נ"מ

נ"מ (קרי: נוּ"ן-מֵ"ם) הם ראשי התיבות של המונח "נגד מטוסים" הבא לציין את היחידות ואת אמצעי הלחימה שמטרתם היא הגנה אווירית ("מטרייה אווירית") ויירוט כלי טיס של האויב, לרבות מסוקים, מטוסי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים. המונח מתייחס כמעט תמיד ליחידות ומערכות קרקעיות שתפקידם להפיל כלי טיס, ולא לכלי טיס שבעצמם מפילים כלי טיס של האויב בקרבות אוויר, כגון מטוסי קרב ועליונות אווירית שמשגרים טילי אוויר-אוויר.

במובן הרחב, נ"מ כולל הן סוללות תותחים אוטומטיים נגד מטוסים והן סוללות טילי קרקע-אוויר שמשתמשות בטילים מונחים על מנת להפיל כלי טיס. במובן הצר יותר, המונח "סוללת נ"מ" מתייחס למערכות קניות (תותחים אוטומטיים ומקלעים), ואילו למערכות רקטיות/טיליות קוראים "סוללת טק"א" (טק"א = טיל קרקע-אוויר, באנגלית: SAM, ראשי תיבות של Surface-Air Missile).

B-24 hit by Flak
B-24 נפגע מאש תותחי נ"מ בשנת 1943
Bofors-aa-gun-algeria
תותח נ"מ "בופורס"
Zsu23-4
תותח נ"מ מתנייע מדגם ZSU-23-4
SA-7
טיל כתף מדגם SA-7 "סטרלה"
Patriot missile launch b
שיגור טיל פטריוט (טיל קרקע-אוויר אמריקאי).

היסטוריה

השימוש הידוע הראשון בכלי נ"מ היה במהלך מלחמת פרוסיה-צרפת ב-1870. אחרי האסון הצבאי של צרפת בסדאן, פריז הועמדה במצור ונעשה שימוש בכדורים פורחים כדי להעביר אספקה לעיר הנצורה. יצרן הנשק הגרמני קרופ החליט להשתמש בתותח 32 מ"מ ולניידו על סוסים כדי ליירט את הכדורים הפורחים.

פיתוח תותחי הנ"מ המשיך בגרמניה. ב-1909 הציג קרופ תותחי נ"מ בקוטרים שונים ובתחילת מלחמת העולם הראשונה תותח 75 מ"מ היה לנשק סטנדרטי בצבא הגרמני. שאר המדינות התעלמו מהפוטנציאל הגלום בנשק זה עד שמטוסים גרמניים החלו לטווח אש ארטילריה מדויקת לעבר מדינות ההסכמה. כתוצאה מכך החלו בריטניה, האימפריה הרוסית וצרפת לפתח נשק נ"מ משלהן. רוב כלי נשק הנ"מ במלחמה היו חסרי תועלת בשל חוסר הניסיון של צוותיהם שלא ידעו לירות אש מדויקת לעבר המטוסים ולהעריך נכונה את גובהם.

עם סיום מלחמת העולם הראשונה התגבשה הסכמה כי יכולות כלי הטיס יחייבו ניסיונות רציניים יותר להפילם.

בין מלחמות העולם הייתה זו שוב גרמניה שהייתה חלוצה בתחום הנ"מ. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, בעזרת שיתוף פעולה עם חברות שוודיות ושווייצריות פותחו בגרמניה תותחי 20 מ"מ ו-37 מ"מ נ"מ ששירתו בורמאכט עד סוף המלחמה. בבריטניה שלטה הגרסה הרשמית לפיה "המפציץ תמיד יוכל לעבור" ולא נעשו ניסיונות לפיתוח הנ"מ אלא נעשה שימוש בתותחים ישנים מימי מלחמת העולם הראשונה. בשל הגישה הרשמית רק מאוחר יחסית (במחצית השנייה של שנות ה-30) נעשו ניסויים בנ"מ במסגרת המאמצים הבריטים לפיתוח נשק הגנתי כמכ"ם.

