נגסאקי

נגסאקייפנית: 長崎, להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר גדולה בדרום יפן, שאוכלוסייתה מונה כ-430,000 איש (נכון ל-2015). העיר התפרסמה בעקבות פצצת האטום שהוטלה עליה על ידי ארצות הברית והביאה לכניעת האימפריה היפנית ולסיום מלחמת העולם השנייה.

נגסאקי
長崎
Nagasaki Nagasaki chapter
סמל נגסאקי
Flag of Nagasaki, Nagasaki
דגל נגסאקי
Nagasaki 2004 11 30 MtInasa E
קו החוף של נגסאקי
מדינה יפן  יפן
חבל קיושו
מחוז נגסאקי (מחוז)  נגסאקי
ראש העיר Tomihisa Taue
תאריך ייסוד 1500 לערך
שטח 406.35 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 419,728 (נכון ל־1 במרץ 2018)
 ‑ צפיפות 1,070 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות 32°45′01″N 129°52′40″E / 32.750278°N 129.877778°E
אזור זמן UTC +9
www1.city.nagasaki.nagasaki.jp

היסטוריה

העיר נגסאקי הוקמה בידי סוחרים וספנים פורטוגזים בשנת 1570, בסביבותיו של נמל שנקנה מהיפנים. מעיר זו הפעילו הפורטוגזים, ההולנדים ושאר האירופים את השפעתם על יפן בין המאות ה-16 וה-19. אי לכך הייתה נגסאקי למרכז מסחרי אשר נחשב שנים רבות חלון של יפן לעולם. בסוף המאה ה-16 הייתה נגסאקי מרכז של המיסיון הנוצרי ביפן. אחרי שהנצרות דוכאה במאה ה-17, נותרה נגסאקי החלון היחיד של יפן לעולם.

הטלת פצצת האטום על העיר

Nagasaki 1945 - Before and after (adjusted)
נגסאקי לפני ואחרי הטלת פצצת האטום

נגסאקי היא אחת משתי הערים היפניות שעליהן הטילה ארצות הברית פצצת ביקוע גרעיני ("פצצת אטום") בסוף מלחמת העולם השנייה. הפצצה על הירושימה – "ילד קטן" – הוטלה ב-6 באוגוסט 1945, שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט, הונחתה על עיר הנמל הנוצרית נגסאקי, בה רוכזו מפעלי התעשייה הצבאית של יפן, הפצצה השנייה, פצצת פלוטוניום – "איש שמן".

המטרה הראשית של המפציץ הייתה העיר קוֹקוּרה, אולם כשהגיע הטייס מייג'ור צ'ארלס סוויני אל תחומה גילה שהיא מכוסה בשכבת עננים. האזורים התעשייתיים ליד נגסאקי היו מטרתו המשנית. הנזק לנגסאקי היה פחות מזה שנגרם להירושימה, בגלל פני שטחה ההרריים, על אף שהפצצה שהוטלה עליה הייתה בעלת עוצמה גדולה יותר. היא התפוצצה בדיוק מעל פרבר אורקאמי, המקום שבו הייתה קתדרלת אורקאמי, בשעתה הקתדרלה הגדולה ביותר במזרח אסיה.

74,800 איש נהרגו באותו יום.[דרוש מקור] גל ההדף של הפצצה הצביע על עוצמת נפץ של 21 אלף טון TNT, וטמפרטורה של 3,900 מעלות צלזיוס. הנזק האיום שהטילה הפצצה נמשך שנים רבות לאחר הפגיעה, ורבים מתושבי נגסאקי ממשיכים עד היום לסבול ממחלות גנטיות למיניהן בגלל הקרינה הרדיואקטיבית שנוצרה באירוע.

פארק השלום בנגסאקי הוקם לזכר קורבנות המלחמה ב-1955.

יהודים

בשלהי המאה ה-19 התפתחה בנגסאקי קהילה יהודית קטנה, שהורכבה ברובה מיהודים יוצאי האימפריה הרוסית. הקהילה מנתה כ-100 משפחות, החזיקה בית כנסת והייתה במשך תקופה מסוימת מהקהילות המרכזיות שביהדות יפן הקטנה. בני הקהילה עברו לעיר קובה לאחר רעידת אדמה שפקדה את העיר ב-1923[1].

בתרבות

עלילת האופרה מאדאם באטרפליי מתרחשת בנגסאקי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Japan, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
איש שמן

"איש שמן" (מאנגלית: Fat Man) הוא שם הקוד שניתן לפצצת ביקוע גרעיני שהוטלה על העיר היפנית נגסאקי ב-9 באוגוסט 1945, בסוף מלחמת העולם השנייה, על ידי חיל האוויר האמריקני והביאה למותם של עשרות אלפים מתושביה. עוצמת הפצצה באה מביקוע גרעיני של פלוטוניום שהופעל באמצעות "מנגנון קריסה". "איש שמן" הוטלה שלושה ימים לאחר הטלת הפצצה האטומית הראשונה ("ילד קטן") על הירושימה, ורק אז נכנעה יפן לארצות הברית מחשש לפצצות גרעיניות נוספות. הייתה זו הפעם האחרונה בה נעשה שימוש בפצצת אטום כנשק מלחמתי.

