נאום

נאוּם הוא העברת מסר לקבוצה של שומעים, באמצעות דברים הנישאים באוזניהם על ידי הנואם. תורת הנאום קרויה רטוריקה.

מאפיינים

בעבר נישאו נאומים רק בדרך של מפגש פנים אל פנים בין הנואם לשומעיו, ועקב כך היה מספר המאזינים מוגבל, אך התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת נשיאת נאום גם באמצעות הרדיו, הטלוויזיה והאינטרנט, למספר בלתי מוגבל של מאזינים. במסגרת זו לעיתים ניתן הנאום רק באמצעות אמצעי התקשורת, כלומר הנואם מגיע לאולפן ונושא את נאומו ללא קהל, ולעיתים משולבות שתי השיטות: הנואם נושא דבריו אל מול קהל, ובנוסף משודר הנאום באמצעי התקשורת.

בניגוד להרצאה, הנעשית בטכניקה דומה לזו של נאום אך מטרתה העיקרית העברת מידע לשומעים, נאום נועד לשכנע את השומעים בצדקתו של הדובר. נאום גם שונה משיחה בכך שהוא בעיקרו מונולוג (רק הדובר מדבר) ולא דיאלוג או מוליטילוג (דיון בו משתתפים כמה). כתוצאה מכך לנואם יותר דומיננטיות והשפעה מאשר לדובר המשתתף בדיון. אריסטו הציע לחלק את מרכיבי הנאום לשלושה: אתוס, פאתוס ולוגוס. האתוס הוא המרכיב המעשי בנאום, ובמיוחד ההנעה לפעולה. הפאתוס הוא המרכיב הרגשי בנאום וכולל בעיקר את הסגנון המילולי והבלתי-מילולי (שפת גוף). הלוגוס הוא הצד השכלי בנאום וכולל בעיקר את התוכן, את ההיגיון וכן את העובדות והדוגמאות.

נאום לאומה

נאום בעל חשיבות מיוחדת הוא נאום לאומה שאותו נושא השליט, ומטרתו לספק מידע על מדיניותו של השליט, על הישגיו ועל תוכניותיו. לעיתים נאום זה ניתן באופן סדיר אחת לשנה, בהתאם למנהג או לחוק (כגון הנאום מן הכס או נאום מצב האומה), ולעיתים הוא ניתן בעקבות אירוע רב חשיבות, המצריך העברת מסר ישיר מהשליט לעמו.

כותב נאומים

את הנאום יוצר הנואם לעיתים תוך כדי נאומו, ופעמים אחרות הנאום נכתב מראש, על ידי הנואם או על ידי כותב נאומים, ומוקרא מן הכתב. ההסתייעות בכותב נאומים מקובלת בקרב אישים עסוקים מאוד, כגון ראש ממשלה או שר, וגם על ידי אנשים עסוקים פחות, המעוניינים בנאום באיכות טובה יותר מזו שהם מסוגלים לחבר בעצמם. בנובמבר 2015 פורסם המחירון של ד"ר חגי חריף, כותב נאומים בעברית בשירותו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.[1]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ טלי חרותי-סוברמילת ברכה עולה שקל, נאום - 3 שקלים למילה; כמה מרוויח כותב הנאומים של נתניהו?, באתר TheMarker‏, 18 בנובמבר 2015
אברהם לינקולן

אברהם לינקולן (באנגלית: Abraham Lincoln; להאזנה (מידע • עזרה), נהגה: אֵיְבְּרֵהָם לִינְקְן; 12 בפברואר 1809 – 15 באפריל 1865) היה הנשיא ה-16 של ארצות הברית, ממרץ 1861 ועד הירצחו באפריל 1865, ומגדולי האישים בתולדותיה. לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד לרציחתו, ונחשב לאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארצות הברית. השפעות פעולותיו כנשיא ניכרות עד היום. כך למשל, ביטול העבדות, וחיזוק אחדות ארצות הברית באמצעות מניעת פילוגה בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית.