מערכות הנ"מ הראשונות היו מבוססות על תותחי נ"מ: מדובר בתותחים אוטומטיים מהירי ירי בקליבר 20 מ"מ עד 30 מ"מ. התותחים היו יורים צרורות פגזים ורסס המתכת שפגע במטוס הפיל אותו. תותחי הנ"מ הראשונים היו נגררים אך מאוחר יותר הותקנו על רכב קרבי משוריין והפכו למערכות מתנייעות. בכך התאפשר לכוחות הנ"מ לספק הגנה רציפה לכוחות השריון המסתערים קדימה. שניים מתותחי הנ"מ המתנייעים הידועים ביותר (לפחות עבור ישראלים) הם ה"מחבט" M-163 שמבוסס על ה-M61 וולקן ושירת בצה"ל והשילקה ZSU-23-4 הסובייטית המבוססת על 4 תותחי 23 מ"מ מונחי מכ"ם, ואף נטלה חלק במלחמות כנגד ישראל.

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו המעצמות בפיתוח טילי קרקע-אוויר: מדובר בטילים מונחים שכללו מנגנוני התבייתות ועקיבה שונים אחרי כלי הטיס. הכנסת סוללות הטק"א התחייבה עקב הופעת מטוסי הסילון שטסו גבוה ומהר מידי עבור התותחים. המערכות כללו מערכות מתנייעות החמושות בטילים בינוניים וארוכי-טווח (כגון ה-MIM-72 צ'פרל) לצד מערכות הנפרשות בשטח ולא יכולות לפעול כאשר הן מתניידות ממקום למקום (כגון ה-MIM-104 פטריוט). לצידן הופיעו טילי כתף שהיו נחותים בטווח הירי, אך נישאו ותופעלו על ידי לוחם בודד, ויועדו בעיקר לפגיעה בכלי טיס מנמיכי טוס דמות מסוקים.

מערכות הנשק כיום מבוססות בעיקר על שימוש ברקטות וטילים מונחי מכ"ם או תת-אדום. בחלק מהמערכות מותקנות גם מערכות נגד לוחמה אלקטרונית (נל"א). מערכות הנ"מ העתידיות ככל הנראה יעשו שימוש בלייזר להגנה אווירית.

ישנן מערכות נגד מערכות הגנה אווירית כמו טילי ARM, מערכות לוחמה אלקטרונית (ל"א) ומטוסים חמקנים שתכנונם מקשה על גילויים באמצעות מכ"מים.

הנ"מ בצבאות ערב בעימות הישראלי-ערבי

לאחר מלחמת ששת הימים ובעיקר כלקחי מבצע מוקד שפתח אותה, הצטיידו צבאות מדינות ערב (בעיקר מצרים וסוריה) בכמות גדולה של נשק נ"מ סובייטי. לברית המועצות הייתה באותה תקופה מערכת נ"מ מפותחת, המבוססת ברובה על טילים חדשניים, וזאת כחלק מהמלחמה הקרה ובשל הצורך להתמודד עם חילות האוויר של נאט"ו.

השקעה זו החלה להניב פירות באמצע מלחמת ההתשה שבה הצליחו אנשי הנ"מ המצריים להטריד את מטוסי חיל האוויר הישראלי ולהקשות על משימותיהם. חיל האוויר הישראלי, כמו מקבילו האמריקאי בוייטנאם, התקשה להתמודד עם האיום החדש ונאלץ לפתח תורת לחימה חדשה-שילוב של אמצעים טכנולוגיים (אמצעי בסיסי כמו פיזור מוץ), תכנון נתיבי הטיסה מחוץ לטווח הגילוי של המכ"מים המצריים וטיסה בגובה נמוך מאוד, תקיפת מכ"מים וסוללות טילי נ"מ כיעד ראשי. חיל האוויר הישראלי איבד כמה מטייסיו הטובים במלחמת ההתשה אך הודות להיערכות החדשה ושינוי שיטות הפעולה, אבידות חיל האוויר היו יחסית נמוכות ממה שיכלו להיות. הסכם הפרדת הכוחות שסיים את מלחמת ההתשה כלל סעיף שאוסר על הכנסת סוללות נ"מ לאזור תעלת סואץ. לא עבר זמן רב והמצרים קידמו את סוללות הנ"מ בניגוד להסכם שנחתם. מחאות ישראל לא הועילו והמהלך עבר ללא צעדי ענישה.

הצלחה משמעותית יותר למערכי הנ"מ בצבאות ערב הייתה בתחילת מלחמת יום כיפור בה הצליחו מערכי הטק"א (טילי קרקע-אוויר) המצריים והסורים למנוע מחיל האוויר לסייע לכוחות הקרקע בימים הראשונים למלחמה ובכך להקשות משמעותית על ישראל. לעומת זאת, במלחמת לבנון הראשונה התקשו הסורים לנצל את הנ"מ שהיה להם בלבנון להטרדת חיל האוויר, וזאת עקב הימצאותן של מערכות הטעייה ותקיפה מיוחדות בידי ישראל. מערכות חדישות אלו, חלקן פרי פיתוח ישראלי וחלקן אמריקאי, הופעלו במבצע ערצב-19 - מהלך מתוכנן מראש שהוביל להשמדת כל סוללות הטק"א הסוריות שנמצאו בלבנון עם פתיחת הלחימה.

