נושאי כליו של הרמב"ם

נושאי כליו של הרמב"ם הוא שמם הקיבוצי של פרשניו של ספר משנה תורה שחיבר הרמב"ם. המונח שאול מתחום הלוחמה העתיקה, כאשר לוחם חמוש בכבדות היה נזקק גם לנער נושא כלים, כלומר הנושא את כלי מלחמתו. במונח זה משתמשים לרוב לפרשנים המודפסים "על הדף" של ההוצאות הקלאסיות של ספר משנה תורה; עתים מורחב המושג גם לכלל הפרשנים של הספר, ולעיתים נכללים בו גם כאלה אשר מטרתם הייתה הפוכה: להשיג על פסקי רמב"ם ולדון בעיקר נגדם (אם כי לעיתים הם משמשים גם כפרשנים).

הסיבות להופעת החיבורים הרבים על "משנה תורה"

שתי סיבות עיקריות להופעת חיבורים אלו היו:

  • חשיבותו של הספר 'משנה תורה' - הספר נתקבל בהערצה בקרב חכמי ישראל בכל המקומות. לכך תרמו הן גדולתו של הרמב"ם, והן הסדר הייחודי של הספר. הרמב"ם סידר את הלכותיו לפי נושאים, לעומת חכמי הדורות הקודמים שכתבו את הלכותיהם לפי הסדר המופיע בתלמוד, כגון הרי"ף. ממילא, טבעי הוא שרבים נמשכו לכתוב פירוש על ספר זה.
  • היעדר המקורות בספר - הרמב"ם לא ציין מקורות להלכותיו, דבר שהקשה על הפוסקים לקבל את פסיקותיו של הרמב"ם במקום שבו סתרו את דבריו מקורות קדומים. נושאי הכלים מרבים להתייחס לשאלת מקורותיו של הרמב"ם בכל הלכה.

נושאי הכלים על ה'"משנה תורה"

להלן הסבר קצר על החיבורים העיקריים שנכתבו כפירוש על משנה תורה ונדפסים בהוצאות הרגילות של הספר. רבים מהחיבורים כוללים את המילה "משנה" בשמם בשל שמו של ה"משנה תורה".

השגות הרמ"ך

נכתבו על ידי ר' משה הכהן מלוניל, בן דורו של רמב"ם. רמב"ם עצמו השיב על השגותיו, אך אין בידנו תשובות אלה.

כתבי יד של השגות הרמ"ך היו בידי מחברים שונים המזכירים אותן, אך לא הובאו לדפוס עד ימינו. כיום ישנן מהדורות, כגון מהדורת פרנקל, שבהן מודפסות השגות הרמ"ך.

השגות הראב"ד

נכתבו על ידי ר' אברהם בן דוד מפושקירה, בן דורו של רמב"ם. כתיבתו של חיבור זה, כשמו, הייתה מעין מתקפת נגד לחיבור משנה תורה.

בהשגותיו להקדמת רמב"ם למשנה תורה, מתייחס הראב"ד לבעיה שהזכרנו לעיל, ומאריך שם בהשלכותיה: "הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אמרם..."

דרכו של הראב"ד בהשגותיו, היא להעיר בקצרה על דברי רמב"ם. את דבריו הוא פותח, בדרך כלל, במילים 'אמר אברהם', שנזכרות בראשי תיבות א"א.

מקובל לומר, שבמקומות שלא כתב הראב"ד את השגותיו, הסכים לדעת רמב"ם. וכשמשתמש בלשון 'יש מי שאומר' בהשגתו, ייתכן שהוא עצמו לא סבר כך.

במקרים רבים התאפיינו השגותיו של הראב"ד בניסוח חריף וביקורתי.

מגדל עוז

חיבורו של ר' שם טוב אבן גאון, נכתב כמאה שנה לאחר מות רמב"ם (1300 לספה"נ). כתיבתו של חיבור זה הייתה לשם הגנה מפני השגותיו של הראב"ד. כמו כן, היה ר' שם טוב הראשון שעסק בציון מקורותיו של רמב"ם.

בכמה מן המקומות דוחה ר' שם טוב את השגותיו של הראב"ד, על ידי הבאת נוסח מקורי של דברי רמב"ם שהיה ברשותו.

הגהות מימוניות

חיבורו של ר' מאיר הכהן מרוטנבורג (בעזרתו של רבי שמשון בן צדוק), נכתב כמאה שנה לאחר מות רמב"ם (1300 לספה"נ). ר' מאיר ראה חשיבות להוסיף על דברי רמב"ם את מנהג אשכנז. בעיקר מזכיר את פסיקות רבו המהר"ם מרוטנבורג ושאר בעלי התוספות.

