נדודי בני ישראל במדבר

נדודי בני ישראל במדבר, לפי המסופר בתורה, נמשכו ארבעים שנה, מתום יציאת מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען. בלשון חז"ל מכונים אלו שנדדו ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ המובטחת כבני "דור המדבר".

תחילתו של המסע ממצרים לארץ כנען במעמד הר סיני, שהתרחש שבעה שבועות לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, ובו התגלה אלוהים לבני ישראל בהר סיני, ונתן להם את התורה. במהלך המסע אכלו בני ישראל מן שירד משמים, המן היה יורד פעם ביום במשך 6 ימי השבוע, בשבת לא קיבלו מן מאחר שבשישי ירד מנה כפולה.

Exodus map Hebrew
מפה משוערת של מסלול נדודי בני ישראל במדבר

חטא המרגלים

לפי ציווי של אלוהים שלח משה שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, קודם לכניסת עם ישראל אליה. למשימה נבחר נציג מכל אחד משנים עשר השבטים, כולם ממנהיגי העם. שליחות המרגלים נמשכה ארבעים ימים, ובמהלכה הם עברו בכל הארץ וראו את עריה. בשובם, עשרה מהם צפו בעיות קשות בכיבושה, וגרמו לעם להתייאש מלהיכנס לארץ. בעקבות חטא הייאוש מבקש אלוהים להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו. לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה. קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל ניסתה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפה במלחמה מול העמלקי.

תחנות המסע

בספר במדבר, פרק ל"ג (פרשת מסעי) מפורטות כל תחנות הנדידה במדבר. לגבי רבות מהתחנות התיאור לאקוני, ומתמצה באמירה בסגנון "וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה, וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ". התחנות:

