נבטים

הנַבַּטִים (כנראה השבט נַבַּתֻ הארמי[1]) היו שבטים שמקורם בחצי האי ערב; הנבטים הופיעו באזור ארץ ישראל כבר בשלהי התקופה הפרסית ותחילת התקופה ההלניסטית (המאה ה-4 לפנה"ס). הם עסקו בהעברת סחורות דרך המדבר לשיווק ביוון העתיקה, ואחר כך ברומא. בעיקר סחרו במור ולבונה (שהובאו מאזור תימן וסומליה), וכמו כן בסוגי בשמים נוספים, תבלינים (שהובאו מהודו), מלח, בדים יקרים, ואף אספלט (ששימש ליצירת מומיות). ייחודם וכוחם של הנבטים היה בכך שידעו כיצד לשרוד ולאתר מים במדבר, ונהגו לחצות אותו בשיירות של עשרות גמלים. במהלך הזמן נקבע מסלול דרך הבשמים בו הוקמו תחנות מעבר כל 30–40 ק"מ לאורך המסלול ונחפרו בורות מים לאגירת מי נגר. סחורותיהם הגיעו לנמל עזה, משם יצאו לעיבוד במצרים ואחר כך לאירופה.

NabateensRoutesHe
מסלולי הנבטים
Ruins of a church in Shivta in the Negev
שרידי יישוב בשבטה
Petra Jordan BW 22
בעיר הנבטית פטרה החצובה בסלע

מוצא הנבטים

הנבטים היו שבטים ערביים שהגיעו לאזור ארץ ישראל מצפון חצי האי ערב. לאחר שהאדומים פלשו לארץ יהודה, הנבטים חדרו לארץ אדום. הם לא קראו לעצמם נבטים: שם זה ניתן להם על ידי היוונים. יוספוס פלביוס (הוא יוסף בן מתתיהו) קרא לחבל הארץ שבין סוריה לחצי האי ערב, ובין נהר הפרת לים סוף, בשם נבטיה. בהמשך אימצו לעצמם הנבטים את השפה הארמית.

היסטוריה

מרכזי מושבם היו הערים פטרה ואל חג'ר (בסעודיה של היום, משמעות השם הוא סלע), פטרה הוא שם העיר ביוונית ואילו רקם היה שמה הנבטי (זהו שם אלוף מדין במקרא, השם נמצא חקוק בסלע לצד שער הכניסה לסיק). הנבטים מוכרים להיסטוריונים החל מסוף המאה ה-4 לפנה"ס, כאשר הותקפו על ידי היוונים הסורים כחלק ממלחמות הדיאדוכים שהחלו אחרי מותו של אלכסנדר הגדול. הירונימוס מקארדיה, שעליו הטיל (סביב 312 לפנה"ס) דמטריוס בן אנטיגונוס מונופתלמוס את המשימה לפקח על ים המלח ולאסוף את האספלט,[2] תיאר את הים שנמצא ב"ארץ הנבטים" והוא הסופר היווני הראשון הידוע לנו שהזכיר אותם.[3] היוונים לא הצליחו לשעבד את הנבטים. התרבות הנבטית הושפעה מהתרבויות היוונית, המצרית והסורית (אשורית) שסבבו אותה. הנבטים שלטו על חבל ארץ גדול יחסית בין סוריה למצרים.

הממלכה הנבטית

בראשית תקופת החשמונאים בארץ ישראל (המאה ה-2 לפנה"ס) היו קשרי ידידות בינם לבין הנבטים. בספר חשמונאים א' פרק ט ל"ד מתוארת מערכת יחסים המבוססת על אהבה בין יונתן הוופסי (חשמונאי) לבין הנבטים (המופיעים כ בני נביות במקום 'נבטים'). בעלות אלכסנדר ינאי לכס השלטון (10376 לפנה"ס) רצה להרחיב את ממלכתו וכבש את עזה בשנת 100 לפנה"ס, ודחק את הנבטים מהנגב. הנבטים המשיכו להעביר סחורות, אך במקום לחצות את הנגב נעו על דרך המלך בגב ההר (אדום, מואב והגלעד), עד פיניקיה ומסופוטמיה, וכך למעשה מצאו שווקים חדשים לסחורותיהם.