ביקוע גרעיני

ביקוע גרעיני (באנגלית: Nuclear fission) הוא תגובה פיזיקלית שבה גרעין אטום מתפצל לגרעינים קטנים יותר תוך פליטה של נייטרונים. תופעה זו מתרחשת בגרעינים של יסודות כבדים ומלווה בשחרור של אנרגיה רבה, הנפלטת בצורת אנרגיה קינטית של תוצרי הביקוע וקרני גמא.

הביקוע הגרעיני, או, ליתר דיוק, תגובת שרשרת של ביקוע גרעיני, הוא הבסיס לפעולתם של כור גרעיני, שבו הביקוע הגרעיני נעשה בצורה איטית ומבוקרת, ושל פצצת אטום, שבה הביקוע הגרעיני נעשה בצורה מהירה ביותר. פצצות מסוג זה הוטלו על הירושימה ועל נגסאקי בשלהי מלחמת העולם השנייה על ידי ארצות הברית.

דג'ימה

דֶּגִּ'ימַה (ביפנית: 出島, כלומר "אי היציאה"; בהולנדית: Desjima, "דֶּשִימַה") היה אי מלאכותי במפרץ נגסאקי, ששימש כתחנת סחר הולנדית בזמן ההסתגרות שהונהגה מלמעלה ("סאקוקו") בתקופת אדו, בין 1641 ל-1853.

הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי

הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי היו שתי תקיפות בנשק גרעיני שביצעה ארצות הברית נגד האימפריה היפנית בהוראת נשיא ארצות הברית הארי טרומן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. פצצת האטום שכונתה "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945; פצצה גרעינית נוספת, שכונתה "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון – והיחיד – שנעשה בנשק גרעיני עד היום.

בין 90 ל-146 אלף בני אדם נהרגו בהירושימה ובין 39 ל-80 אלף בני אדם נהרגו בנגסאקי במהלך הטלת הפצצות ובארבעת החודשים שלאחר הטלתן. כמחצית מההרוגים קיפחו את חייהם ביום הטלת פצצת האטום, ואילו השאר נהרגו כתוצאה מהשפעות הלוואי של הפצצות, שכללו כוויות ותסמונת קרינה חריפה. הרוב המוחלט של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה.

ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הודיע הירוהיטו, קיסר יפן, על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. ב-2 בספטמבר חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי, שהיה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה. התפקיד שמילאו פצצות האטום הללו בכניעתה של יפן וההצדקה האתית לשימוש בהן שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה.

ועידת פוטסדאם

ועידת פוטסדאם היא אחת הוועידות הבינלאומיות שהתכנסו בסוף מלחמת העולם השנייה כדי לכונן הסדרים בינלאומיים חדשים. היא התכנסה ב-17 ביולי 1945 בארמון צציליינהוף בעיר פוטסדאם על אדמת גרמניה הכבושה, לא רחוק מברלין. מועד פתיחת הוועידה היה תשעה שבועות אחרי כניעת גרמניה, בשעה שארצות הברית עדיין נלחמה ביפן. הוועידה ננעלה ב-2 באוגוסט. ארבעה ימים לאחר הנעילה הטילה ארצות הברית פצצת אטום על העיר הירושימה, לאחר שבמהלך הוועידה פרסמה ארצות הברית אולטימטום.

הוועידה הייתה "סיר לחץ" קשה במיוחד, אף יותר מועידת יאלטה. בוועידת פוטסדאם (לאחר כניעת גרמניה) כבר בא לידי ביטוי המתח הגלוי בין שתי מעצמות העל. לנציגי המעצמות – וינסטון צ'רצ'יל (אשר הוחלף ב-28 ביולי על ידי ממשיכו קלמנט אטלי לאחר שהפסיד בבחירות בבריטניה), מנהיג ברית המועצות סטלין ונשיא ארצות הברית הארי טרומן – היה ברור כי בשאלות העיקריות לא ניתן להגיע להסכם, וכי יש להשאירן פתוחות. סטלין, שכוחותיו שלטו כבר בכל מזרח אירופה, הבין כי שום גורם לא יוכל לדחוק אותו ממעמדו. הוא זעם על הפסקת הסיוע האמריקני, ועל נוכחות הצבא האמריקני במערב ברלין, בתוך שטח הכיבוש של הצבא האדום. סטלין האמין כי רק יד נוקשה תוכל לכופף את עמדת טרומן ואטלי, ואכן ועידת פוטסדאם, כמו ועידת יאלטה, הייתה ניצחון מובהק לסטלין.

