נבי סמואל

נבי סמואל (מכונה גם: קבר שמואל הנביא בערבית: אַ-נַבִּי צַמְוִיל) הוא אתר המקודש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא. הוא שוכן בפסגת הר, צפונית-מערבית לירושלים, כקילומטר אחד משכונת רמות. המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מצודה צלבנית גדולה, שהשתמרה לגובה של שתי קומות.

האתר משמש כיום כבית כנסת אורתודוקסי, עם חדרי תפילה נפרדים לגברים ונשים, וכן אתר עלייה לרגל של בני הדתות השונות בימי מועד ועלייה לרגל; עבור היהודים בכ"ח באייר הנחשב, על-פי הדעה הרווחת במסורת היהודית, כיום פטירתו של שמואל הנביא.

NebiSamuel3
נבי סמואל באיור משנת 1889
NebisamuelonMountain
נבי סמואל. מבט מכיוון שדרות מנחם בגין בירושלים. מימין - שכונת רמות
ScNABI-SAMUEL4
פתח הכניסה הראשי של המסגד, (2007)
קבר שמואל
המונים עולים לקבר שמואל הנביא ביום ההילולה
SNABI--SAMUELn0005
ממצאים צלבניים וממלוכים סביב המסגד
NebiSamuel1
נשים בציון הקבר בקומת המרתף (בניגוד למוסלמים, המציגים אותו בקומת הכניסה)
20170716-IMG 0895
נבי סמואל בלילה

מיקום

נבי סמואל שוכן בפסגת הר המתנשא לגובה של 884 מטרים מעל פני הים[1][2], בסמוך לכפר נבי סמואל, הנקרא על שם הקבר. הוא חולש על סביבתו, הכוללת את הכפר אל-ג'יב בצפון; שכונת רמות מדרום-מזרח; היישוב גבעת זאב מצפון מערב. מפסגת ההר ניתן לראות את כל ירושלים עד הרי גוש עציון מדרום ודרום גוש דן ממערב.

מגמות בזיהוי האתר

מקורות נוצריים מהתקופה הביזנטית ואילך[3] מזהים את האתר עם רמה שבבנימין וכמקום קבורתו של הנביא שמואל[4]. זיהוי זה נזכר גם במקור יהודי מימי הביניים[5]. כיום מקובל יותר הזיהוי של רמה שבבנימין עם הכפר א-רם הנמצא מזרחית לאתר ליד גבע בנימין[6], נבי סמואל מזוהה עם מצפה,[דרוש מקור: היכן הזיהוי הזה?] המוזכרת בתנ"ך כעיר בה פעל שמואל הנביא[7] ורמה, מקום קבורתו של שמואל, מזוהה עם רמה שבאפרים[6].

ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173, מתואר שהצלבנים עברו דרך רמלה, שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, לקחו אותם וקברו מחדש בנבי סמואל, שזוהה על ידם כשילה. מסורת יהודית אחרת זיהתה את נבי סמואל כאתר בנייתו של משכן גבעון אך הדעה המקובלת כיום היא שמשכן גבעון שכן בתחום הכפר אל ג'יב הסמוך.

גם המוסלמים אימצו את מסורת קברו של שמואל הנביא, וכבר ב-985 לספירה הזכיר הגאוגרף המוסלמי הירושלמי אלמקדסי את הכפר "דיר צמויל" על שם הקדוש שמואל בצפון ירושלים[8], ונראה שכוונתו לאתר המוכר לנו כיום. שם האתר "נבי סמואל" - "הנביא שמואל" הוא שהשתרש עד ימינו, בעקבות מאות שנים של כיבוש מוסלמי.

ממצאים ארכאולוגיים

העת העתיקה

השרידים הקדומים ביותר שנתגלו באתר מיוחסים לתקופת בית ראשון, וכוללים טביעות חותם "למלך" ו"יהד" על ידיות קנקנים מן המאה ה-7 - 6 לפסה"נ, וחרפושית מצרית המיוחסת לשושלת ה-26 במצרים, ערב חורבן בית ראשון. בחפירות הארכאולוגיות נחשפה שכבת חורבן, המתוארכת לשלהי ימי הבית הראשון. בנוסף התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הפרסית, המאות 4–5 לפסה"נ. לאחר מכן נחשף יישוב, המתוארך לתקופה ההלניסטית והחשמונאית. כן נחשפו שרידיו של רובע מגורים גדול, הכולל שתי שורות מבנים מצדיו של רחוב מרכזי; בור מים; ומקווה טהרה חצוב בסלע. המבנים נבנו באבנים גדולות שנחצבו במקום. קירות המבנים שרדו לגובה של כ-4 מטרים. הממצא בתקופה זו כולל חרסים, מטבעות ושאריות מזון. לא נמצאו ממצאים ארכאולוגים מהתקופה שבין אמצע המאה הראשונה לפסה"נ ועד לשלהי המאה ה-5 לספירה.