לינקולן נולד בקנטקי, וגדל בספר המערבי. הוא למד בכוחות עצמו, הפך לעורך דין באילינוי, למנהיג בתוך המפלגה הוויגית, ונבחר לבית הנבחרים באילינוי, בו שירת שמונה שנים. הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1846, וקידם מודרניזציה של הכלכלה באמצעות בנקים, מכסי מגן ומסילות רכבת. בשל סירובו לרוץ לכהונה שנייה בקונגרס, ומפני שהתנגדותו למלחמת ארצות הברית-מקסיקו לא זכתה לאהדה באילינוי, חזר לינקולן לספרינגפילד ולעריכת דין. ב-1854 חזר לפוליטיקה, וסייע בהקמת המפלגה הרפובליקנית שהשיגה רוב באילינוי. ב-1858, כשהשתתף בסדרת עימותים מפורסמת מול יריבו, סטיבן דאגלס הדמוקרט, התנגד לינקולן להרחבת העבדות אולם הפסיד במירוץ לסנאט לדאגלס.

ב-1860, נבחר לינקולן למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, כמועמד מתון ממדינה חשובה. אף על פי שלא השיג תמיכה במדינות הדרום תומכות העבדות, הוא ניצח בקלות בצפון ונבחר לנשיאות ב-1860. ניצחונו של לינקולן הוביל לכך ששבע מדינות עבדות דרומיות הקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, עוד לפני שנכנס אל הבית הלבן. לא נמצאה פשרה בנושא, וב-12 באפריל 1861, תקפה הקונפדרצייה את פורט סאמטר, מה שהוביל לאיחוד צפוני מאחורי האיחוד. כמנהיג המתונים במפלגתו, התנגד לינקולן לרפובליקנים הרדיקלים, שדרשו יחס נוקשה לדרום, לדמוקרטים תומכי המלחמה שקראו לפשרנות מסוימת, לדמוקרטים שהתנגדו למלחמה ותיעבו אותו, ולתומכי הפרישה, שתכננו לרצוח אותו. מבחינה פוליטית, הוא הצליח לגרום ליריביו להילחם אחד בשני, בעזרת מינויים פוליטיים זהירים ומשיכת הציבור האמריקני על ידי נאומיו המלהיבים. נאום גטיסברג הפך לנאום שסימל את ערכי הלאומיות, הרפובליקניות, שוויון הזכויות, החירות והדמוקרטיה.

לינקולן התמקד בנושאים הפוליטיים והצבאיים של המלחמה. מטרתו הייתה איחוד האומה. הוא השעה את צו הביאס קורפוס, מה שהוביל לפסק דין אקס פארטה מרימן, ומנע מעורבות בריטית במלחמה כשפתר סכסוך עם בריטניה. לינקולן פיקח על המלחמה מקרוב, ובחר את הגנרלים בעצמו, כולל את יוליסס סימפסון גרנט. הוא הכריע באסטרטגיה של האיחוד, כולל הטלת סגר ימי על הדרום, השתלטות על קנטקי וטנסי, ושימוש בסירות לצורך השתלטות על הנהרות הדרומיים. לינקולן ניסה לכבוש את בירת הקונפדרצייה, ריצ'מונד, והחליף את הגנרלים עד שגרנט הצליח לכבוש אותה. ככל שהמלחמה התקדמה, מהלכיו לסיום העבדות הובילו להצהרת האמנציפציה ב-1863. לינקולן השתמש בצבא לצורך הגנה על עבדים נמלטים, עודד את מדינות הגבול לאסור על העבדות, והעביר בקונגרס את התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שאסר על העבדות.

