נובי סאד

נובי סאד (סרבית קירילית: Нови Сад; סרבית לטינית: Novi Sad; הונגרית: Újvidék) היא העיר השנייה בגודלה בסרביה, בירת הפרובינציה וויבודינה, ומרכז מסחרי, תעשייתי ותרבותי חשוב במדינה. אוכלוסייתה מונה כ-381,388 תושבים (2010).

נובי סאד
Нови Сад
Novi Sad
סמל נובי סאד
Flag of Novi Sad, Serbia
דגל נובי סאד
NoviSad-TrgSlobode-GradskaKuća
מדינה סרביה  סרביה
מחוז דרום באצ'קה
חבל ארץ וויבודינה  וויבודינה
ראש העיר מאיה גויקוביץ'
תאריך ייסוד 1694
שטח 699 קמ"ר
גובה 80 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 250,439 (נכון ל־2011)
 ‑ במטרופולין 381,388 (2010)
 ‑ צפיפות 428.20 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות 45°15′18″N 19°50′42″E / 45.25500°N 19.84500°E
אזור זמן UTC +1
www.gradnovisad.org

היסטוריה

העיר נוסדה ב-1694, בתקופה שבה נשלט האזור על ידי ההאבסבורגים. מייסדיה היו סרבים, שכנוצרים אורתודוקסים אסר עליהם החוק להקים בתים בעיר הסמוכה פטרוברדין. השם נובי סאד (שמשמעו 'נטיעה חדשה') ניתן לה רשמית ב-1748, בצו שנתן לה מעמד של עיר מלכותית חופשית.

במשך חלק נכבד מן המאות ה-18 וה-19 הייתה נובי סאד היישוב שבו האוכלוסייה הסרבית הגדולה ביותר, ומרכז של התרבות, השפה והפוליטיקה הסרביות - זאת בתקופה שבה עדיין לא קמה מדינה סרבית עצמאית. בשל מרכזיותה כונתה העיר "אתונה הסרבית".

במהלך מהפכת 1848 הייתה העיר חלק ממחוז אוטונומי סרבי קצר ימים. ב-1849 תפס הצבא ההונגרי עמדות בביצורים סביב העיר, הפגיז אותה בתותחים והחריבה. מספר התושבים פחת מ 17,000 בקירוב במפקד מ-1843 לכ-7000 במפקד מ-1850. אחרי יצירת הקיסרות הכפולה של אוסטריה-הונגריה ב-1867, נכלל האזור בממלכת הונגריה, וההונגרים נקטו מדיניות של מגיאריזציה, כלומר דחיקתם של הסרבים וביסוס ההונגרים בעיר ובסביבותיה. כתוצאה מכך נעשתה העיר מעיר שרובה סרבי לעיר מעורבת.

ב-1918, לאחר מלחמת העולם הראשונה, סופחה העיר ליוגוסלביה. ב-1941 פלשו מדינות הציר ליוגוסלביה. צפון יוגוסלביה ובכלל זה נובי סאד סופחו להונגריה, שטבחה וגירשה כ-5,000 מתושבי העיר, יהודים וסרבים. בפשיטה אחת של המשטרה ההונגרית, ב-1942, נרצחו 1246 אזרחים ובהם 800 יהודים וגופותיהם הושלכו אל נהר הדנובה הקפוא. הפרטיזנים היוגוסלבים שחררו את העיר ב-1944, ולאחר המלחמה נכללה שוב ביוגוסלביה, כבירת המחוז האוטונומי של וויבודינה בתוך הרפובליקה של סרביה. אוכלוסיית העיר גדלה משמעותית בעשורים שלאחר המלחמה, כאשר תושבים רבים נהרו אליה מן האזור הכפרי, ושכונות מגורים מודרניות נבנו בשדות וביערות שסביב העיר הישנה. בשנות התשעים של המאה ה-20 קלטה העיר כ-27,500 פליטים סרבים, שנמלטו מבוסניה והרצגובינה ומקרואטיה[1] .

במתקפה האווירית של נאט"ו, במהלך מלחמת קוסובו ב-1999, הופצצה העיר ונהרסו שלושת הגשרים מעל הדנובה (ובהם גשר החירות), תשתית המים והחשמל. אזורי מגורים הופצצו בפצצות מצרר ובית הזיקוק לנפט הופצץ מדי יום, הפצצות שגרמו נזק אקולוגי נרחב.