בימיו של הורדוס (374 לפנה"ס) חזרו הנבטים לשווק את סחורותיהם מעזה ומאל עריש, בזכות הסכמים עם המלך (הורדוס היה חצי נבטי בעצמו, מצד אמו, קיפרוס). למרות ניסיונות ההשתלטות על ממלכתם הנבטים נותרו עצמאים למדי, ובעליית האימפריה הרומית שילמו לה מס ולא יותר.

העיר פטרה הוקמה כפתרון לאוכלוסייה הנבטית שאינה מסוגלת להילחם, ולכן נבנתה כעיר נסתרת ומבודדת. רק במאה ה-1 לספירה החלה העיר פטרה להתפתח כעיר בירה. בעקבות ההתפתחות העירונית הגיעה גם שושלת מלוכה וכלכלה מפותחת בעלת מטבע. לא ברור מדוע דווקא פטרה - מאחר שהעיר אינה ניצבת על נתיבי השיירות, אך ככל הנראה המקום שימש מעין בנק, בו נשמרו אוצרות הנבטים, והפך מקום מרכזי מאוחר יותר.

התקופה הרומית והביזנטית

בשנת 25 לספירה הורה הקיסר אוגוסטוס לנציב מצרים גאיוס אליוס גאלוס לצאת בראש עשרת אלפים חיילים לסיור אלים בחצי האי ערב כדי להבטיח שיתוף פעולה של הבדואים ביבוא של מור ולבונה מתימן. למסע הזה נלווה הגאוגרף סטראבון, והוא תיאר אותו בפרוטרוט בספרו "גאוגרפיה". לפי סטראבון בגדו מורי הדרך הנבטים ברומאים והובילו אותם בדרכים עקלקלות שגרמו לרובם למות מצמא, מתשישות וממחלות.

במהלך המאות הראשונות לספירה נשמט המסחר מידי הנבטים, בין השאר, מפני שהרומאים החלו לסחור באמצעות ספינות. לקראת סוף התקופה הרומית תחנות המעבר של הנבטים התפתחו והפכו ליישובי קבע, ואחר כך לערים. ככל הידוע היו בשליטתם כשבעה יישובים גדולים: חלוצה, עבדת, ממשית, שבטה, רחובות בנגב, מואה וניצנה. באותה תקופה התחוללה החדירה של התרבות הרומית לחיי היומיום של הנבטים וגברה על מורשתם; הן טכנולוגיית הבניה רומית בעריהם, והן באימוץ האלילים הרומים. הנבטים העוסקים במסחר הלכו ונתמעטו, ולעומת זאת התרחב העיסוק בחקלאות מדברית.

בראשית התקופה הביזנטית (324638) קיבלו על עצמם תושבי הערים הנבטיות, שעד אז היו פגאנים, את הנצרות, ולמעשה הפכו לביזנטים, עם הכיבוש הערבי וראשית התקופה הערבית בארץ ישראל התאסלמו ונטמעו בחברה הסובבת.

אבן ח'לדון בספרו אקדמות למדע ההיסטוריה מצטט את מימרתו של עומר בן אל-ח'טאב שמעוניין לפאר את חיי הנוודים ולגמד את יושבי הקבע בכפרים שלטענתו אינם מחשיבים את השמירה על טוהר הייחוס השבטי וכבר לא מייצגים את הערבי האותנטי - "לימדו גנאלוגיה, ואל תהיו כאותם נבטים של שפלת ארם נהריים אשר אם שואלים אותם למוצאם הם עונים מכפר פלוני"

