נגמ"ש

נגמ"ש (ראשי תיבות של נושא גייסות משוריין או נוֹשֵׂאת גְּיָסוֹת מְשֻׁרְיֶנֶת[1]) הוא רכב קרבי משוריין (רק"מ) שמטרתו העיקרית היא תובלה ממוגנת של כוחות אל ובחזרה משדה הקרב. בעברית, המונח נגמ"ש ציין את רוב הרקמ"ים הזחליים שאינם טנקים או תומ"תים. לנגמ"ש גלגלי קל מקובל לקרוא שיריונית. נגמ"ש הלחימה, שהופיע לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים, משלב יכולת נשיאת גייסות של נגמ"ש, עם חימוש ועוצמת אש כשל טנק קל, מחליף מאז את הנגמ"ש, כשהוא מוסיף לרשימת המשימות של הכלי לחימה משמעותית בשדה הקרב, באופן אורגני מלא עם יחידות הרגלים אותם הוא מוביל[2]. נגמשים ייעודיים נוספים הם נגמש"י פיקוד, נגמשי נ"ט, ציוד עבירות כגון גשרים ואסדות, רפואה ופינוי, חוליה טכנית, נשיאת חימוש ארטילרי, ומשימות נוספות.

היסטוריה והתפתחות הנדסית

M113A1-latrun-1
נגמ"ש M-113 תוצרת ארצות הברית, 1960. אחד הנגמ"שים הידועים בעולם והנפוצים בנאט"ו.
Nakpadon01
נגמ"כ נקפדון ישראלי. הנקפדון הוא אחד הנגמ"שים הממוגנים ביותר בעולם.

נגמ"שים הופיעו לראשונה בסוף מלחמת העולם הראשונה אך במינון דליל. במלחמת העולם השנייה רוב התעבורה הלוגיסטית נעשתה באמצעות משאיות, ג'יפים וזחל"מים (זחל"ם = זחלי למחצה) שיתרונם במהירות אך היו חסרי מיגון מספק.

מטרותיו המקוריות של הנגמ"ש הייתה תובלת הכוח בסביבה עוינת כאשר יש חשש למארבי צלפים, ירי נק"ל, רסיסי ארטילריה ומטענים קלים. הנגמ"ש היה מצויד במנוע שעוצמתו כזו של אוטובוס עירוני ויכול היה לשאת בין 10-12 חיילים על ציודם האישי, בנוסף לצוות המתפעל, ציוד הנגמ"ש והמיגון. הנגמ"ש היה ממוגן בלוחות מתכת עבים ונשא חימוש קל - בדרך כלל מספר מקלעים. כדי לאפשר לנגמ"ש תנועה מהירה ויכולת ציפה, מיגון הנגמ"ש היה קל במתכוון, ונועד להגן על הצוות בעיקר מפני ירי נשק קל ורסיסים בלבד. יכולתו להגן מפני נשק נ"ט הייתה מועטת. גם לנגמ"ש M-113 האמריקאי וגם לנגמ"ש הרוסי BMP-1 יכולת אמפיבית מלאה, כאשר ההנעה במים נעשית ללא כל עזרים חיצוניים, אלא באמצעות תנועת הזחלים בלבד.

נגמ"שים שתוכננו לתנאי שטח קשים כיערות דרום אסיה והמדבריות של מדינות ערב היו בדרך כלל זחליים, ונגמ"שים שתוכננו לקרבות בתנאי דרכים סלולות ושטחים עירוניים - היו גלגליים.

הנגמ"ש המודרני הראשון היה ה M-113 האמריקני שהופעל במלחמת וייטנאם. נגמ"שי M-113 הגיעו לישראל במסגרת הסיוע הנרחב שקיבלה מארצות הברית במלחמת יום כיפור ודחקו בהדרגה את הזחל"מים החוצה מהשירות.

בעקבות ההצלחה של הנגמ"שים הוגבר מאוד השימוש בתובת הנגמ"ש כפלטפורמה למערכות נשק ופיקוד שונות כגון מכ"מים ניידים, רכבי קישור, פיקוד ובקרה ואפילו נ"מ (נגמ"ש M-163 "מחבט"). על חלק מהנגמ"שים אפשר להתקין גם אמצעי פריצה והנדסה, ולהשתמש בהם כרכב הנדסה קרבית. הפומ"ה הישראלית היא דוגמה טובה לנגמ"ש הנדסה קרבית.

