נהר הירדן

נְהַר הַיָּרְדֵּןערבית: نهر الأردن) הוא נהר העובר בשבר הסורי אפריקני, לאורכה של ארץ ישראל מצפון לדרום וחוצה אותה לשני חלקים, עבר הירדן המזרחי והצד המערבי של הירדן.

הירדן הוא אחד הנהרות המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובספרות, בעיקר מבחינה היסטורית ודתית. אורכו הכולל של הנהר ממקורותיו למרגלות החרמון ועד ים המלח 251 ק"מ וספיקתו בשפך לכנרת היא כחצי מיליארד מטר מעוקב בשנה.

נהר הירדן
Jorden05
הירדן סמוך למוצאו מהכנרת
אורך 251 ק"מ
גובה מוצא הנהר 80 מטרים
ספיקה ממוצעת 16 (בשפך לכנרת) מ"ק לשנייה
אגן הניקוז 18,300 קמ"ר
מוצא מפגש נחל דן, נחל חרמון ונחל שניר ליד שדה נחמיה
שפך ים המלח
מדינות באגן הניקוז ישראל, סוריה, לבנון וירדן
מסלולו של נהר הירדן
Aerial jordan
תמונת לוויין של ארץ ישראל. נהר הירדן נראה זורם בין הכנרת וים המלח
Yarden river
שפך הירדן לים המלח - אפריל 2005
YardenHarari
מראה בירדן ההררי

מסלול

הירדן הוא נהר מפותל יותר מממוצע הפיתול של נהרות בעולם. אורך מסלולו של הירדן בקו אווירי, בין הכנרת לים המלח, הוא כ-105 ק"מ, אך בשל הפיתולים הרבים מגיע אורכו ל-210 ק"מ. היחס בין אורך האפיק בו זורם הירדן לבין אורכו של הירדן בקו אווירי הוא 2 (לעומת יחס הפיתול הממוצע לנהרות בעולם - בערך 1.5).

המקורות העיקריים של מי הירדן הם הגשמים והשלגים היורדים על החרמון. הם מזינים את הירדן על ידי זרימה, חלחול תת-קרקעי ונביעה בשלושת הנחלים המהווים את מקורות הירדן:

יש המונים גם את נחל עיון, שמקורו בלבנון, עם מקורות הירדן, אולם נחל זה נשפך בעבר ישירות לאגם החולה, ורק לאחר ייבוש האגם הובל בתעלות ישירות אל אפיק נחל שניר והירדן.

נהר הירדן נחלק לשני חלקים: החלק הנמשך משדה נחמיה, המקום בו נמצאת נקודת המפגש של היובלים המזרימים מים אל הנחל, דרך עמק החולה ועד צפון הכנרת הנקרא - הירדן ההררי, מפני שבשטח זרימה זה של הנהר, פני השטח הם הרריים. החלק האחר הירדן הדרומי נמשך מסכר דגניה בדרום הכנרת ועד ים המלח בדרום - בחלקו גבולה של ישראל עם ממלכת ירדן וזורם בבקעת הירדן שהוא חלק מהשבר הסורי אפריקני.

הירדן זורם דרך עמק החולה בתעלה מלאכותית שנבנתה לאחר ייבוש אגם החולה. התעלה מסתיימת באזור גשר הפקק, ומשם ממשיך הנהר בזרם חזק בערוץ טבעי בין הרים זקופים עד לבקעת בית צידה (ה"בטיחה"), עד שהוא נשפך לכנרת מצפון.

בדרום הכנרת יוצא הירדן ליד דגניה א', עובר את עמק הירדן תוך פיתולים רבים עד שנשפך לים המלח. בדרכו נשפכים לעברו יובלים רבים, והגדולים שבהם (כולם מצדו המזרחי של הירדן) הם: הירמוך שבצפון, היבוק במרכז ונחל חשבון בדרום. רוחב אפיקו של הירדן בבקעת הירדן הוא 27–30 מטר ובכמה מקומות מגיע ל-40 מטר ויותר, אך יש מקומות שבהם הוא צר מאוד.

