נבואה

נבואה בדתות ובפילוסופיות שונות היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות עמוקות על המציאות, ולעיתים על העבר ההווה והעתיד.

על פי התורה הנבואה היא התגלות הקשר של הבורא עם הנבראים, כעין שידור רדיו מהבורא. אומנם לא תמיד יש מי שיקבל את המסר, וצריך לכך הכנה רבה, כמו שכתוב בגמרא (עבודה זרה כ, ב), אמר רבי פינחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים". וכן כתב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים.

אף בפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, הסבירו את תופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.

מדענים שונים טענו כי תופעה זו קשורה להזיות שנגרמות בהתקפי אפילפסיה. נעשו אף מחקרים בהם הצליחו לשחזר במעבדה הזיות, באמצעות גירוי אזורים מסוימים במוח והדמיית התקפי אפילפסיה מלאכותיים. מנגד טוענים אנשי דת, שאף אחד מהמסוממים הרבים בעולם או חולי האפילפסיה לא הצליח ליצור יצירות רוחניות כדוגמת ספר ישעיהו או עמוס.

דתות רבות מצהירות שהתחלתן הייתה בדרך של נבואה והארה, בהן גילו נביאיהן הראשונים את דרך החיים הנכונה המביאה את האדם לשלמות.

נבואה

נבואה ביהדות

על פי המסורת היהודית כתבי הקודש של התנ"ך נכתבו תחת השפעה של התגלות נבואית ברמות שונות. התורה חוברה תחת השפעה נבואית עליונה של משה רבנו, ספרי הנביאים ברמת נבואה רגילה, ואילו הכתובים נכתבו תחת השראה של רוח הקודש, שהיא דרגת השראה נבואית נמוכה יותר.

על פי המסופר בתנ"ך נראה כי אין מצב קבוע וברור בו האדם מתנבא. לעיתים היא באה במפתיע על האדם, כמו אצל משה בסנה ושמואל במשכן שילה וירמיהו בעודו נער, בלא שעשו הכנות להתנבאותם, ולעומת זאת, בספר שמואל ובספר מלכים מסופר על חבורות בני-נביאים, שהתלמדו להתנבא, והגיעו למצב של אקסטזה ונבואה על ידי ניגון בכלי זמר (שמואל א', י ה). גם על הנביא אלישע, מסופר כי ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו נבואה (מלכים ב', ג טו). לעיתים הנביאים נלקחו במפתיע מעבודתם, כמסופר על עמוס, שמעיד על עצמו שהוא בוקר ובולס שקמים ואיננו לא נביא ולא בן נביא (עמוס ז, יד).

התנ"ך וחז"ל מכירים גם בנביאים בני עמים אחרים, חז"ל הכירו בשבעה נביאים בני אומות העולם[1] בהם בלעם בן בעור ואיוב. באשר לנביאי שקר, בספר מלכים מוזכרים נביאי החצר של אחאב: "וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַנְּבִיאִים, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם-אֶחְדָּל; וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ." (מלכים א' כ"ב פסוק ו') ומיכה מזכיר נביאים הדורשים תשלום, ואם הם לא מקבלים אותו משנים את נבואתם: "עַל-הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת-עַמִּי--הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם, וְקָרְאוּ שָׁלוֹם, וַאֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן עַל-פִּיהֶם, וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה" (מיכה פרק ג פסוק ה).

לתפיסת חז"ל לא כל תקופה מתאימה לנבואה. גם כאשר ישנו אדם הראוי לנבואה, אם הדור אינו ראוי לנבואה, הרי זו לא תשרה עליו. כך הם הסבירו מצב שבו היו אנשים גדולים כהלל הזקן ושמואל הקטן בבית שני, שהיו ראויים לנבואה, אך היא בוששה מלשרות עליהם[2].

לתפיסתם, לא כל אדם יכול להתנבא, ותנאי מקדים לנבואה, היא שלמותו האישית והמוסרית של האדם. "אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם וענו" (מסכת נדרים לח א) ולגרסה אחרת גם בעל קומה (מסכת שבת צב א)[3].על הרוצה לזכות לנבואה להיות שלם בשכלו (חוכמה) בנפשו (גיבור) ברכושו (עשיר) ומעל לכל עליו להיות ענו.

