נדב שרגאי

נדב שרגאי (נולד ב-1959) הוא סופר ועיתונאי ישראלי, עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

נדב שרגאי
נדב שרגאי
מדינה ישראל  ישראל

חייו

שרגאי נולד בירושלים בשנת 1959, נכד לראש עיריית ירושלים שלמה זלמן שרגאי. את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון הימלפרב.

את דרכו העיתונאית החל בעיתון "הצופה" ואחר כך בשבועון הירושלמי "כל העיר". ב-1983 החל לכתוב בעבור העיתון "הארץ", ושימש בין השאר בתפקידי כתב לענייני משטרה, דתות, בתי משפט דתיים והעם היהודי. בשנת 2009 הודיע על פרישתו מ"הארץ", ובהמשך הצטרף ל"ישראל היום".

התחומים המרכזיים שסיקר לאורך השנים, ושבהם התבלט כמומחה ואף פרסם ספרים ומחקרים, היו הסכסוך הדתי-לאומי על ירושלים, וענייני המתנחלים והימין.

שרגאי פרסם מאות רבות של מאמרי דעה, בעלי קו יהודי-לאומי, בעמודי הדעות של "הארץ". בנוסף עסק שנים רבות בכתיבה מגזינית, פרסם תחקירים רבים בנושאים שונים ותיעד את עולמם, השקפתם והווי חייהם של המתנחלים והציבור הדתי, על גווניו השונים.

משנת 2008 משמש שרגאי כחוקר בכיר במסגרת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, וכן מרצה על ענייני ירושלים.

שרגאי מתגורר בירושלים. הוא נשוי, אב לחמישה ילדים.

פרסומיו

  • הר המריבה – המאבק על הר הבית, יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה, הוצאת כתר, 1995. ISBN 9650705155
  • על אם הדרך – סיפורו של קבר רחל, שערים לחקר ירושלים, 2005. ISBN 9659075901
  • סכנות החלוקה בירושלים, המרכז הירושלמי לענייני ציבור והמדינה, 2008.
  • תכנון דמוגרפיה וגאופוליטיקה בירושלים (מסמך מדיניות למקבלי החלטות), המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 2010.
  • עלילת "אל-אקצה בסכנה", דיוקנו של שקר, הוצאת ספריית מעריב והמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 2012.
  • The "Al-Aksa is in danger": the history of a lie, Jerusalem Center for Public Affairs, 2012

כמו כן, פרסם ניירות עמדה ומחקרים בנושאים שונים, ביניהם סוגיית שחרור המחבלים, הרס עתיקות בהר הבית, תוכנית החיבור בין מעלה אדומים לירושלים ותוכנית הבנייה של גשר הקבע בשער המוגרבים, במסגרת המרכז הירושלמי לענייני ציבור והמדינה.

קישורים חיצוניים

מכּתביו

אל-מחכמה

אל-מדרסה אל-תנכיזיה (בערבית: المدرسة التنكزية, נקרא גם המחכמה) היא מבנה מדרסה ממלוכית סמוך לכותל המערבי בסוף רחוב השלשלת בירושלים. לפי בן ציון דינבורג (די-נור) שכן במקום בתקופה המוסלמית הקדומה בית כנסת ובית מדרש. המדרסה הוקמה בשנת 1329 על ידי האמיר תנכיז, מושל ארץ ישראל וסוריה. במשך מאות שנים שימש הבניין כבית משפט ומרכז שלטוני. כיום המקום מהווה בסיס של משמר הגבול.

גירוש תל אביב

גירוש תל אביב היה אירוע בתולדות היישוב בתקופת מלחמת העולם הראשונה. באביב 1917 הוציאו השלטונות העות'מאניים צו גירוש כולל לתושבי העיר יפו והשכונה תל אביב, אולם למעשה הוא נאכף בעיקר כלפי יהודים. העות'מאניים הסבירו את דרישתם לפינוי התושבים, כדי להגן עליהם מפני פגיעת האויב בדרך הים, ובעקיפין טענו כי התושבים היהודים עלולים לבגוד ולסייע לחדירת האויב. הצו לגירוש תל אביב הובא לפני פרנסי השכונה בערב פסח תרע"ז, 6 באפריל 1917. חתם עליו אחמד ג'מאל פאשה, המושל הצבאי של ארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה.

תושבי תל אביב ויפו היהודים ארגנו את "ועד ההגירה" בראשותם של מאיר דיזנגוף ומנחם יצחק קליונר (חברי הוועד הנוספים היו: שמעון רוקח, אברהם לב, שמואל אשכנזי, י"ד הורוביץ ובצלאל יפה), והם דאגו לבואם של תושבי מושבות הגליל וצפון הארץ, אשר הגיעו לתל אביב עם עגלותיהם והובילו את המגורשים למקומות יישוב חדשים.