כפוליטיקאי מנוסה שהבין את יחסי הכוחות בכל מדינה, שיתף לינקולן פעולה עם הדמוקרטים שתמכו במלחמה וניהל את מסע הבחירות שלו מחדש בבחירות של 1864. לינקולן ציפה לסיום המלחמה, והציע מדיניות שיקום מתונה, מתוך רצון לאחד את האומה במהירות בעזרת פיוס נדיב. ב-14 באפריל 1865, בעת ביקורו בתיאטרון חמישה ימים לאחר כניעת רוברט לי, גנרל הקונפדרצייה, נרצח על ידי אוהד הדרום ומתנגד לביטול העבדות בשם ג'ון וילקס בות'.

לינקולן דורג כאחד מגדולי הנשיאים האמריקנים בידי מומחים ואזרחים.

אהרן ברק

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936) הוא משפטן ישראלי. כיהן כנשיא בית המשפט העליון (1995–2006), היועץ המשפטי לממשלה (1975–1978) וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975. כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקנית.

דוקטור לשם כבוד

דוקטור לשם כבוד (בלטינית: .Dr. h. c) הוא תואר כבוד שמעניק מוסד אקדמי, לרוב אוניברסיטה, כדי לכבד אישים שהוא חפץ ביקרם. התואר מוענק לאות הוקרה על הישגים בתחום המדע, על תרומה מיוחדת לחברה או על תרומה כספית נכבדה לאוניברסיטה.

השם העברי לתואר הוא תרגום honoris causa מלטינית.

אישים שזכו לכמה תוארי דוקטור לשם כבוד נושאים בתואר .Dr. h. c. mult.

אחד האירועים הבולטים של הענקת תואר דוקטור לשם כבוד בישראל הוא אירוע הענקת התואר לרמטכ"ל יצחק רבין מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, עם תום מלחמת ששת הימים. בטקס זה נשא רבין את נאום הר הצופים.

אוניברסיטת בר-אילן מעניקה תואר דוקטור לשם כבוד גם לארגונים. בארגונים הזוכים: מגן דוד אדום ותנועת הנוער בני עקיבא.

דרשנות

ביהדות, דרשנות היא נשיאת נאום (דרשה) בפני קהל בנושאי מוסר, הלכה, מקרא וכדומה, פעמים רבות תוך קישור לפרשת השבוע או לענייני דיומא. נושא הדרשה נקרא "דרשן" ובמאות האחרונות (לפחות ביהדות אשכנז) היה גם נושא משרה או בעל-מקצוע שזה עיקר תפקידו: "מגיד" או "מגיד מישרים".

בדרך כלל, כינוי זה הבדיל אותו מתפקיד רב הקהילה, או פוסק ההלכה, ומיקד את הגדרת פעילותו הציבורית בנשיאת הדרשה בפני הקהילה.

שני סוגי דרשנים היו: דרשן החי בקהילה בה קהל שומעיו היה קבוע, ו"דרשן נודד" אשר קהל שומעיו השתנה. בהיסטוריה היהודית תופעת דרשנות נודדת הייתה נפוצה באירופה בימי הביניים, בהם היה נהוג שדרשנים נודדים יסתובבו במקומות היישוב, ותמורת כסף היו דורשים לציבור המקומי. המגידים הנודדים היו מתפרנסים מנדבות הקהל ששמע את דרשותיהם, וככל שהיטיבו לעורר את הלבבות ולמשוך קהל רב יותר, כך קיבלו פדיון גדול יותר עבור דרשתם.

סביר כי המונח 'דרשה' נקרא כך בדומה ל"מדרש. ככל הנראה המונח "דרשנות" הוא גלגול מאוחר (מתקופת בית שני) של המונח "מדרש". סביר כי גם מבחינה תוכנית מדובר בהשתלשלות של מסורת המדרש: בתרבות היהודית קיימים סוגים שונים של מדרש כתוב, ועל בסיסם התעצבה הדרשה המדוברת. אלה הם מדרשי ההלכה ומדרשי האגדה. הדרשנות, בדומה למדרש, אינה מצטיינת בפרשנות פשט, אלא בפרשנות מרחיבה, על דרך המדרש. הדרשנים עצמם לא היו בהכרח תלמידי חכמים, ופעמים רבות הדרשנות הוזמנה; כלומר, הדרשן התבקש לקשור את דרשתו לנושא מסוים לפרשת השבוע או לסוגיה התלמודית הנלמדת, על אף שלא היה קיים קשר ישיר בין הדברים. בימי הביניים ובעת החדשה אף נכתבו כמה ספרים בידי רבנים אודות אומנות הדרשנות.

הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל

ב-6 בדצמבר 2017 הצהיר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על ההכרה של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל והורה על תכנון המעבר של שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב לירושלים. הצהרתו נקראה בתקשורת הישראלית "נאום ירושלים" או "הכרזת ירושלים".

ההכרה התקבלה בברכה בישראל; בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, בירך על ההחלטה ושיבח את ההצהרה. מנגד, ההצהרה התקבלה בכעס מצידה של הרשות הפלסטינית. רוב הקהילה הבינלאומית דבק בהתנגדות להכרה בירושלים, ומעט פחות משני שלישים מהמדינות תמכו בגינוי להצהרה האמריקאית בעצרת הכללית של האו"ם. גואטמלה ופרגוואי הלכו בעקבות ארצות הברית, והעבירו את שגרירויות מדינותיהם לירושלים. פרט למדינות המוזכרות, מדינות נוספות הודיעו על כוונתן להעביר את שגרירויותיהן לירושלים.

טקס העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים נערך ב-14 במאי 2018, יום למחרת יום ירושלים.

הסתה

הסתה היא ניסיון לשכנע אדם או קבוצת בני אדם לבצע מעשה שלילי, בדרך כלל פשע. במקרים רבים מבדילים בין עבירה פלילית מסוג שידול המתייחסת לשכנוע אדם בודד, לבין הסתה המתייחסת לשכנוע ציבור של אנשים. בשיח הציבורי במדינות מסוימות (דוגמת צרפת וישראל) משתמשים במונח הסתה גם עבור ביקורת חריפה שאין בה קריאה ישירה לביצוע מעשה כלשהו אלא רק משתמעת, במיוחד כאשר מדובר בביקורת כלפי בני אדם המשתייכים לציבור מסוים, כגון גזענות או אנטישמיות.

במדינות רבות (במיוחד באירופה), קיימים חוקים כוללניים המגדירים כעבירה כל ניסיון הסתה לביצוע מעשה הנוגד את החוק.

בישראל, בנוסף לעבירה כללית של שידול, חוק העונשין מציין במפורש מעשים אחדים אשר הסתה לעשותם מהווה עבירה פלילית.

להתגבשות עבירת הסתה יש צורך בהוכחת הסתברות אובייקטיבית שהדיבורים יהפכו למעשים. כמו כן, נדרש להוכיח שהמתבטא התכוון במפורש לתוצאות הפליליות אליהן הסית.

בארצות הברית, עבירת הסתה (solicitation) חלה בין אם העבירה בוצעה ובין אם לאו. לעומת זאת, באירופה, כאשר העבירה לא התרחשה, השידול מכונה "incitement", וכאשר העבירה בוצעה, המסית מועמד לדין על קשירת קשר.

הפגנה

הפגנה היא יציאה אל הרחובות תוך הכרזת ססמאות והנפת שלטים. זוהי דרך של קבוצת אנשים להביע באופן פומבי את דעתה, ובפרט את מחאתה, בנושא מסוים. ההפגנה מהווה מימוש של חופש הביטוי וחופש ההתארגנות. תיתכן גם הפגנה של אדם אחד שאז היא נקראת "הפגנת יחיד". הפגנות נערכות פעמים רבות בכיכרות מרכזיות או במקומות בעלי משמעות סמלית.

הערכות של מספר המשתתפים בהפגנה מציגות תוצאות שונות לעיתים קרובות. מקור להערכת כמות המשתתפים הוא הערכת המארגנים, אך אלו מעדיפים להודיע על מספר רב יותר של משתתפים מזה שהיה בפועל. מקור נוסף הוא הערכת המשטרה, אך גם על הנתונים שהיא מספקת יש המערערים.