לשיטת הרמב"ם מעלת החוכמה היא היא המפתח לנבואה, שהוא מחייב שהנביא יהיו לו כל "המעלות השכליות", בצד רוב תכונות האופי הטובות, אבל לא כולן. כך למשל הוא מתאר שם נביאים שהייתה להם תכונת אופי בעייתית כמו כעס, תאוה, או פחד ובכל זאת התנבאו[4]. ואת "גיבור" הוא מפרש כמתגבר על יצרו, ואת "עשיר" כמי ששמח בחלקו ומסתפק במועט, כפי המתואר בפרקי אבות.

דרגות שונות יש בנבואה כשם שיש דרגות בחוכמה. הדרגה קובעת את איכות הנבואה, ולכן נביא המתנבא בדרגה גבוהה יותר יבין טוב ונכון יותר את פשר התגלות ה' אליו.

ריה"ל בספרו הכוזרי הוסיף שני סייגים על מנת לקבל נבואה:

  1. הנבואה ניתנת רק ליהודים[5].
  2. "כל מי שנתנבא לא התנבא אלא בארץ ישראל או בעבורה".

לתפיסתו יש קשר הדוק בין הנבואה למעמד הלאומי של ישראל. ואת המצב של העדר הנבואה הוא מסביר במצב של גלות ישראל. ומסתמך בדבריו על אמרת חז"ל שמאז שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מחכמים ונמסרה לשוטים.

הבדל חשוב בין הרמב"ם לבין ריה"ל, שבעוד שלדעת הרמב"ם יש צורך בהכנה והכשרה שכלית, לדעת ריה"ל אין צורך בכך.

במכניקה של הנבואה, על פי תפיסות הוגי דעות יהודיים, הנבואות נקלטות בדמיונו של האדם, "ביד הנביאים אדמה". ישנו קשר אמיץ בין חלום לבין נבואה. דמיון מפותח, הוא כלי חשוב להשראה נבואית. לפי חזונו של הרב קוק כדי שתתחדש הנבואה, ישנו צורך לפתח את הדמיון, ולכן לתפיסתו במאה ה-20 התפתחה תרבות אנושית שמבוססת הרבה על דמיון האדם.

נבואה על פי הקבלה

על פי הקבלה תופעת הנבואה מתרחשת כאשר השכינה, שהיא הופעתה התחתונה ביותר של האלוהות ומקור האנרגיה העולמי, מתחברת אל האדם השלם בתכונותיו. לתפיסה זו הנבואה היא תופעה ישראלית ייחודית, בשל התפיסה כי השכינה היא שורש נשמות ישראל.

נבואה במיתולוגיה היוונית

במיתולוגיה היוונית הנבואה ניתנת על ידי האלים או כהניהם (הבולט שבהם הוא האורקל מדלפי). תמה מרכזית סביב נושא הנבואה הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של טרגדיות ומחזות, כגון אדיפוס המלך, אנטיגונה ועוד.

נבואה בספרות הפנטזיה והמד"ב

בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני היא בדרך כלל מעין כתב חידה המבשר על מאורע עתידי העומד להתרחש. הנבואה ניתנת בדרך כלל בהתגלות מיסטית או מוטמעת מזה עידן ועידנים בתרבות.

לעיתים, שילוב נבואה בספרות הפנטזיה מוביל לשאלות פילוסופיות של דטרמיניזם והאם הגיבור יכול להתחמק מגורלו.

