נהריה

נַהֲרִיָּה היא עיר בגליל המערבי שבמחוז הצפון בישראל והעיר הצפונית ביותר במישור החוף. היא ממוקמת על חוף הים ועל כביש 4 וכביש 89, בין העיר עכו לבין ראש הנקרה. במרכז העיר זורם נחל געתון. זוהי העיר היהודית הגדולה ביותר במחוז, שנייה רק לנצרת הערבית.

נהריה
Coat of arms of Nahariya

סמל העיר והכיתוב "ברוך מבנים אשר" באלפבית עברי עתיק
Nahariyya
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה רונן מרלי
גובה ממוצע[1] ‎24‏ מטר
תאריך ייסוד 1935
סוג יישוב עיר 50,000‏–99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 56,881 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎31
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎1.4%‏ בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 5,036 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎29
תחום שיפוט[2] 11,140 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎120
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
נהריה
נהריה
33°00′31″N 35°05′51″E / 33.0086293860548°N 35.0975346307852°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
6 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4123
    - דירוג מדד ג'יני
‎105
פרופיל נהריה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.nahariya.muni.il
The cannon fountain in Nahariya
מזרקת התותח בשדרות הגעתון בכניסה לנהריה
Arena mall - Nahariya
קניון ארנה בנהריה
Naaria2
מגדל המים ההיסטורי של נהריה
CarriageNahariya
טיולים בכרכרות עץ הרתומות לסוסים, המהווים אטרקציה תיירותית ייחודית בעיר
Naaria3
שקיעה בנהריה
PikiWiki Israel 14640 Nahariya Municipality
בניין עיריית נהריה בשדרות הגעתון
Nahariyya1
הטיילת בנהריה
Gaatonlarge
נחל הגעתון העובר בעיר, דצמבר 2005
Lieberman house
בית ליברמן - המוזיאון העירוני לתולדות נהריה
Byzantine church in Nahariya - Hunter Mosaic
פסיפס מהכנסייה הביזנטית בנהריה, צייד ערום לבוש רק באזור בד לחלציו וצעיף לצווארו עם רומח בידו תוקף נמר
PikiWiki Israel 14638 Nahariya beach immigration monument
אנדרטת ההעפלה בחוף נהריה

היסטוריה

אתרים ארכאולוגיים

בשטח העיר שוכנים מספר אתרים ארכאולוגיים המעידים על החיים במקום בתקופות קדומות:

נהריה והעלייה החמישית

לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החלו להופיע תופעות של הסתה, לחצים ופוגרומים כנגד האוכלוסייה היהודית בגרמניה. אלו גרמו להגירה של 220,000 יהודים מגרמניה בין השנים 19331939. מתוכם, כ-40,000 הגיעו לארץ ישראל במסגרת העלייה החמישית.

תחילתה של העלייה החמישית אופיינה בעיקר באנשי עסקים יהודים, עצמאים, פקידים ושופטים שחיפשו אלטרנטיבות בשל המגבלות המקצועיות שהוטלו עליהם. באותן שנים נטו היהודים להגר בראש ובראשונה לארצות הברית ולאמריקה הלטינית, אך לא לארץ ישראל שאליה היגרו בעיקר יהודים ממזרח אירופה. לאחר קיום הקונגרס הציוני בפראג ב-1933, נפתח בארץ ישראל "המשרד המרכזי לטיפול ביהדות גרמניה", שנקרא בשמו המקוצר "המשרד הגרמני". הוא נוהל על ידי ארתור רופין שניסה להניע בעיקר יהודים ממעמד הביניים, בעלי הון, לצאת מגרמניה ולהגר לארץ ישראל. עבור אותם אנשי מעמד הביניים מגרמניה ייסדו בשנת 1933 את קריית ביאליק ואת רמות השבים.

