נוטרות

נוטרות היא כינוי לכוחות של שוטרים יהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי שכונו בשם "נוטרים". הם פעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית החל ממאורעות 1936–1939 ועד להקמת המדינה בהגנה על היישובים היהודיים, על מפעלים שונים ועל דרכי התחבורה מפני התנכלויות של כנופיות הערבים. אנשי הכוחות נחשבו כ"שוטרים מוספים", דהיינו, אנשי כוח עזר למשטרה הבריטית, ששיתפה אותם עקב מחסור בכוח אדם וחשיבה שהדבר יביא ליותר שקט בארץ. למעשה, פיקד עליהם ארגון ההגנה, שניצל את הכוחות ואת נשקם לפעילויותיו השונות בהגנה ובהתיישבות.

Ghaffis in Nesher 2
קבוצת הגפירים, נוטרים יהודים ששמרו בנשר במאורעות 1939-1936, הרובים יוצרים צורה סמלית של מגן דוד.
Notrim
אנשי "משטרת היישובים העבריים" במסדר, מאי 1945

הנוטרים

כוחות הנוטרים לבשו מדים מיוחדים, צוידו בכלי נשק שונים (מרובי ציד ועד רובי צבא) וכללו בתחילה כוחות "גפירים", שוטרים מוספים של המשטרה הבריטית ושוטרים מיוחדים, שהיו כוחות מתנדבים לשמירה ביישוביהם. בכל היישובים בהם הוקמו חוליות נוטרים, התבססו כוחות אלה על תחנות הנוטרים. תחנות אלה, בהן אוחסן הנשק של היישוב, זכו לכינוי מיוחד: נוקטה. בין הפעולות שביצעו הגפירים: מארבים לכנופיות, ועוד.

לאור הגברת היקף המאורעות, הקים הממשל הבריטי "חיל נוטרים" בהיקף כלל ארצי, ובסוכנות היהודית הוקמה מחלקה לנוטרות, שגייסה שוטרים, הפעילה קורסים לאימונם וקישרה את גופי הנוטרות עם פיקוד "ההגנה". ב-1938 הוקמה "משטרת היישובים העבריים", היחידה הגדולה ביותר של הנוטרות, שפעלה בעיקר להגנת היישובים היהודיים וכללה גם את המשמר הנע, שביצע סיורים ממונעים. יחידות נוטרים עסקו באבטחת הרכבת, נמל חיפה, גדר הצפון, שדה התעופה ומפעלים כמו חברת החשמל ומפעל האשלג. נוטרים היוו גם חלק מפלוגות הלילה המיוחדות של וינגייט. כמו כן, בוצעו גיוסים מיוחדים של נוטרים למשימות של שיטור וחקירה במשטרה הבריטית.

הנוטרים עזרו ל"הגנה" (בעיקר ללוחמי החי"ש) בחיפוי הפעולות, בהברחת נשק ובאבטחת מבצעי התיישבות כמו "חומה ומגדל". "ההגנה" אף מינתה קציני נוטרים, על מנת לתאם את פעולותיהם עם צורכי הארגון. מבין הנוטרים נמנו לוחמים שהיו לאחר מכן מהבולטים במפקדי "ההגנה" וצה"ל, בהם יגאל אלון ומשה דיין.

ב-1936 גויסו 600 הנוטרים הראשונים, ועד 1939 גדל מספרם לכ-15,000 איש[1], מתוכם כ-1,200 איש בשירות סדיר מלא בשכר[2]. ב-1942 מנו הנוטרים היהודים כ-6,000 איש[3]. במלחמת העולם השנייה חלה ירידה בהיענות לנוטרות לטובת גיוס לצבא הבריטי, והבריטים הגבירו גיוסם של נוטרים ערבים. לאחר המלחמה גדל גיוס השוטרים העבריים, והם מנו כ-2,400 איש בשירות סדיר ו-16,000 בשירות חלקי[2]. עם התחלת פינוי הכוחות הבריטים מהארץ מנו הנוטרים הסדירים כ-1,800 איש[4], והם עברו לחטיבות ארגון "ההגנה", שנסתייע רבות בתחילת מלחמת העצמאות במשטרת היישובים העבריים ובנוטרים האחרים.

גלריה

PikiWiki Israel 1190 Israel Defense Forces נוטר עם ילד בשדות פתח-תקווה

נוטר עם ילד בשדות פתח תקווה.

