נוויל צ'מברליין

ארתור נוויל צ'מברלייןאנגלית: Arthur Neville Chamberlain‏; 18 במרץ 18699 בנובמבר 1940) היה מדינאי בריטי מהמפלגה השמרנית, ראש ממשלת בריטניה בתקופה של טרום מלחמת העולם השנייה ובשנה הראשונה להתנהלותה (1939–1940).

נוויל צ'מברליין
Neville Chamberlain
Right Honourable Neville Chamberlain. Wellcome M0003096
נוויל צ'מברליין, 1923
לידה 18 במרץ 1869
ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת
פטירה 9 בנובמבר 1940 (בגיל 71)
הקפילד , הממלכה המאוחדת
מדינה הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
מפלגה המפלגה השמרנית
בת זוג אן צ'מברליין
ראש ממשלת בריטניה ה־40
28 במאי 193710 במאי 1940
(3 שנים)
מונרך בתקופה ג'ורג' השישי
יושב ראש המפלגה השמרנית
27 במאי 19379 באוקטובר 1940
(3 שנים ו-19 שבועות)
שר האוצר של בריטניה
5 בנובמבר 193128 במאי 1937
(5 שנים ו-29 שבועות)

ילדות, נעורים ותחילת הקריירה הפוליטית

DirectorOfNationalServiceNevilleChamberlain--nsillustratedwar03londuoft
נוויל צ'מברליין, 1917

צ'מברליין נולד בעיר ברמינגהאם כבנו הבכור של ראש העיר דאז, ג'וזף צ'מברליין מנישואיו השניים. מנישואיו הראשונים של אביו נולד אחיו למחצה של צ'מברליין, סר אוסטן צ'מברליין, אף הוא מדינאי, בזכות עצמו, וחתן פרס נובל לשלום.

בשנת 1915 נבחר צ'מברליין לראש העיר ברמינגהאם, לאחר קריירה מוצלחת בתחום העסקי, תפקיד בו שימש אביו כ-40 שנים קודם לכן. הוא שירת כשר האוצר בין 1923 ו-1924, ושוב בין השנים 1931 ו-1937, והיה שר הבריאות בשנת 1923 ושוב בין 1924 ל-1929 ובשנת 1931. הוא הפך לראש ממשלת בריטניה ב-28 במאי 1937 לאחר התפטרותו של קודמו בתפקיד, סטנלי בולדווין. מספר ימים לאחר מכן מונה גם לראש המפלגה השמרנית.

מדיניות החוץ בתקופתו

עם עלייתו לשלטון החליט צ'מברליין לקחת חלק פעיל יותר מקודמו במדיניות החוץ, והחל בכך ששלח את איש סודו, הלורד הליפקס, שמונה לאחר מכן לשר החוץ, לפגישה עם היטלר, שהתקיימה ב-19 בנובמבר 1937. הפגישה אותתה להיטלר כי ראש הממשלה הבריטי מאמין בפייסנות (Appeasement), מדיניות שנקטו מדינאים צרפתים ובריטים מאותה התקופה, ולפיה, אם ימולאו דרישותיו של היטלר, הרי שזה לא יפתח במלחמה נוספת, דבר שממנו חששו הפייסנים. תפיסתו של צ'מברליין את היטלר הייתה תפיסה נאיבית, והוא לא הבין עד כמה מוכן היטלר לשקר ולרמות כדי להשיג את מטרותיו, עד שהיה מאוחר מדי. הייתה זו התנגשות בין הג'נטלמן האנגלי המושלם, העומד במילתו, ובין מדינאי ערמומי ומתוחכם, הלומד כל חולשה של העומד מולו במשא ומתן, ומנצל אותה עד תומה.

צ'מברליין נקט לכל אורך כהונתו במדיניות הפיוס, והדבר ניכר הן ביחסו להיטלר בעת החתימה על הסכם מינכן, והן במדיניות הספר הלבן של 1939 בניסיון לרצות את ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב.

מדיניות הפייסנות של צ'מברליין ניכרת יותר מכל בהסכמתו לסיפוח צ'כוסלובקיה, כפי שנקבע בהסכם מינכן (וכפי שיפורט להלן), אולם את השלמתו של צ'מברליין עם מעשיו של היטלר, מעשים שהפרו חוזה חתום (חוזה ורסאי), ניתן היה לראות עוד בשנים שלפני חתימת הסכם מינכן. בשנים אלו התחמש הוורמאכט מעל ומעבר למותר לו, ברוכשו ובבנותו צוללות, טנקים ומטוסי קרב רבים. במרץ 1938 ביצע היטלר את האנשלוס (סיפוח אוסטריה) כשצרפת, ברית המועצות ובריטניה של צ'מברליין מתבוננות בנעשה באפס מעשה, ויתרה מכך, בעת שהתקדמה גרמניה לעבר סיפוחה האלים של אוסטריה, נשא צ'מברליין נאום בבית הנבחרים ובו אמר כי אינו מתכוון להתערב בהסכמה בין שני מדינאים (היטלר, וראש הממשלה האוסטרי קורט שושניג) שמטרתה לשפר את היחסים בין שתי המדינות. הערה זו הראתה על אחת מן השתיים – אדישות עילאית לנעשה מחוץ לבריטניה, או נאיביות שאין שנייה לה. פרשנויות מאוחרות יותר טענו שהיה מפוכח ביחס ליכולתה של בריטניה לצאת למלחמה באותה עת והעדיף לשמור על רגיעה אך בה בעת השקיע מרץ רב בהצטיידות ובבניית תעשיית הנשק האנגלית.

