נוה דקלים

נוה דקלים הייתה התנחלות ויישוב קהילתי דתי במרכז גוש קטיף, אשר פונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות. כונה גם בשם "בירת גוש קטיף".

נוה דקלים (יישוב לשעבר)
HPIM432
בניין ישיבת ההסדר נוה דקלים במאי 2005
אדריכל: גרשון שבח
מדינה ישראל  ישראל
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1983
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה 19 באוגוסט 2005
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 2,636 (2004)
קואורדינטות 31°21′24″N 34°16′30″E / 31.356666666667°N 34.275°E 
אזור זמן UTC +2
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev
 
נוה דקלים
נוה דקלים
Sender-nevedkalim01
שלט הכניסה ליישוב נוה דקלים

היסטוריה

בינואר 1979 נקבע שם המקום כ"אמבר", על ידי ועדת השמות הממשלתית. החלטה זאת בוטלה לאחר מספר שנים[1]. היישוב נוה דקלים נוסד בכ"א בטבת ה'תשמ"ג (1983) והיה ממוקם ברצועת עזה על דיונות חול הצופות אל הים, צמוד לרצועת החוף של חבל עזה. היישוב הוקם על שטחים לא מיושבים, שכן החולות הללו כונו דיונות המוות, דיונות שלא צמח בהן מאומה. שמו הוא תרגום לא מדויק לעברית של שם העיירה הפלסטינית דיר אל בלח.

עד לפינויו במסגרת תוכנית ההתנתקות, ב-19 באוגוסט 2005 התגוררו ביישוב כ־500 משפחות, והוא היה הגדול ביישובי גוש קטיף. אוכלוסייתו מנתה כשליש מתושבי הגוש, הוא היווה מרכז עירוני לכל תושבי הגוש. לכן נהגו לכנותו: "הבירה של גוש קטיף". ביישוב היו ממוקמים המוסדות המרכזיים והשירותים הניתנים לתושבי הגוש - משרדי המועצה האזורית, שירותי דת ובריאות, מרכז מסחרי, מתנ"ס משוכלל, ספרייה אזורית, תחנת משטרה וכיבוי אש, ואזור תעשייה.

ביישוב פעלו מוסדות חינוך רבים - מעונות, גני ילדים, בית ספר אזורי, אולפנא, ישיבת הסדר (ישיבת הסדר נוה דקלים), ישיבה גבוהה (ישיבת תורת החיים), בית חב"ד ומדרשה לבנות מדרשת טהר. ביישוב פעלו שתי תנועות נוער - בני עקיבא ואריאל ובהן מאות חניכים, וכן גמ"חים רבים לצרכים שונים.

מאז תחילת האינתיפאדה השנייה ועד לפינויו, ספג היישוב למעלה מ-6,000 פצצות מרגמה וטילי קסאם שירו לעברו פעילי חמאס[2]. ביולי 2005, מעט לפני יישומה של תוכנית ההתנתקות, נפצעו שניים מפצצת מרגמה[3].

פינוי היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות

נוה דקלים פונה יחד עם שאר יישובי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות, עליה החליטה ממשלת ישראל בשנת 2004.

בתאריך 13 ביולי 2005 נכנס לתוקפו צו אלוף המטיל סגר על גוש קטיף ומונע אליו כניסה של אזרחים ישראליים שאינם תושביו הקבועים. בתחילת מבצע יד לאחים, ביום ב' 15 באוגוסט 2005, נמצאו ביישוב בנוסף על תושביו המקוריים כאלפיים אזרחים ישראליים שאינם מתושבי הגוש, אשר כונו "מתגברים" ו-"שוהים בלתי חוקיים". שערי היישוב נחסמו בפני רכבי צה"ל, כך שלא היה ביכולתם להעביר מכולות לתושבים המעוניינים לארוז את חפציהם. למחרת, 16 באוגוסט לפנות ערב, ריתכו כוחות צה"ל את השער הראשי של היישוב ואלפי חיילים צעדו ברחובותיו. הפגנות המתגברים וחלק מהתושבים הקשו על פינוי התושבים שביקשו להימנע מפינוי בכוח ופינויים נמשך לתוך הלילה. עם שחר יום ד' (17 באוגוסט 2005) החל פינוי כוחני של יתר התושבים והמתגברים, שנמשך עד יום ו' לפנות בוקר (19 באוגוסט 2005). ביום ד' אחר הצהריים פונתה ישיבת נוה דקלים וביום ה' לפנות ערב פונו בתי הכנסת האשכנזי והספרדי, בהם התבצרו כ-1500 נשים וגברים, בהתאמה.