גאוגרפיה

העיר ממוקמת על גדות הדנובה, חלק ממנה נמצא בסמוך לתעלה המחברת את הדנובה עם נהר טיסה. שטחה הכולל של העיר הוא 699 קמ"ר והשטח האורבני 129.4 קמ"ר. גובהה של העיר מעל פני הים אינו עולה על 80 מטר. האקלים הוא אקלים יבשתי מתון, עם ארבע עונות. החורפים לרוב אינם קשים, והטמפרטורה יורדת מתחת לאפס במשך 22 ימים בממוצע. מאפיין של האקלים המקומי הוא רוח עזה המכונה קוסאבה, שמביאה אוויר יבש וקר מן הקרפטים, ונושבת בעיקר בסתיו ובחורף.

פני העיר

NoviSadTrgSlobode013
כיכר החירות

נובי סאד היא עיר מרכז אירופית טיפוסית. במרכז העיר שולטת האדריכלות של המאה ה-19, שכן העיר חרבה כמעט כליל בידי ההונגרים בעקבות מהפכת 1848. בתקופה הסוציאליסטית נבנו שיכונים, עם רחובות רחבים ובתים בני מספר קומות. עם זאת, בנייני ענק כמעט שלא נבנו ועל פי רוב הבתים החדשים הם בני 3–6 קומות. מספר שדרות רחבות, שנבנו החל משנות השישים, יוצרות רשת מלבנית, שתוחמת את מרכז העיר ההיסטורי. בצורה זו התאפשרה הרחבה ניכרת של העיר, מבלי שייגרמו פקקי תנועה משמעותיים.

העיר נובי סאד נחלקת לשלושה חלקים - נובי סאד גופא, בגדה השמאלית של הדנובה (החלק הגדול ביותר), פטרוברדין (Петроварадин) וסרסקה קמינצקה (Сремска Каменица) בגדה הימנית. ברצף המטרופוליני כלולים 13 יישובים הצמודים לעיר עצמה, מהם אחד, פוּטוֹג, במעמד של עיירה והשאר במעמד רשמי של יישובים כפריים.

דמוגרפיה

במפקד מ-2002 מנתה אוכלוסיית העיר עצמה 216,000 תושבים, ויחד עם יישובים סמוכים מנתה כ-299,000 תושבים. על-פי הערכות של העירייה מ-2005, העיר מונה 255,000 תושבים ויחד עם סביבותיה - 334,000. רוב התושבים (75.5% במפקד מ-2002) סיווגו עצמם במפקד כסרבים. ההונגרים מנו כ-5.2%, ומיעוטים נוספים כוללים סלובקים, קרואטים, יוגוסלבים ואחרים.

כלכלה

NISbuildingNS
בניין חברת הדלק הסרבית הלאומית, NIS

נובי סאד היא העיר המרכזית בוויבודינה, האזור החקלאי הפורה ביותר בסרביה. היא אחד מן המרכזים הכלכליים והתרבותיים הגדולים ביוגוסלביה לשעבר. בשנות התשעים סבלה הכלכלה בנובי סאד, כמו בשאר סרביה, מן הסנקציות שהוטלו על יוגוסלביה ומן האינפלציה הגבוהה. כתוצאה מן האמברגו ומניהול לקוי קרסו המפעלים הגדולים בעיר, מלבד בית הזיקוק לנפט.

הכלכלה בעיר השתפרה מאז ונמצאת בצמיחה מאז 2001, תוך מעבר מהתבססות על תעשייה להתמקדות בשירותים. העיר היא מקום מושבם של מספר רב של בנקים, חברת הביטוח השנייה בגודלה בסרביה, חברת הדלק הלאומית ושוק החיטה.

תרבות וחברה

במאה ה-19 הייתה נובי סאד מרכז חיי התרבות הסרביים, וכמעט כל יוצר סרבי חשוב פעל בה. המכון לחקר התרבות הסרבית עבר אליה מבודפשט ב-1864, והתיאטרון הסרבי הלאומי, התיאטרון המקצועי הראשון בארצות הסלאבים הדרומיים, נוסד בה ב-1861. נובי סאד היא המרכז התרבותי השני בחשיבותו, אחרי בלגרד, ומתקיימים בה אירועי תרבות ופסטיבלים רבים. מאז 2000 מתקיים בה מדי קיץ פסטיבל EXIT, פסטיבל המוזיקה הגדול בסרביה ובאזור.

