נדב נאמן

נדב נאמן (נולד ב-1939) הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה בחוגים לארכאולוגיה ולתולדות עם ישראל שבאוניברסיטת תל אביב. ביוני 2012 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

נדב נאמן
לידה 1939 (בן 80 בערך)
ענף מדעי היסטוריה
ארצות מגורים ישראל
הערות בנו של פרופסור שלמה נאמן
תרומות עיקריות
חקר תקופת בית ראשון, חקר כתב יתדות

חייו ופועלו

נדב נאמן נולד בקיבוץ קריית ענבים שליד ירושלים, בגיל שנה וחצי עבר עם משפחתו לקיבוץ כנרת, שם גדל וחי עד גיל עשרים וארבע. בשנים 1957-1960 שירת בצה"ל ובגמר שירותו הצבאי חזר לקיבוץ והיה חבר קיבוץ בשנים 1960 עד 1964. מאחר שאספת הקיבוץ סירבה לאפשר לו לצאת ללימודים אקדמיים, עזב נאמן את הקיבוץ והחל ללמוד באוניברסיטה, תוך שהוא מממן את לימודיו מעבודות מזדמנות, ובעיקר בחפירות ארכאולוגיות. בדרך זו רכש מיומנות בעבודה בשדה, מיומנות שהייתה לה חשיבות רבה למחקרו בעתיד. בשנים 1967-1964 השלים לימודי תואר ראשון בחוגים ארכאולוגיה, היסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל. בשנים 1971-1968 השלים את לימודי התואר השני בחוג להיסטוריה של עם ישראל, וכן למד לימודים מלאים בחוג לאשורולוגיה. בשנים 1975-1972 כתב דוקטורט בנושא: 'המערך המדיני וההשתלשלות ההיסטורית בארץ-ישראל לפי תעודות עמארנה' במסגרת החוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום שבאוניברסיטת תל אביב, מדריכיו לדוקטורט היו הפרופסורים יוחנן אהרוני ואנסון רייני והיא אושרה בשנת 1977. נאמן שהה מאז סיום הדוקטורט ובמשך כל חייו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, בה הורה וחקר, שם הוא מכהן החל מ-1989 כפרופסור מן המניין לתולדות עם ישראל בתקופת המקרא בחוגים לתולדות עם ישראל וארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום. את שנות השבתון בילה באוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם (אוקספורד, קיימברידג', הרווארד, פנסילבניה וגטינגן).

נאמן הוא בנו של פרופסור שלמה נאמן, שלימד בחוג להיסטוריה כללית, וכך דור שני להיסטוריונים המלמדים באוניברסיטת תל אביב. מאז שנת 2005 הוא משמש כמופקד הקתדרה ע"ש קפלן להיסטוריה של מצרים וארץ ישראל בימי קדם. ב-2008 פרש כפרופסור אמריטוס.

מענקים ופרסים

תגלית ראשונה

בשנת 1974 פרסם נאמן את מאמרו הראשון ובו תגלית בעלת חשיבות לא מבוטלת למחקר. הוא מצא ששני לוחות חימר כתובים בכתב היתדות בשפה האכדית, שאחד מהם יוחס לתגלת פלאסר השלישי מלך אשור והשני לסרגון השני, שייכים ללוח אחד שנשבר. באחד הלוחות קראו חוקרים את שמו של עזריהו מלך יהודה ולפיכך שיערו שנטל חלק במלחמה שהתנהלה במרכז סוריה. בשבר הלוח השני נזכרת המתקפה על העיר עזקה, שיוחסה לסרגון מלך אשור. עם חיבור שני שברי הלוחות התברר שמתואר בהם, בפירוט ניכר, מסע סנחריב מלך אשור נגד חזקיהו מלך יהודה. בעקבות זאת נשמט מן המחקר מה שנכתב קודם לכן על מסעות תגלת-פלאסר וסרגון לארץ ישראל, ולעומת זאת נוספו פרטים חשובים על מסעות סנחריב ליהודה בשנת 701 לפסה"נ.

מחקר

נאמן מתמחה בהיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל באלף השני לפסה"נ ובימי הבית הראשון. ייחוד מחקרו הוא בישיבה על קו התפר שבין תחומי ההיסטוריה של המזרח הקדום, הארכאולוגיה, האשורולוגיה, וחקר המקרא. הוא משלב ידע רחב בארבעת ענפי המחקר הללו, זאת בניגוד לחוקרים רבים אחרים הבוחנים את ההיסטוריה של התקופה דרך הפריזמה של תחום מחקר אחד או שניים בלבד.