מגיד משנה

חיבורו של ר' וידאל די טולושא, נכתב כמאה וחמישים שנה לאחר מות רמב"ם (1350 לספה"נ). בחיבור זה המשיך ר' וידאל את דרכו של ספר 'מגדל עוז', יישב את קושיות הראב"ד וציין את מקורותיו של רמב"ם. אמנם, חיבור זה מקיף ורחב יותר מקודמו. חיבור זה הוא כנראה החשוב מבין נושאי כליו של רמב"ם.

בידנו ספרי 'מגיד משנה' על שישה בלבד מספרי משנה תורה (שהם ארבעה-עשר, וכפי שמכנים אותם: הי"ד החזקה): זמנים, נשים, קדושה, נזיקין, קנין ומשפטים.

כשלא מסכים ר' וידאל עם דעתו של רמב"ם, הוא מציין זאת בדבריו, שלא מצא ראיה לדברי רמב"ם. כשהוא מזכיר את רמב"ם בלשון 'המחבר', ולא מכנה אותו 'רבנו', זהו סימן שאין דעתו נוחה בדברי רמב"ם.

ר"י קורקוס

רבי יוסף קורקוס חיבר פירוש על משנה תורה על ארבעת הספרים העוסקים במצוות שאינן נוהגות בזמן הזה או בחו"ל, זרעים, עבודה, קרבנות, טהרה. על ספרים אלו, ה"מגיד משנה" לא חיבר את פירושו, וככל הנראה הר"י קורקוס רצה להשלים את הפירוש. ספרו על זרעים הודפס במאה ה-18, ושאר ספריו הודפסו במהדורת שבתי פרנקל. מספרו על טהרה נותרו קטעים קטנים בלבד.

רבי יוסף קורקוס נוהג לפרש את הרמב"ם בדרך הפשט, תוך התמקדות במקורות הקשורים ישירות לעניינים הנדונים.

ספר זה נכתב כשלוש מאות שנה לאחר מות רמב"ם (1500 לספה"נ).

יקר תפארת

ספרו של ר' דוד בן זמרה (שם החיבור מפורסם יותר בשם מחברו: רדב"ז). ספר זה נכתב כשלוש מאות שנה לאחר מות רמב"ם (1500 לספה"נ).

הרדב"ז כתב פירוש על החלקים במשנה תורה, שלא נכתב עליהם פירוש 'מגיד משנה'.

כסף משנה

ספרו של ר' יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, בן דורו של הרדב"ז.

בהקדמתו כותב ר' יוסף קארו, שמטרות הספר הן: להשיב לראב"ד ולרמ"ך בהשגותיהם על רמב"ם, ולציין את מקורותיו בכל הלכה. פירוש ה'מגיד משנה' נתן רק תשובה חלקית לבעיות אלו, כיון שנכתב על חלק מועט מהלכות רמב"ם.

לחם משנה

נכתב בידי ר' אברהם די בוטון, כשלוש מאות וחמישים שנה לאחר מות רמב"ם (1550 לספה"נ). בשעת כתיבת הספר, לא ראה ר' אברהם את פירוש ה'כסף משנה', שהגיע לידו מאוחר יותר.

ספר זה מפורסם בהיקפו, וכן בסגנונו המהיר והנמרץ, ומשמש כאחד המפרשים החשובים ביותר של רמב"ם.

משנה למלך

חיברו ר' יהודה רוזאניס, בסביבות שנת ה'ת"ס (1700 לספה"נ). הספר נכתב מתחילה כחידושי תורה לפי נושאים שונים, ורק לאחר מכן, נערך על ידי תלמידו של ר' יהודה, ר' יעקב כולי, כפירוש על רמב"ם.

חיבורים נוספים על ה'משנה תורה'

בעלי אלשרח

בתימן קיבל הרמב"ם מעמד מיוחד, יהודי תימן קיבלו אותו עליהם כפוסק המרכזי. פירושים רבים נתחברו סביב חיבוריו. ספרו משנה תורה זכה לעשרות חכמים שהחלו מבארים אותו, יצירותיהם לא זכו לצאת לאור מחמת חסרון בית דפוס בתימן.

שער המלך

חיברו רבי יצחק נוניש בילמונטי. הספר מרחיב ומחדש בסוגיות התלמוד.

מרכבת המשנה

נכתב על ידי הרב שלמה מחלם.

אור שמח

נכתב על ידי הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק.

צפנת פענח

נכתב על ידי הרב יוסף רוזין. מתאפיין בלשונו הקצרה ובהפניותיו הרבות.

חידושי רבנו חיים הלוי

נכתב על ידי הרב חיים הלוי סולובייצ'יק רב העיר בריסק, אבי שיטת הלימוד הבריסקאית וממנהיגי הצבור החרדי. הספר מאופיין בניתוח דק ולמדני על מנת לבאר להסביר ולתרץ את דברי הרמב"ם ודברי הראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם.

