נביה ברי

נַבִּיהּ בֵּרִּי (ערבית: نبيه برّي; נולד ב-28 בינואר 1938) הוא יושב ראש הפרלמנט הלבנוני וראש מפלגת אמל השיעית.

נביה ברי
نبيه بري
Nabih Berri
www.nabihberry.com

ביוגרפיה

ברי נולד בסיירה לאון להורים מהגרים מלבנון, אשר כמו שיעים אחרים עקרו למערב אפריקה בחיפוש אחר אפשרויות כלכליות טובות יותר. כילד חזר לעיר משפחתו, תבנין שבדרום לבנון, שם למד בבית הספר היסודי, ומאוחר יותר המשיך את לימודיו במקאצד וב-École de la Sagesse שבביירות. הוא למד משפטים באוניברסיטת לבנון, שם הצטיין כפעיל פוליטי והפך ליו"ר אגודת הסטודנטים. בשנת 1963 קיבל את התואר הראשון, ואז המשיך את לימודיו בסורבון שבפריז. בשנות השישים הצטרף לתנועה הלאומית הערבית ("חרכת אלקומיין אלערב").

למרות נטיותיו הפוליטיות, לא היה מקובל ביותר בממסד השיעי המסורתי, ויו"ר הפרלמנט דאז כאמל אל-אסעד סירב לאפשר לו לרוץ ברשימתו לבחירות בשנים 1968 ו-1972.

בתחילת שנות השבעים הוא עבד בביירות כעורך דין מטעם חברת ג'נרל מוטורס. בשנים 1976-1978 הוא התגורר בדטרויט שבארצות הברית, יחד עם אשתו הראשונה (בת דודו).

בשנות השבעים שימש גם כעורך דין עבור תנועת אמל, תנועתו של האימאם מוסא א-צדר. לאחר היעלמותו של האימאם בנסיבות מסתוריות בהיותו בסיור בלוב בשנת 1978, חזר ברי ללבנון כדי להתמודד על מנהיגות התנועה. לאחר כהונתו הקצרה של חוסיין אל-חוסייני כמנהיג התנועה, הפך ברי למזכ"ל תנועת אמל באפריל 1980. בין השנים 1979 ו-1982 הייתה תנועת אמל מעורבת בלחימה קשה עם פלגי אש"ף והמפלגות הקומוניסטיות על שליטה בשכונות השיעיות בדרום ביירות.

מאז אמצע שנות השבעים הייתה תנועת אמל ביחסים קרובים עם משטרו של אסד בסוריה, וקשרים אלה הפכו תחת הנהגתו של ברי לברית קרובה עם דמשק. התנועה קיבלה מסוריה כמות נכבדה של משלוחי נשק והדרכה צבאית.

בעקבות פלישת ישראל ללבנון בשנת 1982 פעלה תנועת אמל, יחד עם קבוצות לבנוניות אחרות בשליטתה של סוריה, להדיפת הכוחות הרב-לאומיים בראשות ארצות הברית מלבנון, להחלשת המדינה הלבנונית ולביטולו של הסכם השלום שחתם נשיא לבנון דאז, אמין ג'ומאייל, עם ישראל ב-17 במאי 1983. שאיפתו המתמדת של ברי ליטול חלק בממסד הפוליטי קיבלה דחיפה ב-6 בפברואר 1984 כאשר המיליציה שלו הצליחה להרחיק את צבא לבנון ממערב ביירות. כתוצאה מכך, לאחר קריאת התגר מצד ברי על שלטונו של ג'ומייל, נטש אמין ג'ומייל את בריתו הממושכת עם אסד והחל לשאת ולתת עם נביה ברי, בהקנותו לו עקב כך את תפקיד המנהיג החזק ביותר בקהילה השיעית. בהמשך אותה שנה, שנת 1984, הצטרף נביה ברי לממשלת האיחוד הלאומי כשר לענייני שיקום הדרום, ומאוחר יותר כשר המשפטים וכשר למשאבי החשמל והמים, תחת ראש הממשלה רשיד כראמי. אז מילא תפקיד מפתח במשא ומתן לשחרורם של בני הערובה בעקבות חטיפת טיסה 847 של מטוס TWA.

באמצע שנות השמונים נשענה דמשק על ברי כמשקל נגד מול התחזקותם המחודשת של מחנות הפליטים הפלסטיניים בראשות תנועת הפת"ח של יאסר ערפאת. במאי 1985 ניהלה אמל מלחמה עקובה מדם נגד מחנות הפליטים הפלסטיניים שסרו למרותו של ערפאת בביירות ובדרום לבנון.