ימי הביניים

האתר יושב מחדש בתקופה הביזנטית, במהלך המאות ה-5 וה-6 לספירה. מתקופה זו נחשפה תעשיית קרמיקה מפותחת מאוד, במקום נחשפו ארבעה כבשני חרס גדולים ותעשייתיים, בנויים בשתי קומות. הכבשנים נבנו ישירות על המבנים מהתקופה החשמונאית. נראה שתעשיית כלי החרס הייתה הגדולה ביותר מצפון לירושלים. ייצור כלי החרס נמשך גם בתקופה האומאית המוסלמית הקדומה עד למאה ה - 8 לספירה. נמצאו טביעות על ידיות קנקנים ביוונית ובערבית המתייחסים לעובדת קיומו של מנזר מהתקופה, "דיר מר סמואל". לא התגלו שרידים של מנזר מהתקופה הביזאנטית.

עם התקדשות המקום בקרב הנוצרים בתקופה הביזנטית נבנה, כנראה, במקום מנזר, ששרידיו, כאמור לא התגלו בחפירות הארכאולוגיות.

בתקופה הערבית הקדומה - האומאיית, שימש האתר כמרכז גדול מאוד לייצור כלי חרס, ששימש את כל צפון ירושלים. במקום נחשפו שבעה תנורי חרס משוכללים. מרכז הייצור המשיך לפעול כנראה גם בתקופה הביזאנטית. בתקופה הצלבנית נבנה במקום מנזר - ומצודה. בניית המצודה "מחקה" שכבות קדומות. מסביב למצודה נחצב חפיר רחב ועמוק. השכבות הקדומות נחשפו מחוץ לגבולות המצודה הצלבנית. האתר הגדול שבראשו, כאמור, מצודה גדולה, כולל גם מרחב גדול של מתקנים חקלאיים, מחסנים ובתי מגורים. חשיבותו בתקופה הצלבנית בהיותו נקודת התצפית הראשונה, ממנה יכלו עולי הרגל לעיר הקודש לראות את ירושלים, בצעדם על הדרך הראשית לירושלים מצפון (כביש 443 של ימינו). בשל כך נקרא האתר בשם "הר השמחה" (Montis Gaudii).

לאחר נפילת ארץ ישראל בידי צלאח אל-דין האיובי, הפכה המצודה למסגד, ומסורת קבורת שמואל התחזקה מאוד הן בקרב המוסלמים והן בקרב היהודים. אין כמעט עולה רגל יהודי שביקר בארץ באותה עת, שאינו מזכיר את ציון קברו של שמואל הנביא במקום, ולעיתים אף את קברם של הוריו – אלקנה וחנה[9].

נראה שבמהלך הדורות פעל במקום (אולי בקומת המסד) בית כנסת, בו הוצג ציון קברו של הנביא על ידי היהודים.

חוקר תולדות היישוב, פנחס גראייבסקי, מציין כי המוסלמים בנו מעל לקבר שמואל הנביא בית תפילה עם מגדל בראשו, שבו מתפללים יושבי הכפר, ובאמצעו עומדת מצבה גדולה מכוסה במכסה־ירק, כנהוג בקברים הקדושים של מוסלמים: "מנהג קדום הוא לאחינו הספרדים לבוא ולהשתטח שמה ביום כ"ח אייר, ואדוני הבית היו מרשים להם לבוא אל האולם שממעל למערה, והיו מתעכבים שמה כל הלילה, המון־העם עמד בתפלות, בבכי ובתחנונים, והחכמים בלמודי ה״אדרות הקדושות". לדבריו, היה ליהודים מנהג לשתות לשכרה במקום ביום כ"ח באייר, ומדובר במנהג קדום, שיש לו עדויות ממקורות שונים לאורך השנים[10] . זו אולי הסיבה לכך שלא פעם התגלעו חיכוכים ומתחים בין היהודים והמוסלמים אודות זכות האחיזה והביקור במקום. כך למשל אצל רבי יצחק לטיף, שעלה ארצה בשנת 1445[11], המספר:

פעם אחת החדילו הערבים את היהודים מליכנס בטרקלין של שמואל הנביא להתפלל, קם עליהם הצדיק הזה זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא], וחנק לגרונו למחדיל היהודים מלבוא בתפלתו, ואמר לו: "תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי, כי הם בניי ולא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שם. ונרות דולקים תמיד, וערבים מתנדבים ודולקים

וילנאי, עמ' 428.