מהנדס הבניין יוסף לוי, יליד גרמניה, הצטרף למשרד הארץ-ישראלי, שגם בראשו עמד רופין בשנת 1913, כעובד טכני. עם השנים הפך לוי לרוכש הקרקעות הפרטי הגדול ביותר בארץ ישראל. בשנות העשרים הוא עסק ברכישת אדמות מפרץ חיפה ובייבוש שטח זה.

הקמת נהריה

בשנת 1934 התאפשר לקנות אדמה בבעלות ערבית, שטח של 2,400 דונמים צפונית לעכו, ליד שפך נחל מפשוח, אשר שמו הוסב לימים לנחל געתון. המחיר הנדרש היה 34,000 לירות מנדטוריות ובעלת הקרקע הייתה משפחת טואיני שהתגוררה בביירות. הקונים היו ארבעה אנשים פרטיים: המהנדס יוסף לוי, היינריך כהן, בנקאי מתל אביב, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין והגברת פאולינה ונגרובר-זלקינד, אשר ייצגה שתי משפחות מכובדות בארץ ישראל. יחד הקימו ארבעת הרוכשים את החברה "נהריה משקים זעירים". את שם היישוב החדש קבעו כ"נהריה", שכן אותם מתיישבים, בזוכרם את ערי הנהר האירופיות ממחוזות ילדותם, ראו גם בגעתון "נהר". ייתכן שבבחירת השם הושפעו גם משמו של הכפר הערבי הסמוך, אֶ-נַּהַר[8].

את המודל החקלאי להקמת היישוב נהריה הגה אחד מרוכשי השטח, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין. סוסקין, יליד רוסיה, למד חקלאות ופילוסופיה בגרמניה. החל משנת 1903, הוא נמנה עם מנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. באחד ממסעותיו הרבים בעולם הרחב, הוא גילה יישוב קטן בדרום ספרד ששמו היה מונטה אל-גאידה (Monte Algaida). סוסקין האמין כי המודל הספרדי של מונטה אל-גאידה הוא המפתח להתיישבות בארץ ישראל. לתגליתו קרא "התיישבות אינטנסיבית על חלקת אדמה קטנה תחת ניהול פרטי". התוכנית הציעה משקים בגודל של 5, 7 או 9 דונמים, פיתוח תשתיות (אספקת מים, חשמל וסלילת כבישים), מחסני כלים ובעלי חיים, לולים ואגודה חקלאית של המתיישבים. כמו כן, הקמת צוותים מקצועיים שידריכו את העולים החדשים (אותם דוקטורים ופרופסורים) בענייני נטיעת עצים, תכנון בתים, גידול ירקות וגידול עופות.

חנה דויטש הגיעה עם בעלה ולטר והזוג רות ויעקב פאוקר כחלוצים ראשונים לנהריה. כאשר הגיעו לצריף המגורים שלהם בנהריה, טרם הייתה להם תקרה מוכנה. דומה היה מצבו של הזוג פאוקר. ב-10 בפברואר 1935 התיישבו במקום וכך נקבע תאריך זה כתאריך הרשמי לייסודה של נהריה.

נטישת ענף החקלאות

למגינת לבם של התושבים, התחזית להכנסות מהמשקים הייתה אופטימית מדי ולא ריאלית. הרעיון של סוסקין, לגדל ולשווק ירקות איכותיים, הסתבר כרעיון בוסר ללא סיכויי הצלחה. התוצרת הערבית הייתה זולה יותר והשוק דרש ירקות זולים ולא ירקות איכותיים. כך הגיעה המכה הראשונה לענף הירקות. המכה השנייה ניחתה על ענף הפירות: הפירות גדלו היטב בהרי הגליל, אך לא במישור החוף. מכה נוספת פגעה בענף הלול: התרנגולות היו חולות, היו בעיות בהטלת הביצים ודור חדש של אפרוחים ברובו לא בקע כלל מהביצים. מייסדי נהריה קרסו מבחינה כספית וההמראה הכלכלית המצופה כלל לא הגיעה.

