נומידיה

נומידיה הייתה ממלכה ברברית עתיקה באפריקה הצפונית שהפכה ברבות השנים לפרובינקיה רומית ששכנה בין לוב, תוניסיה ואלג'יריה המודרניות.

לאחר תבוסת קרתגו, הריסתה והכרזתה כשטח מקולל בשנת 143 לפנה"ס (במהלך המלחמה הפונית השלישית) נומידיה נותרה הממלכה החשובה ביותר ביבשת השחורה. עליה שלט יוגורתה, המלך הברברי הפופולרי ונכדו הבלתי חוקי של מסיניסה, מלכה הראשון של הממלכה. לצידו של יוגורתה שלט על החלק המזרחי והעני יותר של הממלכה אחיו החורג אדהרבעל.

ב-112 לפנה"ס, תוך כדי התעלמות מפורשת מההחלטה הרומית לחלק את הממלכה לשניים, תקף יוגורתה את אחיו החורג. במהלך הלחימה הרגו כוחותיו של יוגורתה אנשי עסקים איטלקיים ועוררו את זעם רומי. אמנם שוחד ששלח יוגורתה לרומים צינן מעט את הרוחות וגרם לכך שיקבל הסכם שלום במקום התקפה רומית, אך כאשר זומן לרומא כדי להסביר את תנאי ההסכם, המלך הברבר התפתה לרצוח יריב פוליטי, ואיבד את כל תמיכתו מרומא. בכך פרצה המלחמה שתהיה ידועה בשם מלחמת יוגורתה.

לאחר תבוסת נומידיה במלחמה עם תפיסתו של יוגורתה (106 לפנה"ס לערך) בשבי, מערבה של הממלכה סופח לבוככוס, מלך מאוריטניה ושאר חלקיה הושארו תחת שלטון הנסיכים המקומיים. מעמדה של הממלכה השתנה כאשר פרצה מלחמת האזרחים בין קיסר לפומפיוס, וכך, ב-46 לפנה"ס, השתנה שמה לפרובינקיית "אפריקה נובה". ב-30 לפנה"ס הומלך לשלטון הממלכה יובה השני, בעלה של קלאופטרה סלנה (בתם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה) ובנו של מלכה הקודם של נומידיה, יובה הראשון.

אך המלך הצעיר לא הצליח להשתלט על הממלכה וכך, ב-25 לפנה"ס, זמן קצר בלבד לאחר מכן הכתרתו, נשלח למאוריטניה והוכתר כמלך שם.

רק בשנת 193 לספירה, תחת הקיסר ספטימיוס סוורוס, הופרדה הממלכה מהפרובינקיה הרומית ונשלטה על ידי פרומגיסטראט אימפריאלי. לאחר עליית דיוקלטיאנוס לשלטון היא אף הפכה לאחת משבע הפרובינקיות של בישופות אפריקה ושמה שונה ל"נומידיה קירטנסיס". הממלכה החדשה-ישנה עברה תהליך רומניזציה נרחב ועריה הורחבו. בשנת 428 הוונדלים פלשו והממלכה החלה לרדת מגדולתה, במקביל לתהליך מידבור טבעי שעברה.

Numidia and neighbours
גבולותיה של ממלכת נומידיה הקדומה ושכנותיה
100-109 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 109 - 100 לפנה"ס

אדהרבעל

אדהרבעל היה בנו של מיקיפסה ונכדו של מסיניסה, ששלט על נומידיה בין 118 ל-112 לפנה"ס. מיקיפסה הותיר את הממלכה לשלושה: המלוכה לבנו הלא-חוקי והמאומץ יוגורתה ושיתוף סמכויות עם שני בניו החוקיים, אדהרבעל והיימפסל. השניים קינאו ביוגורתה ולא הסכימו להסדר שלטון זה, והממלכה חולקה לשלוש ממלכות, יוגורתה תקף את שתי הממלכות האחרות - רצח את היימפסל ואדהרבעל נמלט מפניו לרומא, על מנת לבקש את עזרתה של הרפובליקה הרומית בהשבת חלקו לידיו. הרומאים אכן סייעו לאדהרבעל להשיב את חלקו לידיו ב-117, אבל יוגורתה הצליח, במצור על בירת נומידיה קירטה לכבוש גם את חלקו של אדהרבעל והוא הומת בידי יוגורתה בשנת 112 לפנה"ס, למרות ניסיונו להפוך לבן חסות של הרומאים. יחד עם אדהרבעל הוצאו להורג גם סוחרים רומאים שהיו בעיר וסייעו בהגנתה.