הפרוטוקולים של זקני ציון

הַפְּרוֹטוֹקוֹלִים שֶׁל זִקְנֵי צִיּוֹן הוא המסמך האנטישמי הנפוץ ביותר בעולם, שהיה גם בעל השפעה עצומה על תולדות המאה ה-20 וגורל היהודים. כתב פלסתר מזויף זה היה אחד מהספרים המרכזיים של הנאצים ושימש כצידוק למעשיהם. עד היום גורמים אנטישמים עושים בו שימוש רב במלחמתם כנגד היהודים ומדינת ישראל. עותקים של הספר מופצים באמצעות מנגנונים ממשלתיים של חלק ממדינות ערב, אף בחינם, ובאמצעות רשת האינטרנט.

הר הצופים

הר הצופים הוא הר בתחום ירושלים הצופה על מרבית שטח ירושלים, ועל שטח נרחב ממדבר יהודה כולל ים המלח. גובהו 826 מטרים מעל פני הים, כ־100 מטרים מעל העיר העתיקה, וכ־1,240 מטרים מעל פני ים המלח. הבאים לירושלים מהצפון ראו ממנו לראשונה את העיר ואת בית המקדש, ומכאן שמו. שמו הלועזי של ההר "סקופוס" הוא תרגום יווני של השם העברי. בערבית קרוי ההר ראס אל-מושריף راس المشرف (בתרגום לעברית: ראש הנשקף). שם נוסף בערבית הוא ג'בל סקובוס جبل سكوبس, הנגזר משמו הלטיני של ההר.

הרצאה

הרצאה היא הצגה מילולית שנועדה להעביר מידע, או ללמד, נושא מסוים; למשל, על ידי מרצה באוניברסיטה. הרצאות משמשות להעברת מידע על נושא מסוים, כדוגמת היסטוריה, רקע, תאוריות ומשוואות. הרצאות הן שיטת הוראה מקובלת במוסדות להשכלה גבוהה. קיימים סוגי תקשורת מילולית דומים להרצאה: נאום, דרשה או אפילו הצגת תכלית לשם פרסום מוצר או מכירתו. בדרך כלל, המרצה עומד לפני הקהל וקורא מידע רלוונטי.

קיימת ביקורת על השימוש בהרצאות מן ההיבט הפדגוגי (מדעי ההוראה), אך עדיין לא נמצאה שיטה חלופית יעילה להוראה והעברת חומר באוניברסיטאות ועדיין יש שימוש רב בהרצאות בקורסים. הטענה הרווחת נגד הרצאות, היא כי הן שיטה חד-כיוונית להוראה ולתקשורת ולא דורשת השתתפות פעילה של הקהל, בניגוד ללמידה פעילה.

טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-64

טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-64 הידוע בשם טקס הבאפט"א נערך ב-13 בפברואר 2011 בבית האופרה המלכותית שבלונדון, להענקת פרסים לסרטי הקולנוע הבריטיים והזרים של שנת 2010. שמות המועמדים הוכרזו ב-18 בינואר 2011. את הפרסים מעניקה האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה לסרט הקולנוע וסרט התעודה הטובים ביותר שהוקרנו בבתי הקולנוע בבריטניה ב-2010. הסרט "נאום המלך" היה מועמד ל-14 פרסים וזכה בשבעה מהם, כולל הסרט הטוב ביותר, הסרט הבריטי המצטיין, השחקן הטוב ביותר לקולין פירת', שחקן המשנה הטוב ביותר לג'פרי ראש, שחקנית המשנה הטובה ביותר להלנה בונהם קרטר, והתסריט המקורי הטוב ביותר לדייוויד סיידלר. נטלי פורטמן זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר על הופעתה בסרט "ברבור שחור", ודייוויד פינצ'ר זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר על הסרט "הרשת החברתית".