המערב עדיין לא היה מודע לכוונותיו של סטלין (מלבד וינסטון צ'רצ'יל, שהביע בפומבי את דעותיו על סטלין). למרות זאת, יש היסטוריונים שטוענים כי מטרתה של פצצת האטום השנייה שהוטלה על נגסאקי לאחר סיום הוועידה הייתה איתות לברית המועצות כתוצאה מהדיונים.

חברת הודו המזרחית ההולנדית

חברת הודו המזרחית המאוחדת (בהולנדית: Vereenigde Oostindische Compagnie או בראשי תיבות: VOC), הידועה יותר בשם חברת הודו המזרחית ההולנדית, כדי להבדילה מהחברה הבריטית בעלת אותו השם, נוסדה ביום 20 במרץ 1602, כאשר הפרלמנט ההולנדי העניק לה מונופול למשך 21 שנים לנהל את המושבות ההולנדיות באסיה והמסחר עם אסיה. היה זה התאגיד הרב-לאומי הראשון בעולם והחברה הראשונה בעולם שהנפיקה מניות. החברה נותרה גורם כלכלי בעל השפעה במשך מאתיים שנה, עד שנקלעה לחדלות פרעון, ופורקה בשנת 1798 כאשר הרפובליקה הבטאווית השתלטה על נכסיה.

בשיאה, שווי השוק הכולל של החברה נאמד ב-7.9 טריליון דולרים אמריקאים, כלומר שווי שמתעלה על השווי הכולל של חברת גוגל, אפל ומיקרוסופט כיום.

טון TNT

טון TNT הוא יחידת מידה לאנרגיה המשמשת למדידת עוצמתן של פצצות, ובעיקר עוצמתן של פצצות גרעיניות. עוצמתה של פצצת ביקוע גרעיני נמדדת בקילוטון TNT (ובקצרה קילוטון) ועוצמתה של פצצת מימן נמדדת במגהטון TNT (ובקצרה מגהטון). טון TNT הוא כמות האנרגיה הנפלטת בעת פיצוץ TNT במשקל של טון אחד (אלף קילוגרם). קילוטון הוא אלף טון, ומגהטון הוא מיליון טון.

פיצוץ גרם TNT שווה לאנרגיה של 4,184 ג'ול. טון TNT שווה לפיכך ל-4.184 מיליארד ג'ול.

עוצמתה של "ילד קטן", פצצת האטום הראשונה, שהוטלה על הירושימה, הייתה כ-13 עד 16 קילוטון TNT. עוצמתה של "איש שמן", פצצת האטום השנייה, שהוטלה על נגסאקי, הייתה כ-21 קילוטון TNT.

עוצמתה של פצצת המימן הראשונה, שפוצצה ארצות הברית בניסוי שנערך באחד מאיי מרשל שבאוקיינוס השקט ב־1 בנובמבר 1952, הגיעה ל-10 מגהטון.

פצצת הצאר הייתה פצצת המימן הגדולה והחזקה ביותר שנוסתה אי פעם. הפצצה, פרי פיתוחה של ברית המועצות, יצרה פיצוץ בעוצמה של כ-50 מגהטון (שווה ערך לכ-3,300 פצצות "ילד קטן"). ניסוי הפצצה נערך ב-30 באוקטובר 1961 בנוביה זמליה, ארכיפלג באוקיינוס הקרח הצפוני.

יחידת מידה זו משמשת גם למדידת עוצמתן של פצצות קונבנציונליות (כלומר לא גרעיניות) רבות עוצמה. עוצמתה של הפצצה הקרויה Father of all bombs, הנחשבת לפצצה הקונבנציונלית העזה ביותר, היא כ-44 טון TNT.

כן משמשת יחידת מידה זו לתיאור עוצמת הפגיעה של מטאוריט בכוכב לכת. למשל, עוצמת פגיעת המטאוריט שהביא להכחדת הדינוזאורים מוערכת כשוות ערך לכ-100 טרה-טון TNT. יותר מפי מיליארד מעוצמת הפצצות שהוטלו על יפן.

ילד קטן

"ילד קטן" (באנגלית: Little Boy) הוא שם הקוד שניתן לפצצה הגרעינית שפותחה במסגרת פרויקט מנהטן והוטלה על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945 על ידי מטוס חיל האוויר האמריקאי מסוג B-29 "אנולה גיי".