בספטמבר 1985 חתמו נביה ברי ומנהיגים פרו-סוריים של מיליציות אחרות (וליד ג'ונבלאט ואלי חובייקה) על ההסכם התלת-צדדי שהושג בתיווכה של סוריה, ההסכם הלאומי לפתרון המשבר הלבנוני. הסכם זה כלל סעיפים מפורטים בדבר תיאום מלא בין סוריה לבין לבנון בנושאים ערביים, אזוריים ובינלאומיים. עקב לחץ ציבורי עז מצד הנוצרים בלבנון ואף מצד האופוזיצה הסונית, דחה הנשיא ג'ומייל את ההסכם.

נטיותיו האוטוקרטיות של ברי וכניעותו לדמשק גרמו לירידה בתמיכה בתנועת אמל בקרב הקהילה השיעית בלבנון. חסן האשם בעל הדמות הכריזמטית, שכיהן כסגנו של ברי, התפטר ב-1986 במחאה על התנהגותו ה"בלתי דמוקרטית". מפקדים צבאיים בולטים כמו מוסטפא דיראני ואחרים אף הם נטשו את המיליציה. מנגד, התחזקה המיליציה השיעית היריבה, חזבאללה, והצליחה לגייס חברים נוספים. תלותו של ברי במשטר הסורי גברה, ומתוך חשש לשלומו בעקבות התנגשויות עם קבוצות אחרות, הוא עזב את לבנון ביולי 1986 ומצא מקלט בדמשק. עם זאת, הוא המשיך לשלוט משם על תנועת אמל.

בשנת 1987 הורה ברי לתנועת אמל לתקוף כוחות דרוזיים וכוחות אחרים שנשלטו על ידי אש"ף בביירות. מערכה זו התבררה ככישלון, ותנועת אמל כמעט והובסה לולא התערבותם של כוחות סוריה. ברי שב ללבנון.

נביה ברי כיהן שוב כחבר הממשלה בשנים 1992-1989. ב-20 בנובמבר 1992 הוא נבחר למשרת יושב-ראש הפרלמנט, בבחירות שהוחרמו על ידי 87 אחוז מתושבי לבנון.

משרת יו"ר הפרלמנט, אשר שמורה על פי האמנה הלאומית לאישיות שיעית, היא המשרה הממשלתית הגבוהה ביותר שאליה יכול שיעי להגיע. בתפקיד זה הוא מכהן (עם מספר הפסקות) עד היום (2019).

קישורים חיצוניים

1938

שנת 1938 היא השנה ה-38 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1938 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

28 בינואר

28 בינואר הוא היום ה-28 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 337 ימים (338 בשנה מעוברת).

אחד באפריל

אחד באפריל הוא תאריך המוכר בארצות רבות כ"יום הכזבים הבינלאומי" או "יום השוטים" (באנגלית: "April Fools' Day"), ובו נוהגים אנשים לספר בדותות כדי לנסות להתל באחרים.

קורבנה של מתיחת אחד באפריל קרוי באנגלית "April Fool" (שוטה של אפריל), באיטלקית "Pesce d'aprile" ובצרפתית "Poisson d'avril" (דג של אפריל).

חלק מכלי התקשורת נוהגים לפרסם גם הם בדותות ביום זה, ולכן גם הודעות אמיתיות המתפרסמות בו מעוררות לעיתים חוסר אמון. שירות Gmail למשל, נחשב בעיני רבים לכזב למשך ימים ספורים, כיוון שההודעה של חברת גוגל על הפעלתו פורסמה באחד באפריל.

אטיין סאקר

אטיין סאקר (إتيان صقر, תעתיק מדויק: אִתיאן צַקְר), המכונה גם אבו ארז (בערבית: "אבי הארזים") הוא פוליטיקאי לבנוני ימני-לאומי, ומייסד מפלגת שומרי הארזים, ומיליציה בעלת אותו שם. סאקר והמיליציה שלו לקחו חלק משמעותי במלחמת האזרחים בלבנון בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. לאחר המלחמה המשיכו בפעולותיהם הצבאיות עד שסאקר גורש מהמדינה באשמת שיתוף פעולה עם צבא דרום לבנון, המיליציה שסייעה לישראל ברצועת הביטחון עד שנת 2000.