Noter ghaffir arie berlinski 1920s

הנוטר (גפיר) אריה ברלינסקי בירושלים באמצע שנות ה-1930

בית מורשת משטרת ישראל - מוצג, גפיר עם סוס

גפיר עם סוס, מוצג בבית מורשת משטרת ישראל

גפירים בארץ ישראל

גפירים בארץ ישראל, 1938

לקריאה נוספת

  • גרשון ריבלין (עורך), לאש ולמגן - תולדות הנוטרות העברית, הוצאת מערכות, 1964.

קישורים חיצוניים

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב.

הערות שוליים

  1. ^ יהודה לפידות, נוטרים, באתר "דעת"
  2. ^ 2.0 2.1 חיל הנוטרים (חיל-עזר למשטרה), באתר "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
  3. ^ "המחסור בנוטרים", מתוך "לחבר - מענייני הגנה וביטחון", חשוון תש"ג
  4. ^ הנוטרים, באתר רעננה פנינת השרון
בית הנוטרים (בנימינה)

תחנת הנוטרים בבנימינה, היא תחנת נוטרים אזורית שריכזה פעולות ביטחוניות שונות החל משנת 1938, עם הקמת משטרת הנוטרים בארץ ישראל בידי שלטונות המנדט הבריטי. התחנה נבנתה בין עמודיו של מגדל המים הקיים בבנימינה שהוקם בשנת 1922 בנקודה הגבוהה ביישוב, במימון הברון רוטשילד. תחנת הנוטרים ממוקמת ברחוב קרן היסוד בסמוך לבית הכנסת "תפארת בנימין".

המבנה החליף את התחנה הראשונה אשר שכנה במרתף מלון הולץ.

בין השנים 1946-1936 מפקד התחנה היה מאיר פולק (2018-1910)

. גג התחנה שימש כעמדת תצפית וממנו התקיים קשר עם יישובי הסביבה באמצעות איתות מורס בלילה, ואיתות שמש ביום.

המבנה הוסב למוזיאון בשנת 1996, בידי העמותה לשימור ושחזור עבר המושבה בנימינה. בקומה השנייה של המבנה מוצגים כיום מקלעים, פנס איתות שהיה בשימוש בתחנה ותחנת שידור מחתרתית אשר הייתה בשימוש ההגנה. במקום מוצבת כיום גם דמותו של קפטן דרקפורד, מפקד בריטי אשר העלים עין מפעילויות בלתי חוקיות של אנשי ההגנה בבנימינה. מחוץ למבנה מוצב סליק חבית של ארגון ההגנה אשר התגלה ריק מתוכן בבית הקברות של בנימינה במאי 1995.

דני מגן

סגן-אלוף דניאל מגן (1919 – אוגוסט 1996) היה קצין המשטרה הצבאית הראשי (קַמצָ"ר) הראשון של צה"ל (1948–1950).

ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

במלחמת העולם השנייה החל שיתוף הפעולה עם הבריטים כנגד סכנת הפלישה של גרמניה הנאצית, בעידוד הארגון לגיוס לצבא הבריטי ובהקמת כוח צבאי סדיר ומאומן בארץ - הפלמ"ח. לאחר המלחמה פעלה "ההגנה" נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי העברי בפעולות גדולות כגון פיצוץ תחנות הרדאר וליל הגשרים, ולאחריה החל דוד בן-גוריון להכין את הארגון להוות את הצבא העתידי של המדינה. לשם כך התפתח חיל השדה והוחל בגיוס כוחות לוחמים לחטיבות רגלים ובהקמת יחידות שונות בארגון (שירות אווירי, ימי, תותחנים, שריון ועוד), כדי שיוכלו לעמוד בהתקפות ערביי הארץ ובעיקר מפני צבאות ערב. "ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם, דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

המשמר הנע

המשמר הנע (או "המשמרות הנעים" JSP שכונתה גם "הפלוגה הנודדת" או בקיצור "הנודדת") היה זרוע ניידת של משטרת היישובים העבריים. המשמר הוקם בשנת 1936 בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט ככוח משטרה לגלי, ממסדי ומזוין בחסות שלטונות המנדט הבריטי, אולם השליטה בפועל הייתה של ארגון ההגנה.

עד סוף שנת 1938 הגיע מספר המגויסים במשטרת היישובים (נוטרים שנקראו גם גפירים) ל-14,000 איש. המשמר הנע היווה חלק מגוף זה.