המקור הראשון, המתאר פחות או יותר את הנראה היום לעין (מבואה גדולה, וירידה במדרגות אבן אל תוך כוך קבר) הוא רבי משולם מוולטרה, שביקר במקום בשנת 1481. תאוריהם הרבים של עולי הרגל (יהודים, נוצרים, קראים ומוסלמים) מלמדים על מבנה גדול, שהזכויות על אחזקתו נתונות במחלוקת, אך נראה שלכל אורך השנים הותר ליהודים לקיים בו תפילות ולהדליק בו נרות. הקראים אף כתבו תחינה מיוחדת לקבר שמואל הנביא, שנאמרה על ידם בבקרם באתר.

העת החדשה

ב-1730, בהתערבות הסולטאן העות'מאני, סולקו היהודים מן המקום, ולא הורשו אף להתפלל בו. טקסי ה"חאלקה", שמקורם במתחם קבר שמואל, עברו למירון. מערת הקבורה נאטמה, ובקומת הכניסה של המצודה הצלבנית נבנה מסגד גדול, ובראשו צריח מואזין. יהודים מעטים הורשו לבקר במקום, וגם זאת תמורת תשלום נאה. גראייבסקי מספר כי ב-1885 מנעו מהיהודים לבוא למקום. הרב הספרדי הראשי, החכם באשי יעקב שאול אלישר, פנה אל הפחה הטורקי ושמע ממנו כי הממשלה הטורקית אסרה על כניסת יהודים לאחר שנאלצה לשלם 118,000 גרוש כדי לשפץ את המקום בשל מעשי ונדליזם, שתוארו כך: "רבים מהיהודים האשכנזים הבאים שמה ללון וגם יין ושכר מביאים עמהם ועשו את הבית לבית־מרזח ועל קירותיו כתבו שמותיהם, זה בעפרון וזה בפחמים, ולא לכבוד הדבר הזה לבית הקדוש לישראל ולעמים"[10]. בסופו של דבר נעתר הפחה לבקשת הרב הראשי והתיר כניסה של יהודים למקום.

בשנת 1886 ביקשו יהודים להקים יישוב בקרבת נבי סמואל. השם שנבחר ליישוב החדש היה 'רמה', בהתייחס למקום קבורתו של שמואל הנביא, אך הוא נקרא גם 'נחלת ישראל', על שם נחלת ישראל - רמה, החברה שרכשה את הקרקע. במשך כחמש שנים נעשו כמה ניסיונות להתיישב על הקרקע שנרכשה, אך מסיבות בירוקרטיות ללא הצלחה. בשנת 1895 הצטרפו לגרעין המתיישבים כ-13 משפחות של יהודים יוצאי תימן, שהצליחו להגשים את המפעל ואף לעסוק בחקלאות במקום[12], אך עזבו לאחר מספר שבועות, מאחר שכספי החברה אזלו[13], המרחק הגדול בין הבית לבין החלקות המעובדות, שנת שמיטה והתנכלויות בלתי פוסקות של ערביי נבי סמואל, שהיו עוקרים את החלקות הזרועות והנטועות[14].

במלחמת העולם הראשונה, במחצית השנייה של נובמבר 1917, נערכו קרבות קשים על הנקודה השלטת בין חיל המשלוח המצרי בדרכו לכיבוש ירושלים ובין הכוח המגן של הצבא העות'מאני. לאחר שהכוח הבריטי הצליח לכבוש את הנקודה, נערכו ב-22 בנובמבר שלוש התקפות נגד של הכוח העות'מאני[15]. לאחר קרבות קשים שלוו בהרעשות ארטילריות כבדות משני הצדדים, נכשל הניסיון הטורקי לכיבוש הנקודה ונפתחה הדרך לכיבוש ירושלים. בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו למבנים בנבי סמואל ובסביבתו מתותחי הלוחמים הבריטים והטורקים ננטש היישוב.

בשנת 1921, שבה חברת "נחלת ישראל - רמה" לפעול, נרשמה כ"חברה קואופרטיבית לקנית קרקעות בארץ ישראל"[16] ופעלה לגייס כספים לשם הקמת יישוב במקום[17]. בכספים שגייסה רכשה בית בגבעה ("אל בורג'") הסמוכה לנבי סמואל. באוגוסט 1922 ביקר בנבי סמואל הנציב העליון הרברט סמואל ומושל ירושלים רונלד סטורס, כדי לחנוך את מבנה הקבר והמסגד לאחר ששופץ בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו לו במלחמת העולם הראשונה. בטקס נכח גם המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני. אנשי "נחלת ישראל - רמה" נפגשו איתו וביקשו שיפעל למען סלילת כביש למקום[18], מסיבות שונות ננטש היישוב "רמה" (לפי יהודה דוד אייזנשטיין, בספרו אוצר זכרונותי גרו יהודים במקום רק חצי שנה). בימי המנדט הבריטי המקום היה פתוח למבקרים תמורת תשלום ותשלום נוסף נגבה מהמעוניינים לעלות לצריח. המוסלמים אסרו את הכניסה לחדר בקומה המרכזית ומסיבות בריאותיות נאסרה הכניסה למערה[19].