בעקבות תפוצתו הנרחבת של ה-RPG (מטול רקטות נגד טנקים) והגידול בקרבות בשטח בנוי, הוגבר הצורך לשפר את המיגון של הנגמ"ש כדי להגן על אנשי הצוות ממטענים חלולים, טילי נ"ט ומוקשים מאולתרים. התוצאה הייתה פיתוח נגמ"שים כבדים (נגמ"כים) כמו האכזרית, הנמ"ר והנגמ"שים מבוססי שוט (כגון הנגמחון והנקפדון) הישראלים, והבראדלי האמריקני.

הבראדלי, ה"אכזרית" והנמ"ר בניגוד לנגמ"ש הקלאסי, משמשים גם כ"נגמ"ש לחימה" (IFV) - כלי שייעודו העיקרי לא רק הובלת חי"ר אלא מתן פלטפורמת לחימה לחיילים שבתוכו, כך שיוכלו להילחם מבלי לצאת החוצה. בבראדלי ישנו צריח החמוש בתותח אוטומטי 30 מ"מ וכוורת ל-2 טילי נ"ט או טילי נ"מ. ואילו בנמ"ר מותקנת עמדת נשק "קטלנית" המתופעלת מתוך הכלי החמושה במק"כ 0.5 אינץ' או במקל"ר 40 מ"מ.

דגמי נגמ"שים מהארץ והעולם

M2a3-bradley07
נגמ"ש לחימה (IFV) מדגם M2 בראדלי, צבא ארצות הברית.
Stryker-IFV-50cal
נגמ"ש אופני סטרייקר עם מיגון "כלוב" ועמדת RCWS עם מקלע כבד.
Puma, first series
נגמ"ש לחימה פומה, צבא גרמניה.
Flickr - Israel Defense Forces - 13th Battalion of the Golani Brigade Holds Drill at Golan Heights (8)
נגמ"ש מרכבה - נגמ"ש כבד תוצרת ישראל החמוש בעמדת קטלנית ומקלעים
BMP-1 AP 1
נגמ"ש לחימה רוסי מדגם BMP-1.

ארצות הברית  ארצות הברית:

הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת:

גרמניה  גרמניה:

ישראל  ישראל:

ברית המועצות  ברית המועצות ורוסיה  רוסיה:

צרפת  צרפת:

  • VAB

שוודיה  שוודיה:

  • CV90

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי מילון מונחים צבאיים (צה"ל 1980)
  2. ^ לנגמ"ש לחימה כוח אש שמשתווה לזה של טנק קל
BMP-1

BMP-1 הוא סימולו של נגמ"ש לחימה אמפיבי מתוצרת ברית המועצות שהוצג בשנות השישים, והיה הכלי הראשון בעולם שהציג את תפיסת נגמ"ש הלחימה ככלי נושא גייסות בעל כח אש רב המשתווה לזה של טנק קל.

פירוש ראשי התיבות BMP ברוסית הוא Боевая Машина Пехоты, "בוייבייה משינה פחוטי" ("רכב קרבי של חיל הרגלים"). הנגמ"ש הוחלף בדגם ה-BMP-2, בעל מיגון עמיד יותר.

BTR-80

ה-BTR-80 (מרוסית: БТР-80 קיצור של: Бронетранспортер המתורגם נושא גייסות משוריין) הוא נגמ"ש אמפיבי בעל 8 גלגלים תוצרת רוסיה, המשמש להובלה ולחימה של חיילים בשדה הקרב. ה-BTR-80 שודרג ופותח כפלטפורמה לעשרות גרסאות למטרות שונות, הוא פותח כהמשך ישיר לסדרת הנגמ"שים ה-BTR-60 וה-BTR-70, והתבסס על שדרוגים ולקחים של קודמיו.

M-113

נגמ"ש M-113 הוא שמה של משפחת דגמי נגמ"שים שפיתחה וייצרה ארצות הברית בשנות ה-60 של המאה ה-20. נגמ"שים אלה הפכו לנפוצים ביותר בעולם. הנגמ"ש נמצא בשירותן של למעלה מחמישים מדינות עד היום, כולל ארצות הברית וישראל. ה-M-113 הוא נגמ"ש קל וזול, ומטרתו לשמש כלי תחבורה לחיילים אל שדה הקרב ובחזרה. כיום נחשב הנגמ"ש לבעל מיגון בלתי מספק: גופו עשוי מאלומיניום על מנת לחסוך במשקל אך הדבר הופך אותו חדיר לנשק נ"ט ואף לתחמושת כללית הנורית ממקלעים חזקים כמו ה-M2 בראונינג.