דרישתו הבאה של היטלר הייתה מכוונת לעבר צ'כוסלובקיה. היטלר טען כי חלק ניכר מצ'כוסלובקיה (המכונה "חבל הסודטים") הוא בעל רוב של תושבים ממוצא אתני גרמני, וכי יש לספחם ל"רייך". אין לדעת עד כמה העריך צ'מברליין את נחישותו של היטלר, ועד כמה ידע על שאיפותיו הטריטוריאליות, אולם ברור כי בשלב זה כוחו של הוורמאכט נתפס כגדול בהרבה מזה שהיה בפועל, ובכל אופן, כגדול מכוחה של בריטניה באותה עת, וזאת הן אצל הבריטים (מה שגרם לחוסר נחישות, ולגמישות במשא ומתן), והן אצל היטלר עצמו (אשר העריך את כוחו הערכת יתר, ולכן ניהל מדיניות אגרסיבית ותוקפנית מתוך הערכה כי אם יהיה עימות – ינצח בו). להערכה זו לא היה שותף המטה הכללי הגרמני, אשר גורמים מרכזיים בו קשרו קשר להדחתו של היטלר אם זה יורה על פתיחה במלחמה, בה העריכו כי הוורמאכט לא יוכל לעמוד כנגד צבאות בריטניה וצרפת. לא ניתן להמעיט גם בחשיבות כוחו של הצבא הצ'כוסלובקי, אשר היה צבא מודרני וממוכן, אשר ביצר את גבולו עם גרמניה, והיה באפשרותו באותה העת להתנגד בצורה ראויה לכוח הפולש, עד לקבלת הסיוע מצרפת ומבריטניה.

הסכם מינכן

אל מול דרישותיו של היטלר בעניין צ'כוסלובקיה, שהלכו ונעשו בעלות אופי תוקפני, הגיב צ'מברליין בתערובת של הססנות ופייסנות. משנתן היטלר אולטימטום לפיו על הצ'כים למסור לידיו את חבל הסודטים עד ליום 28 בספטמבר 1938, הגיב צ'מברליין בנאום לאומה בו השתקפה סלידתו ממלחמה ורצונו למנוע אותה בכל מחיר: "מה איום, דמיוני ובלתי מתקבל על הדעת שאנו חופרים כאן חפירות ומודדים מסכות גז בגלל מריבה בארץ רחוקה ובין אנשים שאין אנו יודעים עליהם דבר... מלחמה היא דבר איום, ומן ההכרח שיהיה לנו ברור מאוד, בטרם נפתח בה, כי באמת עניינים גדולים הם המונחים על הכף". ברוח זו שלח היטלר לצ'מברליין מכתב נוסף בו הציע כינוסה של ועידה, לדיון במשבר שהעלו דרישותיו. בוועידה ישתתפו נציגי ארבע מעצמות – צ'מברליין עצמו, ראש ממשלת צרפת דאלאדיה, ה"דוצ'ה" האיטלקי מוסוליני וה"פיהרר" הגרמני היטלר.

בינתיים המשיכו הצדדים להיערך למלחמה, להזיז את כוחותיהם אל קווי הגבול, ולגייס את צבאותיהם. בלונדון נחפרו מקלטים, ובפריז היו תחנות הרכבת מלאות באנשים המנסים לצאת מן העיר. האווירה הייתה כשל ערב מלחמה.

הוועידה עצמה החלה ב-29 בספטמבר בשעת הצהריים. מהלכה היה פשוט למדי. היא כללה הסכמה פורמלית לתת להיטלר את כל אשר יבקש, כהסכמה, כביכול להצעתו של "המתווך הנייטרלי" מוסוליני, אשר נוסחה במשרד החוץ הגרמני. היטלר סירב אף לדון בשאלות כגון מתן פיצויים לצ'כוסלובקיה על הרכוש שנגזל ממנה, או מתן אפשרות לצ'כים אתניים שיצאו מן החבל לקחת עמם את רכושם. היטלר סירב לאפשר אף הימצאותו של נציג צ'כי בוועידה עצמה, אך הוסכם כי נציג כזה יוכל לחכות "בחדר הסמוך". עם סיום הוועידה נלקחה מפה לנציגים צ'כים אלו, ועליה סומנו החלקים שעל צ'כיה למסור מיד לידי היטלר.

הסכם מינכן
צ'מברליין מנופף בהסכם, 30 בספטמבר 1938

בשעות הקטנות של ליל ה-29-30 בספטמבר חתמו הצדדים על הסכמי מינכן. לאחר החתימה התעקש צ'מברליין להמשיך ולדון עם היטלר בעניינים הנוגעים לשלום העולם, והחתים אותו על פיסת נייר בה נאמר כי בריטניה וגרמניה מתחייבות שלא לצאת לעולם למלחמה זו נגד רעותה.

צ'מברליין שב ללונדון במטוס, ונשא נאום בפני קהל נלהב בשדה התעופה. כשהוא אוחז במטרייה שחורה (שהפכה לסמל לכניעה המבישה, ולדימוי הוויזואלי המזוהה ביותר עם אישיותו של צ'מברליין עד ימינו אלו) הכריז את הכרזתו הידועה לשמצה כי הוא הביא לעולם "שלום בדורנו", ונופף בפיסת הנייר עליה חתם היטלר. ההסכם זכה לשבחים נלהבים הן בבריטניה והן בעולם. בין המשבחים היו האפיפיור פיוס האחד עשר, ראש ממשלת אירלנד אמון דה ולירה, ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט. צ'מברליין זכה לשיאים של פופולריות מבית, והתקבל כמנצח אצל המלך ג'ורג' השישי. היחיד באותו הזמן שהתנגד בנחרצות להסכם מינכן היה וינסטון צ'רצ'יל, שדעותיו לא נשמעו באותו זמן, אשר הגיב ואמר: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה".

תפקידו של נוויל צ'מברליין לאחר הסכם מינכן

גם לאחר הסכם מינכן המשיך צ'מברליין במדיניות של שב ואל תעשה, וזאת אף לאחר שהיטלר, תוך הפרה גסה של כל הסכם שנערך עמו, "פרש את חסותו" על מה שנותר מצ'כיה ומסלובקיה, במרץ 1939. רק שלושה ימים לאחר סיפוח צ'כוסלובקיה הגישה הממשלה הבריטית "מחאה רשמית" לגרמניה.

ה"באה בתור" ברשימת הכיבושים הטריטוריאליים שסימן לעצמו היטלר הייתה פולין. במרץ 1939, בסמוך ליום הולדתו השבעים, הבין צ'מברליין כפי הנראה, כי אין מנוס מהחלטה תקיפה בעניין זה, וכי הדרך בה ניסה לצעוד עד עתה תוביל אך לאסון. ב-31 במרץ 1939, שבועיים ויומיים לאחר כניסת הכוחות הגרמניים לפראג, נשא צ'מברליין נאום בו הבהיר כי בריטניה תפעל בכוח כנגד כל פעולה שתאיים על עצמאות פולין. הדרך למלחמת העולם השנייה נסללה עתה באופן רשמי.