נובי סאד בספרות ובאמנות

נובי סאד מהווה ציר מרכזי ברבות מיצירות הסופר אלכסנדר טישמה, שחי בעיר, ובהן "ספר על בלאם".

יהודים

NoviSadSynagogue014
בית הכנסת של נובי סאד

ככל הנראה התיישבו יהודים מבלגרד באזור נובי סאד של ימינו במאה ה-16. בראשית המאה ה-18 ידוע על שלוש משפחות יהודיות שחיו בעיר. יש עדויות לקיומם של בית כנסת ובית קברות ב-1717. "חברה קדישא" נוסדה ב-1729 ובית הספר היהודי הראשון ב-1802. בחציה השני של המאה ה-19 משכה הקהילה מהגרים רבים, בעיקר מן הקהילות הקטנות יותר של אזור הבאצ'קה, מערב וויבודינה. רמת ארגונה ויכולותיה הכלכליות התפתחו. בראשית המאה ה-20 החלה הקהילה, שמנתה אז כ-2,000 איש, מתוך אוכלוסייה כללית של 60,000 תושבים, בפרויקט שאפתני של הקמת בית כנסת גדול ומפואר, בית הכנסת החמישי שהוקם בעיר. הבנייה החלה ב-1905 והסתיימה ב-1909, והמבנה, שתוכנן בידי ליפוט (לאופולד) באומהורן היה לאחד מסימני ההיכר של העיר. באותה תקופה, שבה השתייכה נובי סאד להונגריה, אימצה הקהילה זהות הונגרית, ובמחלוקת שחלה ביהדות הונגריה בין אורתודוקסים לנאולוגים (זרם שקרא לחידושים מתונים במנהגי הדת והקהילה, ברוח הזמן) נטתה לכיוונם של הנאולוגים. הדבר השתקף בעיצובו של בית הכנסת, השואב השראה מכנסיות ימי-ביניימיות, ובסדרי התפילה שכללו נגינת עוגב. לצדו של בית הכנסת הוקמו מבנה קהילתי ובית ספר תיכון.

בין מלחמות העולם התקיימו חיי קהילה תוססים. הקהילה הפעילה בית ספר, בית אבות, מועדוני ספורט ומרכז תרבות. פעלו בה ארגונים ציונים ויצאו לאור עיתונים יהודים.

Pokolj u Novom Sadu 1942
הראצייה בנובי סאד
Petrovaradin i žrtve racije
האנדרטה לזכר קורבנות הרצח היהודים והסרבים, שנרצחו על ידי ההונגרים בנובי סאד על שפת הדנובה בינואר 1942.
Novi sad holocust monument
הכיתוב בעברית לצד האנדרטה.

עם הכיבוש ההונגרי ב-1941 מנתה האוכלוסייה כ-4,100 נפש מתוך אוכלוסייה כוללת של כ-80,000 נפש. הקהילה הושמדה במספר שלבים, על ידי ההונגרים ואחר כך על ידי הנאצים. תחילה פתחו ההונגרים בגל של מעצרים אקראיים, עינויים ורצח של יהודים בודדים. תקריות בין כוחות פרטיזנים לחיילים הונגרים וגרמנים בדצמבר 1941 וינואר 1942 שימשו תירוץ לביצועה של הראצייה באזור. עוצר מלא הוטל על העיר. חיילים ושוטרים הונגרים עברו בין בתי היהודים והסרבים, בזזו אותם, עצרו ורצחו עשרות מיושביהם. בלילה השלישי למבצע ביימו הז'נדרמים ההונגרים תקרית אלימה, ששימשה עילה לטבח המוני שיטתי. מאות יהודים וסרבים הוצעדו אל גדת הדנובה, שם סודרו בשורות ונורו למוות. הטבח עורר מחאות בחוגים הונגרים והופסק בהוראה מבודפשט, אך ההתעמרות ביהודי העיר נמשכה. כל הגברים גויסו לפלוגות עבודה בהונגריה ואחר כך בחזית המזרחית. השלב האחרון של ההשמדה החל במרץ 1944, עם כניסתם של הכוחות הנאצים לעיר. בסיוע ההונגרים אספו הגרמנים את כל היהודים שנותרו בעיר ועד חודש מאי שולחו כולם לאושוויץ. שרידי הרכוש הפרטי והקהילתי הוחרמו.