אפריקה (פרובינקיה רומית)

אפריקה (באנגלית: Africa) היה שמה של פרובינקיה רומית בצפון אפריקה.

גאליה נארבוננסיס

גאליה נארבוננסיס הייתה פרובינקיה רומאית בדרום צרפת דהיום. בתחילה נקראה הפרובינציה "גאליה טרנסאלפינה" (גאליה שמעבר לאלפים), ואחר כך שונה שמה ל"נארבוננסיס" על שם בירתה הרומית "נארבו". מאוחר יותר כונתה פשוט "הפרובינציה", מה שנתן לה את שמה הנוכחי, פרובנס.

גורדיאנוס השלישי

מַרְקוּס אַנְטוֹנְיוּס גוֹרְדִיָאנוּס פִּיוּס (בלטינית: Marcus Antonius Gordianus Pius; חי מ-20 בינואר 225 – 11 בפברואר 244), המוכר כגורדיאנוס השלישי, כיהן כקיסר רומא משנת 238 ועד לשנת 244 לספירה. גורדיאנוס היה בנה של אנטוניה גורדיאנה, בתו של גורדיאנוס הראשון ואחותו של גורדיאנוס השני. שם אביו של גורדיאנוס השלישי אינו ידוע, כמו גם שמו שלו לפני שאימץ את שם סבו בשנת 238.

לאחר מות סביו ודודו מינה הסנאט ברומא את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים, על מנת לקדם את פני הרעה הצפויה מכיוונו של מקסימיאנוס אולם רבים התנגדו לכך ודרשו כי גורדיאנוס, יורשם החוקי של הקיסרים הקודמים יעלה לשלטון. לאחר מהומות ברחובות רומא הסכימו פופיאנוס ובלבינוס לפשרה לפיה יתמנה גורדיאנוס לתפקיד "קיסר", תואר שהיה בעת הזאת תואר כבוד חסר סמכויות - ומסוכן.

לבסוף גורדיאנוס היה זה שצחק אחרון, עם הרצחם של מקסימיאנוס, פופיאנוס ובלבינוס ובסופה של שנת 238 הוא כבר היה קיסר יחידי. בראשית ימי שלטונו היה גורדיאנוס נתון להשפעת אמו (אנטוניה גורדיאנה) ויועציה אך משנת 241 ואילך גברה השפעת חותנו, גאיוס פוריוס טימסתיאוס ראש המשמר הפרטוריאני שהיה למעשה לשליט האימפריה. בתקופת שלטונו חוזקו גבולות נומידיה ומאוריטניה ובשנת 242 הוא פתח מסע צבאי נגד שאפור הראשון מלך פרס שבו ניצחו הרומאים בסוריה ובארם נהריים, אולם לפני גמר המסע מת טימסתיאוס והמפקד החדש של המשמר הפרטוריאני, פיליפוס ה"ערבי" רצח את גורדיאנוס ומינה את עצמו לקיסר.

המלחמה הפונית השלישית

המלחמה הפונית השלישית הייתה המלחמה האחרונה מבין המלחמות הפוניות שהתנהלו בין הרפובליקה הרומית לקרתגו המושבה הפיניקית ("פּוּנים" בלשון הרומאים), בין השנים 149 עד 146 לפנה"ס.

המלחמה הפונית השנייה

המלחמה הפונית השנייה הייתה מלחמה שהתנהלה בין הרפובליקה הרומית לקרתגו המושבה הפיניקית ("פּוּנים" בלשון הרומאים) בשנים 201 - 218 לפנה"ס, והיא הקשה מבין שלוש המלחמות הפוניות בין רומא לקרתגו. המלחמה הפונית השנייה הייתה אחת מהמלחמות הגדולות והמכריעות בתולדות הרפובליקה הרומית בפרט, והעולם העתיק באגן הים התיכון בכלל, שכן היא הפכה את רומא למעצמה בינלאומית רבת השפעה.