מנהלת סל"ע לא מצאה פתרונות דיור לקהילת היישוב המפונה, בטווח הזמן הקצר או הארוך. כתוצאה מכך, פוזרו המשפחות בעשרות בתי מלון ואתרי קרווילות. כיום נמצאות כ-230 משפחות באתר הקראווילות ובבתי קבע בניצן. כ-100 ביד בנימין, ו-60 ביישוב החדש בני דקלים (גבעת חזן) שבחבל לכיש. משפחות רבות נוספות מפוזרות ברחבי הארץ, כרבים מתושבי הגוש האחרים.

בשנת 2007 פתחה אוניברסיטת אל-אקצה קמפוס באזור שהיה המרכז המסחרי של נוה דקלים.

קישורים חיצוניים

THE ASHKENAZI SYNAGOGUE AT NEVE DEKALIM

פנים בית הכנסת האשכנזי בנווה דקלים במהלך פינויו, אוגוסט 2005

Sender-nevedkalim02

אגם בפינת החי בנוה דקלים

HPIM4324

רחוב טיפוסי בנוה דקלים, מאי 2005

Navedkalim2005

הכניסה ליישוב, 2005

הערות שוליים

  1. ^ רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 3165, 24 בפברואר 1985, עמ' 1491
  2. ^ Waiting For a Miracle, ‏11 באוגוסט 2005 (באנגלית)
  3. ^ Violence flares up in Gaza Strip, ‏17 ביולי 2005 (באנגלית)
אילן נוב

אילן נוב (נולד ב-16 בפברואר 1954) הוא תסריטאי, יוצר ושחקן ישראלי. נשוי לדבורה, עד 2013 התגורר בבת עין, ב-2013 עבר לאמירים.

כתב את "שברי אופק: קטע מהסרט הגדול" (ספריית בית אל, תשנ"ד), ספר המתאר את התלבטויותיו של אמוץ, מוזיקאי חוזר בתשובה, וחייו בעולם החילוני והדתי. כמו כן, כתב מאמר לספר של אשתו: "כנפי רוח: פרקים בזהות, יצירה ויחסי גוף-נפש-רוח" (סיהרא, תשס"ד), ספר העוסק בשאלות הנוגעות ביצירה הדתית ובגבולותיה, תוך התבוננות בהיבטים הקשורים לחסידות.

שיחק בסרטי הסטודנטים "טופו" ו"אל הציפור" (שעליו זכה בפרס שחקן השנה בשנת 1997 מטעם המכון הישראלי לקולנוע). בנוסף, העלה על בימות שונות מחזה-קריאה המבוסס על "שברי אופק", והופיע בהזדמנויות שונות אחרות. ב-2006 שיחק בסדרת הדרמה החרדית "העיתון", בבימויו של יהודה גרובייס.

נוב מלמד ולימד חסידות ארצישראלית, מחשבת תקשורת, יצירה ותסריטאות במוסדות שונים המשתייכים לזרם הציונות הדתית, כגון מעלה, ישיבת כפר הרואה, מכון שובה, ישיבת אמי"ת נחשון ועוד. כמו כן לימד את תורתו של א.ד. גורדון במכינת מיתרים-לכיש, מכינה קדם צבאית מעורבת הממוקמת בקיבוץ בית גוברין ובנוסף לימד את מגמת תקשורת באולפנת נוה דקלים השוכנת בניצן.

ביצוע תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית לנסיגה ישראלית מרצועת עזה ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון ולפינוין מישראלים. התוכנית יצאה לדרך ב-15 באוגוסט 2005 (י' באב תשס"ה). פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים. תוכנית זו של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, עוררה ויכוח פוליטי עז בין שולליה לתומכיה.