WadiRumPetroglyphs
כתובת-סלע הכוללת גם סימנים נבטיים בוואדי ראם (ירדן)

התרבות הנבטית

בתנ"ך, ירמיהו ל"ה יד, מוזכרת מערכת חוקים דומה אשר חלה על צאצאי יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב, מראשי מרד יהוא. לפי דיודורוס, הנבטים קיימו את חייהם כנוודים בלבד, אבל גרסה זאת סותרת לכאורה את העובדה שהם ישבו בערים כמו פטרה, סלע, ועבדת. לאחר הגיעם לאזור ארץ ישראל הפכו הנבטים בהדרגה, תוך כדי מיזוג עם השבטים המקומיים, משבט של ערבים נוודים לעם יושב ערים והקימו ממלכה חשובה. השפה הנבטית הייתה שפה שמית, תערובת של ערבית וארמית. בראשיתם דיברו ערבית, אבל לאחר התנחלותם באזור הושפעו מהשפה הארמית, שהייתה שלטת באזור.

הנבטים פיתחו תרבות ואמנות משלהם, שאת שרידיהן ניתן לראות בעריהם: פטרה, עבדת ואחרות. הדת הנבטית הייתה דת ערבית טרום-מוסלמית. הם עבדו את האל הערבי דושרא (אל ההר), ואת האלות הערביות אל-עוזא (אלת האהבה), אל-לאת ואל-מנאת (אלת הלבנה). אחדים ממלכיהם הפכו בעיניהם לאלים, כמו במצרים. אחד ממלכים אלה במאה הראשונה לפני הספירה היה עבד, שהיוונים קראו לו עובודס. הוא נלחם ביהודים החשמונאים, ונהרג בקרב עם המלך היווני-סורי אנטיוכוס דיוניסוס (אנטיוכוס הי"ב). על שמו קרויה העיר עבדת שבנגב. עם זאת, השרידים מהתרבות הנבטית מועטים ביותר – פועל יוצא של חייהם כנוודים הוא שלא השאירו אחריהם הרבה מבנים או היסטוריה כתובה.

ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס בן המאה הראשונה לפנה"ס טען שהנבטים שמרו בסוד את דרכי המסחר שלהם ואת מוצא הטובין שבהם סחרו. הוא תיאר אותם כשבט רב-עוצמה שמנה כעשרת אלפים לוחמים והיה החשוב בשבטים של צפון ערב. לפי דיודורוס הנבטים לא עסקו בחקלאות, לא בנו לעצמם בתים קבועים, לא שתו יין, רעו עדרים ועסקו במסחר בשמים שהגיעו מתימן. בעיר הנמל שבאיטליה נאפולי, נמצא פסל בדמותו של דושרא המעיד על היות המקום נקודת מפגש של סוחרים נבטים עם תושבי המקום.

פולחן

מעט ידוע על האמונה והפולחן הנבטי. ידוע ששלישיית האלים הראשית הייתה דושרא, קאום ועוזה כשאלת מלווה אותם במסעם. הם היו עובדי שמש כמו הרבה עמים אחרים במרחב. אך, עם זאת, אחד מסמליהם היה סהר או חצי סהר עם כוכב (בדומה לכת קומראן למשל). האסלאם, שנוצר באזור בשלהי הממלכה הנבטית, אימץ הרבה מפולחנם ומסמליהם.

בפטרה ובוואדי ראם ישנם מקדשים לאלים השונים.

ביישובים קטנים שלא יכלו להכיל מקדשים גדולים היה מוגדר אזור ה"כעבה" (במשמעות המקורית "מרובע" - בגלל צורתו בהצטלבות הרחובות הראשית), ששם היו מוצבים פסלי האלים. המאמין היה מקיף את הכעבה ומתפלל לכל אחד מהאלים שבהיקף.

לאורך דרכי המדבר ניתן למצוא ציורי סלע של האלים השונים, שייתכן והיו מקומות פולחן לנוודים.