אמל

אמל (בערבית: امل, ראשי תיבות בערבית: افواج المقاومة اللبنانيّة, אפואג' אלמקאומה אללבנאניה, "גדודי ההתנגדות הלבנונית"; פירוש השם "אמל": תקווה) הייתה המיליציה של "תנועת המקופחים", תנועה שיעית חברתית בלבנון שהוקמה על ידי האימאם מוסא א-צדר. המיליציה הייתה שייכת למרכז-ימין המפה הפוליטית. לאורך כמעט כל מלחמת האזרחים בלבנון, הייתה אמל המיליציה השיעית החזקה ביותר, שייצגה בדרך כלל את האינטרסים של סוריה. בתחילת דרכה זכתה המיליציה לחימוש מאיראן (לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979) ומסוריה. בשיא כוחה מנו כוחותיה של אמל כ-14,000 לוחמים. כיום אמל היא מפלגה המחזיקה בכ-10 אחוזים ממושבי הפרלמנט הלבנוני, לצד תחזוק מיליציה קטנה שגודלה המדויק אינו ידוע.

אנטואן לאחד

אנטואן לאחד (בערבית: أنطوان لحد, תעתיק מדויק: אנטואן לחד; 1927 - 10 בספטמבר 2015), היה גנרל לבנוני, מפקד צבא דרום לבנון (צד"ל) משנת 1984 ועד לפירוקו לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000.

ברי (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

הפרלמנט הלבנוני

בית הנבחרים (בערבית: مجلس النواب מג'לס (אל)נואאב, בצרפתית: Chambre des députés) הוא הרשות המחוקקת הלבנונית. הוא נבחר לארבע שנים בבחירות כלליות בשיטה האזורית. ייחודה של שיטת הבחירות בלבנון בכך שבכל מחוז בחירה נבחרים נציגים לפי מפתח עדתי-דתי. השיטה מגדירה את מספר הנציגים לכל מחוז לפי השתייכותם לכל אחת הקבוצות המוכרות בלבנון - נוצרים לעדותיהם השונות, מוסלמים (שיעים, סונים ועלאווים), ודרוזים.

סמכויותיו העיקריות הן בחירתו של נשיא לבנון, אישור הרכב הממשלה (ראש הממשלה והשרים נבחרים על ידי הנשיא, אך זקוקים לאישור הפרלמנט), אישורם של חוקי המדינה, וכן אישור של תקציב המדינה.

חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)

חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ביום רביעי, 12 ביולי 2006, הייתה אירוע בו תקפו פעילי ארגון הטרור חזבאללה שני כלי רכב של צה"ל, הרגו שלושה חיילים, חטפו שניים ופצעו קשה שלושה. בעקבותיו יצאה ישראל למלחמת לבנון השנייה. ב-16 ביולי 2008, שנתיים לאחר החטיפה, הוחזרו גופות שני החיילים שנחטפו לישראל כחלק מעסקה עם חזבאללה. ההערכה היא כי השניים נהרגו כבר ביום החטיפה, אולם לציבור בישראל לא היה מידע על מצבם.

ב-27 ביולי 2012 פרסם חזבאללה צילום וידאו חלקי של התקיפה, ללא הקטע שבו הוציאו את גולדווסר ורגב מהרכב, כדי להסתיר את מצבם בעת החטיפה. וב-22 ביוני 2018 פרסם סרטון נוסף, בו נראית חוליית חזבאללה מפוצצת את חלקו הקידמי של האמר, ונמלטת ללבנון.

חסן נסראללה

חסן נסראללה (בערבית: حسن نصرالله, תעתיק מדויק: חסן נצראללה, תרגום שם המשפחה: "ניצחון האל"; נולד ב-31 באוגוסט 1960) הוא איש דת מוסלמי-שיעי ופוליטיקאי, העומד בראש המיליציה הלבנונית חזבאללה.

ברוב מדינות המערב ובהן ישראל וארצות הברית נחשב נסראללה טרוריסט בכיר ומסוכן, הפועל בעיקר נגד ישראל בסיוע שלטונות איראן וסוריה. לאחר שישראל החליטה ויישמה במשותף עם מוסדות האומות המאוחדות את נסיגת צה"ל מלבנון וסימון הגבול הבינלאומי שבין המדינות, הורה נסראללה על תקיפת סיור של צה"ל וחטיפת מספר חיילים, ובכך הוביל לפתיחת מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה שיגרו פעילי חזבאללה לפי הוראותיו אלפי רקטות ליישובים אזרחיים בישראל, ובתגובה הושמד בהפצצות מהאוויר הרובע השיעי שבו שכנו משרדיו ומפקדותיו של ארגון חזבאללה, ואף ביתו, בביירות בירת לבנון.