מספר תחנה מקור מקראי תיאור ואירועים בולטים תארוך (ע"פ סדר עולם רבה) פרשה
1 רַעְמְסֵס שמות, י"ב, ל"ז;
במדבר, ל"ג, ה'
"וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה."[1] "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. [...] וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף." ט"ו בניסן בא
2 סֻּכֹּת שמות, י"ב, ל"ז - י"ג, כ';
במדבר, ל"ג, ה'-ו'
"מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה [...] וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. [...] וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת..." יישוב מצרי הסמוך לגבול. ט"ז בניסן בא, בשלח
3 אֵתָם שמות, י"ג, כ';
במדבר, ל"ג, ו'-ח'
"וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה." י"ז בניסן בשלח
4 פִּי הַחִירֹת שמות, י"ד, ב';
במדבר, ל"ג, ז'-ח'
"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. [...] וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן." בספר במדבר: "וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל. וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה..." י"ח בניסן. לפי חז"ל, קריעת ים סוף הייתה ביום השביעי למסע, כ"א בניסן. בשלח
5 מָרָה שמות, ט"ו, כ"ג;
במדבר, ל"ג, ח'-ט'
"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה." "וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה." בשלח
6 אילִם שמות, ט"ו, כ"ז - ט"ז, א';
במדבר, ל"ג, ט'-י'
"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם." "וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם." בשלח
7 ים סוף במדבר, ל"ג, י'-י"א "וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף. וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין." בשלח
8 מדבר סין שמות, ט"ז, א' - י"ז, א';
במדבר, ל"ג, י"א-י"ב
"וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [...] וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם..." אלוהים מספק שליו ומן. ט"ו באייר, חודש למסע בשלח
9 דפקה במדבר, ל"ג, י"ב-י"ג בשלח
10 אלוש במדבר, ל"ג, י"ג-י"ד בשלח
11 רפידים שמות, י"ז, א' - י"ט, ב';
במדבר, ל"ג, י"ד-ט"ו
"וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם. [...] וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם." כ"ג באייר בשלח
12 מדבר סיני שמות, י"ט, א'-ב';
במדבר, י', י"ב;
במדבר, ל"ג, ט"ו-ט"ז
מעמד הר סיני, חטא העגל, הקדשת שבט לוי, הקמת המשכן, מינוי הנשיאים. סיוון (שנה 1) עד כ' באייר (שנה 2) יתרו עד בהעלותך
13 קברות התאווה במדבר, י"א, ל"ה;
במדבר, ל"ג, ט"ז-י"ז
במדבר פארן. נקרא על שם בני ישראל שמתו שם בגלל תאוותם לבשר. משה ממנה שבעים זקנים כעוזריו. 30 יום בהעלותך
14 חצרות במדבר, י', י"ב - י"ב, ט"ז;
במדבר, ל"ג, י"ז-י"ח
צרעת מרים. 7 ימים בהעלותך
15 רתמה במדבר, ל"ג, י"ח-י"ט על פי רש"י, כנראה מקום חטא המרגלים (קדש ברנע). כ"ח בסיוון (שנה 2) בהעלותך, שלח לך
16 רימון פרץ במדבר, ל"ג, י"ט-כ'
17 לבנה במדבר, ל"ג, כ'-כ"א
18 ריסה במדבר, ל"ג, כ"א-כ"ב
19 קהלתה במדבר, ל"ג, כ"ב-כ"ג
20 הר שפר במדבר, ל"ג, כ"ג-כ"ד
21 חרדה במדבר, ל"ג, כ"ד-כ"ה
22 מקהלות במדבר, ל"ג, כ"ה-כ"ו
23 תחת במדבר, ל"ג, כ"ו-כ"ז
24 תרח במדבר, ל"ג, כ"ז-כ"ח
25 מתקה במדבר, ל"ג, כ"ח-כ"ט
26 חשמונה במדבר, ל"ג, כ"ט-ל'
27 מוסרות במדבר, ל"ג, ל'-ל"א
28 בני יעקן במדבר, ל"ג, ל"א-ל"ב
29 חור הגידגד במדבר, ל"ג, ל"ב-ל"ג
30 יטבתה במדבר, ל"ג, ל"ג-ל"ד
31 עברונה במדבר, ל"ג, ל"ד-ל"ה
32 עציון גבר במדבר, ל"ג, ל"ה-ל"ו
33 קדש במדבר, כ', א'-כ"ב;
במדבר, ל"ג, ל"ו-ל"ז
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. [...] הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם [...] אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. " ניסן (שנה 40) חקת
34 הור ההר במדבר, כ', כ"ב - כ"א, ד';
במדבר, ל"ג, ל"ז-מ"א
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר. [...] קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. [...] וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם." חקת
35 צלמונה במדבר, ל"ג, מ"א-מ"ב חקת
36 פינון במדבר, ל"ג, מ"ב-מ"ג נחש הנחושת. חקת
37 אובות במדבר, כ"א, י'-י"א;
במדבר, ל"ג, מ"ג-מ"ד
"וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת." חקת
38 עיי העברים במדבר, כ"א, י"א;
במדבר, ל"ג, מ"ד-מ"ה
"וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ." חקת
39 דיבון גד במדבר, ל"ג, מ"ה-מ"ו "מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד."
40 עלמן דבלתימה במדבר, ל"ג, מ"ו-מ"ז "מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי. [...] וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם."
41 הרי העברים במדבר, ל"ג, מ"ז-מ"ח "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ." בפרשת פנחס מצווה ה' את משה לעלות להר. הציווי מופיע שנית בפרשת האזינו.
42 ערבות מואב במדבר, כ"ב, א';
במדבר, ל"ג, מ"ח-נ'
"וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. [...] וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב." "וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב." מיקום כל ספר דברים. שבט (שנה 40) עד מות משה בז' באדר בלק, פינחס עד סוף ספר דברים

אירועים מיוחדים במדבר

אירועים אחדים במהלך הנדודים זכו לתיאור מפורט:

  • המקושש: אדם שעבר עבירה חמורה של חילול שבת. משה, מנהיג העם, לא ידע כיצד לנהוג במקרה זה, והוציא את גזר דינו, מוות בסקילה, רק לאחר שאלוהים הורה לו כיצד לנהוג.
  • המרגלים: בשנה השנייה התאריך כ"ט סיון, שנים עשר מרגלים נשלחים על ידי משה לארץ ישראל, והם חוזרים עם תעמולה שלילית על הארץ, העם מאמין להם ובוכה (בתאריך ליל תשעה באב), ה' מעניש אותם שלא יכנסו לארץ, אלא ישהו במדבר ארבעים שנה, עד שימותו כל אנשי המדבר (גברים מגיל 21 וחצי).
  • בעת חניית העם במדבר דיברו אהרון ומרים אודות האישה הכושית אשר לקח משה. בעקבות כך נענשה מרים בעונש הצרעת.
  • מחלוקת קורח ועדתו: קורח הנהיג מרד כנגד הנהגתם של משה ואהרון, בטענה: "רוַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'." (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ג'). האל העניש את קורח ועדתו במיתה.
  • קברות התאווה: מקום במדבר פארן, שבו היו שתי מרידות של עם ישראל נגד האל ונגד משה. שם גם הוקמה הסנהדרין הראשונה על ידי משה.
  • נחש הנחושת: צורת נחש שהכין משה מנחושת, על פי הוראת ה', על מנת להפסיק הרג בעם ישראל בעקבות מכת נחשים. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא.
  • משה והסלע: בני ישראל צמאים למים ורבים עם משה ואהרן. משה מתפלל אל ה' ונענה שעליו לקחת את המטה, להקהיל את עדת בני ישראל ו"לדבר אל הסלע לעיניהם" ועל ידי כן מהסלע יצאו מים. משה מכה את הסלע פעמיים ומהסלע יוצאים מים רבים. ה' כעס על משה והענישו בזאת שלא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל.
  • בלעם בן בעור: בלק בן ציפור מלך מואב התיירא מעם ישראל העולה מארץ מצרים, ולכן שלח כשליחים את זקני מואב ומדין אל בלעם, שישכרו אותו לקלל את עם ישראל. בלעם הסכים ויחד עם אתונו יצא לכיוון מחנה בני ישראל במדבר. הוא ניסה לקלל אך לא הצליח ובירך את ישראל במקום לקללם.
  • מעשה זמרי: זמרי בן סלוא משבט שמעון חטא עם כזבי בת צור, כרבים מבני ישראל שחטאו בזנות. לאור המלצתו של בלעם לשלוח את בנות מואב לאור חוסר הצלחתו בקללת בני ישראל. דבר שהביא רבים מבני ישראל לחטוא בחטא בעל פעור. בשיטים, והריגתו על ידי פנחס עצרה את המגפה שהתחוללה אז בעם ישראל.
  • פרשת קרח: מחלוקת קֹרח ועדתו בעניין ההנהגה היהודית ובחירת הכנהים, לוויים וראשי השבטים ותוצאותיה.
  • מעמד הר סיני: משה עלה להר סיני במטרה להוריד משם עבור בני ישראל את לוחות הברית. בפעם הראשונה אלוהים נותן למשה את הלוחות מוכנים מהשמים, אולם אז יורד משה מהר סיני ומגלה כי בני ישראל חטאו בחטא העגל, שביקשו מאהרון להכין בנידוב תכשיטי הזהב של נשותיהם. זאת לאור פיתויי הערב רב שהצטרפו לבני ישראל במהלך יציאתם ממצרים ונדודי בני ישראל במדבר. מציפייתם ללוחות הברית. כשמשה מגלה על המעשה, הוא מנפץ את לוחות הברית, גורס לרסיסי זהב את עגל הזהב ומוהל אותם במים. אז מכריח את כל עם ישראל לשתות ממים זה, כשכל מי שחטא בחטא העגל מת ממגפה או מחלה. אז חוזר משה להר סיני ואלוהים הפעם אינו מביא למשה את לוחות הברית מוכנים, אלא גורם לו לסתת אותם מחדש עבור עם ישראל, בזמן שהותו בהר בעצמו.