האלים הנבטים

  • דושרא - אל היום והשמש, אדון ההרים שסביב פטרה. סמלו מרובע ועליו עיניים ואף. על פי ההיסטוריון בן המאה התשיעית הישאם איבן כאלבי הפירוש ל Dhū l-Šarā - "זה שבא מסהרה "
  • קאום - אל הלילה והירח, אל ההגנה והמלחמה, מדריך השיירות במדבר. אינו שותה יין. בהשפעת התרבות הגרקו-רומית זוהה מאוחר יותר עם האל מרס.
  • עוזה - אלת הכוח, אדונת האדמה והתבואה, מלכת השמיים, אדונת העולם התחתון, מגינה על הנוסעים בים, בשלב הגרקו-רומי זוהתה עם ונוס ואיזיס.
  • אלת - אלת האביב והפריון, בשלב הגרקו-רומי זוהתה עם ונוס או אתנה.
  • קוטביי - (מלשון המילה - "כתב") אל הכתיבה, הלימוד והמסחר. מאוחר יותר זוהה בהשפעת התרבות הגרקו-רומית עם האל הרמס או מרקורי .
  • מנוות - אלת הגורל, בשלב הגרקו-רומי זוהתה עם נמסיס.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
  • יגאל ידין, ממלכת הנבטים, הפרובינקיה ערביה, פטרה ועין גדי לאור התעודות מנחל חבר, בתוך: אילת (קובץ): ירושלים: הכנוס הארצי השמונה-עשר לידיעת הארץ, תשכ"ג-1963, עמ' 149–167.
  • Philip C. Hammond, The Nabataeans: Their History, Culture and Archaeology, (Studies in Mediterranean Archaeology), Gothenburg, 1973, 129 pp.

קישורים חיצוניים

מחקרים

הדרכה

הערות שוליים

  1. ^ הערך: נביות, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 644.
  2. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 19, פרק 100, סעיפים 2-1.
  3. ^ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: V. Hieronymus of Cardia, No.10, pp. 18-19
אבי יעקבי

אבי (ג'ק) יעקבי הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי, כיהן כמפקד בסיס נבטים, מפקד בסיס רמת דוד וראש מטה אמצעים מיוחדים במטכ"ל.

בסיס טיסה (חיל האוויר הישראלי)

בחיל האוויר הישראלי, בסיס טיסה הוא שדה תעופה צבאי שבו מוצבות טייסות.

קיימים שני סוגי בסיסי טיסה:

כנף - בסיס טיסה שבו טייסות ויחידות סמוכות. מפקד כנף הוא איש צוות אוויר בדרגת אלוף־משנה.

בסיס חיל־אוויר (בח"א) - בסיס טיסה שבו בנוסף לטייסות יחידות נוספות (למשל: כוחות אוויר מיוחדים). מפקד בח"א הוא איש צוות אוויר בדרגת אלוף־משנה או תת־אלוף. ארבעת הבסיסים העיקריים בהם דרגת מפקד הבסיס היא תת־אלוף הם:

חצרים (בח"א 6)

תל־נוף (בח"א 8)

נבטים (בח"א 28)

פלמחים (בח"א 30)הערה: בבסיסים הנ"ל תקן מפקד הבסיס נובע כיחס ישיר מסדר הכוחות בבסיס והאפיון המבצעי.

ודרגת סגן מפקד הבסיס (סמב"ס) היא אל"ם/סא"ל.

בסיס נבטים

בסיס חיל-האוויר נְבָטִים (בח"א 28) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי השוכן בנגב הצפוני.