אכזרית

אכזרית הוא נגמ"ש כבד שפותח על ידי מו"פ מחלקת אמל"ח יבשה/מטכ"ל באמצעות חטיבת מערכות מכניות של רפא"ל ויוצר במרכז שיקום ואחזקה (מש"א) 7200 של חיל החימוש. האכזרית נועדה לענות על דרישת צה"ל לרק"ם המתאים למגוון של משימות חי"ר ומסוגל לשרוד בשדה קרב רווי אש תוך שהוא עומד בקצב התנועה של כוחות שריון מתקדמים בחזית ההתקפה. הנגמ"ש נכנס לשירות ב-1988.

הצבא הבריטי

הצבא הבריטי (באנגלית: The British Army) הוא זרוע חילות היבשה של הכוחות המזוינים של בריטניה. הוא נוסד ב-1707, עם איחוד הממלכות והצבאות של סקוטלנד ואנגליה והקמת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה. הצבא הבריטי החדש הורכב מהרגימנטים האנגליים והסקוטיים הקיימים ומפקדתו הראשית נקבעה בלונדון. נכון לשנת 2010, הוא כולל כ-113,970 חיילים וקצינים בשירות סדיר וכ-33,930 חיילי צבא הבית (Territorial Army). הצבא הבריטי נחשב לאחד הצבאות המיומנים ביותר בעולם ומן המתקדמים שבהם מבחינה טכנולוגית. יחידותיו פרושות באזורי לחימה רבים ברחבי העולם, בין אם ככוחות לוחמים ובין אם כחלק מכוחות שמירת השלום של האו"ם.

כוחה של הממלכה המאוחדת החל לגדול בעת שלטונו של בית טיודור במאה ה-16. עם הזמן הגיעה האימפריה הבריטית לגודל עצום. היא הגיעה לשיא התפשטותה לאחר מלחמת העולם הראשונה והייתה במשך תקופה ארוכה אחד הגורמים הדומיננטיים בכלכלת העולם. שטחיה רחבי הידיים כללה בתקופה זו קולוניות, מדינות חסות (פרוטקטורטים) ודומיניונים ברחבי אמריקה, אפריקה, אסיה ואוסטרלאסיה. הצי המלכותי הבריטי נחשב על פי רוב כגורם חיוני, שבלעדיו לא הייתה קמה האימפריה, אך הצבא הבריטי מילא תפקידים חשובים בקולוניזציה עצמה, ובכלל זה פרישת חילות מצב בקולוניות, תפיסת טריטוריות חשובות מבחינה אסטרטגית והשתתפות בפעולות לאכיפת השקט בגבולות הקולוניאליים. כמו כן סייע לבעלות בריתה של בריטניה והכה את יריבותיה.

בניגוד לצי המלכותי, לחיל הנחתים המלכותי ולחיל האוויר המלכותי, התואר "מלכותי" אינו נכלל בשמו של הצבא הבריטי, זאת משום שהוקם מצירופן של יחידות נפרדות, שרבות מהן לא נשאו במקור את התחילית "רויאל".

חיל ההנדסה הקרבית

חיל ההנדסה הקרבית (בראשי תיבות: חה"ן) הוא אחד החילות בזרוע היבשה של צבא הגנה לישראל. זהו כוח ההנדסה הקרבית של צה"ל. ייעודו של החיל הוא הבטחת יכולת התמרון של כוחות צה"ל בד בבד עם שלילת יכולת זו מהאויב תוך כדי התעסקות בחבלה, מיקוש, הנדסה, בנייה והריסה, ולחימה רגלית וממוכנת. בנוסף אחראי החיל על תחומים שונים הדורשים ידע ומומחיות בנושאי הנדסה צבאית בהם רובוטיקה, לוחמת מנהרות, עיסוק בחומרי נפץ והתגוננות מפני נשק בלתי-קונבנציונלי. תפקידי החיל כוללים פריצת מכשולים, ביקוע קווי הגנה עוינים, פריצת שדות מוקשים, ניתוץ ביצורים, פריצת ופתיחת צירים, הכשרת צירי תנועה, גישור וצליחה, מיקוש הגנתי, עיסוק בחומרי נפץ, חבלה התקפית, חבלה וסילוק פצצות, בניית קווי הגנה ומכשולים, בניית ביצורים, הפעלת ציוד מכני הנדסי וציוד סער, משימות הריסה ובנייה תחת אש, והתגוננות מפני נשק בלתי-קונבנציונלי בשדה הקרב. כמו כן, לוחמי החיל, מלבד הצמ״ה, מאומנים בלוחמת ח"יר והפעלת רכב קרבי משוריין. החיל מופקד על 3 גדודי פלסים סדירים (גדוד 601 - "אסף", גדוד 603 - "להב" וגדוד 605 - "המח"ץ") ובהם מחלקות סיור ופלוגות צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) כבד, גדוד הסיוע הכימי (לשעבר גדוד האב"כ) ויהל"ם - יחידת הנדסה למשימות מיוחדת, יחידת עילית בצה"ל העוסקת בקומנדו הנדסי, חבלה, סילוק פצצות, רובוטיקה, לוחמת מנהרות ועוד.

