מתנות כהונה

המונח "מתנות כהונה" מציין בלשון חז"ל את כל המתנות שניתנות מהתורה לכהנים. חכמים חילקו את המתנות לפי מקום נתינתם: ישנן מתנות הניתנות רק בבית המקדש, יש מתנות המחולקות לכהנים רק בירושלים, יש מתנות הניתנות בארץ ויש מתנות שניתנות בכל מקום אפילו מחוץ לגבולות הארץ.

מתנות כהונה
(מקורות עיקריים)
מקרא במדבר, י"ח. דברים, י"ח, א'-ח'
משנה תורה

הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין.

הלכות מעשה הקרבנות.

הלכות ערכים וחרמים.

רקע וטעמים למצווה

בעת יציאת עם ישראל מן מצרים היה אז העבודות של הכהונה ובעיקר עליית קרבנות על במות, מסורה ביד בכורי כל משפחה מבני ישראל. בעת חטא העגל העביר הקדוש ברוך הוא את עבודות הכהונה מן הבכורים[1] ונתנם אל שבט לוי, "וידבר ד' אל משה לאמר, ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים."

התורה העניקה לאהרן ובניו הכהנים ולשבט לוי זכות קבלת מתנות מאת העם בתמידיות במטרה להחזיק ידיהם שיוכלו למסור את עצמם אל עבודות הקורבנות ואל הוראת תלמוד תורת משה לעם, ולכן גם לא קיבלו נחלה בארץ[2]. וכך מופיע בפסוקים

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם. זֶה יִהְיֶה לְךָ... כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם... וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד.

במדבר פרק יח

וכך כותב הרמבם במורה הנבוכים:

"כי אין לו חלק ונחלה עמך" וכבר ידעת סיבת זה כדי שיהיה זה השבט כולו מיוחד לעבודת האלוה ולידיעת התורה ולא יתעסק לא בחרישה ולא בזריעה רק יהיה לאלוה לבד - כמו שאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". ותמצא דברי התורה במקומות רבים "הלוי והגר והיתום והאלמנה" - ימנה אותו תמיד בכלל העניים בעבור שאין לו קנין:

רוב מתנות הכהונה נמנים בתורה בפרשת קורח, במדרש מופיע שקרח בעצמו לעג על המתנות כחלק מטענותיו על בחירת אהרן לכהן[3].

המדרש תולה את זכות קבלת מתנות כהונה הודות לאהרן הכהן שהערים והציל את בני ישראל מגזר דין כליה של הקדוש ברוך הוא בעת חטאתם בעשיית העגל[4]

לפי הפרקי דרבי אליעזר, המלאך מיכאל טען לפני הקדוש ברוך הוא שמגיע לבני לוי -כמשרתים בפלטין המלך- מתנות עבור יגיעתם ועבודתם והקדוש ברוך הוא הסכים עמו[5]

העת שבו נצטוו בני ישראל

פרשני התורה מסבירים כי בהר סיני נתנו לבני ישראל הציווי לתת מתנות כהונה[6] ברצונם הטוב, ואחר מעשה קורח ועדתו הוחל הנתינה אל הכהנים בתוקף של גזר דין וברית מלח[7].

פרטי דינים

הספרא, על הביטוי התורני ל"דורותיכם" מנמקת כי התורה חייבה את נתינת המתנות כהונה על אף שאין המקדש בנוי ואין הכהנים עוסקים בעבודת המקדש והקרבנות[8].

אף על פי שהתורה העניקה לכהנים את זכות קבלת מתנות למטרת החזקת ידי הכהנים להורות הלכות התורה, יש מסבירים שאפילו כהן שאינו עוסק בתלמוד תורה וגם כהן בעל תשובה, זוכה לקבלת מתנות כהונה[9][דרוש מקור].

רשימת המתנות

חז"ל מנו 24 מתנות כהונה, וחילקו אותן על פי מקום החיוב בנתינה - עשר במקדש, ארבע בירושלים, ועשר בגבולין. ישנן חלוקות נוספות, אך כולן שומרות על המספר עשרים וארבע.