תחת הנהגתו של נסראללה, מדינות וארגונים רבים החשיבו את חזבאללה לארגון טרור, כולו או מקצתו, כמו ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות אחרות. רוסיה מכחישה את הטענה שחזבאללה הוא ארגון טרור, ורואה בחזבאללה ארגון חברתי-פוליטי לגיטימי. הרפובליקה העממית של סין נותרה נייטרלית בעניין זה, ומנהלת קשרים עם חזבאללה.

יושב ראש הפרלמנט הלבנוני

יושב ראש הפרלמנט הלבנוני מוגדר על פי חוקת לבנון כאחראי על ניהול ישיבות הפרלמנט (בפרק II סעיף 46). כיום משמש בתפקיד זה ראש מפלגת אמל, נביה ברי. על פי האמנה הלאומית של 1943 על המחזיק במשרת יושב ראש הפרלמנט הלבנוני להיות מוסלמי שיעי. זהו התפקיד הבכיר ביותר אליו יכול להגיע שיעי בפוליטיקה של לבנון. טרם ההסכם על האמנה, בתקופת המנדט הצרפתי, חלק מיושבי ראש של הפרלמנט היו נוצרים.

חברי הפרלמנט הם אלו הבוחרים את היושב ראש בהצבעה חשאית (על פי פרק II, סעיף 1) בעת הכינוס הראשון של הפרלמנט הנבחר. ברוב של שני שלישים מהמחוקקים ניתן להדיח את יושב ראש הפרלמנט בהצבעת אי-אמון, אולם רק לאחר שהלה ריצה שנתיים מתוך ארבע שנות כהונתו, אם המהלך הראשון כשל, הפרלמנט לא יכול לנסות להדיח את יו"ר הפרלמנט שוב עד סוף כהונתו (חלק II, פרק 44, סעיף 3). סעיף זה תוקן רק לאחר מלחמת האזרחים בלבנון כדי להקשות על הדחת היו"ר השיעי. צעד זה בוצע מאחר שזהו התפקיד הזוטר ביותר בשלישייה המנהיגה בפוליטיקה הלבנונית (יחסית לנשיא לבנון שהוא מרוני וראש ממשלת לבנון הסוני), אולם השיעים בלבנון מהווים את העדה הגדולה באוכלוסיית לבנון. סעיף 19 בחלק II של החוקה מגדיר כי ליו"ר הפרלמנט יחד עם עוד כל עשרה מחוקקים מהפרלמנט הלבנוני זכות לערער על התאמת חוקים קיימים לחוקת לבנון, בפני מועצת החוקה הלבנונית.

מבצע דין וחשבון

מבצע דין וחשבון היה מבצע צבאי בגבולה הצפוני של מדינת ישראל שנערך בין 25 ביולי 1993 ו-31 ביולי 1993, אשר החל לאחר הסלמה במצב הביטחון בגבול הצפון. המבצע זכה לכינוי מלחמת שבעת הימים בלבנון.

מטרת המבצע הייתה להוציא את אוכלוסיית יישובי הצפון ממעגל הלחימה, האמצעי היה ליצור פאניקה ותנועה של פליטים על ידי הפגזה ארטילרית מסביב כפרים ובתוכם, מתוך תקווה שתושביהם ילחצו על ממשלת לבנון לפעול נגד חזבאללה.

המבצע הופסק לאחר שבעה ימים, לאחר שהושגו הבנות בין ישראל לחזבאללה.

מבצע ענבי זעם

מבצע "עִנְבֵי זַעַם" (כשמו של ספר מאת ג'ון סטיינבק) הוא מבצע צבאי שביצע צה"ל בדרום לבנון בין ה-11 באפריל וה-27 באפריל 1996 בעקבות ירי רקטות של ארגון חזבאללה לכיוון יישובים בגבול הצפון.

מחנה ה-8 במרץ

מחנה ה-8 במרץ היה קבוצה של מספר מפלגות בלבנון, בהנהגת חזבאללה ואמל, המזוהה עם חברות הציר הרדיקלי איראן ומשטר אסד בסוריה. המחנה מהווה יריב למחנה ה-14 במרץ הלבנוני והפרו-מערבי.