שורשי חיל ההנדסה נעוצים עוד בארגון "ההגנה" והוא נוסד עם הקמת צה"ל על ידי הקצין עמנואל שחר. החיל השתתף בכל מלחמות ישראל ובמבצעים רבים, כאשר בחלקם הוא נטל תפקיד מרכזי. בנוסף, חיל ההנדסה זכה בפרס ביטחון ישראל.

קצין ההנדסה הראשי הנוכחי הוא תת-אלוף אילן סבג.

חיל הטכנולוגיה והאחזקה

חיל הטכנולוגיה והאחזקה (חיל הטנ"א, עד מרץ 2016, "חיל החימוש") הוא חיל תומך לחימה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) של צבא הגנה לישראל. עיקר עיסוקו של החיל הוא באחזקת אמצעי הלחימה (אמל"ח) של כוחות היבשה: נשק קל (נק"ל), תחמושת וטילים, כלי רכב, טנקים, כלי רכב קרביים משוריינים, טילים נגד טנקים (נ"ט), אמצעי סיוע ללחימה (אמסל"ח) כגון אמצעי חילוץ וגרירה, מנופים, מלגזות ומערכות אחרות. במסגרת החיל פועלות גם יחידות המעורבות בפיתוח אמל"ח בשיתוף עם תעשיות הנשק הישראליות, דוגמת התעשייה הצבאית. בנוסף, חיל הטכנולוגיה והאחזקה אחראי על תחזוקת כל הגנרטורים ותחנות הכח המשמשים בפעילות היבשתית של צה"ל, ומספק מענה לכל צורכי אספקת החשמל בזרוע היבשה.

קצין הטכנולוגיה והאחזקה הראשי כיום הוא תא"ל אילן אליה, שנכנס לתפקידו באוגוסט 2019.

חיל הרגלים

חיל הרגלים (נקרא גם חיל הרגלים והצנחנים) הישראלי הוא חיל מתמרן בזרוע היבשה של צבא ההגנה לישראל ועיקר כוחו מושתת על חיילים אשר נלחמים בצורה רגלית.

לחיל הרגלים כפופים מקצועית מספר חטיבות, גדודים ויחידות חי"ר בסדיר ובמילואים אשר פועלים תחת פיקוד מבצעי של פיקודיו המרחביים של צה"ל.

קצין חי"ר וצנחנים ראשי הנוכחי הוא תא"ל נמרוד אלוני.

חיל רגלים ממוכן

חיל רגלים ממוכן (חי"ר ממוכן, חירמ"כ) הוא סוג של יחידת חיל רגלים (חי"ר), המצוידת ברכב מסוג כלשהו (נגמ"שים או נגמ"שי לחימה) לצורך תנועה אל שדה-הקרב ולצורך הלחימה עצמה.

בשנות ה-50 היו בצה"ל יחידות מילואים שנועד לשמש כיחידות חרמ"ש אך בשל מחסור בזחל"מים נאלצו להסתפק בקומנדקרים או "משאיות סיקס". יחידות אלה נקראו בתחילה חרמ"ן (חיל רגלים ממונע), אך במשך הזמן הוחלף כינויין לחיל רגלים ממוכן.

