נהרדעא

נְהַרְדְּעָא היא עיר בבבל שבה התקיים מרכז יהודי חשוב בימי בית המקדש השני, המשנה והתלמוד. בסמוך לעיר זרם "נהר מלכא", שהיה תעלת מים אשר חיברה בין נהר הפרת לנהר החידקל, והוא שהקנה לעיר מעלה כלכלית חשובה.

על פי המסורת, ראשית ההתיישבות היהודית בנהרדעא הייתה לפני חורבן בית המקדש הראשון, כאשר גלה המלך יכניה לבבל. המסורת מספרת כי יכניה ואנשיו הביאו לבבל אבנים ועפר מירושלים, ובנו בנהרדעא את בית הכנסת העתיק בעיר המכונה "בית הכנסת שף ויתיב"[1]. בית כנסת עתיק זה עמד על תילו יותר מאלף וחמש מאות שנה, אף לאחר שחרבה העיר על ידי פפא בר נצר התדמורי, מסופר כי האמורא אביי נהג להתפלל בו לעיתים[2], ואף התייר בנימין מטודלה ביקר בהריסותיו במחצית השנייה של המאה ה-12.

יוסף בן מתתיהו מציין כי בבבל נמצאו שני מוקדים קהילתיים יהודיים: האחד בנהרדעא שבדרום והשני בנציבין שבצפון.

בבבל יש עיר אחת נהרדעא המרובה מאוד באוכלוסין, ומלבד שאר כל מעלות המקום הזה, אדמתה פוריה מאוד, והיא בטוחה מפחד אויב, כי סביבה ילך נהר פרת, והעיר בצורה מסביב. בבטחם על מבצרם עשו שם היהודים את אוצרם הכולל מכל כסף השקלים אשר הרימו לבית ה' בירושלים, וחשבו להם את העיר נהרדעא לבית האוצרות אשר להם במדינת בבל. לעת הקבוע, שלחו הכספים מנהרדעא לירושלים תחת משמר של אלפי אנשים לשמור עליהם מפני שודדי הפרתים

.

מנהרדעא יצאו שני האחים האורגים, חסינאי וחנילאי, שהקימו ממלכת מרד בין השנים 10 ו-30 לספירה.

על פי סטפנוס מביזנטיון, ההיסטוריון היווני אריאנוס הזכיר את נהרדעא ("עיר בסוריה בקרבת הפרת) בספר ה-11 של חיבורו על ההיסטוריה של הפרתים, אותו כתב במחצית הראשונה של המאה ה-2 לספירה.[3]

ערב מרד התפוצות (114 לספירה) יצא רבי עקיבא מיבנה לבבל, לנהרדעא, לערוך שם את טקס עיבור השנה, ברשותו של הנשיא רבן גמליאל ומשמו. עובדה זו מתועדת במשנה במסכת יבמות. אף עובדה זו משקפת את מרכזיותה של נהרדעא כמוקד יהודי בבבל. נהרדעא מכונה בספרות חז"ל בשם סתם "גולה", ללמד על מרכזיותה. ואליה נשלח רבי יהושע, מטעם הנשיא רבן גמליאל, כדי לשמש אב בית דין כתפקיד שיפוטי וחברתי. מאוחר יותר, לקראת סוף המאה השנייה נזכר רב שילא שכיהן בתפקיד ראש ה"סידרא" (מוקד הקהילה) בנהרדעא.

בימי שמואל הפכה ה"סידרא" של נהרדעא ל"מתיבתא", היינו ישיבה קהילתית, ושמה הלך לפניה. בתקופה זו התחלקה בבל לשני אזורי השפעה, של שמואל ושל רב: ל"אתרא דרב" (או "פרוודהא – פרוור - דרב") בסורא ו"אתרא דשמואל" (או "פרוודהא דשמואל") בנהרדעא. על פי אחת המסורות, שזכו לפרסום בשנים האחרונות, בנהרדעא היה רק רחוב אחד ארוך.