כ-1,200 מיהודי נובי סאד שרדו בשואה, והחיים היהודיים בעיר התחדשו בזעיר אנפין לאחר המלחמה. בית הכנסת, שנבזז אך לא ניזוק, נחנך מחדש ושימש מרכז לפעילויות הסיוע של הג'וינט. הגירתם של מרבית היהודים בשנות החמישים דלדלה את הקהילה. בית הכנסת משמש כיום כאולם להופעות מוזיקה, אך הקהילה מתפללת בו בחגים. כיום מונה הקהילה כ-400 יהודים.

יוסף (טומי) לפיד, לשעבר שר המשפטים, הוא יליד נובי סאד. בספר "זכרונות אחרי מותי", שנכתב על ידי בנו, יאיר לפיד, ניתן למצוא אודות חיי המשפחה בעיר בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה ובזמן המלחמה. במרץ 2011 נקרא רחוב בעיר על שמו של לפיד[2].

ב-22 בינואר 2009 כיבדה מועצת העיר את צייד הנאצים אפרים זורוף באזרחות כבוד של העיר, על חלקו בחשיפת פושע המלחמה שנדור קפירו, שהיה מעורב ברצח מאות יהודים וסרבים בעיר בזמן השואה[3].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Djurdjev, Branislav S., Refugees and village renewal in Yugoslavia, GeoJournal, Vol. 46, Springer Netherlands, 1998
  2. ^ רחוב טומי לפיד בנובי סאד: "ישראלי וסרבי גאה", באתר ynet, 16 במרץ 2011
  3. ^ מקור בג'רוסלם פוסט
אולימפיאדת השחמט 1990

אולימפיאדת השחמט ה-29 אורגנה על ידי פיד"ה וכללה תחרות פתוחה ומספר אירועים נוספים לקידום השחמט. היא התקיימה בנובי סאד, שבסרביה, בין 16 בנובמבר ל-4 בדצמבר 1990.

אליפות אירופה בכדורסל 2005

אליפות אירופה בכדורסל 2005, או בקיצור יורובאסקט 2005 היא האליפות ה-45 המאורגנת על ידי פיב"א אירופה. התחרות התקיימה בסרביה ומונטנגרו ונערכה בין ה-16 בספטמבר ל-25 בספטמבר. בתחרות התחרו 16 נבחרות, כאשר לבסוף יוון זכתה באליפות, אחרי ניצחון על גרמניה בגמר.

זוהי הפעם השלישית שהאליפות נערכת בבלגרד (בפעמים הקודמות: יורובאסקט 1961 ויורובאסקט 1975).

גויקו קצ'אר

גויקו קצ'אר (בסרבית: Гојко Качар, בקרואטית: Gojko Kačar, נולד ב-26 בינואר 1987 בנובי סאד שביוגוסלביה, כיום בסרביה) הוא כדורגלן סרבי המשחק בעמדת הקשר ההתקפי.

גשר החירות (נובי סאד)

גשר החירות (בסרבית: Мост слободе - "מוסט סלובוד") הוא גשר מעוגן כבלים החוצה את נהר הדנובה בעיר נובי סאד שבסרביה.

הגשר הוקם בשנת 1981 אולם נהרס במהלך הפצצות נאט"ו ב-4 באפריל 1999. הגשר הוקם מחדש במימון האיחוד האירופי, בתכנונו של האדריכל ניקולה היידין ובעלות של 40 מיליון אירו ונפתח ב-7 באוקטובר 2005.

אורכו של המקטע המרכזי של הגשר 351 מטרים, אורכו הכולל 1,312 מטרים ורחבו 27.60 מטרים.

דושאן טאדיץ'

דושאן טאדיץ' (בסרבית: Душан Тадић; נולד ב-20 בנובמבר 1988) הוא כדורגלן סרבי המשחק בעמדת הקשר ההתקפי באייאקס, בה הוא משמש כקפטן ובנבחרת סרביה.