מסע נדודי בני ישראל לפי המחקר

החל מהמאה ה-19 ניסו נוסעים וחוקרים שתרו את חצי האי סיני למצוא את נתיב הנדודים של בני ישראל במדבר ואת תחנות המסע. הניסיון לאתר את הר סיני עמד במרכז החקירות וההצעות של אותם חוקרים. שני נתיבי המסע העיקריים שהוצעו היו הנתיב הצפוני, העובר בדרך הים שבצפון סיני והנתיב הדרומי העובר באזור ההר הגבוה שבדרום סיני.

על פי הכתוב בספר שמות, בני ישראל לא עברו "דרך ארץ פלשתים", שהייתה הדרך הקצרה והקרובה לארץ ישראל. על פי חוקר המקרא יהושע מאיר גרינץ דרך זו עברה בצפון סיני, שם שכנו הפלשתים הראשונים המוזכרים אצל אבות האומה, אברהם ויצחק ושם הייתה ארץ פלשתים. בנוסף, הוא קובע בספרו מוצאי דורות[2], כי ארץ גרר הנזכרת בספר בראשית היא במזרח סיני, מדרום לג'בל חלאל ולדרך שור המקראית, שם נקרא עד היום אחד מיובליו המרכזיים של ואדי אל-עריש - נחל אל גרור.

לפי ההיסטוריון אביגדור שחן, בני ישראל לא עשו את מסלול יציאת מצרים דרך אזור חצי האי סיני כפי שמקובל, אלא דרך אפריקה. הם פנו ממצרים לכיוון צ'אד וניז'ר של ימינו, משם נסעו אל צפון-מערב היבשת, ולאחר מכן שבו מזרחה לסודאן ואתיופיה - שם הם חצו את סואץ לכיוון אסיה, ועלו צפונה לארץ ישראל. שחן מצביע על קיומם של שבטים אפריקאים ששומרים מצוות, וכן על כך שלאורך המסלול באפריקה ישנם מקומות בעלי שמות עבריים[3].

בתרבות

על דור המדבר כתב חיים נחמן ביאליק את הפואמה "מתי מדבר האחרונים", שהתפרסמה בשנת תרס"ב - 1902.

מפות עתיקות

Exodus map

מפת נדודי בני ישראל משנת 1585

Wanderings in the desert map

מפה של נדודי בני ישראל משנת 1641

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר בראשית, פרק מ"ז, פסוק י"א
  2. ^ עמודים 99 ואילך
  3. ^ אביגדור שחן, זה סיני!, א. שחן, 2011
אהליאב בן אחיסמך

אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ היה דמות תנ"כית משבט דן אשר היה שותפו של בצלאל בן אורי במלאכת בניית המשכן וכליו.

המושב אֲחִיסָמָךְ באזור השפלה נקרא על שם אביו.

אהרן

אַהֲרֹן (ב'שס"ה - א' באב ב'תפ"ז) הוא דמות מקראית. היה האח השני לאחר מרים וגדול ממשה וראשון הכהנים. לעומת זאת, במסורת חז"ל - מרים הייתה האחות הבכירה במשפחה. משום שמשה היה כבד-פה, שימש אהרן כדוברו של משה בפני פרעה במצרים. אהרן היה הכהן הגדול של עם ישראל בהיותם במדבר, ולפי המסורת, כל הכהנים הם צאצאיו.

על פי המקרא נפטר אהרן בטרם הכניסה לארץ ישראל במקום הקרוי הור ההר או מוֹסֵרָה, על גבול ארץ אדום. לאחר מותו בני ישראל התאבלו עליו 30 יום, דבר המראה את האהבה הגדולה שרחש לו העם.