הירדן במקום התלכדות מקורותיו - נמצא בגובה של 76 מטר מעל פני הים ובהישפכו לים המלח הוא נמצא 392 מטר מתחת לפני הים התיכון, היינו ירידה של 468 מטר.

בעונת הגשמים ובאביב הירדן עמוק יחסית וזרמו מהיר וסואן, אך בעונת הקיץ הוא הופך לנחל רדוד ואיטי שבכמה מקומות אפשר לחצותו בהליכה.

הירדן בתנ"ך

לנהר הירדן היה תפקיד אסטרטגי חשוב בתנ"ך: הירדן נזכר כמה פעמים כגבול המזרחי של ארץ כנען וכמפריד בין נחלתם ממזרח לירדן של שניים וחצי שבטי ישראל לבין נחלות שאר שבטי ישראל[1].

בספר יהושע מסופר על מעבר הירדן - כניסת בני ישראל לארץ כנען דרך נהר הירדן, כשבישוב אדם המים עמדו בצד אחד וזרימת הירדן פסקה עד ים המלח.

עוד מסופר בספר שופטים על אנשי שבט אפרים שחסמו במעברות הירדן את הדרך בפני המדיינים הנסוגים מפני גדעון.

בספר מלכים - אליהו הנביא עבר את הנהר על ידי שחצה אותו באדרתו ומשעלה השמיימה התקיים אותו הנס באלישע הנביא.

נעמן שר-צבא ארם נרפא מצרעתו לאחר שטבל בירדן שבע פעמים.

כיכר הירדן

בכמה מקומות במקרא נזכר האזור 'כיכר הירדן'. מתיאור המקום באזכורים אלו עולה שהכוונה למישור הדרומי של בקעת הירדן, הסמוך לשפך הירדן אל ים המלח, המכונה כיום בשם 'גאון הירדן' (ה'זור'). במישור זה ישבו חמש הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער, שארבע הראשונות מביניהן נחרבו במהפכת סדום ועמורה.

הירדן בנצרות

בנצרות נחשב הירדן לאתר מקודש. צליינים נוצרים שעולים לארץ נוהגים לטבול במימיו כחלק מהפולחן הדתי. בשל כך, יש הנוהגים בעולם הנוצרי לקנות בקבוקונים קטנים המכילים מי ירדן, מזכרת למאמינים. מנהג דומה מופיע כבר בראשית המאה ה-20, בו ייצא איש עסקים מקנקטי לרחבי העולם הנוצרי חביות מים מהירדן לשם שתייה, טבילה לנצרות ושימושי דת נוספים[2]. בירדן נמצאים כמה אתרים המקודשים לנצרות.

האתר המוכר והנגיש ביותר בישראל בו נוהגים נוצרים המגיעים לארץ לטבול הוא אתר הירדנית, הנמצא במוצא הירדן מן הכנרת. מול יריחו, בצידו הירדני של הנהר, שוכן אתר בית עברה המזוהה מאז סוף המאה ה-20 עם המקום בו פעל יוחנן המטביל ואשר בו הטביל את ישו. במקום הוקם מרכז עלייה לרגל וטבילה. מולו, בצד הישראלי של הנהר, שוכן קאסר אל-יהוד ובו שוכנות כנסיות רבות.

השפעת האדם

1912 גלויה מצולמת של נרינסקי במוצא הירדן נראים בתי דגניה - iבן ציון יש btm11213.jpeg
שייט בירדן ליד בתי דגניה - צולם בשנת 1912

בשנת 1932 נבנה סכר דגניה, החוסם את מוצא הירדן מהכנרת. מחסום נוסף הוא סכר אלומות הנמצא 2 ק"מ מדרום לסכר דגניה. סכר זה חוסם לחלוטין את מי הכנרת וממקום זה מוזרמים לירדן מי תעלת המים המלוחים ומי שפכים המטוהרים טיהור ראשוני. ב-1964 החלה פעולת המוביל הארצי בישראל. בירדן נחנכה באותה שנה תעלת הע'ור המובילה את מי הירמוך לבקעת הירדן הירדנית, ובסוריה הוקמו מאגרים לאגירת מי הירמוך. הקמתם של מפעלים אלה הביאה לירידה של כ-98%[3] בזרימת המים בירדן שמדרום לכנרת, וכפועל יוצא מכך לגדיעת אחד ממקורות המים החשובים של ים המלח ולתהליך של התייבשות הים. בנוסף לכך, נפגעה הסביבה הטבעית של נהר הירדן באורח קשה.

