נבוכדנצר השני

נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִי היה מלך בבל בתקופת האימפריה הבבלית החדשה. חי בין השנים 634–562 לפנה"ס, ועלה למלוכה בשנת 605 לפנה"ס. הוא היה המלך שהחריב את בית המקדש הראשון, בנו של המלך נבופלאסר.

נבוכדנצר השני
Nebukadnessar II
מדינה האימפריה הנאו-בבלית
Nebuchadnezzar II inscription
לבנת חרס בבלית מהמאה השישית לפני הספירה נושאת כתובת בכתב יתדות "נבוכדנצר מלך בבל תומך מקדש אסגילה (בבל) ומקדש אֵ-זִידָה (בורסיפה) בנו בכורו של נבופלאסר מלך בבל. מוזיאון הכט חיפה

תקופת חייו

על פי המחקר ההיסטורי מלך נבוכדנצר השני בין השנים 605–562 לפנה"ס לערך, ואילו לפי פרשני המקרא מאחרים את פעולתיו בחורבן בית ראשון לשנת ג'שנ"ח ללוח העברי (403- לפנה"ס) (לשיטת האברבנאל והמלבי"ם) או לשנת ג'של"ח (423- לפנה"ס).

משמעות שמו האכדינבו-כודורי-אוצור (Nabú-kudurri-uszur) – היא "נבו, שמור את בכורי" ["נבו" הוא אל החכמה הבבלי; כודורי משמעו 'בן בכור' (וכן 'אבן גבול', מה שגרם להבנה שגויה של השם, להלן) אוצור, ליתר דיוק או(נ)צור, כאשר ה'נ' נשמטה, משמעו - שמור! או (כמו בעברית): נצור!]. בעבר פורש שמו כ"נבו שומר הגבול". על פי פירוש אחר, פירוש שמו הוא "נבו, נסיך אשור". הן התחילית "נבו" הן הסיומת "-אצר" מקובלות בקרב מלכים בבליים (לדוגמה נריגליסר, נבופלאסר, נבונצר ואחרים).

השם מופיע בתנ"ך במספר צורות איות שונות: נְבוּכַדְנֶצַּר (בספרים דניאל, אסתר, עזרא ונחמיה), נְבוּכַדְנֶאצַּר (בספרים מלכים, ירמיהו, דברי הימים ודניאל) ונְבוּכַדְרֶאצַּר (בספרים ירמיהו ויחזקאל).

על פי המסופר באלפא ביתא דבן סירא, נבוכדנצר השני נולד מצאצאי שלמה המלך ומלכת שבא.[1].

מלחמותיו

נבוכדנצר השני עוד בהיותו יורש עצר כבש את סוריה. בקרב כרכמיש הביס את הצבא המשותף של מצרים ואשור בהנהגתם של פרעה נכו השני ואשור-אובליט השני מלך אשור. קרב זה הביא להתמוטטותה הסופית של האימפריה האשורית, ומצרים הפסיקה להיות גורם משמעותי באזור. בעקבות הקרב עלתה האימפריה הבבלית. נבוכדנצר הביס את ממלכת יהודה, והחריב את ערי הפלשתים ב־604 לפנה"ס. בשנת 601 לפנה"ס יצא למסע צבאי למצרים בתקופת מלכותו של פרעה נכו השני. במסע זה שני הצבאות סבלו מאבדות רבות, והקרב ביניהם הסתיים ללא הכרעה.[2] בשנת 597 לפנה"ס הגלה את יהויכין מלך יהודה לבבל והמליך תחתיו את צדקיהו דודו. בשנת 586 לפנה"ס, בעקבות מרד אזורי בו השתתף צדקיהו, ערך נבוכדנצר מצור נוסף[3] על ירושלים, ובסופו[4] נהרסה העיר, נחרב בית המקדש,[5] והחלה למעשה גלות בבל.

Plan of Babylon RB
תוכנית העיר בבל בתקופת נבוכדנצר השני

הריסת צור

יחזקאל בן בוזי ניבא שהעיר צור תיחרב על ידי נבוכדנצר: "וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה. ג לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו. ד וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע..כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.. וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל כו א). לפי פרשנות האברבנאל, לא נחרבה העיר כליל למעשה על ידי נבוכדנצר השני אלא על ידי אלכסנדר מוקדון. ואילו המלבי"ם מפרש שאכן נחרבה צור כליל על ידי נבוכדנצר ואחרי שהוחרבה נבנתה שוב שלא במקומה הראשון אלא במקום סמוך לה.