אין לדעת עד כמה ניסה צ'מברליין מלכתחילה לנצל את הזמן שיקנה עבורו הסכם מינכן על מנת להביא לחימושה מחדש והתעצמותה הצבאית של בריטניה. (ואומנם, בתקופה זו, שיפרה בריטניה במידת מה את מוכנותה הצבאית למלחמה הממשמשת ובאה) ועד כמה היה קורבן לרטוריקה הפייסנית שלו עצמו. מכל מקום, עם כניסתו של היטלר לפראג, ודרישותיו הטריטוריאליות בפולין, היה צ'מברליין נחוש בדעתו לעשות כל שביכולתו על מנת לעצרו.

כאשר פלשה גרמניה לפולין ב-1 בספטמבר 1939, נתן צ'מברליין אולטימטום לגרמניה להסיג את כוחותיה. משפקע האולטימטום, בצהרי יום 3 בספטמבר, הכריז צ'מברליין כי בריטניה מצויה במלחמה. בנאום בבית הנבחרים שנשא באותו היום הודה צ'מברליין כי כל עמלו במשך שנים היה לשווא, והודיע כי מעתה יקדיש את כל כוחו ומרצו למיגורו של ההיטלריזם. הוא לא זכה לכך.

הכרזת מלחמה

הכרזת מלחמה
צ'מברליין מכריז מלחמה על גרמניה ב-3 בספטמבר 1939.

בתאריך 3 בספטמבר 1939, צ'מברליין הכריז מלחמה על גרמניה:

אני מדבר אליכם מחדר הקבינט ברחוב דאונינג 10. הבוקר מסר השגריר הבריטי בברלין לממשלת גרמניה הודעה אחרונה האומרת כי אם לא נשמע מהם עד השעה 11 באותו היום על כך שהם מוכנים להסיג מיידית את כוחותיהם מפולין ישרור מצב של מלחמה בינינו. אני חייב לומר לכם שעד עכשיו לא התקבלה שום התחייבות לכך, ולפיכך המדינה שלנו נמצאת כעת במצב מלחמה עם גרמניה.

אתם יכולים לדמיין איזו מכה קשה זאת בשבילי, לאחר שהמאבק הארוך שניהלתי להשגת השלום כשל. עם זאת איני מאמין שיש משהו נוסף או כל דבר אחר שיכולתי לעשות להביא לתוצאה טובה יותר. עד לרגע אחרון היה בהחלט אפשרי להגיע להסדר מכובד בדרכי שלום בין גרמניה ופולין, אבל היטלר לא הסכים לכך. הוא קיבל החלטה לתקוף את פולין, מה שלא יהיה, ולמרות שעכשיו הוא אומר שהוא הגיש הצעות הגיוניות (אשר נדחו על ידי הפולנים), זאת אינה אמירה אמיתית.

ההצעות מעולם לא הוצגו לפולנים או לנו, ועל אף שהודיעו על כך בשידור בגרמניה ביום חמישי בלילה, היטלר לא חיכה לשמוע תגובה עליהן, אלא הורה לחייליו לחצות את הגבול הפולני למחרת בבוקר. המעשים שלו מראים באופן משכנע שאין שום סיכוי לצפות שהאיש הזה יוותר אי פעם על ההתנהלות של שימוש בכוח להשגת רצונו. ולפיכך ניתן לעצרו רק בכוח.

אנחנו וצרפת ממלאים היום את התחייבותנו לצאת לעזרתה של פולין, אשר באומץ רב מתנגדת להתקפה מרושעת וללא כל התגרות על אנשיה. יש לנו מצפון נקי, עשינו את כל מה שכל מדינה הייתה יכולה לעשות על מנת לכונן שלום. המצב שבו לא ניתן לבטוח באף מילה של מנהיג גרמניה, ושום מדינה אינה יכולה להרגיש את עצמה בטוחה, הפך לבלתי נסבל. ועכשיו, משקיבלנו החלטה לסיים מצב זה, אני יודע שאתם תיטלו את חלקכם בשלווה ובאומץ.

התפטרות וסיום הקריירה

לאחר כיבושה של פולין בידי הנאצים, החלה תקופה בת כחצי שנה של "המלחמה המדומה" או בגרמנית "זיצקריג". במהלך תקופה זו ביצע הצבא הבריטי מספר מבצעים כושלים, בהם מבצע נפל, באפריל 1940 לכיבוש צפון נורווגיה לאחר כיבוש דרום המדינה על ידי הגרמנים. הכישלון הצורב בנורווגיה הביא למשבר קואליציוני, ולקריאות להתפטרותו של צ'מברליין. ב-7 במאי 1940, נשא חבר הבית ליאופולד אמרי (לאחר מכן השר האחראי לענייני המזרח הרחוק במהלך יתר המלחמה, ובאופן מפתיע היה אף אביו של הבוגד ג'ון אמרי) נאום בו ייחס את האחריות לכישלון לצ'מברליין באופן אישי וסיים במילותיו המפורסמות של אוליבר קרומוול אל חברי "הפרלמנט הארוך": "ישבת יותר מדי על כסאך בהתחשב בתועלת שהבאת. הסתלק, אני אומר, ותן לנו לסיים עמך. למען השם – לך". גם ראש הממשלה בזמן מלחמת העולם הראשונה דייוויד לויד ג'ורג' אמר: "ראש הממשלה צריך לתת דוגמה להקרבה, כי אין דבר שיכול לתרום לניצחון במלחמה זו יותר מאשר אם הוא יקריב את חותם שלטונו".

