נדידת עמים

נדידת עמים היא תופעה חברתית היסטורית, המתרחשת לעיתים בעקבות מצוקה כלכלית או לחץ של עמים אחרים. נדידות עמים גרמו לשינויים דרסטיים בהרכב האוכלוסייה של היבשות השונות ועיצבו שינויים גדולים בתולדות מין האדם הן בפרהיסטוריה והן בהיסטוריה הרשומה.

על נדודי עמים בפריהיסטוריה נערכים מחקרים בעיקר בעזרת גנטיקה אבולוציונית בסיוע של מחקר בלשני שחלקו שרוי במחלוקת חריפה ועם הסתמכות מועטה בלבד על מחקר ארכאולוגי במובנו הרגיל.

World map of prehistoric human migrations
מפת הגירת המין האנושי אל מחוץ ליבשת אפריקה לפי ניתוח גנטי של מיטוכונדריון.
התמצאות: הקוטב הצפוני נמצא במרכז ואפריקה, מקור ההגירה, בחלק העליון של התמונה.
מקרא: המספרים מייצגים זמן באלפי שנים לפני ההווה.

נדודי עמים פרהיסטוריים

ההגירה מאפריקה

ההשערה שמוצא האדם מאפריקה הלכה והתבססה עם התקדמות המחקר במאה העשרים. עקב עבודת המיפוי הגנטי ושיטות מחקר חדשניות של לואיג'י לוקה קאוולי ספורצה נחשפו מגמות ברורות של התפשטות ראשונית מאפריקה לפני כ 80,000 שנה. דומה שהקבוצות המהגרות היו קטנות ביחס ומנו לכל היותר מאות בודדות, שכן המגוון הגנטי של צאצאי יוצאי אפריקה מוגבל מאד.

באופן כללי קיים קונצנזוס נרחב למדי שעיקר ההגירה הוא בקבוצה בת מאתיים איש לכל היותר שהיגרה דרך קרן אפריקה לחופו הדרומי של חצי האי ערב. צאצאי קבוצה זו המשיכו ואכלסו את חופיו המזרחיים של חצי האי לחופי המפרץ הפרסי. באזורים העשירים והפוריים של עמק הפרת והחידקל התבססה אוכלוסייה גדולה למדי, שצאצאיה יישבו את כל חופי אסיה הדרומיים, אינדונזיה, ואוסטרליה לפני כ-40,000 שנים. קבוצת אחרת היגרה צפונה ומזרחה, לתוככי הערבה האסיאתית. את אירופה איכלסו ככל הנראה משלושה כיוונים שונים - הגירה דרך מזרח הים התיכון לספרד ולאיטליה, הגירה מצפון-מזרח של צאצאי המהגרים לערבה האסייתית, והגירה של חקלאים לאורך חופיו המזרחיים של הים התיכון.

מאוכלוסייה זו שרדו שרידים גנטיים מעטים למדי, המרוכזים בעיקר בחבל הבאסקים, ומתדלדלים ככל שמתרחקים ממנו. עיקר האוכלוסייה האירופית בת ימינו היא הינדו-אירופית במוצאה, כפי שיוסבר להלן. היבשות האחרונות שאוכלסו הן אמריקה הצפונית והדרומית.

אכלוס אמריקה

בהערכה כיצד ומתי אוכלסו האמריקות קיימות נקודות מחלוקת רבות. רוב החוקרים מסכימים על קבוצה אחת - מהגרים בעלי שפה אינואיטית הקרובה ככל הנראה למשפחת השפות הטונגוזיות, ובפרט לצ'וקצ'ית, שהגיעו לחופי קנדה המערביים לפני כ-11,000 שנה, בתקופת עידן הקרח האחרון בו היה מעבר יבשתי שגישר על ים ברינג. קיימת מחלוקת באשר לשתי קבוצות נוספות: קבוצה שהעדויות לה שרויות במחלוקת חריפה, ותיקה הרבה יותר ומכונה אמרינדית. זו היגרה כמשוער לאמריקה לפני כ-35,000 שנים. מחלוקת מתונה קיימת באשר לקיום קבוצה שהקדימה את האינואיטים בכ-2,500 שנה והייתה כמוהם ממוצא טונגוזי.

שתי הקבוצות החדשות, עם קבוצת החלוץ הוותיקה או בלעדיה, השלימו את אכלוס אמריקה הדרומית עד פטגוניה לפני 10,000 שנים בלבד. נראה שבתהליך התפשטותן הן הכחידו את רוב המגפאונה שחיה באמריקות.