להלן מספר מחקרים שערך פרופ' נאמן ושבהם באה לביטוי גישתו המחקרית:

תעודות אל-עמארנה ותולדות ארץ כנען

במאה ה-14 לפנה"ס שלחו מלכי כנען מאות מכתבים אל פרעה מלך מצרים, ומכתבים אלה, שנכתבו בשפה האכדית על לוחות חימר, נמצאו באל-עמארנה שבמצרים. התכתבות השליטים בכנען עם אדונם, מלך מצרים, היא המקור החשוב ביותר להכרת כנען הקדומה על כל מרכיביה ומאפייניה. תעודות אל-עמארנה מארץ ישראל שימשו נושא לדוקטורט שכתב ולמאמרים רבים שפרסם. בכרך הראשון של הסדרה ההיסטוריה של ארץ ישראל (שערך יעקב שביט) כתב נאמן את ההיסטוריה של ארץ כנען באלף השני לפסה"נ (1150-2000 בקירוב). זהו החיבור המקיף היחיד שנכתב בשפה העברית בנושא זה, ומופיע בו ניתוח של כל התעודות וכל הממצא הארכאולוגי שהתפרסם עד למועד הכתיבה, תוך ניסיון להבין את מערך השלטון, הכלכלה, החברה והתרבות בתקופה ממושכת זו. להכרת החברה הכנענית על כל מרכיביה יש חשיבות רבה לחקר ההיסטוריה של עם ישראל, שהרי מדובר בתקופה שקדמה להופעתו של עם ישראל על בימת ההיסטוריה, ולא ניתן להבין את המציאות בתקופה המאוחרת בלי להכיר מקרוב את מה שקדם לה.

חקר מוצא תעודות אל-עמארנה

נדב נאמן כהיסטוריון, יחד עם חוקר המיקרוארכאולוגיה (מיקרוארכאולוגיה היא ענף העוסק יישום שיטות מיקרוסקופיות בארכאולוגיה ובדיקת ההרכב והמוצא של חימר) יובל גורן והארכאולוג ישראל פינקלשטיין, חברו יחד כדי לנסות לקבוע את מוצאם של הלוחות מעמארנה. יובל גורן הסיר דגימות ממאות לוחות, בדק וקבע מאיזה חומר הם עשויים ומאיזה מקום ברחבי כנען יכול לבוא חומר בעל הרכב כימי ומינרלוגי כזה, ובשילוב עם הנתונים ההיסטוריים העולים מן הלוחות והנתונים הארכאולוגיים מהאתרים ברחבי כנען קבעו החוקרים את מוצא הלוחות שנבדקו. שלושתם כתבו ספר הנושא את השם Inscribed in Clay (חקוק בחומר), ובו הציגו את כל הנתונים ממחקרם, כולל מסקנות על מוצא הלוחות ומה שמשתמע מכך למחקר תעודות עמארנה. בדרך זו יכלו לקבוע את מוצאם של לוחות רבים ששם השולח בהם אבד, או שכלל לא נזכר, או שהלוח שבור, ורק מעט שרד ממנו. וכן ישנם מקרים בהם נזכרים שמות של מקומות, אבל חוקרים היו חלוקים בשאלת זיהויו, ובדיקה פטרוגרפית של החימר מאפשרת להכריע בוויכוח זה. מחקר זה הוא חלוצי ויושם כאן לראשונה, ולמותר לציין שניתן להשתמש בה למחקר של ארכיוני לוחות רבים נוספים שנכתבו בכתב היתדות ונתגלו בחפירות.

