נוסח ארץ ישראל

נוסח ארץ ישראל הוא נוסח התפילה שנהג בארץ ישראל, ובקרב מרבית יהודי האימפריה הביזנטית בכלל, באלף הראשון לספירה. שמו של הנוסח ניתן לו על ידי חוקרי התפילה בדורות האחרונים. גניזת קהיר שימרה נוסחאות תפילה ארצישראליות של כל חטיבות התפילה, המכילות בתוכן את מטבעות תפילות הקבע של התנאים והאמוראים המופיעות בתלמוד הירושלמי ובמדרשים ארץ ישראליים.

הקהילות בהן היה מקובל נוסח ארץ ישראל

נוסח ארץ ישראל היה מקובל בארץ ישראל על ידי גאוני ארץ ישראל בתקופת הגאונים והראשונים, עד לכיבוש הצלבני ובמצרים אף לאחר מכן. ראוי לציין, שעד המאה ה-13 נשתמרו מנהגי ארץ ישראל בארץ ישראל ובמצרים בבית הכנסת "אלשאמיין"[1]. מוטיבים ארץ ישראליים רבים נשתמרו בנוסחי התפילה השונים עד ימינו, בייחוד בנוסח אשכנז, נוסח איטליה ונוסח הרומניוטים, אך גם נוסחים אלו מבוססים בעיקר על הנוסח הבבלי, ומוטיבים מנוסח ארץ ישראל נדחקו מהם במהלך הדורות.

מאפיינים של נוסח ארץ ישראל

נוסח ארץ ישראל שהתגלה בגניזה הקהירית מתאפיין בכך שבתוך השלד של התפילה נשתמרה האפשרות להוסיף פיוטים בשבתות, ימים טובים ואירועים חגיגיים אחרים. בתקופות מאוחרות אף הורחבה חטיבת פסוקי דזמרא וחטיבות אחרות. ההסבר לזה הוא שבארץ ישראל סברו שהתפילה צריכה להתחדש, ולכן נהגו להוסיף ולערוך חלקים בתפילה, קהילה קהילה ומנהגה בדומה למנהג המובא בירושלמי[2] רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. למרות זאת בתפילות הקבע שמר נוסח ארץ ישראל על יציבות יחסית, ובתפילות העמידה של החגים נשתמר הנוסח בדיוק רב.

להלן כמה משינויי הנוסח אצל יהודי ארץ ישראל:

ברכות קריאת שמע

  • הברכה שלאחר קריאת שמע בערב ובבוקר, ברכת הגאולה, חותמת במילים "צור ישראל וגואלו" ולא ב"גאל ישראל"[3]. חתימה זו נשתמרה בנוסח ארץ ישראל של הגניזה ובערבית של יום טוב בחלק מקהילות אשכנז.
  • ברכת השכיבנו חתמה ב'פורש סוכת שלום' בין בחול בין בשבת כפי שנאמר בירושלמי "בקרית שמע פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים", ולא חילק בין שבת לחול[4], וכן מצינו בנוסחאות הגניזה.
  • ברכות יוצר, בימות החול יש שאמרו נוסח קצר שכלל הברכה, המאיר לארץ כו' מעשה בראשית, ונאמר לעושה אורים כו', בא"י יוצר המאורות. יש שהוסיפו חתימה פיוטית: תאיר באורך על ציון ותזרח על ירושלים תאמר לעניה סוערה קומי אורי כי בא אורך, ונ' לעושה כו'. ויש ששילבו בה יוצרות בעל אופי מדרשי המדברות מעניין הבריאה של אותו היום, שריד לכך הוא ההוספה בשבת לברכה זו: "לאל אשר שבת מכל המעשים". כמו כן בברכת גאולה (אמת ויציב) לחול, יש ששילבו נוסחא פיוטית (ע"פ א"ב) שפתיחתו: "תשועה שלימה ראו קדושים", ולאחר מכן סיום פיוטי נוסף "מי כמוך ומי יעשה כמעשיך".
  • בתפילת ערבית של שבת אומרים הברכות: מעריב ערבים, אוהב עמו ישראל, וצור ישראל וגואלו בנוסח מיוחד לשבת, נוסח המוכר בנוסח איטליה.