סין ומזרח אסיה

בסין ובכל מזרח אסיה אותרו ארבע קבוצות גנטיות גדולות, שהתערבבו מאוחר יחסית. אישוש לנקודת מבט זו מהוות השפות המדוברות בסין ובסביבתה, הנחלקות באופן ברור לארבע משפחות גדולות. תמונה זו, הגדולה, מבליעה בתוכה שפע של פרטים עדינים יותר שכמעט ונמחקו כתוצאה מהמגמות הכלליות, ויש לשער שקבוצות נוספות שהיו באזור נמחו לחלוטין מבחינה תרבותית, ורק שרידים גנטיים מעטים נותרו, טובעים במרחשת הסינית הגדולה שמזה למעלה משלושת אלפי שנים מקיימת מגמה חזקה של ערבוב אתני והשלטת תרבות יחידה.
עד לפני שנים מעטות ניסו חוקרים בסין, בסיוע ממשלתי נמרץ, לבסס תיזה על פיה בסין התפתח המין האנושי באופן בלתי תלוי, מישרין מההומו ארקטוס. דווקא תוצאות מחקר זה, שכלל מאות של ריצופים גנטיים מכל אזורי סין, הוא שביסס את התיזה ההפוכה, המקובלת כיום. יאמר לשבחם של החוקרים הסינים שהם לא כפפו את תוצאות מחקרם מול הדוגמה שלאורה פתחו במחקר וגם לא ניסו להסתיר את תוצאות המחקר.
הן מבחינה גנטית והן מבחינה לשונית, הרוב בסין הוא סינו-טיבטי. בצפון סין ישנן עדויות מעטות להשפעות נוספות - מונגוליות, טורקיות ואפילו הינדו אירופיות - אבל אלו מעטות מאד. בדרום סין ישנה שונות גנטית ולשונית גדולה הרבה יותר, וניתן להבחין בה באופן מובהק בקבוצה שמקורה תאילנדי, קבוצה שמקורה אוסטרונזי, וקבוצה נוספת, קטועה מאד ומפוזרת מאד, שמקורה אינו ברור די צרכו ושמשפחת השפות שהיא דוברת מכונה שפות מונג-מיין.
ניתן על כן לראות שלושה תהליכי איכלוס נפרדים של דרום סין, ותהליך איכלוס מצפון שעדיין נמשך. דוברי השפות הסינו-טיבטיות, שהתבססו בצפון סין לפני לפחות 6,000 שנה, ואולי יותר. בדרום היה גל ראשון של דוברי שפות מונג יין, גל זה קדום לפחות כמו זה הצפוני ואפשר שיותר. הוא טבע בשני הגלים הדרומיים הגדולים - הגירה מאזור תאילאנד והגירה אוסטרונזית - שכנראה הגיעו אחריו. לבסוף, בתוך תחומי ההיסטוריה הרשומה, החלו הסינו-טיבטיים שבצפון בהתפשטות אתנית ותרבותית דרומה ואיחדו את סין כישות פוליטית, לשונית ותרבותית.