גשרים עיקריים על הירדן

אזכורים בשירה ובזמר העברי

נהר הירדן שימש השראה למשוררים ופזמונאים והוא מוזכר בכמה שירים ופזמונים עבריים מוכרים. שניים מהנודעים שבשירי בית"ר הם "שמאל הירדן" מאת זאב ז'בוטינסקי ("שתי גדות לירדן") ו"עלי בריקדות" מאת מיכאל אשבל ("את המדינה לכונן, משתי גדות הירדן").

נעמי שמר, בת קבוצת כנרת, כתבה בשנת 1961 את שירה "חורשת האקליפטוס" על רקע הירדן והוא מוזכר בשיר ("מעבר לירדן רעמו התותחים"). בשנות ה-70 כתבה שמר את "לשיר זה כמו להיות ירדן" ששרה חבורת בימות (עם מירי אלוני כסולנית).

במלחמת ששת הימים, בעת שיובב כץ שירת בצפון הארץ באזור הירדן, הוא כתב את שירו "האם את בוכה או צוחקת" ובו הוא מזכיר את הירדן ("זורם הירדן, מתפתל כשיכור... זורם הירדן, בין גדות יעבור"). בשנת 1972 ראה אור שירו של אברהם זיגמן "אלעד ירד אל הירדן".

שירים נוספים: "אוצר הירדן" (מילים: מרדכי לבנון, לחן ושירה בני ברמן); "על הירדן" (מילים: אורי אסף, לחן: אריק רודיך); "ארץ ישראל" (הפותח ב"סוף סוף הגעתי לירדן, נכנס למים נותן לגוף להתרענן") שכתב ושר מוש בן ארי.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המזבח בעבר הירדן
  2. ^ ראו אבי גבאי, פססס… פססס… רוצה לקנות מי ירדן בשקל?, בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית, 14 באפריל 2018.
  3. ^ דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: בלי שתי גדות לירדן, "כלכליסט", 10.5.2010
PKAK 23

גשר הפקק מעל הירדן

הירדן

הירדן בצילום ממדינת ירדן.

JordanRiver

אזור הירדן ההררי

Air views of Palestine. Inflow of Jordan into Lake of Gennesaret. Northern end of the lake octoiber 1931

צילום אויר - שפך הירדן לים הכנרת - 1931

The Jordan River loops, aerial view 1938

פיתולי הירדן במבט מן האוויר, 1938

Israel-Jordan border

מקל הנעוץ בקרקעית נהר הירדן מסמן את נקודת הגבול בין מדינת ישראל וממלכת ירדן באזור שפך ואדי אל-אחמר לנהר הירדן

Mount Hermon5

נהר הירדן על רקע הר חרמון

Yardenit, Degania, Jordan river 1

אתר הטבילה ירדנית סמוך לסכר דגניה

ֵ

אגם החולה

אגם החולה (נודע גם בשם ים סומכי, ים סובכי או מי מרום) (בערבית: بحيرة الحولة) היה אגם מים מתוקים בדרום עמק החולה, שהיווה חלק ממערכת נהר הירדן ויובש בשנות ה-50 של המאה ה-20. האגם השתרע על שטח של כ-14 קמ"ר, ומצפון לו השתרעו ביצות בשטח של כ-30 קמ"ר, ושטחים נוספים שהוצפו בעונת החורף והרחיבו את שטחי הביצות.

אגן ניקוז

אגן ניקוז או אגן היקוות של נהר, הוא כל האזור שמימיו מנוקזים על ידי הנהר, כלומר זורמים אל הנהר. הקו המפריד בין שני אגני ניקוז נקרא קו פרשת המים. אגני ניקוז רבים מחולקים לאגני ניקוז קטנים יותר, שכל אחד מהם מזין יובל אחר של הנהר, או שני פלגים הנשפכים לאותו הנהר. קו פרשת מים המחלק בין שני נהרות הנשפכים למקום אחד, נקרא קו פרשת מים מקומית.