בבסיס מוצבות הטייסות והיחידות שלהלן:

טייסת 103 ("טייסת הפילים") המפעילה מטוסי C-130J סופר-הרקולס "שמשון";

טייסת 120 ("ענקי המדבר"), המפעילה מטוסי בואינג 707 "ראם/שקנאי/ברבור";

טייסת 122 ("הנחשון"), המפעילה מטוסי גאלפסטרים 5 "נחשון עיטם" ו"נחשון שביט";

טייסת 131 ("אבירי הציפור הצהובה"), המפעילה מטוסי C-130 הרקולס, "קרנף";

טייסת 140 ("נשר הזהב"), המפעילה מטוסי F-35I "אדיר";

יה"ק 5700 - יחידת ההנחתה הקדמית;

יחידת האספקה בהיטס 609;

יחידה 757 (יחידת פקחי העמסה);

פלגת הנגב - פלגת לוחמי נצח יהודה שהוקמה בשנת 2010 וכפופה לגף ההגנה הקרקעית של הבסיס ותחת פיקודה של מפקד טייסת תעופה.

יחידת בינוי 328 - יחידת בינוי אחראית על כלל תשתיות הבסיס ומרחב אחריותו הן בהיבט הרציפות התפקודית של תשתית המבנים והמערכות והן בהיבטי אחזקה שוטפת (שבר, מונעת ומתוכננת). בנוסף, היחידה מנהלת את מיזמי ההתעצמות והשיפוצים בבסיס.

גיל רגב

גיל רגב (נולד ב-22 ביוני 1951) הוא אלוף במילואים בצה"ל, בתפקידו האחרון כיהן כראש אכ"א.

דרך הבשמים

דרך הבשמים הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות והידועות בעת העתיקה. הדרך עברה מדרומו של חצי האי ערב אל חופי הים התיכון, והוותה חלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה והמזרח, שבהן הובלו מוצרי מותרות (בדרך כלל בעלי ערך גבוה ונפח קטן), דוגמת בשמים, משי, תבלינים, אבנים טובות, צבע, עורות, בעלי חיים נדירים ועוד.

דרכי המסחר היו יבשתיות וימיות, ולאורכן הובלה סחורה שמקורה במזרח הרחוק, הודו, דרום ערב ומזרח אפריקה. הדרך היבשתית החלה באזור הגידול של עצי הלבונה בוואדיות אזור זופאר, שבעומאן המודרנית, משם מערבה למאריב בתימן (שבא העתיקה), וצפונה לפטרה בירת הנבטים בדרום ירדן. מכאן התפצלה הדרך לשני נתיבים - האחד נע צפונה בדרך המלך לדמשק, והאחר חצה את דרומה של ארץ ישראל עד לנמלי הים התיכון, בעיקר זה של עזה. נתיב השיט הימי עבר דרך מפרץ עדן וים סוף עד לנמלי עקבה וסואץ, ומשם בדרך היבשה לנמל עזה או לנמלה של אלכסנדריה. אורכה הכולל של הדרך הגיע לכ-2,000 ק"מ. מנמלי הים התיכון נשלחה הסחורה בדרך הים לנמלי אירופה וצפון אפריקה.

תוואי הדרך בין מכתש רמון ועבדת, שנחשב במשך שנים כתוואי שאינו ידוע במדויק, התגלה בתחילת שנת 2018 על ידי צוות מבית ספר שדה שדה בוקר.

ויטמין B

קבוצת ויטמין B היא קבוצה של שמונה ויטמינים השונים זה מזה במבנה ובתפקיד. מקור השם "ויטמין B" בתקופה שבה נחשבו כל חברי הקבוצה כוויטמין יחיד, בדומה לוויטמין C. עם התפתחות המחקר התברר שמדובר בקבוצה של ויטמינים נפרדים, הנמצאים לעיתים קרובות באותם מיני מזון. בעקבות זאת השימוש בשם "ויטמין B" הלך ופחת, והוחלף בכינוי "ויטמין B קומפלקס" או בהתייחסות לוויטמינים ספציפיים בקבוצה.