בעשורים שלאחר המלחמה התקיימו מפגשים בודדים בין חיל האוויר הישראלי למערכות נ"מ של סוריה וחזבאללה. במהלך שנת 2001 תקף חיל האוויר פעמיים עמדות מכ"ם סוריות בלבנון[1]. בזמן שצה"ל שהה ברצועת הביטחון בדרום לבנון, מסוק AH-1 קוברה חמק ברגע האחרון מפגיעת טיל כתף. לאחר הנסיגה מלבנון, בתגובה למתקפות חזבאללה על מוצבי צה"ל בגבול בין ישראל ללבנון, מטוסי קרב ישראליים חלפו בגובה נמוך מעל מעונו של בשאר אסד, בלי שהתגלו עד לאותו רגע ובלי שהותקפו לאחר הגילוי. אירועים כאלו, שחזרו על עצמם יותר מפעם אחת, חשפו במערומיו את מערך הנ"מ הסורי המתיישן.

במלחמת לבנון השנייה צה"ל נמנע פעמים רבות מחילוץ פצועים במסוקים, משום החשש מאש נ"מ של החזבאללה. במבצע שבו הובלו לוחמים רבים במסוקים הופל מסוק יסעור אחד לאחר שפרק כוח חי"ר.

ב־10 בפברואר 2018 הופל מטוס F-16 ישראלי לאחר שנפגע מטיל קרקע-אוויר רוסי מדגם S-200 בשירות חיל ההגנה האווירית הסורי. הטייסים נטשו מעל שמי ישראל וחולצו עם פציעות בלבד. בתגובה ערך חיל האוויר הישראלי תקיפה נרחבת נגד מערך הנ"מ הסורי.

מערכות נ"מ בצה"ל

M727-Hawk-hatzerim-1
טיל נ"מ מדגם MIM-23 הוק מתנייע

מערך הנ"מ של צה"ל הצטייד במערכות נ"מ, תותחי נ"מ וטילי נ"מ תוצרת ארצות הברית. מערכות נ"מ מתנייעות כגון ה-MIM-23 הוק וה-MIM-72 צ'פרל רשמו הפלות בכורה (ולעיתים היו אלה ההפלות היחידות) של המערכות הללו.

כיום מבסס צה"ל את דוקטרינת הנ"מ והגנת המרחב האווירי על עליונות אווירית המושגת באמצעות מטוסי קרב מתקדמים, דוגמת ה-F-15 איגל וה-F-16 Fighting Falcon, ומערך הנ"מ הקרקעי ממלא בו תפקיד משני. למרות זאת, צה"ל מפעיל מערכות נ"מ קרקעיות וסוללות טילי קרקע-אוויר. ב-2014 רשם מערך ההגנה האווירית הפלת בכורה עולמית של כלי טיס בלתי מאויש ושל מטוס אויב באמצעות טיל ה-MIM-104 פטריוט ("יהלום").

בשנים האחרונות נוסף למערך ההגנה האווירית תפקיד נוסף, והוא יירוט ארטילריה רקטית וטילי קרקע-קרקע שמשוגרים אל עבר ישראל. לשם כך הוא מצויד במערכות נגד טילים המתקדמות בעולם, בהן טיל ה"חץ 2" וה"חץ 3", "קלע דוד" ו"כיפת ברזל".

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שני המכ"מים הושמדו בהפרש של כמה שניות, באתר חיל האוויר הישראלי
M2 בראונינג

M2 בראונינג (ידוע גם בשם בראונינג 0.5 ו-Fifty-Cal) הוא מקלע כבד בקליבר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו). זהו אחד המקלעים הוותיקים והנפוצים בעולם שעדיין נמצאים בשימוש. הוא נכנס לשירות ב-1932 ונמצא בשירות מבצעי עד היום. ה-M2 משמש כמקלע הכבד הראשי של צה"ל, הכוחות המזוינים של ארצות הברית, צבא בריטניה ושל צבאות רבים בכל העולם, וידוע בזכות האמינות והדיוק המצוינים, וכוח האש הגדול שלו.