חידושי מרן רי"ז הלוי

נכתב על ידי הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, שהיה ראש ישיבה בעיר בריסק ואחר כך בירושלים, ומילא את מקום אביו הרב חיים הלוי סולובייצ'יק ברבנות בריסק. ספרו בנוי כמתכונת ספרו של אביו וניחן אף הוא בסברות דקות ומעמיקות.

אבן האזל

נכתב על ידי הרב איסר זלמן מלצר.

אבי עזרי

נכתב על ידי הרב אלעזר מנחם מן שך.

דרך אמונה ודרך חכמה

ספרים הערוכים במתכונת המשנה ברורה על הלכות זרעים וקדשים. נכתבו על ידי הרב חיים קניבסקי.

הרב יוסף קאפח

כתב פירוש מקיף ביותר על משנה תורה אותו הוא הוציא במהדורתו בה הוא גם הציע את הנוסח הנכון על פי כתבי התימניים אותם הוא החשיב למדויקים ביותר. בפירושו, הביא הרב קאפח את הפירושים שהיו לפניו ומביא ממקורות נוספים ברמב"ם, אותם לעיתים הוא מתרגם מחדש. בתוך ציטוט דברי הפרשנים האחרים מצרף הרב קאפח לעיתים את דעתו.

יד פשוטה

יד פשוטה נכתב על ידי הרב נחום אליעזר רבינוביץ', מומחה בולט למשנתו של הרמב"ם. שיטתו בפירוש היא ביאור הרמב"ם על פי השוואות למקומות אחרים במשנתו, ולראשונים וגאונים שקדמו לו, דוגמת הר"ח והרי"ף. עד כה יצא לאור הפירוש על ספרי "מדע", "אהבה", "זמנים", "נשים", "משפטים", "נזקים", "שופטים" וכן על הלכות כלאיים, הלכות מתנות עניים והלכות שמיטה ויובל מתוך ספר "זרעים".

קישורים חיצוניים

וידאל די טולוזא

רבי וידאל די טולוזא (או: די טולושׂא) (1283–1360), מחבר ספר מגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם, מן הראשונים. ידוע גם בכינויו הרב המגיד, על שם חיבורו.

מסיבת גויים

בהלכה מסיבת גויים היא מסיבת רעות של גויים, שבמסגרתה שותים משקאות חריפים, שעל פי פוסקים רבים נאסר על יהודי ליטול בה חלק, מחמת החשש שהדבר יביא לידי חתנות עם הגויים.

מפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה הוא מיזם ישראלי שהחל בשנת 2004 במטרה לקדם את לימוד דברי הרמב"ם, בפרט ספרו משנה תורה, באמצעות הוצאת מהדורה מדויקת ומבוארת של ספר זה, ברוחו של הרמב"ם ועל פי כתביו.

ב-2009 זכה יוחאי מקבילי בפרס אגרסט לתרבות יהודית, על ייסוד מפעל משנה תורה.

משנה תורה

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה לרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי, שכתב הרמב"ם בין השנים 1168-1177. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קטלוג חדשני של כל ההלכה.

החיבור פסקני ואינו מותיר מקום לדיונים, וכן אין בו מקורות הלכתיים לפסקים המופיעים בו. עובדה זו הביאה כמה תלמידי חכמים לחבר חיבורים אודות מקורותיו המשוערים של הרמב"ם לפסקיו. בנוסף לחיבורים אלו, נכתבו סביב הספר חיבורים למדניים ומחקריים רבים, והוא אחד מספרי ההלכה הנחקרים ביותר, הן על ידי החכמים המסורתיים והן על ידי חוקרים מודרניים.

משנה תורה נחלק לארבעה עשר ספרים (ולכן מכונה לעיתים הי"ד החזקה). כל ספר נחלק לנושאים - "הלכות" (כגון "הלכות יסודי התורה" או "הלכות שבת"), וההלכות נחלקות לפרקים. כל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (פסקאות). החיבור כולל בסך הכל 14 ספרים, 83 נושאים ו-1,000 פרקים.

נושא כלים

נושא כלים הוא עוזר או משרת המסייע לאדם בעל מעמד חשוב משלו.

במקרא הוזכרו נושאי כליהם של מנהיגים, כדוגמת אבימלך בן גדעון (שופטים, ט', נ"ד), שאול המלך (ספר שמואל א', פרק ל"א) ובנו יהונתן (שם, פרק י"ד), וכן יואב בן צרויה (שמואל ב', י"ח, ט"ו). גם דוד המלך שימש תקופה מסוימת כנושא כליו של שאול (שמואל א', ט"ז, כ"א). נושא הכלים נשא את כלי המלחמה עבור אדונו, ובכמה מקרים מתואר שנושא הכלים היה מצויד גם בנשק אישי עבורו, והשתתף באופן פעיל בלחימה (שמואל א', י"ד).