הטבח בדרום באצ'קה

הטבח בדרום באצ'קה (נקרא גם במקורות בעברית: הראצייה בדרום באצ'קה, הראצייה בנובי סאד; בסרבו-קרואטית: Racija u južnoj Bačkoj, בסרבית קירילית: Рација у јужној Бачкој) היה טבח שביצעו חיילי צבא הונגריה בינואר 1942 בתושבי דרום באצ'קה אשר בממלכת יוגוסלביה הכבושה, ובמהלכו נרצחו לפחות 4,063 אזרחים, ומהם 2,578 סרבים ו-1,425 יהודים.

וויבודינה נובי סאד

מועדון הכדורגל וויבודינה נובי סאד (בסרבו-קרואטית: ФК Војводина) הוא מועדון כדורגל סרבי מהעיר נובי סאד, בירת האזור האוטונומי וויבודינה שבצפון סרביה.

המועדון, שהוקם בשנת 1914, הוא מועדון הכדורגל הוותיק ביותר בכדורגל המקצועני בסרביה.

וויבודינה נובי סאד (כדורסל)

וויבודינה סרביהגאז נובי סאד (בסרבית: КК Раднички Србијагас Нови Сад) היא קבוצת כדורסל סרבית מהעיר נובי סאד בצפון סרביה. המתמודדת בליגת העל הסרבית.

יהדות סרביה

יהדות סרביה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות בין קהילות יהדות יוגוסלביה לשעבר שבבלקן.

בסרביה קהילה יהודית קטנה שבה כ 3,000 חברים. אלה כוללים: "יהודים כהלכה", צאצאי יהודים מדור שני ושלישי ובני משפחותיהם. הפדרציה של הקהילות היהודיות מייצגת את היהודים מול הממשלה והרשויות.

נושא עיקרי המעסיק כיום את הקהילה הוא השבת הרכוש היהודי שנלקח על ידי הנאצים או הולאם על ידי השלטון הקומוניסטי. חוק "דה-נציוליזציה שהועבר בשנת 2009 ועוסק בנושא הרכוש הפרטי - יהודי ולא יהודי.

בסרביה ישנו בית כנסת פעיל אחד, הנמצא בבלגרד, אך ישנם עוד בתי כנסת שאינם פעילים כמו זה שנמצא בעיר השנייה בגודלה - Novi Sad ובעיר Subotica שבצפון סרביה, על גבול הונגריה, שמשמשים כמוזאונים. בית הכנסת ש - Subotica הוא השני בגודלו באירופה.מרבית הקהילה היהודית בסרביה מתגוררת בבלגרד (הקהילה "יגוסלביה לשעבר" מנתה כ - 85,000 נפש, אשר רובם נספו בשואה). קהילות נוספות, קטנות בתכלית, קיימות בערים נובי-סאד, סובוטיצה, זרניינין, זמון, ניש ופרישטינה (קוסובו).

הקהילות סובלות מתהליכי הזדקנות, כאשר הדור הצעיר בחלקו מהגר, ובחלקו נוטש את זהותו היהודית, אך גם קיים מועדון סטודנטים יהודים פעיל במיוחד בבלגרד המרכז פעילות חברתית ושומר על קשר בין הקהילה לדור הצעיר.

ככל, האנטישמיות ביוגוסלביה לשעבר ובסרביה בפרט, קיימת אך ברמה נמוכה יחסית למדינות אחרות במזרח אירופה. הגוף הפוליטי היחיד ברמה הלאומית המזוהה עם מסרים אנטישמים הוא "התנועה הסרבית הרדיקלית", שהייתה ברשות 'וויסלב ששל', אשר כראש עריית Zemon (פרבר סמוך לבלגרד החדשה), הסב את בית הכנסת (שלא היה בשימוש) לפאב, ובית הקברות היהודי בעיר חולל. ב-2005 התפרעה קבוצת נאו-נאצים באוניברסיטה בנובי-סאדף וחברי הקבוצה נאסרו והובאו משפט.

מיאט גאצ'ינוביץ'

מיאט גאצ'ינוביץ' (בסרבו-קרואטית: Mijat Gaćinović, בסרבית-קירילית: Мијат Гаћиновић, נולד ב-8 בפברואר 1995 בנובי סאד שביוגוסלביה, כיום בסרביה) הוא כדורגלן סרבי המשחק באיינטרכט פרנקפורט ובנבחרת סרביה בעמדת הקשר.