כיום, למעשה, לא קיימות יחידות חיל רגלים שאינן מצוידות בכלי רכב כלשהם, ולכן כל יחידת חי"ר היא חי"ר ממוכן בפועל. עם זאת, המונח "חי"ר ממוכן" משמש רק כשהחי"ר נלחם כשהוא רכוב, ובכל מקרה אחר (לדוגמה, כניסת כוחות חי"ר רגלית לדרום לבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה או לרצועת עזה במהלך מבצע עופרת יצוקה) ממשיכים להשתמש במונח "חי"ר".

כלי רכב אמפיבי

כלי רכב אמפיבי, או בעברית: כלי רכב ימבשתי,[דרוש מקור] הוא כלי רכב המסוגל לנוע הן ביבשה והן במים. בדרך כלל כלי רכב אמפיביים יכולים לחצות רק מכשולי מים רדודים ולא עמוקים מדי. הרחפת, כלי שמרחף על כרית אוויר, יכול לנוע הן על היבשה והן על פני הים, אך תכנונו המיוחד הפך אותו לקבוצה מובחנת מכלי הרכב האמפיביים - כלי רכב שנעים בעיקר ביבשה (על גבי גלגלים או זחלים) ויכולים גם לצלוח מכשולי מים.

לוחמת שריון

לוחמת שריון היא השימוש בסוגים שונים של רכבים קרביים משוריינים בשדה הקרב המודרני.

סוג לוחמה זה הוא מרכיב עיקרי בתפיסת הלחימה המודרנית הנשענת על הבקעה מהירה של קו האויב ותמרון בשדה הקרב. עמוד השדרה של לוחמת השריון הוא טנק המערכה המודרני, אשר משלב מיגון, כוח אש ויכולות תמרון ועבירות גבוהות. שאר הכוחות נעים בדרך כלל ברק"מים, הדומים ביכולת התמרון שלהם ולעיתים גם במיגון שלהם לטנק, ומשמשים את כוחות הסיוע בהם; כוחות הנדסה, חיל רגלים, ארטילריה, לוגיסטיקה, קשר וכדומה.

פיתוח תורת הלחימה המשוריינת נולד מתוך הלוחמה הסטטית של מלחמת העולם הראשונה (מלחמת חפירות). בניסיון לחזור לדוקטרינת הלחימה הדינמית שאפיינה את המאה ה-19, פותחו הטנקים הראשונים כדי לפרוץ את קווי ההגנה המבוצרים של האויב וכך לאפשר תמרונים מהירים והבקעה של עמדות האויב. מאז ועד היום, הפכו עקרונות אלו לדוקטרינות לחימה המאפיינות את הלוחמה המודרנית, בהן "בליצקריג" של גרמניה הנאצית, "קרב עומק" של ברית המועצות ו"הלם ומורא" של ארצות הברית.

מפקד פלוגה

מפקד פלוגה או בקיצור מ"פ (קרי: מם פא), הוא תפקיד אשר ניתן לקצינים בצה"ל בדרגת סרן או רב-סרן, על מנת למפקד על פלוגת לוחמים.

בצה"ל מתייחס מונח זה למפקד יחידה הכפופה לגדוד חי"ר, שריון, הנדסה קרבית, איסוף קרבי חטיבת החילוץ ויחידות מובחרות. בחיל התותחנים מכונה מפקד הפלוגה מסו"ל (מפקד סוללה). דרגתו של מפקד הפלוגה היא בדרך כלל דרגת סרן, לעיתים רב-סרן ולעיתים נדירות יותר סגן. מפקד פלוגה לרוב השתלם בקורס מפקדי פלוגות, ולעיתים נדירות יותר הוא גם בוגר תואר ראשון מהמכללה לפיקוד טקטי.

בחילות היבשה, למפקד פלוגה לוחמת כפופים ארבעה קצינים: סגנו ושלושת מפקדי המחלקות שתחתיו. לסגנו יש לרוב דרגת סגן ולמפקדי המחלקות יש דרגת סגן משנה. לרוב מפקד פלוגה אחראי על אחד עשר כלי רכב קרביים ועל כלי רכב מנהלי אחד. רכב קרבי ראשון (טנק, תותח מתנייע או נגמ"ש) הוא רכב בפיקודו הישיר. הוא משמש אותו ואת צוות החיילים הפשוטים הקרובים לו ביותר. השני של הצוות הישיר של סגנו ותשעת הנותרים מתחלקים כל בשלשות בין המחלקות. בכול מחלקה יש רכב קרבי אחד בפיקוד ישיר של מפקד המחלקה, אחד לסמל המחלקתי ואחד לאחד ממפקדי הכיתות. את הרכב המנהלי מפעילים רב הסמל הפלוגתי, סגנו ונהגו.