מתנות הנאכלות לכהנים בתוך בית המקדש

  1. חלקים מסוימים מקרבן חטאת שעיקרו מוקרב על המזבח.
  2. חלקים מסוימים מקרבן אשם שעיקרו מוקרב על המזבח.
  3. קרבן שלמים של ציבור.
  4. הנשאר מקרבן העומר המובא בתחילת ספירת העומר.
  5. שיירי קרבן מנחה של אדם מישראל שאיננו כהן שכן מנחה של כהן אינה נאכלת אלא כולה כליל -נשרפת.
  6. קרבן שתי הלחם של חג השבועות.
  7. לחם הפנים המוחלף מדי שבת על השולחן שבתוך ההיכל במקדש.
  8. לוג שמן שהמצורע מביא עם הקורבנות שלו.
  9. חטאת העוף
  10. אשם תלוי

מתנות שנאכלות רק בירושלים

  1. בכור של בהמה טהורה.
  2. ביכורים של פירות משבעת המינים.
  3. "עורות קדשים" -עור בהמות קדשי קדשים שנקרבו על המזבח
  4. המורם מתודה ואיל נזיר (חזה ושוק של קורבן תודה וחזה ושוק של קורבן האיל שמקריב הנזיר בסיום ימי נזירותו)

מתנות הניתנות בגבולין

  1. תרומה גדולה
  2. תרומת מעשר
  3. חלה
  4. ראשית הגז - חלק מכובד מצמר גזיזת כבשים.
  5. שדה אחוזה - שדה שאדם מקדיש ואינו פודה אותו לפני היובל.
  6. זרוע לחיים וקיבה של כל בהמת חולין שאיננה קודש. נקראות גם סתם "מתנות".
  7. פדיון הבן
  8. פדיון פטר חמור - כבש הניתן לכהן תמורת חמור שהוא בכור לאמו האתון.
  9. חרמי כהן - דברים שאדם מחרים ניתנים לכהן
  10. גזל הגר - דבר שאדם גזל ומוחזר עתה לאחר שהנגזל מת ואין לו יורשים. הגזילה מועברת לכהן.

יחס הכהנים כלפי המתנות

פרשני התורה והמדרש ביארו את מעמד הרצוי של הכהנים כלפי המתנות. מפרשני התורה הסבירו שאל לכהן להרגיש את עצמו כמוכלם עבור קבלת מתנת "חינם" אלא להבין שהמתן אינו ניתן לו -אלא להקדוש ברוך הוא, והשם מזכה את הכהן לקבלת פרס זו. כמו כן, על כהן להראות חביבות בקבלתו את המתנות כהונה -מפני שהוא ניתן לו מאת הקדוש ברוך הוא- אף על פי שהמתן הניתן לו אינו שווה סכום כספי חשוב. מאידך, לאשר גאות הכהן על קבלת הרבה מתנות חשובות, הבטיח התורה ברכה מיוחדת לכהן שלא יבוא לידי גאווה וחטאים למיניהם שבדרך כלל עשירים נכשלים בהם[10].

על ביטוי התורני "מאת בני ישראל", אומר המדרש שישנם שלש מדרגות בקבלת המתנות; הראשון הוא שלא יטול הכהן את המתן ביד חזקה ובתקיפות, השני שלא יסייע הכהן בעבודת השדה כדי לזכות למתנותיו ("כהן המסייע בבית הגרנות"), והשלישי שהכהן ימשוך את ידו מלקחת מתן אלא ימתין עד שיתנוהו בדרך של כבוד[11].

על סמך הפסוק "שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ב ח), יש מבעלי התוספות שכתבו שאל לכהן ליטול את המתנות על מנת להחזירם לנותן[12]. כמו כן, יש מסבירים שאל לכהן לסרב מלקבל מתנות כשבאים לתת לו[13].