בתחילת המלחמה פלש המצביא הפוני חניבעל לאיטליה דרך הרי האלפים, והביס את הרומאים במספר קרבות. הוא הצליח לערער את נאמנותן של ערים איטלקיות וסיציליאניות לרומא, ואף לכרות ברית עם מוקדון. אבל בהמשך המלחמה, על ידי האסטרטגיה הפביאנית החזירה רומא לעצמה את השטחים שאיבדה, ואף כבשה את השטחים הקרתגיים בספרד, ואת מרבית השטחים בצפון אפריקה.

בסיומה של מלחמה זו הובסה קרתגו בהנהגתו של חניבעל על ידי הרומאים בהנהגת פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס, בקרב זאמה, ונאלצה להיכנע לרומאים בתנאים קשים ביותר. המלחמה הפונית השנייה הייתה אחד מהשלבים העיקריים בהפיכתה של רומא לאימפריה הגדולה ביותר לחופי הים התיכון בעת העתיקה.

יוגורתה

יוגורתה (Jugurtha; סביבות 160 - 104 לפנה"ס) היה המלך הברברי של נומידיה בצפון אפריקה. ידוע בעיקר בשל מלחמתו נגד רומא.

יוגורתה היה בנו של אסטנבעל, אחיו של מיקיפסה מלך נומידיה בשנים 148–118 לפנה"ס. לאחר מותו של אביו ממחלה, אימץ מיקיפסה את יוגורתה אשר הפך בבגרותו למפקד צבאי מוכשר ולחם לצד הצבא הרומאי בהיספניה. אחרי מות מיקיפסה, חולקה ממלכתו בין שני בניו ויוגורתה, וזמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת ירושה בין שלושת הטוענים לכתר.

יגורתה דאג לחסל את אחיו החורגים, במטרה להפוך לשליט יחיד של נומידיה, אך במהלך מלחמתו נגד אחיו החורג אדהרבעל, הסתבך עם הרפובליקה הרומית, אשר נומידיה הייתה ממלכה קליינטית שלה, ועורר עליו את חמתו של הסנאט הרומאי. בשנת 112 לפנה"ס כבש יוגורתה את העיר קירטה מידיו של אדהרבעל, ערך טבח בתושבי העיר כולל מספר ניכר של סוחרים איטלקים, ורצח את אדהרבעל. כתוצאה מכך הכריזה רומא מלחמה נגדו. יוגורתה השיג מספר ניצחונות נגד צבאות רומיים שנשלחו לנומידיה, וגרם להתמשכות המערכה הצבאית נגדו, באמצעות חלוקת שוחד למפקדי צבא רומיים ולאישים בעלי השפעה בסנאט הרומאי, וניהול מלחמת גרילה נגד הרומאים.

בשנת 105 לפנה"ס, לאחר שבע שנים של לחימה בלתי רציפה, נתפס יוגורתה לבסוף, באמצעות תחבולה, על ידי מפקד הפרשים לוקיוס קורנליוס סולה, ובכך נסתיימה המלחמה בנומידיה. הוא הובל לרומא כדי להשתתף בתהלוכת הניצחון (טריומף) של המצביא הרומאי גאיוס מאריוס, שפיקד על שלבי הסיום של המערכה הצבאית בנומידיה, והושלך לצינוק שם מת מרעב בשנת 104 לפנה"ס.

מאוריטניה (פרובינקיה רומית)

מאוריטניה או מאורטניה הייתה חבל ארץ קדום, ממלכה היסטורית ומאוחר יותר פרובינקיה רומית בצפון-מערב אפריקה שהשתרעה על השטחים שכיום מהווים את צפון מרוקו ואלג'יריה.

מקור שמה של הממלכה הוא כנראה מהשבט הברברי שישב בה בימי קדם. בנוסף לשבט זה ישבו עוד עשרות שבטים ברברים אחרים בארץ, בנוסף לשבטים מדבריים שהיגרו ממרכז אפריקה. מהמאה ה-8 לפנה"ס והלאה החלו מתיישבים הפיניקים בחופי מאוריטניה בתחנות מסחר. המרכזים הפיניקיים החשובים היו ככול הנראה טינגיס (טנג'יר המודרנית) ובוולובליס. עם התחזקותה של קרתגו סרו הערים הפיניקיות במאוריטניה לשליטתה.