עד אותה שנה הגיע מספר הָמָּ"נָים ל-60. בדרך כלל הם פעלו ביחידות קטנות של 5-3 איש לכל משמר. לא לכל היישובים היו מ"נים, ואלה שהיו, נהנו לרוב ממשמר נע אחד בלבד. כך למשל היה צוות אחד עם טנדר עליו היה מותקן מקלע לואיס אחראי לכל אזור ראשון לציון ורחובות.

צורת התפעול הייתה בסיורים רכובים על גבי טנדרים עם ארגז פתוח.

שניים ישבו בתא הנהג ואחד ישב על כיסא מיוחד שהותקן על ארגז הטנדר. בשלב ראשון הם חומשו ברובים בלבד, ובהמשך הפעיל השומר השלישי שבארגז הטנדר מקלע קל מסוג לואיס.

אנשי המשמר הנע ביצעו סיורים בסביבות היישובים, בשדות, ובאזורי הספר, כשהם נוסעים בטנדרים בלתי משוריינים, שנמסרו לרשותם על ידי הסוכנות היהודית. הטנדרים על צוותיהם החמושים הוזעקו במהירות לכל מקום סכנה. במרוצת הזמן שוריינו הטנדרים בלוחות פלדה. בסוף שנת 1938 הגיע מספר אנשי הארגון לכ־400 איש. המשמר הנע היה פזור בכל רחבי ההתיישבות העברית ומשך אליו את טובי הנוער. עד ייסוד הפלמ"ח בשנת 1941 היו אנשיו הכח המגויס הקבוע היחיד של היישוב, והם אף חיפו על פעולות ההגנה השונות בהתיישבות ובמערכה הצבאית.

כאשר הונחו קווי המים בנגב ל 11 הנקודות, הותקנו בקוים יציאות מיוחדות לבדואים ולערבים שחיו באזורים בהם עבר. למרות זאת הם חיבלו ופרקו מדי יום קטעים שלמים. על מנת להבטיח את שלמות ופעילות הקווים, הופעלו צוותי משמרות נעים שסיירו מדי יום לאורך הקווים. הקו המערבי נשמר על ידי צוות שחנה בניר עם והקו המזרחי על ידי צוות שחנה במשמר הנגב.

למשמר הנע הייתה הילה של רומנטיות וגבורה, כדוגמת זו שהייתה בזמנו לארגון השומר. דוגמה להילה רומנטית זו אודות המשמר הנע היה השיר "הטנדר נוסע", למלים של יעקב אורלנד ולחן של משה וילנסקי, שנכתב והולחן בשנת 1939 והושר באותה עת בפי אסתר גמליאלית ולימים גם בפי שושנה דמארי, יונה עטרי ועפרה חזה:

הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶּר פֹּה רָץ,

מִשְּׂדוֹת יָם הַמֶּלַח עַד עֵין הַמִּפְרָץ –

הַלַּיְלָה לַיְלָה אָפֵל,

הַטֶּנְדֶּר, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

הַטֶּנְדֶּר, פְּתַח פִּיךָ בְּשִׁיר,

לִבֵּנוּ רָחָב וְצָעִיר.

אִם אֵשׁ מִלְּפָנֵינוּ, אִם אֵשׁ מֵאָחוֹר –

הַטֶּנְדֶּר, אַל תַּעֲצֹר!

הרצל בודינגר

הרצל בודינגר (נולד ב-7 במאי 1943) היה המפקד ה-12 של חיל האוויר, מינואר 1992 ועד יולי 1996.

לאחר שירותו הצבאי שימש בכמה תפקידים אזרחיים, ובהם נשיא ויו"ר דירקטוריון חברת ראדא תעשיות אלקטרוניות, נשיא עמותת חיל האוויר, יו"ר דירקטוריון העמותה הישראלית להגנה בפני טילים, יו"ר מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל ויו"ר אוניברסיטת אריאל.

לבודינגר תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת בר-אילן, והוא בוגר קורס מנהל מתקדם באוניברסיטת הרווארד.

טס לבית דרברוויל

טס לבית דרברוויל (באנגלית: Tess of the d’Urbervilles), רומן מאת תומאס הרדי שפורסם לראשונה בשנת 1891. בדומה לכל ספרי הרדי, גם רומן זה יצא לאור בהמשכים. לאחר שמספר עורכי מגזינים סירבו לפרסמו בשל עיסוקו הגלוי בנושאי מין, הרומן פורסם לבסוף במגזין "הגראפיק" אחרי שהרדי צינזר חלקים ממנו ושינה אותו. טס לבית דרברוויל הוא הרומן הלפני האחרון של הרדי שאחריו פרסם את "ג'וד האלמוני" והמשיך לכתוב שירה בלבד.