הממלכה המאוחדת

התפנית הגדולה שחלה במחקר מאז שנות התשעים של המאה הקודמת, אשר שינתה לחלוטין את חקר ההיסטוריה של עם ישראל בימי הבית הראשון, נוגעת לתקופת הממלכה המאוחדת. המקרא מציג תמונה של ממלכה מאוחדת, אשר צמחה יש מאין תוך שני דורות ושיש לה כל הסממנים של מה שמכונה במחקר 'ממלכה בוגרת'. לדעת האסכולה המינימליסטית[2], התברר שתמונה זו אינה עומדת במבחן המחקר והביקורת וכי לא ניתן לצאת מהתיאור המקראי של תקופה זו כדי לסרטט את תולדות עם ישראל בתקופה שלאחר מכן. גם נאמן מטיל ספק במהימנותו של התיאור המקראי על תקופת הממלכה המאוחדת, אבל מקבל את קיומם של דוד ושלמה כאישים היסטוריים שפעלו בשלבי הבראשית של ממלכת יהודה. השאלה שהוא מציג היא, מה ניתן לייחס לשני המלכים מבחינה היסטורית? בשורה של מחקרים בחן נאמן את הכתובים המקראיים המתארים את תקופת הממלכה המאוחדת וניסה לעמוד על הרקע ההיסטורי והאידאולוגי של כתובים אלה.

חקר המקורות

נאמן סובר שהבעיה המרכזית של מחקר המקרא מבחינה היסטורית, נוסף כמובן לאופיו הספרותי, למגמתיות הבולטת של הכתובים ולמגמה האידאולוגית שלשמה נכתבו, נעוצה בכך שהחיבור נכתב מאות שנים לאחר המאורעות המתוארים בו. חלק ניכר מן החומר עבר במשך מאות שנים במסורת שבעל פה, כך שקיים פער עצום בין המאורע לבין מועד העלאתו על הכתב. בפערי זמן כה רחבים לעיתים כבר אבד לחלוטין זכר המאורע הקדום, ובמקרים אחרים זוכרים מעט ומשלימים את הפערים כך שהתיאור מנותק לחלוטין מהמציאות הקדומה. בשל מצב דברים זה יש חשיבות מרובה לשאלה, אלו מקורות עמדו לנגד עיני המחברים כשכתבו את ההיסטוריה ומה ערכם של מקורות אלה לשחזור ההיסטורי. שחזור המקורות עליהם נשען המחבר הוא חיוני מאין כמוהו לשם שחזור המציאות הקדומה, שהרי המקורות הללו קדומים - בהרבה או במעט - מהמועד בו הועלו דברים על כתב. לשם שחזור המקורות חשוב לדעת, אלו מקורות היו קיימים בימי קדם, זאת לאור ההנחה שמקורות דומים יכלו לעמוד גם לנגד עיני הסופר המקראי. כדי לקבוע זאת יש לבחון את תעודות המזרח הקדום ואת הממצאים האפיגרפיים שנתגלו בחפירות בארץ, ולנסות לראות אלו מהם עשויים היו להיכתב גם בממלכת יהודה.

לדעת נאמן, המחבר הקדום של ההיסטוריה המקראית הסתמך על ספריה שהייתה במקדש בירושלים, שבה נאספו גם מקורות קדומים, כמו רשימות מלכים, כרוניקות קדומות וסיפורי נביאים. אף ייתכן שעשה שימוש גם בכתובות מלכים בודדות שהיו במקדש בירושלים. נאמן משער שהמחבר היה כהן ממוצא נכבד, זאת לאור היכרותו הטובה את המקדש על כל חלקיו וכליו, וכי השתמש בספריית המקדש כדי לחבר את ההיסטוריה. הוא מביא לכך מקבילות מממלכות מצרים, בבל וצור, שם כתבו סופרים בתקופה ההלניסטית את ההיסטוריה של ארצותיהם בהסתמך על ספריות מקדש שהשתמרו עד לתקופה מאוחרת זו.

העבר המכונן את ההווה

ממצאיו של נאמן מובאים בספר מסכם, הנושא את השם 'העבר המכונן את ההווה. עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן' (הוצאת ידיעות, תשס"ב). הספר דן בהעלאתה על הכתב של היצירה המכונה במחקר 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית' (שהקיפה לפי ההשערה המקובלת את הספרים דברים-מלכים) ובהשפעה שהייתה לה על צמיחתה והתפתחותה של ההיסטוריוגרפיה המקראית. בחיבור נעשה מאמץ לקשור את צמיחתה של ההיסטוריוגרפיה המקראית עם נתונים שעלו מתוך המחקר של תחומים שונים: התפתחות העיור, החברה והכלכלה; הפצת הידיעה של קריאה וכתיבה; התפתחות הדת והפולחן בישראל בימי בית המקדש הראשון. כמו כן נעשה מאמץ להציג נתונים לגבי התפתחות היסטוריוגרפיה בעמים ובתרבויות אחרים, קרובים ורחוקים בזמן ובמקום, ובאמצעותם לנסות להסיק מסקנות לגבי צמיחת ההיסטוריוגרפיה בישראל ולגבי המקורות שעל פיהם נכתבה ההיסטוריה המקראית. ככל שהדבר ניתן מושתת הדיון על נתונים חוץ-מקראיים בניסיון לפרוץ את מעגל הקסמים של הדיון הפנים-מקראי.

