נוסח המסורה

נוסח המסורה (ובקיצור נוה"מ או MT) הוא כינוי לנוסח המקרא כפי שעולה מקבוצה של נוסחים שערכו בעלי המסורה בטבריה במאה העשירית לספירה וממשיכיהם. הנוסח מכיל 25 ספרים. אין זה נוסח אחד ויחיד, אלא קבוצה של נוסחים הקרובים זה לזה עם הבדלים קלים ביניהם. לצד משפחת-נוסח זה קיימים נוסחים אחרים למקרא, השונים ממנה במידה זו או אחרת, כמו הנוסח השומרוני, נוסח השבעים ונוסח קומראני אשר משתקף מהמגילות שנמצאו במדבר יהודה. נוסח המסורה נחשב קאנוני ומקודש ביהדות (רבנית וקראית גם יחד) וגם התרגומים הפרוטסטנטיים למקרא מתבססים עליו.

בעוד שאת נוסח המקרא המקורי לא ניתן לדעת בבטחה מהו, או אם היה בכלל נוסח יחיד מקורי. הרי שמהנוסחים ששרדו בידינו היום מנסים חוקרי נוסח המקרא לשחזר את הנוסח הקדום יותר והמדויק יותר שהיה מונח לפני הסופרים בדורות קדומים ככל הניתן. כך גם לגבי נוסח המסורה מנסים החוקרים לשחזר את הנוסח המקורי ממנו השתלשל נוסח זה.

בהיסטוריה של נוסח המסורה מבחינים בין 3 תקופות:

נוסח קדם המסורה כפי שנמצא בכתבי קומראן מאופיין בריבוי גרסאות והבדלים בין כתב יד למשנהו. אולם בתקופה שלאחריה, במגילות שנמצאו במערות מדבר יהודה מהמאה ה-2 לספירה מסתמנת יציבות בנוסח, ואין כמעט הבדלים בין עדי הנוסח שנמצאו בתחילת אותה תקופה, לסוף אותה תקופה - בגניזה הקהירית.

בעלי המסורה שהופיעו בטבריה במאה העשירית לספירה, עמלו לקבוע מערכת אחידה של נוסח, שתשמר את הנוסח שהיה קיים בזמנם ותסייע בהעתקה מדויקת שלו. כך הם פיתחו את סימני הניקוד, את סימני טעמי המקרא, ואת חיבורי המסורה (מסורה גדולה ומסורה קטנה) הנותנים מערך שלם של סימנים לזכירת מופעים חריגים של מילה בטקסט, ועוד.

עבודתם של בעלי המסורה זכתה להכרה רבה, ונוסח זה הועתק מדור לדור והתקבל כנוסח השליט של המקרא בכתבי היד העבריים. ולמעשה כמעט כל כתבי היד שלאחר מכן הקיימים בידינו כיום מושתתים על נוסח זה. כך גם כל מהדורות הדפוס של התנ"ך מושתתות על נוסח זה, למעט שיבושים קלים שנפלו בהעתקות ובהדפסת המהדורות השונות.

בעשורים האחרונים, יצאו לאור מספר מהדורות חדשות העמלים על ניקוי השיבושים שנפלו בנוסח המסורה למהדורותיו השונות, והם מנסים לשחזר ככל הניתן את נוסח המסורה המקורי, כפי שנכתב במאה העשירית לספירה. זאת תוך הסתמכות על כתבי יד הקדומים שהתגלו בימינו, כתר ארם צובא, כתב יד לנינגרד, כתב יד קהיר, כתב יד ששון, ועוד, כאשר כל מהדורה בוררת את כתב היד הנראה בעיניה כמדויק יותר על פני שאר כתבי היד שנמנו לעיל, או יוצרת נוסח אקלקטי (צירוף נוסחים שונים) מכמה נוסחים[1]

TextsOT
עץ יחס לקרבה שבין עדי היחס השונים ל"נוסח המקורי" (בתחתית התרשים). נוסח המסורה מיוצג בסימון MT (בימין התרשים)

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ זוהי שיטתו המרכזית של הרב ברויאר בספרו "כתר ארם צובא והנוסח המקובל של המקרא"
ביבליה

במילה ביבליה (Biblia) מכנים את כתבי הקודש של היהדות או של הנצרות, כל אחד לפי הקאנון שלו.

ביקורת נוסח המקרא

ביקורת נוסח המקרא (מכונה לעיתים הביקורת הנמוכה, כדי להבדילה מביקורת המקרא הספרותית - הביקורת הגבוהה) היא מדע עזר בחקר המקרא ופרשנותו המתחקה אחר התהוות נוסח המקרא, העתקתו ומסירתו וכן אחר התהליכים שהולידו גרסאות וטקסטים של המקרא במשך הדורות.