במלחמת העצמאות במהלך מבצע יבוסי, ניסה גדוד "הפורצים" - הגדוד הרביעי בחטיבת הראל של פלמ"ח לכבוש את הכפר. פלוגה בפיקודו של חיים פוזננסקי הסתערה במעלה הגבעה אך נבלמה באבידות כבדות.

בשנות החמישים פעל מן המקום השודד והרוצח מוסטפא סמואלי - בשנת 1953 בוצעה פשיטה על הכפר על ידי אנשי יחידה 101 במטרה לפגוע בסמואלי, וביתו (שנמצא ריק) פוצץ. כוחות משמר הגבול הרגו אותו לבסוף ב-1956[20].

לאחר 1967

האתר נכבש על ידי חטיבת הראל במלחמת ששת הימים מידי הלגיון הירדני[21]. בינואר 1968, נפתחה מערת "קבר שמואל הנביא" למבקרים[22]. ב-1969 ניטע יער למרגלות נבי־סמואל[23].

סביב המסגד והקבר המיוחס לשמואל הנביא, שכן הכפר נבי סמואל (אַ-נַבִּי צַמְוִיל). עד שנת 1967 חיו בכפר יותר מאלף איש, וחלקם ברחו במהלך מלחמת ששת הימים. בתחילת 1969 הוציא הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש צו תפיסה לכפר[24]. ב-1971 נהרס הכפר על ידי צה"ל ותושביו פונו לשטח סמוך לגבעה ממזרח ללב האתר (כיום מתגוררים במקום כ-250 תושבים)[25]. באותה שנה בא להתגורר במקום המוזיקאי שמוליק קראוס בבית נטוש. לטענתו ירש מסבתו חלקת אדמה בכפר[26]. כשחיילים באו לפנות אותו נמצא ברשותו חשיש, רובה ומטבע זר. הוא נעצר באשמת החזקת חשיש והחזקת נשק בלא רישיון[27]. במקביל באותה תקופה, החלה ירושלים להתרחב צפונה, ובקרבת מקום נבנתה שכונת רמות (המשמרת בשמה את 'רמה'). בשנת 1973 הציע ראש עיריית ירושלים טדי קולק לספח את נבי סמואל לירושלים[28] ולשמור אותו כשטח ירוק פתוח לרווחת תושבי העיר[29].

בשנת 1995 הוכרז האתר כגן לאומי ששטחו כ-3,500 דונם[30]. בתחומי הגן נכללים האתר הארכאולוגי, בתי התושבים והשטחים החקלאיים השייכים להם ועל כן נאסרה בנייה במקום[31].

טיפוח האתר

נבי סמואל הוכרז כגן לאומי 'נבי סמואל', בתחומו ממזרח שוכן כיום כפר ערבי קטן, הכולל כ-15 בתים 20 משפחות סה"כ 250 נפש. כפר זה שוכן בתחום גדר ההפרדה, אך מחוץ לקו הירוק, בשטח C, ומנוהל על ידי המנהל האזרחי באיו"ש.

בין הגן הלאומי לכפר שוכן מרכז המבקרים של ראשית ירושלים המרכז לסיורים ולימודי ירושלים.

מרכז המבקרים של ראשית ירושלים בנבי סמואל.jpeg
מרכז המבקרים של ראשית ירושלים בנבי סמואל