התכנון המקורי היה פינוי הרצועה ללא כל משא ומתן עם הפלסטינים, אולם לאחר מותו של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת וחילופי ההנהגה ברשות בעת עלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשלטון, נעשה מאמץ לתאם את התוכנית עם הפלסטינים. תוכנית ההתנתקות שנויה במחלוקת עזה, ועומדת בניגוד גמור להצהרותיו של שרון טרם היבחרו. למרות זאת היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים. על פי הסקרים, התוכנית נהנתה מתמיכת רוב הציבור, אולם שרון סירב להעמידה למשאל עם והמשיך בתוכנית גם לאחר שנדחתה בידי מתפקדי הליכוד.

חלק מחברי הליכוד התנגדו ואף התפטרו מהממשלה בעקבות המהלך.

גוש התיישבות

גוש התיישבות הוא מושג שהתקבל על ידי המתכננים של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל משנות ה-30 של המאה ה-20. הסתבר שכאשר יש באזור מסוים יישובים אחדים, עד כמה שאפשר הומוגניים, מבחינת התנועה המיישבת או צורת היישוב, יש לכך בעיקר יתרונות ביטחוניים, מוסדיים, חברתיים וכלכליים. דוגמה לגוש התיישבות קלאסי, אשר תוכנן מתחילתו בתור שכזה, הוא חבל לכיש שהוקם בשנות ה-60 של המאה ה-20.

גוש קטיף

גוש קטיף היה גוש התנחלויות ששכן בדרום רצועת עזה. גוש קטיף כלל 17 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. שלושה יישובים נוספים היו בצפון רצועת עזה, ואחד במרכזה. סך הכל 21 יישובים. באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים, רובם בגוש קטיף.

גני טל (גוש קטיף)

גני טל הייתה התנחלות ומושב עובדים בגוש קטיף שברצועת עזה, כקילומטר מצפון לחאן יונס, בקרבת היישוב קטיף. המושב נוסד ב-1979 במסגרת ארגון יישובי הפועל המזרחי, והיה בעל אופי דתי. במושב התגוררו 75 משפחות. היישוב פונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות בשנת 2005. יישוב חדש שהוקם על ידי מפוני המושב ונושא את השם "גני טל" נמצא כיום סמוך לקיבוץ חפץ חיים.

גנים

גנים הייתה התנחלות ויישוב קהילתי באזור השומרון, שהשתייכה למועצה אזורית שומרון, כ-5 ק"מ דרום - מזרחית לעיר ג'נין.

היישוב הוקם תחילה בתור היאחזות נח"ל בשם 'גנים ב' והתאזרח בשנת 1983 על ידי ארגון "העובד הלאומי".

שמו של היישוב ניתן לו על שם העיר המקראית עין גנים.

היישוב פונה מיושביו וכל 77 המבנים שבו נהרסו ב-24 באוגוסט 2005 כחלק מתוכנית ההתנתקות.

דוגית

דוגית הייתה התנחלות בעלת אופי קהילתי חילוני בצפון רצועת עזה, סמוך לאלי סיני, שפונתה בשנת 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות.

התחנה המרכזית של אשקלון

התחנה המרכזית של אשקלון היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר אשקלון השייכת לנצבא החזקות, התחנה שוכנת בשדרות דוד בן-גוריון בעיר.

חבל ימית

חבל ימית הוא אזור בצפון חצי האי סיני, סביב העיר ימית ולחוף הים התיכון, שהכיל יישובים ישראליים בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, שבמסגרתה נכבש חצי האי סיני על ידי צה"ל. חבל ימית (שכונה גם פתחת רפיח), הקרוב לתחומי הקו הירוק, היה האזור העיקרי של התיישבות אזרחית ישראלית בסיני. בנוסף לו היו שלושה יישובים ישראלים לאורך מפרץ אילת, ובסיסי צבא היו פזורים ברחבי חצי האי. חבל ימית הוקם כדי ליצור חיץ ישראלי בין רצועת עזה לסיני. בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, פינתה ישראל ב־8 באפריל 1982, את חבל ימית מתושביו הישראלים, והרסה את יישוביו.