י"ח בכסלו

י"ח בכסלו הוא היום השמונה עשר בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

מחמוד עבאס

מחמוד עבאס (בערבית: محمود عباس, להאזנה (מידע • עזרה) נולד ב-15 בנובמבר 1935 בצפת), הידוע בכינוי אבו מאזן (أبو مازن), הוא מנהיג פלסטיני, מחליפו של יאסר ערפאת כראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). מכהן כנשיא הרשות הפלסטינית מאז הבחירות בשנת 2005. בדצמבר 2009 הוארכה כהונתו ללא הגבלת זמן, והחמאס הודיע בתגובה כי אינו מכיר בו כנשיא. קודם לכן היה ממייסדי הפת"ח.

מסך הברזל

"מסך הברזל" (באנגלית Iron Curtain) הוא מונח מטאפורי שטבע וינסטון צ'רצ'יל ב-5 במרץ 1946 בנאום שנשא בפולטון שבמיזורי. הכוונה היא לקו הגבול האידאולוגי אשר חילק את אירופה לשני גושים: הגוש המזרחי שנשלט על ידי ברית המועצות, והגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית. המושג נוצר כתוצאה מהשתלטות ברית המועצות על מדינות מזרח אירופה שהתבטאה בהקמת משטרים קומוניסטיים שכונו "דמוקרטיות עממיות", והוא ביטא את הקרע בין שני הגושים ואת תחילתה של המלחמה הקרה.

נאום גטיסברג

נאום גטיסברג (באנגלית: Gettysburg Address) הוא הנאום המפורסם ביותר של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן ואחד הנאומים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. הוא נישא בהקדשה של בית הקברות הלאומי לחיילים בגטיסברג, פנסילבניה, ב-19 בנובמבר 1863, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, ארבעה וחצי חודשים אחרי קרב גטיסברג, מן הקרבות המכריעים של מלחמה זו.

נאומו של לינקולן, שהיה באותו טקס משני לדברים אחרים, נחשב בסופו של דבר לאחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה האמריקנית. בפחות מ-300 מילים, שנישאו במשך שתיים עד שלוש דקות, פרש לינקולן את עקרונות השוויון האנושי, שעוגנו אף בהכרזת העצמאות של ארצות הברית. הוא הגדיר את מלחמת האזרחים כ"לידה חדשה של חירות", שתביא שוויון אמיתי לכל אזרחי ארצות הברית, במאבק מתמשך, שאינו רק למען האיחוד, אלא גם מאבק הבוחן את יכולתה של כל אומה "שהוגה בחירות, ומוקדשת לטענה שכל בני האדם נבראו שווים" להתקיים לאורך זמן.

במילים שפתחו את הנאום, "לפני ארבע שנות עשרים ועוד שבע שנים" (כלומר, לפני שמונים ושבע שנים) התייחס לינקולן לאירועי המהפכה האמריקנית. הוא תיאר את הטקס בגטיסברג כהזדמנות לא רק להקדיש את אדמות בית הקברות, אלא גם להקדיש את החיים למאבק, המיועד להבטיח כי "ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ". למרות מקומו הבולט של הנאום בהיסטוריה ובתרבות של ארצות הברית, הנוסח המדויק של הנאום שנוי במחלוקת. חמשת כתבי היד הידועים של הנאום שונים זה מזה במספר פרטים ושונים גם מההדפסות המחודשות בנות זמננו של הנאום על ידי העיתונים.

אף שנאום זה נחשב כיום לאחד מהנאומים המפורסמים והגדולים שנישאו אי פעם, לינקולן עצמו לא היה בטוח כלל באותו רגע שנאומו היה מוצלח, ואחד העיתונים אף כינה אותו למחרת: "מטופש, שטחי ונדוש". מאידך, אדוארד אוורט, פוליטיקאי אמריקני, שנחשב לגדול הנואמים של אותה תקופה והקדים את נאום לינקולן בדברים שארכו זמן רב, אמר לו לאחר מכן: "הלוואי שהייתי מצליח להביע בשעתיים את הרעיונות שהצלחת לבטא בשתי דקות".