תפילת העמידה

  • בתפילת שמונה עשרה יש בדיוק שמונה עשרה ברכות כולל ברכת המינים, אך ברכת ירושלים ומצמיח קרן ישועה מחוברות לברכה אחת[5] המנוסחת: "רחם ה' אלוהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל היכלך ועל מעונך ועל מלכות בית דוד משיח צדקך", וחותמת ב:"אלהי דוד בונה ירושלים". נוסח זה מוכר לנו מברכת המזון ומתפילת נחם ומקורה בתלמוד ירושלמי.
  • בימות החול חזרת הש"ץ נאמרה בלי קדושה, אותה אמרו רק בתפילות שבתות וחגים[6].
  • בתפילת עמידה מוחלפת ברכת 'אתה קדוש' בברכת 'קדוש אתה ונורא שמך' המוכרת לנו מראש השנה ויום כיפור. כמו כן מקור הנוסח 'לדור ודור נגיד גודלך' המופיע בנוסח איטליה בתפילת לחש ובנוסח אשכנז ונוסח תימן בחזרת הש"ץ - אף הוא מנוסח ארץ ישראל.
  • שילוב פסוקים רבים בתפילה. לדוגמה: בברכת התשובה: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה"[7].
  • תפילות החגים פתחו בנוסח אתה בחרת בישראל עמך ולא באתה בחרתנו, כמו כן הם הכילו בתוכם פסוקים רבים המבטאים את עניין החג. הבדל חשוב נוסף, תפילת מוסף כמעט לא הייתה שונה משאר תפילות החג[8]. מאפיין חשוב נוסף, המבטא באופן מיוחד את התפילה בארץ ישראל בניגוד לתפילה בגלות הוא אי אמירת המילים "יהי רצון שתעלינו בשמחה לארצנו" או "מפני חטאינו גלינו מארצנו" בתפילות המוסף של שבת וחג.

מאפיינים נוספים

מאפיינים בתר תלמודיים

בתקופה הבתר תלמודית התפתחו מנהגים ארץ ישראליים חדשים, בעיקר בתפילות היחידים ותפילות הרשות כגון ברכות השחר, פסוקי דזמרא, ותחנונים. מנהגים אלו לא הובאו בתלמודים, ולעיתים מנוגדים לנאמר בתלמודים[10].

ברכות השחר

ברכות השחר יש שבאו בנוסח זה: "ברוך... אשר בראת אותי אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, ישראל ולא גוי, מהול ולא ערל, טהור ולא טמא. יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתתן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך, אמן". ברכה נוספת שנוספה לברכות השחר היא: "בא"י אשר ברא[ת] את האדם הראשון בצלמו כדמותו... וחותם: בא"י הבונה ברחמיו את ירושלים. "[דרוש מקור] מנהג זה אינה סותרת את דברי רבי יהודה שהובאו בירושלמי[11] "תני רבי יהודה אומר: שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום: "ברוך שלא עשאני גוי", "ברוך שלא עשאני בור", "ברוך שלא עשאני אשה"." ומשמע שהם שלש ברכות ולא ברכה אחת, ובקהילת השאמיים בפוסטט אמרו ברכה זה תחילה ואחר כך חזרו ואמרו את שלש הברכות הנ"ל בין ברכות השחר.

פסוקי דזמרא

חטיבת פסוקי דזמרא הייתה שונה מהמוכר כיום: בארץ ישראל נהגו לומר לפני פסוקי דזמרה שבח נקרא "תפלת השיר" והוא פיוט המדגיש את הכמיהה לבנין בית המקדש, ולאחריו נאמרו חלקם הראשון של פסוקי דזמרא הארצישראלים, שהם מזמורי תהלים ק"כ עד קל"ו (בשבתות וחגים הוסיפו עליהם את יתר המזמורים עד סוף הספר, פרק ק"נ). בין פרקי התהילים שולבו פסוקים מהמקרא, פסוקים שתוכנם זהה לנאמר במזמורים. פסוקים אלו נקראים 'פסוקי שרשור'[דרוש מקור]. (מנהג זה שרד בנוסח ארם צובא, ושרידים מפסוקים אלו במחזור ויטרי לפני "אשרי" ו"תהלה לדוד", וכן בנוסח הרומניוטי. בעלי התוספות התנגדו לאמירת פסוקים אלו).