מילאן יובאנוביץ'

מילאן יובאנוביץ' (בסרבית: Милан "Лане" Јованови) הוא כדורגלן עבר סרבי בינלאומי ששיחק בקבוצת הכדורגל אנדרלכט הבלגית. יובאנוביץ' שיחק לרוב כקשר שמאלי אך תפקד גם כחלוץ.

מילובן ראייבץ'

מילובן ראייבץ' (בסרבית: Милован Рајевац; נולד ב-2 בינואר 1954 בצייטינה, יוגוסלביה) הוא כדורגלן עבר סרבי, כיום מאמן.

באוגוסט 2008 מונה ראייבץ למאמן נבחרת גאנה בכדורגל והוביל אותה לטורניר גמר מונדיאל 2010. גאנה היא הנבחרת האפריקאית היחידה שהעפילה לשלב שמינית הגמר במונדיאל 2010, שם אף נצחה את ארצות הברית והעפילה לשלב רבע הגמר.

ראייבץ' התפטר מנבחרת גאנה ב-8 בספטמבר 2010 ולמחרת החל לאמן את הקבוצה אל-אהלי ג'דה מערב הסעודית.

בשנת 2011 עבר לאמן את נבחרת קטאר.

מילוש קראסיץ'

מילוש קראסיץ' (בסרבית: Милош Красић; נולד ב-1 בנובמבר 1984 בקוסובסקה מיטרוביצה) הוא כדורגלן סרבי המשחק בעמדות הקשר ההתקפי.

בצעירותו שיחק קראסיץ' בקבוצת "רודאר קוסובסקה מיטרוביצה" מעיר הולדתו. כשרונו זוהה על ידי המועדון וויבודינה נובי סאד והוא צורף לקבוצה בשנת 1999. כבר בעת הגעתו לוויבודינה קודם קראסיץ' לקבוצה הבוגרת של המועדון, על אף שהיה בן 14 בלבד. הוא שיחק בקבוצה במשך ארבע וחצי שנים ושיפר באופן עקבי את יכולתו, ובשיאו אף מונה לתפקיד קפטן הקבוצה.

בינואר 2004 עבר קראסיץ' לקבוצת צסק"א מוסקבה הרוסית. הוא השתתף בשלושה משחקים במסגרת גביע אופ"א בעונת 2004/2005 וסייע לקבוצתו לזכות בטורניר, לאחר ניצחון על ספורטינג ליסבון במשחק הגמר בו נכנס כמחליף. בשנים הבאות הפך קראסיץ' לאחד מהשחקנים הבולטים של צסק"א וסייע לה לזכות בתארים רבים - שתי אליפויות רוסיה בשנים 2005 ו-2006, ארבעה גביעי רוסיה ושלוש פעמים בסופר קאפ הרוסי. בנוסף, הוא נכלל ארבע פעמים בנבחרת העונה ברוסיה והעפיל עם צסק"א לרבע גמר ליגת האלופות בעונת 2009/2010.

קראסיץ נכלל בסגל הנבחרת הצעירה של סרביה לאליפות אירופה עד גיל 21 ב-2004, אך לא שותף באף משחק. באותה שנה הוא השתתף גם באולימפיאדת אתונה. בשנים 2006 ו-2007 היה קראסיץ' משחקני המפתח של הנבחרת הסרבית באליפות אירופה עד גיל 21, ובאחרונה שבהן סייע לה להעפיל למשחק הגמר, שם הפסידה להולנד. קראסיץ' זומן לראשונה לנבחרת הבוגרת של סרביה בשנת 2006 ולקח חלק חשוב בהעפלת הנבחרת למונדיאל 2010, תוך שכבש חמישה שערים במשחקי המוקדמות. במונדיאל עצמו פתח בהרכב בכל שלושת משחקי הנבחרת, שהודחה כבר בשלב הבתים.

באוגוסט 2010 עבר קראסיץ' ליובנטוס האיטלקית, ששילמה תמורתו 15 מיליון אירו. באוגוסט 2012 עבר לקבוצת פנרבחצ'ה הטורקית.

ב-31 באוגוסט 2013 הושאל קראסיץ' לבסטיה הצרפתית.

ב-30 באוגוסט 2015 חתם לשלוש שנים בלכיה גדנסק הפולנית.