מקורו של השם ב-8 במרץ 2005, יום בו עלתה קריאה מצד מספר מפלגות לערוך הפגנות המוניות בדרום ביירות, בתגובה למהפכת הארזים אשר הובילה ליציאת הכוחות הסורים מלבנון. המפגינים הודו לסוריה על כך שעצרה את מלחמת האזרחים הלבנונית, תמכה בייצוב לבנון, ותמכה בהתנגדות הלבנונית מול הכיבוש הישראלי. המפלגות הראשיות היו חזבאללה, אמל, המרדה, המפלגה הקומוניסטית הלבנונית והמפלגה הסורית הלאומית-סוציאליסטית.

יצוין כי באותה העת, הזרם הפטריוטי החופשי נמנה מתומכי מהפכת הארזים ורק לאחר שהורשה מנהיג הזרם, מישל עאון, לחזור ללבנון והתאכזב מהצעת מחנה ה-14 במרץ בראשות סעד חרירי, רקם ברית אסטרטגית עם חזבאללה וסוריה, אשר הגלתה אותו מלבנון במהלך מלחמת האזרחים. ב-6 בפברואר 2006, חתם מישל עאון על מזכר הבנות עם חזבאללה ובכך הפך לחבר משמעותי במחנה ה-8 במרץ.

במרץ ואפריל 2008 פרשו מישל מור ומפלגתו מחזית השינוי והרפורמה (גוש של מספר מפלגות נוצריות, אשר בראשן הזרם הפטריוטי החופשי של מישל עאון) וכך גם ממחנה ה-8 במרץ.

ביולי 2013 המחנה התפרק עקב סכסוך בין נביה ברי למישל עאון.

מתואלים

מַתוּאַלֶים או מַתַאוִילה (בערבית: متاولة, יחיד: متوالٍ, מֻתַוַאלִן) הם המוסלמים השיעים היושבים בלבנון (מרביתם מהזרם התריסרי, אולם חלק קטן מהם אסמאעילים). על פי מחקר של ה-CIA הם מהווים כיום 27% מאוכלוסיית לבנון. על פי הערכות אחרות הם מהווים כ-40%. נתון זה אינו משתקף בפרלמנט הלבנוני, בו המתואלים זוכים לתת ייצוג של 21% בלבד (27 מושבים מתוך 128) בהתאם להסכם טאיף.גאוגרפית, מתגוררים המתואלים באזור דרום לבנון ובאזור הבקאע שבמזרח לבנון. השיעים בחרו להתגורר באזורים אלו עוד בתקופת השלטון העות'מאני הסוני, בשל רצונם להימצא בשולי אזורי השליטה של המדינה, כדי שיוכלו לנהל אורח חיים עצמאי, עם מעורבות קטנה ככל הניתן מצד הממשל. נחשלותה של הקהילה בעידן המודרני נובעת, בין השאר, בשל ריחוקה ממרכזי התעשייה, התיירות והתרבות של לבנון. על אף שיפור מסוים באיכות חייהם בחצי המאה האחרונה, גם כיום הקהילה השיעית היא הענייה מבין העדות בלבנון, ואזורי המחיה שלה זוכים לתקצוב נמוך יחסית מהממשל המרכזי.

החברה המתואלית חיה לאורך מאות שנים כשהיא מאוגדת במסגרות שבטיות שבראשן מנהיגים ששלטו בצורה המזכירה את הפיאודליזם באירופה. מנהיגים אלה נקראו "זֻעמאא'" (יחיד: "זעים", زعيم - زعماء), ולא הייתה להם סמכות דתית. הזֻעמאא' שלטו ביד רמה בנתיניהם. בתמורה לזכות לעבד את אדמות הזעים וטובות הנאה אחרות, העבירו הנתינים את מרבית התבואה לזעים, והעניקו לו את נאמנותם המוחלטת. בתקופת המנדט הצרפתי על לבנון התפתח תפקידם של הזֻעמאא' והפך פוליטי יותר. תמורת טובות הנאה ובשל שליטתם הנוקשה בקהילתם, הבטיחו הזֻעמאא' את בחירתם ובחירת מקורביהם לפרלמנט. לאחר שלבנון קיבלה את עצמאותה, הפכו הזֻעמאא לשליטים אזוריים. מלחמת האזרחים של 1975, חזרתם לקהילה של שיעים שבנו את הונם מחוץ ללבנון ואלו שזכו להשכלה אקדמית, ועלייתם של חכמי הדת הקיצוניים לאחר המהפכה האיראנית, ערערו את המבנה החברתי בחברה המתואלית והחלישו את מוסד הזֻעמאא.