V-1

V-1 היה טיל השיוט המבצעי הראשון בעולם. הטיל פותח על ידי חיל האוויר הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, והיה בשימוש מיוני 1944 עד מרץ 1945. רמת הדיוק של הטיל לא אפשרה שיגורו לעבר מטרות צבאיות ולכן שוגר אל עבר הערים לונדון בבריטניה ואנטוורפן בבלגיה. הטילים שוגרו ממגלשים מיוחדים בחופי צרפת והולנד. בתקופת השיא שוגרו טילי V-1 בקצב של מעל 100 טילים ביום והביאו להרס והרג אזרחים. בהדרגה פחת קצב השיגור לאחר שנכבשו אתרי השיגור על ידי בעלות הברית. בעיתונים של בעלות הברית הטיל תואר כמטוס רובוטי הטס למרחק מאות קילומטרים, על כן דבק בו הכינוי "פצצה מעופפת".

הבריטים הפעילו כנגד טילי ה-V-1 מערך הגנה אווירית, שכלל תותחי נ"מ ומטוסים ליירוט הטילים בעת מעופם, בעוד שמפעלי הייצור של הטילים היוו יעד להפצצה אסטרטגית.

דיוויזיית פאנצר מוצנחת הראשונה הרמן גרינג

דוויזיית פאנצר מוצנחת הראשונה "הרמן גרינג" (בגרמנית: Fallschirm-Panzer-Division 1. Hermann Göring) או בקיצור דיוויזיית הרמן גרינג, הייתה דיוויזיית עילית משוריינת אשר שירתה בלופטוואפה הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה. היא הוקמה ב-1933 כגדוד משטרתי על ידי הרמן גרינג ובשנים לאחר מכן גדלה לכדי דיוויזיה, אשר לקראת סוף המלחמה הצטרפה יחד עם "דיוויזיית פאנצר מוצנחת השנייה הרמן גרינג" לתוך "קורפוס הפאנצר המוצנח הרמן גרינג".

הדיוויזיה נחשבה יחידת עילית בוורמאכט הגרמני ולמרות היותה דיוויזיית שריון שירתה תחת חיל האוויר, מה שהיקנה לה מעמד פוליטי בתור היחידה האישית של הרמן גרינג (מפקד הלופטוואפה לאורך המלחמה). הדיוויזיה שירתה בצפון אפריקה, סיציליה ובחזית המזרחית עד אשר פורקה בסוף המלחמה ב-8 במאי 1945.

דיוויזיית הרמן גרינג נהנתה מאותו סטטוס של יחידת עילית בדומה לדיוויזיית גרוסדויטשלנד של הווארמכט ודיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה של הוואפן אס אס, שלוש הדיוויזיות הוקמו עם עליית השלטון הנאצי והתרחבו מכוח צבאי משטרתי קטן לכדי דיוויזיות יוקרתיות במהלך המלחמה.

דיכוי הגנה אווירית

מבצעי דיכוי הגנה אווירית (באנגלית: Suppression of Enemy Air Defences, בקיצור: SEAD) נועדו לפגיעה במערכות המכ"ם של סוללות טילי קרקע-אוויר (טק"א) ותותחי הנ"מ של האויב. פעולת אלו מתבצעות בדרך כלל בשעות הראשונות של המערכה, ונועדו לאפשר חופש טיסה לכלי הטיס התוקפים.

דיכוי הגנה אווירית כוללים את המרכיבים הבאים:

הפעלת לוחמה אלקטרונית לשיבוש פעולת המכ"מים של האויב.

תקיפה של סוללות הטק"א והנ"מ והמכ"מים שלהם. תקיפה כזו יכולה להיעשות באמצעות שימוש בנשק כללי כמו פצצות שימוש-כללי, מצרר, מונחות-לייזר או אחרות. כמו כן, קיימות מערכות נשק שתוכננו במיוחד למטרות דיכוי הגנה אווירית.נשק שתוכנן במיוחד למטרת דיכוי הגנה אווירית הוא טיל נגד קרינה (באנגלית: Anti-radiation missile בקיצור: ARM). טיל זה משוגר מהאוויר או מהקרקע, מתביית על הקרינה הנפלטת ממכ"ם האויב, ובכך מביא להשמדתה של תחנת המכ"ם – או להפסקת פעולתה על ידי מפעיליה, מחשש שתתגלה ותיפגע.

