נורית זרחי

נורית זרחי (נולדה ב-19 באוקטובר 1941, כ"ח בתשרי ה'תש"ב) היא משוררת וסופרת ישראלית, שיצירתה מכוונת למבוגרים ולילדים.

נורית זרחי
Nurit Zarchi
לידה 19 באוקטובר 1941 (בת 77)
ירושלים
עיסוק מחברת, סופרת, עיתונאית, סופרת ילדים, משוררת.
שפות היצירה עברית
נושאי כתיבה שונות
פרסים והוקרה

פרס ביאליק פרס זאב לספרות ילדים ונוער

פרס יהודה עמיחי

ביוגרפיה

נורית זרחי נולדה בירושלים, בת לסופר ישראל זרחי ולאסתר[1]. בגיל חמש התייתמה מאביה, ואף שהיא מייחסת את כישרונה הספרותי ואת פריון הכתיבה שלה אליו, היא טוענת ש"נולדתי וגדלתי בעצם ללא אב"[2]. לאחר מות אביה עברה זרחי לקיבוץ גבע יחד עם אמה שהייתה מורה. את חוויותיה הקשות מהתקופה הזו תארה בספרה "ילדת חוץ"[3]. מאוחר יותר עברה לעין חרוד שם סיימה את לימודיה התיכוניים.

לאחר שירותה הצבאי למדה בסמינר למורים, השתלמה במדעי הרוח באוניברסיטה העברית וסיימה תואר ראשון בספרות ובפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. זרחי פירסמה מספר רב של שירים וסיפורים בעיתוני ילדים, פרסמה מעל למאה ספרי ילדים, שירה, פרוזה ומחקר וכן עבדה כעיתונאית בעיתון ידיעות אחרונות.

נורית זרחי זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בין השאר זכתה מספר פעמים בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער, המוענק במקביל לפרס אנדרסן לסופרים, מתרגמים ומאיירים ממדינות חברות ארגון סופרי הילדים הבינלאומי IBBY. כן זכתה בפרס ביאליק, פרס יהודה עמיחי, פרס לנדאו לאמנויות הבמה[4], פרס ראש הממשלה, פרס דבורה עומר ופרס לאה גולדברג[5].

זרחי הייתה נשואה לפזמונאי יורם טהרלב ולהם שתי בנות - הציירת רוני טהרלב, והעיתונאית והסופרת אראלה טהרלב בן שחר. היא מתגוררת בתל אביב.