במהלך המאה ה-2 לפנה"ס התגבשה ממלכה עצמאית באזור כאשר מספר שבטים התאחדו, כתגובה לעלייתה של ממלכת נומידיה. במלחמת יוגורתה, שנערכה בין הרפובליקה הרומית לבין יוגורתה מלך נומידיה, שיחקו מאוריטניה ומלכה בוככוס תפקיד חשוב במהלך המלחמה, כאשר היא החליפה צדדים בין שני הניצים. המלחמה הסתיימה עם הסגרתו של יוגורתה על ידי בוככוס לידי לוקיוס קורנליוס סולה.

לאחר מותו של בוככוס עלו לשלטון הממלכה בניו בוככוס השני ובוגודס שחילקו את הממלכה ביניהם, אולם בוככוס הצליח להדיח את אחיו בשנת 38 לפנה"ס והפך למלכה היחיד של מאוריטניה. לאחר מותו של בוככוס הפכה הממלכה למדינת חסות רומית ויובה השני שנישא לקלאופטרה סלנה השנייה, הוכתר על ידי אוגוסטוס קיסר, למלכה על ידי הרומים. בשנות שלטונו של יובה חדרו למאוריטניה יסודות תרבותיים הלניסטים ורומאים רבים, והיא הפכה בהדרגה לממלכה הלניסטית טיפוסית. תלותה של הממלכה ברומא הלכה וגברה, וכבר בימיו של אוגוסטוס הוקמו בשטחה מושבות חיילים משוחררים ומבצרים. כמו כן נמצאו מטבעות עם כתובות לטיניות שנטבעו כבר בימי שלטונו של בוככוס השני.

עם הירצחו של תלמי, מלכה האחרון של מאוריטניה, על ידי הקיסר הרומי קליגולה בשנת 40 פרץ מרד בממלכה. לאחר עלייתו של קלאודיוס לכס הקיסרות הרומית דוכא המרד והממלכה סופחה באופן רשמי לאימפריה הרומית.

הפרובינקיה חולקה לשתי יחידות מנהליות שונות, מאוריטניה של קיסריה, ומאוריטניה של טינגיס. הערים טיניגס ווולובליס קיבלו מעמד של מוניקיפיום, הוצב נציב על הממלכה, בן למעמד הפרשים, והחל גיוס של ילידים לחיילות העזר של הצבא הרומי. העיר קיסריה הפכה למושבה של חיילים רומים משוחררים. עם זאת, השליטה הרומית על הארץ הייתה מוגבלת ברובה לאזורי החוף ורוב פנים הארץ נשאר מחוץ להשפעתם.

עם פלישתם של הוונדלים ב־428 לצפון אפריקה נפלה גם מאוריטניה לידיהם והיוותה חלק מממלכתם. האימפריה הביזנטית הצליחה בשנת 533 להשמיד את הממלכה הוונדלית בצפון אפריקה, אולם היא לא הצליחה לגבש את שלטונה במאוריטניה ושלטה רק על מספר נקודות מבודדות בחופה הצפוני, שלטון שנמשך עד לכיבושה הסופי של הארץ על ידי הערבים במהלך המאה ה-7.

מיקיפסה

מיקיפסה, (בלטינית: Micipsa; המאה ה-2 לפנה"ס) היה מלך נומידיה בין השנים 149 לפנה"ס-118 לפנה"ס. בנו של מסיניסה, אחיהם של אסטנבעל וגולוסה, ואביהם של היימפסל הראשון ואדהרבעל. לאחר מותו פרצה מלחמת יוגורתה.

מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר

מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר התחוללה בתקופת הרפובליקה הרומית המאוחרת בין 49 לפנה"ס ל-45 לפנה"ס. בדומה למלחמות אזרחים קודמות בשלהי תקופת הרפובליקה ברומא, גם במקרה זה ניצבו האופטימאטים, תומכי הסנאט והמסורת, נגד שאיפות השינוי שאותן ייצג גאיוס יוליוס קיסר שנתמך על ידי הפופולרים.