למרות שכיבושי נבוכדנצר השני הגדילו את כוחה של בבל ואת השפעתה, הממלכה קרסה פחות מרבע מאה לאחר מותו.

לנבוכדנצר מיוחסת בניית הגנים התלויים בבבל, שעל פי האגדה נבנו בשביל אשתו, שהתגעגעה לנוף ההרים בו גדלה.

נבוכדנצר באמנות

נבוכדנצר מופיע כדמות הראשית באופרה של ורדי, "נבוקו". באופרה זו, לאחר שנבוכדנצר כובש את ירושלים ומגלה את היהודים, הוא מתחרט, מבקש את סליחת האלוהים, ומאפשר ליהודים את שיבת ציון. בכך חורג הסיפור מהמציאות ההיסטורית, ומייחס לנבוכדנצר מעשים שנעשו למעשה על ידי כורש, זמן רב לאחר מותו של נבוכדנצר.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ אלפא ביתא דבן סירא, בתוך: יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אוצר מדרשים, ניו יורק 1915, עמ' 46.
  2. ^ הערך נבוכדנאצר, האנציקלופדיה המקראית, כרך ה, עמ' 734
  3. ^ ציור מצור נבוכדנצר על ירושלים, מתוך מילון תנ"כי של קלמה, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  4. ^ ציור כיבוש ירושלים ע"י נבוכדנצר, מתוך מילון תנ"כי של קלמה, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  5. ^ מפה המתארת את שריפת המקדש והרס ירושלים, מתוך ספרו של הרטמן שדל, 1493, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
הקודם:
נבופלאסר
625–605 לפנה"ס
מלך ממלכי בבל בתקופה הנאו-בבלית
562-605 לפנה"ס
הבא:
אמל-מרדוך
562–560 לפנה"ס
אור (עיר)

אוּר (בשומרית: אור=עיר, באכדית אוּרוּ או אור) הייתה עיר מדינה עתיקה בדרום מסופוטמיה, שהייתה ממוקמת ליד שפכי הנהרות הפרת והחידקל למפרץ הפרסי, וליד ארידו. בשל נסיגת הים, שרידי העיר עכשיו נמצאים רחוק מהים, בעיראק, דרומית לחידקל, על גדתו הימנית ונקראת תל אל־מוקיאר, ליד העיר נסארייה מדרום לבגדאד.

השרידים של הזיגוראת, שעדיין עומד ברובו וממוקמים על יד התל, בולטים באזור. הזיגוראת הוא מקדש לננה, אל הירח במיתולוגיה השומרית, והוא מורכב משני שלבים הבנויים מלבנים: בשלב התחתון הלבנים מחוברות יחד בביטומן, ובשלב העליון בטיח. יש המזהים את הזיגוראת עם מגדל בבל המקראי. בשנת 1927 הארכאולוג סר לנרד וולי ביצע חפירות בעיר ושיער כי ייתכן שאור היא למעשה אור כשדים, אך קביעתו זו שנויה במחלוקת.

אמל-מרדוך

אָמֵל מְרדוך או אָמֵל מְרֹדַךְ או בכינויו המקראי אֱוִיל מְרֹדַךְ, היה בנו ויורשו של נבוכדנצר השני. כיהן כמלך בבל, מחודש אלול בשנת 562 לפנה"ס עד חודש תשרי בשנת 560 לפנה"ס, אז נרצח בידי גיסו נרגל שראצר שמלך תחתיו.

בבל

בָּבֶל הוא שמה המקראי של ממלכה ועיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ־110 קילומטר מדרום לבגדאד. מהעיר בבל צמחה האימפריה הבבלית ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים בסהר הפורה. העיר עצמה נבנתה על הפרת, שחילק אותה לשני חלקים שווים.

ב-2019 השרידים הארכאולוגיים של בבל הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

בורסיפה

בּוֹרְסִיפָּה (בשומרית: BAD.SI.(A).AB.BAKI, באכדית: בּוֹרְסִפָּ) הייתה עיר עתיקה חשובה בשומר. העיר נבנתה משני צידו של אגם כ-19 ק"מ דרום-מערב לעיר בבל על הגדה המזרחית של נהר הפרת. האתר הארכאולוגי שוכן כיום במחוז באבל בעיראק. תושבי המקום קוראים למקום "בירס נימרוד" משום שהם מזהים את האתר עם נמרוד המקראי. השריד הבולט באתר הוא זיגוראת שנקרא "מגדל הלשון", זוהה במסורת התלמודית ומאוחר יותר במסורת הערבית כמגדל בבל.