כ-10,000 גולים (לפי אומדנים אחרים עד 5,000) יצאו מתל אביב אל רחבי הארץ, והעיר התרוקנה מתושביה, מלבד כמנין שומרים מבני השכונה שנקראו "הקבוצה היפואית". הגולים נדדו לירושלים, למושבות במרכז הארץ (פתח תקווה וכפר סבא) ובצפונה, שם התפזרו בין מושבות הגליל התחתון, בזכרון יעקב, טבריה ובצפת. בתי היהודים ורכושם בעיר הנטושה נשמרו ברשות השלטונות על ידי קומץ שומרים יהודים וכמו כן שיחרר ג'מאל פאשה שני רופאים יהודים שהצטרפו לשניים הקיימים על מנת לטפל בגולים. למרות זאת סבלו המגורשים מרעב וממחלות וחלקם מתו בעת גלותם. רק לאחר כיבוש חלקה הצפוני של הארץ בידי הבריטים בסוף שנת 1918 ניתן לגולים לשוב לבתיהם.

הכותל הקטן

הכותל הקטן הוא קטע קטן מקיר התמך המערבי של הר הבית מתקופת בית שני, שגלוי ואינו מכוסה במבנים. הוא מצוי 175 מטרים צפונית לרחבת הכותל המערבי, ובצמוד לשער הברזל. הכותל הקטן נמצא קרוב לאמצע הכותל המערבי, והוא המקום השני מחוץ להר הבית עצמו מבחינת קרבתו לקודש הקודשים, בו יכולים יהודים להתפלל (במנהרות הכותל נמצא המקום הקרוב ביותר, מול מקומו המשוער של קודש הקודשים).

המחתרת היהודית

המחתרת היהודית הוא שם שניתן למספר התארגנויות שונות של יהודים שביצעו פעולות טרור נגד פלסטינים בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 (בשנים תשל"ח-תשמ"ד), במסגרתן רצחו בירי ורימונים שלושה סטודנטים אקראיים, פצעו עשרות אחרים, והניחו מטעני חבלה על מנת לפגוע בשלושה ראשי ערים פלסטינים, מה שהוביל לפציעתם הקשה וכריתת רגליהם של שניים מהם ולעיוורונו של חבלן משמר הגבול שניסה לפרק מטען שלישי. חברי המחתרת תכננו גם לפוצץ את כיפת הסלע, ונתפסו בעת שניסו לפוצץ חמישה אוטובוסים על נוסעיהם במזרח ירושלים. נגד 29 אנשים הוגשו כתבי אישום בגין השתייכות לארגון ו-15 מהם הורשעו ונשפטו למאסר.

חנן פורת

הרב חנן פורת (ט"ו בכסלו ה'תש"ד – ו' בתשרי ה'תשע"ב, 12 בדצמבר 1943 – 4 באוקטובר 2011) היה איש חינוך והגות ישראלי וחבר הכנסת, יו"ר האיחוד הלאומי. נמנה עם מחדשי ההתיישבות היהודית בגוש עציון ומקימי גוש אמונים.

כנופיית ליפתא

כנופיית ליפתא (בלשונם: "כת בני יהודה") הייתה התארגנות של ארבעה יהודים שביקשו לפוצץ את מסגדי הר הבית. הארבעה (שמעון ברדה, מחסיה עוזי העליון, יהודה לימאי ואליהו סרור) התגוררו בבית נטוש בכפר ליפתא. ההתארגנות נחשפה ב-1984 לאחר שחברי הכנופיה הצליחו לחדור לתחום הר הבית עם תרמילים ובהם מטעני חבלה בני עשרות קילוגרמים של חומר נפץ, אך התגלו על ידי שומר וקף. נדב שרגאי כתב בספרו "הר המריבה": "כנופיית ליפתא הייתה קרובה לפיצוץ מסגדי הר הבית יותר מכל קנאי יהודי אחר לפניה, ואך כפסע היה בינה לבין מימוש התוכנית".

כתובת יהואש

כתובת יהואש או "כתובת בדק הבית" היא כתובת בכתב עברי עתיק, על גבי אבן שחורה, שהוצגה לציבור בשנת 2001 לאחר שהתגלתה לכאורה בחפירות מקריות ממזרח להר הבית בירושלים. הכתובת יוחסה למלך יהואש, מלך יהודה במאה ה-9 לפני הספירה, כשהיא מתאימה לאירוע הנזכר בספר מלכים. ב-15 ביוני 2003 הודיעה ועדה מקצועית מטעם רשות העתיקות בישראל כי הכתובת מזויפת חוקרים אחרים טענו שהיא מקורית.