בלעם בן בעור

בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הוא דמות מקראית, מתואר כקוסם ונביא שניסה לקלל את עם ישראל בהיותם במדבר טרם כניסתם לארץ.

בלק

בָּלָק בֶּן צִפּוֹר הוא דמות מקראית, מלך מואב בשנה הארבעים ליציאת מצרים. סיפורו מסופר כחלק מפרשת בלק בספר במדבר, פרק כ"ב-פרק כ"ד.

בצלאל בן אורי

על פי המתואר בתנ"ך, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי היה האמן והאדריכל הראשי שהועסק בתכנון המשכן, עיצובו ובנייתו, ובעשיית כליו ובגדי הכהונה.

כלב בן יפונה

כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי הוא דמות מקראית. על פי המקרא היה נשיא שבט יהודה שנכלל בשנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ. כלב, ביחד עם יהושע בן נון, לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם באומץ, והצהיר "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה ניצל מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס לארץ ישראל.

מדבר פארן

מִדְבַּר פָּארָן מוזכר שבע פעמים בתנ"ך, בדרך כלל כשם כללי למדבריות חצי האי סיני וגם כשם כולל לשטחו של חצי האי סיני. שמו של המדבר מופיע בתנ"ך כאחד מהאתרים בו חנו בני ישראל בתקופת הנדודים במדבר.

מן

מן בסיפור המקראי, הוא מזון שירד מהשמים לבני ישראל במסעותיהם לאחר צאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל. הוא החל לרדת ביום ט"ז באייר, חודש ימים לאחר שיצאו ממצרים. הוא הפסיק לרדת כעבור 40 שנה, לקראת מעבר הירדן וכניסה לארץ ישראל.

מעמד הר סיני

מַעֲמַד הַר סִינָי הוא אירוע מקראי מכונן, בו אלוהים התגלה לבני ישראל בהר סיני וכרת עימם ברית על בחירתו בהם לעמו, ונתינת ארצו להם. וכנגד זאת, התחייבו עם ישראל לשמור את מצוות התורה שנצטוו במעמד זה, ובראשן עשרת הדיברות אותם שמעו מפי האלוהים בעצמו. בתום המעמד עלה משה להר סיני למשך ארבעים יום, ובסיומם ירד עם לוחות הברית שעליהם חקוקים עשרת הדיברות שנאמרו במעמד. מעמד הר סיני נחשב לאירוע התגלות עילאי ביהדות, בנצרות ובאסלאם.

מרים הנביאה

מִרְיָם היא דמות מקראית, בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרן ומשה. נמנית עם שבע הנביאות שקמו לישראל.

נדב ואביהוא

על פי המקרא, נָדָב וַאֲבִיהוּא היו בניו של אהרן הכהן, ואחיהם של אלעזר ואיתמר. יחד עם אביהם ושאר אחיהם, הם היו כוהנים לאלוהים ושירתו בקודש, באוהל מועד, ואילולא מת נדב, כבכורו של אהרן היה יורש את תפקידו של אביו ככהן גדול.

המקרא מספר שנדב ואביהוא הקריבו לפני אלוהים "אֵשׁ זָרָה, אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ספר ויקרא, פרק י', פסוק א'), וכעונש על כך, יצאה אש מאת אלוהים ואכלה אותם ומתו.

האירוע מוזכר בעוד שלושה מקומות במקרא: ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק א' (פרשת אחרי מות), ספר במדבר, פרק ג', פסוק ד' (פרשת במדבר), ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ס"א (פרשת פנחס). באזכור האירוע בפרשת אחרי מות לא מוזכרת אש זרה, אלא סיבה אחרת (קרבתם לפני אלוהים).

נחש הנחושת

על פי התנ"ך, נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת הוא צורת נחש שהכין משה מנחושת, על פי הוראת אלוהים, על מנת להפסיק הרג בעם ישראל בעקבות מכת נחשים. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא. יש האומרים שהנחש היה על מטהו של משה. במהלך השנים הפך הנחש למושא פולחן, וחזקיהו המלך קצץ אותו בשל כך.