התקן לצוות טנק בצה"ל הוא ארבעה חיילים. לכן מפקד פלוגת שריון לוחמת אמור לפקד על 44 לוחמים (כולל עצמו) ועוד צוות מנהלי קטן. בחיל התותחנים המצב דומה לזה שבשריון. בנגמ"ש של חיל רגלים יכולים להיות בין שישה ל-12 חיילים. לכן מפקד פלוגת חיל רגלים לוחמת יפקד על 66 עד 131 לוחמים וצוות מנהלי קטן.

מרכבה (טנק)

מרכבה היא סדרה של טנקי מערכה ישראליים המהווה את עמוד השדרה של חיל השריון הישראלי. ייצור המרכבה החל מ-1979, כאשר בחלוף השנים פותחו דגמים יותר מתקדמים ומשוכללים (כל דגם מכונה "סימן"). הדגם המתקדם ביותר הוא המרכבה סימן 4 שנכנס לייצור החל משנת 2003.

הטנק פותח ומורכב בישראל, וכן רוב חלקיו מיוצרים בישראל. תפיסת התכנון שלו היא הגנה מרבית לצוות ולכן השריון הקדמי עובה ובוצעה מהפכה עיצובית כשהמנוע מוצב בחזית הטנק, שלא כמו בטנקים מקבילים בעולם. המקום שהתפנה בחלקו האחורי של הטנק איפשר הוספת פתח כניסה אחורי המשמש לנשיאת לוחמי חי"ר ואף לפריקה רגלית של צוות הטנק.

הוגה פרויקט טנק המרכבה הוא ישראל טל, מאלופי צה"ל שתרם רבות לחיל השריון וממבססי דוקטרינת השריון כאגרוף מחץ, ומתכננו הוא המהנדס ישראל טילן. לצורך מימוש הפרויקט הוקמה במשרד הביטחון מנהלת פרויקט טנק המרכבה, מנת"ק - הגוף המתאם ומנהל את הפרויקט, ובחיל החימוש הוקמה הרשות לפיתוח טנקים, רפ"ט - הגוף המתכנן והמפתח של הטנק.

טנק המרכבה סימן 4 נחשב לאחד הטנקים הטובים ביותר בעולם, וניצב באותה שורה עם הלאופרד 2A7, הצ'אלנג'ר 2 והאברהמס M1A2. יתרונותיו הבולטים הם המיגון הכבד (הן השריון הפסיבי המודולרי והן מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח"), המערכות הטכנולוגיות המתקדמות (מערכת בקרת הירי ומערכת ניהול קרב (מענ"ק) צבא יבשה דיגיטלי), המזקו"ם המאפשרת עבירות מרבית גם בשדות הבזלת של רמת הגולן והשילוביות שלו עם חיל רגלים.

נגמ"ש לחימה

נגמ"ש לחימה (באנגלית: Infantry fighting vehicle, בראשי תיבות: IFV, תרגום: רכב לחימת חי"ר) שם פחות נפוץ: (mechanized infantry combat vehicle או MICV) הוא רכב קרבי משוריין המשמש לנשיאת חיילים אל שדה הקרב ותמיכה בהם וחיפוי באמצעות אש, תוך לחימה כחיל רגלים ממוכן.

נגמ"ש מרכבה

נגמ"ש מרכבה (נמ"ר) הוא נגמ"ש כבד המבוסס על תובת טנק ה"מרכבה" הישראלי, עליה מורכבות מערכות ייעודיות לפי הצורך. הנמר תוכנן מלכתחילה ככלי רכב קרבי לחי"ר וחיל ההנדסה הקרבית, שמצטיין בתכונות של מיגון ועבירות, והוא החלוץ במשפחה של כלי רק"ם כבדים, המתוכננים לשמש את חטיבות צה"ל בשדה הקרב המשולב. כלים אלה כוללים נמ"ר הנדסי, נמ"רבולנס, נמ"ר פיקוד ובעתיד גם נגמ"ש לחימה. כמו כן, הוא יכול לשמש ככלי מסייע ליחידות שריון בהובלת תחמושת ואספקה ביחד עם הטנקים. הנמ"ר נכנס לשירות בצבא ההגנה לישראל בסוף 2008 ובעקבות הצלחתו במבצע צוק איתן הוחלט להגביר את ההצטיידות בנמ"רים עם מעיל רוח.