ספר יובל לכבודו

  • Essays on Ancient Israel in it's Near Eastern context: a tribute to Nadav Na'aman/ edited Yairah Amit (et al.). Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 2006.

[3]

ספרים שכתב

  • ההיסטוריה של ארץ כנען באלף השני לפסה"נ, בתוך ההיסטוריה של ארץ ישראל (כרך ראשון), עורך: יעקב שביט, ירושלים: כתר 1981.
  • Borders and Districts in Biblical Historiography, Jerusalem: Simor, 1986.
  • העבר המכונן את ההווה. עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן. ירושלים: א. הס, תשס"ב 2002.
  • Inscribed in Clay: Provenance Study of the Amarna Tablets and Other Ancient Near Eastern Texts/ co-authors: Yuval Goren, Israel Finkelstein and Nadav Na'aman. (Monograph Series of the Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeology), Tel Aviv: Tel Aviv University: Emery and Claire Yass Pub, in Aracheology, 2004.
  • Ancient Israel and Its Neighbours: Interaction and Counteraction. Collected Essays/Na'aman Nadav, vol. 1, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 2005.
  • Canaan in the Second Millennium B.C.E. Collected Essays/Na'aman Nadav, vol. 2, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 2005.
  • Ancient Israel's History and Historiography: The First Temple Period. Collected Essays/Na'aman Nadav, vol. 3, Winona Lake, Ind. : Eisenbrauns, 2006.

ספרים שערך

  • מנוודות למלוכה - היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל. עורכים: נדב נאמן וישראל פינקלשטיין. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תש"ן 1990.
  • Imagery and Representation. Studies in the Art and Iconography of Ancient Palestine: Collected Articles/ Pirhiya Beck, Tel Aviv: Emery and Calire Publications in Archaeology, 2002 (co-editors Nadav Na'aman' Uza Zevulun and Irit Ziffer).

מאמרים נבחרים

  • על עלייתה של ירושלים למעמד 'העיר הראשה' בממלכת יהודה במאות הח'-הז' לפני סה"נ', ציון עא, תשס"ו, עמ' 411-456.
  • "לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל: מקרא, ארכאולוגיה וכתיבת היסטוריה", זמנים, עמ' 8-19, (2006) 94.
  • "המלך כיוזם רפורמות פולחניות בממלכתו: יאשיהו ומלכים אחרים במזרח הקדום", דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך תשיעי חוברת 3, ירושלים תשס"ז, עמ' 53-86.

לקריאה נוספת

  • Preface, in Essays on Ancient Israel in it's Near Eastern context: a tribute to Nadav Na'aman, vii-viii.
  • Yairah Amit, Looking at History through Literary Glasses Too, ibid, 1-13.
  • צפורה טלשיר, "(על) נדב נאמן, "העבר המכונן את ההווה : עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן" (תשסב)", ציון ע, ב (תשסה 2005) 229-236.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רשימת הזוכים בפרס לנדאו למדעים ולמחקר בשנים 2008-2003
  2. ^ הכוללת בין השאר את ישראל פינקלשטיין ואת נדב נאמן
  3. ^ יעקב שביטדוד מלך ישראל, עם מרכאות ובלעדיהן, באתר הארץ, 6 ביוני 2007
אאה

האל אֶאָה (Ea) הוא אל מסופטמי קדום, אל המים, אדון אבזו ( בשןמרית Abzu) נכתב באכדית אפסו (Apsu), אל המים המתוקים שמתחת לאדמה. הוא מזוהה עם האל אנכי (Enki ) השומרי.