נחשון בן עמינדב

נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב היה נשיא שבט יהודה על פי ספר במדבר. הוא אביו של שלמון, אחיה של אלישבע (שהייתה נשואה לאהרון הכהן) וסבו של בעז בעלה של רות המואביה, הנין של נכדו היה דוד המלך. על פי מסורת חז"ל, ביציאת מצרים, היה נחשון בן עמינדב הראשון שקפץ לים סוף, בטרם נקרע הים לשניים, ובכך הוכיח את אמונתו באלוהים והפך לסמל לראשוניות ולחלוציות בהיסטוריה היהודית.

נשיאי שבטי ישראל

נשיאי שבטי ישראל היו נשיאי שבטי ישראל במהלך נדודי בני ישראל במדבר. בתורה מוזכרים כמה פעמים נשיאי ישראל, בכל פעם בשמות ובהקשרים אחרים; לא הוברר לחלוטין עד כה מהי משמעות "נשיא" בהקשרים אלו - האם אדם מכובד באופן כוללני או בעל תפקיד מוגדר, ומהי משמעות הרשימות השונות.

עוג מלך הבשן

עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הוא דמות מקראית, המוזכרת כמלך של ארץ הבשן בתקופת נדודי בני ישראל במדבר; נלחם מול בני ישראל באדרעי ונוצח. במדרש מתואר עוג כאדם גדול ממדים ואגדות שונות נקשרו בשמו. על פי המדרש, עוג הוא היחיד חוץ מנוח ומשפחתו ששרד את המבול.

ערבות מואב

עַרְבוֹת מוֹאָב (או ערבת מואב) הוא אזור של ערבה בחלקו הדרומי-מזרחי של עמק הירדן בואכה ים המלח, הגובל בארץ מואב מדרום-מזרח, ובנהר הירדן וערבות יריחו ממערב.

באזור זה התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר יישובים מרכזיים, ובהם בֵּית הַיְשִׁמוֹת (כיום הכפר סווימה), בֵּית הָרָם (כיום הכפר א-ראמה) ובֵּית נִמְרָה (כיום הכפר נמרין).

פינחס

פִּינְחָס הוא דמות מקראית, היה בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן.

רפידים

רְפִידִם מופיעה בספר שמות (פרק י"ז) כאחת מתחנות בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני בצאתם ממצרים. תחילה נאמר "ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם" ולאחר מספר פסוקים "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". מכאן החלה האיבה בין עמלק ובין בני ישראל.

רפידים מופיעה במפת מידבא מהמאה ה-6 בסמוך להר סיני. הנוסע בנימין מטודלה, שסייר בארץ ישראל בסביבות 1173, כתב על רפידים "ויושבים שם בני ערב. ואין בה מישראל"..

מיקומה הגאוגרפי לא זוהה בוודאות. לפי סברה אחת מקומה הוא בנווה פ'יראן, נווה מדבר גדול בוואדי פיראן, הנחל הגדול שבין א-טור ומרכז ההר הגבוה בדרום סיני. סברה אחרת מציעה למקם את רפידים ברפ'איד (ובסמוך לו ג'בל רפ'אדי) המצויים בדרום סיני. החוקר מנשה הראל סובר כי יש לחפש את רפידים בחלקו התחתון של ואדי סודר שאותו הוא רואה כנתיב מרכזי במסלול יציאת מצרים.לאחר מלחמת ששת הימים הקימה ישראל בסיס תעופה ואספקה, באזור ביר-גפגפה, שנקרא רפידים.

שנים עשר המרגלים

סיפור שְׁנֵים עָשָׂר הַמְרַגְּלִים מופיע בפרשת שלח לך שבספר במדבר, ומפי משה, שוב בפרשת דברים שבספר דברים. לפי בקשת העם ממשה, אלוהים מאשר למשה לשלוח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, קודם לכניסת עם ישראל אליה לאחר יציאת מצרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.