצוואות, בגידות בין בני זוג והתחייבויות אנשים נשואים האחד כלפי השני.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר נשים היא "חֹסֶן", מפני שהשורש ח.ס.נ משמעותו גם ירושה והאישה מולידה יורשים.

סרטנים קצרי בטן

סרטנים קצרי בטן שלעיתים מכונים רק סרטנים (שם מדעי: Brachyura) היא אינפרא-סדרה מסדרת מעשירי רגל של פרוקי רגליים בעלי 10 רגליים החיים לאורך חופי ימים שונים. הם מצויים ביבשה ובים וגם בקרקעית האוקיינוס. הם חיים בכל העולם. קבוצה זו גדולה מאוד וכוללת 6,793 מינים ב-93 משפחות.

הם בעלי שריון גדול, עיניים מרכזיות וצבתות גדולות ו10 רגליים מכופפות. הם בעלי בטן עגולה וחסרי זנב שריון. הגדול בסרטנים אלה הוא סרטן עכביש יפני שמגיע לאורך 37 ס"מ ולמשקל 19 ק"ג והוא פרוק הרגליים השני בגודלו בעולם, לאחר סרטן הקוקוס (Birgus latro). כמה מינים יודעים לשחות ממש אך רובם מעדיפים להיצמד לקרקע וחלקם חסרי כל יכולת להיכנס למים.

רוב הסרטנים מסננים מזון מיקרוסקופי מהחולות או ניזונים משיירים שמביא הים או מנבלות, אך כמה מינים צדים חיות אחרות - בעיקר סרטנים אחרים.

אלו המינים המוכרים ביותר של סדרת הסרטנאים. מיני סרטנים נוספים כמו סרטן נזיר, סרטן היטי, סרטן מלכותי אדום, סרטן אוקיינוס אדום ולובסטר גם מכונים סרטנים אך שייכים לתת-סדרות אחרות.

צוענים

צוענים או בני רומה - אחד המיעוטים האתניים הגדולים באירופה.

צוענים הם עם נוודים הנפוץ בעיקר באירופה, שמוצאו בתת היבשת ההודית. בני עם זה מכונים גם בשמות "רומים", "רומאנים", "סינטי" "ציגנר" ועוד. השם רום, המועדף עליהם, משמעו בשפתם: גבר, בעל בית. חוקר תולדות הצוענים הבריטי Angus McKay Fraser מצא שבשפה הפרסית המילה דום ובשפה הארמנית המילה לום, הן בעלות משמעות זהה.

מקור הצוענים נקבע לצפון הודו. השושלת הע'זנווית פלשה להודו בראשית האלף השני ומשערים, שמסיבה זו עזבו הצוענים את מולדתם ויצאו לנדודים. בכתב יד של נזיר גאורגיאני בהר אתוס מוזכר שבשנת 1054 הגיעו לקונסטנטינופול הרבה athinganoi (άσίγγανοι), שהיו ידועים כקוראי עתידות ומכשפים.

הצוענים, שהתמחו בעבודות מתכת, הובאו כנראה לאירופה על ידי צבאות טטרים החל מהמאה ה-14 לספירה. תפקיד הצוענים היה במתן שירותים לצבא הטאטארי, אולם לאחר שהטאטארים נסוגו מאירופה, הצוענים לא נסוגו איתם. הצוענים בלטו בסביבתם באורח חייהם הנוודי, בגוון עורם הכהה ובשפתם השונה מאוד מהשפות האירופאיות והקרובה לסנסקריט. הבדלים אלה שימשו פעמים רבות כסיבה ליחס העוין ולעיתים אף גזעני כלפיהם, שכלל צווי גירוש רבים. עוינות זו הגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, בה השמידו הנאצים מאות אלפי צוענים. בימינו חלק לא מבוטל מן הצוענים התיישבו במקומות קבע וחלקם אף התבוללו בעמים שבקרבם חיו. ההערכות בדבר אוכלוסיית הצוענים בעולם כיום נעות בין 5 ל-11 מיליון בני אדם.

שפתם של הצוענים, שפת הרומאני, עדיין שגורה בפי חלק גדול מהם (כ-2.5 מיליון בני אדם דוברים את השפה), הרומאני שייכת לענף ההודי-ארי של קבוצת השפות ההודו-איראניות ממשפחת השפות ההודו-אירופיות.

שמעון הצדיק

שמעון הצדיק הוא כינוי שנקשר, לפי המחקר, לשתי דמויות, סב ונכדו, שהיו כהנים גדולים מבית חוניו בתקופת בית שני בירושלים, במאה השלישית לפני הספירה, הם שמעון הראשון בן חוניו הראשון, ושמעון השני בן חוניו השני.

דמותו של "שמעון הצדיק" מופיעה במקורות חז"ל ובמקורות החיצוניים הקלאסיים: כתבי יוסף בן מתתיהו והספרים החיצוניים.

במקורות הללו מזוהה שמעון הצדיק כשמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ, ונאמר עליו שהיה כהן גדול ומנהיג בתקופת בית שני, משיירי כנסת הגדולה. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות. חי בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בתלמוד כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.