מספריה

  • ירוק, ירוק (1966)
  • אני אוהב לשרוק ברחוב (1967)
  • כף עץ וקדירה שטוחה (1969)
  • הכורסה המתנדנדת (1970)
  • המלכה פטריה והמלך פטר (1971. פרס זאב)
  • האבן החלקה בטבעת (1972)
  • חרצן בפה (1972)
  • קרן ושמו מקרון (1972)
  • מטעי בר (1974)
  • ורד, אל תנשק לי במוח! (1974)
  • בית על סף השמים (1974)
  • יוני והסוס (1975)
  • פס על כל העיר (1975)
  • הנמר שמתחת למיטה (1976)
  • ישנונה (1978)
  • ילדת-חוץ (1978. פרס יציב)
  • המסע בפרוסה 1 (1978)
  • תנינה (1978)
  • קוראים לי פיאט (1978)
  • גן הבמבומבלים (1978)
  • אני רוצה שיהיו לי אלף מרכבות (1979)
  • לא לגרש את נני (1979; עיטור אנדרסן לשנת 1980)[6].
  • זכרונות מן השרוול (1979)
  • מיכל וקומקום האדים (1979)
  • הילד והדב (1980)
  • משושים (1980)
  • הפתעה (1981)
  • "אם את לא יכולה לדבר יפה, תשתקי!" (1981)
  • חובשת כתר-הנייר (1981)
  • מחשבות מיותרות של גברת (1982)
  • הילדה רובין הוד (1982; עיטור אנדרסן לשנת 1984)[7]
  • אישה ילדה אישה (1983)
  • תינו המופלאה (1983)
  • הפרה שרצתה להיות זמרת (1985)
  • ניצי מזווית העין (1985)
  • כפות על המעקה (1985)
  • ארבלון מבית-הברוש (1986)
  • וולפיניאה מומי בלום (1986)
  • מי יציל את תנינה? (1986)
  • הדג (1987)
  • כישוף (1987)
  • עובר דרך הסוד (1987)
  • דפנה ויולה (1987)
  • גן המוח (1988)
  • ילדת מזלג וילדת כף (1988)
  • אביגיל מהר המלכים (1989)
  • חמש דקות מקגנוקה (1990)
  • יתוקנו זלזל וזזינה (1991)
  • באה המלכה למלך (1992)
  • אמורי אשיג אטוסה (1992)
  • פינגבינה (1992)
  • אין שם אריה (1992)
  • איפה ילדים ישנים? (1992)
  • אמן המסכות (1993)
  • טינטורו, פילה קטנה מאוד (1993)
  • תנינה מציצה בצלחות של אחרים (1993)
  • מפרשיות (1993)
  • כפר הרוחות (1994)
  • מקל המכשפות (1994)
  • תחנת הכוח (1995)
  • אותה קיבלו חינם (1995; עיטור אנדרסן לשנת 1998)[8]
  • בוטיק "סיגי וחוט" (1995)
  • האיש עם הסולם והערים התאומות (1995)
  • אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי בעולם כולו יצליח בזה? (1995)
  • כפפות (1995)
  • המטפחת (1996)
  • הספר הגדול של נורית זרחי (1996)
  • נמר בפיג'מה של זהב (1996)
  • את לא מוכרחה לעוף אם את לא רוצה (1996)
  • מכונית כמו אורכידאה (1997)
  • השרוך (1997)
  • כריסטיאבלה או שאלה לרמברנדט (1997)
  • מיליגרם (1997)
  • מה ראיתי? טעיתי! (1997)
  • הוטל היפודרום (1998)
  • כי כחול זה הים (1998)
  • חוש העסקים שלי (1998)
  • כתם כתר קטשופ — אהבה (1998)
  • משחקי בדידות (1999)
  • זוגות וזאת (1999)
  • התקרה עפה (2001)
  • אמבטים (2001)
  • אולי יש לך קולה? (2002)
  • החתונה (2002)
  • הרצפה מתנדנדת (2003)
  • עלמה או היום השלישי (2003)
  • סיפור לא-שימושי (2003)
  • פעם היה ופעם לא (2004)
  • מחלת הגעגועים של סולי (2004)
  • הנפש היא אפריקה (2005)
  • שינגלונגה מיטה מסודרת (2005)
  • קורות קרוקודייזי באפריקה (2005)
  • להתראות באנטארקטיקה (2005)
  • מי יחנך את רודי? (2005)
  • מרק שום-דבר (2005)
  • בלתזאר (2006)
  • נערות הפרובינציה העצובות והשאפתניות (2007)
  • פז ואני (2007)
  • עשב הזמן (2008)[9]
  • שלושה אגסים וחד-קרן (2008)
  • הספר הפנטסטי (2008)
  • מי מכיר את תנינה? (2008)
  • עצמות ועננים (2010)[10]
  • הליום (2011)[11]
  • דודה מרגלית נפלה אל השלולית (2011)
  • שתי ג`ירפות בליל ירח מלא (2011)
  • שתי ג`ירפות ביום שמש מזהיר (2012)
  • טינקרטנק (2012)
  • התרנגולת שהלכה אחורה (2012)
  • הבל יתן לך נשיקה הוצאת מוסד ביאליק 2013
  • בצל גבירתנו (2013)
  • אהבתה של רוזי פטרוסיל (2014)
  • אררט (2015)
  • בלוע (2016)[12]
  • אוטוביוגרפיה של דלת (2018)
  • בלוז לתינוקות נולדים (2019)

על כתיבתה

"כשאני כותבת אני חושבת על ילדותי שלי. הכל קורה בילדות. כל המפתחות מונחים שם. השאלה היא איזו צורה משווים לה... אין לי נוסחה קבועה בכתיבה. אני מניחה לשיר לצוץ. משום כך צורת שירי כה פשוטה. אני כותבת על פי דחף. זו מתנת שמים. וכשהוא איננו - אינני יכולה לכתוב. וכשהוא ישנו - אני כותבת, אבל לעולם אינני יודעת מה יצא תוך כדי כתיבה."[13]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