בעקבות ההתמרמרות גברו הקריאות להקמת ממשלת אחדות לאומית בהשתתפות מפלגת הלייבור. אנשי הלייבור הסכימו להצטרף לממשלה, אך לא תחת צ'מברליין. ב-10 במאי 1940 החלה הפלישה הגרמנית להולנד, בלגיה וצרפת. עוד באותו יום הגיש צ'מברליין את התפטרותו למלך ופינה את מקומו כראש הממשלה לווינסטון צ'רצ'יל. עם זאת, הודיע כי הוא יוסיף להחזיק בתפקיד ראש המפלגה השמרנית ושר האוצר. מנהיגים רבים מן הליברלים ומהלייבור ואף חברים רבים מהמפלגה השמרנית, הודיעו כי יסרבו לשבת בממשלה בה לצ'מברליין כוח כה רב. צ'רצ'יל נענה להם ומינה אותו לשר האחראי על מועצת המלך – תפקיד טקסי בעיקרו.

שבור נפשית הוא סבל גם מהידרדרות בריאותית, וביולי אותה שנה נאלץ לעבור ניתוח להסרת גידול סרטני בבטנו. ב-3 באוקטובר הכריחה אותו מחלתו לוותר על התפקידים שבהם החזיק עד אותה עת[1]. ב-9 בנובמבר נפטר.

ב-12 בנובמבר 1940 נשא וינסטון צ'רצ'יל נאום בפרלמנט, ובו הספיד את צ'מברליין באלו המילים:

נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון. אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם – אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צ'מברלין התפטר. - צ'רצ'יל מנהיג השמרנים. - בווין לקבינט המלחמה, דבר, 6 באוקטובר 1940
30 בספטמבר

30 בספטמבר הוא היום ה-273 בשנה בלוח הגרגוריאני (274 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 92 ימים.

9 בנובמבר

9 בנובמבר הוא היום ה-313 בשנה בלוח הגרגוריאני (314 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 52 ימים.

אדואר דאלאדיה

אדואר דאלאדיה (בצרפתית: Édouard Daladier; ‏18 ביוני 1884 - 10 באוקטובר 1970) היה פוליטיקאי צרפתי, ראש ממשלת צרפת בתחילת מלחמת העולם השנייה.

אה"מ בלפסט

אה"מ בלפסט (באנגלית: HMS Belfast), הייתה סיירת קלה של הצי המלכותי הבריטי. היא אחת משתי ספינות שהיוו את תת-סדרת הסיירות הבריטיות "טאון" (Town), יחד עם אה"מ "אדינבורו". הבלפסט היא כיום מוזיאון צף בלונדון.

אמנת וושינגטון הגבילה את סדרת הסיירות טאון לפחות מ-10,000 טון. במקור תוכננו הספינות לשאת תותחים 4-קניים בקוטר "6, אך בעיות בבניה גרמו להמרת התכנון לשימוש בגרסאות משופרות של התותחים התלת-קניים מסדרות קודמים של האונייה. התותחים המשופרים היו קלים יותר מקודמיהם, והמשקל שנחסך שימש לשיפור שריון האונייה והגנות הנ"מ שלה.

"בלפסט" הושקה ביום פטריק הקדוש ב-1938 במספנה "הרלאנד אנד וולף" בבלפסט על ידי אשתו של ראש הממשלה דאז, נוויל צ'מברליין. בזמנו, עלות האונייה הכוללת עמדה על 2,141,514 ליש"ט. האונייה נכנסה לשירות הצי הבריטי באוגוסט 1939 בפיקודו של הקפטן ג. א. סקוט וסופחה לשייטת הסיירות ה-18.

אוסטן צ'מברליין

סר ג'וזף אוסטן צ'מברליין (Sir Joseph Austen Chamberlain;‏ 16 באוקטובר 1863 – 17 במרץ 1937) היה מדינאי בריטי, אחיו-למחצה של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין וחתן פרס נובל לשלום (על חלקו בהסכמי לוקרנו).

אלק דאגלס-יום

אלכסנדר פרדריק דאגלס-יום, ברון יום מהירסל (באנגלית: Alexander Frederick Douglas-Home, Baron Home of the Hirsel להאזנה (מידע • עזרה);‏ 2 ביולי 1903 – 9 באוקטובר 1995) היה מדינאי בריטי מהמפלגה השמרנית שכיהן כראש ממשלת בריטניה מאוקטובר 1963 ועד אוקטובר 1964. הוא ראוי לציון בשל היותו ראש הממשלה האחרון שכיהן בתפקידו בעודו יושב בבית הלורדים, לפני שוויתר על מעמד האצולה שלו וישב בבית הנבחרים לשארית תקופת כהונתו. בכל אופן, המוניטין שלו התבסס יותר על שני פרקי הזמן שבהם הוא כיהן כשר החוץ מאשר על כהונתו הקצרה יחסית כראש הממשלה.

תוך שש שנים מאז כניסתו לבית הנבחרים ב-1931 היה דאגלס-יום לעוזר הפרלמנטרי של נוויל צ'מברליין והוא חווה ממקור ראשון את מאמציו של צ'מברליין כראש הממשלה לשמור על השלום באמצעות יישום מדיניות הפיוס בשנתיים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב-1940 אובחנה אצלו שחפת בעמוד השדרה והוא סבל משיתוק למשך שנתיים. עד השלבים האחרונים של המלחמה הוא החלים באופן מספיק כדי לחדש את הקריירה הפוליטית שלו, אך איבד את מושבו בבית הנבחרים בבחירות הכלליות בבריטניה ב-1945. ב-1950 הוא זכה במושבו מחדש, אך שנה לאחר מכן הוא עזב את בית הנבחרים, כאשר בעקבות מותו של אביו, הוא ירש את תואר האצולה שלו ולפיכך עבר להיות חבר בבית הלורדים בתור רוזן יום ה-14. בממשלותיהם של וינסטון צ'רצ'יל, אנתוני אידן והרולד מקמילן הוא מונה לשורה של תפקידים שבהדרגה היו בכירים יותר ויותר, כולל מנהיג סיעת הממשלה בבית הלורדים ושר החוץ. בזה האחרון, בו הוא כיהן בין השנים 1960 – 1963, הוא תמך בארצות הברית בפתרון משבר הטילים בקובה והיה זה שחתם בשמה של בריטניה על האמנה למניעת ניסויים גרעיניים באטמוספירה, בחלל החיצון, ותחת פני המים באוגוסט 1963.