יגאל אלון

יגאל אלון (פַּיְיקוֹביץ') (10 באוקטובר 1918, ד' בחשוון, תרע"ט – 29 בפברואר 1980, י"ב באדר, תש"ם) היה איש צבא ופוליטיקאי ישראלי, שהיה מפקד הפלמ"ח, מראשי צה"ל במלחמת העצמאות בדרגת אלוף, מראשי מפלגת העבודה, ראש ממשלת ישראל בפועל במשך 19 יום, חבר הכנסת, סגן ראש הממשלה ושר בממשלות ישראל.

אלון, יליד מֶסְחָה (כפר תבור), שהגן על שדות המושבה עוד מנעוריו, הצטרף לאחר מכן לקיבוץ גינוסר ולתנועת העבודה, שהייתה עבורו שינוי אידאולוגי מבית גידולו. בימי המרד הערבי התגייס ל"הגנה" בתור נוטר ולוחם פו"ש ולאחר מכן לפלמ"ח, שם התבלט כמפקד פלוגה ומפקד יחידת מסתערבים בסוריה, והגיע לפיקוד על הפלמ"ח כתלמידו של יצחק שדה ומגשים חזונו. כמפקד בפלמ"ח עסק בגידולו של הארגון ובארגונו בגדודים, ובעידוד חבריו בתקופה קשה לארגון, אל מול הגיוס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. במסגרת תנועת המרי העברי לאחר המלחמה, הוא תכנן ויישם מבצעים נועזים דוגמת ליל הגשרים ופעולות נגד חסימת נתיבי העפלה לארץ. במלחמת העצמאות פיקד אלון על המבצעים לכיבוש הגליל, לוד ורמלה, עמד בראש חזית הדרום ופיקד על כיבוש כל הנגב עד לאילת. הוא התגלה כטקטיקן מוכשר, הדוגל בהפתעת האויב בדרכים עקיפות ולא צפויות, ומוכן לקחת סיכונים בשל כך.

לאחר שחרורו הכפוי מצה"ל על ידי ראש הממשלה בן-גוריון, וכשהוא עטור תהילת המלחמה ונתפס כמייצג הבולט ביותר של דור תש"ח, הצטרף לפוליטיקה – לתנועת אחדות העבודה – ולאחר מכן דחף לאיחודה עם מפא"י וליצירת מפלגת העבודה. אף על פי שהגיע עם השנים לתפקידים בכירים כסגן ראש הממשלה, שר החינוך והחוץ, הציג תוכנית מדינית ראשונה לעתיד השטחים בשם "תוכנית אלון" והיה שותף במגעים שהובילו להסכם ביניים מול מצרים, אלון נחשב למי שהחמיץ את הפסגה. דוגמה בולטת לכך הייתה אי-מינויו כשר ביטחון לפני מלחמת ששת הימים, למרות רצונם של ראשי המדינה, לטובת יריבו הפוליטי משה דיין. לאחר המהפך הפוליטי, כשהחל את המרוץ לראשות מפלגת העבודה, נפטר בפתאומיות בגיל 61.

יעקב פרנק (חבר הכנסת)

יעקב פרנק (12 במרץ 1913 - 9 ביולי 1993) היה איש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם המערך.

כוח המגן העברי

כח המגן העברי הוא שם כולל לארגונים ולמסגרות הצבאיות של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל בין השנים 1936 (המרד הערבי הגדול) – 1948 (הקמת המדינה).

ההנהגה הרשמית המקובלת על חלק הארי של היישוב הציוני בארץ ישראל הייתה ההסתדרות הציונית. ההסתדרות הציונית לא איגדה אמנם את כל היישוב, אך אין להתעלם ממרכזיותה בחיי היישוב (גם בחלקם של אלו שחלקו עליה). להנהגת היישוב היו מטרות צבאיות אשר הושגו באמצעות ארגונים צבאיים רשמיים שהקימה. ארגונים אלה היו רשמיים מבחינת האחריות והמרות של ראשי ההנהגה עליהם, על מטרותיהם, על פעולותיהם ועל דרכי הפעולה שלהם, שליטת מוסדות היישוב בתקציבם ובמקרים מסוימים גם מבחינת ההכרה של שלטונות המנדט הבריטי בהם.