לאחר חטיבת המזמורים הראשונה נאמרה ברכת פתיחה לחלק השני של פסוקי דזמרא (מקבילה לברוך שאמר) הנפתחת בברכה זו[12]: "ברוך... אשר בחר בדויד עבדו ורצה בשירי קדשו לפארו להללו ולרוממו ולתקפו על כל גבורותיו, ברוך...אלקי דויד מצמיח ישועה שלימה וקרובה לעמו ישראל ובונה [ברחמיו את] ירושלים". גם נוסח זה נשתמר בנוסח ארם צובה, אך בלא ברכה. ברכה זו אמרו גם לפני קבלת שבת ויו"ט במזמורי תהלים ושיר של יום. אחר ברכה זו באים פסוקי "יהי כבוד" בנוסח מעט שונה מהמקובל כיום ופסוקי "הודו לה" עד "אמן והלל לה". לאחר מכן נאמר מזמור שיר של יום, ובשבתות וחגים המזמורים המיוחדים לאותו מועד.

בשבתות וחגים נוספו בתוך חטיבה זו ברכת התורה, פרשת התמיד ועשרת הדיברות, כאשר בשלב זה נהגו להקיף את בית הכנסת בשירת מזמורים "לה' הארץ ומלואה" וכן מזמור כט "הבו לה בני אלים" (מנהג ששרד עד היום בקהלות אשכנז והספרדים בעת הכנסת ספר תורה). מנהג זה נקרא: 'תהלוכת ספר השיר'[דרוש מקור]. לבסוף סיימו באמירת נשמת כל חי וברכת החתימה (מקבילה לישתבח של ימינו): "נהללך עזרינו לעולם ועד, נשירה ונזמרה לשמך מחסינו ברוך... מהולל ברוב התושבחות". חתימה אחרת היא ברכת "יהללוך" הקרובה לברכה החותמת את ההלל כיום, ואחריה נאמרה שירת הים, כמנהג הדור דעה (דרדעים) בימינו, ששירת הים נאמרת לאחר ישתבח.

מנהג מורחב זה הוא מאוחר יחסית וככל הנראה לא היה בתקופת התלמוד. התנא הארצישראלי רבי יוסי בן חלפתא אומר[13] "יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום". הכוונה לאמירת פרקי ההללויה (פרקים קמו-קנ) שאנו אומרים כיום בפסוקי דזמרא. קריאת עשרת הדיברות לכאורה מנוגדת לדברי הירושלמי[14] "בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום ומפני מה אין קורין אותן מפני טענות המינין שלא יהו אומרים אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני".

תחנונים

בתחילה נאמרו תחנונים בתוך תפילת העמידה, לרוב בתוך ברכת סלח לנו, ובשלב מאוחר יותר אחר התפלה בנוסח אישי. יש הסבורים כי "תפילת מנשה" מן הספרות החיצונית היא למעשה תחנון שכזה שנפל לידי הנוצרים ושולב על ידם בטעות בספרות החיצונה, כהקשר לספור המקראי על הגלית מנשה לבבל.

הפיוטים בנוסח ארץ ישראל

תופעת אמירת הפיוטים בתפילה החלה כנראה סביב המאה ה-5 לספירה בשלהי העת העתיקה. הפייטנים הראשונים המוכרים לנו בשמם הם יוסי בן יוסי, יניי, הדותה, שפעלו בטווח שבין המאה ה-5 ועד לרבי אלעזר בירבי קיליר שזמנו היה ככל הנראה סוף המאה ה-7.  בתחילה, רווחה במחקר הסברה, כי מנהג הפיוטים החל כתוצאה מתקופת שמד והיחלשות בה בוטלו תפילות הקבע והיה הכרח למצוא אלטרנטיבה. קביעה זו התחזקה לנוכח גילוי של הוראה מאת יוסטנינוס קיסר משנת 553 לבטל את ה"דיאוטרוזיס" – כנראה קריאת התורה בזמן התפילה, והסברה הייתה כי בעקבות הגזירה פנו היהודים "להסתיר" את לימוד התורה על ידי שילוב הפיוטים בגוף התפילה[15]. אך השערה זאת תמוה, בהתחשב בכך שגם הפיוטים נאמרו בתוך תפילת הקבע, ולא במקומם. חשיפת העושר העצום והמעמיק של פיוטים מהגניזה, ביססה את הדעה כי לא ייתכן לראות במנהג אמירת הפיוטים תוצאה של גזירות שמד וצמצום, אלא תקופה של יצירה פורחת ומשגשגת. מן המאה ה-9 ואילך זכה המנהג לתפוצה נרחבת ומשמעותית.