לאחר שמואל היה רב נחמן בר יעקב לראש ישיבת נהרדעא[דרוש מקור]. בתלמוד[4] מסופר כי בימי רב נחמן היו שערי העיר מכוסים עד חציים בעפר כך שלא ניתן היה לסוגרם בלילות. בתקופת כהונתו (בשנת 258 לספירה) פקדו את נהרדעא גדודי המורדים מתדמור בראשות פפא בר נצר שהותירו אחריהם חורבן והרס. בעקבות החורבן גלתה הישיבה מנהרדעא אל העיר מחוזא, ואף שהעיר נהרדעא שבה ונבנתה מחדש, ותושביה היהודים שבו אליה, לא שבה אליה הישיבה עוד[דרוש מקור] ומרכזי התורה בבבל עברו אל מחוזא, סורא, פומבדיתא, ומתא מחסיא.

נהרדעא (יישוב לשעבר)
ܢܗܪܕܥܐ
מדינה / טריטוריה האימפריה הפרסית
קואורדינטות 33°22′43″N 43°42′57″E / 33.37861111°N 43.71583333°E 

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ אגרת רב שרירא גאון, מהדורת לוין עמ' 72-73, וממנו ברש"י מגילה דף כ"ט. ד"ה דשף.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה כ"ט.
  3. ^ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II, C. Arrian, p. 155
  4. ^ מסכת עירובין דף ו:
אמוראי בבל

אמוראי בבל הם אמוראים שפעלו בבבל בתקופת התלמוד.

אמימר

אמימר היה אמורא בבלי בן הדור החמישי והשישי, מחשובי החכמים שבדורו ומראשי חכמי ישיבת נהרדעא. עם תלמידיו נמנו אמוראים מגדולי הדור השישי, ובהם רב אשי, ראש ישיבת סורא, שהיה לו כתלמיד חבר, ורב הונא בר נתן, ראש הגולה. חבריו של אמימר היו מר זוטרא ורב אשי, ובתלמוד הבבלי מוזכרים השלושה ביחד פעמים רבות. עירו הייתה נהרדעא, אך בהמשך עבר לעיר מחוזא וגם בה שימש דיין.

היה בן בתו של רמי בר חמא, שהיה חתנו של רב חסדא.

אנבאר

אנבאר (בפרסית: انبار) היא עיר בעיראק השוכנת על גדת נהר פרת. היא ידועה גם בשם “פירוז שאפור” (או “פירוז שבור”) (בבל), והייתה סמוכה לעיר נהרדעא.

המאה ה-4

המאה ה-4 היא התקופה שהחלה בשנת 301 והסתיימה בשנת 400. היא המאה הרביעית של המילניום הראשון.

טוען וחוזר וטוען

במשפט העברי טוען וחוזר וטוען הוא מושג משפטי כאשר שני אנשים באים לפני בית הדין, ה"טוען" (תובע) וה"נטען" (נתבע), ואחד מבעלי הדינים שינה את טענתו.

יחיעם שורק

ד"ר יחיעם שורק (נולד ב-1948) הוא היסטוריון ישראלי.

עבודת המוסמך שלו, שהוגשה בשנת 1972 לחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, נושאת את השם "נהרדעא, עיר ואם בבבל בתקופת המשנה והתלמוד" והוא עשה אותה בהדרכת פרופסור שמואל ספראי. קיבל תואר ד"ר בשנת 1977.

כהיסטוריון, שורק מבקש להציג גישה היסטוריוסופית-מחקרית, אותה הוא מכנה בשם "הספקנות".

הוא כתב ספרים אחדים בתחומי מחקר וספרי לימוד בהיסטוריה. תחום דיסציפלינרי מיוחד בו עוסק ד"ר שורק הוא ההיסטוריה של הספורט.

שורק מלמד בבית ברל. בנוסף הוא לימד היסטוריה בתיכון "רוטברג" ברמת השרון עד יציאתו לגמלאות בשנת 2010.