מאחז

מאחז הוא הכינוי המקובל להתנחלות יהודית שהוקמה ללא היתר מהרשויות המוסמכות. תושבי המאחזים והתומכים בהם קוראים להם גם "גבעות".מבחינת המשפט הבינלאומי, סוגיית חוקיותם של המאחזים דומה לסוגיית חוקיותן של שאר ההתנחלויות. המתנגדים לקיומן של ההתנחלויות מעלים כנגד המאחזים את כל הטענות שהם מעלים כנגד ההתנחלויות, בתוספת הטענה שהם הוקמו בניגוד לחוק הישראלי. מנגד, התומכים בהסדרת המאחזים טוענים כי לא נכון להגדירם כלא חוקיים. כך למשל משה יעלון אמר כי "כל המאחזים הוקמו ברשות ורק הליכי התכנון לא הושלמו".

מהומות הר הבית (1990)

מהומות הר הבית היו מהומות שהתרחשו ב-8 באוקטובר 1990 בהר הבית. המהומות כללו יידוי אבנים של מפגינים מוסלמים לעבר מתפללים יהודים ברחבת הכותל המערבי שמהן נפצעו 34 מתפללים וכן השתלטות על תחנת המשטרה בהר, ובהמשך להרג 17 פלסטינים ופציעת יותר ממאה מירי שוטרי משטרת ישראל. האירוע הביא לגינוי ישראל באו"ם ולמתיחות בין ישראל לארצות הברית על רקע מלחמת המפרץ.

מתחם שער הפרחים

מתחם שער הפרחים (מכונה גם "בית הפרחים") הוא שכונה יהודית ברובע המוסלמי, השכונה נמצאת בסמוך לחומת העיר העתיקה ובקרבת שער הפרחים.

עיסאוויה

עיסאוויה (בערבית: العيساوية) הוא כפר ערבי שהפך לשכונה בעיר ירושלים, השוכן במורדותיו המזרחיים של הר הצופים בצפון ירושלים, על שפת מדבר יהודה. בשנת 2014 התגוררו בשכונה 13,571 תושבים. השכונה גובלת בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית ובשכונות הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה. במקום ישנן מערות קבורה רבות החצובות בסלע הקירטון. אחת ההשערות גורסת כי מקומה של עיר הכוהנים נוב הוא באזור זה.. ההשערה המקובלת בנוגע לשם הוא המסדר המוסלמי סופי בשם עיסאווה שצמח במרוקו במאה ה-16.

עמק צורים

עמק צורים הוא גן לאומי מצפון-מזרח לעיר העתיקה בירושלים, בגודל 170 דונם, באפיק נחל קדרון, למרגלות הר הצופים. הגן הלאומי הוכרז בשנת 2000, על מנת ליצור רצועת גנים החובקת את חומות ירושלים, לשמר את מרקמו ההיסטורי של הר הזיתים ולמנוע בנייה במקום. קרוי על-שם אבני הצור הרבות יחסית במקום.

פעולת תג מחיר

"תג מחיר" הוא כינוי לפעולות בלתי חוקיות המיוחסות לפעילי ימין רדיקלי ישראלים. פעולות אלו, שבהן הופיע הביטוי "תג מחיר" בגראפיטי, החלו במהלך 2008, במסגרתן מבוצעות פעולות אלימות נגד פלסטינים ורכושם (כדוגמת יידוי אבנים, פגיעה במסגדים, שריפת שדות ומטעים והשחתת רכוש), הצתות ופעולות הפוגעות ברכוש השייך למשטרת ישראל או צה"ל (בעיקר כלי רכב), ובכמה מקרים איום וגרימת נזק לפעילי שמאל ישראלים או לערבים ישראלים. פעולות אלו מבוצעות בדרך כלל בתגובה להריסת מבנים בלתי מורשים במאחזים על ידי משטרת ישראל או צה"ל, בעקבות מעצרים מנהליים וצווי הרחקה כנגד פעילי נוער הגבעות, וכן בעקבות פיגועים נגד יהודים.

עם הזמן התרחב השימוש במונח "תג מחיר" באופן מושאל באמצעי התקשורת לתיאור פעולות מחאה אלימות מסוגים אחרים, אף שלא נעשו למטרת הצבת תג מחיר והרתעה, ואף לפעולות אלימות אשר מבוצעות בידי ערבים; כגון הצתת בתי כנסת, חילול קברים יהודיים, עקירת מטעים, וכתיבת כתובות נאצה נגד יהודים.