נבואות מופיעות בספרים/סרטים הבאים:

  • מלחמת הכוכבים: נבואה על "הנבחר" שיביא איזון לכוח. לאבירי הג'די יש יכולת מוגבלת לראות חזיונות לגבי העתיד.
  • הארי פוטר: נבואה על הנבחר שימגר את המכשף הרשע וולדמורט, המתארת את מאפייניו: בן של הילאים שיותקף על ידי המכשף ויסומן כשווה לו.
  • חולית: נבואות לגבי "קפיצת הדרך", בספר זה ישנן עוד סוג של נבואות - נבואות שהוחדרו לתרבויות שונות בידי המיסיון של בנות גישרית שבדרך כלל מדברות על בוא המשיח או גאולה שתגיע בעקבות הגעתם של זרים וכוהנות קדושות. מטרת נבואות אלה הוא לתת מקלט בעת הצורך לבנות גשרית על ידי כך שהמקומיים יתייחסו אליהן כאל המשיח. פול "מואדיב" אטרייאידס ואימו ג'סיקה ניצלו נבואה כזו כדי להתקבל לחברת הדררים במדבר הצחיח של אראקיס.
  • פרסי ג'קסון: בכל ספר נשמעת נבואה המגשימה את עצמה באותו הספר. הנבואה נשמעת מפי האוראקל ובדרך כלל קשה להבין למה או למי היא מיוחסת עד רגע ההתגשמות עצמו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי" בבלי מסכת בבא בתרא טו ב
  2. ^ "שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא" - בבלי סוטה מח ב
  3. ^ נראה שהמקור לדבריבם הוא בירמיהו (ט כב) שם מוזכרים שלשה מעלות באדם: חוכמה, גבורה ועושר "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ".
  4. ^ "דע, שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שהיו לו כל המעלות השכליות, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן...ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל מעלות המדות, עד שלא תפחיתהו פחיתות". (בשמונה פרקים פ"ז)
  5. ^ החל מבקשתו של משה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות, ל"ג, ט"ז
אברהם אבולעפיה

רבי אברהם אַבּוּלְעַפְיָה (ה' אלפים, 1240 - ה'נ"א, 1291 בערך) היה רב ומקובל, נחשב לרוב כנציג הבולט של זרם הקבלה האקסטטית.

אורקל

אוֹרקל (מלטינית: orare, "לדבר") הוא נביא או כת, פגניים בדרך כלל, המתנבאים על העתיד לבוא בהשראת האל.

בדומה לשאר העמים בעולם העתיק, היוונים והרומאים נמשכו לתחום ניבוי העתיד. שליטים ופשוטי העם ביקשו לעמוד על כוונות האלים ולנהוג בהתאם להן. במקדש זאוס באולימפיה ובמקדש אפולו האיסמני בתבאי, התקיימו ניחושים. אורקל קדום ומפורסם היה בדודונה, וניחשו שם לפי רשרוש העלים בחורשה הקדושה.

להשפעה יתרה זכה האורקל מדלפי שבו דיבר האל מפיה של פיתיה, כוהנת שהייתה ממלמלת דברי נבואה סתומים.

בלדר (קומיקס)

בלדר (באנגלית: Balder) הוא דמות משנה בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס תור ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Journey into Mystery #85 מאוקטובר 1962, פרי עטו של הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי. דמותו מבוססת על האל בלדר מהמיתולוגיה הנורדית.

בלדר הוא אל אסגרדי, אחיו החורג של תור ובנו של אודין, שליט אסגרד. כמו מקבילו במיתולוגיה הנורדית, בלדר הוא זרז שיחל בסופו של דבר את הראגנארוק על אסגרד. עקב נבואה זו, אביו אודין מורה לפריגה אשתו להפוך את בלדר לבלתי פגיע לכל נזק שייגרם לו. אולם, לפני שהיא החלה בכישופיה, בלדר הואשם בבגידה לאחר שנטש את שדה הקרב נגד ענקי הכפור כדי להחזיר גוזל ציפורים שנפל מהקן. אודין לא ראה חן בהפגנת חיבה שכזו, והורה לבניו טיר והוניר לירות בו מטח חצים ולהטיל בו כידונים. או אז, נשר הופיע לפתח ועצר את המטח המתקרב לעברו. אודין, בראותו שבלדר אפילו לא עפעף לנוכח מטר החצים, היה מרוצה מתעוזתו של בנו והסכים להעניק לו חסינות. עד מהרה הוא הפך ללוחם וחבר למסעותיהם של הלוחמים שלושה.