ניש

ניש (בסרבית בכתב קירילי: Ниш, באלפבית לטיני: Niš) היא העיר השלישית בגודלה בסרביה, לאחר הבירה בלגרד והעיר נובי סאד, והיא בירת מחוז נישאבה. לעיר היסטוריה ארוכה ועשירה המתחילה בעידן הממלכה התראקית, דרך הפלישה הקלטית לאזור, נמשכה דרך שליטתן של האימפריות הרומית, הביזאנטית והעות'מאנית וכלה בשיוכה ליוגוסלביה ובהמשך לסרביה. בעיר פועלת אוניברסיטת ניש ובה לומדים כ-30,000 סטודנטים. ניש מהווה גם מרכז תעשייתי בסרביה, בעיקר בתחומי האלקטרוניקה, הטקסטיל והטבק.

סובוטיצה

סובוטיצה (בסרבית: Суботица להאזנה (מידע • עזרה), בהונגרית: Szabadka) היא עיר השוכנת במחוז באצ'קה שבצפון פרובינציית וויבודינה, העיר השנייה בגודלה בפרובינציה (אחרי נובי סאד), והעיר החמישית בגודלה בסרביה.

סובוטיצה היא העיר הצפונית ביותר בסרביה, נמצאת באגן הקרפטים, וממוקמת כ-10 קילומטרים דרומה לגבול עם הונגריה.

האזור המנהלי של סובוטיצה כולל בתוכה את העיר עצמה, העיירה פאליץ', ושבעה עשר כפרים.

האוכלוסייה בעיר מורכבת מ-35.65% הונגרים, 27.02% סרבים, 10.00% קרואטים ו-9.67% בונייווקים (Bunjevci, קבוצה אתנית סלאבית קטנה שמרכזה באזור הבאצ'קה).

מועדון הכדורגל של העיר, ספרטק סובוטיצה, משחק בליגת העל הסרבית.

סטפן אפיה

סטפן אפיה (אנגלית: Stephen Appiah; נולד ב-24 בדצמבר 1980 באקרה), הוא כדורגלן עבר גאנאי.

במהלך הקריירה שיחק אפיה בהארטס אוף אוק (1995-1997), אודינזה (1997-2000), פארמה (2000-2002), ברשה (2002-2003), יובנטוס (2003-2005) פנרבחצ'ה (החל מ-2005) כיום בבולוניה האיטלקית משנת 2009. ב-2 בפברואר 2012 חתם לחצי שנה בקבוצה הסרבית וויבודינה נובי סאד.

אפיה היה חלק מנבחרת גאנה באולימפיאדת אתונה (2004), אפיה הופיע במדי נבחרתו במהלך מונדיאל 2006 ומונדיאל 2010.

סלבישה יוקאנוביץ'

סלבישה יוקאנוביץ' (בסרבית: Славиша Јокановић; נולד ב-16 באוגוסט 1968) הוא שחקן עבר ומאמן כדורגל סרבי.

סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ'

סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ' (נולד ב-27 בפברואר 1995) הוא כדורגלן סרבי המשחק בעמדת הקשר בלאציו ובנבחרת סרביה.

קרגוייבץ

קרגוייבץ (בסרבית קירילית: Крагујевац) היא עיר במרכז סרביה. העיר משמשת כמרכז המנהלי של מחוז שומדייה. העיר הרביעית בגודלה אחרי בלגרד, נובי סאד ו-ניש. ממוקמת בנהר לפיצה.

הוקמה בשנת 1476. העיר ידועה בשל התחמושת, הנשק ותעשיית המכוניות של מפעל זסטבה אשר ייצר את מכוניות היוגו, פלורידה, זסטבה 10 (פונטו ברישיון פיאט), וסקאלה מכוניות.

אוניברסיטת קרגווייבץ ממוקמת גם בעיר (נוסדה 1976). האוניברסיטה הראשונה לאחר עצמאות סרביה נוסדה בעיר הזו ב-1838 וכן בה"ס הראשון התיכון גימנסיה, מכונת הדפוס, התיאטרון הובית הספר הצבאי ב-1837.

בין התקופות 1818 -1839 הייתה קרגוייבץ עיר הירה של סרביה תחת שלטונו של מילוש אוברנוביץ'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.