בוני הזיגוראת משומר-אכד הקימו אותו לכבוד האל המקומי נבו שהיה הבן של האל מרדוך, אלה של העיר הבכירה בבל.

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

גלות בבל

גלות בבל היא תקופה בהיסטוריה של העם היהודי המתחילה בהגליית תושבי ממלכת יהודה לממלכת בבל וחורבן ממלכת יהודה במאה השישית לפנה"ס עד תקופת שיבת ציון, שבה התהוותה הנהגה לאומית ודתית בפחוות יהודה.

הגליית תושבי יהודה לבבל התרחשה לפחות בשלושה גלים בעקבות מרידות נגד האימפריה הנאו-בבלית במזרח הקרוב הקדום: ממרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, דרך מרד צדקיהו בשנת 589 לפנה"ס וניסיון ההפיכה של ישמעאל בן נתניה נגד גדליהו בן אחיקם, שמונה למושל/נציב בבלי ביהודה בשנות ה-80 של המאה השישית לפנה"ס. מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, לאורכו של הסהר הפורה, למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומן שוכנו הגולים באזורים שונים בממלכה – העיר בבל, סביב העיר סיפר, העיר אורוכ ומרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית.

בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית והצהרת כורש, החלו מספר גלי שיבת גולים לציון. קיימת מחלוקת לגבי גודל שיבת ציון, אולם ברור כי בסוף המאה השישית לפנה"ס והמאה החמישית לפנה"ס, חודש ביהודה פולחן אלוהי ישראל, הוקם בית המקדש השני (516 לפנה"ס) ונוצר מוקד תרבותי והנהגתי מחדש בפחוות יהודה הפרסית.

דניאל

בתנ"ך, דָּנִיֵּאל, או בשמו הבבלי בֵּלְטְשַׁאצַּר (בֶלֶט-שַׁר-אֻצֻר - beleṭ šar uṣur – "שמור על חיי המלך") היה מילדי האצולה היהודים שנלקחו מישראל בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, בימי יהויקים מלך יהודה. נבוכדנצר גידלם במלכותו במיטב החינוך הבבלי, כדי שישמשו לו כיועצים. יחד עם דניאל גדלו בבית המלך חנניה, מישאל ועזריה אך הוא היה המנהיג שביניהם. דניאל התפרסם בחצר מלך בבל כפותר חלומות ועקב כך עלה לגדולה. מעשיו יחד עם מעשיהם של שלושת חבריו, מסופרים בספר דניאל.

האלף ה-1 לפנה"ס

האלף ה-1 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 1,000 לפנה"ס עד שנת 1 לפנה"ס (תחילת המאה ה-10 לפנה"ס עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס).

אוכלוסיית העולם הוכפלה במהלך האלף הראשון לפנה"ס - מ-100 מיליון לכ-200 עד 250 מיליון.[דרוש מקור]

ז' בחשוון

ז' בחשוון הוא היום השביעי בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השמיני

למניין החודשים מניסן. ז' בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' חשוון היא תמיד פרשת לך לך.

כשדים

כַּשְׂדִּים או כלדיים (ביוונית: Χαλδαία; באכדית: Kaldu; בעברית: כשֹדים; בארמית: ܟܐܠܕܘ,Kaldo) הם עם ממוצא שמי שחי באזור ביצתי בדרום מסופוטמיה (בימינו בדרום עיראק). שבטי מתנחלים שהגיעו לאזור במאה ה-10 לפנה"ס נודעו בשם "כשדים" או "כשדיים". המונח התנ"כי כשֹדים מתורגם בתרגום השבעים כ- Χαλδαίοι - כלדיים.

ממלכת יהודה

ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת 586 לפני הספירה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'של"ח (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס).

על פי המקרא, הוקמה הממלכה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) החלו להיווצר באזור מקומות יישוב, ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה ממלכת יהודה.

ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.