ההתרחבות ההינדו-אירופית

עוד במאה ה-18 עמדו חוקרים על דמיון לשוני בין משפחות של שפות אירופאיות, ועל דמיון פחות ממנו בין המשפחות השונות. במרוצת המאה העשרים היו עשרות ניסיונות שונים לתת מבנה וסדר כרונולוגי באוסף השפות ההינדו-אירופיות, ניסיונות שרבים מהם הושפעו מאידאולוגיות לוקאל-פטריוטיות.
מחקר גנטי של קאוולי-ספורצה ואחרים סייע בניכוש רוב התיזות, וכיום יש כמעט קונצנזוס למהדורה המודרנית של ההשערה הקירגנית, שממקמת עם פרוטו-הינדו-אירופי באזור שצפונה למרחב בין הים השחור לים הכספי. בסיוע בלשנות לשונית, שעדותה הופכת ברורה יותר לאחר הניכוש במחקר הגנטי, עולה התמונה הבאה: התפשטות של רועים חמושים ובעלי סוסים, שכנראה שלטו גם בטכנולוגיית המרכבה. עם פרוטו-הינדו-אירופאי זה התפשט ככל הנראה בכח הנשק, מה שמסביר את מחיקת התרבויות שקדמו לו, על אף שלאוכלוסיות המקור יש בדרך כלל עדויות גנטיות ברורות. ההסבר הסביר הוא שההודו-אירופיים הקדומים כבשו והשליטו את תרבותם, תוך ערבוב אתני עם העמים הכבושים.
התפשטות זו החלה לאחר המצאת הגלגל, שכן למילה גלגל בשפות ההינדו-אירופאיות יש מוצא משותף. לעומת זאת גילויים מאוחרים יותר, כמו ברזל, לא מופיעים עם שורשים משותפים. ההשערה הסבירה היא שההתפשטות ההינדו-אירופית החלה בתחום הזמן שבין 5,000 לפנה"ס ל 2,500 לפנה"ס.
ההגירה ההינדו אירופאית הגיעה בסופו של דבר רחוק מאד. רוב השפות המדוברות בהודו, הפרסית, האלבנית. השפות הסלאביות, היווניות, הגרמאניות (כולל אנגלית והשפות הנורדיות) והלטיניות (צרפתית, איטלקית, ספרדית, פורטוגזית ורומנית) כולן שפות ממוצא הינדו-אירופי.

מספר קבוצות הינדו אירופיות נמחו מעל במת ההיסטוריה, חלקן על ידי הינדו אירופאים אחרים. החיתים, שביססו אימפריה חזקה באסיה הקטנה, נמחו תרבותית כליל על ידי הכובשים הטורקים - אם כי גנטית יושבי אסיה הקטנה הם בבירור יותר חיתים ממוצא הינדו-אירופאי מאשר טורקים. הכיבוש הזה, איפוא, היה כיבוש תרבותי ולשוני בעיקרו. הטוכארים לעומת זאת, עם הינדו אירופי שהרחיק עד מערב סין, נמחה לגמרי תרבותית וכנראה גם אתנית על ידי כובשים מונגולים.

נדודי עמים בהיסטוריה המתועדת

גויי הים

בחלקו המזרחי של הים התיכון בשלהי תקופת הברונזה, במאה ה 13 לפנה"ס מתחילות עדויות לצרות מהים שבמערב. האיום שלא ניתן לו שם החל בפשיטות על היוונים המיקנים, שבתקופה זו הגדילו את ביצוריהם, חפרו בארות עמוקים והציבו צופים למרחבי הים. האיום התפשט מזרחה, לערי המדינה החיתיות, ובמשך מאה שנים פשיטות גויי הים הלכו וגברו. עם תחילת המאה ה-11 לפנה"ס הפשיטות היו להגירת ענק חמושה בת עשרות אלפים, עם נשים וילדים. ההגירה התרחבה דרומה, לקראת מערכה גדולה במצרים בין פרעה רעמסס השלישי לגויי הים. בזכות תעודות מצריות יש בידינו שמות של חלק משבטי גויי הים, כמו הפלשתים המופיעים גם בתנ"ך, החבירו, הקשקש והסקאלים. ככל הנראה היו אלו פליטים נואשים וחמושים מסרדיניה, סיציליה ואיטליה. לא ידוע מה הניע אותם לנטוש את ארצותיהם ולעלות בעשרות אלפיהם על ערי מזרח אגן הים התיכון. אפשר שנדודים של עמים אחרים.
רעמסס השלישי ניצח במערכה, ערך טבח רב והקים מצבה מפוארת לתיעוד ניצחונו. אך תרבויות מזרח הים התיכון עמדו חרבות ומחיר הניצחון היה כבד למצרים, שאיבדה סופית את מעמדה כמעצמה בעולם העתיק. תוך 50 שנים בלבד, מ 1,200 לפנה"ס עד 1,150 לפנה"ס החריבו גויי הים את רוב ערי המדינה של מזרח אגן הים התיכון העתיק. ביוון המיקנית חרבו פילוס, ספרטה, אתונה ומיקנה עצמה. החיתים, שהיו כה אדירים עד שהתחרו על השפעה אזורית עם מצרים העתיקה בשיא כוחה ועושרה, חזו בחורבן בירתם חתושש ועריהם כרכמש ואליחה. הפיניקים גם הם איבדו את בירתם, אוגרית, ואת חצור. בישראל חרבה לכיש וחרבה מגידו. באזור כולו גודל האוכלוסייה הצטמק ושטחים חקלאיים רחבים ננטשו. החלו ימי הביניים הקטנים.
החורבן שהשיתו גויי הים מסמן את תום תקופת הברונזה לחופי הים התיכון המזרחי. גויי הים שלטו בטכניקת חישול הברזל, ופליטים מהאימפריה החיתית, שהייתה אולי הראשונה לשלוט בסודות חישול הברזל הפיצו את הטכניקה למרחוק. עידן הברזל החל, אך כמאתיים שנים יעברו עד שיבנו ערים חדשות והכתב יעלה מחדש.