את הדרישה לשינוי כלכלי ותעסוקתי בנהריה לא ניתן היה לעצור יותר. יותר ויותר מתיישבים חיפשו תעסוקה מכניסה יותר מאשר ענף החקלאות. היו מהנדסים שעבדו עבור הממשל הבריטי, קבלנים שחיזקו קווי ביצורים בצפון ויזמים שניצלו את משאבי הטבע – חוף ועיירת קיט באווירה אירופאית ששימשה קצינים בריטים שהגיעו עם משפחותיהם מחרטום. עובדה זו גרמה לתושבים לעבור לענף השכרת החדרים ולבניית פנסיונים לאורחים. הפרופסורים והדוקטורים, שנאלצו להתאים את עצמם לחקלאות לא ראו יותר את עתידם בתוכניתו של סוסקין, המירו עיסוקם והפכו את נהריה למקום נופש עם חוף רחצה, מסעדות וחדרי אירוח.

את הרישיון הראשון לפתיחת פנסיון קבלה הגברת טוטי לוי בשנת 1936. גרטל מאייר פתחה פנסיון ידוע בשנת 1940. בתחילה גרו האורחים בלול תרנגולות וארוחת הבוקר ניתנה תחת כיפת השמיים. בשנת 1940 ייסדה משפחת אופנהיימר את קפה פינגווין. נהריינים רבים עברו בתקופת הקיץ להתגורר בליפט או בלול והשכירו את חדריהם לאורחים. נהריה הפכה בהדרגה למקום נופש בסגנון אירופאי. מספר לינות האורחים גדל מ-100 בשנת 1938 ל-20,000 בשנת 1947.

החיפושים למעבר מענף החקלאות שנכשל גרמו גם ליזמות תעשיית המזון ופיתוחה. כך התפתחו הגלידה והגבינות של משפחת שטראוס. משפחת זוגלובק-קבילצקי, שהתיישבה בנהריה בשנת 1937, פתחה אטליז לבשר כשר ופיתחה את "נקניק נהריה". שתי תעשיות המשגשגות בארץ ובעולם עד היום.

חשיבותה של נהריה לפני קום המדינה

מספר שנים הייתה נהריה היישוב העברי היחידי צפונית לעכו בגליל המערבי. במשך הזמן יזמה הסוכנות את הקמת עברון ב-1936, שבי ציון, חניתה, מצובה ואילון ב-1938. נהריה הבורגנית עזרה בהקמת היישובים השכנים והייתה שותפה בשמירה על ביטחונם.

נהריה הייתה מעורבת בעליה הבלתי חוקית. אניית המעפילים הראשונה הגיעה ב-1939, היה צורך לפזר את המעפילים, להחביאם מהבריטים ולדאוג לקיומם. בתקופת המצור על חופי הארץ הגיעו לאזור נהריה בין 10 ל-12 אניות מעפילים. לזכר שבע האוניות, "אטראטי, "קולוראדו", "עליה", "אסימי", "האומות המאוחדות", "חנה סנש" ו"גבורה", הוקמה על המזח בחוף נהריה אנדרטה מעשה ידיו של הפסל חמי גל, תושב נהריה.

בשנת 1941 הוכרה נהריה כמועצה מקומית.

תוכנית החלוקה זעזעה את אנשי נהריה. כל הגליל המערבי עתיד היה להימסר לערבים. השטח כלל מלבד נהריה את שבי ציון, רגבה, עברון, חניתה, מצובה, אילון ויחיעם. האספקה לנהריה הנצורה הגיעה בספינות דרך הים מחיפה. כך החזיקה נהריה הנצורה מעמד עד ליום הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948. ביום זה הגיעה לנהריה שיירה בת 25 כלי רכב לערך מלווה ברכב משורין. באותו יום הגיעו עם אונית המעפילים "חנה סנש", חיילים יהודים ראשונים לנהריה.

לאחר קום המדינה

בשנת 1961 הוכרה נהריה כעיר.