ישיבת נהרדעא

ישיבת נהרדעא (שמה הקדום: "בי מדרשא" או "תחומא") הייתה אחת הישיבות הגדולות בבבל, שהתקיימה לסירוגין, בתקופות שונות מתחילת תקופת האמוראים ועד לסוף ימי הגאונים. הוקמה על ידי האמורא שמואל, מגדולי חכמי בבל. על החכמים המפורסמים שעמדו בראש הישיבה נמנו שמואל, רב נחמן, ועוד.

ישיבת סורא

ישיבת סורא הייתה אחת משתי הישיבות הגדולות בבבל, מתחילת תקופת האמוראים ועד לסוף ימי הגאונים, במקביל לישיבת פומבדיתא. הוקמה על ידי האמורא רב, תלמידו של רבי יהודה הנשיא. עם החכמים המפורסמים שעמדו בראש הישיבה נמנו רב הונא, רב חסדא, רב אשי, רב יהודאי גאון, רב נטרונאי גאון, רב סעדיה גאון, ועוד.

ישיבת פומבדיתא

ישיבת פומבדיתא היא ישיבה בעיר פומבדיתא בבבל, שנוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית, במאה ה-3, והתקיימה עד למאה ה-11. הישיבה נוסדה על ידי רב יהודה, בדור השני לאמוראים והתקיימה לאורכה של תקופת הגאונים, כ-800 שנה כישיבה מרכזית ומשפיעה, במקביל לישיבת סורא.

נהרדעא (ישיבה תיכונית)

נהרדעא היא ישיבה תיכונית חרדית שנוסדה בשנת 2004 על ידי הרב רפאל פרנק. הישיבה שוכנת בקריית ישמח משה שבגני תקווה. מקור השם הוא בישיבת נהרדעא שבבבל.

בעבר שכנה הישיבה במרכז התורני טכנולוגי במושב נחלים, בבית מאיר וביד בנימין.

בראשות הישיבה עומד הרב ברוך לנדאו. המשגיח הוא הרב יוסף בורנשטיין. מנהל התיכון הוא יעקב קושלנד. הר"מים הם: הרב יונתן גרוסמן, הרב זלושינסקי, הרב נחמיה פישמן, הרב פנחס מאיר בלייכר והרב מנחם ורדיגר.

הישיבה צורפה לרשת "אור נהרדעא" על שם אברהם ורדיגר.

התלמידים מתגוררים בפנימייה של הישיבה. סדר היום מתחיל ב-7:15 ומסתיים ב-21:30.

לימודי החול נלמדים במשך כשלוש שעות אחר הצהריים. רובם של בוגרי הישיבה זכאים לתעודת בגרות ברמה של כעשרים ושמונה יחידות לימוד. על פי רוב ממשיכים הבוגרים ללמוד בישיבות גדולות חרדיות. הבחורים מורשים להחזיק מכשירים סלולריים כשרים בלבד, וללבוש חולצות מכופתרות בצבע בהיר.

סורא

סורא הייתה עיר בדרום בבל, אשר הייתה ממוקמת ממערב לפרת. בסורא פעלה ישיבת סורא, שהייתה מרכז תורה חשוב ביותר. אדמות הסביבה של סורא התפרסמו בגידוליהם, בעיקר כרמים, שדות חיטה ושעורה ומטעי פירות. יש הסוברים (רב שרירא גאון, ספר הקבלה) שסורא והעיר מחסיה הם שמות שונים לאותה העיר.

יוסף בן מתתיהו כותב בספרו קדמוניות היהודים, שלאחר ביטול ממלכתם הקטנה (שהייתה על אדמות בבל, והוקמה על ידי חסינאי וחנילאי, יהודים בבלים, כ-45 שנים לפני חורבן בית המקדש השני), פקד משבר חמור ביותר את יהודי דרום בבל. לאחר מותם של האחים חסינאי וחנילאי, התנקמו עמי הארץ ביהודים על מעשיהם, מה שהוביל להגירה המונית משם. חלק מהיהודים נמלטו לעיר סלוקיה שעל שפת החידקל. בעיר זו, הייתה מלחמה בין היוונים ובין הסורים, ולאחר בואם של היהודים לשם, הם השלימו, ועשו יד אחת נגד היהודים. התוצאות היו הרס וחורבן של סלוקיה היהודית, ומותם של רבים מהיהודים שהיגרו לשם. לאחר ההרס הרב, פנו יהודי סלוקיה (לשעבר) לעיר קטסיפון, בירת מלכות הפרתים, אך גם שם התנכלו אליהם התושבים, והם נאלצו להמשיך לנדוד. כדי להציל את נפשם מבעוד מועד, ברחו רוב יהודי המקום לערים נהרדעא ונציבין, שהיו ערי מבצר, שבהם יד היהודים הייתה על העליונה. מכיוון שרוב יהודי דרום בבל עברו דרך תלאות זו עד לערים אלו, נתדלדל היישוב היהודי בדרום בבל, וקהילות סורא וסביבותיה נחרבו.