המלחמה החלה בסדרה של ניצחונות בזק של יוליוס קיסר שהצליח להכניע צבאות אופטימאטים כמעט ללא שפיכות דמים בעזרת שימוש נבון בתעמולה ובמדיניות פשרנית. יחידות שלמות ערקו משורות האופטימאטים, נכנעו ורבות מהן אפילו עברו לשרת תחת דגלו. בהמשך, נתקל יוליוס קיסר בהתנגדות עיקשת של האופטימאטים ונלחם במספר קרבות שבהם נהרגו כמה עשרות אלפי חיילים.

מלחמת אזרחים זו הייתה אחד העימותים המזוינים הגדולים בתולדותיה של הרפובליקה הרומית המאוחרת. היא התפשטה לכל רוחבה ואורכה של הרפובליקה. המלחמה הסתיימה בניצחונו של יוליוס קיסר, אך רציחתו שנה לאחר סיום המלחמה, מנעה ממנו את האפשרות לבסס את שלטונו. הניצחון הסופי על האופטימאטים התרחש רק כמה שנים מאוחר יותר בקרב פיליפי שבו ניצחו חברי הטריומווירט השני את רוצחיו של יוליוס קיסר.

בסופו של דבר הייתה מלחמה זו אחד השלבים החשובים בחורבנו של המשטר הרפובליקני ברומא. כמה עשרות שנים לאחר מכן כונן משטר הפרינפיקאט על ידי אוגוסטוס ברומא העתיקה והסתימה תקופת הרפובליקה והתחילה התקופה הקיסרית בתולדותיה של רומא כשבמקום משטר נבחר שלט ברומא אדם יחיד.

מלחמת יוגורתה

מלחמת יוגורתה (112 - 104 לפנה"ס) התנהלה בין הרפובליקה הרומית לנומידיה (כיום שטחן של לוב ואלג'יריה), עליה מלך באותה התקופה יוגורתה. המלחמה נמשכה כ-8 שנים ובמהלכה התגלו פגמים רבים בניהול הצבא הרומי ובמדיניות החוץ והפנים של הרפובליקה.

במהלך המלחמה (בשלב השני) התבלטו המצביאים הרומים קוינטוס קיקיליוס מטלוס, גאיוס מריוס ולוקיוס קורנליוס סולה בכשרונם. הצבא הרומי עבר מהפך לצבא חדש, יעיל ומיומן יותר, אך גם נאמן למפקדיו ולאו דווקא לרפובליקה אותה הוא משרת.

המלחמה הסתיימה עם לכידתו של יוגורתה על ידי הכוחות הרומים בשנת 105 לפנה"ס.

מסיניסה

מַסיניסה (238 לפנה"ס לערך - 140 לפנה"ס לערך) היה המלך הראשון של נומידיה, ממלכה ברברית ששלטה בצפון אפריקה. הוא ידוע בעיקר בשל הבריתות שכרת עם הרומאים כבן בריתם בקרב זאמה אשר הכריע את המלחמה הפונית השנייה.

מסיניסה נולד בקירטה (כיום: קונסטנטין שבאלג'יריה), עיר אשר הייתה חלק מנומידיה אבל הייתה נתונה לפלישות רומאיות. אביו היה גאלה, מלך שבט המאסילי במזרח נומידיה. הוא גדל בקרתגו, שם הוחזק כבן ערובה להבטחת נאמנותו של אביו, למד שם יוונית ולטינית.

בתחילת המלחמה הפונית השנייה, לחם לצד קרתגו נגד סיפאקס, שליטה של נומידיה המערבית. הוא היה רק בן 17 כשהוביל את צבאו לניצחון בזירה זו. המפקד הקרתגי עזרובעל בן גיסקו הבטיח לו לאשה את בתו סופוניסבה שנודעה כיפהפייה, אולם עזרובעל ביטל את השידוך ונתן את סופוניסבה לסיפאקס תמורת הסכם שלום. עלבון זה היה אחת הסיבות לכך שמסיניסה כרת ברית עם המצביא הרומאי סקיפיו אפריקנוס. סיפאקס הובס בקרב קירטה, ונלקח בשבי. מסיניסה רצה להינשא לסופוניסבה, אולם סקיפיו רצה להציג אותה לראווה בתהלוכת הניצחון ברומא. מסיניסה הורה למשרתיו להגיש לה רעל ולתת לה לבחור, ללכת בשבי לרומא, או להתאבד. על פי האגדה סופוניסבה הפטירה: "לא ציפיתי למתנת חתונה כזו מבעלי." ושתתה את הרעל.