לעיתים קורה שנהר סוחף ומפרק את קו פרשת המים, ומים שהיו זורמים לנהר אחד, מתחילים לזרום בנהר אחר. תהליך זה, נקרא כיבוש נהר. אפשר להבחין בקלות בנהרות שנכבשו על ידי מקום הכיבוש, שבו נוצרת בדרך כלל "ברך" - זווית חדה (למשל ברך הליטני ליד מבצר הבופור ובנוסף ברך הירקון ליד תחנת הרכבת פתח תקווה - קריית אריה). צורה אחרת המרמזת על כך שנהר זה נכבש, היא אפיק עמוק ומפותח, המנקז אגן קטן במיוחד, שלא סביר שמימיו יכלו ליצור אגן כזה. במקרים אלו, סביר שהיה לנהר אגן גדול יותר, אלא שהוא נכבש לאחר עיצוב האפיק.

ניקוזו של אגן ההיקוות נעשה על ידי חרצים, ערוצים או בתרונות. החרצים הם תעלות רדודות בקרקע, שנוצרות בדרך כלל מיד אחרי הגשמים ומפסיקות להוליך מים עם תומם. הערוצים, עמוקים יותר, ארוכים יותר, ומוליכים מים זמן רב, ביניהם מים שחלחלו מעט, ויוצאים חזרה אל פני הקרקע בערוץ. הבתרונות הם ערוצים עמוקים וצפופים, וביניהם גבעות קטנות, שמדרונותיהן תלולים לרוב.

לָמושג "אגן ניקוז" ישנו פירוש נוסף, והוא כל גופי המים שדרכם או בהם עוברים מים אשר בסופו של דבר יגיעו לגוף מים כגון אגם, ימה, או ים (דוגמה: נהר הירדן הוא אחד מאגני הניקוז של ים המלח)

בקעת בית שאן

בקעת בית שאן היא בקעה בצפון ארץ ישראל. הבקעה מכונה גם בשם "עמק בית שאן". הבקעה גובלת בצפון בנחל תבור, במערב בהר הגלבוע, בדרום בנחל מלחה (ואדי אל-מליח) - בואכה השומרון ובמזרח בנהר הירדן, בקטע שלמרגלות רכס הגלעד.

בקעת הירדן

בקעת הירדן היא חלק מן הבקע הסורי-אפריקני המשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.

הבקעה צרה וארוכה וגובלת בערבה, בהרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן, בגולן, בבקעת הלבנון, בגליל, בבקעת בית שאן, וביהודה והשומרון. עמק החולה וארץ כנרות הם חלקים צפוניים של בקעת הירדן.

בחלק הירדני של הבקע חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל יש כ 65,000 פלסטינים מהם 17,500 בעיר יריחו. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 יהודים, מהם 5,500 במועצה אזורית בקעת הירדן והיתר בעמק בית שאן ובמועצה אזורית עמק הירדן.

גשר אדם

גשר אדם (ג'סר א דאמיה) הוא אחד מן הגשרים הגדולים בבקעת הירדן, אשר היווה עורק תחבורה חשוב בארץ ישראל ההיסטורית, עקב קרבתו לשכם, עמאן, יריחו ובית שאן. בשנת 1970 הוקמה ההתנחלות משואה בקרבת הגשר.

גשר אלנבי

גשר אלנבי (באנגלית: Allenby Bridge; בערבית: جسر الملك حسين – "גשר המלך חוסיין") הוא גשר מעל נהר הירדן הנמצא כ-5 ק"מ מזרחית ליריחו, בגובה של 273 מטר מתחת לפני הים. הוא מקשר בין ישראל וירדן ומשמש כמעבר גבול בין יהודה ושומרון וישראל לירדן.

גשר בנות יעקב

גשר בנות יעקב הוא אחד הגשרים המובילים מהגולן אל הגליל. הגשר מוצב מעל נהר הירדן כחמישה עשר קילומטרים צפונית לכנרת וכעשרה קילומטרים מזרחית לראש פינה על כביש 91, בגובה של כשבעים מטר מעל פני הים.