ההונים

במאות השלישית והרביעית לספירה החל לחץ מתמשך של פושטים רכובים על סוסים ומאומנים בשימוש בקשת מעל גב סוס. פשיטות אלו התרחבו בהתמדה (השווה להגירת גויי הים) עד שהתגבשו לפלישה מאורגנת תחת הנהגת אטילה ההוני.
מוצאם וזהותם של ההונים אינם ידועים בוודאות, למעט מקורם בערבה האסייאתית האדירה. קומץ מילים שתועדו על ידי בני התקופה מעיד על שפה הינדו-אירופית. עדויות אחרות מצביאות על מוצא טורקי. גישה דיאלקטית מודרנית רואה בהונים ערב רב משבטים שונים, בהם הינדו-אירופים מצפון איראן של ימינו, מונגולים ממזרח הערבה האסייתית וטורקים ממרכזה. ייתכן ושפה הינדו אירופית שימשה לכולם לינגואה פרנקה.
פלישת ההונים פגעה קשה באימפריה הרומית, אך את עיקר החורבן חוללו בכך שגרמו לשבטים גרמאניים רבים לנוס משטחיהם באזור הים השחור ומזרח אירופה ולנוע מערבה.

נדודי העמים הגרמאניים ומפלת האימפריה הרומית המערבית

עם נהירתם של שבטי הונים מאסיה אל מזרח ומרכז אירופה נדחקו השבטים הגרמניים שחיו עד אז באזורים אלו מערבה, תוך כדי החלשת האימפריה הרומית והשמדתה לבסוף, והקמתם של ממלכות גרמניות על שטחי האימפריה. במסעות ההרס כל עושרם של התרבויות הקודמות - הרומית, היוונית וכו' אבדו, והחלו ימי הביניים.

הקולוניאליזם האירופי

קישורים חיצוניים

איטליה הקדם-רומית

מקור התרבויות העתיקות באיטליה, שמהן התפתח העם האיטלקי, אינו ברור. היוונים החזיקו בדעה כי ערים ועמים נוסדו בעקבות התיישבות שבטים זרים. מיתוסים בדבר גיבורים שהקימו ערים כמו ייסוד רומא בידי רמוס ורומולוס היו נפוצים. גם בימינו יש החושבים שהציוויליזציה באיטליה היא תוצאה של נדידת עמים ולא התפתחות מקומית. אולם הגישה היותר מקובלת ומחוזקת בעדויות ארכאולוגיות היא שפיזור האוכלוסייה ואופיה החברתי והכלכלי לא השתנו רבות מתקופת הברונזה דרך תקופת הברזל עד העידן המתועד, כלומר התרבויות העיקריות שעליהן אנו יודעים מקורן מקומי. עם זאת תרבויות אלה הושפעו ממגע עם גורמים חיצוניים שהגיעו בדרך הים בעיקר, כגון המיקנים, הפיניקים ומאוחר יותר היוונים.

איטלקים

איטלקים (באיטלקית: Italiani), עם וקבוצה אתנית לטינית שמוצאה בדרום אירופה, מחצי האי האיטלקי וסביבתו; מרוכזים כיום בעיקר באיטליה, אם כי נפוצו במידה רבה גם לשאר מדינות מערב אירופה, דרום אמריקה וצפונה. שפתם היא האיטלקית על הדיאלקטים השונים שלה ודתם היא, במידה מכרעת, נצרות קתולית.

כדוברי שפה רומאנית, התרבות והזהות האיטלקית נוצרו מהלחם השפעות של תרבויות שונות, בשל פלישות רבות של עמים וקבוצות אתניות שהיו מנת חלקו של חצי האי האיטלקי במהלך ההיסטוריה שלו והתערותם בעם ובתרבות המקומיים. המונח "איטלקי" מופיע כבר בתלמוד, בעיקר בהקשרים של מטבעות או סוגי יינות. הוא נכנס לעברית מרומית (italicus) או מיוונית (italikos). הסיומות הלועזיות "os" הוחלפו בסיומת עברית, וכך נוצר המונח "איטלקי" ולאי "איטלי".