המאפיין המיוחד של הפיוטים הוא הנטייה לא להסתפק בתפילת הקבע של היחיד ולהוסיף לתפילת הציבור נופך חדש ומעמיק. על כן יוחדו הפיוטים וחיבורם דווקא לתפילות של זמנים מסוימים ולענייני התפילה המיוחדת לאותו היום. כמו כן, תוכן הפיוט היה קשור באופן קבוע לקריאה בתורה של אותו המועד או הפרשה, כך שהפייטן חיבר את תוכן הפיוט לעניינה של  שבת מסוימת אחת בשנה ובכך נוצרה תפילה חיה ומשתנה משבת לשבת וממועד למשנהו[16].

בניגוד לארץ-ישראל, בה התפשטו מנהג אמירת הפיוטים וכתיבתם, בעולם ההלכה הבבלית התקבלו פיוטי התפילה בספקנות ובתהליך ארוך ומורכב[17]. רק במאה ה-9 אנו פוגשים לראשונה פייטן שאינו בן ארץ-ישראל[18]. באשכנז נהגו לומר פיוטים, בעיקר במועדים ובכמה שבתות מיוחדים, אך פיוטים אלו התקבלו באופן קבוע איזה פיוט לומר באיזה תפילה. לעומת זאת, הפייטנים הארץ-ישראלים נהגו לפייט פיוטים חדשים בכל הזדמנות, ונועד לגוון את נוסח הקבע.

הנהגת נוסח ארץ ישראל בימינו

סידור אר. ישראל
סידור ארץ ישראל

גילוי הגניזה הקהירית ומחקרים רבים שנעשו בעקבותיו חשפו את קיומו של נוסח תפילה ארץ ישראלי שהיה נהוג בארץ ישראל ולאחר מכן במצרים למעלה מאלף שנה. בעשור האחרון עוסק הרב דוד בר חיים, ראש מכון שילה ללימוד תורה ופסיקת הלכה, ביישום מסורת ארץ ישראל הלכה למעשה.