נהריה נחשבת כיישוב "קו העימות" כמו היישובים קריית שמונה, שלומי ועוד. מאז שנות השישים נהריה סבלה מפיגועים ומאז שנות השמונים ממטחי קטיושות, שהביאו את צה"ל לצאת לכמה מבצעים בלבנון, ובהם מלחמת לבנון הראשונה, מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם. מאז יצא צה"ל בשנת 2000 מרצועת הביטחון בנהריה שרר שקט, אשר הופר בשנת 2006 כאשר מחבלי ארגון החזבאללה החלו בהרעשת יישובי קו העימות ואף יישובים רחוקים יותר כגון צפת כחלק מפעולת החטיפה בגבול הצפון סמוך ליישוב זרעית, אירוע שהביא למלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה נורו על נהריה כ-808 רקטות וטילים, שהביאו למותם של מספר תושבים. רוב המבנים שספגו את הטילים האלו קרסו ונפגעו קשות.

ראשי העיר במרוצת השנים

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בנהריה 56,881 תושבים (מקום 31 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לנהריה דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 74.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 9,208 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[11]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

נכון ל-2017 מתגוררים בעיר למעלה מ-1,000 יוצאי צד"ל ובני משפחותיהם אשר עברו להתגורר בישראל לאחר הנסיגה מרצועת הביטחון, קהילת יוצאי צד"ל הגדולה בישראל. רב העיר הוא הרב ישעיהו מייטליס.

לתושבי יישוב זה ניתנת הטבת מס בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.[12]

אתרים מרכזיים

מאז אמצע המאה ה-20, נחשבת נהריה בעיני רבים ל"בירת הגליל המערבי". אלה מספר אתרים חשובים בעיר:

  • בית ליברמן - החל מראשית שנות האלפיים, ניתן ללמוד על תולדות המושבה שהפכה לעיר ב"בית ליברמן" - המוזיאון לתולדות העיר.
  • הגן הבוטני זואולוגי - נפתח באוקטובר 2003. בגן מגוון גדול של בעלי חיים וצמחים מכל העולם.
  • נחל הגעתון - עובר לרוחבה של העיר.
  • הטיילת על חוף ימהּ של העיר - כוללת מספר רב של מסעדות ומקומות בילוי.
  • טיולים בכרכרות עץ הרתומות לסוסים - מהווים אטרקציה תיירותית ייחודית בעיר. הכרכרות נבנו בארצות הברית על ידי יצרן כרכרות מכת האיימיש.
  • היכל ספורט אולימפי חדש עין שרה- מכיל כ-2000 מקומות ישיבה ומארח משחקים בינלאומיים, כנסים, הופעות ואירועים שונים.
  • גלריית "מרכז הקצה" ומגדל המים שבו גלריה המופעלת על ידי העירייה.
  • תחנת הרכבת נהריה, התחנה המרכזית וצומת נהריה- תחנת הרכבת הפעילה הצפונית ביותר בישראל, והתחנה המרכזית, שקרובות לצומת נהריה עם החיבור לכביש 4 ו-89, הם המרכז התחבורתי של נהריה.
  • פינגווין - בית קפה ומסעדה הפועלים מימיה הראשונים של העיר.
  • מפעל זוגלובק - פועל בעיר משנת 1937.
  • מפעלי שטראוס - החלו את דרכם בנהריה, אך לא נמצאים כיום בעיר
  • קניונים - קניון נהריה ליד בית ליברמן, קניון ארנה ליד הכניסה לנהריה משדרות הגעתון.
  • שדרות הגעתון - רחוב מסחרי מרכזי לצד נחל הגעתון. נמצאים בו העירייה וסמוך לה שתי כיכרות, סניפי הבנקים, מסעדות, חנות מפעל זוגלובק, העירייה, תחנת הרכבת, מלון קרלטון, תחנה מרכזית וחנויות רבות.
  • בית הספר היסודי ויצמן- בית הספר היהודי הראשון בנהריה ובגליל המערבי, בן 83 שנים.