בעוד שבאיטליה עצמה ישנם כ-56 מיליון איטלקים "אתניים", הרי שהפזורה האיטלקית נפוצה בכל העולם כמעט; כ-750,000 חיים בשווייץ, כ-28,000 חיים בסן מרינו, וקבוצות קטנות יותר מתגוררת גם בסלובניה וקרואטיה. פזורה איטלקית נכבדת הרבה יותר קיימת גם בארצות הברית, ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, אורוגוואי, קנדה, בלגיה, אוסטרליה, בריטניה, צרפת וגרמניה (ראו הרחבה בטבלה).

העם האיטלקי הצמיח מתוכו, בעיקר בתקופת הרנסאנס, אישים שהיו לגדולי האומנים והאמנים, אנשי רוח, הממציאים, המדענים והמשוררים בכל הזמנים; בהם ניתן למנות את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, מונטוורדי, ויואלדי, רוסיני, ג'וזפה ורדי, דנטה אליגיירי, ג'ובאני בוקאצ'ו, מקיאוולי, לואיג'י פיראנדלו, מרקו פולו, כריסטופר קולומבוס וגוליילמו מרקוני (ראו רשימה מלאה בקטגוריה:איטלקים).

האיטלקים היהודים היו מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות באירופה והצמיחו מתוכם אנשי תורה ורוח רבים.

ברחבי העולם זכו האיטלקים למוניטין של עם שמח וחם מזג שאוהב את הנאות החיים; שינה, אוכל משובח, יין, לבוש אופנתי וערכי משפחה.

הדד

הׇדַד (מוכר גם בשמות הׇדַה, הׇדוּ ורַמׇן) הוא אל הסער ובכיר האלים בתרבויות הארמיות והאמוריות הקדומות שבצפון הלבנט. מקורות ומוקד פולחנו של הדד היה בעיר חַלַבּ (בסוריה של ימינו) לפחות מהאלף השלישי לפנה"ס, ומשם התפשט במהלך האלף השני לפנה"ס לתרבויות המסופוטמיות – הבבלית והאשורית (בשם אדד), לתרבות הכנענית (בשם בעל) ולתרבויות החורית והחִתִית (בשמות אל הסער האנטולי, תֶשוּבּ ותַרְחֻנְת). במישור המקומי התקיים פולחן הדד בשמו עם תוספת שמות אחרים, כגון בעל-הדד והדד-רמן.

רמזים בתעודות מהאלף השני לפנה"ס מצביעים על מקורות הבסיס המיתולוגי של הדד, ונראה שאלה דומים בקו הסיפורי שלהם ובמשמעותם לסיפורי המיתולוגיה של בעל הכנעני, המוכרים מתעודות העיר אוגרית. בחלק מהמקורות נטען, שמיתוסים אלה התפתחו ראשית לגבי הדד ורק בשלב מאוחר יותר עברו והתקבעו במיתולוגיה הכנענית.

ייצוגו האמנותי של הדד הוא על פי רוב דמות אדם מזוקן, לבוש גלימה, בעל כתר קרניים לראשו, אלה או גרזן מונף בידו, חנית דמוית ברק בידו השנייה, רוכב על שור. בפולחן בעל הקשרים מלחמתיים, הוצג הדד רוכב על מרכבת מלחמה.

החזרה בגבול

החזרה בגבול היא פרקטיקה של מדינות המחזירות מבקשי מקלט המגיעים לגבולן, ללא האפשרות להגיש בקשה למקלט. פרקטיקה זו מהווה הפרה של עקרון איסור ההחזרה (Non-Refoulement).

היסטוריה צבאית של דרום אפריקה

ההיסטוריה הצבאית של דרום אפריקה מתמשכת על פני תקופה ארוכה מאז ימי ההתיישבות ההולנדית באמצע המאה ה-17 ועד היום. מלחמות ועימותים רבים אירעו לאורך תקופה זו, בתוך דרום אפריקה ומחוצה לה. מלחמות אזרחים ומלחמות חיצוניות, כולל השתתפות במלחמות העולם ובמלחמות נוספות ברחבי העולם במהלך המאה העשרים.