טיל קרקע-אוויר

המונח טיל קרקע־אוויר (בראשי תיבות: טק"א; באנגלית: Surface to Air Missile ובראשי תיבות SAM) מתייחס למערכות הגנה מפני כלי טיס, באמצעות שיגור טילים לעברם על ידי כוחות קרקעיים.

יירוט

יֵרוט היא פעולה שמטרתה שינוי מסלולו של עצם והטייתו מן הדרך.

השימוש העיקרי במושג "יירוט" הוא צבאי:

יירוט של מטוס פירושו הפנייתו לנחיתה במקום שונה מזה שהתכוון אליו (כאשר מדובר במטוס אזרחי חשוד) או הפלתו (כאשר מדובר במטוס קרב). יירוט הנעשה בידי כלי טיס, ברוב המקרים יכלול רק ליווי לנחיתה של כלי הטיס המיורט בעוד יירוט באמצעות נ"מ משמעותו ירי להשמדת המטרה. יירוט של רחפן מסתמך במערכות שונות על מניעת תקשורת בינו לבין המפעיל.

יירוט של טיל או רקטה פירושו הפלתם בדרכם למטרתם. השיטה העיקרית ליירוט טילים היא באמצעות טיל נגד טילים, אך נעשו מאמצים לפיתוח כלי יירוט בלייזר, למשל הנאוטילוס.

יירוט של ספינת אויב נעשה באמצעות הטבעתה או באמצעות השתלטות עליה.

יירוט מידע - בעבר מכתבים ושידורי רדיו וכיום בעיקר מידע המועבר באמצעים אלקטרוניים שונים במסגרת איסוף מודיעין אותות (סיגינט), לא על ידי מי שנועד לו (במקרה זה היירוט אינו מונע מהתשדורת להגיע גם ליעדה).

כדור (תחמושת)

כדור הוא שמה של תצורת חימוש אחידה שבה הקליע אחוד עם תרמיל המכיל את חומר הנפץ ההודף. ישנם כדורים מסוגים רבים ושונים ובקטרים שונים המתאימים לסוגים שונים של כלי נשק. תחמושת בתצורת 'כדור' משמשת בכלי נשק קלים דוגמת רובים, אקדחים, מקלעים וכו', אך גם בתותחי טנק ותותחי נ"מ. יתרונה המרכזי של תצורת ה'כדור' הוא בכך שהקליע נטען לבית הבליעה של הנשק ביחד עם תרמיל המכיל את חומר הנפץ ההודף וכך תהליך הטעינה מהיר יותר וחומר הנפץ ההודף מותאם בסוגו ובכמותו במדויק לקליע.

במרבית הכדורים המודרניים המשמשים בנשק קל ובמקלעים נעשה שימוש בתרמיל פליז, בעל כרכוב שקוע, המכיל אבק שריפה. הקליעים בנשקים אלה עשויים לרוב מליבת עופרת המצופה מתכת רכה, אך ישנם גם קליעים מיוחדים המיועדים למטרות ספציפיות, כדוגמת קליעים 'נותבים', המכילים חומר הבוער בזמן מעוף הקליע ומסמן את נתיבו; קליעים 'חודרי שריון', המכילים ליבת מתכת קשה (למשל, טונגסטן) ומשמשים לירי נגד מטרות משוריינות; וקליעים 'מציתים', המכילים חומר בעירה המתלקח בזמן פגיעת הקליע במטרה ומשמש להצתת מכלי הדלק שלה.

בכדורים המשמשים כתחמושת לתותח טנק הקליע הוא פגז המותאם למטרה עליה יורים, לדוגמה: חודרן קינטי, פגז נפיץ פלסטי ופגז בעל מטען חלול.

התרמיל עשוי לרוב מפליז או ממתכת דומה, בדומה לתרמיל כדורים בקוטר קטן יותר, אך בכדורי טנקים מודרניים גובר והולך השימוש בתרמילים העשויים מחומר המתכלה בתהליך הירי וכך נמנע הצורך בפינוי תרמיל מתכתי גדול ולוהט מחלל הטנק המצומצם.

בשונה מתרמילי כדור המשמשים במקלעים, לכדורים המשמשים בתותח טנק יש כרכוב בולט ובנוסף, מאחר שהם מכילים כמות גדולה בהרבה של חומר נפץ הודף, יש בתוכם מנגנון שנועד להעביר את הצתת הפיקה (כתוצאה מהנקירה בה) לכל אורך התרמיל, כדי להשיג הצתה מהירה של כל חומר הנפץ ההודף.