במורדות ההר שוכנת שמורת אלוני שמואל.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מפת ירושלים, קנה מידה 1:12,500, אגף המדידות, ישראל, 1987.
  2. ^ הגובה הוא 908 מטר מעל פני הים על פי, יצחק מגן (קמ"ט ארכאולוגיה, מפקדת איו"ש), "סיפורו של נבי סמואל", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 14. וגם על פי: אורי ליניאל (מנהל שמורת עין פרת וגן לאומי קבר שמואל הנביא), "קבר שמואל הנביא", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 18. מכל מקום, כיום ברור על בסיס מדידות מדויקות כי בסיס מבנה המסגד נמצא בגובה 884 מ', אם כי במרכזו של המבנה מגיע גובה ההר ל-885 מטרים.
  3. ^ לפי אתר רשות הטבע והגנים: "מאז התקופה הביזנטית המסורת הנוצרית מזהה במקום את רָמָה, מקום קבורתו של שמואל הנביא. מסורת זו מקובלת על יהודים ומוסלמים כאחד."
  4. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג'פרק כ"ה, פסוק א'
  5. ^ אגרת דרכי ציון ב לרבי עובדיה מברטנורא
  6. ^ 6.0 6.1 יואל אליצור, ‏מקור המסורת על 'נבי-סמואל', קתדרה 31, אפריל 1984
  7. ^ ספר שמואל א' ז: ו', ט"ז-י"ז
  8. ^ זאב וילנאי, יהודה ושומרון, עמ' 420
  9. ^ כך, למשל, תלמידו האלמוני של הרמב"ן בשנת 1272, המזכיר גם את קיומו של מסגד ומעיין סמוך – וילנאי, להלן, עמ' 428.
  10. ^ 10.0 10.1 פנחס בן-צבי גראייבסקי, קבר שמואל הנביא, זיכרון לחובבים ראשונים, חוברת ט', תרפ"ח, עמ' 22
  11. ^ ד"ר אברהם ברלינר, מכתב הר״ר יצחק לטיף, המגזין להיסטוריה וספרות יהודית
  12. ^ ירושלם. י, חבצלת, 22 במרץ 1895
  13. ^ דברי ימי השבוע , הצבי, 26 באפריל 1895
  14. ^ נחלת ישראל רמה, בעריכה של פרופ' יוסף טובי ומר שלום סרי, הלקסיקון ליהדות תימן, הוצאת עמותת 'אעלה בתמר'
  15. ^ W. T. Massey, How Jerusalem Was Won, 1919, page 130
  16. ^ חברת "נחלת ישראל", דואר היום, 15 בפברואר 1921
  17. ^ ועד חברת נחלת ישראל רמה בערבון מוגבל, דואר היום, 3 באפריל 1921
  18. ^ הנציב העליון ב"נחלת ישראל" רמה, דואר היום, 20 באוגוסט 1922
  19. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, ‏אוצר זכרונותי, ניו יורק, תר"ץ, עמ' 173, באתר HebrewBooks
  20. ^ נהרג רוצח תושבי הפרוזדור, דבר, 13 במרץ 1956
  21. ^ הרמטכ"ל יצחק רבין: כיבוש ירושלים השלים את מלחמת השחרור, מעריב, 13 בספטמבר 1967
  22. ^ נפתחה מערת "קבר שמואל הנביא", הצופה, 8 בינואר 1968
  23. ^ ניטע יער המתנדבים למרגלות נבי־סמואל, דבר, 15 באוקטובר 1969
  24. ^ הוצא צו נגד דיין והממונה על נכסים נטושים בגדה, מעריב, 29 באוקטובר 1971
  25. ^ עדות של תושב הכפר על ההריסה
  26. ^ קובי בן שמחון, שמוליק קראוס: סוסעץ זה אני, באתר הארץ, 18 ביולי 2007
  27. ^ מלחין וקריינית כופרים באשמת עישון חשיש , מעריב, 22 במרץ 1971
  28. ^ קולק קורא לספח את נבי־סמואל לי-ם, דבר, 6 באוגוסט 1973
  29. ^ קולק קורא לספח - המשך, דבר, 6 באוגוסט 1973
  30. ^ ג'ון בראון, הכלוב השקוף של תושבי נבי סמואל, אתר שיחה מקומית, 1 במאי 2014
  31. ^ מוריאל רוטמן, כפר פלסטיני העביר שלושה ימים במצור לכבוד הילולת שמואל הנביא, אתר שיחה מקומית, 61 ביוני 2016
בית סוריכ

בית סוריכּ (בערבית: بيت سوريك) הוא כפר פלסטיני השוכן מצפון-מערב לירושלים, ממערב לרמאללה, מול הר אדר ומבשרת ציון, בסמוך לקו הירוק. הכפר מונה כ-4,000 תושבים, שמרביתם מתפרנסים מחקלאות. לכפר אלפי דונמים של אדמות חקלאיות.

ייתכן שיש קשר בין שמו של הכפר לנחל שׂורק הסמוך. בתחומי הכפר מצויים מערות קבורה עתיקות מזמן המשנה והתלמוד. ב-1901 נחשפה במקום רצפת פסיפס מהתקופה הביזנטית. מסורת מקומית מייחסת את מוצא תושביו לחיג'אז. מוצע לזהות בג'בל א-רמל עליו שוכן הכפר את הר עפרון הנזכר בספר יהושע.במלחמת העצמאות חנו בכפר לוחמיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, והוא שימש בסיס להתקפות על השיירות לירושלים. בסוף דצמבר 1947 תקף כוח של ההגנה את הכפר. ב-19 - 20 באפריל 1948 נכבשו הכפרים בידו ובית סוריכ על ידי חטיבת הראל במבצע יבוסי, אולם בעקבות הכישלון בקרב נבי סמואל נסוגו הכוחות מהכפר. חלק מבתיהם נהרסו כדי למנוע אפשרות שישובו להוות איום ביטחוני. לאחר המלחמה עבר הכפר לשלטון ירדן.