הפיצוץ הגרעיני שנגרם על ידי "ילד קטן" היה השני בהיסטוריה, לאחר הפיצוץ שהתרחש בניסוי טריניטי, אך הייתה זו הפעם הראשונה בה נעשה שימוש מלחמתי בנשק גרעיני. הפעם השנייה והאחרונה אירעה שלושה ימים לאחר מכן עם הטלת הפצצה "איש שמן" (אנגלית: "Fat Man") על העיר נגסאקי. השימוש בשתי פצצות אלו היה אחד הגורמים המרכזיים לכניעת יפן ולסיום מלחמת העולם השנייה.

הפצצה "ילד קטן" התבססה על ביקוע גרעיני של אורניום-235, בניגוד ל"איש שמן" ולמתקן שפוצץ ב"ניסוי טריניטי", שהתבססו על ביקוע של פלוטוניום-239. ליבת הפצצה הכילה 64 ק"ג של אורניום מועשר בשיעור ממוצע של 80%. עוצמת הפיצוץ מוערכת ב-13 עד 16 קילוטון TNT, וכתוצאה ממנו ומתופעות הלוואי שנגרמו אחריו נהרגו למעלה מ-140,000 בני אדם.

מחוזות יפן

יפן מחולקת מנהלתית ל-47 מרכיבים: אזור מטרופוליני (to 都) טוקיו, אזור הפרובינציה (dō 道) הוקאידו, 2 מחוזות עירוניים (fu 府) אוסקה וקיוטו ו-43 מחוזות (ken 県). ביפן הם נקראים 都道府県‏ (todōfuken). המחוזות הם גופים ממשלתיים הגדולים מערים, עיירות וכפרים.

הנציג הבכיר של כל מחוז הוא מושל (chiji 知事) הנבחר בצורה ישירה. חוקים ותקציבים נקבעים על ידי ועדה (議会 gikai), אשר חבריה מכהנים 4 שנים.

על פי חוק האוטונומיה המקומית, כל מחוז מחולק בתורו לערים (shi 市) ונפות (gun 郡). כל נפה מתחלקת בתורה לעיירות (chō, machi 町) וכפרים (son, mura 村). למשל, הוקאידו מחולק לארבע עשרה נפות, המשמשות כסניפים (shichō 支庁) של המחוז. ישנם מחוזות בהם סניפים אשר ממלאים תפקידים מנהלתיים, מחוץ לבירה.

מלחמה גרעינית

מלחמה גרעינית היא מלחמה שהסלימה למצב שבו אחד הצדדים מחליט להשתמש בנשק גרעיני, למשל פצצת אטום.

יש המכנים מלחמה כזו "מלחמת יום הדין", בגלל ההשפעה ההרסנית של הנשק הגרעיני: פצצת האטום, למשל, נחשבת לנשק קטלני ביותר, בגלל החום, גל ההדף והקרינה המזיקה שהיא מייצרת. נוסף על כך, השפעת הקרינה באזור המופצץ יכולה להישאר בטווח זמן של עד 10 שנים, והיא הופכת את האזור לבלתי ניתן להתיישבות. יש הסבורים שמלחמה גרעינית יכולה אף לגרום להשמדת רוב אוכלוסיית העולם. לאלברט איינשטיין מיוחסת האמרה:

עד כה נעשה שימוש בנשק גרעיני רק בשלהי מלחמת העולם השנייה, עת הוטלה פצצה גרעינית על העיר היפנית הירושימה, ושלושה ימים לאחר מכן על העיר נגסאקי. פעולה זו גרמה למותם של מאות אלפי אנשים, והיא ממחישה את גודל הנזק שעלולה לגרום מלחמה גרעינית, משום שבמהלך מרוץ החימוש הגרעיני גדלה עוצמת הנשק הגרעיני מאות מונים, וגם מלאי הנשק הגרעיני גדל מאוד.

החרדה מפני מלחמה גרעינית מלווה את העולם מאז התבססותו של הנשק הגרעיני, בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים. שעון יום הדין, שנוצר על ידי ביטאון מדעני האטום באוניברסיטת שיקגו בשנת 1947, מנסה לאמוד את ההסתברות לפריצתה של מלחמה גרעינית. את המידע הוא מציג ב"דקות לחצות", כאשר חצות היא הנקודה שבה תפרוץ מלחמה גרעינית. המרחק הרב ביותר מחצות היה בשנים 1991–1994, בעקבות תום המלחמה הקרה - 17 דקות. הקרבה הגדולה ביותר לחצות הייתה בשנים 1953–1959, שנות מרוץ החימוש הגרעיני - 2 דקות. כיום (2018) השעון עומד על 2 דקות לחצות.

בארצות הברית משמש המושג DEFCON כדי לייצג דרגת מוכנות, גם בהקשר של סיכון למלחמה גרעינית. אחד האירועים שבהם דרגת המוכנות עלתה לרמה גבוהה ביותר היה משבר הטילים בקובה.