המונח 'קוטר הכדור' מתייחס למעשה לקוטרו של הקליע. כך של'כדור בקוטר 5.56 מ"מ' יש קליע בקוטר של 5.56 מ"מ (או קרוב מאוד לכך) ותרמיל בקוטר מעט עבה יותר.

מבצע כוח מאוחד

כוח מאוחד (באנגלית: Operation Allied Force) הוא שם קוד שניתן בנאט"ו למבצע הפצצות רחב היקף ומאסיבי על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שנמשך מ-24 במרץ ועד 10 ביוני 1999 ונחשב לחלק חשוב במלחמת קוסובו. "כוח מאוחד" היה המבצע רחב-ההיקף הראשון בהיסטוריה של נאט"ו, לאחר מבצע כוח מכוון (Operation Deliberate Force) שבוצע במלחמת בוסניה במהלך ספטמבר 1995.

מטרותיה המוגדרות של נאט"ו היו לאלץ את הממשלה הסרבית להביא לקץ מלחמת האזרחים בקוסובו בין הצבא של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וכוחות פרה-צבאיים סרביים לבין צבא שחרור קוסובו. ממשלת יוגוסלביה טענה כי היא הגנה על המיעוט הסרבי בקוסובו מפני התקפות של צבא שחרור קוסובו. מחלקת המדינה של הממשל האמריקני הגדירה בעבר את צבא שחרור קוסובו כארגון טרור.

ניהול המלחמה מצד כוחות נאט"ו מהווה דוגמה למהפך המחשבתי שנקרא Revolution in Military Affairs, או RMA, שבבסיסו ניצבה הגדרה של המלחמה כ"מבצע לוגיסטי להשמדת מטרות", כלומר הכרעה חדה בקרב באמצעות מאמץ האש בלבד, ללא תמרון יבשתי.

ב-27 במרץ 1999 הופל מטוס F-117 בשמי סרביה, בידי יחידת נ"מ של צבא סרביה שהפעילה סוללת נ"מ מדגם S-125 נייבה. הטייס נטש את המטוס והוצא מאזור הקרבות על ידי יחידות איתור וחילוץ.

מבצע מוקד

מבצע מוקד הוא המבצע שבו ישראל פתחה את מלחמת ששת הימים. במבצע זה הונחתה מכה מקדימה על שדות התעופה וחילות האוויר הערביים, שכתוצאה ממנה הייתה לחיל האוויר הישראלי עליונות אווירית מוחלטת ויכולת סיוע חופשית לכוחות היבשה בהמשך המלחמה.

מטה (צבא)

מַטֶּה הוא תת-יחידה צבאית המורכבת מקצינים שייעודה לסייע למפקד לבצע את תפקידו, לפקד על הכוחות ולשלוט עליהם לשם מילוי המשימות. המטה כפוף למפקד היחידה ומקבל ממנו את ההנחיות והפקודות, אך מנהלו השוטף הוא ראש המטה (רמ"ט), שהוא פעמים רבות אחד מקציני המטה. המטה קיים להלכה בכל דרג, אך הוא מפותח מרמת העוצבה ומעלה. מטה הצבא נקרא מטה כללי (מטכ"ל), למשל המטה הכללי של צה"ל.

יש להבחין בין שני גופים: מפקדה (אנגלית - Headquarters) ומטה (אנגלית - Staff), שלהם תפקידים ייעודיים שונים.

המטה נחלק למטה מקצועי ולמטה מתאם. המטה המקצועי מורכב מחבר קצינים האמונים על נושאים מקצועיים (מודיעין, הנדסה, נ"מ, ארטילריה, חימוש, רפואה, משטרה צבאית, חיל התקשוב וכו'). קציני המטה משמשים כיועצים מקצועיים למפקד בתחומי מקצועם, מתכננים את הסיוע הקרבי ומפקחים על ביצועו. ברמת המטכ"ל מהווים קציני החיל הראשיים את המטה המקצועי של הרמטכ"ל. המטה המתאם מורכב מהמפקד, מאגף מטה (אג"ם) ומקציני לוגיסטיקה ושלישות. תפקידו לכוון ולבקר את פעילות המטה.

מטה אג"מי הוא מטה מצומצם, בראשות קצין אג"ם, המורכב מקבוצת קצינים מתפקידים נבחרים המרכזיים בניהול הקרב, בהם אג"ם, מודיעין ומרכז האש (ארטילריה, קשר לסיוע אווירי).