מסיניסה ביסס את שלטונו בנומידיה, ולאחר מכן הצטרף עם אלפי פרשים נומידיים אל הצבא הרומאי ונטל חלק פעיל בקרב זאמה. לאחר המלחמה קיבל מסיניסה שטחים חדשים שהיו שייכים בעבר לקרתגו. הוא המשיך לנהוג מדיניות תוקפנית ומתגרה כלפי קרתגו, ביודעו שקרתגו במסגרת האמנה עם רומא אינה יכולה להתגונן. התגרויות אלו גרמו לבסוף למלחמת הפונית השלישית, שבסופה חרבה קרתגו ומסיניסה זכה בשטחים חדשים.

היו לו שלושה בנים גולוסה, אסטנבעל, ומיקיפסה. בנו של גולוסה היה מאסיווא, לאסטנבעל היו שני בנים יוגורתה, וגאודה, גם למיקיפסה היו שני בנים, אדהרבעל, והיימפסל הראשון. גולוסה ואסטנבעל מתו ממגפה ככל הנראה, ומיקיפסה ירש את הממלכה.

נארוואס

נארוואס היה קצין פרשים נומידי, שלקח חלק פעיל במלחמת שכירי החרב, בתחילה לצד המורדים ובהמשך ערק לצד קרתגו. במיוחד בשל הערצתו למפקד הקרתגי חמילקרת ברקה שאת בתו נשא לאשה.

נומידים

נומידים הם עם של נוודים למחצה השייך לקבוצת העמים הברברים. מקורם מהחלק המערבי של אפריקה הצפונית בחבל ארץ שנקרא בימי קדם על שמם - נומידיה. נומידיה העתיקה נמצאת בעיקר בשטחה של אלג'יריה המודרנית, מזרחית לקונסטנטין, אך גם בחלקים של תוניסיה וממרוקו. בעת העתיקה ייסדו ממלכה שהייתה נתונה להשפעת קרתגית גדולה עד תבוסתה של האחרונה במלחמה הפונית השנייה.

רבים רואים בבדואים כממשיכי דרכם של הנומידים או אף צאצאיהם. [דרוש מקור]נודעו כפרשים קלים מעולים.

סופוניסבה

סופוניסבה (לטינית: Sophonisba; פיניקית: צָפַנְבַּעַל, מתה ב-203 לפנה"ס) הייתה אצילה מקרתגו אשר חיה בתקופת המלחמה הפונית השנייה. סופוניסבה הייתה בתו של עזרובעל (בן גיסקו). סופוניסבה נודעה בכך שהעדיפה להתאבד לאחר הניצחון של רומא על קרתגו, מאשר לחיות עם הבושה שבהפסד.

סיפאקס

סיפאקס (בלטינית: Syphax; המאה ה-3 לפנה"ס) היה מלך שבט המאסאסילים הנומידי. במהלך המלחמה הפונית השנייה צידד בתחילה ברומא, אולם לאחר מכן ערק לצד הקרתגים. הודח ממלכותו בידי מסיניסה, וסיים את חייו בשבי הרומאי. היה בעלה של סופוניסבה.

פאנוניה

פאנוניה (Pannonia) הוא חבל ארץ גאוגרפי-היסטורי במרכז אירופה.

המישור הפאנוני מתוחם בין הרי הקרפטים, הרי הבלקן והרי האלפים. פאנוניה השתרעה על פני שטחים השייכים היום למדינות: הונגריה, אוסטריה, צ'כיה, סלובניה, קרואטיה, סרביה ובוסניה והרצגובינה.

במישור הפאנוני הייתה פרובינקיה רומית בשם פאנוניה שגבולה הצפון מזרחי היה על הדנובה.

צפון אפריקה

צפון אפריקה הוא אזור גאוגרפי השוכן בחלקה הצפוני של יבשת אפריקה, חלקו הגדול של האזור נמצא לאורך חופי הים התיכון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.