ספרות המקרא על שלושת חלקיה (תורה, נביאים וכתובים) היא יחידה בעולם בכל הנוגע לתולדות הנוסח שלה ולאופני מסירתו. נוסח המקרא, בשונה מנוסחיה של כל יצירה ספרותית אחרת - מוקדמת או מאוחרת, נמסר במקורות רבים, בשפות שונות ומשתקף לפנינו בעדי נוסח רבים - פפירוסים, מגילות קלף, קטעי גניזה מקהיר, כתבי יד מימי הביניים ומהדורות דפוס מודרניות.

ביקורת נוסח המקרא שואפת להציג את כל חילופי הגרסאות העולים מן הממצאים, להעריכם, ועל ידי כך לשחזר מרכיבים מתוך צורתו המקורית של נוסח המקרא, אם היה כזה - שאלה השנויה במחלוקת בין החוקרים. בנוסף שואפת ביקורת הנוסח לברר את אופן היווצרות הנוסחים השונים ואת התנאים החיצוניים של העתקת ספרי המקרא. לעבודתה נזקקת ביקורת הנוסח לתחומים מדעיים אחרים ובראשם פילולוגיה, פלאוגרפיה וארכאולוגיה.

חמש מגילות

חמש מגילות הוא הכינוי לחטיבה של חמישה ספרים המופיעים, על פי נוסח המסורה, בחלק הכתובים של התנ"ך. במרבית המהדורות הנדפסות, מקומו של קובץ זה הוא מיד לאחר שלושת ספרי אמ"ת (איוב, תהילים ומשלי). קובץ זה כולל שני ספרי פרוזה (רות ואסתר) ושלושה הכתובים על דרך השירה (שיר השירים, איכה וקהלת).

כתב יד לנינגרד

כתב יד לנינגרד (Leningrad Codex) הוא השם המקובל לכתב היד השלם הקדום ביותר של התנ"ך, אשר נכתב בקהיר בשנת 1008. כתב היד שמור בספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג (Evr. I B19a). בשל טיבו ושלמותו הוא נבחר לשמש יסוד למהדורות מדעיות של התנ"ך ובראשן הביבלייה הבראיקה.

כתב יד קהיר

כתב יד קהיר (Codex Cairensis) הוא כתב יד עתיק של הנביאים (מִצְחָף) שהשתמר בבית הכנסת הקראי העתיק, "בית הכנסת על שם משה דרעי" בשכונת עבאסיה שבמזרח קהיר. בניגוד לכתוב בקולופון שבסופו, שלפיו הוגה הספר על ידי "משה בן אשר", (אביו של אהרן בן אשר), ב"שנת 823 לחורבן הבית השני" (שנת 895 לספירה), בדיקות תיארוך פחמן 14 קבעו שזמנו של הספר הוא מהמאה ה-11 לספירה. מיקומו של כתב היד אינו וודאי, אם כי נטען שכתב היד נמצא בספרייה לאומית. אמנם בספרייה הלאומית קיימת מהדורת פקסימיליה ומיקרופילם.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

כתר דמשק

כתר דמשק הוא כינוי לכתב יד חשוב של התנ"ך המצוי בספרייה הלאומית בגבעת רם שבירושלים.

מזמור תהילים

מזמור הוא כינוי לאחד ממאה וחמישים פרקי תהילים. המזמורים נקראים כך משום שרבים מהם מתחילים בכותרת "מזמור לדוד", או "מזמור" לאדם אחר, שאליו מיוחס הפרק.

באופן כללי, כמעט כל פרק נקרא מזמור, אם כי במקרים מסוימים חלוקת הפרקים מפרקת מקטע מסוים, שחז"ל תפסו כמזמור יחיד, לשניים.

ככל הנראה, מזמורי התהילים לא נאמרו כי אם הושרו, אולי בליווי של כלי נגינה (יש מזמורים שיש בהם הזכרה מפורשת לכלי נגינה). חלק מהמזמורים שימשו בפולחן בבית המקדש מזמורים אלו נאמרים עד היום בתפילת שחרית בקטע שנקרא:"שיר של יום".

לפי נוסח המסורה, בספר תהילים יש מאה וחמישים פרקים. במגילות הגנוזות מופיעים עוד כמה מזמורים שאינם מופיעים בנוסח המסורה, אלו הם מזמורים שנכתבו בתקופה מאוחרת יותר.

מנחם כהן (פרופסור)

פרופ' מנחם כהן (נולד בי"ח באב ה'תרפ"ח, 4 באוגוסט 1928) הוא חוקר המסורה, שימש כדיקן הפקולטה למדעי היהדות ועמד בראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. עומד בראש מפעל מקראות גדולות הכתר המהדיר והעורך המדעי שלו.