מסופוטמיה

מֵסוֹפּוֹטַמְיָה (מיוונית, הֶלחֵם של המילים: מסוס (μέσος) – "בין"; פוטמיה (ποτάμια) – "נהרות") הוא האזור המשתרע בין הנהרות הגדולים הפרת והחידקל. האזור מהווה את חלקו המזרחי של הסהר הפורה. בתקופה ההלניסטית ציין השם את חלקו הצפוני של האזור בין הנהרות, האזור היה תחום מדרום באזור של בגדד של ימינו (האזור נקרא בערבית אל ג'זירה שפירושו האי). במשך הזמן התרחב הכינוי, ועתה הוא מתייחס לכל האזור שבין הפרת והחידקל. האזור הקרוי בתנ"ך ארם נהריים נמצא בין הפרת והחַבּוּר צפונית מערבית למסופוטמיה.

המונח "מסופוטמיה" משמש חוקרים גם ביחס לתקופה כרונולוגית של האנושות בה האזור שגשג תחת שלטון שמי. כל זאת בטרם כבשו הפרסים את המחוז בשנת 539 לפנה"ס ולאחר מכן בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס.

נבונאיד

נבונאיד היה מלך בבל, משנת 556 לפנה"ס ועד שנת 539 לפנה"ס. הוא היה המלך הבבלי האחרון של התקופה הנאו בבלית.

נכו השני

נכו השני היה שליט מצרי מהשושלת ה-26 של מצרים, אשר מלך בין השנים 595-610 לפני הספירה.

אביו של נכו, פסמתיך הראשון, התרכז בעיקר בארגונה הפנימי של מצרים, בעוד נכו התרכז בעיקר במדיניות חוץ. בשנת 609 לפנה"ס עלה לחרן כדי לסייע לאשור-אובליט השני, אחרון מלכי אשור, לכבוש את העיר מידי הבבלים. המצור נכשל ונכו עם בעלי בריתו חזרו לסוריה. הבבלים חצו את נהר פרת ובשנת 605 לפנה"ס תקף צבאו של נבופלאסר מלך בבל, בפיקודו של נבוכדנצר השני, את המצרים ליד כרכמיש. הקרב הסתיים בניצחון מוחץ לצבא בבל ושרידי הצבא המצרי הושמדו ליד העיר חמת. כתוצאה מקרב כרכמיש השתלטה בבל על כל תחום עבר הנהר עד גבול מצרים.

בדרכו לחרן לחם נכו כנגד יאשיהו מלך יהודה בקרב מגידו, הביס אותו והמליך את יהויקים בנו, מתוך רצון להכפיף אותו לשלטון המצרי. מאוחר יותר, עודד נכו את יהויקים למרוד בבבל.

במצרים חידש נכו את מפעלו של רעמסס השני לחבר את הים האדום עם הים התיכון על ידי כריית תעלה בין האגמים המרים לנילוס. לפי הרודוטוס, הוא אף שלח ספנים פיניקים להקיף את אפריקה. את המסע המתואר ערכו הפיניקים בשליחותו של השליט הפרעוני מהים האדום דרך האוקיינוס ההודי ודרומה כשהם מקיפים את אפריקה ממזרח למערב וחוזרים דרך מצרי גיברלטר. המסע ארך שלוש שנים, כאשר הפיניקים עוצרים בתחנות שונות במסלול על מנת לזרוע חיטה ולהצטייד במזון ובמים. אם נכון הדבר, הרי מדובר במסע הימי הראשון שהקיף את יבשת אפריקה, כ-2,000 שנה לפני שנערך מסע דומה (מהכיוון הנגדי) על ידי הספן הפורטוגזי וסקו דה גמה.

וכך מתאר זאת הרודוטוס: "כי לוב (אפריקה) נשקפת כמוקפת ים, מלבד במקום אשר היא גובלת באסיה. נכה מלך מצרים היה הראשון, עד כמה שאנו יודעים, אשר הראה זאת: אחרי אשר חדל לחפור את התעלה הנמשכת מהנילוס אל מפרץ ערב, שלח אנשים פיניקים באניות ושם עליהם לשוב בהפליגם דרך עמודי הירקלס (מצרי גיברלטר) אל תוך הים הצפוני (הים התיכון) ובדרך זו לבוא למצרים. ובכן נסעו הפיניקים מהים האדום והפליגו אל הים הדרומי (האוקיינוס ההודי) ובבוא סוף הסתיו ירדו אל היבשה וזרעו את האדמה, במקום בלוב אשר קרה להם לעבור, וחכו לקציר, ואחרי אספם את היבול הפליגו, עד אשר עברו שנתיים ובשנה השלישית נטו לבין עמודי הירקלס ובאו למצרים, וספרו... כי בהפליגם מסביב ללוב הייתה להם השמש לימינם".