הערות שוליים

  1. ^ ראו מודעה על הולדתה, דבר, 22 באוקטובר 1941.
  2. ^ דברים שמוסרת חיה הופמן משיחה שערכה עם זרחי במאמר שכתבה על ישראל זרחי, "עגום העין ונדיב הקולמוס", ידיעות אחרונות, מוסף השבת, 1.12.06
  3. ^ יותם שווימר, על "ילדת חוץ", באתר ynet, 14 באפריל 2011
  4. ^ שירות הידען, ‏חמישה חוקרים בכירים ושבעה אמנים יזכו בפרס מפעל הפיס לאמנות ומדעים, באתר "הידען", 3 בדצמבר 2013
  5. ^ ynet, נורית זרחי היא זוכת פרס לאה גולדברג לשירה, באתר ynet, 19 במאי 2011.
  6. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.31.
  7. ^ IBBY, IBBY Honour List (1984), 1984, p.7 (e-book pages).
  8. ^ IBBY, Honour List (1998), May 1998, p.16.
  9. ^ אלי הירש, על "עשב הזמן", ידיעות אחרונות 20/2/09
  10. ^ אלי הירש, על "עצמות ועננים", ידיעות אחרונות 19/3/10
  11. ^ אלי הירש, על "הליום", ידיעות אחרונות 26/8/11
  12. ^ עינה ארדלכל ספר של נורית זרחי הוא ברכה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2016
  13. ^ מתוך קורות חיים - נורית זרחי באתר משרד החינוך
הקודם:
נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אהרן אלמוג, יורם קניוק

1999
הבא:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות
19 באוקטובר

19 באוקטובר הוא היום ה-292 בשנה, (293 בשנה מעוברת), בשבוע ה-42 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 73 ימים.

אורה איתן

אורה איתן (נולדה בתל אביב ב-28 במרץ 1940) היא מאיירת וסופרת ילדים ישראלית. איירה מעל ל-100 ספרים, רובם הגדול בישראל וחלקם בחו"ל. מרצה בכירה בדימוס באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" ירושלים.

אישה באבטיח

אישה באבטיח הוא שיר ילדים מסוגת שירי איגיון, שכתבה נורית זרחי, הלחין שלמה גרוניך ושרה חוה אלברשטיין.

הוצאת כרמל

הוצאת כרמל היא הוצאת ספרים ישראלית השוכנת בירושלים.

הוצאת קוראים

הוצאת קוראים היא הוצאת ספרים העוסקת בהוצאה לאור של ספרות ילדים ונוער, ספרי עיון, ספרי בישול ולימוד. בכל שנה הם מוציאים 70–100 כותרים.

בשנים האחרונות התרחבה ההוצאה גם לתרגומים של ספרי מתח (מאת לי צ'יילד, פיטר ג'יימס ועוד) וספרות ארוטיקה למבוגרים בלבד (טרילוגיית "הסתערות - עוצרי נשימה" מאת מאיה בנקס ו"סאבית" מאת טרה סו מי) וספרות יפה למבוגרים ולנוער.

הוצאת קוראים נוסדה בשנת 1996 על ידי אבנר פחימה ומאיר כהן, שהחלו את דרכם בהפצת ספרים ומילונים והחליטו להקים הוצאה לאור בשפה העברית. פחימה הוא אחיו של דני פחימה, שהקים עוד קודם לכן את דני ספרים.

משרדי החברה ומחסניה שוכנים בקריית גת.

כותבים בולטים בהוצאה הם: פרופ' מאיה פרוכטמן, פרופ' עמירם רביב, ד"ר מירי ברוך, דבורה עומר, נורית זרחי, שלומית כהן-אסיף, יהודה אטלס, סמדר שיר, מירה מאיר, זאב ענר, דורית אורגד, יונה זילברמן ודנית סלומון. ד"ר מירי ברוך משמשת גם כיועצת חינוכית לספרות הילדים והנוער.

בספרות לבני הנוער בולטים רבי המכר "בת-עשרה – מדריך לנערה המתבגרת" מאת דנית סלומון וסדרת הקלאסיקה; "אן מאבונלי", "טום סויר" ו"אי המטמון", לצד ספרי פנטזיה כגון סדרת נפילת הממלכות

בתחום ספרי העיון וההעשרה בולטים סדרת מילוני "אריאל" בעריכתה של פרופ' מאיה פרוכטמן. האלבום "ישראל 50" וספר העיון "נתניהו – הדרך אל הכוח", שניהם בעריכת בן כספית ויהודה שיף.

בתחום ספרי הבישול, נמצאים ספריה רבי-המכר של דנית סלומון: "שוקולד ושושנים", "עוגות בקלי קלות", "פשטידות בקלי קלות" ו"בקלי קלות" וספריהם של השפים אביב משה, שגב משה ועזרא קדם.

הוצאת קוראים חברה בהתאחדות המו"לים בישראל.