אולם, למרות חוסנו האדיר מפני נזק, בלדר פגיע בפני צמח הדבקון. לוקי, אל הכזבים ואחיו החורג של תור, ניצל חולשה זאת וניסה להתל באחרים כדי שיפגעו בו.

הבשן

הַבָּשָׁן הוא שמו המקראי של חבל ארץ בעבר הירדן, התחום ממערב ברמת הגולן, ממזרח בחורן ובהר הדרוזים, בצפון ברכס החרמון ובדרום באפיק נהר הירמוך. חלקו הצפוני של הבשן מצוי כיום בתחום סוריה, וחלקו הדרומי בממלכת ירדן.

בתורה מסופר שמלך הבשן עד תקופת ההתנחלות היה עוג, שמוצאו היה מן הרפאים שאותם כבשו באופן חלקי העמונים.

הבשן נודע במקורות בפוריות אדמתו, ביערותיו ובשדות המרעה שבו. הוא מוזכר בתנ"ך 47 פעמים בה"א הידיעה ו-12 פעמים בלעדיה, והוא שימש כמקור לדברי נבואה פיוטיים, כסמל של פוריות ושפע, ולעיתים בצמידות למונח ולשם כרמל.

כדי לתאר את נשות שומרון הדשנות ועושקות הדלים, השתמש הנביא עמוס בביטוי "פָּרוֹת הַבָּשָׁן". גם יערות הבשן הסבוכים ובעלי החיים שמצאו בהם מקום מחיה נוח, הפכו למשל ולסמל בספר זכריה: " הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן", ובספר דברים: "גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן".

בבשן עברה דרך המלך הקדומה ממפרץ אילת לדמשק, ובראשית המאה ה-20 נסללה בתוואי זה מסילת הרכבת החיג'אזית.

הנבואה במסורת ישראל

הנבואה, לפי המסורת הדתית, היא אחת הדרכים שבהן יוצר האל קשר עם בני האדם. הנבואה, הכתובה בתנ"ך עיצבה את דמותה של היהדות.

חור התולעת (מסע בין כוכבים)

ביקום הבדיוני של זיכיון "מסע בין כוכבים", חור התולעת של באג'ור (באנגלית: Bajoran wormhole) הוא אנומליה מרחבית של חור תולעת הממוקמת ליד כוכב הלכת באג'ור. דת הבאג'ורנים מתייחסת אל חור התולעת כאל "מקדש שמיימי". חור התולעת נראה כמו צמצם של אור זהוב מסתחרר המוקף בעננים כחולים, המופיע כאשר ספינות חלל מתקרבות אליו, ונעלם כאשר הן נכנסות לתוכו; כמו כן הוא מופיע גם כאשר ספינת חלל יוצאת ממנו. ניתן לטוס בחור התולעת רק במהירויות דחף (מהירויות הנמוכות ממהירות האור).

חור התולעת מתגלה בפרק הראשון של הסדרה "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9". מתברר כי הוא מוביל ממערכת הכוכבים של באג'ור, הנמצאת ברביע אלפא, אל מערכת הכוכבים אידראן, הנמצאת ברביע גמא, מרחק של 70,000 שנות אור, בקצה השני של הגלקסיה. בשל החשיבות האסטרטגית של תופעה כזו, תחנת החלל "חלל עמוק 9" מעתיקה את מקומה, ממסלול היקפי סביב באג'ור אל קרבת פתחו של חור התולעת.

קציני צי הכוכבים קומנדר בנג'מין סיסקו ולוטטנט ג'דזיה דקס הם הראשונים ליצור קשר עם חור תולעת ועם יוצריה, חייזרים לא גשמיים, המכונים "הנביאים" על פי דת הבאג'ורנים; על ידי הפדרציה הם מכונים פשוט "חייזרי חור התולעת". הם אלה אשר סיפקו את החפצים המקודשים הקרויים "כדורי-נבואה" (Orbs) או "דמעות הנביאים" לבאג'ורנים והם הבסיס של דתם.