בימי הביניים היה נושא הכלים האדם שנשא את כלי המלחמה של האציל הלוחם, ובעיקר את המגן, וסייע לו בלבישת שריון הגוף. נושאי הכלים היו בעלי מעמד נחות משל הלוחם ששירתו ושאפו ללמוד ממנו את מלאכת הלחימה ולהתקדם אל מעמד גבוה יותר. כשאבירים נלחמו ביניהם, בדרך כלל גם נושאי הכלים נאבקו ביניהם.

בשפות רבות נגזר שמו של נושא הכלים מהמילה מגן, משום שנושא הכלים נשא, לפני הקרב, את המגן הכבד של אבירי ימי הביניים

נושאי כלים מסוימים, שהופיעו ביצירות ספרות מפורסמות, דוגמת: סנצ'ו פנשה ב"דון קיחוטה", גורט ב"אייבנהו" ונושאי הכלים של המוסקטרים בספרי אלכסנדר דיומא האב, היו בעצמם לדמויות מפורסמות.

בתרבות המודרנית, חסרת האבירים, נושאי כלים נושאים את תיק מקלות החבטה של שחקני הגולף או פריטים אחרים המכבידים על בעל המעמד או שזה לא מכבודו לשאת אותם בעצמו.

הרמב"ם כותב על רבי עקיבא שהוא היה נושא כליו של בר כוכבא. על כך כותב רבי יוסף קארו שזה לא ברור כיצד זה אפשרי ועל כן יש שפירשו שרבי עקיבא היה נושא כלים במובן שהוא תמך במרד. לעומת זאת, היו שמצאו רמז לכך שרבי עקיבא בעצמו יצא למלחמה.

הביטוי נושא כלים משמש גם לציין יחסי גומלין לא שיוויוניים בין שותפים לדרך, כך מתואר לעיתים פוליטיקאי אחד כנושא הכלים של פוליטיקאי אחר.

צפנת פענח (על הרמב"ם)

הספר צפנת פענח על משנה תורה לרמב"ם הוא אחד מספריו של הרב יוסף רוזין, שרבים מהם נקראו "צפנת פענח".

הספר עוסק בפרשנות תמציתית של החיבור משנה תורה לרמב"ם, ומנוסח באופן קצר מאוד וקשה להבנה באופן חריג. הקושי בהבנת הכתוב בספר נובע בין השאר מריבוי ראשי התיבות שבו ומכך שהכלים שבהם הוא דן ומנתח, נושאים אופי של פילוסופיה האופיינית לרמב"ם.

להלן ציטוט המהווה דוגמה אופיינית לפסקה בספרו:

פענוח הציטוט: עיינו ברש"י דף ד' ודף ז', ועיינו שם גם בתוספות, וכן בדף ט"ז עמוד א' ועמוד ב', ועיינו שם ברש"י בעניין זה ובדף י' עמוד ב'.

גם לאחר קריאה בכל המקומות להם מציין המחבר בצפנת פענח קשה ללומד שאינו רגיל במשנתו של הרב רוזין לעמוד על הקשר בין שלל המקורות שהוא מציין להם להלכה ברמב"ם הוא בא לבאר. בספר "מפענח צפונות" הקדישו פרקים להסברת כללי שיטתו ולהסברת ראייתו הפילוסופית של הרב רוזין את דברי התלמוד והמפרשים הראשונים ולפי כללים אלו ניתן להבין בדרך כלל למה הוא מתכוון בציוני המקורות.

מהדורות הספר:

מהדורה (ראשונה ככל הנראה): ורשה-פיוטרקוב תרס"ג; מו"ל - מאיר יחיאל אלטר.

מהדורה נוספת: ניו יורק תשי"ד; מו"ל - לא ידוע.לאחר השואה נעלמו כתביו של הרב יוסף רוזין וביניהם הספר "צפנת פענח", אולם בשנות ה-60 של המאה ה-20 גילה אותם הרב מנחם מנדל כשר, תלמידו של הרב יוסף רוזין, לאחר שבתו של הרב רוזין, רחל ציטרון, שנסעה לאירופה להציל את הכתבים ונספתה שם, הספיקה לשלוח שק מלא בצילומי כתביו של הרב יוסף רוזין לדודתו של הרב ישראל אלטר ספרן פוקס (שהחליף את הרב יוסף רוזין ברבנות העיר דבינסק - כיום דאוגבפילס). חלק מכתביו עדיין לא יצאו לאור.

שולחן ערוך

השולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563 ונדפס לראשונה בוונציה במהלך שנת 1565 (שכ"ה-שכ"ו).

הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.