כ-180 שנה לאחר חורבן והתדלדלות העם הזו, החלה קהילת סורא להתאושש, ואף נמצאו שם יהודים רבים במאה השלישית.

לאחר שרב חזר לבבל בתחילת המאה השלישית, הוא נוכח במצב הרוחני העגום של קהילת סורא ולכן בשנת 225, בחר לעזוב את המרכז התורני של יהודי בבל אז, נהרדעא, ולהקים ישיבה בסורא. ישיבה זו הפכה למרכז תורני חשוב בדרום בבל ובבבל בכלל, ולימים הפכה לאחת משתי ישיבות בבל הגדולות, סורא ופומבדיתא.

סורא הייתה עיר חשובה ליהדות, ושימשה כמרכז תורה חשוב, בו חכמיה למדו, לימדו, וגם עסקו בחקלאות. היא התפרסמה בקרב היהודים בעיקר בזכות ישיבת סורא.

על פי הרב שרירא גאון, סורא היא העיר מתא מחסיא המוזכרת בתלמוד, ואולם, מתא מחסיא, המוזכרת בתלמוד, מובאת שם פעמים רבות כעיר סמוכה או בפרבר של העיר סורא, והישיבה שהתקיימה במתא מחסיא הועברה או שימשה מעת לעת כסניף נוסף לישיבת סורא.

רב אסי

רב אסי אמורא מן הדור הראשון לאמוראים. מן העיר הוצל שליד נהרדעא בבבל. היה תלמיד-חבר לרב ורבו של רב יהודה. בתלמוד הבבלי (במסכת מגילה) מצוין שהיה גם כהן.

רב דימי מנהרדעא

רב דימי מנהרדעא היה אמורא בבלי בדור הרביעי לאמוראי בבל, מגדולי חכמי ישיבת נהרדעא.

רב זביד מנהרדעא

רב זְבִיד מנהרדעא היה אמורא בבלי בדור הרביעי מחכמי ישיבת נהרדעא. היה חברו של רב דימי ורבם של אמימר ורב כהנא מפום נהרא.

אמימר, כבן ישיבת נהרדעא העדיף את דבריו של רב זביד מנהרדעא, על פני אמוראים אחרים, כרב כהנא, רב פפי ורב זבידרב זביד מנהרדעא הורעל על ידי אנשי ראש הגולה, שהשקו אותו בכוס של חומץ, והוא נפטר כתוצאה מכך.

רב חמא

רב חמא היה אמורא בדור החמישי לאמוראי בבל, מחכמי ישיבת נהרדעא. מוזכר עשרות פעמים בתלמוד בבלי. רב חמא מזוהה כל כך עם ישיבת נהרדעא, מה שהוליד את כינויו נהרדעי.

רב כהנא מפום נהרא

רב כהנא מפום נהרא (מכונה גם: רב כהנא השלישי) היה אמורא בבלי בדור השלישי והרביעי, עמד בראש ישיבת פום נהרא.

הוא היה כהן ממשפחת עלי הכהן.

בימי נעוריו למד אצל רב יהודה, אחרי פטירתו הוא שימש גם את רבה, ולמד אצלו את מסכת סנהדרין יחד עם חבירו רב ספרא. הוא עלה לארץ ישראל יחד עם רב ספרא חבירו, ולמד אצל זעירא ואצל רבי אבהו. כן למד אצל רבי חייא בר אבא, שגם התפלל עבורו שיאריך ימים, ואכן ברכתו התקיימה.