מתושלח

מְתוּשֶׁלַח, בנו של חנוך, אביו של למך וסבו של נח בונה התיבה, הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית (פרק ה'), בסדר הדורות שבין אדם לנח על פי המקרא, הוא חי 969 שנים, משנת תרפ"ז לבריאת העולם, עד שנת א'תרנ"ו, משך זמן החיים הארוך ביותר במקרא.על-פי נוסח המסורה מתושלח מת באותה שנה בה התרחש המבול, ולכן יש שטוענים כי הוא מת במבול עצמו. רש"י, על-פי שיטתו של רב בתלמוד (מסכת סנהדרין, ק"ח), מפרש כי מתושלח מת שבוע לפני המבול, ולכן נכתב בפסוק: "כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ" (ספר בראשית, פרק ז', פסוק ד'), כלומר, אלוהים המתין שבוע למותו של מתושלח, ורק אז החל את המבול, וזאת כדי "ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא". עם זאת בנוסחים האחרים למקרא, שנות חייו, תאריך לידתו ותאריך פטירתו שונים מנוסח המסורה. על פי הנוסח השומרוני מתושלח מת למעלה משלוש מאות שנה לאחר המבול, אם כי לא ברור כיצד שרד את המבול. על פי נוסח השבעים מת מתושלח 6 שנים לאחר המבול, אולם בנוסח האלכסנדרוני מופיע תיקון לתאריכים, כך שמתושלח מת 14 שנים לפני המבול.

נו"ן הפוכה

נו"ן הפוכה (׆) או נו"ן מנוזרת (מובדלת) היא סימן בטקסט המקראי, כמן נ' הפוכה, ככתב ראי, המופיע במהדורות נוסח המסורה של התנ"ך בתשעה מקומות:

פעמיים בספר במדבר. בפרק י', לפני ואחרי שני הפסוקים ל"ה-ל"ו (פרשת ויהי בנסוע).

שבע פעמים בספר תהילים. במזמור ק"ז, (בכתר ארם צובא ובמהדורות שלפיו: לפני כל פסוק ופסוק מששת הפסוקים כ"ג-כ"ח ולפני פסוק ל"א, בכתב יד לנינגרד: לפני כל פסוק ופסוק משבעת הפסוקים כ'-כ"ו).רש"י בפירושו למקרא מציין מופע של נו"ן הפוכה בספר בראשית, פרק י"א, פסוק ל"ב, ואזכור לכך מופיע בדברי הרמ"א בהקדמתו להערותיו על הטור, אולם סימון זה אינו מופיע בשום כתב יד של המסורה שיש בידינו. כמו כן נחלקו הדעות האם נו"ן זאת מייצגת את הסימן המדובר, או תופעה נפרדת.

נוסח שומרון

נוסח השומרונים לתורה ("נוסח שומרון") הוא אחד מהנוסחים הקדומים של חמישה חומשי תורה. נוסח זה נבדל מנוסח המסורה שבידי היהודים באלפי פרטים. מרבית ההבדלים נוגעים לדרך המסירה ולצורות לשון ומקצתם נוגעים לעניינים אידאולוגיים-דתיים.

ספר אבישע

ספר אבישע נחשב בעיני השומרונים לספר התורה העתיק ביותר. לפי מסורת העדה הוא נכתב על ידי אבישע בן פנחס בן אלעזר הכהן במאה ה-13 לפנה"ס, אולם החוקרים משערים שהוא נכתב רק במאה ה-11 לספירה. השומרונים מתגאים בקיומו של ספר אבישע. לדעתם זו הוכחה לעליונות הנוסח השומרוני שנכתב קודם מתן תורה בהר סיני. לדעתם נוסח המסורה של המקרא נכתב רק בתקופות מאוחרות יותר. הספר שימש גם ראיה לקדמות דתם, שהרי לפי עיקרי דתם ה"מקום" שנבחר, דהיינו הר גריזים, היה המקום הקדוש לפני שדוד ושלמה קבעו כי ירושלים תהיה המקום שה' אמר שהוא "יבחר בו" (בלשון עתיד).

השומרונים נזהרו מלחשוף את הספר לזרים. הפעם הראשונה שהוא נראה ללא-שומרוני, הייתה בזמן מלחמת העולם הראשונה, כאשר היה רעב כבד בארץ ישראל. הם הסכימו להראות את הספר לאנשי אוניברסיטה מארצות הברית. בהמשך נראה שגם ליצחק בן צבי הם הראו את הספר.

השומרונים נוהגים לקרוא בספר אבישע רק פעם בשנה, ביום הכיפורים. בשאר ימות השנה הוא שמור בכספת.

ספר זכריה

ספר זכריה נמצא במקום האחד עשר בתרי-עשר, בין חגי שקדם לו, למלאכי שפעל אחריו. לפי נוסח המסורה יש בזכריה 211 פסוקים המחולקים ל-14 פרקים.