באוקטובר אותה שנה התפטר מקמילן מתפקידו כראש הממשלה מטעמי בריאות ודאגלס-יום נבחר להחליפו. בשנות השישים של המאה ה-20 כבר לא היה מקובל שראש הממשלה יהיה חבר בית הלורדים ודאגלס-יום ויתר על תואר האצולה שלו והתמודד בהצלחה בבחירות על מושב בבית הנבחרים כסר אלק דאגלס-יום. אופן מינויו לתפקיד היה שנוי במחלוקת ושניים מחברי הקבינט של מקמילן סירבו לכהן בתפקידם תחתיו. מצדה של מפלגת הלייבור נמתחה עליו ביקורת כאריסטוקרט, חסר קשר עם בעיותיהם של פשוטי העם והוא הצטייר כנוקשה בראיונות בטלוויזיה בהשוואה למנהיג הלייבור, הרולד וילסון. כראש הממשלה נותרו הליכותיו וחזותו החיצונית של דאגלס-יום אריסטוקרטיים ומיושנים. הבנתו את תחום הכלכלה הייתה חלשה והוא נתן לשר האוצר שלו, רג'ינלד מאודלינג, חופש בניהול ענייני הכספים. דאגלס-יום נהנה לטפל בענייני החוץ, אך בשנת כהונתו כראש הממשלה לא היו משברים רציניים לטפל בהם. שר החוץ שלו, ראב בטלר, לא בלט באנרגטיות שלו. בקשתה של בריטניה להצטרף אל האיחוד האירופי כבר נתקלה בוטו מצד של נשיא צרפת, שארל דה גול, משבר הטילים בקובה כבר נפתר ושאלת מעמדה של ברלין כבר איבדה מחשיבותה. תהליך הדה-קולוניזציה נכנס כבר לשגרה והמשברים הנוגעים לרודזיה ולדרום אפריקה התרחשו מאוחר יותר.

מעמדה של המפלגה השמרנית, שהייתה בשלטון מאז 1951 התדרדר כתוצאה מפרשת פרופיומו, שערורייה על רקע מיני שבה היה מעורב מזכיר ההגנה ב-1963 ובעת מינויו של דאגלס-יום כראש הממשלה נראה היה שהיא הולכת לקראת תבוסה בבחירות. תקופת כהונתו של דאגלס-יום הייתה השנייה הקצרה ביותר מבין כל תקופות הכהונה של כל ראשי ממשלת בריטניה במאה ה-20 והיא נמשכה שנה פחות יומיים. בין צעדי החקיקה שעברו במהלך כהונתו כראש הממשלה ניתן למנות את חוק תחזוקת המחיר החוזרת (Resale price maintenance), שהורידה את עלויות הצריכה בניגוד לאינטרסים של יצרני המזון ושאר מוצרי הצריכה.

לאחר ההפסד הדחוק בבחירות 1964 התפטר דאגלס-יום מתפקידו כמנהיג המפלגה השמרנית וכך מיסד תהליך חדש וגלוי יותר של בחירת מנהיג המפלגה. בין השנים 1970 – 1974 הוא שימש כשר החוץ בממשלתו של אדוארד הית'. לאחר תבוסת ממשלת הית' בבחירות 1974 הוא שב לבית הלורדים וכבר לא שימש בתפקידים פוליטיים בולטים.

ברמינגהאם

ברמינגהאם (באנגלית: Birmingham, להאזנה (מידע • עזרה)) היא העיר השנייה בגודלה בממלכה המאוחדת אחרי לונדון. היא אחת המטרופולינים של בריטניה, והיא נמצאת במרכז מטרופולין West Midlands County, במרכז אנגליה (בעבר הייתה במחוז וורוויקשייר). נכון ל-2015, מתגוררים בה כ-1.1 מיליון איש.

העיר זכתה לתהילה כמובילת המהפכה התעשייתית באנגליה ובעקבות זה קיבלה את הכינוי "סדנת העבודה של העולם" או "עיר אלף המלאכות". גם לאחר שחשיבותה התעשייתית והכלכלית של העיר ירדה, ברמינגהאם עדיין נחשבת לעיר השלישית בחשיבותה בתחום התעשייה והמסחר בבריטניה ובמקום ה-21 בחשיבותה באירופה כולה.

ה' בתשרי

ה' בתשרי הוא היום החמישי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ה' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

ה'תרצ"ט

ה'תרצ"ט (5699) או בקיצור תרצ"ט היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-26 בספטמבר 1938, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 13 בספטמבר 1939. שנה מסוג בחג, איננה מעוברת, ואורכה 353 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

וינסטון צ'רצ'יל

סר וינסטון לאונרד ספנסר-צ'רצ'יל (באנגלית: Sir Winston Leonard Spencer-Churchill‏; 30 בנובמבר 1874 – 24 בינואר 1965) היה פוליטיקאי ומדינאי בריטי שכיהן כראש הממשלה בשתי תקופות כהונה, בין השנים 1940–1945 ושוב בין השנים 1951–1955. לאחר קריירה ארוכה כקצין בצבא, עיתונאי צבאי, סופר, היסטוריון ופוליטיקאי, עלה צ'רצ'יל לשלטון בעקבות התבוסות המוקדמות במלחמת העולם השנייה. בשבתו כראש ממשלה הנהיג את העם הבריטי ואת העולם החופשי במאבקם נגד גרמניה הנאצית.

צ'רצ'יל נולד באוקספורדשייר שבאנגליה למשפחה נוצרית-אנגליקנית. התגייס לצבא הבריטי ושירת כקצין בגייסות הבריטיים בהודו, בסודאן ובדרום אפריקה. הוא כתב על חוויותיו בשדות הקרב של האימפריה למספר עיתונים בלונדון. כתביו אלו, ובייחוד תיאור בריחתו הנועזת מפרטוריה, פורסמו כספרים וקנו לו את פרסומו הראשוני שהביא לבחירתו לפרלמנט כשמרני ב-1900. צ'רצ'יל התקדם במהירות בפוליטיקה הבריטית ולאחר שחצה את קווי המפלגה, נבחר כליברלי לנשיא לשכת המסחר, שר הפנים ולבסוף גם שר הצי, תפקיד בו כיהן במהלך מלחמת העולם הראשונה.