אמנון בן-תור

אמנון בן־תור (נולד ב-1935) הוא ארכאולוג ישראלי, פרופסור אמריטוס לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל לחקר הארכאולוגיה לשנת תשע"ט. תחום התמחותו העיקרי הוא ארכאולוגיה של המזרח הקדום וארכאולוגיה מקראית. התמחה באומנות הגילוף של תקופת הברונזה, ביחסים בין תרבויות בעת העתיקה (מצרים העתיקה וכנען), ומאז 1990 מתמקד בחקר תל חצור כמפתח לחידות רבות בתחום. הוא היה שותפו של יגאל ידין בחפירות תל חצור וחפר איתו גם במצדה וכתב ספר בנושא. בן-תור מחזיק בהשקפה לפיה הממלכה המאוחדת אכן התקיימה במציאות כממלכה ששלטה על חלקים ניכרים של ארץ ישראל, בניגוד לדעת פרופסורים "מינימליסטיים" כישראל פינקלשטיין, נדב נאמן וזאב הרצוג וזאת על סמך פרשנות ארכאולוגית של הממצאים בשטח ולא על סמך אמונה דתית או אידאולוגיה, כהגדרתו.

אביו הוא הגאולוג פרופסור יעקב בן־תור שקיבל את פרס ישראל ב-1955. רעייתו, ד"ר דפנה בן-תור, הייתה אוצרת תרבות מצרים במוזיאון ישראל.

אנכי

אֶנְכִּי הוא אל החכמה, הכישרונות, האומניות והמאגיה במיתולוגיה השומרית. הוא ידוע גם כפטרון המים המתוקים, ואכן בחותם גליל אכדי מסוף האלף השלישי לפנה"ס מצויר אנכי כשנחלי מים עם דגים זורמים מכתפיו כייצוג של שלטונו על המים המתוקים. ייתכן שהקישור בין המים לבין החכמה והאומניות נוצר בעקבות היכולת ליצור מתוך מים וחומר לבנים ופסלונים - יכולת שיוצרת אומנות ודורשת חכמה. בתקופה הבבלית הקדומה (1600-2000 לפנה"ס) התאחדה דמותו של אנכי עם דמותו של האל הקדום אֶאָה בתהליך הקרוי סינקרטיזם – זיהוי של אל אחד עם אל אחר, שהיה נפוץ מאוד בעולם הקדום.

דבורייה

דַּבּוּרִיַּה (בערבית: دبورية) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת בשולי עמק יזרעאל ולמרגלות הר תבור. דבורייה בנויה על צלע הר תבור, בחיבור בינו למישור בקעת כסולות הצמוד אליו. רוב היישוב, שתושביו ערבים-ישראלים, בנוי על שיפועים תלולים יחסית. צורת הבנייה ביישוב היא כפרית מסורתית, והיא מתאפיינת במבנים בעלי קומה אחת עד ארבע קומות.

הבשן

הַבָּשָׁן הוא שמו המקראי של חבל ארץ בעבר הירדן, התחום ממערב ברמת הגולן, ממזרח בחורן ובהר הדרוזים, בצפון ברכס החרמון ובדרום באפיק נהר הירמוך. חלקו הצפוני של הבשן מצוי כיום בתחום סוריה, וחלקו הדרומי בממלכת ירדן.

בתורה מסופר שמלך הבשן עד תקופת ההתנחלות היה עוג, שמוצאו היה מן הרפאים שאותם כבשו באופן חלקי העמונים.

הבשן נודע במקורות בפוריות אדמתו, ביערותיו ובשדות המרעה שבו. הוא מוזכר בתנ"ך 47 פעמים בה"א הידיעה ו-12 פעמים בלעדיה, והוא שימש כמקור לדברי נבואה פיוטיים, כסמל של פוריות ושפע, ולעיתים בצמידות למונח ולשם כרמל.

כדי לתאר את נשות שומרון הדשנות ועושקות הדלים, השתמש הנביא עמוס בביטוי "פָּרוֹת הַבָּשָׁן". גם יערות הבשן הסבוכים ובעלי החיים שמצאו בהם מקום מחיה נוח, הפכו למשל ולסמל בספר זכריה: " הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן", ובספר דברים: "גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן".

בבשן עברה דרך המלך הקדומה ממפרץ אילת לדמשק, ובראשית המאה ה-20 נסללה בתוואי זה מסילת הרכבת החיג'אזית.