ספר ירמיהו

ספר יִרְמְיָהוּ הוא השני מבין ספרי נביאים אחרונים, ועוסק כמעט כולו בנבואות חורבן. תקופת ההתרחשות של הספר היא סוף ימי בית ראשון. ירמיהו הנביא, על פי הכתוב בספר, סבל רבות בשל זעם העם והמלך על נבואותיו והעביר ימים רבים בבית סוהר, אף על פי שהוא עצמו נעצב ביותר בשל נבואותיו והרבה לבקש רחמים על העם.

כפי העולה מתוך הספר עצמו, נראה שכתבו ברוך בן נריה הסופר, מפיו של ירמיהו, ונראה כי הוא ערוך מגילות-מגילות. עם זאת, ייתכנו עריכות מאוחרות יותר, עד לתקופת חיתום המקרא.

ערך מורחב – ירמיהו

תנ"ך

הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) או הַמִּקְרָא, הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות, ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבספרי התנ"ך הסתיימה שנים רבות לפני תחילת ספירת הנוצרים. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת. תהליך הקאנוניזציה היה ארוך ועודנו מושא להשערות החוקרים, כשלפי מרבית ההערכות הושלם בין המאה השנייה לפנה"ס למאה השנייה לה. הטקסט המוכר של התנ"ך העברי הוא נוסח המסורה, שהיה מגובש לכל המאוחר במאה העשירית. שפת ספרי התנ"ך היא עברית, אולם היא מכילה מיעוט של קטעים בשפה הארמית המקראית.

התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה, ונודעה לו השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. הספרים שנכללו בקאנון התנ"ך העברי הם גם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, ויחד עם כמה מן הספרים החיצוניים שלא נשמרו ביהדות הם מרכיבים את הברית הישנה הנוצרית (ברבים מהזרמים הפרוטסטנטיים, הספרים החיצוניים הוצאו לגמרי במאה ה-19 והברית הישנה זהה לתנ"ך). בדת האסלאם התנ"ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן התנ"ך בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי התנ"ך מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות.

ספרי התנ"ך, בשל כך שהם כלולים גם בברית הישנה, הם חלק מהביבליה הנוצרית שהיא רב-המכר הגדול בכל הזמנים והספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר.

תנ"ך קניקוט

תנ"ך קניקוט (The Kennicott Bible, Ms Kennicott 1) הוא אחד מכתבי היד המפוארים ביותר בנמצא. כתב יד זה המלווה כולו עם ניקוד וסימני המסורה נכתב בכתב יד ספרדי ברור מימי הביניים, מעוטר בשפע איורים, כרוך בכריכת קופסה מעור עז ממרוקו, וחרוט מכל ששת צדדיו.

כתב היד הגנוז בספריה הבודליינית באוקספורד, נקרא על שם ד"ר בנג'מין קניקוט (, ‏1718–1783), הספרן של ספריית רדקליף באוקספורד ומומחה לעברית. קניקוט המשיך את המסורת האנגלית של לימוד התנ"ך בעברית. בתפקידו כקאנון של כנסיית ישו הנוצרי באוקספורד, קניקוט בילה את רוב ימיו בהשוואת ווריאציות טקסטואליות של מאות כתבי יד בעברית מכל רחבי העולם. ממצאיו פורסמו בפרסום שנקרא Dissertatio Generalis. במשך עבודתו, קניקוט רכש את כתב היד למען ספריית רדקליף שממנה הועבר הספר לספרייה הבודליינית בשנת 1872. אם כי הטקסט כתוב לפי כתב המסורה, ערכו הרב של כתב היד הוא בשל שפע האיורים שבו. כתב היד משומר להפליא ובמשך 235 שנה רק 30 היסטוריונים לאומנות ואקדמאים הורשו לבחון אותו.

תרגום השבעים

תרגום השבעים (ביוונית עתיקה: Ἡ Μετάφρασις τῶν Ἑβδομήκοντα או οʹ; בלטינית: Septuaginta או LXX) הוא השם שניתן לתרגום המקרא ליוונית קוינה במאה השלישית והשנייה לפני הספירה. בתחילה תורגמו חמשה חומשי תורה וכעבור 350 שנה תורגמו ספרים מקראיים אחרים על ידי הנוצרים. התרגום נועד לשמש את היהדות דוברת-היוונית באגן הים התיכון, בייחוד באלכסנדריה. הוא מכיל חמישים ספרים, והשתמר בעיקר בכנסייה הנוצרית בה הוגדר בתור הברית הישנה. הנצרות האורתודוקסית רואה בו עד היום את הנוסח המקודש היחיד. רבים מספריו לא נכללו בין 24 חלקי נוסח המסורה ונדחו על ידי חז"ל בגדר ספרים חיצוניים. גם בספרים המשותפים לשני הקאנונים יש הבדלים משמעותיים בין נוסח המסורה לנוסח תרגום השבעים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.