סדור תפילה הקרוב לנוסח ארץ ישראל העתיק פורסם על ידי יאיר י. שאקי, בשנת התשס"ז בשיתוף אחרים, כגון: הרב בר חיים, הרב יהושע בוך, הרב ישראל אריאל, והרב דן בארי. כיום מתפללים בנוסח זה בדרך קבע קבוצה קטנה של תלמידיו של הרב בר חיים. לאחר מכן, בשנת התשע"ח יצאה מהדורה שנייה מורחבת עם מקורות, בעריכת הרב אליהו ובר, ומבואות ודברי ברכה מהרב דוד חי הכהן, הרב משה צוריאל ועוד[19]. במקביל, ישנם מספר אנשים העובדים על הוצאה לאור של סידורים בנוסח ארץ ישראל כגון: אורן בן שעיה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב קאפח, הלכות תפילה פרק שלשה עשר
  2. ^ ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ד'
  3. ^ ע"פ ירושלמי ברכות פ"א ה"ו]. אך יש שהציעו שהירושלמי לא התכוין שצריך לחתום 'צור ישראל וגואלו' אלא שצריך להזכיר זאת בברכה, וע"ד נוסח אשכנז שמסיימים נוסח הברכה: 'צור ישראל קומה בעזרת ישראל כו' גואלנו כו'. הגהות ירושלמי, רח"א שפירא, ברכות שם. אך בקטעי הגניזה מבואר שכך הם חתמו, ולכה"פ הם הבינו כך בירושלמי.
  4. ^ ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ה' ובעוד מדרשים וראה מאירי (מגן אבות עניין א) הרמב"ן (פקודת הלויים לרב אהרון הלוי)
  5. ^ ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ג' וראה יחזקאל לוגר[דרושה הבהרה]
  6. ^ מסכת סופרים כ, ז. תוספות סנהדרין לז, ב. וספר החילוקים.
  7. ^ יש שהעירו שלפי הירושלמי (ברכות א, ה) אין אומרים ברכה שכל תוכנו אינו אלא פסוק בלבד. יש בקטעי הגניזה שהוסיפו: 'כי שובו שובו אמרת לנו, ועל התשובה מראש הבטחתנו'.
  8. ^ מסכת סופרים פרק יט. וכן משמע מירושלמי (ברכות ד, ו) וכן בנוסחאות הגניזה המובאים בדניאל גולדשמידט ועזרא פליישר.
  9. ^ אוצר חלוף מנהגים עמוד 97
  10. ^ היינמן עמוד 99
  11. ^ מסכת ברכות פרק ט'
  12. ^ יש בקטעי הגניזה גם נוסחאות קרובות ל'ברוך שאמר' (היינו הברכה עצמה, 'האל אב הרחמן'. ו'ברוך שאמר' כו' הוא פתיחה פיוטית לברכה הנ"ל לשבתות וחג), אך כבר מצאנו בכתבי הקראים בני זמנם שכתבו שנהגו בא"י לומר הברכה הזאת (אשר בחר בדויד) לפני פסוקי דזמרה.
  13. ^ בבלי שבת קיח, ב
  14. ^ ברכות פרק א'
  15. ^ ע' פליישר, שירת הקודש, עמ' 53.
  16. ^ ע' פליישר, שירת הקודש, עמ' 57–58
  17. ^ ל' גינצבורג גנזי שכטר, ב, ניו יורק תרפ"ט, עמ' 508 – 527, מתאר את ההתנגדות לשינוי סדרי התפילה מצד גאוני פומבדיתא לעומת החיבה לפיוט מצד גאוני ישיבת סורא ובראשם רס"ג ששילב את הפיוטים בסידורו
  18. ^ ע' עזרא פליישר, שירת הקודש, עמ' 11
  19. ^ סידור ארץ ישראל
אתה חוננתנו

אתה חוננתו היא תפילה שתיקנו להוסיף באמצע 'ברכת חונן הדעת', במוצאי שבתות ומוצאי ימים טובים. תוכן התפילה הם דברי הבדלה שונים שישנם בעולם, כפי שישנה הבדלה בין השבת לימי החול.

ברכת חונן הדעת

ברכת חונן הדעת היא הברכה הרביעית בתפילת שמונה עשרה, והראשונה משלוש עשרה ברכות הבקשה בתפילה זו. עניינה הוא בקשה לקבלת חכמה ודעת מבורא עולם. הברכה נאמרת לאחר ברכת קדושת ה' ולפני ברכת תשובה.

ברכת ירושלים

ברכת ירושלים (המכונה גם ברכת בניין ירושלים או בונה ירושלים) היא הברכה הארבע עשרה בתפילת שמונה עשרה, אחת משלוש עשרה ברכות הבקשה בתפילה זו. עיקרה הוא תחינה לבורא לקומם את ירושלים מאפרה ולהשיב את שכינתו לתוכה.

כתב יד קאופמן

כתב יד קאופמן (או קויפמן) הוא כתב יד של המשנה אשר כיום מניחים שנכתב במאה ה-11 או ה-12, כנראה באיטליה. נכון ל-2008, כתב היד נמצא באוסף דוד קאופמן שבספריית האקדמיה ההונגרית למדעים בבודפשט ומספרו שם MS A 50.

בכתב היד נמצאים כל ששת סדרי המשנה, והוא גם מנוקד במלואו. אין ספק כי הכותב והמנקד אינם אותו אדם, למשל ישנן מילים הכתובות בכתיב מלא, אך מנוקדות כאילו הן כתובות בכתיב חסר. עם זאת, מניחים שמנקד אחד הוא שניקד את כתב היד כולו (למעט כמה עמודים בסדר טהרות, ראו להלן). הנקדן היה כנראה מן המסורת הספרדית, שבה מתחלפים הפתח עם הקמץ והצירי עם הסגול. אמנם בדרך כלל ההבדל נשמר, אך אפשר למצוא: צַריך, ואם קָדָם הקטון, אַמַה, עומֶד, עושֵה.