מבנה הכוח והתוכניות האופרטיביות להפעלתו הוגדרו בסדרה של פקודות מבנה ארצי שהוצאו על יד ההנהגה מאוקטובר 1939 ועד אפריל 1948. מבנה הכוח ומטרותיו התפתחו אל מול תמונת האיומים הביטחוניים המשתנים.

במקביל ובנוסף פעלו בשדה ההגנה והלחימה העברי בארץ ישראל מחתרות אשר לא סרו למשמעת הנהגת היישוב.

מעשה השפחה

מעשה השִׁפְחָה או סיפורה של שפחה (באנגלית: The Handmaid's Tale, "סיפורה של השפחה") הוא רומן דיסטופי ספקולטיבי מאת הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, שראה אור בשנת 1985. העלילה מתרחשת בעתיד הלא-רחוק, בו חוללו נוצרים פרוטסטנטים קיצוניים הפיכה בארצות הברית והקימו תאוקרטיה טוטליטרית. הספר עוסק בתֵּימוֹת של דיכוי נשים והדרכים שבאמצעותן יכולות נשים להשיג סוכנות אישית. השם מתייחס ל"סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר.

"מעשה השפחה" זכה בפרס המושל הכללי לשנת 1985, וכן בפרס ארתור סי. קלארק הראשון ב-1987. הספר גם היה מועמד לפרס נבולה, פרס בוקר ופרס פרומתאוס. הוא עובד לקולנוע, לטלוויזיה, לרדיו, לאופרה ולתיאטרון.

משטרת היישובים העבריים

משטרת היישובים העבריים (Jewish Settlement Police) הייתה כוח משטרה יהודי חוקי שפעל בחסות הבריטים בתקופת המנדט, והיה חלק ממערך הנוטרות בארץ ישראל.

משטרת המנדט

משטרת המנדט או "כוח המשטרה הפלשׂתינאי" (באנגלית: Palestine Police Force) היה כוח משטרה שפעל בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, וקדם למשטרת ישראל. כוח משטרה זה היה אחד ממספר כוחות שיטור ואכיפת חוק בתקופת המנדט הבריטי, חלקם משטרות מקומיות כמשטרת תל אביב וחלקם ז'נדרמריות כחיל הספר העבר-ירדני, אך להבדיל מהם, המשטרה וכוחות הנוטרים הנספחים אליה, היוו את הארגון המרכזי של שלטונות המנדט הבריטי לאכיפת החוק בתקופת שלטונם. ככזו, שימשה משטרת המנדט בתפקידים היסטוריים חשובים, הן בדיכוי מהומות ופרעות, כגון מאורעות תרפ"ט או המרד הערבי הגדול, והן באכיפת מדיניות הבריטים על היישוב, כולל מאבק נגד המחתרות היהודיות, וכל זאת בנוסף לפעולות שיטור ואכיפת חוק שוטפות על כלל האוכלוסייה. במשטרת המנדט שירת סגל מעורב, שכלל בריטים, ששימשו לרוב בתפקידי פיקוד, ערבים ויהודים. עם הקמת מדינת ישראל היוו 700 מהשוטרים הוותיקים של משטרת המנדט את הבסיס שממנו הוקמה משטרת ישראל.

נוטרייה

נוּטְרִיָּה או נֻטְרִיָּה (שם מדעי: Myocastor coypus) היא מין מכרסם יחיד במשפחת הנוטריים.

אורך גופה של הנוטרייה הוא 45 סנטימטרים, ואורך זנבה הוא 30 ס"מ. משקלה הממוצע הוא ארבעה קילוגרמים. משך ההיריון כ-130 יום, ובכל היריון נולדים בין ארבעה לשמונה ולדות. הנוטרייה ניזונה לרוב מצמח מים ומצמחי גדות. מוצאה מאמריקה הדרומית, ובנוסף ליבשת זו היא נפוצה גם באמריקה הצפונית, באירופה והובאה על ידי האדם לישראל. בית הגידול האופייני לנוטרייה הוא נופי מים.

גופה של הנוטרייה מתאים לשחייה. עיניה, אוזניה ונחיריה ממוקמים בחלק העליון של ראשה, הבולט מהמים בעת שהיא שוהה בתוכם. ברגליה האחוריות קרומי שחייה. הרגליים הקדמיות חסרות קרומי שחייה, אך משמשות להליכה, אחיזת מזון ולסירוק וניקוי הפרווה. זנבה דומה לזנב חולדה.