ציטטות מן הנאום חקוקות על אנדרטת לינקולן בוושינגטון, בירת ארצות הברית, ובאחת מהן גם המילים שהביעו בצורה כה נאה ותמציתית את האידיאל של הדמוקרטיה: "ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ".

נאום המלך

נאום המלך (באנגלית: The King's Speech) הוא סרט דרמה בריטי-אוסטרלי משנת 2010 בבימויו של טום הופר, אודות מלך בריטניה ג'ורג' השישי הסובל מגמגום, ויחסיו עם קלינאי התקשורת ליונל לוג שעזר לו להתגבר על כך. את התסריט לסרט כתב דייוויד סיידלר (שסבל בעצמו מגמגום) בהתבסס על התרחשויות אמיתיות.

בדרמה התקופתית מככבים השחקנים קולין פירת' המגלם את ג'ורג' השישי, וג'פרי ראש המגלם את לוג. צילומי הסרט החלו בחודש נובמבר 2009 בבריטניה. הסרט יצא בארצות הברית בתפוצה מוגבלת ב-26 בנובמבר 2010, ועלה לאקרנים ברחבי בריטניה ב-7 בינואר 2011. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

נאום מצב האומה

מצב האומה (באנגלית: State of the Union, מילולית "מצב האיחוד". "האיחוד" פירושו ארצות הברית) הוא נאום שנתי שנושא נשיא ארצות הברית מול ההרכב המלא של הקונגרס (הסנאט ובית הנבחרים), במטרה לדווח על מצב המדינה ועל כוונות החקיקה. הנאום נערך בחודש ינואר.

הדרישה לנאום נקבעה בחוקת ארצות הברית, ומקורה בנאום מן הכס (נאום המלך או המלכה מול בית המחוקקים המקומי).

הנשיא הראשון של ארצות הברית, ג'ורג' וושינגטון, נשא את נאום מצב האומה הראשון ב-8 בינואר 1790, בעיר ניו יורק. הנשיא השלישי, תומאס ג'פרסון, החליט בשנת 1801 לשלוח לקונגרס נאום כתוב, שנקרא בקול על ידי פקיד. הנוהל הזה נשמר עד לשנת 1913, בה שב הנשיא וודרו וילסון לנאום בעצמו מול הקונגרס. הנשיא האחרון ששלח נאום כתוב לקונגרס היה ג'ימי קרטר, בשנת 1981.

שמו המקורי של הנאום היה "המסר השנתי של הנשיא לקונגרס", והמונח "מצב האומה" נקבע על ידי הנשיא פרנקלין רוזוולט בשנת 1935.

הנאום משודר ברדיו משנת 1923 במהלך כהונתו של הנשיא ג'ון קלווין קולידג', בטלוויזיה משנת 1947 במהלך כהונתו של הנשיא הארי טרומן, ובאינטרנט משנת 2002 במהלך כהונתו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש.

במהלך הנאום, מתאר הנשיא את הישגי הממשל בשנה שחלפה, ואת חזונו לשנה הקרובה. בין הנוכחים באולם נמנים חברי המטות המשולבים של הצבא, שופטי בית המשפט העליון, חברי הקבינט הנשיאותי וכן אורחים מיוחדים אותם רשאים להביא הנוכחים בנאום.

הנאום אורך כשעה, ונקטע פעמים רבות בשל תשואות הצופים.

במהלך הנאום, לאור העובדה כי כל חברי הקבינט מתכנסים במקום אחד, נעדר מן האולם אחד מחברי הקבינט של ארצות הברית (או מחברי בית הנבחרים) הנמנה בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית, על מנת לוודא שבמקרה של אסון בקונגרס יהיה איש ממשל שיוכל להחליף את הנשיא. על איש זה מופקדת אבטחה ברמה נשיאותית, והוא נקרא "שורד מיועד".