נגמ"שים כבדים בצה"ל

צה"ל מפעיל מספר דגמים של נגמ"שים כבדים המכונים בקיצור נגמ"כים. נגמ"ש (נושאי גייסות משוריין) הוא רכב המיועד לנשיאת חילי חיל רגלים וחיילי הנדסה קרבית. הנגמ"ך הוא נגמ"ש כבד, השוקל כמה עשרות טונות (בדרך כלל מעל ל-20 טון), המבוסס או מתוכנן, בדרך-כלל, על תובה של טנק.

בין הנגמ"כים המשמשים או ששימשו את צה"ל:

נגמשו"ט שהוסב לנגמחו"ן, נקפדון הממוגן בכבדות, נגמפו"פ (הכולל מערכת תצפית "POP"), פומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי) ונקפומ"ה, המבוססים כולם על תובת טנק ה"שוט" (צנטוריון)

אכזרית המבוסס על תובת טנקי 55/T-54 שנלקחו שלל

נמ"ר המבוסס על תובת טנק מרכבה סימן 4

אופק המבוסס על תובת מרכבה סימן 2

איתןעקב עימות נמוך עצימות ברצועת הביטחון בלבנון נזקק צה"ל לנגמ"שים כבדים ובעלי מיגון טוב יותר מאשר נגמ"ש M-113 המיושן והפגיע. לשם כך פיתח צה"ל סדרה של נגמ"שים המבוססים על טנקי שוט קל שיצאו משירות, בנוסף לנגמ"ש המבוסס על תובת T-55. ההתבססות על טנק שממוגן בכבדות הוזילה באופן ניכר את העלויות וקיצרה את זמן הפיתוח, ואפשרה ייצור נגמ"ש כבד (נגמ"כ) ורכב קרבי משוריין (רק"ם) הממוגן היטב כנגד איומי נ"ט ומטעני חבלה.

חסרונם העיקרי של הנגמ"כים לעומת ה-M113 הוא עלותם הגבוהה. מכיוון שהם למעשה טנקים ללא צריח, עלות ייצורם גדולה יחסית לנגמ"ש ועלות אחזקתם גדולה יחסית לעומת ה-M113 ונגמ"שים קלים ואופניים דוגמת הסטרייקר (הנגמ"כים דורשים הרבה יותר טיפולי מנוע ותיקונים במזקו"ם מאשר ה-M113 או הסטרייקר). בגלל עלותם הגדולה יחסית ושיקולים של סדר עדיפויות, צה"ל לא ייצר כמויות גדולות מהנגמ"שים הכבדים, למרות רמת המיגון הגבוהה שהם מספקים לצוות. בעקבות אסון הנגמ"שים החלו בצה"ל להשקיע שוב בנושא הנגמ"כים לכוחות היבשה ובנוסף לשדרוגי צי ה-M113 פותח גם הנמ"ר - נגמ"ש חי"ר (חיל רגלים) המבוסס על תובת טנק מרכבה. ההערכה היא שכיום יש לצה"ל בין עשרות למאות יחידות מכל דגם, כאשר קיימים לפחות כמה מאות נגמ"שי אכזרית.

צבא הגנה לישראל

צבא הגנה לישראל (הידוע בעיקר בראשי תיבות: צה"ל, וכן בצורה צבא ההגנה לישראל) הוא צבאה של מדינת ישראל והארגון המרכזי במערכת הביטחון הישראלית לשמירת ביטחונה וריבונותה. צה"ל משמש ככוח ההגנה העיקרי על קיומה של מדינת ישראל, ובנוסף משרת משימות לאומיות, כמו התיישבות בכל שטחי מדינת ישראל באמצעות הנח"ל, ביעור הבערות והנחלת השפה העברית באמצעות מורות חיילות, אימונים קדם-צבאיים באמצעות הגדנ"ע, משימות חילוץ והצלה באמצעות יחידת החילוץ וההצלה הארצית ועוד. צה"ל נחשב לצבא החזק ביותר במזרח התיכון ולאחד הצבאות המתקדמים והמיומנים ביותר בעולם.

סדר הכוחות של צה"ל מונה, נכון ליולי 2015, כ-176,500 חיילים, מתוכם 42,000 חיילים בקבע ובנוסף 445,000 חיילים במילואים, והוא חולש על תקציב של כ-70 מיליארד שקלים חדשים (2017).