נגסאקי (מחוז)

מחוז נגסאקי (ביפנית: Nagasaki-ken 長崎県) הוא מחוז באי קיושו, יפן. בירת המחוז היא העיר נגסאקי.

נשק גרעיני

נשק גרעיני הוא נשק שכוחו ההרסני נוצר על ידי תגובה גרעינית של ביקוע או היתוך. אלה מושגים בדרך כלל באמצעות הפעלת פצצת ביקוע גרעיני. אפילו פצצה גרעינית (שלעיתים נקראת גם "מתקן גרעיני") בעלת תפוקה של נשק גרעיני נמוכה היא בעלת עוצמה גדולה יותר מכל כלי נשק קונבנציונלי. מתקן גרעיני יחיד מסוגל להשמיד עיר שלמה.

בהיסטוריה של הלוחמה נעשה שימוש בנשק גרעיני רק פעמיים. שני המקרים אירעו בשלהי מלחמת העולם השנייה. המקרה הראשון אירע בבוקר ה-6 באוגוסט 1945, כשארצות הברית הטילה את פצצת האורניום "ילד קטן" על העיר היפנית הירושימה. המקרה השני אירע שלושה ימים לאחר מכן כשארצות הברית הטילה את פצצת הפלוטוניום "איש שמן" על העיר נגסאקי. השימוש בכלי נשק אלה, שתוצאתו המיידית הייתה הרג של מאות אלפי אזרחים (הערכות נעות בין 100,000 ל-200,000 בני אדם הרוגים, מספר שאף גדל לאורך הזמן כתוצאה מחשיפה לקרינה הרדיואקטיבית שיצרו הפיצוצים) היה ונותר שנוי במחלוקת. מבקרים מרחבי העולם טענו שהיו אלה פעולות לא הכרחיות של הרג המוני. לעומתם טענו אחרים, כי שימוש זה הפחית את מספר הנפגעים בשני הצדדים על ידי החשת סיומה של המלחמה, ובעיקר מנעו מארצות הברית את הצורך לממש את הפלישה המתוכננת ליפן, שהייתה צפויה לקפח את חייהם של מאות אלפי חיילים אמריקאים.

מאז הפצצת הירושימה ונגסאקי, בוצעו יותר מאלפיים פיצוצים של מתקנים גרעיניים למטרות ניסוי גרעיני, הרתעה במסגרת המלחמה הקרה או עימותים אחרים, והדגמה. המדינות היחידות הידועות כמי שביצעו ניסויים כאלה הן (לפי סדר כרונולוגי): ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת (בריטניה), צרפת, סין, דרום אפריקה, הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית.

אפשר שמספר מדינות אחרות מחזיקות ברשותן נשק גרעיני, אך לא הודו בכך מעולם בפומבי או שטענתן בדבר ההחזקה לא אומתה. לדוגמה, ישראל נוקטת מדיניות של עמימות באשר ליכולותיה הגרעיניות למרות הערכות כי יש ברשותה מאות ראשי קרב גרעיניים וכן יכולות שונות לשיגורם. בעבר דווח באמצעות ויקיליקס כי טורקיה אף היא מחזיקה בפצצת אטום אך היא מעולם לא אישרה זאת. איראן הואשמה על ידי האומות המאוחדות ומדינות רבות בפיתוח תוכניות גרעין למטרות צבאיות ואף הוטלו עליה ועל קוריאה הצפונית סנקציות כלכליות ואחרות. דרום אפריקה פיתחה אף היא נשק גרעיני בחשאי, אך התפרקה ממנו בתחילת שנות התשעים. סוריה הואשמה אף היא על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי עסקה בפיתוח נשק גרעיני לאחר שביצעה בדיקות בעקבות פרסומי אמצעי תקשורת בינלאומיים על הפצצת כור גרעיני בשטחה על ידי ישראל.

בפצצות גרעיניות נעשה שימוש גם למטרות שאינן צבאיות, כגון ניסויים מדעיים. יסודות סינתטיים כגון איינשטייניום, שנוצרו בעת הביקוע הגרעיני, התגלו כתוצאה מהניסוי הראשון בפצצת מימן.

סאגה (מחוז)

מחוז סאגה (ביפנית: Saga-ken 佐賀県) הוא מחוז באי קיושו, יפן. בירת המחוז היא העיר סאגה.

פוקואוקה

פוקואוקה (ביפנית: 福岡市) היא עיר ביפן, בירת מחוז פוקואוקה, הנמצאת על החוף הצפוני של האי קיושו, לחופי מצר קוריאה.