המפלגות העיקריות המייצגות את המתואלים כיום הן אמל וחזבאללה. תהליכי הקצנה מתמשכים בחברה השיעית, הסיוע הכלכלי שמעניק חזבאללה לקהילה וגורמים חיצוניים, הביאו להתחזקות הארגון האסלאמיסטי בשנות ה-90 ולאחר נסיגת ישראל מרצועת הביטחון בשנת 2000.

סעד חדאד

סעד חדאד (בערבית: سعد حداد; 1938‏ - 14 בינואר 1984) היה איש צבא לבנוני ומייסדו של צבא לבנון החופשית שהפך ברבות הימים לצבא דרום לבנון.

עבאס מוסאווי

עבאס מוסאווי (בערבית: عباس الموسوي; 1952 - 16 בפברואר 1992) היה איש דת מוסלמי שיעי רב השפעה. מוסאווי היה מנהיג ארגון חזבאללה בשנים 1991–1992 עד שחוסל על ידי ישראל בשנת 1992.

מוסאווי נולד בכפר א-נבי שית' שבבקעת הלבנון, ולמד במדרשה אסלאמית בנג'ף שבעיראק. הוא הושפע עמוקות מן האידאולוגיה של האייתוללות הרדיקליים מוחמד באקר א-צדר ורוחאללה ח'ומייני. בשנת 1978 חזר ללבנון.

בשנת 1991 נבחר מוסאווי על ידי חזבאללה למזכיר הכללי של הארגון. הוא נחשב למתון, יחסית לחברים אחרים בארגון, והחליף את סובחי טופיילי, איש הקו הנוקשה. על אף מתינותו היחסית, עבאס מוסאווי כינה את ישראל "הסרטן של המזרח התיכון" והבטיח כי חזבאללה "ימחק כל זכר לישראל בפלסטין" ו"יגביר את פעילותו הצבאית, המדינית והעממית על מנת לפגוע בשיחות השלום".

פתחלנד

פתחלנד הוא כינוי ישראלי לשטח מאדמת לבנון אשר נשלט במשך כ-10 שנים על ידי ארגון הפת"ח ואחר כך הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אין לשטח זה גבולות רשמיים, אך מדובר על האזור הדרום-מזרחי של לבנון (הבקאע), סמוך לגבול עם ישראל, בעיקר באזור החרמון.

הכינוי לאזור ניתן על ידי אלוף פיקוד הצפון הישראלי ב-1969, דוד אלעזר.

רצועת הביטחון

רצועת הביטחון הייתה שטח בדרום לבנון הסמוך לגבול עם ישראל שבו שהה צה"ל מיוני 1985 ועד לנסיגה לגבול הבינלאומי בשנת 2000. צה"ל התייצב על גבול רצועת הביטחון לאחר שנסוג מרוב השטח שנכבש בשנת 1982 במלחמת לבנון הראשונה. השם רצועת הביטחון ניתן על ידי ישראל, כדי לשקף את מטרתה: יצירת שטח המפריד בין יישובי קו העימות שבצפון ישראל ובין מחבלים השוהים בלבנון, ובכך להגן על יישובים אלה.

במהלך שהותה של ישראל ברצועת הביטחון החזיק צה"ל מספר מוצבים באזור, ותמך במיליציה מקומית - צד"ל - צבא דרום לבנון. צד"ל ניהל במידה רבה את חיי היום יום ברצועת הביטחון, והחזיק את כלא אל-חיאם. באזור שהו גם כוחות יוניפי"ל מטעם האו"ם, שפרוסים בדרום לבנון מתום מבצע ליטני ב־1978.

רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח. הרצועה כללה כ-10% מהשטח הכולל של לבנון, שכנו בה כ-150,000 תושבים שחיו ב-67 כפרים ועיירות שיעים, מארונים, ועיירה דרוזית אחת, חאצביא. מרכז הרצועה היה העיירה המרונית מרג' עיון שנחשבה לעיירה החשובה ברצועה. בתקופת קיומה של הרצועה רבים מתושבי הכפרים שבה נמלטו אל מצפון לה. לתושבים שנותרו ברצועה היו קשרים רבים עם ישראל, רבים מהם עבדו בה, וקיבלו ממנה שירותים שונים.

יחידת הקישור ללבנון הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו בצד"ל. הכניסה לישראל התקיימה דרך ארבעת המעברים בגדר הטובה: בראש הנקרה, בבירנית, במעבר תורמוס ובשער פאטמה ליד מטולה, שהיה מעבר הגבול המרכזי.רבים טוענים שההחלטה להשאר ברצועת הביטחון הייתה שגויה וגרמה לאבדות רבות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.