אחרי תקופה מסוימת חזר לבבל, ואז קבע את ישיבתו בפום נהרא, שם למד רב אשי, שהפך להיות תלמידו המובהק. שהתייחס אליו בכבוד מיוחד, ואף על פי שרב אשי ראה גם באמימר את רבו וקרא לו בלשון כבוד "מר", לא עשה זאת כאשר עמד בפני רב כהנא.

היה חברו של רב נחמן בר יצחק, וביחד נשאו תוכחותיהם על "גסי הרוח" (עשירי העם, המתערבים במינוי דיינים ופרנסים), אשר ברוממות לבם ובעשרם כי רב, ישכחו את חובותיהם.

ישיבתו של רב כהנא בפום-נהרא הייתה כפופה לישיבת סורא, אך עם פטירתו של רבא והלאה, הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לבסס את הקשר בין ישיבתם, לישיבת פום נהרא. רב כהנא הספיד בפום נהרא את רב זביד מנהרדעא, שהיה רבו מצד שני נותר קשר גם עם הישיבה בסורא, ומהציטוטים בתלמוד נראה כי רב יימר שהיה ראש ישיבת סורא במתא מחסיא הושפע מרב כהנא.

רב נחמן

רב נחמן בר יעקב (230 לערך - 320). מגדולי אמוראי בבל בדור השני והשלישי, ראש ישיבת נהרדעא ומעמודי התווך של התלמוד הבבלי. רב נחמן היה עשיר ובעל נכסים, חתנו של ראש הגולה, דיין מפורסם ומגדולי דורו בהלכה ובאגדה. התמחה במיוחד בדיני ממונות, עד שנקבעה הלכה כמותו בכל מחלוקת הקשורה בנושאים אלו. דין שבועת היסת הוא מתקנותיו.

הדעה המקובלת היא כי "רב נחמן" סתם בתלמוד הוא רב נחמן בר יעקב, לעומת רב נחמן בר יצחק המאוחר יותר, המוזכר בדרך כלל יחד עם שם אביו. לעומת זאת, התוספות כתבו שלשיטת רש"י רב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יצחק, והם עצמם נחלקו עליו. במחקר מקובל כפי שיטת התוספות, הראיה לכך היא מכך שרב נחמן בר יצחק מקשה פעמים רבות בתלמוד על דבריו של רב נחמן, או שמביע דעה שונה משלו, כך שלכאורה לא ייתכן שמדובר באדם אחד.

רב שילא

רב שילא חי בתקופת המעבר בין התנאים לאמוראים ונחשב לאמורא. כנראה שאת רוב תורתו למד בארץ ישראל ולאחר מכן עבר לבבל, בבבל עמד בראש ישיבת סידרא (שנקראה בהמשך ישיבת נהרדעא).

רב חסדא מביא בגמרא מאמר בשם רב שילא ומכנה אותו "גברא רבה" תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ה, עמוד א'

מסופר בגמרא שפעם טעה רב שילא בפסק הלכה, רב רצה לנדותו אך שמואל מנע זאת ובירר עם רב שילא את העניין, רב שילא הודה בטעותו ולא נודה.

שמואל (אמורא)

שמואל (165 לספירה לערך, נהרדעא - 257 לספירה לערך) הוא אמורא מפורסם בן הדור הראשון של אמוראי בבל, כהן ומנהיג הקהילה היהודית בנהרדעא. שותפו להנהגת יהדות בבל ולעיון התלמודי, רב, הגיע מארץ ישראל לבבל בשנת 219 לספירה, ייסד את המתיבתא (ישיבה) היהודית בסורא אשר בבבל. שמואל היה לחברו של רב ובר-הפלוגתא שלו. מלבד תפקידיו בהנהגה ובתורה, היה שמואל גם רופא ואסטרונום, ושימש כרופאו של רבי יהודה הנשיא. על שמו בית החולים שמואל הרופא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.