חור התולעת הופך לנקודת עימות בכל הסדרה, שכן הוא מאפשר נסיעה בין רביע אלפא לרביע גמא הנשלט על ידי הדומיניון, ארגון מרושע בראשותו של גזע משני צורה המכונים משתנים. הדומיניון איננו מעוניין כי אף אחת מהמעצמות הגדולות של רביע אלפא לא תשיג דריסת רגל ברביע גמא - ולהפך - מה שמסביר את החשיבות האסטרטגית של חור התולעת בעינייהם. חור התולעת נסגר בשלב מסוים, כתוצאה משימוש באחד מ-"דמעות הנביאים" אשר היה תחת השפעה זמנית של הפא-ריית'. מאוחר יותר, חור התולעת הושב לקדמותו, על ידי גילוי של כדור-נבואה נוסף על ידי בנג'מין סיסקו.

חזון העצמות היבשות

חזון העצמות היבשות הוא פרק נבואה בספר יחזקאל. הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא, כעין חלום המתואר באופן מציאותי-נטורליסטי.

בחזון רואה עצמו הנביא כניצב בבקעה מלאה בעצמות אדם יבשות. הוא מצווה לשאת נבואה. לנגד עיניו עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור. לאחר מכן מגלה מלאך אלוהים לנביא שאלו הם בני ישראל בגלות ומצווה על הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויות רוח, להחיותם ולהעלותם לארץ ישראל.

הנבואה נקראת בהפטרה בשבת של פסח.

חיזוי

חיזוי או ניבוי הוא פעולה של הערכת ההסתברות שמאורע כלשהו יתרחש במסגרת זמן עתידית מסוימת. החיזוי עשוי להיות לטווחי זמן שונים, מימים אחדים ועד שנים רבות. ככל שהחיזוי הוא לטווח ארוך יותר, כך, בדרך כלל, אמינותו נמוכה יותר, משום שגדל מספר הנעלמים המשפיעים עליו. החיזוי הוא תהליך של הסקת מסקנות המתבצע על סמך עיבוד של המידע הקיים. על כן כל גורם המעורב בשלבי איסוף המידע, עיבודו ופירושו יכול להשפיע על דיוק הניבוי. בהתאם לכך, למידת אי-הוודאות יש קשר חיובי עם דיוק החיזוי.

יש להבדיל בין כמה סוגי חיזוי; סוג אחד הוא המדעי, ובו מועלית השערה לגבי מודל המסביר אירועים מהעבר, מתוך מחשבה שמודל זה עשוי לעמוד גם בבסיסם של אירועים עתידיים. תוקפו של חיזוי מסוג זה בכך שהוא נבדק באמצעים סטטיסטיים על ידי ניסוי או תצפית. על סוג זה נמנים רוב אנשי המדע העוסקים בחקר מדעי הטבע ומדעי החברה. סוג אחר של חיזוי הוא הספקולטיבי, ובו מנחשים באופן אינטואיטיבי מה יקרה בעתיד על סמך התרשמות אישית מאירועי העבר או על סמך תחושות בטן. בחיזוי מסוג זה משתמשים כל בני האדם כמעט בכל יום. סוג כללי נוסף של חיזוי הוא כזה המתבצע על ידי אנשים המוליכים שולל את מאמיניהם, באופן מודע או לא מודע. חיזוי מסוג זה עוסקים אנשים כדוגמת נומרולוגים, קוראים בכף היד או אף בקרב שרלטנים מדעיים כדוגמת תאוריות מדעיות-גזעניות.

עתידנות היא דיסציפלינה אקדמית העוסקת בחיזוי, אך הקונצנזוס המדעי הוא שמדובר בפסאודו-מדע.

נבואה המגשימה את עצמה

נבואה המגשימה את עצמה היא מושג מתחום הפסיכולוגיה החברתית המתאר תהליך חברתי בו אמונה אשר בתחילתה היא שגויה מובילה למימוש עצמה. להבדיל מאפקט הפלצבו, תהליך המימוש הוא תהליך חברתי בו קיימת אינטראקציה בין פרטים, ואינטראקציה זו היא הגורמת להגשמת האמונה.

את המונח עצמו הגדיר הסוציולוג רוברט מרטון בשנת 1948. אך אפשר לאתר כבר בספרות של יוון ושל הודו העתיקות, עדויות לתופעה.