יהודה (חבל ארץ)

חבל יהודה הוא אזור היסטורי הנמצא במרכז ארץ ישראל, חלקו נכלל בתחומי יהודה ושומרון. האזורים סביבו הם: השומרון מצפון, בקעת הירדן במזרח, הנגב בדרום ומישור החוף הדרומי במערב. ערים עיקריות בחבל ארץ זה: ירושלים, חברון, בית לחם, בית שמש, מעלה אדומים, ביתר וערד. האזור מאוכלס ביהודים ובערבים.

על פי המקרא, נחלת שבט יהודה התפתחה לממלכת יהודה, שכללה גם את שבט בנימין ואת נחלתם. יש להבדיל בין ממלכת יהודה, שגבולותיה הצפוניים נעו עם השנים אך הקבילו פחות או יותר לגבול נחלת בנימין (קו יריחו-בית אל-בית חורון), לבין חבל הארץ יהודה, שגבולותיו נקבעים לפי טופוגרפיה או אופי החי והצומח ולכן רבות הדעות בקשר למיקומם.

מבחינה טופוגרפית, נהוג להעביר את קו הגבול בין יהודה לבין השומרון בקו ואדי עוג'א, רמת חצור (המגיעה בפסגתה לגובה 1016 מ') ונחל שילה.[דרוש מקור] מצפון לקו זה, האזור נמוך יותר ונעשה יותר מבותר, כחלק מכל הרכס המערבי של ארץ ישראל. לפי החי והצומח יש לגבולות יהודה שלל אפשרויות, שהצפוניות שבהן מגיעות ליישוב רחלים.

ישראל פינקלשטיין

ישראל פינקלשטיין (נולד ב-1949) הוא ארכאולוג ישראלי המופקד על הקתדרה לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל על שם יעקב מ' אלקוב באוניברסיטת תל אביב. הוא חוקר מוביל בתחום הארכאולוגיה של הלבנט העוסק, בין השאר, בשילוב מדעי החיים והמדעים המדויקים במחקר ההיסטורי והארכאולוגי. פינקלשטיין הוא החופר של מגידו – אתר מפתח לחקר תקופות הברונזה והברזל בלבנט.

פינקלשטיין חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והוא associé étranger באקדמיה הצרפתית Académie des Inscriptions et Belles Lettres. פינקלשטיין זכה בפרסים אקדמיים וספרותיים יוקרתיים רבים. בשנת 2005 הוא זכה בפרס דן דוד על התיקון המהותי שערך בהיסטוריה של ישראל הקדום במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ. בשנת 2009 זיכה אותו שר התרבות של צרפת באות האביר (Chevalier) של המסדר Ordre des Arts et des Lettres, ובשנת 2010 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לוזאן שבשווייץ. הוא חבר בוועדת הבחירה של הפורום הארכאולוגי של שנחאי (Shanghai Archaeology Forum) באקדמיה הסינית למדעי החברה.

עם ספריו של פינקלשטיין נמנים רבי המכר "ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי" (2003; פורסם לראשונה באנגלית בשנת 2001) ו"דוד ושלמה: בין מציאות היסטורית למיתוס" (2006), שנכתבו יחד עם ניל אשר סילברמן. ידועים גם ספריו על התהוות ישראל הקדום ("הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", 1986), על הארכאולוגיה וההיסטוריה של אזורי ספר המדבר בלבנט (Living on the Fringe, 1995) ועל ממלכת ישראל הצפונית (The Forgotten Kingdom, 2013).

כושן רשעתים

בתנ"ך, כּוּשָן רִשְעַתַיִם היה מלך ארם נהרים אשר שעבד את עם ישראל במשך שמונה שנים בשל חטאיהם הדתיים - עבודת הבעל. סיפור הפרשה ניתן בתמציתיות בספר שופטים ספר שופטים, פרק ג', פסוק ז'-יא. על-פי המסופר, אלוהים העמיד לעם ישראל מושיע בדמות עתניאל בן קנז, אשר הביס את כושן ושפט את ישראל עד למותו: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". חז"ל אומרים שכושן היה לבן הארמי שנקרא גם בעור, שהיה אביו של בלעם.

מכתבי אל-עמארנה

מכתבי אֶל-עַמַארְנָה (לעיתים נקראים בטעות "מכתבי תל אל-עמארנה") הם מכתבים המתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, שנכתבו על ידי שליטים שונים, ברובם שליטים כנעניים, ונשלחו אל מלך מצרים במשך תקופה של כ-20 שנה, בימי המלכים אמנחותפ השלישי, אח'נאתון ותות ענח' אמון. חלק מועט מהמכתבים נכתבו על ידי אמנחותפ השלישי לשליטים אחרים.