מרכיבי קבוצת ויטמין B הם:

ויטמין B1 (תיאמין)- מסייע בחילוף החומרים של חלבונים ופחמימות ובפעילות של מערכות העיכול והעצבים. נמצא בכבד, בשר, חלב, דגים, חלמון הביצה, שמרים, קטניות, נבטים ואגוזים. ויטמין זה התפרסם בישראל בפרשת רמדיה, כאשר עקב חסרונו בתרכובת מזון לתינוקות נפטרו ונפגעו מספר תינוקות.

ויטמין B2 (ריבופלאבין) - מסייע בגדילה ומונע מחסור בדם, חשוב לעיכול סדיר, לבריאות העור והשיער, ולפעילות תקינה של העיניים. נמצא בבשר, דגים, חלמון הביצה, שמרים, קטניות, חיטה מלאה וירקות ירוקי עלים.

ויטמין B3 (ניאצין או חומצה ניקוטינית) - חילוף חומרים של סוכרים וחלבונים. חיוני לעצבים, לנשימה, לעיכול תקין וליצירת אנרגיה; מחזק את הזיכרון ומונע כאבי ראש ונדודי שינה. נמצא בכבד, ביצים, שמרים, נבטים, לחם חי ובשר.

ויטמין B5 - חיוני לפעולת העצבים, מערכת החיסון, ההורמונים הנשיים והכדוריות האדומות. נמצא בדבש מלכות, כבד, קטניות, אגוזים וחלמון ביצה.

ויטמין B6 – מסייע בחילוף החומרים של החלבון ופעילות העצבים. נמצא בבשר, דגים, ביצים, קטניות, אגוזים, נבטים ושמרים.

ביוטין (ויטמין B7 או ויטמין H) - שומר על העור ועל הכדוריות האדומות ומקטין מתח נפשי. נמצא בכבד, חלב, ביצים, בוטנים ואגוזים, קטניות וירקות עליים.

חומצה פולית (ויטמין B9) - מונעת חסר דם, מחזקת את פעילות מערכת העיכול והזיכרון. נמצאת בבשר, דגים, תרד, אגוזים, דגנים וירקות עליים.

ויטמין B12 – גדילה, פעולת העצבים ויצירת כדוריות הדם האדומות. נמצא בבשר, דגים, חלב וביצים.

בעבר גם אדנין נחשב לוויטמין מקבוצת B וסומן כB4, אך כיום הוא לא מקוטלג ככזה.

ויטמין B3

ויטמין B3 הוא ויטמין שמשתתף בייצור חומצות שומן, בפירוק הגלוקוז ובמטבוליזם של חלבון. הוא משפיע גם על מערכות העצבים והעיכול.

שתי מולקולות דומות נקראות ויטמין B3 - ניאצין וניקוטינאמיד. ניאצין (קרוי גם חומצה ניקוטינית) היא נגזרת של חומצת האמינו טריפטופן וניקוטינאמיד היא האמיד של ניאצין. בבני אדם, המרת הטריפטופן לניאצין מתבצעת בכבד בקצב איטי למדי, לכן חיוני לצרוך ניאצין מהמזון. מחסור מתמשך בניאצין עלול לחולל את המחלה הקטלנית פלגרה. בין תסמיני המחלה: עייפות, רגישות לאור השמש, דלקות בעור, הפרעות עיכול, בלבול ולבסוף שיטיון ומוות.

מזונות עשירים בוויטמין B3:

מהחי – איברים פנימיים, דגים, בשר לסוגיו, ביצים ומוצרי חלב.

מהצומח - שומשום, דגנים מלאים (4-29.5 מ"ג ל-100 גרם), אגוזים, קטניות, נבטים.

צריכה מקסימלית מותרת: 1.5 עד 6 גרם ליום (בהוראת רופא). צריכה מעל לכמות זו, או צריכה של ניאצין כתוסף תזונה (שמתפרק מהר) עשויה לגרום להרחבת כלי הדם, עקצוץ בעור, הפרעות במערכת העיכול והרגשת בעירה בפנים. כ-10% מהאוכלוסייה עשויים לסבול מתופעת לווי של הרגשת בעירה בכל הגוף (באנגלית: Niacin Flush) גם במינון נמוך מאוד, כאשר ניאצין נלקח כתוסף תזונה.