קולין פירת'

קולין אנדרו פירת' (באנגלית: Colin Andrew Firth; נולד ב-10 בספטמבר 1960) הוא שחקן קולנוע טלוויזיה ותיאטרון אנגלי, זוכה פרס אוסקר, פרס באפט"א, פרס גלובוס הזהב ופרס גילדת שחקני המסך.

זכה להכרה של הקהל הרחב בתפקידו כמר דארסי בעיבוד הטלוויזיוני של הרומן מאת ג'יין אוסטן, גאווה ודעה קדומה משנת 1995. פירת' היה מועמד לפרס האוסקר עבור הסרט סינגל מן וזכה באוסקר על תפקידו בסרט נאום המלך, בנוסף היה מועמד 5 פעמים לפרס באפט"א, וזכה בפרס כשחקן הראשי הטוב ביותר על תפקידו כג'ורג' פלקונר ב"סינגל מן". בשנת 2010 זכה בפרס גלובוס הזהב כשחקן הטוב ביותר בקטגוריית הדרמה, וכן בפרס גילדת שחקני המסך בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסרט קולנוע על תפקידו כמלך ג'ורג' השישי בסרט "נאום המלך". תפקידים בולטים נוספים שלו הם בסרטים "הפצוע האנגלי", "שייקספיר מאוהב", "יומנה של ברידג'יט ג'ונס", "מאמה מיה!" וב"אהבה זה כל הסיפור". ב-2011 קיבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

ראפ

ראפ (באנגלית: Rap או ראפינג "לעשות ראפ" - Rapping, מכונה גם "אם סי" - MCing) מתייחס ל"קריאה קצובה או מחורזת של תמליל או מילים". ראפ שונה משירה בכך שהוא מבוצע בהתאם למקצב מסוים.

ראפ הוא גם מוזיקה שנועדה על מנת למחות על משהוראפ הוא מרכיב עיקרי במוזיקת היפ הופ וברגאיי, אך אמנות הראפ קדמה לתרבות ההיפ הופ בעשורים רבים. ראפ מבוצע עם ליווי של מקצב או מוזיקה או ללא ליווי כזה, בסגנון א-קפלה. מבחינה סגנונית, ראפ מבוצע לרוב במהירות יחסית והוא מקיף תחום רחב שבין דיבור, נאום, פרוזה ושירה. לעיתים, השימוש במונח ראפ לסגנון מוזיקלי מכוון לתיאור סגנון מונוטוני קצבי שהדגש בו הוא על הראפינג המילולי.

מוזיקת הראפ מתבלטת כמוזיקת מחאה בוטה וברורה יותר מהסגנונות הקודמים לה. הטקסטים המועברים כוללים גסויות, קללות והתרסות, כמו גם תשבחות עצמיות והתייחסויות מיניות בוטות. הסגנון מזוהה גם עם תרבות שכונות העוני והפשע בארצות הברית, ורבים מהראפרים משתייכים לכנופיות רחוב (גאנגסטרים) ואף היו מעורבים בפרשיות פשע, כמו סנופ דוג שהואשם ברצח, 50 סנט שהיה סוחר סמים ואף נשלח לכלא, טופאק שהנהיג כנופיית פשע אלימה, ישב בכלא ובסופו של דבר נרצח, והראפר Eazy-E שהיה מבוקש על ידי ה-FBI ואף סחר בסמים.

בשנות ה-90, מוזיקת ראפ ותרבות ההיפ-הופ צברו פופולריות רבה והחלו להופיע גם אמני ראפ והיפ-הופ לבנים, דוגמת הביסטי בויז ואמינם. ההתקרבות לזרם המרכזי גרמה גם למסחור רב של הסגנון הזה, והחלו להופיע לייבלים מסחריים מצליחים שמשמשים כ"פס ייצור" לראפרים המכוונים לטעם הקהל שזנחו אלמנטים של מחאה, דוגמת פיפטי סנט ואחרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.