קבר רחל

קבר רחל הוא מבנה הנמצא במבואותיה הצפוניים של בית לחם, מדרום לירושלים. מסורות קדומות של למעלה מ-1,700 שנה מזהות את המקום כאתר שבו נקברה רחל אמנו, ומשום כך הוא נחשב למקום מקודש בעיני היהודים, הנוצרים והמוסלמים. במשך הדורות עברו המצבה שבמקום והמבנה שמעליה שינויים רבים המתועדים בספרות הנוסעים הענפה. מראה מבנה הקבר היה אחד הסמלים המפורסמים של ארץ ישראל, והוא הופיע על חפצי אמנות יהודיים, על בולים ובספרי קודש.

חוקרי ארץ ישראל חלוקים באשר לנכונות הזיהוי של האתר מצפון לבית לחם כמקום קבורתה של רחל. אחד הזיהויים הנוספים המקובלים במחקר למיקומו של קבר רחל הוא האתר המכונה בערבית קובור בני אישראיל ( = קבר בני ישראל) דרומית ליישוב גבע בנימין.

כיום קבר רחל משמש מקום תפילה ליהודים הפוקדים את המקום במשך כל ימות השנה, ובמיוחד בי"א בחשוון, המקובל במסורת היהודית כיום פטירתה של רחל.

קדמת ציון

קדמת ציון היא שכונה בדרום-מזרח ירושלים. השכונה יושבת על שטח בבעלות יהודית בתחום העיירה הפלסטינית אבו דיס.

אדמות המתחם נרכשו על ידי יהודים בשנת 1925. ממאורעות תרפ"ט ועד מלחמת ששת הימים לא יכלו בעלי המתחם לעשות שימוש בנחלותיהם. בתחילת שנות ה-2000 החלו אזרחים ישראלים להתיישב במקום. באותה שנה גם אושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון, תב"ע 7659, תוכנית אשר הוגשה על ידי עיריית ירושלים לבניית 220 יחידות דיור במקום. בשנת 2012 החל ראש עיריית ירושלים ניר ברקת לקדם שם בנייה יהודית נוספת.

שכול

שְׁכוֹל הוא מצב של אבל בו נמצא מי שיַלדוֹ מת. תחושה זו נחשבת קשה יותר מתחושת אבלות של אדם קרוב אחר, כגון בן משפחה או חבר, מכיוון שמקובל לחשוב שהאהבה הגדולה בעולם היא אהבת הורה לילדיו, ומותם בטרם עת הוא בלתי טבעי. אף שבדרך כלל מדובר בתגובה הרגשית, הרי שהדיון בשכול כולל גם היבטים פיזיים, קוגניטיביים, חברתיים ופילוסופיים. הורים שאיבדו את ילדיהם מכונים הורים שַׁכּוּלים.

שכונת שמעון הצדיק

שכונת שמעון הצדיק היא שכונה בצפון ירושלים הסמוכה למערת שמעון הצדיק ולשכונת נחלת שמעון. השכונה הוקמה בשנת 1890, ונעזבה במהלך מלחמת העצמאות.

בראשית שנות האלפיים, לאחר מאבק משפטי ממושך, התיישבו באזור, שנמצא בשולי השכונה הערבית שייח' ג'ראח, תושבים יהודים.

שער המוגרבים

שער המוגרבים (מכונה גם: שער הרמב"ם וגם שער הלל) הוא שער למתחם הר הבית, הנמצא בצידו הדרומי של הכותל המערבי. כיום, זהו השער היחיד משערי הר הבית שדרכו נכנסים להר מבקרים לא מוסלמים. השער כונה כך על שם שכונת המוגרבים, שנהרסה בעבודות להרחבת רחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים.

כ־20 מטרים מתחת לשער נמצא מעבר חסום בשם שער ברקלי.

תל רומיידה

תל רומיידה הוא תל בחברון שגובהו 936 מטר מעל פני הים, ומזוהה כחברון המקראית. בתל נמצאו שרידים של מצודה וכן שרידי יישובים המעידים על יישוב המקום ברציפות מאז התקופה הכנענית ועד ימינו.

רוב אדמת התל מעובדת. בתי פלסטינים נמצאים בראש התל, בשיפוליו הצפוניים, וכן במזרחו, ליד מעיין אברהם אבינו. כמו כן נמצאת עליו השכונה היהודית "אדמות ישי".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.