גבעון החדשה

גִּבְעוֹן הַחֲדָשָׁה היא התנחלות באזור הרי בנימין בין גבעת זאב לבית סוריכ. ההתנחלות התארגנה כיישוב קהילתי ומשתייכת למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב שואב את שמו מן היישוב גבעון ששכן באזור בימי המקרא. ליישוב אופי חילוני, אך מתגוררות בו גם כמה משפחות דתיות לאומיות.

גבעת הרדאר

גבעת הרדאר (בערבית: ג'בל א-ראדאר جبل الرادار או ג'בל בטן א-סידה جبل بطن السيدة) היא גבעה נישאה בהרי ירושלים, שעל מרגלותיה בנוי היישוב הר אדר המשמר את שמה.

גובהה של גבעת הרדאר הוא כ-880 מטרים מעל פני הים, והיא מצויה במיקום מרכזי שממנו ניתן לצפות על ירושלים, יהודה, השפלה וכביש ירושלים תל אביב. הגבעה נודעה בעיקר בשל הקרבות הקשים שהתנהלו בה במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים.

גבעת זאב

גִּבְעַת זְאֵב היא התנחלות עירונית צפונית מערבית לירושלים, אשר הוקמה ב-1977 והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1983. היישוב נמצא דרומית לכביש 443. היישוב נקרא, באופן רשמי, על שם זאב ז'בוטינסקי לכבוד מאה שנה להולדתו.

הקרב על גבעות מע'אר

הקרב על גבעות מֻע'אר (בערבית: المُغار) נערך ב-13 בנובמבר 1917 כחלק מהמערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל באזור גבעות מע'אר, גבעות הכורכר עליהן שכן הכפר הערבי מע'אר בין גדרה ורחובות. הקרב התנהל בין כוחות חיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי ובין הצבא העות'מאני הנסוג צפונה. בסיומו של הקרב הגיעו הכוחות הבריטיים לוואדי צראר והשתלטו על צומת הרכבות המרכזי לדרום ארץ ישראל ובכך לא רק שחרצו את גורל המערכה בדרום הארץ אלא ניתקו את הקשר המסילתי העות'מאני בין מישור החוף, השפלה וירושלים ובין שני הגייסות העות'מאניים הלוחמים בארץ ישראל – הארמייה ה-8 במישור החוף והשפלה והארמייה ה-7 בהרי ירושלים.

סוברים כי הקרבות שהתחוללו בין 6 לבין 16 בנובמבר 1917 – קרב מעא'ר, קרב עיון קרא ולטרון ונפילת יפו ורמלה ללא קרב – היו קרבות נסיגה והשהייה של הגייסות העות'מאניים ובעלי בריתם הגרמנים ונועדו לעכב את התקדמות חיל המשלוח הבריטי במטרה לחלץ כמה שיותר כוחות ולהסיג אותם לקו הגנה צפוני סביב ירושלים ובשטחים שמצפון לירקון. מטרה זו הושגה על ידיהם במידה רבה.

הכוחות הבריטיים המשיכו להתקדם בגזרת החוף וב-16 בנובמבר 1917 נכבשו יפו ושכונתה הצפונית תל אביב והצבא הבריטי התייצב על גדות נחל הירקון. חלק מהכוח הבריטי החל לנוע מזרחה בכיוון ירושלים ולאחר לחימה קשה באזור נבי סמואל כבש אותה ב-9 בדצמבר 1917.

הר גילה

הר גילה (הַר גִלֹה) היא התנחלות ויישוב קהילתי הנמצא במרחק של כ־2.5 ק"מ מירושלים. הר גילה הוא אחד היישובים הראשונים ביהודה ושומרון שהוקמו והורחבו אחרי מלחמת ששת הימים. היישוב ממוקם מעל לעיר הפלסטינית בית ג'אלא.

היישוב נקרא על שם ההר הסמוך לו, הר גילה. בפסגתו של הר גילה שגובהה 926 מ', נמצא בית ספר שדה הר גילה. בתצפית מבית הספר ניתן לראות את המשך הר חברון, גוש עציון, ההרודיון, חלחול וחברון. ממזרח נמצאים מדבר יהודה, ים המלח והרי מואב. מצפון נראית העיר ירושלים, הר שמואל ("נבי סמואל") והרי השומרון, וממערב רואים את הרי ירושלים, השפלה הפנימית, מישור החוף והים התיכון.

בית הספר הוקם על ידי יורם בן מאיר (פיצ'י) ובתמיכת החברה להגנת הטבע. בתחילת 1969 הועבר בית הספר שדה של הרי ירושלים שהיה בבר גיורא אל פסגת הר גילה. בשנת 1972 הושלמו במקום מגורים עבור החניכים.