המלחמה על המים

"המלחמה על המים" (מכונה גם הקרב על המים) היא כינוי למאבקים בין ישראל למדינות ערב הגובלות בה, בעיקר סוריה, סביב ניצול מקורות המים בצפון ישראל. על פי הגדרה רחבה, הקרב על המים התקיים בשנים 1951–1966. הגדרה צרה יותר מתייחסת לניסיונה של סוריה להטות את מקורות הירדן - נחל דן, בניאס וחצבאני, כך שלא ישפעו לירדן ההררי בשטח ישראל ולהעבירם בתעלה מזרחית לכנרת (על גבי השלוחות המערביות של הגולן) אל הירמוך והירדן הדרומי, שהיו מחוץ לשטחה של ישראל, בשנים 1964–1966.

כפר בלום

כְּפַר בְּלוּם הוא קיבוץ באצבע הגליל, מדרום מזרח לקריית שמונה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון.

מייסדי הקיבוץ הם עולים בוגרי תנועת הבונים מאנגליה ותנועת נצ"ח מאסטוניה, ליטא ולטביה, ששהו בהכשרה באפיקים ובבנימינה, וכונו בשל מוצאם "הקיבוץ האנגלו-בלטי". בשנת 1941 התיישב גרעין הקיבוץ בתל נעמה ובשנת 1943 עלה הקיבוץ לקרקע בעמק החולה ונקרא על שם לאון בלום, שהיה ראש ממשלת צרפת בשנים 1936-1939.

ברחבת הדשא במרכז הקיבוץ נמצאת אנדרטה לזכרו של לאון בלום ובה פסל של ראשו.

כפר הנשיא

כְּפַר-הַנָּשִׂיא הוא קיבוץ ברמת כורזים מזרחית לראש פינה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון.

מעבר נהר הירדן

מעבר נהר הירדן (בערבית: معبر نهر الأردن) הוא מעבר הגבול הראשי בין ירדן וישראל השוכן סמוך לגשר שייח' חוסיין ההיסטורי, בין הערים בית שאן בישראל ואירביד בירדן. המעבר מיועד עבור אזרחים ישראלים ותיירים, ומשמש גם למעבר סחורות בין המדינות.

מעברות הירדן

מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן הם המקומות בהם המים רדודים וניתן לחצות ברגל את הנהר. בימים עברו, לאורך רוב ימות השנה, היו מי הירדן עמוקים ואי אפשר לעוברם מצד לצד, אלא רק במקום, שבו הנהר רדוד ושטפו חלש ביותר. מקומות אלו נקראו מעברות. את מקום המעברות יש לדעת כדי, לעבור את הירדן מצד לצד.

מקורות הירדן

מקורות הירדן הוא ביטוי המתייחס על פי רוב לשלושה נחלים איתנים: נחל שניר (בערבית: "חָצְבַּאנִי"), נחל חרמון (בערבית "בָּנְיַאס"), נחל דן (בערבית אֶל־לִידַאנִי) הזורמים בחלקו הצפוני של עמק החולה עד איחודם לנהר הירדן סמוך ליישוב שדה נחמיה ומהווים את מקורות המים העיקריים שלו.

למים הזורמים בנהר הירדן מקורות נוספים, בולטים פחות, המצויים אף הם בעמק החולה: נחל עִיּוֹן (בערבית דרדרה, בּוּרֵעִ'ית או ח'רר), אולם ערוצו המקורי של נחל זה התנקז ישירות אל ביצת החולה בנפרד משאר שלושת הנחלים ולכן הוא יובל של הירדן ולא אחד ממקורותיו. השליטה על מקורות הירדן עמדה במרכז המלחמה על המים בין ישראל לשכנותיה ונמצאת עד עצם היום הזה כמוקד מחלוקת.

נהריים

נהריים (בערבית: الباقورة, אל-באקורה) הוא אתר בבקעת הירדן הגובל בין ישראל, לבין ממלכת ירדן סמוך ליישוב מנחמיה, שבו שכן מפעל החשמל של חברת החשמל, על גדות שני נהרות (מכאן השם נהריים), נהר הירמוך ונהר הירדן.