מכתבים אלה התגלו באל-עמארנה שבמצרים התיכונה ומהווים מקור עיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. צבר המכתבים מכיל 382 תעודות, חלקן בשברים קטנים. 350 מתוכם הם מכתבים או רשימות של מתנות, ואילו 32 לוחות מכילים מסמכים אחרים: ספרות מיתולוגית מסופוטמית, חיבורים דידקטיים, מילונים ורשימות אלים. חלק מהלוחות נמצאו שבורים וקטועים עד שלא ניתן לסווגם. רוב המכתבים נשלחו על ידי שליטי כנען, שהייתה תחת חסות מצרית, ומקצתם ממעצמות אחרות באזור.

ממלכת ישראל המאוחדת

ממלכת ישראל המאוחדת הייתה, על פי המקרא, ממלכה בה היו מאוגדים שנים עשר שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, והתקיימה כמאה שנה, משנת 1030 לפנה"ס לערך עד פטירת שלמה בשנת 928 לפנה"ס לערך והתפלגותה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתפ"א - ב'תתקס"ד (879 לפנה"ס - 796 לפנה"ס).

עד כה לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה מאוחדת זו והשאלה אם היא התקיימה בפועל או שהייתה רק אגדה, נתונה במחלוקת.

נאמן

האם התכוונתם ל...

נחל מצרים

נַחַל מִצְרַיִם הוא נחל הנזכר רבות בתנ"ך לציון גבולה הדרום מערבי של ארץ כנען ושל נחלת שבט יהודה בפרט.

הזיהוי העיקרי העולה מדברי הראשונים לנחל זה הוא השלוחה המזרחית של דלתת הנילוס, הנקראת 'הזרוע הפלוסית של הנילוס, על שם העיר פלוסיום'. עם זאת, בעקבות תרגום רס"ג רבים מזהים אותו עם ואדי אל עריש שבצפון מזרח חצי האי סיני, הנשפך לים בעיירה אל עריש, ממערב לרפיח. אפשרות נוספת שהועלתה על ידי נדב נאמן, נחל מצרים הוא נחל הבשור החוצה את כנען מדרום-מערב ונשפך אל הים התיכון דרומית לעזה.

בכתובות סרגון השני (716 לפנה"ס) נמסר שבנחל מצרים יושמה מדיניות אשורית של הגליה דו כיוונית מאיזור מדי ,וההיפך.

ספר מלכים

ספר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, האחרון שעוסק בתיאור כרונולוגי של קורות עם ישראל. הספר מתאר את ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם, מימיו האחרונים של דוד המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון.

בין הנביאים הבולטים המופיעים בספר ניתן למנות את אחיה השילוני, אליהו ואלישע.

עמק יזרעאל

עמק יִזְרְעֶאל (בערבית: مرج ابن عامر (מרג' אבּן עאמר), "עמק בן עאמר", וגם سهل زرعين (סַהְל זִרְעין), "מישור זרעין") הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, תחומיו בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני.

פוליתאיזם

פוליתאיזם (מיוונית: πολύ "פולי" - הרבה, θεός "תאוס" - אל) פירושו אמונה בריבוי האלוהות, אמונה במספר אלים, בניגוד למונולַטְריזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך הכרה בכך שייתכנו אלים אחרים, ומונותאיזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך שלילת אלים אחרים. פוליתאיזם היה נפוץ מאוד עד סוף העת העתיקה אך ממשיך להתקיים גם בימינו בדתות שונות.

אמונה באלים - פירושה אמונה בישויות עילאיות, אינדיווידואליות ונצחיות. האדם תלוי באלים אלו והוא מחויב לכבד אותם, לירא מהם ולעבוד אותם במשך כל חייו. יש להבדיל בין אלים ולבין שדים או דמונים או רוחות שגם הם ישויות עילאיות ונצחיות אך ישויות אלו שליליות ויש לשנוא אותם ולא לעבוד אותם והאלים (לרוב) גוברים עליהם במלחמה הנצחית בין שני סוגי ישויות אלו. "אלילים" הוא שם זילזול שניתן לאלים המרובים הפוליתאיסטיים על ידי המאמינים באל היחיד של מונותאיזם.