פוקואוקה היא העיר בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר באי קיושו והיא העיר הגדולה ביותר מערבית לאוסקה. ב-1 באפריל 1972 ניתן לה מעמד רשמי של עיר (מעמד המוקנה ביפן לערים בעלות אוכלוסייה מעל חצי מיליון תושבים). באזור המטרופוליני חיים 2.5 מיליון תושבים (בהתאם למפקד 2005) והיא חלק מאזור תעשייתי צפוף בצפון קיושו.

פצצת ביקוע גרעיני

פצצת ביקוע גרעיני (הידועה בשם "פצצת אטום", על-אף שזהו שם מטעה מבחינה מדעית) היא סוג של נשק גרעיני, כלומר נשק המנצל את האנרגיה הרבה שאגורה בגרעיני אטומים הכבדים מברזל. אנרגיה זו משתחררת בתהליך של ביקוע גרעיני - פירוק הגרעין הכבד לגרעינים קלים יותר. אין כלל הקובע מה יהיו גרעיני האטומים הנוצרים, למעט שסך הפרוטונים והנייטרונים חייב להישמר. כדוגמה, גרעין של אורניום236 אינו יציב, ומתפרק תוך זמן קצר לשני גרעינים נפרדים, שיכולים להיות - אך לא חייבים להיות - גרעין של קריפטון92 וגרעין בריום141 בתוספת 3 נייטרונים חופשיים. במהלך הפירוק נפלטות קרני גמא בעוצמה גבוהה, שמקורה בהפרש בין האנרגיה שהחזיקה את הגרעין הכבד וסכום האנרגיות שמחזיקות את הגרעינים שנוצרו. כאמור, עבור כל יסוד כבד מברזל הפרש אנרגיה זה הוא חיובי.

עוד לפני פיתוח הנשק הגרעיני היה ידוע שבתהליך הביקוע משתחררת אנרגיה רבה מאד. לדוגמה, גרם בודד של רדיום פולט אנרגיה ששקולה לאנרגיה הנפלטת משריפת מכלית בנזין מלאה, אך לא היה ידוע כיצד לגרום לגרעינים להתפרק באופן יזום כך שיתקבל פרץ קצר ועצום של אנרגיה. עם גילוי תהליך השרשרת נפתרה קושייה זו, ונפתח הפתח לפצצות בהן קילוגרמים ספורים של חומר בקיע פולטים בשבריר שנייה את כמות האנרגיה של עשרות אלפי טונות של חומר נפץ רגיל, וכך גורמות להרס בהיקף חסר תקדים.

פיתוח וייצור נשק גרעיני היוו נקודת מפנה בהיסטוריה של המלחמות ושל היחסים הבינלאומיים בכלל. לראשונה נוצר איום ממשי של הרג מיליונים תוך דקות, ונוצר מאזן האימה שמרתיע את המעצמות הגרעיניות ממלחמה גלויה זו בזו.

במהלך מלחמת העולם השנייה עסקו ארצות הברית, גרמניה הנאצית ואף האימפריה היפנית בפיתוח נשק גרעיני. למרות הישגים משמעותיים בפרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית ושל יפן, רק מאמץ הפיתוח של ארצות הברית - "פרויקט מנהטן" - הגיע לייצור פצצה גרעינית בפועל. ראש הפרויקט האמריקני, הפיזיקאי היהודי רוברט אופנהיימר, זכה לפרסום רב וכונה "אבי פצצת האטום". צוות בראשות אנריקו פרמי השיג את תגובת השרשרת הגרעינית מעשי ידי אדם הראשונה בעולם. בשנת 1942 וב־1945 נוסה הנשק הגרעיני לראשונה באתר טריניטי, סמוך לאלאמוגורדו, ניו מקסיקו. בעקבות הצלחת הניסוי יוצרו שתי פצצות ביקוע גרעיני, שהוטלו על הערים היפניות הירושימה ועל נגסאקי. מספר ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, נכנעה יפן ללא תנאים, ובכך למעשה באה לסיומה מלחמת העולם השנייה. מאז לא הופעל עוד נשק גרעיני במלחמה.

66,000 איש נהרגו כתוצאה מיידית מהתפוצצות הפצצה בהירושימה. 60,000 איש נוספים מתו עד סוף 1945 כתוצאה מפגיעות שגרמה להם הפצצה, ורבבות אנשים נוספים סבלו מנזקי הקרינה הרדיואקטיבית במשך שנים רבות.

ברית המועצות פוצצה את הפצצה הגרעינית הראשונה שלה RDS-1 ב-29 באוגוסט 1949. תכנון הפצצה התבסס בעיקר על התכנון האמריקאי, שאותו קיבלה ברית המועצות מהמרגל קלאוס פוקס, אך ייתכן שהידע שלה התבסס גם על מתקנים של גרמניה הנאצית, בשטח מזרח גרמניה לשעבר.