ההבדלים בין מתנות כהונה למתנות לויים, עניים, ומס המלך

פרשני התורה הסבירו שיש חילוקים יסודיים בין מתנות כהונה לבין מתנות עניים. בין ההבדלים הבולטים הם;

אם שמפרשי התנ"ך מנמקים את מתנות הכהונה והלויה כחלף עבודתם בקודש[14], מתנות הכהונה שונה ממתנות שזוכות בהן הלויים בזה שאינן דווקא תמורת עבודה מסוימת שהכהן מבצע בבית המקדש, וכעיקר, גם כהן שאינו עובד בכלל זוכה לקבלת מתנות[15].

עוד הבדל הוא שמתנות כהונה ניתנות ממובחר היבול ומראשיתו. פרשני התורה אף הסבירו שאל לבעלים ליהנות מיבולם עד נתינת המתנות, וגם שהמתנות יינתנו בדרך של כבוד ושמחה רבה[16].[דרוש מקור]

בימינו

כיום לא ניתן לתת את כל מתנות הכהונה. חלק מן המתנות היה קשור ישירות לבית המקדש (כמו חלקים מן הקורבנות, למשל). מתנות אחרות אסורות לאכילה בטומאה (למשל תרומה וחלה) ומכיוון שההלכה קובעת שכאשר אין אפר פרה אדומה כל הכוהנים בחזקת טמאי מתים אין באפשרות הכהנים לאכול אותן, אך עדיין יש חובה להפרישם.

בימינו, אף על פי שבית המקדש אינו בנוי, יש חוב לתת חלק ממתנות הכהונה אל הכוהנים.

  • פדיון הבן נוהג גם היום.
  • זרוע לחיים וקיבה נוהג גם היום (ראה הערך).
  • ראשית הגז נוהג גם היום.
  • פדיון פטר חמור היא מצווה די נדירה, מכיוון שאין אנשים רבים המגדלים חמורים. על כן, מדי פעם מתארגנת קבוצה של חובבי מצווה הקונים ביחד אתון שעדיין לא ילדה על מנת לזכות לקיים את המצווה. הקבוצה מקפידה שלא לצרף כהנים ולויים שכן אם יש כהן או לוי בשותפות העיר הנולד פטור מפדיון. הפדיון נעשה לעיתים בטקס רב רושם כאשר החמור מקושט בזרי פרחים.
  • לעומת פדיון פטר חמור, אדם שמגדל בהמות טהורות, בקר, כבשים או עיזים מקפיד לשתף איתו גוי כדי להפטר ממצוות בכור בהמה טהורה. זאת מכיוון שהבכור חייב להיות מוקרב בבית המקדש ואינו נפטר מכך אלא אם נופל בו מום בלי כוונה.
  • את התרומה גדולה ותרומת המעשר מפרישים בדרך כלל ביחד. בכמויות קטנות (לדוגמה במטבח הביתי), מצניעים את הפרשת התרומה בצורה מכובדת (בדרך כלל על ידי הנחתן בשתי שקיות בפח האשפה). כאשר מדובר בכמויות גדולות, יש הנוהגים לתת את התרומה לאכילה לבהמה של כהן. על כן נוהגים למכור את החיות בגני חיות לכהנים בשותפות ולתת לבהמות שבגן החיות לאכול את התרומה, וכך גם מספר בעלי עדרים פרטיים עושים. כאשר מדובר בתרומה משמן זית, יש הנוהגים לתת את השמן לכהנים כשמן להדלקה[17]. ויש המסתייגים מכך בשל טענת כהן מבורר.
  • את החלה מפרישים בכמות מינימלית וזורקים לפח באופן מכובד, ויש הנוהגים לשרוף בדווקא. וישנם מקומות בחוץ לארץ בהם נותנים לכהן קטן לאכול את החלה.

כהן מוחזק

טענת כהן מוחזק (או "כהן מבורר") הוא טענה שלפיה מטילים ספק בייחוסם של הכהנים, היות שמפאת מרחק השנים לא נשמרה מסורת ייחוסם בדייקנות, ולכן יש להימנע מלהתחייב בנתינת מתנות מסוימות לכהנים. לעומת טענה זו, יש מחזיקים כי הכהנים בימינו להם חזקה הלכתית המאפשרת ומחייבת נתינת המתנות אליהם. כנוסף להחזקה האמורה, יש גם מתנות מסוימות שההלכה לא מחייבת לתתם לכהן מיוחס אלא די בכהן מוחזק.