הליקון (עמותה)

הליקון היא עמותה לקידום השירה בישראל, שהוקמה בשנת 1990 על ידי אמיר אור (אביאל) ואירית סלע, וכן כתב עת והוצאת ספרים הפועלים במסגרת העמותה.

מטרות העמותה הן: להנחיל את תרבות השירה בישראל, לקרב קהלים חדשים אל השירה ואת השירה אליהם, לתת במה קבועה והולמת למשוררים ושירתם, לטפח את דור העתיד של השירה ולשלב את השירה במסגרת החינוך והתרבות המקומית.

בשנת 2011 פרש אמיר אור מתפקיד העורך הראשי בעמותה ומנהל בית הספר לשירה. דרור בורשטיין החליף את אור בתפקיד עורך כתב העת

זרחי

האם התכוונתם ל...

חדרים (כתב עת)

חדרים היה כתב עת לשירה שראה אור בין השנים 1981 ל-2005 בעריכת הלית ישורון ובהוצאת גלריה גורדון. כל גיליון כלל שירים מקוריים ומתורגמים מאת השדרה המרכזית של היוצרים והמתרגמים (כולל בדרך כלל פואמה ארוכה מאת יוצר מרכזי), מסות, מאמרי ביקורת, תצלומים ורפרודוקציות של יצירות אמנות באיכות הדפסה גבוהה. מדור קבוע יוחד לראיון ארוך, עמוק ומפורט של העורכת, הלית ישורון, עם יוצר חשוב. ראיונות אלה (עם מאיר ויזלטיר, עמוס עוז, יהודה עמיחי, ס. יזהר, יצחק לאור, יונה וולך, פנחס שדה, אבות ישורון, שמעון אדף, נורית זרחי, ישראל פנקס, יאיר הורביץ, אהרן שבתאי, ארז ביטון, אסתר ראב, מחמוד דרוויש, חביבה פדיה, הרולד שימל, מאיה קגנסקיה ועזה צבי) נאספו וראו אור בספר איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים' (הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016).

ילד חוץ

ילד חוץ הוא כינוי לילד שלא היה מבני הקיבוץ והצטרף לקיבוצים שבהם הוסדרה לינה משותפת או חברת ילדים ומסגרת חינוכית מופרדת ועצמאית מהחברה הבוגרת, כדוגמת מוסדות החינוך של הקיבוץ המאוחד. בהיעדר משפחה ביולוגית בסביבה, הוצמדה לילד "משפחה מאמצת" מתושבי הקיבוץ.

ההורים ששלחו את הילדים ללמוד בקיבוץ מסיבות אידאולוגיות וחינוכיות, עשו זאת מתוך מחשבה שזה החינוך הטוב ביותר עבור ילדיהם. מרביתם התקשו בגידול ילדיהם בשל התמודדות עם שכול או היעדרות של אחד ההורים. בהמשך, חלק מהילדים הגיעו ממשפחות במשבר שהתקשו במסגרות העירוניות. ובעיקר נשלחו ילדים שהוגדרו כבעלי יכולת, אך התקשו להסתגל וחוו בעיות אישיות שונות, ולא נמצאה עבורם מסגרת חינוכית מתאימה בעיר.

במקרים מסוימים, קיבוצים שחברת הילדים בהם הייתה קטנה, יזמו את קליטתם של ילדי חוץ על מנת להגדילה. כך ילדים שהוריהם לא חיו בקיבוץ אומצו במשפחות, בעיקר בגיל בית הספר.

קיבוצים כמו גבעת ברנר פתחו את מערכות הלימוד שלהם לילדים שלא התגוררו בקיבוץ כבר מראשיתו. הכינוי "ילד חוץ" והפער בין מעמדם וזכויותיהם של ילדי בני הקיבוץ הוביל, בחלק מהמקרים, לבעיות השתלבות בקיבוץ ולרגשי נחיתות מצד ילדי החוץ.

בחלק מהמקרים התייחס המושג לנוער מקבוצות חינוכיות כמו בחברות נוער של עליית הנוער והמפעל להכשרת ילדי ארץ ישראל או הכשרה צעירה. אולם נוער מקבוצות אלה נקלט גם במושבים וכפרי נוער והגיע לקיבוצים מאירופה כאמצעי להימלט מהשלטון הנאצי.