מסוק קרב

מסוק קרב (באנגלית: Helicopter Gunship, בראשי תיבות נפוצים: מסק"ר) הוא מסוק צבאי שנועד לתקוף מטרות מגובה נמוך, בעיקר כלי רכב ומשוריינים, ריכוזי חי"ר ומבנים לא גדולים. מסוקי הקרב תוכננו במיוחד לפעילות זו וחימושם המגוון כולל תותחים אוטומטיים, רקטות, טילי נ"ט וחימוש מונחה ייעודי. רוב מסוקי הקרב הם בעלי מידה מסוימת של מיגון נגד אש נ"מ וכוללים אמצעי לוחמה אלקטרונית בנוסף לאוויוניקה מתקדמת שתפקידה לסייע באיכון מטרות ופגיעה בהם.

מסוקי הקרב הומצאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 אך הגיעו לבשלות תכנונית ומבצעית רק לקראת שנות ה-70, כאשר פותחו שני מסוקי הקרב האמיתיים הראשונים: AH-1 קוברה (1967) האמריקני, ו-מיל מי-24 (1969) הרוסי. המפורסם שבחבורה הוא האפאצ'י (1984) שהיווה סטנדרט בפני עצמו במלחמת המפרץ, ונודע בשל העמידות הגבוהה יחסית ובשל כוח האש האימתני שלו.

מערך ההגנה האווירית

מערך ההגנה האווירית (בראשי תיבות: מערך ההגנ"א ובשמו הקודם: מערך הנ"מ) הוא הגוף המאגד את יחידות הקרקע של ההגנה האווירית של צבא הגנה לישראל. המערך, אשר כפוף לחיל האוויר, אחראי על הגנת המרחב האווירי של המדינה לצד כלי הטיס של החיל. דוקטרינת הגנת המרחב האווירי הישראלי קובעת כי חיל האוויר נסמך בעיקר על מטוסי יירוט ככלי להשגת עליונות אווירית ואל מול זאת מערך ההגנה האווירית מהווה את קו ההגנה האחרון מפני איומים אוויריים הכוללים כלי טיס וקו ההגנה הראשון כנגד איומים אוויריים הכוללים טילים בליסטיים, טילי קרקע-קרקע ורקטות ארטילריות.

מקלע

מַקְלֵעַ או מְכוֹנַת יְרִיָּה הוא כלי ירי המסוגל לירי אוטומטי רציף לפרקי זמן ארוכים.

נגמ"ש

נגמ"ש (ראשי תיבות של נושא גייסות משוריין או נוֹשֵׂאת גְּיָסוֹת מְשֻׁרְיֶנֶת) הוא רכב קרבי משוריין (רק"מ) שמטרתו העיקרית היא תובלה ממוגנת של כוחות אל ובחזרה משדה הקרב. בעברית, המונח נגמ"ש ציין את רוב הרקמ"ים הזחליים שאינם טנקים או תומ"תים. לנגמ"ש גלגלי קל מקובל לקרוא שיריונית. נגמ"ש הלחימה, שהופיע לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים, משלב יכולת נשיאת גייסות של נגמ"ש, עם חימוש ועוצמת אש כשל טנק קל, מחליף מאז את הנגמ"ש, כשהוא מוסיף לרשימת המשימות של הכלי לחימה משמעותית בשדה הקרב, באופן אורגני מלא עם יחידות הרגלים אותם הוא מוביל. נגמשים ייעודיים נוספים הם נגמש"י פיקוד, נגמשי נ"ט, ציוד עבירות כגון גשרים ואסדות, רפואה ופינוי, חוליה טכנית, נשיאת חימוש ארטילרי, ומשימות נוספות.

נתן מיכאל גלבר

ד"ר נתן מיכאל גֶלבֶּר (Nathan Michael Gelber;‏ 27 במאי 1891, למברג (לבוב), גליציה, אוסטרו-הונגריה – 24 בספטמבר 1966, ירושלים) היה היסטוריון של היהודים בפולין (ובפרט יהדות גליציה) במאות ה-19 וה-20 ושל ראשית הציונות, ועסקן ציוני.

סוללה (צבא)

סוללה היא יחידה צבאית, המאגדת מספר כלי ארטילריה (כיום משתמשים במונח זה גם ביחידות נ"מ) תחת פיקוד משותף. סוללת הארטילריה מורכבת, לרוב, מ-6 עד 8 כלים (כל כלי מכונה "קנה"), כל אחד מהם מופעל על ידי צוות אחר. לעיתים נעשה שימוש במונח "סוללה" לציון יחידה שאיננה מכילה כלים ארטילריים מסוג כלשהו, למשל "סוללת מפקדה" ביחידות ארטילריה (בדומה ל"פלוגת מפקדה" ביחידות-שדה אחרות).