במבנה צה"ל, הדרג הפיקודי העליון בצה"ל הוא המטה הכללי, ובראשו עומד ראש המטה הכללי (בראשי תיבות: הרמטכ"ל). הרמטכ"ל ה-22 והנוכחי של צה"ל הוא רב-אלוף אביב כוכבי (מאז 15 בינואר 2019). בהתאם לחוק יסוד: הצבא (1976), צה"ל נתון למרוּת הממשלה, והשר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון.

רכב קרבי משוריין

רכב קרבי משוריין (בראשי התיבות: רֶקֶ"ם) הוא רכב בעל מיגון ושריון לכלי רכב שמשמש ללחימה או לתמיכת לחימה.

תובה

תובה (תֻּבָּה; אולי מן תיבה, באנגלית: Chassis) היא השלדה של רכב קרבי משוריין, שבה נמצאות המערכות האוטומטיביות של כלי הרכב, בהן המנוע, ממסרת, המזקו"ם (או הגלגלים), מכלי דלק ותא הנהג. התובה ממוגנת בדרך כלל במעטפת שריון כבדה.

לעיתים קרובות תובה אחת (למשל של טנק או נגמ"ש) משמשת בסיס למשפחה שלמה של כלי רכב משוריינים. דבר זה נעשה הן בתכנון מראש (תובה אחת מתוכננת למשפחה שלמה של כלי רכב והתקנת המרכבים השונים היא פשוטה יחסית, כגון משפחת הסטרייקר) והן בתכנון שבדיעבד, כלומר בהסבת תובות באופן שלא היה בתכנון המקורי (לדוגמה: הסבת טנק ה-T-55 לנגמ"ש "אכזרית" על ידי צה"ל).

אמצעי תחבורה
חלליים מעבורת חללחלליתרכב הנחיתה הירחירכב הנדידה הירחיתרמיל ריחוף
אוויריים
ממונעים מטוס (מטוס סילוןמטוס קרבמטוס מנהליםמטוס מטעןמטוס קלמטוס דו-כנפי) • מסוקספינת אווירצפליןתרמיל ריחוף
לא ממונעים כדור פורחדאוןמצנח רחיפהגלשן אוויר
ימיים
ממונעים אונייה (מכליתמכלית נפטאוניית צובראוניית נוסעיםמשחתתנושאת מטוסים) • סירת מנועאופנוע יםיאכטהצוללת (צוללת גרעינית) • מעבורת (נחתת) • רחפתואפורטו
לא ממונעים מפרשית (דאו) • גלשן רוחסירה (סירת הצלהקיאקקאנוגונדולה) • רפסודהחסקהאַרְבָּה • בוצית • ג'ונקהאוניית מפרשים
יבשתיים
מכוניות מכונית מיקרומכונית מיניסופרמינימשפחתית • משפחתית גדולה • מוניתניידת משטרהגראן טוריסמומכונית משוריינתמיניוואןאמבולנס • קרון מתים • קלנועיתמכונית ספורטרודסטרקבריולהמכונית-על
רכבות רכבת מהירהרכבת פרווריתרכבת בינעירוניתרכבת נוסעים דו-קומתיתרכבת קלהרכבת תחתיתמונוריילפוניקולררכבלחשמליתגונדולהקטרקרון
אוטובוסים אוטובוס ארוךאוטובוס קומתייםאוטובוס נמוך-רצפהמיניבוסאוטובוס בית ספרטרוליבוסמערכת אוטובוסים מהירה
דו-גלגלי ממונע אופנועקורקינט ממונעקטנוערכינוע
רכבי שטח טרקטורג'יפSUVטרקטורון • באגי • תומקארגארדיוםאוונגרד • שלג (אופנוע שלגחתול שלגמפלסת שלג) • רכב קרבי משוריין (טנק • נגמ"ש • שריוניתזחל"ם) • ציוד מכני הנדסי (דחפורמחפריעה אופנימחפרוןמפלסת)
משאיות טנדרמסחריתטיוליתכבאיתסמי-טריילר • פול-טריילר
מונעים בכוח אדם אופניים (אופני טנדםחד-אופןאופנוחתלת-אופן) • קורקינטגלגיליותסקייטבורדאפריוןריקשהמגלשייםעגלת תינוק
מונעים בכוח בהמה כרכרהמרכבהמזחלתקוודריגהדיליז'נסעגלהקרון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.