עוצמתה של פצצת ביקוע גרעיני נמדדת בקילוטון TNT (בקצרה "קילוטון"). עוצמתה של "ילד קטן", פצצת האטום שהוטלה על הירושימה, הייתה כ-13 עד 16 קילוטון TNT.

תהליך מקביל המפיק אנרגיה רבה יותר הוא היתוך גרעיני, שבו מתחברים גרעיני אטומים קלים ליצירת אטום כבד יותר, והוא התהליך המניע את השמש וגם הבסיס לפעולתה של פצצה תרמו-גרעינית המכונה גם "פצצת מימן".

קולומביה (נהר)

נהר קולומביה (באנגלית: Columbia River) הוא נהר שמוצאו בקולומביה הבריטית שבקנדה, הזורם משם לצפון-מערבה של ארצות הברית. בקטע האחרון מהווה הנהר גבול בין מדינות וושינגטון ואורגון לאורך כ-497 ק"מ.

לנהר קולומביה ישנה ספיקת המים הגדולה ביותר מבין הנהרות הנשפכים לאוקיינוס השקט בחצי הכדור המערבי, והוא הנהר הרביעי באורכו בצפון אמריקה. אורכו 2,044 קילומטרים והוא מנקז שטח של 258,000 קילומטרים מרובעים. הסכרים שעליו מייצרים את כמות החשמל הגדולה ביותר מבין נהרות צפון אמריקה.

קפטן רוברט גריי היה האירופאי הראשון שהפליג בנהר קולומביה (11 במאי 1792). גריי הפליג לצפון-מערבה של אמריקה לסחור בפרוות על ספינה בבעלות פרטית בשם "קולומביה". הוא קרא לנהר על שם הספינה.

הקטע האחרון של מסע משלחת לואיס וקלארק היה הפלגה בנהר קולומביה עד האוקיינוס השקט.

על גדותיו של הנהר הוקם אתר הנפורד במסגרת פרויקט מנהטן, ובו יוצרה כל כמות הפלוטוניום ששימשה בפצצות האטום הראשונות שפוצצו במלחמת העולם השנייה. פצצת הפלוטוניום הראשונה פוצצה בניסוי טריניטי, והשנייה הוטלה על נגסאקי שביפן. כמויות עצומות ממי הנהר שימשו לקירור החום הרב שנוצר בכורים הגרעיניים בתהליך ייצור הפלוטוניום. לאחר מלחמת העולם נבנו כורים ומעבדות נוספים, אך עד תחילת שנות ה-70 נסגרו רוב הכורים. עד סגירתם גרמו הכורים לזיהום רדיואקטיבי חמור של מי הנהר ושל חופי ארצות הברית אליהם נשפכים מימיו, שפגע במדינות וושינגטון ואורגון.

בשנת 1980 הופיע הנהר בפתיחת הסרט הניצוץ.

קוממוטו (מחוז)

מחוז קוממוטו (ביפנית: Kumamoto-ken 熊本県) הוא מחוז באי קיושו, יפן. בירת המחוז היא העיר קוממוטו.

קיושו

קיושו (ביפנית:九州, מילולית: "תשעת המחוזות") הוא האי וחבל ארץ הדרומי ביותר בארכיפלג היפני, והאי השלישי בגודלו ביפן. מדרום אליו משתרכת רצועת האיים אוקינאווה.

קרינת גמא

קרינת גמא (γ) היא קרינה אלקטרומגנטית מייננת, הבאה לידי ביטוי בפליטה של פוטון בעת תהליך דעיכה רדיואקטיבי. בדרך כלל נפלטת קרינת גמא יחד עם קרינת אלפא או קרינת בטא. להבדיל מקרינות אלו, לקרני הגמא אין מסה או מטען חשמלי, ולכן לא ניתן לשנות את כיוונה בעזרת שדה מגנטי או חשמלי.

היסוד בו מתרחש תהליך פליטת פוטון גמא לא ישנה את מספר המסה או את המספר האטומי שלו בעקבות הפליטה. עם זאת, פוטון הגמא הנפלט נושא עמו אנרגיה אשר מתאזנת בהפחתה של מסת הגרעין.

מקורות נוספים אפשריים של קרינת גמא מלבד תהליכי התפרקות רדיואקטיביים הם אינטראקציות של חלקיקי יסוד דוגמת תהליך הכחדה של אלקטרון־פוזיטרון אשר במהלכו משתחררים שני פוטוני גמא.

בהיותה קרינה מייננת ואנרגטית מאוד, קרינת גמא היא קרינה מאוד מסוכנת לאדם, היא יכולה לחדור כ־50 סנטימטר מים או רקמות חיות. ואף מספר סנטימטרים דרך עופרת יצוקה. חשיפה לכמות קטנה עלולה לגרום לסרטן וחשיפה ממושכת תגרום למוות בטוח.