שכונות העיר

  • רסקו חקלאית
  • נווה אלון (שיכון עמידר)
  • עיר צפון
  • עיר דרום
  • נווה מנחם בגין (עין שרה החדשה)
  • עין שרה הוותיקה
  • גבעת טרומפלדור
  • גבעת משה שרת
  • גבעת כצנלסון
  • קריית יוספטל
  • קריית עשור
  • נווה יצחק רבין (נהריה הירוקה)
  • קריית בן-גוריון
  • גבעת אוסישקין
  • קריית גרשון טץ (אכזיב)
  • קריית יצחק שמיר (בבנייה)

ספורט

בנהריה פועלת קבוצת הכדורסל עירוני נהריה. הישג השיא של הקבוצה היה בעונת 2002/3, אז העפילה לגמר-סל, הפסידה למכבי תל אביב 0–3 בסדרה והוכתרה כסגנית אלופת ישראל. גם בזירה האירופית רשמה הקבוצה מספר הישגים, כשבעונות 2003/4 ו-2004/5 העפילה לרבע-גמר היורופליג. נכון לעונת 2014–2015 הקבוצה משחקת בליגת העל בכדורסל לאחר 5 שנים בליגה הלאומית ועלייה לליגת העל בתום עונת 2013–2014. הקבוצה הגיעה להישג זה לאחר ניצחון 1–3 בסדרת עלייה כנגד קבוצת הפועל עפולה.

בעיר ישנן 3 קבוצות כדורגל: מכבי שלומי/נהריה, בית"ר נהריה והפועל נהריה. כמו כן פועלות שתי אגודות שחייה: מכבי נהריה והפועל "דולפין" נהריה. בעבר פעלה בעיר אגודת "הפועל עירוני נהריה", אשר הייתה מהמובילות בארץ.

בנהריה פועל גם סניף של קלוב התעופה לישראל העוסק בספורט הטיסנאות. הקטגוריה שבה הסניף הנהרייני פועל היא "הטיסנים החופשיים". מספר חברים בסניף אף זכו בתחרויות בינלאומיות.

סמל העיר

סמל העיר צוייר בשנת 1941 בידי התלמיד מאייר בנימין, במסגרת תחרות בית ספרית שנערכה בבית הספר ויצמן שביישוב. אפרים הלטרכט, אשר עבד באותה עת במשרד החינוך המנדטורי, הוסיף את הכתובת בראש הסמל ועיצב אותו סופית[13]. הסמל מבטא את היותה של נהריה עיר חוף, ואת מיקומה באזור שהיה נחלתו של שבט אשר. בסמל מופיע מגדל המים של העיר, עץ זית, שמקובל במסורת כסמלו של שבט אשר, ושמש השולחת קרניים אל הים. הכתובת המופיעה בראש הסמל בכתב עברי קדום, ברוכ.מבנימ.אשר, משמעה "ברוך מִבָּנים אשר" ולקוחה מתוך ברכות משה לפני מותו (ספר דברים, לג, כד).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ נהריה, מקדש, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
  4. ^ נהריה, כביש רומאי, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
  5. ^ תל נהריה, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
  6. ^ נהריה, גבעת אוסישקין, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
  7. ^ בירכת סורסוק, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
  8. ^ יהודה זיו, רגע של מקום - סיפורים מאחורי שמות מקומות, תשס"ה, צבעונים הוצאה לאור; עמ' 59
  9. ^ אפרים שריר — ראש עירית נהריה, מעריב, 15 בינואר 1974
  10. ^ יואל דר, הישגו האישי של שריר, דבר, 29 בנובמבר 1978
  11. ^ פרופיל נהריה באתר הלמ"ס
  12. ^ בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה ניתן לתושב יישוב זה זיכוי ממס הכנסה בשיעור מסוים מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, בתנאי שהתגורר ביישוב שנה לפחות. ראו רשימת היישובים המזכים לשנת 2018, באתר של רשות המיסים
  13. ^ על-פי עדות אישית בסיפורה של משפחת רוזנטל - משפחת רוזנטל, רח' הרצל 74, באתר בית ליברמן - מוזיאון לתולדות העיר נהריה, 19 במרץ 2008. ראו ציון של הדברים גם באתר עיריית נהריה.
דרך בורמה (ישראל)

דרך בּוּרְמָה הישרְאלית היא דרך עוקפת ששימשה מַעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים.