הסוללה עשויה להיות מחולקת למספר פלגות (לרוב רק 2), בעוד שמספר סוללות מהוות גדוד ארטילרי, ואילו מספר גדודים ארטילריים מהווים אגד ארטילרי. הסוללה היא יחידה מקבילה לפלוגה בחיל הרגלים או בחיל השריון, ומפקד הסוללה (מסו"ל) הוא לרוב קצין בדרגת סרן (בצה"ל) או דרגה מקבילה.

סיירת (אונייה)

סיירת (cruiser) היא טיפוס של ספינת מלחמה, ששמה והגדרת תפקידה השתנו במידה רבה במהלך השנים. כיום מהוות סיירות את אוניות השטח הכבדות ביותר שבשימוש ציי העולם (למעט נושאות מטוסים, שאינן אוניות שטח במובן הצר), ואולם בעבר היו סיירות אוניות המלחמה המשניות, שניות בגודלן לאוניות מערכה, ובזמן המלחמות הנפוליאוניות היה המונח "סיירת" ביטוי למשימה ולא לסוג אונייה; בדרך כלל מילאו פריגטות משימות אלה.

צבא מצרים

צבא מצרים (בערבית: القوات المسلحة المصرية; תעתיק מדויק: אלקואת אלמסלחה אלמצריה) הוא הצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה. הצבא, מורכב מזרוע ימית, זרוע יבשתית, זרוע אווירית וזרוע נ"מ.

לצבא המצרי השפעה גדולה מאוד על כל אספקט בחייה של מצרים. הצבא עוסק לא רק בתפקידי לוחמה גרידא, אלא יש לו מעורבות עמוקה בפוליטיקה, כלכלה ותחומים נוספים של מצרים. מהפכת הקצינים החופשיים העמידה בראש המדינה את אנשי הצבא שעברו הסבה לתפקידים אזרחיים. בעקבות ההפיכה במצרים (2011) מפקד הצבא הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, כיהן כראש המדינה עד שנבחר מוחמד מורסי לנשיאות. בנוסף, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי היה, טרם היבחרו לנשיאות, שר ההגנה בממשלת מצרים, יושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ומפקד צבא מצרים.

למצרים קשרים טובים עם ספקיות הנשק הגדולות בעולם, ובבעלותה אמצעי לחימה מתוצרת ארצות הברית, בריטניה, סין, איטליה, צרפת וברית המועצות.

צבע

צבע הוא הכינוי הניתן לתפיסת הראייה של האדם של מספר תדירויות או אורכי גל של אור. תחושת הצבע נוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמגיע מהם אור אל העין, בהתאם לספקטרום של האור וליכולת ראיית הצבעים של הצופה. בלשון הדיבור תכונת הצבע משויכת לעצמים בלבד, אף על פי שהיא תלויה בגורמים נוספים. המדע העוסק במדידת צבע נקרא קולורימטריה .

תעופה צבאית תעופהתעופה אזרחית
סוגי כלי טיס מטוס קרבמטוס תקיפהמטוס קרב רב-משימתימפציץמטוס ריגולמטוס תובלהמסוק קרבמסוק סערכטב"םמטוס שליטה ובקרה
מטוס F-16I של חיל האוויר הישראלי

מסוק קרב

מטוס ספיטפייר מדגם 22
כלי נשק פצצה (שימוש כללי ומונחית) • טיל אוויר-אווירטיל אוויר-קרקעטיל שיוטרקטהתותח אוטומטי/מקלע כבד (כגון M2 בראונינג ו-M61A1 וולקן)
מושגים עיקריים לוחמה אוויריתקרב אווירהפצצה אסטרטגיתהפצצה טקטיתתובלה אווירית • מודיעין אוויר
מערכות עיקריות לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונהלוחמה אווירית במלחמת העולם השנייהלוחמה אווירית במלחמת קוריאה • לוחמה אווירית במלחמת וייטנאם • לוחמה אווירית במלחמת המפרץ
מושגים משניים טייסתאלוף הפלות • גיחה • נ"מ • יעף • חמקנותהמראה ונחיתה אנכית (VTOL) • המראה ונחיתה קצרה (STOL) • לוחמה אלקטרונית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.