ויטמין B6

ויטמין B6 הוא שם גנרי לתרכובות פירידוקסין ופירידוקסאמין.

בכבד האדם ויטמינים אלה מפורקים לחומרים המזרזים תגובות של חומצות אמינו בתאי הגוף.

ויטמין B6 (פירידוקסין) מסייע בחילוף החומרים של החלבון, בייצור תאי דם אדומים ופעילות העצבים. נמצא בקטניות, אורז, תפוח אדמה, עגבנייה, בשר, דגים, ביצים, אגוזים, בננות, נבטים ושמרים. מחסור בוויטמין B6 עלול לגרום לאנמיה, עייפות והפרעות נוירולוגיות. צריכת כמות גדולה מאוד של הוויטמין (עשרות או מאות מיליגרם ביום) עשויה לגרום לבעיות עצביות.

טייסת 120

טייסת 120, המכונה גם טייסת "ענקי המדבר" (בעבר נקראה "הבינלאומית"), היא טייסת תובלה בחיל האוויר הישראלי. הטייסת מפעילה מטוסי בואינג 707 ("ראם/שקנאי/ברבור") מבסיס נבטים.

הטייסת מפעילה את מטוסי הבואינג 707 בשלוש תצורות:

תובלת נוסעים.

ביון מכ"ם, מערכות תקשורת ומערכות בקרה.

תדלוק אווירי.

טייסת 122

טייסת 122, המכונה גם "טייסת הנחשון" (כונתה בעבר: "טייסת הדקוטה"), היא טייסת מטוסי ביון בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה"נחשון": מטוסים מדגם גאלפסטרים GV בתצורת איסוף מודיעין אותות ("נחשון שביט"), ומטוס מדגם גאלפסטרים G550 בתצורת בקרה אווירית ("נחשון עיטם"). הטייסת מוצבת בבסיס נבטים.

טייסת 131

טייסת 131, המכונה גם "טייסת אבירי הציפור הצהובה" (כונתה בעבר: "טייסת הציפור הצהובה"), היא טייסת תובלה בחיל האוויר הישראלי. הטייסת מפעילה מטוסי C-130 הרקולס ("קרנף") מבסיס נבטים.

טייסת 140

טייסת 140 המכונה גם "טייסת נשר הזהב" היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום היא מפעילה את מטוסי החמקן מדגם F-35I אדיר.

נבטים (מושב)

נְבָטִים הוא מושב בנגב הצפוני, ממזרח לבאר שבע (כ-8 ק"מ), והוא אחד מ-11 הנקודות שהוקמו ביחד באזור זה. היישוב משתייך לתנועת המושבים והוא מהווה חלק ממועצה אזורית בני שמעון.

שמו של המושב נבחר מתוך התנ"ך.

עמוס ידלין

עמוס ידלין (נולד ב-20 בנובמבר 1951) הוא אלוף במילואים בצה"ל, המכהן כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. ידלין היה טייס קרב בחיל האוויר, ובתפקידו הצבאי האחרון כיהן כראש אגף המודיעין (אמ"ן).

פטרה

פטרה (מיוונית Πέτρα, "פטרוס" - אבן) היא עיר נבטית קדומה המפורסמת בארמונות הקבורה שלה החצובים באבן החול של הרי אדום, ומכאן שמה בעברית "הסלע האדום". העיר הייתה בירת הנבטים ונבחרה בשנת 2007 כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.

פטרה שוכנת בדרום ירדן, כמאה ק"מ צפונית לאילת. היא מכונה גם "העיר הוורודה" בפי התושבים המקומיים בשל גוון המסלע.