תכונותיה של קרינת גמא דומות לאלו של קרינת רנטגן, ותחום קרינת הגמא חופף, במידה מסוימת, את תחום קרינת הרנטגן "הקשה" (בעלת התדירות הגבוהה). ההבדל בין שתי הקרינות הוא המקור שלהן: קרינת גמא בוקעת מגרעין האטום בעוד קרינת רנטגן נפלטת ממקור שמחוץ לגרעין.

קרינת גמא המשתחררת מאיזוטופ אינה ניתנת לשליטה וממשיכה להקרין עד לדעיכה המוחלטת של האיזוטופ.

להבדיל מקרינת גמא רגילה, קרינת רנטגן ניתנת לשליטה כמעט מוחלטת בקביעת עוצמת ההקרנה ומשכה.

אורך הגל של קרינת רנטגן נע בין 5 פיקומטר ל־10 ננומטר. בעוד תחום אורכי הגל של קרינת גמא הוא 5 פיקומטר ומטה.קרינת הגמא נפלטת מהגרעין תמיד באורכי גל בדידים (לא רציפים). יש גרעינים שפולטים את הקרינה בכמה אורכי גל, אחרים באורך גל מסוים אחד. את העובדה שהאור נפלט מהאטום באורכי גל בדידים, מסבירים בקיומן של רמות אנרגיה אטומיות. גם כאן, ההסבר לעובדה שקרינת הגמא נפלטת באורכי גל בדידים היא העובדה שקיימות רמות אנרגיה בדידות בגרעין. פוטון קרינת גמא הנפלט מהגרעין מעיד על מעבר הגרעין מרמת אנרגיה גרעינית גבוהה לרמת אנרגיה נמוכה יותר.

קרינה רבה מסוג זה נפלטת בין השאר בעת הטלת פצצת ביקוע גרעיני וגורמת לנזקים שתוארו לעיל לבני האדם המצויים בסביבה, דוגמת אלו ששרדו בפיצוץ האדיר כשהוטלו פצצות האטום האמריקאיות על הירושימה ועל נגסאקי בזמן מלחמת העולם השנייה.

סמל
האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה אגוז (1506-1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458-1550) • ארזילה (1471-1550, 1577-1589) • אזמור (1513-1541) • סאוטה (1415-1640) • מזאגאן (1485-1550, 1506-1769) • אסואירה (1506-1525) • ספים (1488-1541) • אגאדיר (1505-1769) • טנג'יר (1471-1662) • ואדאן (1487-אמצע המאה ה-16)
אפריקה שמדרום לסהרה: אקרה (1557-1578) • אנגולה (1575-1975) • אנובון (1474-1778) • ארגן (1455-1633) • קבינדה (1883-1975) • כף ורדה (1642-1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482-1637) • ביוקו (1478-1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482-1642) • גינאה ביסאו (1879-1974) • מלינדה (1500-1630) • מומבסה (1593-1698, 1728-1729) • מוזמביק (1501-1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505-1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680-1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753-1975 • סוקוטרה (1506-1511) • זנזיבר (1503-1698) • זיגינשור (1645-1888)
מערב אסיה: בחריין (1521-1602) • הורמוז (1515-1622) • מסקט (1515-1650) • בנדר עבאס (1506-1615)
תת היבשת ההודית: ציילון הפורטוגזית (1518-1658) • לקשאדוויפ (1498-1545) • האיים המלדיביים (1518-1521, 1558-1573) • וסאי-ויראר (1535-1739); מומבאי (1534-1661); קז'יקוד (1512-1525); קנאנור (1502-1663); צ'אול (1521-1740); צ'יטגונג (1528-1666); קוצ'י (1500-1663); קנור (1536-1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779-1954); דמאן (1559-1962); דיו (1535-1962); גואה וגואה העתיקה (1510-1962); הוגלי (1579-1632); נגפטינאם (1507-1657); פוליקאט (1518-1619); פאליפורם (1502-1661); סלסט (1534-1737); מצ'יליפטנאם (1598-1610); מנגלור (1568-1659); סוראט (1540-1612); טהואוטהוקודי (1548-1658); סן תומא דה מליאפור (1523-1662; 1687-1749)
מזרח אסיה: איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה-16 עד המאה ה-19) • מקאו (1557-1999) • מקאסאר (1512-1665) • מלאקה (1511-1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576-1605, טרנאטה 1522-1575, טידורה 1578-1650) • נגסאקי (1571-1639) • טימור הפורטוגזית (1642-2002)
צפון אמריקה: ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501-1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
מרכז ודרום אמריקה: ברזיל (1500-1822) • ברבדוס (1536-1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808-1822) • גיאנה הצרפתית (1809-1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680-1777)
מדיירה והאיים האזוריים שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.