היסטוריה של איטליה

איטליה השפיעה רבות על התרבות העולמית, ועל השינויים והתמורות שחלו בה. אף שקשה להגדיר את הזמן המדויק בו היא התחילה השפעה זו. דבר זה בא לידי ביטוי תחילה בתקופת האימפריה הרומית שלה השפעה עולמית רבה בתחומים רבים כגון: תרבות, אופנה, צבא ועוד, ולאחר מכאן צמחו במדינה זו מדענים רבים ובהם גלילאו גליליי, לאונרדו דה וינצ'י, ואישים חשובים רבים כמו מרקו פולו. בנוסף לאיטליה השפעה במלחמות רבות לאורך ההיסטוריה.

היסטוריה של אנגולה

אנגולה היא מדינה בדרום-מערב אפריקה. במשך קרוב ל-500 שנה הייתה בשליטת פורטוגל, עד שקיבלה את עצמאותה ב-1975. מאז עצמאותה, הייתה המדינה שרויה במלחמת אזרחים עקובה מדם, שהסתיימה ב-2002.

ואלנס

פלאביוס יוליוס ואלנס אוגוסטוס (לטינית: Flavius Iulius Valens Augustus;נולד ב-328 - נהרג בקרב ב-9 באוגוסט 378) היה קיסר הקיסרות הרומית המזרחית כאוגוסטוס במשותף עם אחיו ולנטיניאנוס הראשון החל מ-364 ועד מותו בקרב אדריאנופול.

תקופת שלטונו התאפיינה בסדרה אין סופית ובלתי נפסקת של מלחמות מול איומים מחוץ לגבולות האימפריה הן מצד האימפריה הסאסאנית שהגיע לשיאה בתקופה זו והפעילה לחץ על הגבול המזרחי ומצד השבטים הגותיים שחדרו אל תוך שטחי האימפריה לאורך גבול הדנובה במספרים גדולים. לאיומים אלו נוספו מרידות מתוך שטחי האימפריה הן על ידי קציני צבא והן על ידי קבוצות אתניות שחשו את לחץ השלטון הרומאי מחד וחולשתו של השלטון המרכזי. גם בקרב תושבי הערים המרכזיות שרר מרמור בקרב התושבים ושכבות האצולה כנגד ואלנס הן בגלל גביית מיסים גבוהים ובדרכים אגרסיביות והן בגלל תחושת התושבים כי תשומת ליבו של האוגוסטוס מופנית למחוזות אחרים. ואלנס הגיע לתפקיד הקשה ברגע היסטורי מורכב במיוחד ובתחילת תנועה של נדידת עמים שמקורה בכניסה של השבטים ההונים אל הקווקז ותנועה של שבטים גרמאניים דרומה אל תוך שטחי האימפריה, תהליכים אלו ששינו את פני המפה הגאו-פוליטית יצרו סדרה של גלי הדף שהתנפצו על גבולות האימפריה ובסיכומו של דבר הביאו לנפילת האימפריה המערבית.

ההיסטוריונים הרומאיים לא נטו חסד ולא חסכו את שבטם מואלנס ששלטונו הקצר יחסית מתואר באופן ביקורתי והוא באופן אישי מתואר כמי שנטל השלטון היה גדול מכפי מידותיו. לשמו נקשר התואר המפוקפק כמי שעמד בראש צבא רומאי וספג תבוסה מהקשות ביותר בהיסטוריה של האימפריה, תבוסה שבסיכומו של דבר שילם עליה בחייו.

מסע

מסע הוא מעבר של נוסע בין מקומות שונים. לעיתים מסתיים המסע בחזרה לתחנת המוצא, ולעיתים תכליתו היא מעבר למקום אחר. טיול הוא מסע שנועד להנאה, לימוד ובילוי, ובסופו חוזר המטייל בדרך כלל אל תחנת המוצא. משך המסע משתנה, החל ממסע קצר שמשכו נמדד בשעות, וכלה במסע ארוך הנמשך חודשים ואף שנים. בשונה מטיול, מסע עשוי להיערך כחלק מאילוץ.

מסעות נערכו מאז שחר האנושות. האדם גילה את סביבתו המרחבית, העשיר את קניינו החומרי והרוחני ויצא למלחמות וכיבושים באמצעות תנועה, כאינדיבידואל או בקבוצה, ממקום מושבו הקבוע אל עבר מקום אחר. בתוך כך בנה האדם ערים, מצא אוצרות ושינה את תוואיי-הטבע המוכרים.