לתופעה מגוון מקרים פרטיים אשר מהווים תופעות בפני עצמם כמו אפקט פיגמליון, אפקט הנס החכם, אפקט הגולם.

נביא

נביא, בתקופות הקדומות, היה אדם שהיה מתקשר עם אל כלשהו. אל הנביא היו מגיעים אנשים שרצו להתייעץ בקשר לייעודם או עתידם, דברים שבהווה, או קבלת תמיכה ומזור נפשי. לעיתים רבות מלכים היו מחזיקים בחצרם, נביא מיוחד שייעץ להם מבחינה אסטרטגית. לעיתים תפקיד הנביא הצטמצם למסירת העתיד או לראיית דברים נסתרים. בישראל מכל מקום הנביא אחז גם בעמדה מוסרית ושיפוטית, והיה בעל תפקידים נוספים: מתווך בין העם לאלוהים, מחנך רוחני ומוכיח בשער, ובשל כך נביאים לעיתים היו בעימות עם העם ומנהיגיו. יחסו של הנביא אל העם היה אמביוולנטי, מחד גיסא - הוא אחד מהם, ומאידך גיסא - הוא נציג האל בעולם.

נביאים

נביאים הוא שמו של המדור השני בתנ"ך, בו מצויים הספרים המתארים את קורות ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל, וספרי הנביאים. הכינוי נביא מיוחס למי שנושא את דבר האל.

על פי הרמב"ם, ספרי התנ"ך מתחלקים לשלוש רמות של קדושה לפי מידת ההשראה האלוהית ששימשה לכתיבתם: ספרי התורה נכתבו על ידי אב הנביאים משה רבנו, ספרי הנביאים נכתבו בפעולת נבואה, וספרי הכתובים נכתבו על ידי אנשים שאינם בהכרח נביאים אך כתבו בהשראת רוח הקודש.

ספרי התנ"ך המצויים במדור נביאים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר.

ספר יחזקאל

ספר יְחֶזְקֵאל, הנקרא על-שם גיבורו, הנביא יחזקאל בן-בוזי, הוא השלישי בין ספרי נביאים אחרונים (אחרי ישעיה וירמיה). הנביא יחזקאל התנבא לפני חורבן הבית הראשון (586 לפני הספירה) ובעיקר לאחריו, בגלות בבל.

בספר יחזקאל קיימים בדרך כלל שלושה חלקים לכל חזון: חזון פותח, המשך, וחזון משלים. שני הראשונים דומים בסגנון הכתיבה שלהם ומיוחסים ליחזקאל, בעוד שהשלישי נוטה להיות שונה ולפיכך מיוחס על ידי חלק מחוקרי המקרא לתוספות המאוחרות יותר לספר. בנוסף, בספר קיימות מספר דוגמאות לעריכת הכתוב (בעיקר מבחינת סדר החזונות), אם כי לא ברור אם יחזקאל עצמו ערך את הכתוב או כותבים מאוחרים יותר.

ספר מיכה

ספר מיכה כולל בתוכו, על פי המסורת, את דברי הנביא בלבד. עיקרם נבואות, אך ישנם גם קטעים אשר אפשר לראות כתפילות או קינות. אין בו חזיונות או סיפורים, ואין בו תיעוד של מעשים סמליים שנעשו על ידי הנביא - פרט לדברי הנבואה עצמם. בפסוק אחד בספר שוטח מיכה את השקפתו באשר לנבואתו: "אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת-רוּחַ ה' וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה - לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ" (ג', ח').

עליית משה

עליית משה, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה הראשונה, כמה עשרות שנים לפני חורבן בית המקדש השני. המקור, שנכתב ככל הנראה בעברית, לא השתמר. השתמרו רק קטעים ממנו בתרגום ללטינית.

הספר פורסם לראשונה בשנת 1861 מתוך כתב יד לטיני בן המאה השישית שנמצא בספרייה האמברוזיאנית שבמילאנו. החוקרים זיהו אותו כתרגום של הספר האבוד עליית משה, או צוואת משה הנזכר בכתבי יד של ההיסטוריון גלסיוס.