תושבי הר גילה הוותיקים חילונים ברובם, אך בקרב התושבים החדשים קיימות משפחות מסורתיות רבות ומשפחות דתיות לאומיות. ביישוב 2 מעונות יום ו-4 גנים, 2 מהם ממלכתיים ו 2 האחרים גנים משולבים לדתיים וחילוניים בליווי של ארגון "צו פיוס", גנים אלו פועלים תחת זרם ממלכתי דתי.

נכון לשנת הלימודים תש"פ תלמידי בית הספר בחינוך הממלכתי מופנים ללימודים בירושלים, ובחינוך הממלכתי-דתי מופנים ללימודים במוסדות החינוך בירושלים ובישובי גוש-עציון הסמוכים.

בשנת 2015 נבחר הרב ניר הרמן לרב היישוב.

בשנת 2017 הוקם במקום סניף של תנועת הנוער בני עקיבא ובשנת 2018 הוקם שבט צופים.

נכון לשנת 2017 ביישוב 1,962 תושבים.

חיים פוזננסקי

חיים פוזננסקי ("פוזה") (20 במאי 1927 בתל אביב - 23 באפריל 1948 בנבי סמואל) היה מן הבולטים בלוחמי הפלמ"ח ומפקדי חטיבת הראל במלחמת העצמאות. אף על פי שהגיע רק לתפקיד מפקד פלוגה בטרם נהרג, הוא זכור כמפקד שהשפיע על ערכי הלחימה של מפקדי צה"ל עתידיים וכמופת של דבקות במשימה.

כביש 436

כביש 436 הוא כביש אורך אזורי בישראל. חלקו הצפוני הוא כביש בינעירוני מצפון לירושלים ואורכו 7 ק"מ. חלקו הדרומי הוא כביש עירוני ראשי בירושלים הקרוי גם "שדרות גולדה מאיר" ואורכו הוא 5 ק"מ. אורכו הכולל של כביש 436 הוא 12 ק"מ.

מבצע יבוסי

מבצע יבוסי היה אחד ממבצעי ההגנה במלחמת העצמאות. המבצע נערך בתחומי העיר ירושלים ובאזורים הסובבים אותה, בין 22 באפריל ו-4 במאי 1948. לצורך המבצע עלתה חטיבת הראל לירושלים והצטרפה לכוחות ההגנה בה. 'ההגנה' הצליחה להשתלט על השכונות הערביות בדרום העיר. לעומת זאת, לא נחלו כוחותיה הצלחה בקרבות בצפון העיר.

מיכה פרי

מיכה פֶּרי (13 בדצמבר 1923, ה' בטבת תרפ"ד – 11 ביוני 1998, י"ז בסיוון תשנ"ח) היה מלוחמי ההגנה והפלי"ם, וממפקדי הפלמ"ח בחטיבת הראל ובחטיבת הנגב במהלך מלחמת העצמאות. עבד גם כמהנדס בניין וכצלם, ועמד שנים רבות בראש אגודת דור הפלמ"ח.

מצפה (עיר מקראית)

מצפָּה הייתה אחת מערי נחלת שבט בנימין. ידועה כעיר מרכזית בארץ ישראל, ואחת מערי שפיטתו של שמואל. המלכתו הפומבית של שאול התקיימה במצפה.

משכן גבעון

משכן גבעון היה מבנה מקודש שנבנה לאחר חורבן המשכן בנוב, בערך בשנת 876 לפסה"נ (או כ-200 שנים קודם לפי מניין שנות המלוכה עד חורבן ביהמ"ק). המבנה בגבעון התקיים במשך כ-50 שנה, 44 שנה עד תחילת בנית בית המקדש ושבע שנות בניתו. לאחר השלמת בניית בית המקדש על ידי שלמה המלך (2936 ליצירה) נגנז משכן גבעון, ונחנך בית המקדש. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות (משנה, זבחים יד,ז). כמו כן ארון הברית לא שהה במשכן גבעון, אלא בקריית יערים ומקום זמני בירושלים. מקומו של משכן גבעון מזוהה על ידי רוב החוקרים (אנציקלופדיה מקראית, עמ' 419, ערך גבעון) כעשרה ק"מ צפונית-מערבית לירושלים, במרום ההר (895 מטר מעל פני הים) מדרום לגבעון המקראית (הכפר אל-ג'יב), במקום שבנוי הכפר נבי סמואל.

לפי המסורת היהודית משכן גבעון עמד בין השנים ב'תתפ"ד - ב'תתקכ"ח (876 לפנה"ס - 832 לפנה"ס), או 1004 לפנה"ס - 961 לפנה"ס לפי מניין המלכים עד לחורבן.

נחל לוז

נַחַל לוּז (בערבית: וָאדִי לוּזָא) הוא נחל המתחיל את מהלכו באזור נבי סמואל ושמורת אלוני שמואל שבהרי בנימין וממשיך בהרי ירושלים עד לחיבורו לנחל שורק באזור עמק הארזים.