ציון (כתב עת)

כתב-העת ציון, היוצא לאור בירושלים מאז שנת תרצ"ו 1935, בהוצאת החברה ההיסטורית הישראלית ומרכז שזר. לפני כן הופיעו ששה כרכים של "ציון" בראשית שנות העשרים (מהדורה מחודשת של ששת הכרכים הללו ראתה אור הוצאת החברה ההיסטורית הישראלית בשנות השבעים).

עוסק בתולדות עם ישראל, למן תקופת המקרא ועד לעת החדשה. מייסדיו היו ההיסטוריונים פרופ' בן-ציון דינור ופרופ' יצחק בער.

כתב העת רואה אור 4 פעמים בשנה. עורכיו כיום הם הפרופסורים מיכאל טוך, נדב נאמן וורד נעם. בעבר ערכו את כתב העת הפרופסורים אהרן אופנהיימר, עמנואל אטקס, אלברט באומגרטן, ג'רמי כהן ואחרים.

צרעה

הצרעות הן חרקים מסדרת הדבוראים המהווים קבוצה פאראפילטית. הצרעות הן האב הקדמון של הדבורים והנמלים, וכל הדבוראים שאינם דבורים או נמלים מכונים צרעות. הצרעות המוכרות ביותר משתייכות לתת-המשפחות Vespinae ו-Polistinae. צרעות אלה הן חרקים חברתיים, ולנקבות יש עוקץ המכיל ארס. מינים מוכרים בישראל הם הצרעה הגרמנית, הצרעה המזרחית ("דבור") וצרעת הפלך (פלכית).

הצרעות היא קבוצה גדולה ומגוונת שהתמיינה למספר התאמות אבולוציוניות שונות, כפי שניכר במגוון דרכי ההזנה של המינים השונים:

ציד של חרקים ופרוקי רגליים אחרים

הטלת הביצים בתוך גופם של חרקים אחרים (פרזיטואידיות)

הטלת הביצים בתוך רקמות צמחיות, ולעיתים יצירת עפצים

איסוף אבקה ו/או צוף מפרחיםשתי הקבוצות הראשונות כוללות מינים רבים בעלי תועלת לאדם בתור אויבים טבעיים של מזיקים (חלקם משמשים בהדברה ביולוגית), ואילו הקבוצה השלישית כוללת מינים רבים שהם עצמם מזיקים קשים לגידולים חקלאיים. במינים רבים דרכי ההזנה משתנות בין שלבי החיים השונים. למשל, הזחלים ניזונים מטרף, ואילו הבוגרים ניזונים מצוף פרחים.

טווח הטקסונים אליהם מתייחס השם העממי "צרעה" משתנה מעט בין שפות שונות. באנגלית, המילה wasp מתייחסת אך ורק לדבוראים מקבוצת הדבוראים השנציים (Apocrita) שאינם דבורים או נמלים, ולא לקבוצת הדבוראים האל-שנציים (Symphyta). בעברית, לעומת זאת, הדבוראים האל-שנציים מכונים אף הם צרעות.

שמואל אחיטוב

שמואל אחיטוב (נולד ב-06 בפברואר 1935) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למקרא והמזרח הקדום באוניברסיטת בן-גוריון. חתן פרס ישראל לחקר המקרא.

תל חצור

תל חצור הוא תל וגן לאומי השוכן בתל אל-קדח, סמוך לאיילת השחר ממערב, בגבולו הדרומי של עמק החולה. תל חצור משתרע על שטח של כ-840 דונם בין התוואי הישן והחדש של כביש 90 והוא הגדול מבין כ-200 תילים מקראיים ברחבי ישראל. בשנת 2005 הוכר תל חצור כאתר מורשת ישראלית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע.

העיר חצור הייתה מיושבת מסוף האלף ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס. בתנ"ך ניזכרת חצור בשלושה הקשרים: תפקידה בעת יישוב הארץ בידי הישראלים באלף השני לפנה"ס, בנייתה מחדש על ידי ממלכת ישראל החל במאה ה-10 לפנה"ס, וכיבושה בשנת 732 לפנה"ס בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי.

חצור הגלילית, שקמה כמעברה ב-1953, נקראה על שם חצור הקדומה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.