הנוטרייה מסתגלת בהצלחה לאזורי מחיה מגוונים משום הסתפקותה במועט. לצורך קיומה היא זקוקה למקווה מים קטן ולמזון צמחי הגדל במים או על הגדה הסמוכה. מרבית פעילותה מתרחשת בלילה. הנקבה ממליטה את גוריה כשהם מכוסי פרווה ועיניהם פקוחות. בתום חודשיים של טיפול האם, הם נעשים עצמאים.

האדם עושה שימוש רב בפרוותה היפה של הנוטרייה, והיא הובאה על ידיו למקומות שונים בעולם וגם לישראל. נוטריות רבות נמלטו מהשבי והתרבו בטבע בכמויות גדולות. סברה שגויה היא כי בישראל הופסק גידולה בשל התפתחות לא טובה של הפרווה במזג האוויר הארצישראלי, אך קיים מכתב לחברי קיבוץ חולתה מחברת פרוות אירופאית המעיד כי טיב הפרווה הוא מהאיכות המעולה ביותר, אולם מכיוון שבכל אירופה החלו מגדלים נוטריות לפרווה, קנייה מהארץ הייתה לא כלכלית. הנוטרייה חופרת מחילות בגדת המים הגורמות נזק רב לבריכות הדגים. כמו כן, בשנים בהן נפגעה אוכלוסיית הטורפים בארץ עקב הרעלות, גדלה מאוד אוכלוסיית הנוטריות ונגרם נזק רב גם לגידולי ירק.

נוקטה

נוקטה (בערבית: نقطة, באנגלית: Nukta) היא נקודה או נקודה מרכזית; וגם נקודת משמר: תחנת נוטרים, או תחנת משטרה בתקופת המנדט הבריטי.

מקור השם - ערבי שמי. על פי ההיסטוריון אריה יצחקי פרוש השם הוא "נקודה". פרוש נוסף: נקודת משטרה, תחנת משמר, תחנת משטרה או תחנת מכס בה ישבו מוכסים. השם היה מקובל בתקופת השלטון הטורקי ועבר לשימוש גם בתקופת המנדט הבריטי. גם השלטונות של מדינות ערב בסביבות ארץ ישראל השתמשו במושג נוקטה וכך יש נוקטה ירדנית בנהריים, נוקטה מצרית בראס מוחמד שבסיני ועוד. בתקופת המנדט הוחזקו בנוקטות שבישובים כלי הנשק החוקיים.

נפילת שבעת הנוטרים

נפילת שבעת הנוטרים היה אירוע שבו נפלו שבעה נוטרים סמוך לעיירה הערבית יאזור, בדרך המובילה מתל אביב לירושלים, ב-22 בינואר 1948 (י"א בשבט ה'תש"ח). שמות הנוטרים (לפי סדר א"ב): מנחם אבטיחי, דוד אבניצקי, צבי זעירא, יעקב עולמי, יצחק קורדובה, קלמן רוזנבלום ואליהו "אליק" שמיר.

המנדט הבריטי משטרת המנדט
מפקדי המשטרה פרסי בראמליהנרי טיודורארתור סטפן מאברוגורדאטורוי ספייסראלן סונדרסג'ון מורי ריימר-ג'ונסויליאם ניקול גריי MandatePoliceBedge
יחידות צבא
ומשטרה קשורות
המשטרה המעולההז'נדרמריה הבריטיתחיל הספר העבר-ירדנימשטרת היישובים העברייםכלניותמחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדטמשטרת תל אביבהמשטרה הניידת • הנוטרים • המשמר הנע
אישים אברהם זלינגרתומאס ג'יימס וילקיןריימונד אוסוואלד קפראטההרברט דאוביגיןרוי פאראןג'פרי מורטוןדאגלס דאףצ'ארלס טגארטפאיז ביי אל-אידריסי‎הנרי טיודורויליאם דוביברנרד פרגוסוןשלמה שיףדוד תדהרחביב כנעןגרו גראירחמיאל ירון
אירועים בולטים מאורעות תר"פמאורעות תרפ"אמאורעות תרפ"טמאורעות אוקטובר 1933המרד הערבי הגדולמבצע עוגןסטרומההשבת השחורהאקסודוס (אוניית מעפילים)המצור על גבעת חייםפרשת הרצח בחולות תל נוףרצח ארלוזורוב
מבנים ואתרים מגרש הרוסיםבווינגרדמצודות טגארטגדר הצפון
ראו גם המנדט הבריטימשטרת ישראל • פורטל היישוב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.