לפי חז"ל המילה "נכה" או "נכו" פירושה "חיגר". על נסיבות פציעתו מספר המדרש שהוא נפצע על ידי האריות שבכיסא שלמה המלך, אותו שדד במלחמתו עם יאשיהו.

נרגל שראצר

נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר או נריגליסאר (באכדית: Nergal-šar-uṣur, שפירושו: "הו האל נרגל נצור נא את המלך"), היה מלך בבל בתקופה הנאו-בבלית בין השנים 556-560 לפנה"ס. הוא נשא לאישה את קשאיה (Kaššaia) בתו של המלך נבוכדנצר השני, והיה גיסו של המלך שקדם לו אמל-מרדוך אותו רצח וגם ירש.

נרגל שראצר מוזכר בתעודות בבליות שעוסקות בענייני כלכלה ומינהל כשר נכבד. הוא עלה לשלטון בגיל מתקדם, את גיסו רצח בגלל שלא ייצג את האינטרסים של האוליגרכיה הבבלית. על פי התעודות הבבליות הוא ניהל מסעות מלחמה ב-556/557 לפנה"ס והגיע עד קיליקיה בניסיון להחזיר לבבל את השלטון עליה. הוא מופיע ברשימת המלכים הכשדיים, למרות שלא ידוע אם היה ממוצא כשדי או שהיה במקורו מילידי בבל. לא היה לו קשר דם לנבוכדנצר. לאחר מותו בשנת 556 לפנה"ס ירש אותו בנו לבאשי-מרדוך.

צור (לבנון)

צוֹר (בערבית: صور, בלטינית: Tyrus, ביוונית: Τύρος, בפיניקית: 𐤑𐤓), עיר לבנונית לחופי הים התיכון, כ-23 ק"מ צפונית לראש הנקרה ו-20 ק"מ דרומית לצידון. צור הייתה אחת מהערים הפניקיות החשובות ביותר, והפכה לעיר הרביעית בגודלה בלבנון. מתגוררים בה כ-60,000 נפש, ועם פרבּריה, כ-174,000. רוב אוכלוסייתה מוסלמים שיעים ומיעוטה מוסלמים סונים ונוצרים בני עדות שונות. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979.

קרב כרכמיש

קרב כרכמיש הוא קרב שהתרחש בעיר כרכמיש שבגבול הפרת הצפוני (טורקיה של היום) בסביבות שנת 605 לפנה"ס בין בבל, בפיקודו של נבוכדנצר השני, לבין מצרים העתיקה ואשור, בהנהגת פרעה נכו השני. הקרב היה אחד הקרבות המכריעים של המזרח התיכון העתיק, והוא הסתיים בניצחון בבלי, אשר סלל את הדרך להקמת האימפריה הבבלית. הקרב מוזכר מספר פעמים בתנ"ך, בין היתר בהקשר של קרב מגידו.

שער עשתר

שער עִשְׁתַר (אשורית: ܕܵܪܘܲܐܙܲܐ ܕܥܵܐܫܬܲܪ - דַרְוַוזָה דה'עִשְׁתַר, ערבית: بوابة عشتار) שימש כשער השמיני לעיר בבל, שער הכניסה הכחול המפורסם שלה. השער נקרא על שם האלה עשתר.

השער נבנה בשנת 575 לפנה"ס לערך לפקודת המלך נבוכדנצר השני בצידה הצפוני של העיר. הכניסה לעיר בבל העתיקה הייתה דרך פרוזדור ארוך מוקף חומות מאסיביות משני צידיו כאשר בסופו השער. הרחוב הראשי בעיר הוביל משער אישתר שנמצא בצפון למקדש אסגילה, המקדש לאל מרדוך.

השער המקורי נחשב אחד שבעת פלאי תבל עד שמקומו נתפס על ידי המגדלור באלכסנדריה.

בתחילת המאה ה-20 גילה הארכאולוג הגרמני רוברט קולְדֶוֶוי (Robert Koldewey) בבבל שרידים מרשימים מהשער. הוא הועבר לברלין, ונבנה מחדש במוזיאון פרגמון שהוקם בשנת 1910, בסמוך למזבח פרגמון.

תקופת בית ראשון

תקופת בית ראשון היא התקופה בהיסטוריה של עם ישראל, על פי המסורת, שהחלה עם תקופת המלכים ונסתיימה בחורבן מקדש שלמה על ידי נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס. בתקופת זו נכללת גם תקופת מלכות שאול ודוד, שקדמה לבניית בית המקדש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.