חטיבת קטיף

חטיבת קטיף הנקראת גם החטיבה הדרומית ברצועת עזה היא הדרומית מבין שתי חטיבות אוגדת עזה. החטיבה אחראית על ביטחונם של יישובי חבל אשכול, על חלקו הצפוני של קו הגבול ישראל-מצרים, ועל גדר המערכת שבין מדינת ישראל ורצועת עזה. עד לביצוע תוכנית ההתנתקות הייתה החטיבה אחראית גם על ביטחונם של מרבית יישובי גוש קטיף.

לאחר כיבוש רצועת עזה במלחמת ששת הימים הוקמה החטיבה בגלגולה הראשון כנפת חאן יונס, וישבה בעיר ח'אן יונס. אולם, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה והקמת המפקדה האוגדתית של עוצבת שועלי הדרום, שונה ייעוד הנפה והיא הפכה לחטיבה מרחבית ומפקדה הראשון היה יצחק אברכהן. עם חתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993 יצאה מפקדת החטיבה מהעיר ועברה למחנה נוריה שליד נוה דקלים. בשנת 1995 אוחדה החטיבה הדרומית עם זו המרכזית, ונקראה מאז "חטמ"ר דרומית". לאחר יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה ב-2005, עברה מפקדת החטיבה לשבת בכרם שלום. כיום (2011) שוכנת מפקדת החטיבה במחנה האוגדתי בסמוך לקיבוץ רעים.

תחת החטיבה פועלת יחידת הסיור המדברי.

יאיר אטינגר

יאיר אטינגר (נולד בשנת 1972) הוא עיתונאי ישראלי.

יהודה זולדן

הרב ד"ר יהודה זולדן (נולד בי"ד באדר תשי"ח – 6 במרץ 1958) הוא מפקח מרכזי על הוראת תלמוד ותורה שבעל-פה בחינוך הדתי, דיין בבית דין לממונות, חוקר תורני, מחבר ספרים ומרצה. היה ראש ישיבת בני עקיבא רעננה וראש ישיבת ההסדר נוה דקלים בגוש קטיף.

ישיבת מעלות

ישיבת מעלות יעקב (על שם הרב ד"ר יעקב הרצוג) היא ישיבת הסדר השייכת למרכז ישיבות בני עקיבא. הישיבה ממוקמת בעיר מעלות-תרשיחא שבגליל המערבי. בראש הישיבה עומד הרב יהושע ויצמן.

ישיבת נוה דקלים

ישיבת נוה דקלים (במקור ישיבת ימית) היא ישיבת הסדר ששכנה בימית שבסיני, בנוה דקלים שבגוש קטיף וכיום ממוקמת באשדוד. בראשות הישיבה עומד הרב דוד גבריאלי.

ישיבת נווה הרצוג

ישיבת בני עקיבא נווה הרצוג היא ישיבה תיכונית בתחומו של המושב ניר גלים. ממוקמת בין המושבים בני דרום וניר גלים מצפון-מזרח לעיר אשדוד, בשטח המועצה אזורית חבל יבנה. הישיבה השייכת למרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, הוקמה בשנת 1964 על שמו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

ראש הישיבה הוא הרב מאיר אדרי.

הישיבה משרתת את חניכי בני עקיבא ועזרא מאשדוד ומיישובי הסביבה, ולומדים בה כארבע מאות תלמידים. הישגי הלימוד במוסד מתבטאים באחוזי הצלחה גבוהים בבחינות הבגרות, והישגיה החינוכיים בהתגייסות ליחידות מובחרות בצה"ל, התנדבות בקהילה ומעורבות חברתית ועוד.

במסגרת ההווי החברתי הישיבה מוציאה לפועל ימי כיף, סיורים חוויתים, וטיולים רגליים להכרת הארץ. בנוסף הישיבה מפעילה חוגים בקפואירה, מוזיקה, ופעילות בחדר כושר.