מטרות אפשריות למסע:

מסחר: לקטגוריה זו משויכים מסעותיהם של מגלי-הארצות שביקשו להעביר סחורות בין יבשות שונות ואגב כך מצאו טריטוריות חדשות.

הגירה: מעבר לארץ חדשה.

תיירות: חוויה בלתי-אמצעית, שמהותה מפגש עם מקומות בעלי משמעות סמלית, דתית (עליה לרגל), תרבותית, היסטורית או סנטימנטלית. פעולת הטיול היא גם נסיעה או הליכה לצורכי נופש, כשהמטרה היא לגלות מקומות או להינפש משגרה או מהרגל מסוים.

מסע בזמן הוא מסע בדיוני, שבו התנועה איננה במרחב הגאוגרפי התלת-ממדי, אלא בזמן, כלומר מעבר מתקופה אחת בהיסטוריה לתקופה אחרת.

נדידה

האם התכוונתם ל...

נדידת האדם הקדמון

נדידת האדם הקדמון היא תאוריה בתחום האבולוציה של האדם, פלאואנתרופולוגיה ופרהיסטוריה אשר לפיה האדם הקדמון מסוג הומו ארקטוס (האדם הזקוף), החל לנדוד או להגר מאפריקה אל אירופה ואסיה לפני כ-2 מיליון שנה (2 משל"ז).

לאחר התפשטות והתרחבות ההומו ארקטוס, החלה התפשטות האדם הנבון (הומו ספיאנס) שהגיע למזרח התיכון לפני כ-70,000 שנה ומשם לדרום אסיה לפני כ-50,000 שנה ומשם לאוסטרליה לפני כ-40,000 שנה ופרץ לאזורים אשר אליהם לא הגיע ההומו ארקטוס. אל אירופה הגיע האדם הנבון לפני כ-40,000 שנה ולמזרח אסיה וצפון אמריקה לפני כ-30,000 שנה.

נדידת העמים

נדידת העמים (גרמנית: Völkerwanderung) הוא מונח המתאר את הגירתם של שבטים גרמאניים, סלאביים ואחרים, בין המאה הרביעית לבין המאה התשיעית לערך באירופה. המונח נטבע במאה התשע-עשרה על–ידי היסטוריונים גרמנים.

סאלח, פה זה ארץ ישראל

סאלח, פה זה ארץ ישראל הוא סרט תיעודי ישראלי משנת 2017 העוסק בקליטת העולים מיהדות צפון-אפריקה בישראל בשנות ה-50. יוצרי הסרט הם דוד דרעי (שהוריו עלו ממרוקו ויושבו בירוחם), דורון גלעזר ורותי יובל.

הסרט הוקרן לראשונה ב-15 במאי 2017 במסגרת פסטיבל הסרטים דוקאביב, בו התמודד בתחרות הישראלית, וזכה בפרס הבימוי (שהוענק לדוד דרעי) ובפרס התחקיר (שהוענק לטליה אלוני ולרנן יזרסקי). ב-19 בספטמבר 2017 הסרט היה מועמד בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשנת 2017.

בפברואר 2018 הסרט עובד לסדרה תיעודית בת ארבעה פרקים ושודרה בערוץ רשת 13, הסדרה כללה גילויים נוספים וחדשים על אלו שהופיעו בסרט.

עשרת השבטים

עשרת השבטים הם עשרה שבטים מתוך שנים עשר שבטי ישראל, אשר לפי המסורת המקראית הוגלו לאחר כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור ומאז לא נודע גורלם. העיסוק בגורל עשרת השבטים הוא עתיק יומין ואוניברסלי. במהלך השנים הועלו מספר השערות לגבי שיוך עמים כצאצאים של עשרת השבטים, אולם לא נמצאו הוכחות ברורות.

שאקה

שאקה (סביב 1787 - 22 בספטמבר 1828) היה מנהיג שבט הזולו האפריקאי. מנהיגותו של שאקה העלתה את בני הזולו ממעמד של שבט קטן לאומה גדולה אשר שלטה על חלק נכבד מדרום אפריקה של היום. הצלחותיו הצבאיות, הרפורמות החברתיות שקידם ויחסו אל העמים הכבושים מעמידים אותו בשורה אחת עם המנהיגים הגדולים של תקופתו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.