דרך בורמה נסללה כדרך עפר במהלך מלחמת העצמאות מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא. נקראה על שם דרך בורמה ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין-יפן השנייה.

דרך בורמה התחילה ממזרח לכפר דיר מוחיסין (היום מושב בקוע), שעל כביש מסמיה - לטרון (היום כביש 3) עברה סמוך לכפרים בית ג'יז ובית סוסין (היו ממוקמים צפונית לקיבוץ הראל). הדרך התפתלה ועלתה לרכס ממזרח לבית סוסין ואחר כך ירדה וחצתה את כביש הר-טוב - שער הגיא (היום כביש 38 מצומת שמשון לשער הגיא). שם עלתה לבית מחסיר (היום בית מאיר) ושמורת המסרק. משם המשיכה לסאריס (היום שורש ושואבה) שם התחברה לכביש לירושלים. יש מקורות בהם נקראת הדרך בשם "דרך 7" או "כביש 7" (ראו תמונה) וזאת על שם חטיבה 7 שהייתה אחראית על מרחב הלחימה של הדרך.

הגליל המערבי

הגליל המערבי הוא אזור גאוגרפי בצפון-מערב מדינת ישראל, שהוא חלק מאזור הגליל. הגליל המערבי משתרע מראש הנקרה בצפון ועד לנחל קישון, עמק זבולון, הר הכרמל ובקעת בית נטופה בדרום, כך שהוא כולל את החלק המערבי של הגליל העליון ובמובן הרחב, גם חלק מהתחתון, וחופף עם רוב נפת עכו שבמחוז הצפון. בדרך כלל, אזור הקריות לא משויך לגליל המערבי או לגליל בכלל. במובן מצומצם הגליל המערבי מתייחס רק לחלק המישורי ממערב לגליל העליון, הנקרא גם [מישור] חוף הגליל.

האזור מגוון מבחינת נוף וכולל חוף ים מפורץ, הרים גבוהים ונחלים החורצים את ההרים לרוחבם ויוצרים עמקים. באזור נותרו שרידי חורש ים תיכוני, בו חיים חזירי בר וציפורים.

באזור פועלת המכללה האקדמית גליל מערבי, כחלק מאוניברסיטת בר-אילן. המכללה ממוקמת בקצה העיר עכו, סמוך למושב בוסתן הגליל.

את תושבי הגליל המערבי משרת מרכז רפואי נהריה (המרכז הרפואי לגליל, שנקרא בעבר "בית חולים לגליל המערבי – נהריה"), הממוקם בנהריה.

המרכז הרפואי לגליל

המרכז הרפואי לגליל בנהריה (בעבר נקרא "בית החולים לגליל המערבי בנהריה" ו"בית החולים נהריה") הוא בית חולים הממוקם במזרח העיר נהריה. זהו בית החולים הגדול בגליל והשני בגודלו בצפון ישראל (לאחר המרכז הרפואי רמב"ם).

מנכ"ל המרכז הרפואי לגליל, מאז 2007, הוא ד"ר מסעד ברהום.

הר ארבל

הארבל הוא מצוּק הנמצא בצפון ישראל במזרח הגליל התחתון, מצפון-מערב לטבריה, מצפון לבקעת ארבל. הר ארבל מתנשא לגובה 181 מטרים מעל פני הים, כ-390 מטרים מעל הכנרת.

התחנה המרכזית של עכו

התחנה המרכזית של עכו היא תחנה מרכזית ומסוף האוטובוסים המרכזי של העיר עכו. שוכנת במרכז העיר, סמוך לתחנת הרכבת עכו בדרך הארבעה.