לאחר כישלונו בניהול מערכת גליפולי העקובה מדם, איבד את בכירותו הפוליטית ולבסוף גם את מושבו בפרלמנט. בשנת 1916 חזר לשורות הצבא ושימש כמפקד גדוד בקווי החפירות של מדינות ההסכמה בצרפת. בשנת 1917 שב לשרת כשר בממשלת הוד מלכותו (מוכר יותר כשר המושבות ב-1921, עם פרסום "הספר הלבן של צ'רצ'יל"). בשנת 1924 הוא שב לשורות המפלגה השמרנית ומונה לשר האוצר בממשלתו של סטנלי בולדווין, תפקיד בו כיהן עד שנת 1929.

בשנות השלושים שהה צ'רצ'יל במדבר הפוליטי, בין היתר בעקבות התנגדותו למתן אוטונומיה גדלה והולכת להודו, וכן בשל התנגדותו לוויתורו של אדוארד השמיני על כס המלוכה. בתקופה זאת החל להזהיר מפני סכנת התחמשותה של גרמניה תחת שלטון הנאצים, אך ממשלתו של נוויל צ'מברליין, חבר מפלגתו של צ'רצ'יל, הובילה קו פייסני אל מול התעצמות גרמניה של היטלר. בשנת 1939, עם פרוץ המלחמה והתאמתות אזהרותיו של צ'רצ'יל, הוא שב לממשלה ומונה בשנית לשר הימייה.

לאחר התפטרותו של צ'מברליין ולאחר מאבק פוליטי קצר, מונה צ'רצ'יל לראש ממשלת הממלכה המאוחדת. הוא הוביל את בריטניה במהלך הבליץ ובשנים הקשות של 1940–1941, בהן עמדה כמעט לבדה אל מול הרצחנות הנאצית. נאומיו בתקופה זאת רוממו את רוחם של הבריטים ונזכרים עד היום כיצירות בולטות של הרטוריקה בשפה האנגלית. בייחוד בולטים נאומיו "דם, עמל, יזע ודמעות" ו"לעולם לא ניכנע".

בבחירות של 1945, שנערכו לאחר כניעת הנאצים, הודח צ'רצ'יל וממשלתו הוחלפה בממשלת לייבור בראשות אטלי. הוא המשיך להוביל את השמרנים באופוזיציה לממשלתו של אטלי, וניצל את מעמדו כדי להזהיר מפני התעצמותה של ברית המועצות. בשנת 1951 נבחר בשנית לראשות הממשלה, אולם לאחר שלקה בשבץ מוחי ב-1953 חלה הידרדרות בבריאותו, ובשנת 1955 נאלץ להתפטר מראשות הממשלה. צ'רצ'יל נפטר בשנת 1965, והלווייתו הייתה לאחד מכינוסי המדינאים הגדולים בהיסטוריה.

זכה בפרס נובל לספרות על ספרי ההיסטוריה שכתב ומעט לפני מותו הוכרז כאזרח כבוד של ארצות הברית, כבוד שניתן רק לשבעה אישים נוספים מאז ומעולם. צ'רצ'יל הוכתר במספר סקרי דעת קהל לבריטי הגדול ביותר בכל הזמנים. הוא נחשב לאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית ולאחד מגדולי המדינאים והרטוריקנים במאה ה-20.

ועדת פיל

ועדת פִּיל (באנגלית: Peel Commission) הייתה ועדת חקירה מלכותית שהוקמה באוגוסט 1936 על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת במטרה לחקור את הסיבות למרד הערבי הגדול בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי, ולהמליץ על צעדים לעתיד. יושב ראש הוועדה היה לורד ויליאם רוברט פיל, הרוזן הראשון לבית פיל (1st Earl Peel). את הוועדה מינה ויליאם אורמסבי-גור, שר המושבות בממשלתו של נוויל צ'מברליין.

ועידת מינכן

ועידת מינכן הייתה ועידת פסגה שכונסה ב- 29 בספטמבר 1938, לפני מלחמת העולם השנייה, בין אדולף היטלר (פיהרר גרמניה הנאצית), נוויל צ'מברליין (ראש ממשלת בריטניה) אדואר דאלאדיה (ראש ממשלת צרפת) ובניטו מוסוליני (שליטה של איטליה הפאשיסטית). בוועידה נידונה דרישתו של היטלר לספח לגרמניה את חבל הסודטים, שלא היה שטח בריבונות גרמנית ושמאז הסכמי השלום בתום מלחמת העולם הראשונה היה תחת ריבונותה של צ'כוסלובקיה. הוועידה התקיימה בעיר הגרמנית מינכן והביאה להסכם מינכן, בו נקבע סיפוחו לגרמניה של חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. בחתימת ההסכם לא השתתפו נציגים כלשהם מממשלת צ'כוסלובקיה ואף לא נציגים של ברית המועצות - בעלת בריתה של צ'כוסלובקיה. במרוצת הזמן הפך הביטוי "מדיניות מינכן" לכינוי למדיניות פיוס כלפי רודן תוקפן.

חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה

חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה החלה עם מסירת חבל הסודטים, כתוצאה של הסכם מינכן שנחתם בספטמבר 1938.

ההנהגות הפוליטיות של בריטניה וצרפת פעלו מתוך מדיניות של פיוס במטרה למנוע מלחמה עם גרמניה הנאצית. במסגרת מדיניות זו, אותה הוביל ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין, נענו המעצמות לתביעת היטלר שחבל הסודטים יסופח, בתואנה שבחבל זה יש רוב של גרמנים אתנים. דרישה זו הייתה המשך למדיניות התפשטות טריטוריאלית גרמנית, שעוד קודם לכן באה לביטוי בסיפוח (אנשלוס) אוסטריה. טרם הסיפוח הייתה צ'כוסלובקיה מדינה צעירה, עצמאית ודמוקרטית, בעלת כוח צבאי ומפעלי נשק, והיא לכאורה הייתה יכולה לנסות ולהתמודד ולהגן על עצמה מול הוורמאכט. מיד לאחר סיפוח חבל הסודטים, כבשה הונגריה כשליש משטח סלובקיה, ואילו פולין כבשה את אזור טשין - כיבושים שנכפו על צ'כוסלובקיה במסגרת בוררות וינה הראשונה.