ישראל זרחי

ישראל זרחי (גרטלר) (כ"א בתשרי תר"ע, 9 באוקטובר 1909, ינדז'יוב, פלך קיילצה, פולין – ז' באב תש"ז, 24 ביולי 1947, ירושלים) היה סופר עברי, מתרגם ועורך.

בתו היא המשוררת נורית זרחי.

כ"ח בתשרי

כ"ח בתשרי הוא היום העשרים ושמונה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

1×!

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ח תשרי היא פרשת נח, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום שני, שלישי או חמישי, או פרשת בראשית אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת.

ספרות ילדים ונוער בישראל

ספרות ילדים ונוער בישראל מקיפה את כל היצירות שחוברו למען הקוראים הצעירים בישראל, המותאמת להם בנושאיה, בתכניה ובסגנונה.

פרס אנדרסן

פרס אנדרסן הוא הפרס היוקרתי בעולם לספרות ילדים ונוער. הפרס, המכונה גם פרס נובל הקטן, נקרא על שמו של סופר הילדים המפורסם הנס כריסטיאן אנדרסן.

הפרס מוענק מדי שנתיים מאז 1956, לסופר אחד ולמאייר אחד, על ידי האגודה הבינלאומית לספרות ילדים (International Board on Books for Young People - IBBY). הוא מוענק על תרומה רבת ערך בספרות הילדים בשתי קטגוריות: סופרים ומאיירים. מדליית זהב ניתנת לזוכה על ידי מלכת דנמרק.

פרס דבורה עומר

פרס דבורה עומר, או בשמו המלא פרס שרת התרבות והספורט בתחום היצירה הספרותית העברית לילדים ולנוער על שם דבורה עומר, הוא פרס שיזמה שרת החינוך לימור לבנת בשנת 2005. החל משנת 2014 נקרא על שמה של דבורה עומר, "כדי לשמר את כתיבתה המיוחדת ולהנציח את מורשתה".

פרס זאב לספרות ילדים ונוער

פרס זאב לספרות ילדים ונוער הוא פרס שנתי המוענק לסופרים ומשוררים בולטים הכותבים בתחום ספרות ילדים ונוער.

הפרס נקרא על שמו של אלוף-משנה אהרן זאב, קצין החינוך הראשי של צה"ל בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20 וסופר ומשורר לילדים.

הפרס מוענק על ידי האגודה למען החייל (הקרן להנצחת אהרן זאב), עיריית תל אביב (בית אריאלה) ומשרד החינוך.

פרס חולק עד שנת תשס"ח (2009) ואינו מחולק עוד.

פרס יהודה עמיחי

פרס יהודה עמיחי לשירה עברית הוא פרס ספרותי חשוב שנוסד לזכרו של המשורר יהודה עמיחי.

הפרס מחולק, מדי שנה, על ידי משרד התרבות והספורט, מינהל התרבות, המחלקה לספרות - מצד אחד, ועל ידי עיריית ירושלים מצד שני.

סכום הפרס בשנים האחרונות עמד על 60 אלף ש"ח.

בין הזוכים בפרס היוקרתי נמנים: שמעון בוזגלו, נורית זרחי, ש. שפרה, אסתר אטינגר, רוני סומק, שבא סלהוב, אגי משעול, דורית ויסמן, מרדכי גלדמן, שמעון אדף, חדווה הרכבי, ישראל נטע, חמוטל בר-יוסף, צבי עצמון, חביבה פדיה, מואיז בן הראש, ארז ביטון ואחרים.

יו"ר הפרס הוא הפרופסור דן לאור.

פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק

פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק הוא פרס ישראלי לאיור ספרי ילדים המוענק, מאז שנת 1978 על ידי מוזיאון ישראל.

רוני טהרלב

רוני טהרלב (נולדה בישראל בשנת 1964) היא ציירת פיגורטיבית ישראלית. טהרלב היא בתם של הפזמונאי יורם טהרלב והמשוררת נורית זרחי.

היא הציגה במגוון מוזיאונים וגלריות בישראל ובעולם, בין השאר במוזיאון ישראל ובגלריית הפורטרטים הלאומית בלונדון ובתערוכה של אוצר מוזיאון הלובר בגראנד פאלה בפריז. טהרלב מלמדת באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.

רותו מודן

פרופ' רוּתוּ מודָן (נולדה ב-1 בפברואר 1966) היא אמנית, מאיירת ומחברת ספרי קומיקס ישראלית, זוכת עיטור אנדרסן, פרס אייזנר וארבע פעמים פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק. מודן היא מרצה לאיור בבצלאל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.