הבלשן יחזקאל קוטשר הוכיח כי כתב יד קאופמן הוא כתב היד המדויק ביותר של המשנה המצוי בידינו. בהוכחתו הביא קוטשר מספר ראיות לכך שכתב היד משמר מסורת מהימנה של לשון חז"ל נוסח ארץ ישראל וחף במידה רבה מתיקוני מעתיקים:

הוא משמר צורות מקוריות של לשון חז"ל, ואינו מחליף אותן בצורות מקראיות: טִיבור ולא טבור כבמקרא, סְכין ולא סַכין, אדן ולא אדם ועוד. הוא מזוהה עם המסורת המערבית של לשון חז"ל, כלומר עם הניב הארץ-ישראלי ולא הבבלי.

ציון הדיפתונג ay בסופי מילים נעשה בכתב היד בציון יו"ד כפולה (לדוגמה "רשיי" ולא "רשאי"). צורה זו הייתה הנהוגה בארץ ישראל, כפי שמעידות כתובות מהתקופה.

השמות הפרטיים "אליעזר" ו"אלעזר" מופיעים בכתב היד לפעמים כ"ליעזר" או "לעזר" (הנקדן הוסיף את תנועת האל"ף החסרה לפני המילה). צורה זו אף היא אופיינית לנהוג בארץ ישראל באותה תקופה, והיא מלמדת על נטייה שהייתה אז להשמיט אל"ף בתחילת מילים, בעיקר כשאחריה תנועה חטופה.

השם המקראי "הלל" מנוקד בו הֶלֵּל או הֶילֵּל. צורה זו תואמת את תעתיק השם בתרגום השבעים, ומכאן שהיא מעידה על ההגייה הרווחת באותה תקופה.

כינוי הגוף "את" מתייחס לעיתים לזכר, במקום "אתה". עדות נוספת לכך שהטקסט לא שונה בידי מגיהים על פי הנהוג במקרא. בדומה, כינוי הגוף לנוכחים הוא כמעט תמיד "הן", במקום "הם".שני עמודים במסכת נידה וחמישה עשר עמודים ממסכת זבים עד סוף סדר טהרות נכתבו ונוקדו על ידי אדם אחר, שאיננו לא הסופר ולא הנקדן של רוב כתב היד. עמודים אלו מכונים "כתב יד קאופמן 2" ומסומנים ק2, לעומת עיקר כתב היד המסומן ק או ק1.

מחזור ויטרי

מחזור ויטרי הוא ספר הלכה ומחזור תפילות, שערך רבנו שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמידו של רש"י. המחזור, שכתיבתו הושלמה בשנת 1208, נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר בתולדות ספרות התפילות.

נוסח איטליה

נוסח איטליה (או בשמותיו האחרים "מנהג איטליאני", "מנהג בני רומי", "מנהג לועזים") הוא נוסח תפילה המקובל על יהודי איטליה שאינם ממוצא אשכנזי או ספרדי.

נוסח אשכנז

נוֹסַח אַשְׁכְּנַז הוא נוסח התפילה המקובל אצל חלק מהיהודים יוצאי ארצות אשכנז.

נוסח הספרדים

נוסח הספרדים הוא נוסח התפילה של הסידור המקובל כיום בקרב הקהילות הספרדיות השונות ורוב יוצאי עדות המזרח (חוץ מיהודי תימן).

נוסח ספרד

נוסח ספרד הוא נוסח תפילה שהתקבל בתנועת החסידות במזרח אירופה. מתפללים בו חסידים וצאצאיהם.

נוסח פרס

נוסח פרס הוא נוסח תפילה בו נהגו להתפלל בעבר יהודי פרס ובוכרה. הנוסח מבוסס רובו ככולו על סידור רב סעדיה גאון.

לקראת סוף המאה ה-18 הגיע לפרס השדר הירושלמי ר' יוסף מאמאן, שהזדעזע לראות את חוסר בקיאותם של יהודי פרס בנושאי יהדות בכלל ובתפילה בפרט. סידורים בנוסח פרס היו רק בכתבי יד בודדים, ויהודים רבים כלל לא ידעו להתפלל. ר' יוסף מאמאן שכנע את יהודי פרס לעבור לנוסח הספרדים ודאג להפיץ סידורים מודפסים. מאז, בתהליך דומה לזה שעבר על יהודי המשריק, נשתרש הנוסח בקרב יהודי פרס ובוכרה.