התחנה משמשת בעיקר כמסוף אוטובוסים, ומרבית החנויות ודוכני האוכל ממוקמים ממול לתחנה, בתחנה מספר תחנות, שמהם יוצאים קווי אוטובוס לחיפה, נהריה, כרמיאל, קריית שמונה ויישובי האזור.

התחנה נקנתה על ידי נצבא ב-2003.

כביש 4

כביש 4 הוא אחד הכבישים הארוכים ביותר בישראל, אורכו 201 קילומטר והוא אחד העמוסים שבכבישי הארץ. הכביש נמשך ממחסום ארז בגבול רצועת עזה בדרום, עד למעבר ראש הנקרה בגבול הלבנוני בצפון. הכביש עובר לכל אורך מישור החוף, ויש לו המשך מעבר לגבול לבנון בצפון, וברצועת עזה ובמצרים בדרום. הקטע בין מחלף אשדוד למחלף חולון מזרח מוגדר ככביש מהיר.

ליגת העל בכדורסל

ליגת העל בכדורסל (נקראת גם ליגת וינר בכדורסל או ליגת וינר סל לצורכי חסות מסחרית) היא הליגה הבכירה בכדורסל הגברים בישראל. בעבר נקראה "הליגה הלאומית" ובתקופה מאוחרת יותר "ליגה לאומית א'". הליגה מנוהלת על ידי מנהלת ליגת העל בכדורסל.

אלופת המדינה לעונת 2018/2019 היא קבוצת מכבי תל אביב. מכבי תל אביב היא הקבוצה היחידה המשתתפת בליגה מאז היווסדה.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

מסילת החוף

מסילת החוף היא מסילת רכבת של רכבת ישראל, המתחילה בתחנת הרכבת נהריה ומסתיימת בתחנת הרכבת תל אביב – סבידור מרכז. שמה של המסילה נגזר מקרבתה היחסית אל חוף הים התיכון לכל אורכה. המסילה משמשת כחלק מן הקו הראשי של רכבת ישראל.

המסילה מהווה את הדרך הראשית לרכבות נוסעים, בקו העמוס בין נהריה וחיפה ובין חיפה ותל אביב.

עין חרוד

עין חרוד הוא קיבוץ בעמק חרוד בעמק יזרעאל שהוקם על ידי חברי גדוד העבודה בי"ח באלול תרפ"א (21 בספטמבר 1921) והתפלג בשנת 1952 לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד.

עירוני נהריה

עירוני נהריה היא קבוצת כדורסל ישראלית מהעיר נהריה, המשחקת בליגת העל.

הקבוצה משחקת בהיכל הספורט עין שרה שיכול להכיל כ-2500 צופים. בעבר הקבוצה שיחקה על מגרש פתוח מאחורי השער הדרומי במגרש הכדורגל העירוני ולאחר מכן בבית ספר עמל.

מעונת 2018/2019 קפטן הקבוצה הוא יפתח זיו.

צריפין

צריפין (באופן רשמי: מחנה ידין) הוא מחנה צבאי של צה"ל בשטחן של ראשון לציון ובאר יעקב, הכולל בתוכו מספר בסיסים. המחנה גובל במזרח בכביש 44, במערב בראשון לציון (שיכון המזרח) ובדרום בבאר יעקב. המחנה נקרא על שם יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל.

עם בניית עיר הבה"דים, והעתקת הבסיסים הצבאיים אליו, עד שנת 2020 כלל בסיסי צריפין יפונו, והשטח יעבור למטרות נדל"ן.

קומראן

קוּמְרָאן (בערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו במקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני.

קצרין

קַצְרִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. מדרומה של קצרין נמצאת שמורת יער יהודיה.

חוקרים משערים כי מקור השם "קצרין" הוא ביישוב קיסרין שהתקיים בתקופת התלמוד ברמת הגולן. שם היישוב נשתמר בכפר ערבי שהיה מצפון לקצרין. בתחומי פארק קצרין העתיקה.

רשימת אלופות ואלופי ישראל בשחייה

רשימת כל השחייניות וכל השחיינים שזכו במדליות באליפות ישראל בשחייה במהלך השנים, לפי המשחים השונים.