נחל חרמון

נַחַל חֶרְמוֹן (מכונה גם בָּנְיַאס, הגייה ערבית של השם הקדום פָנְיַאס - העיצור p אינו פונמה בשפה הערבית ולכן נעשה שימוש בעיצור b), הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל מי נהר הירדן.

נחל שניר

נַחַל שְׂנִיר (ידוע גם בשם חצבני או חצבאני כשמו הערבי שהוא نهر الحاصباني - נַהְר אל-חאצבאני) הוא אחד ממקורות הירדן, והארוך מביניהם. רובו של הנחל נמצא בתחומי לבנון, ורק חלקו התחתון, מאזור הכפר ע'ג'ר ועד לנקודת חיבורו עם נחל דן ונחל חרמון ליד קיבוץ שדה נחמיה באצבע הגליל, נמצא בתחום מדינת ישראל. בנקודת המפגש עם הנחלים האחרים הם יוצרים את נהר הירדן. חלק מהנחל בסמוך למעיין ברוך הוא שמורת טבע. הוא אחד הנחלים הארוכים במדינת ישראל.

נחל תבור

נַחַל תָּבוֹר (בערבית: ואדי אל-בִּירָה) הוא נחל בגליל התחתון, שמוצאו באזור הרי נצרת, עוקף את הר תבור מדרום, לכיוון דרום-מזרח אליו מתנקז נחל השבעה ממזרח להר תבור וממשיך עד לנקודת המפגש שלו עם נהר הירדן סמוך לקיבוץ גשר, כ-3 ק"מ מדרום לנהריים. לאורך הנחל נובעים שלושה מעיינות: עין רכש, עין זאב ועין שחל הנובעים בקטע התחתון שלו, המהווה נחל איתן ונכלל בתחום שמורת הטבע "נחל תבור".

שדה נחמיה

שְֵׂדה נְחֶמְיָה הוא קיבוץ באצבע הגליל בצפון עמק החולה כ-5 ק"מ ממזרח לקריית שמונה, המשתייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ הוקם בשנת 1940 על ידי עולים מאוסטריה, צ'כיה והולנד (אשר השתיכו לתנועת הנוער המכבי הצעיר), על אדמות שנקנו מהכפר הערבי א-דווארה. הקיבוץ נקרא על שם נחמיה דה־לימה, ציוני הולנדי, שהיה יושב ראש ההסתדרות הציונית ההולנדית בשנים 1918-1912, ויו"ר קק"ל (קרן קיימת לישראל) בשנים 1922-1919.

שמורת גאון הירדן

שְׁמוּרַת גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן היא שמורת טבע מוכרזת הנמצאת בחלקו הצפוני של גאון הירדן בעמק בית שאן. היא משתרעת משער קיבוץ חמדיה שבצפון העמק, עד קיבוץ טירת צבי שבדרום העמק. השמורה מורכבת מחמש שמורות לא רציפות אשר יחדיו מהוות את השמורה - שמורת חמדיה, שמורת טירת צבי, שמורת כפר רופין, שמורת מעוז חיים ושמורת עין ג'ינדה. השמורה כוללת בתוכה קטעים מנהר הירדן. השמורה ברוכה בעצים וצמחיית סבך עבותה ואף בחיות בר רבות כגון חתולי בר, קרקלים, חתולי ביצות, חזירי בר, נמיות, זאבים, תנים ומיני עופות רבים.

שמות נוספים לשמורות הנפרדותשמורת חמדיה - ידועה גם בשם: שמורת טבע גאון הירדן חמדיה

שמורת טירת צבי - ידועה גם בשם: שמורת טבע גאון הירדן החוף השקט טירת צבי

שמורת כפר רופין - ידועה גם בשם: שמורת טבע גאון הירדן כפר רופין

שמורת מעוז חיים - ידועה גם בשם: שמורת טבע גאון הירדן מעוז חיים (אל עזאויה)

שמורת עין ג'ינדה - אין שם נוסף

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.