נוסח צה"ל האחיד

הנוסח האחיד בצה"ל הוא כינוי לנוסח התפילה שנקבע על ידי הרב הצבאי הראשי שלמה גורן בסידור הצה"לי.

בשנת 1963, ערך הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, סידור תפילה שישמש את החיילים בבסיסי צה"ל. בהתאם למדיניות מיזוג הגלויות שנהגה באותה תקופה, ביקש הרב גורן לקבוע נוסח אחיד שישמש את כלל החיילים ובחר את נוסח ספרד אשר משלב בין נוסח אשכנז לנוסח הספרדים. בניגוד לדעה רווחת בציבור, הרב גורן לא המציא נוסח תפילה חדש אלא קבע את הנוסח האחיד להיות נוסח ספרד.

המספר המועט של המתפללים בכל אחד מבסיסי צה"ל דרש ברוב המקרים שכולם יתפללו יחד כדי שיתפללו במניין. לדעת המצדדים בנוסח אחיד, השימוש בנוסח אחיד ימנע ויכוחים על הנוסח בין המתפללים ויאפשר לכאלו המצטרפים לתפילה להתמצא יותר בקלות בתפילה.

נוסח צרפת

נוסח צרפת הוא השם המקובל לנוסח תפילה שהיה קיים בעבר בקהילות בצפון צרפת, כאשר הנוסח של דרום צרפת מכונה "מנהג פרובינצא" או "מנהג פרובנס". אחד המקורות החשובים לנוסח צרפת הוא "מחזור ויטרי". נוסח צרפת קרוב במידת מה לנוסח האשכנזי אך שונה ממנו גם בנוסח התפילה וגם בפיוטים. יש לציין שכמו נוסח אשכנז קודם המצאת הדפוס, הנוסח אינו אחיד, ויש חילוקי מנהגים בין קהילה לחבירתה ובין אזורים שונים.

לאחר גירוש יהודי צרפת בשנת 1394 חדל נוסח צרפת להתקיים כמעט לחלוטין, למעט שלוש קהילות בודדות באיטליה בערים אסטי, פוסאנו ומונקלבו (בראשי תיבות אפ"ם) שהוקמו על ידי יהודים ממגורשי צרפת ושמרו בימים הנוראים על מנהגם של יהודי צרפת (בשאר השנה התפללו לפי נוסח אשכנז המערבי עם השפעות של נוסח איטליה).

היהודים ששבו לצרפת לאחר הגירוש לא חידשו את הנוסח הצרפתי הקדום אלא שמרו על המנהגים מהארצות מהן היגרו. לפיכך, נוסח התפילה העיקרי היום בקהילות היהודיות של צרפת הוא נוסח הספרדים ולאחר מכן נוסח אשכנז ונוסח ספרד.

נוסח רומניא

נוסח רומניא (הידוע גם כ"נוסח הרומניוטים") הוא נוסח התפילה של הסידור בו התפללו יהודי יוון וקהילות הבלקן. לרומניוטים היו גם מנהגים מיוחדים באמירת ההפטרה.

בדומה לנוסח איטליה גם הנוסח הרומניוטי מתאפיין בקרבה מסוימת לנוסח הארץ-ישראלי הקדום. למעשה הנוסח הקרוב ביותר לנוסח הרומניוטי הוא הנוסח האיטלקי, ושני הנוסחים יחד מכילים מסורות קדומות שנעלמו בנוסחי תפילה אחרים, כדוגמת אמירת כל נדרי בעברית. על פי המסורת של הקהילה, מוצאם של היהודים הרומניוטים הוא מארץ ישראל, דבר שהביא להשפעה גם על נוסח התפילה. גם התוכן הפיוטי במחזור רומניא הוא בעיקר מפייטני ארץ ישראל הקדומים והוא הולך בזה כפי מנהגי איטליה, אשכנז וצרפת שאימצו את הפיוט הארץ ישראלי ושלא כמנהג ספרד ותימן.