למרות הסכם מינכן, פלש צבא גרמניה אל צ'כיה במרץ 1939 וכבש את שארית המדינה. אזור הכיבוש הפך לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה. הפרוטקטורט הכפוי כלל משלוחם של מתנגדים למחנות ריכוז, רצח המוני, עבודות כפייה והשמדת היהודים. משטר זה נמשך עד לכניסת הצבא האדום לפראג במאי 1945.

לאחר המלחמה צ'כוסלובקיה שבה והוקמה והמיעוט הגרמני הוגלה. ב-1948, לאחר שהקומוניסטים השתלטו עליה, הייתה צ'כוסלובקיה לגרורתה של ברית המועצות, עד למהפכת הקטיפה בשנת 1989. המדינה נותרה מאוחדת עד לפירוקה בראשית 1993.

לאופולד אמרי

לאופולד צ'ארלס מוריס סטנט אמרי (באנגלית: Leopold Charles Maurice Stennett Amery;‏ 22 בנובמבר 1873 – 16 בספטמבר 1955) היה מדינאי בריטי בכיר, ששימש כשר המושבות והיה ממצדדי אחדות האימפריה הבריטית. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא התנגד בחריפות למדיניות הפייסנית של נוויל צ'מברליין והיה מאלו שגרמו להתפטרותו. אמרי, יהודי שיהדותו התגלתה רק לאחר מותו, היה ידיד הציונות ונמנה עם מנסחי הצהרת בלפור. הוא התנגד לספר הלבן השני והשלישי שפורסמו בתקופת המנדט הבריטי.

מזכיר הפנים (הממלכה המאוחדת)

מזכיר הפנים של בריטניה (באנגלית: Home Secretary) הוא ראש משרד הפנים הבריטי, גוף העוסק בענייני ביטחון פנים בבריטניה. המזכיר הוא חבר הקבינט של בריטניה. תפקיד המזכיר נוצר בעקבות הקמת משרד הפנים בשנת 1782.

מזכיר הפנים אחראי על ענייניהן הפנימיים של אנגליה וויילס ועל ענייני הגירה ואזרחות בבריטניה. המזכיר גם אחראי על ענייני השיטור באנגליה וויילס ועל ענייני ביטחון לאומי. כך למשל ה-MI5, סוכנות הביון הבריטית, היא באחריותו הישירה. בעבר מזכיר הפנים היה גם השר האחראי על שירותי בתי הסוהר; ברם, ב-2005 תפקידים אלה הועברו לאחריות משרד המשפטים שאך זה הוקם.

מטרייה

מִטרייה היא כלי המשמש להגנה מפני גשם. שמשייה היא כלי דומה המשמש להגנה מפני השמש. בעברית שמות עצם אלו גזורים מהשמות "מטר" ו"שמש", בהתאמה.

מטריות בנות ימינו הן קלות לקיפול וקומקפטיות, לרוב יש להן מוט טלסקופי, מנעולים למצב קיפול ופריסה, והן עשויות בדי כותנה, ניילון ופלסטיק שבאו במקום המשי. מאידך זרועותיהן הדקות ומנעוליהן מתעקמים או נשברים תדיר.

סטנלי בולדווין

סטנלי בולדווין, רוזן בולדווין הראשון מביודלי (באנגלית: Stanley Baldwin, 1st Earl Baldwin of Bewdley;‏ 3 באוגוסט 1867 – 14 בדצמבר 1947) היה פוליטיקאי בריטי מטעם המפלגה השמרנית שכיהן כראש ממשלת בריטניה שלוש פעמים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הוא ראש הממשלה הבריטי היחידי שכיהן תחת שלושה מלכים: ג'ורג' החמישי, אדוארד השמיני וג'ורג' השישי.

בולדווין נכנס לראשונה לבית הנבחרים הבריטי ב-1908 כנציג מחוז הבחירה של ביודלי (Bewdley) לאחר שירש את מקומו של אביו, אלפרד בולדווין. הוא מילא תפקיד ממשלתי בממשלת הקואליציה של דייוויד לויד ג'ורג'. ב-1922 היה בולדווין אחד ממובילי המהלך להסרת תמיכתה של המפלגה השמרנית מלויד ג'ורג'. כתוצאה מכך הוא מונה להיות שר האוצר בממשלתו השמרנית של אנדרו בונאר לואו. עם התפטרותו של זה האחרון במאי 1923 מונה בולדווין לתפקיד ראש הממשלה ומנהיג המפלגה השמרנית. הוא הלך לבחירות כשהנושא המרכזי בהם היה סוגיית המחירים. בבחירות הוא איבד את הרוב השמרני ולאחריהן הרכיב רמזי מקדונלד ממשלת מיעוט מטעם מפלגת הלייבור.

לאחר ניצחונו בבחירות הכלליות של 1924 הקים בולדווין את ממשלתו השנייה שבה כיהנו אישים חשובים כמו סר אוסטן צ'מברליין כשר החוץ, וינסטון צ'רצ'יל כשר האוצר, ונוויל צ'מברליין כשר הבריאות. השניים האחרונים חיזקו את מעמדם של השמרנים על ידי ביצוע רפורמות בתחומים שקודם לכן היו מזוהים עם המפלגה הליברלית. רפורמות אלו כללו פיוס בתחום יחסי העבודה, ביטוח אבטלה, מערכת פנסיות רחבה יותר, פינוי שכונות עוני, הרחבת היקף השיכון הפרטי והרחבת הטיפול לאם ולילד. עם זאת, קצב התפתחות איטי של הכלכלה ושקיעתם של ענפי המכרות והתעשייה החלישו את בסיס התמיכה בו ואף על פי שבולדווין תמך בפוליטיקאים של הלייבור שהרכיבו ממשלות מיעוט[דרושה הבהרה], ממשלתו חוותה גם שביתה כללית שהתנהלה ב-1926 ואת חקיקת "חוק סכסוכי העבודה" (Trades Disputes Act) של 1927 שריסן את כוחם של האיגודים המקצועיים.