שטראוס גרופ

שטראוס גרופ בע"מ (באנגלית: Strauss Group), המוכרת במותג שטראוס, היא חברת המזון הגדולה ביותר בישראל (עקפה את תנובה, נכון ל-2012) ופעילה במעל ל-20 מדינות. ב-2004 התמזגה חברת שטראוס עם חברת עלית ושמה של החברה המאוחדת היה שטראוס-עלית. בינואר 2007 הוחלף שמה של החברה לשטראוס גרופ. הקבוצה מנהלת פורטפוליו של עסקים הכולל את שטראוס ישראל, שטראוס קפה, חברות הסלטים הבינלאומיות סברה ואובלה, ושטראוס מים. שוויה נאמד ב-8.63 מיליארד ש"ח ב-11 באפריל 2018, כאשר כ-50% מתוכם מפעילות בינלאומית. מניות החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב במדד ת"א 35. בעלת השליטה העיקרית בקבוצה היא משפחת שטראוס. מיכאל שטראוס, דור שני למייסדים, הוא יו"ר שטראוס אחזקות ובתו עפרה שטראוס היא יו"ר קבוצת שטראוס. מנכ"ל החברה ונשיאה הוא גיורא ברדעה.

הקבוצה מעסיקה כ-14,000 עובדים ברחבי העולם ומפעילה 27 אתרי ייצור ב-22 מדינות ומקיימת שיתופי פעולה עם מספר תאגידים רב-לאומיים, כגון דנונה, פפסיקו, ו-Haier.

תחנה מרכזית נהריה

התחנה המרכזית של נהריה היא תחנה מרכזית ומסוף האוטובוסים המרכזי של העיר נהריה והגליל המערבי. התחנה שוכנת במרכזה של העיר, סמוך לתחנת הרכבת נהריה בשדרות הגעתון בעיר.

תחנת הרכבת נהריה

תחנת הרכבת נהריה, המופעלת על ידי רכבת ישראל, משרתת את העיר נהריה ואזור הגליל המערבי, והיא התחנה הצפונית ביותר של רכבת ישראל. התחנה נמצאת בשדרות הגעתון אשר במרכז העיר נהריה, סמוך לצומת נהריה על מסילת החוף של רכבת ישראל.

תל חי

תל חי היה יישוב קטן באצבע הגליל בראשית תקופת ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. ב-1 במרץ 1920 התחולל בו קרב שהפך סמל ללחימת מעטים מול רבים ולערך ההתיישבות. בקרב נהרגו שמונה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור. היישוב אוחד ב-1926 עם כפר גלעדי, ואנשיו עברו לשם. בשטח היישוב הוקמו אתר זיכרון, המכללה האקדמית תל-חי, המכללה הטכנולוגית תל חי, פארק תעשייה ואכסניית נוער.

לאום ודת[2]
יהודים: 87.3%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 12.7%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.6%
גילאי 5 - 9 7.4%
גילאי 10 - 14 7.1%
גילאי 15 - 19 6.4%
גילאי 20 - 29 12.2%
גילאי 30 - 44 18.9%
גילאי 45 - 59 17.8%
גילאי 60 - 64 5.8%
גילאי 65 ומעלה 16.8%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 20
–  יסודיים 15
–  על-יסודיים 12
תלמידים 8,451
 –  יסודי 4,718
 –  על-יסודי 3,733
מספר כיתות 319
ממוצע תלמידים לכיתה 26.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחא • נהריה • נוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל
ראשי מועצת ועיריית נהריה
אוסקר מאיר וולף ארנולד כהאן גרשון טץ אפרים שריר חיים לבב ז'קי סבג רון פרומר יצחק ולד ז'קי סבג רונן מרלי
1941–1946 1946–1947 1947–1974 1974–1983 1983–1989 1989–2003 2003–2005 2005 (ראש ועדה קרואה) 2005–2018 2018

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.