נוסח הרומניוטים כמעט ונעלם לחלוטין לאחר גירוש ספרד, כאשר הגיעו לארצות אלו יהודים ספרדים ויהודים אשכנזים שהביאו איתם את נוסח התפילה שלהם שדחק את הנוסח הרומניוטי. סידורים על פי נוסח הרומניוטים נדפסו במספר קטן מאוד של מהדורות וכיום כמעט ולא מתפללים בו. בתי כנסת רומניוטים מצויים ביוון בערים יאנינה ואתונה (תפילות בעיקר בימים נוראים), ברומניה קונסטנצה- "בית כנסת הגדול" ובעוד קהילות בבלקן. בניו יורק, בבית הכנסת קהילה קדושה יאנינה מתקיימות תפילות בשבתות וחגים, שמשתמשים בסידור ספרדים, אבל נשמרו כמה פיוטים ממנהג רומניא שנשמרו בצילום ככתב יד. בשכונת אהל משה בנחלאות שבירושלים קיים עד היום בית כנסת של רומניוטים יוצאי יאנינה בשם "בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה". בית כנסת זה משמר חלק מהפיוטים מהמחזור הרומניוטי והמנגינות של בני קהילת העיר יאנינה שביוון אך נוסח התפילה בו הוא נוסח הספרדים.

נוסח תפילה

נוסח תפילה הוא מכלול הטקסטים של התפילה והמנהגים הנלווים אליהם. החל מזמן אנשי כנסת הגדולה ועד לעת החדשה התפתחו ביהדות עשרות נוסחי תפילה. נוסח התפילה בו מתפלל אדם מסמל בדרך כלל את שייכותו לקהילה מסוימת בה מונהג אותו נוסח.

סדר רב עמרם גאון

סדר רב עמרם גאון הוא סידור תפילה שנערך על ידי רב עמרם גאון בן המאה התשיעית והוא אחד מסדרי התפילה היהודיים הקדומים ביותר.

סידור

הסידור הוא ספר המרכז בתוכו את התפילות שמתפלל יהודי בימי החול וביום השבת, ואת החשובות שבתפילות החגים. בסידורים רבים ניתן למצוא גם דינים וברכות שונות ואת קריאות התורה לימים שני וחמישי. הסידור מלווה את היהודי מלידתו (ברית מילה) ועד מותו (הלוויה) והוא "ספר החיים של היהדות".

סידור רש"י

סידור רש"י הוא חיבור על סדר התפילה המיוחס לרש"י, פרשן המקרא והתלמוד בן המאה ה-11.

מחיבורים של תלמידי רש"י מהמאה ה-12 אנו למדים על קיומו של "סידורו של רבי שלמה", כמו כן בכתבי היד של חיבור זה מהמאה ה-13 לספירה מכונה החיבור "סידור רבינו שלמה". כל אלו הביאו לייחס את חיבור זה לרש"י ולבית מדרשו.

תכלאל

התִּכְּלַאל (ברבים "תַּכַּאלִיל") הוא שמו של הסידור אצל יהודי תימן. פירוש המילה "תכלאל" הוא "הכולל", דוגמת "כל בו". יש המזהים מילה זו מלשון כליל - נזר.

סידור זה כולל בתוכו את הטקסטים ותמצית מההלכות הנדרשות ליהודי במעגל השנה - ימי חול, שבתות וחגים; וכן במעגל החיים - כברית מילה, פדיון הבן, חתונה ועוד. התכלאל הוא קובץ שנערך על ידי חכמי תימן הראשונים.

תפילת ערבית של שבת

תפילת ערבית של שבת היא התפילה הראשונה של השבת, והיא נערכת על פי רוב זמן מה לאחר שקיעת החמה של יום שישי, לאחר קבלת שבת.

מבנה תפילת ערבית של שבת דומה לתפילת ערבית רגילה. היא פותחת בברכו, לאחריו נאמרות קריאת שמע וברכותיה, חצי קדיש, תפילת עמידה (בנוסח מקוצר לשבת), קדיש תתקבל, עלינו לשבח וקדיש יתום. בנוסף כלולות בנוסח תפילת השבת תוספות מיוחדות לשבת, כדוגמת פרשת 'ויכולו' וחזרת הש"ץ מקוצרת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.