הישיבה מקדישה תשומת לב רבה למעורבות ופעילות חברתית בקרב הקהילה הדתית באשדוד, תוך דגש על קשר מתמיד עם הסניפים שבהם תלמידי הישיבה מדריכים, ועם בתי הספר הדתיים באשדוד. ובנוסף, חברותות עם תלמידי ישיבת ההסדר נוה דקלים, הובלת ריקודי יום העצמאות, לימודי ליל שבועות המוניים, עידוד הדרכה במסגרת עזרא ובני עקיבא ויציאה לאירועים של הציבור הדתי לאומי אליו היא משתייכת כגון: שבת חברון, ריקוד דגלים בירושלים, הפגנות ומחאות לשלום הארץ ועוד.

כדים

כַּדִּים הייתה התנחלות בצפון השומרון, כ-3 ק"מ דרום - מזרחית לעיר ג'נין, שפונתה מיושביה ונהרסה במסגרת תוכנית ההתנתקות.

כדים הוקמה כהיאחזות נח"ל של גרעין מתנועת הנוער הלאומי בשנת 1983, ואוזרחה ב-28 בפברואר 1984 על ידי ארגון "העובד הלאומי".

מקור השם סמלי (אולי על שם כד שמן), ומזכיר את הכפר הערבי "בית קַד", הממוקם מצפון אליו. מקור שמו של בית קד כנראה בשיבוש השם העברי "בית עֵקֶד" (בית עקד הרועים – שם מקום במלכים ב', י', י"ב).תחילה התגוררו במקום חמש משפחות מגרעין שא נור. ערב פרוץ האינתיפאדה השנייה התגוררו בכדים 39 משפחות (כ-160 תושבים). במהלך אירועי האינתיפאדה עזבו את היישוב משפחות רבות.

כדים פונתה מתושביה ונהרסה במסגרת תוכנית ההתנתקות (אוגוסט 2005) שעליה החליטה ממשלת ישראל בשנת 2004. פינוי היישוב בוצע ללא התנגדות.

מאז 2005 מוגדר אזור היישוב כשטח בשליטה ביטחונית ישראלית (שטח B).

מאמין וזורע

קרן מאמין וזורע יוסדה בגוש קטיף בתקופה שקדמה לתוכנית ההתנתקות, במטרה לאפשר לחקלאי גוש קטיף להמשיך לעבוד בחממות ובשדות. הקרן נוצרה לאור סירוב הבנקים לתת אשראי לחקלאים, אשר לפי תוכנית ההתנתקות אמורים היו לאבד את כל אדמתם וגידוליהם. לקרן נאספו מעל ל-10 מיליון שקלים מתרומות הציבור, ורבים מהם הועברו לחקלאים, שהמשיכו לזרוע עד ל"דקה התשעים". לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות נשארו בקרן כספים רבים, שהופנו לתמיכה בחקלאים המפונים ובמוסדות אחרים שנפגעו מהפינוי.

מייסד הקרן, הרב בניה ליפשיץ מישיבת ההסדר נוה דקלים, הקים אותה מתוך כוונה לסייע למאבק בתוכנית ההתנתקות, על מנת לשדר תחושה של "עסקים כרגיל" ולמנוע התרוקנות הגוש חודשים רבים לפני ביצוע התוכנית, עקב עזיבת החקלאים.

הקרן כונתה כך על פי דבריהם של התוספות (מסכת שבת לא, א) בשם התלמוד הירושלמי על החקלאי הרגיל, המבטא במעשיו אמונה גדולה בכך שהוא "מאמין בחי העולמים וזורע", שכן הוא משקיע ממון רב, שעלול כולו לירד לטמיון אם תנאי מזג האוויר לא יאפשרו גידולים מוצלחים.

מועצה אזורית חוף עזה

מועצה אזורית חוף עזה הייתה מועצה אזורית שהתקיימה באזור מישור החוף הדרומי בין מועצה אזורית חוף אשקלון לגבול ישראל-מצרים (באזור ציר פילדלפי) ורכזה תחתיה את היישובים היהודיים שהוקמו בשטחי רצועת עזה. המועצה פורקה במסגרת תוכנית ההתנתקות, במהלכה פונו כל יישובי המועצה.

ניסנית

ניסנית הייתה ההתנחלות הגדולה ביותר בצפון רצועת עזה. ניסנית הוגדרה כיישוב קהילתי מעורב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.