כתב היד, הקטוע בסופו, כולל נבואה פסאודואפיגרפית בשמו של משה רבנו, המדברת על מהלך ההיסטוריה הישראלית בדורות שיבואו אחריו ועד לתקופת בניו של הורדוס. נבואה זו ניתנת בתוך תיאור של התכוננות משה לפטירתו ומינוי יהושע בן נון כממלא מקומו.

על פי גלסיוס, מכיל חלקו האבוד של הספר קרוב לוודאי ויכוח בין השטן לבין רב המלאכים מיכאל. ויכוח זה נזכר גם בברית החדשה.

עמוס

עָמוֹס הוא נביא הכתב הראשון

בקובץ תרי עשר. בתלמוד (מגילה יד ע"א): "תניא, הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפליים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה". ולכן לא שייך לחלק בין סוגי הנביאים נבאי הכתב הספר נביא עממי נביא קלאסי וכו'.

ספרו מופיע שלישי בתרי עשר. הוא ניבא בתקופת ירבעם השני מלך ישראל ועוזיהו מלך יהודה (חי במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפני הספירה). בזמנו ממלכת ישראל הגיעה לפריחה כלכלית ומדינית, ודבר זה הקים בממלכת ישראל מעמד של עשירים שחיו חיי מותרות ותפנוקים, לעומת המוני האיכרים שהעוני והמצוקה פגעו בהם.

העניים נאלצו ללוות בריבית גבוהה מהעשירים, וכאשר לא היה להם כסף לפרוע את חובותיהם, גזלו מהם העשירים את שארית רכושם ואף מכרו אותם לעבדות.

ציפייה

ציפייה היא רגש המקושר לתחושות עונג, התלהבות ולעיתים גם חרדה בנוגע למאורע טוב הצפוי להתרחש בעתיד.

הציפייה היא חלק מתחושת התקווה להתגשמות של התרחשות רצויה כלשהי.

רוח הקודש (יהדות)

רוח הקודש ביהדות היא אחד מאמצעי התיקשור החשובים שנשארו כדי ליצור קשר עם האל. רוח זו איננה מוגבלת ללאום או למין מסוים, ועשויה לשרות על כל אדם על פי מעשיו.

גישות שונות ממקמות את רוח הקודש במדרג שונה, ביחס לאמצעי קשר אחרים (כגון גילוי אליהו, בת קול). אולם הגישה הקלאסית מזהה את רוח הקודש כדרגת הקשר הגבוהה ביותר, לאחר הפסקת הנבואה, הקיימת כיום. למשל נכתב בחז"ל כי הכתובים "ברוח הקודש נכתבו" מדרג זה מבדיל את הכתובים מדברי חכמה רגילים (כגון ספר בן סירא), שלא נאמרו ברוח הקודש.

בחלק מהמדרשים, רוח הקודש הוא ביטוי האנשה של האל, שלעיתים משיבה ולעיתים מופיעה ואומרת את דברה.

בכתבי קומראן יש לרוח הקודש משמעות שונה מזו שנתפסת בחז"ל, המלמדת על 'רוח טהרה' או 'רוח תשובה' האופפת את האדם להבדיל מ'רוח נדה' הפועלת את ההפך.

שכינה

שְׁכִינָה בספרות היהדות, היא ההתגלות האלוהית בעולם. הביטוי הוא שם הפעולה הנגזר מהשורש שכ"נ ('לשכון'). על פי תפיסת הספרות הקבלית, הפילוסופיה הפרו קבלית והחסידית, האל שוכן בפנימיותו של העולם כולו ומחיה אותו, ו'שכינתו' היא נשמת העולם ורוח אפיו.בחלק מהספרות מוסבר, כי דרך הפן הזה של האלוהות, שהוא התחתון מכול ההתגלויות האחרות, מתקשר אלוהים עם בני אדם. פן זה של התגלות הוא יחסי למעמדם של האנשים ולמעשיהם - הופעתו או היעלמותו תלויה בהם. השכינה היא ביטוי פסיבי להתגלות האל, וככזו נמשלת לדמות נשית.

תרי עשר

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד).

ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.