בולדווין הפסיד בבחירות של 1929 על חודם של קולות מעטים והמשך כהונתו כמנהיג המפלגה הייתה נתונה לביקורת נרחבת מצדם של ברוני העיתונות, הלורד רותרמיר והלורד ביברברוק. ב-1931 הרכיב ראש הממשלה מטעם הלייבור, רמזי מקדונלד, ממשלת אחדות לאומית, שרוב שריה היו שמרנים ושזכתה לרוב מוחץ בבחירות של 1931. בתור הלורד נשיא המועצה וכאחד מארבעת השמרנים מקרב הקבינט הקטן שכלל עשרה שרים, דאג בולדווין לרבים מתפקידיו של ראש הממשלה כאשר התדרדרה בריאותו של מקדונלד. ממשלה זו חוקקה חוק להרחבת הממשל העצמי של הודו הבריטית, מהלך שלו התנגדו צ'רצ'יל ורבים מבכירי המפלגה השמרנית. חוק וסטמינסטר שחוקק ב-1931 העניק מעמד של דומיניונים לקנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה, והיה הצעד הראשון לקראת יצירתו של חבר העמים הבריטי. כמנהיג המפלגה, הנהיג בולדווין חידושים מרשימים, כמו עשיית שימוש מושכל ברדיו ובקולנוע, כך הוא נעשה גלוי יותר לעיני הציבור וחיזק את מעמדה של המפלגה השמרנית.

ב-1935 החליף בולדווין את מקדונלד בתפקיד ראש ממשלת האחדות הלאומית וזכה בניצחון מוחץ בבחירות הכלליות של 1935. הייתה זו הפעם האחרונה בהיסטוריה של בריטניה כאשר מפלגה אחת זכתה ביותר מ-50% מסך כל הקולות. באותה תקופה הוא דאג לתהליך התחמשותם של הכוחות המזוינים והיה מעורב בפרשת התפטרותו של המלך אדוארד השמיני. ממשלתו השלישית של בולדווין חוותה מספר משברים בתחום מדיניות החוץ, כולל ההמולה הציבורית בנוגע לחתימתו של הסכם הור-לאוואל לסיום המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, כיבוש חבל הריין על ידי היטלר ופרוץ מלחמת האזרחים בספרד.

ב-1937 פרש בולדווין מתפקידו כראש הממשלה והוחלף על ידי נוויל צ'מברליין. באותה עת הוא נחשב כראש ממשלה אהוד ומוצלח, אך בעשור האחרון של חייו ובמשך שנים רבות לאחר מכן, הוא הושמץ כמי שעמד בראש ההנהגה הפוליטית של המדינה בשנות האבטלה הגבוהה של שנות השלושים, כאחד האשמים בניסיונות הפיוס של אדולף היטלר וכמי שכביכול לא הכין בצורה מספקת את בריטניה לקראת מלחמת העולם השנייה.

בראשית המאה ה-21 הציגו ההיסטוריונים תמונה חיובית יותר של ממשלותיו של בולדווין. סטיוארט בול אמר:

חוקרים מודרניים מדרגים באופן כללי את בולדווין בחציון העליון של רשימת ראשי ממשלת בריטניה.

שלום בדורנו

האמרה "שלום בדורנו" או "שלום בזמננו" (באנגלית: Peace for Our Time) נאמרה ב-30 בספטמבר 1938 על ידי ראש הממשלה הבריטי, נוויל צ'מברליין, בנאומו על אודות הסכם מינכן. האמרה מאזכרת את מילותיו של בנג'מין ד'יזראלי, אשר בשובו מקונגרס ברלין בשנת 1878 אמר: "שבתי מגרמניה עם שלום לדורנו" (באנגלית: I have returned from Germany with peace for our time). האמרה ידועה לשמצה משום שבדיעבד היא נתפסה כנאיבית. שכן, פחות משנה לאחר ההסכם, בעקבות מעשי התוקפנות של היטלר והפלישה לפולין, הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה והחלה מלחמת העולם השנייה, וכעבור כמה חודשים התפטר צ'מברליין מתפקידו.

שעה אפלה

שעה אפלה (באנגלית: Darkest Hour) הוא סרט קולנוע בבימויו של ג'ו רייט ובכיכובו של גארי אולדמן בתפקיד הראשי המתאר את עלייתו לשלטון של וינסטון צ'רצ'יל ואת הימים הראשונים לשלטונו, במהלך מלחמת העולם השנייה.

הסרט המתחיל במינוי צ'רצ'יל לראש ממשלה על ידי המלך, מתאר את התככים של חברי מפלגתו ובהם ראש הממשלה שקדם לו, נוויל צ'מברליין ואת המצב הצבאי המורכב אליו נקלע עד חילוץ הצבא הבריטי מחופי צרפת בדנקרק. בסרט מובאים מספר מנאומיו הידועים ביותר.

במסגרת העלילה מסופר על צעירה, מיס לייטון, המשמשת כפקידה של צ'רצ'יל ומקלידה על מכונת כתיבה את נאומיו ומברקיו ונחשפת לדילמות הכבירות הניצבות בפניו.

ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת
וולפולקומפטוןפלהםניוקאסלדבונשיירניוקאסלביוטג'ורג' גרנווילרוקינגהםפיט האבגראפטוןנורת'רוקינגהםשלברןפורטלנדפיט הבןאדינגטוןפיט הבןויליאם גרנווילפורטלנדפרסיבלליברפולקנינגגודריץ'וולינגטוןגריימלבורןוולינגטוןפילמלבורןפילראסלדרביאברדיןפלמרסטוןדרביפלמרסטוןראסלדרביד'יזראליגלאדסטוןד'יזראליגלאדסטוןסולסבריגלאדסטוןסולסבריגלאדסטוןרוזבריסולסבריבלפורקמפבל-באנרמןאסקווית'לויד ג'ורג'בונאר לואובולדוויןמקדונלדבולדוויןמקדונלדבולדווין • צ'מברליין • צ'רצ'ילאטליצ'רצ'ילאידןמקמילןדאגלס-יוםוילסוןהית'וילסוןקלהאןתאצ'רמייג'ורבליירבראוןקמרוןמייג'ונסון Royal Coat of Arms of the United Kingdom (HM Government)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.