נחל לוז, מתהדר במסלול קצר יחסית וערוץ עמוק ומרשים בתצורת כיסלון,

נחלה

האם התכוונתם ל...

נחלת ישראל - רמה

נחלת ישראל - רמה הייתה אגודה יהודית שפעלה החל מסוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד למלחמת השחרור "כדי לשמש מכשיר של יהדות התפוצות להשבת אדמות ארץ ישראל כחלק מחזון התחייה של העם היהודי בארצו". האגודה עסקה בגאולת קרקע באזור ירושלים והקמת יישוב דתי אורתודוקסי בנבי סמואל ורמות.

השם 'רמה' מתייחס לזיהוי שרווח בין היישוב המקראי בנחלת שבט בנימין, רמה לבין אזור נבי סמואל.

החל משנות ה-80 חידשו צאצאי חברי 'אגודת נחלת ישראל רמה' את פעילות האגודה על ידי הקמת קרן הנאמנות 'נחלה - גאולת קרקעות ישראל'.

קרב נבי סמואל

קרב נבי סמואל היה ניסיון השתלטות כושל של חטיבת הראל מהפלמ"ח על הכפר נבי סמואל מצפון לירושלים, שנערך ב-22–23 באפריל 1948 במסגרת מבצע יבוסי במלחמת העצמאות. הייתה זו הפעם הראשונה בה חרג בן-גוריון ( ששהה באותו הזמן בירושלים ) מן העיקרון האסטרטגי, שהוא עצמו התווה, שאין להשתלט על שטחים שתוכנית החלוקה ייעדה למדינה הערבית בשטחה של ארץ ישראל המערבית, ואישר לחטיבת הראל לכבוש את כל השטח שבין ירושלים לרמאללה לרבות את הפרוורים הדרומיים של רמאללה.

רמות אלון

רמות אלון, הידועה בקיצור כ"רמות", היא השכונה הגדולה ביותר בירושלים ואחת השכונות הגדולות בישראל. השכונה ממוקמת בצפון מערב העיר, ושוכנת על מספר גבעות, מהן נשקף נופה של ירושלים. השכונה משתרעת עד שיפולי גבעת נבי סמואל, המגיעה לרום של 885 מטרים מעל פני הים.

מקור שמה של השכונה הוא בזיהוי אתר נבי סמואל הסמוך עם העיר המקראית הרמה שבנחלת שבט בנימין, מקום קבורתו של שמואל הנביא. השם "אלון" נתווסף לשם השכונה לזכר יגאל אלון.

השכונה נוסדה כאחת מחמש שכונות הטבעת שהוקמו על מנת לעבות את היישוב היהודי בשטחים שצורפו לירושלים לאחר מלחמת ששת הימים.

תל אל פול

תֵּל אֶל פוּל הוא שמו של תל בצפון ירושלים, בין השכונות פסגת זאב, שועפאט ובית חנינא. התל הוא גן ארכאולוגי פתוח. האתר מזוהה כעיר המקראית גבעה שהייתה העיר הראשית של שבט בנימין וידועה במקרא גם בשמות "גבעת בנימין", "גבע בנימין", "גבעת שאול" ו"גבעת האלוהים".

תל ארזה

תל ארזה היא שכונה חרדית במרכז ירושלים. חלקה המערבי של השכונה נקרא באופן רשמי גבעת קומונה.

Flag of Israel.svg גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אכזיבארבלבית הכנסת בכפר נחוםברעםהר תבורחורשת טלחורבת מניםחמת טבריהחצורכורזיםכורסיכפר נחוםמבצר יחיעםמבצר נמרודמונפורנחל צלמוןסוסיתאציפוריקרני חיטיןראש הנקרהשדה עמודיםתל חיתל יודפתתל קדש
השרון והשומרון אביחילאפולוניהבית אלפאבית שאןבית שעריםגן השלושההר גריזיםהר הכרמלחוף השרוןכוכב הירדןמבצר קאקוןמעיין חרודנחל אלכסנדרנחל מהר"לסידנא עליפארק השרוןצור נתןקיסריהשומרוןתל מגידותל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גובריןבית עיטאבגן המלךהגן הבוטני הלאומיהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקהקסטלהר צובההרודיוןהרי יהודהחוף פלמחיםגבעות הכורכר נס ציונהירקוןמאוזוליאום מזורמגדל אפקמורדות הר הצופיםמערות סמך • נבי סמואל • נחל רוביןסובב חומות ירושליםעין חמדעמק צוריםקומראןתל גזרתל לכישתל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגבאשכולאשקלוןממשיתמצדהניצנהעבדתעין עבדתעתיקות עין גדישבטהתל באר שבעתל ערד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.