מתרדת

מִתְרְדָת הוא דמות מקראית, אשר שימש כגזבר בממלכת פרס האחמנית תחת הנהגתו של כורש. עליו ציווה כורש לתת לששבצר נשיא יהודה בימים ההם את כל כלי בית המקדש הראשון שנבזזו על ידי צבאו של נבוכדראצר מירושלים.[1]

גזבר הוא תואר בממלכת פרס, Ganzabara, שפירושו שר אוצר.[2] לדעת בנימין מזר היה מתרדת ממונה על אוצרות מקדשי בבל ונראה שהיה אחראי אף על אוצרות השלל שנבזז והובא מן הארצות הכבושות בידי הממלכה.[3]

מדרש שמו

מתרדת הוא שם תאופורי פרסי הכולל את הרכיב התיאופורי "מיתרא" שהוא שמו של אל פרסי.[2] השם מתרדת נזכר גם בתעודות חיצוניות כמכתבי יב.[3]

הערות שוליים

  1. ^ ספר עזרא, פרק א', פסוקים ז'-ח'
  2. ^ 2.0 2.1 רן צדוק, מיכאל הלצר, עולם התנ"ך: עזרא, תל אביב, דוידזון עתי, 1997, עמ' 131
  3. ^ 3.0 3.1 בנימין מזר, אניקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו: כרך ה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1968, עמוד 677
אוצרות בית המקדש

אוצרות בית המקדש הם כלים יקרי ערך ששימשו בפולחן של בית המקדש בירושלים וכן אבני חן ומתכות יקרות (כגון כסף וזהב) שהיו בו. הכלי בעל המשמעות הגדולה ביותר היה ארון הברית. לא כל כלי הפולחן נכללים בהגדרה "אוצרות" במובנם המטלורגיים. המזבח החיצוני למשל, על אף שהיה בעל משמעות דתית ראשונה במעלה, הרי שהרכבו החומרי לעניין ערכו הכספי עבור מי שחפץ באוצרות סחירים היה נמוך מאד, לעומתו המזבח הפנימי ושולחן הפנים העשויים עצי שיטים מצופים זהב, היו גם בעל ערך גבוה במתכת ממנו היו עשויים מלבד ערכם הייחודי עקב שימושם.

ראשית ייסודו של המקדש וכליו מקורם במשכן אשר הוקם במדבר מתרומות עם ישראל היוצאים ממצרים. מנין היה להם את החומרים יקרי הערך על כך ישנם תיאורים במקרא ובאגדה העוסקים ביציאת מצרים ובהקמת המשכן. במשך מאות רבות משנות קיומו של המשכן ולאחריו המקדש בארץ ישראל נוספו אל אוצרותיו ממגביות, מנדבות ומתרומות מכבדיו, "אוצרות" רבים, כגון באמצעות מוסד ההקדש. במרוצת השנים נבזזו אוצרות המקדש מספר פעמים על ידי כובשים ואף על ידי שליטים מקומיים שנזקקו לכסף. אך האוצר שב להתמלא מתרומותיהם ומיסיהם (דמי מחצית השקל) של יהודים מיהודה, ישראל ואף מחוץ לארץ ישראל.

כמו מקדשים אחרים בעולם העתיק, נחשב בית המקדש כמקום בטוח שגנבים לא יבואו אליו, ולכן שימש להפקדת כספים וחפצים בעלי ערך על ידי עשירי הארץ. במקורות השונים המדברים על ביזת האוצרות לא נמצאה התייחסות נפרדת לרכוש המופקד.

עקב קדושתם של כלי המקדש, בכל פעם שהייתה נשקפת סכנה, נעשו מאמצים לגנוז לפחות את הכלים החשובים ולשמור אותם לדורות הבאים. על גניזות אלו יש סיפורים ואגדות שונים. בעקבות סיפורים נערכו חיפושים רבים בניסיון למצוא את הרכוש המוחבא.

אלכסנדר ינאי

יהונתן אלכסנדר ("ינאי") (127 לפנה"ס - 76 לפנה"ס) היה מלך וכהן גדול נצר לשושלת המלוכה היהודית של החשמונאים, וכיהן בתקופת הבית השני בין השנים 103 לפנה"ס עד מותו בשנת 76 לפנה"ס. עסק רבות במלחמות וכיבושים והרחיב מאוד את שטחה של ממלכת החשמונאים. מדיניות הפנים שלו והעדפתו את הצדוקים גרמה למתח רב, שהתפרץ למרד.

ארכלאוס

האם התכוונתם ל...

הכרזת כורש

הכרזת כורש היא הכרזתו של המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל, יהוד מדינתא.

גליל חימר הידוע בשם "כתובת הגליל" או "הגליל של כורש" או "הגליל של כורש הגדול", ועליו גרסה של ההכרזה החקוקה באכדית, התגלה על ידי האשורולוג הבריטי יליד מוסול הורמוזד רסאם, בשנת 1879 ביסודות מקדש אסגילה המקדש של האל מרדוך. הגליל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

מיתרידטס השישי, מלך פונטוס

מיתרידטס השישי (ביוונית: Μιθραδάτης) הידוע גם כדיוניסוס אופטור ("Eupator Dionysius")‏ (132 לפנה"ס - 63 לפנה"ס) היה שליט פונטוס בין השנים 111 לפנה"ס - 63 לפנה"ס. נחשב אחד מגדולי מלכי פונטוס והיה מאויביה המרים של הרפובליקה הרומית.

שיבת ציון

שיבת ציון היא חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, החל משנת 538 לפנה"ס. המונח נטבע לראשונה, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית הראשון, והוא מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".).

במאה ה-19 חודש מונח זה בהגות הציונית, והוגיה קראו לעליית היהודים מארצות פזוריהם לארץ ישראל, בשם "שיבת ציון המודרנית".

ששבצר

שֵׁשְׁבַּצַּר הוא דמות מקראית, המופיע בספר עזרא, ומתואר כנשיא (פחה) שבט יהודה. על פי הכתוב העלה ששבצר את כלי בית המקדש הראשון, מבבל לירושלים למטרת בניית בית המקדש השני, ואף התעסק בבניתו. קיימות מספר דעות לגבי זהות האיש.

תתני

תתני הוא אדם המוזכר בספר עזרא כפחה של פחוות "עבר הנהר" בתקופת שיבת ציון, וכאדם שעמד יחד עם שתר בוזני, בראש קבוצה שנסתה למנוע את המשך בניין בית המקדש השני. על פי התרגום יונתן תתני היה אביה של זרש, חמיו של המן, וסבו של שמשי ספרא.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.