פסיוניים

פסיוניים (שם מדעי: Phasianidae) משפחת עופות בסדרת התרנגולאים. משפחת הפסיוניים היא המשפחה הגדולה והחשובה ביותר בסדרה זו.

הפסיוניים הם משפחה הכוללת עופות השונים בצורתם ובאופן התנהגותם והם נפוצים בכל רחבי כדור-הארץ אך בעיקר באזורים המיוערים.

סימני גופם הבולטים הם: גוף מכונס השופע נוצות, ראש קטן יחסית לגוף, מקור קצר וחזק, רגליים חזקות המותאמות לריצה ובעלות אצבע אחורית קצרה וגבוהה (המשמשת בעת המאבק על הנקבה בתקופת הייחום) וכנפיים קצרות ומעוגלות. הזכר גדול והדור יותר מהנקבה.

הפסיוניים ניזונים מזרעים, נבטים, ניצני-צמחים, עלים, חרקים ותולעים.

קיומם של הפסיוניים נשמר על ידי הטלת מספר רב של ביצים, לרוב בין שמונה לחמש-עשרה אגב דגירה וטיפול מסור מצד הנקבה. הפסיוניים אינם נודדים (פרט לסוג שליו).

צביונים

צְּבִיּוֹנִים (שם מדעי: Cephalophinae) הם תת-משפחה במשפחת הפריים. גודלם של הצביונים קטן עד בינוני, והם חיים באפריקה באזורים הדרומיים למדבר הסהרה. הצביונים הם חיות ביישניות וחמקניות. מרביתם שוכני יערות, וגם המינים השוכנים באזורים פתוחים יותר נעלמים במהירות בין סבכי השיחים.

גבם מקושת מעט, ורגליהם הקדמיות קצרות מעט מרגליהם האחוריות. הם ניזונים לרוב מעשבים גבוהים, והם אוכלים עלים, נבטים, זרעים, פירות, ניצנים וקליפות. מסיבה זו הם פעמים רבות עוקבים אחר להקות ציפורים או קופים על מנת להשתמש בפירות שהם השאירו אחריהם. לעיתים הם מעשירים את תזונתם בבשר, לרוב חרקים ופגרים. לפעמים הם אף לוכדים מכרסמים או ציפורים קטנות. חלקם אף ניזונים מנמלים.

רון חולדאי

רון חולדאי (נולד ב-26 באוגוסט 1944) הוא ראש עיריית תל אביב-יפו מטעם מפלגת העבודה מאז שנת 1998. קודם לכן שירת כטייס קרב וכמפקד בחיל האוויר הישראלי. לאחר סיום שירותו בצה"ל בדרגת תת-אלוף פנה לעסקים, ובהמשך שימש כמנהל הגימנסיה העברית "הרצליה".

רונן שמחי

רונן שמחי הוא קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף. שירת כטייס קרב בחיל האוויר הישראלי, פיקד על בסיס רמת דוד ועל בסיס נבטים. מכהן כנספח צבאי בסינגפור.

שמחי נולד וגדל במושב משען, למד בפנימייה ובבית הספר התיכון על שם מיי בויאר.

התגייס לקורס טיס ב-1983 וסיים במגמת קרב. שירת כטייס סקייהוק, F-4 פנטום ו-F-16. בשנים 2003–2005 פיקד על טייסת 109. לאחר מכן שירת במטה החיל, ויצא ללימודים. ב-2009 מונה למפקד בסיס רמת דוד, ובאוקטובר 2011 מונה למפקד בסיס נבטים בדרגת תת-אלוף, שירת בתפקיד עד מאי 2013 ועבר לכהן כנספח צה"ל בסינגפור.

שמחי בוגר תואר ראשון בחשבונאות וניהול מאוניברסיטת חיפה; בוגר המכללה לביטחון לאומי; ובעל תואר שני במדע המדינה ולימודי ביטחון מאוניברסיטת חיפה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.