דרשה על אי-נתינת המתנות

במדרש מובא שלעתיד לבוא ה' ידון את הכהנים ואת עם ישראל על אי-נתינת המתנות:

  • יוסף מעונא תרגם בכנישתהון דמעונאי שמעו זאת הכהנים[18] עתיד הקב"ה ליטול את הכהנים ולהעמידם בדין..למה הייתם יגעים בתורה ולא הייתם נהנין מבני כ"ד מתנות כהונה? ואינון אמרין בני ישראל לא יהבין לן כלום!. ..שאל ה' לבנ"י, אומרים (בני ישראל) בית הנשיא לקח ממנו! אמר ה' בית המלך האזינו כי לכם המשפט[19] לכם היה משפט הכהנים, לכם ועליכם מדת הדין נהפכת[20]

דרשה זו הובא בגרסה קצת אחרת בתלמוד ירושלמי[21] אבל מכיל רעיון סימילארי:

  • תרגם יוסי מעוני בכנישתא בטיבריה שמעו זאת הכהנים[22] למא לית אתון לעין (יגעים) באורייתא? לא יהבית לכון כ"ד מתנתא? א"ל לא יהבין לן כלום! והקשיבו בית ישראל למה לית אתון יהבין כ"ד מתנתא דפקידת יתכון בסיני? א"ל מלכא נסיב כולא! ובית המלך האזינו כי לכם המשפט לכם אמרתי[23] וזה משפט הכהנים[24]! עתיד אני לישב עמהן בדין ולפסקן ולאבדן מן העולם[25]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראויין היו כל ישראל לאכל בקדשים עד שלא עשו העגל -מכילתא דרבי ישמעאליתרו ב ב
  2. ^ רמב"ם שמיטה יג יב. מורה נבוכים חלק ג פרק לט כף מנמק הספורנו לבמדבר ט, יג והרלב"ג לסוף דברי המימים ב, תועלת כ והרקנטי בספרו טעמי המצוות דף ט"ו
  3. ^ מדרש שוחר טוב מזמור ב
  4. ^ כך מופיע בילקוט שמעוני (שמות, דף תס"ט): חייך, מן פלטין דידי לית את זיע, ומותר פתורי את אכיל, וכ"ד ארנונין את נסיב.
  5. ^ פרדר"א פרק ל"ז
  6. ^ על פי הספרא סי' קס, קסא
  7. ^ כך מפרש המלבי"ם את הספרי לבמדבר יח, ח
  8. ^ ספרא לויקרא כב:ג ופירוש התורה סעיף קטן סו
  9. ^ פרשנים למלכים ב כג:ח-ט
  10. ^ ש"ך על התורה חלק ב דפים ר"ב, שנ"ז, תרל"ח
  11. ^ ילקוט שמעוני ויקרא דף רע"ב
  12. ^ כך מנמק התוספות רי"ד (מסכת קידושין פרק א)
  13. ^ ספר "פרי תאר" לרבי חיים בן עטר, יורה דעה סימן ס"א (וגם יורה דעה ש:ד)
  14. ^ רלב"ג לסוף ספר דברי הימים ב
  15. ^ ש"ך על התורה, כרך ב דף שנח
  16. ^ כך ניסח הספר אדרת אליהו להבן איש חי: "לב האדם חוקר למה הקדוש ברוך הוא צוה שניתן לכהן מן הראשית תחלה ולא יהיה כמו מתנות העני שהם לקט שכחה פאה שאינם כי אם באחרונה, מן הטפלים. כי הפאה האדם יניח בסוף שדהו, והשכחה הוא מדבר שנשכח והושלך לאחר הקוצרים, והלקט הוא מדבר הנופל ונמצא, ..מה שאין כן מתנות כהונה הם מובחרים -מן הראשית- ואין רשות לבעלים לאכול בלתי שיתנו לכהן מקודם. והנה הטעם לזה, ..העני הוא בעצמו טפל לעשיר. שהקדוש ברוך הוא החשיב לזה העשיר שנתן לו העושר, ..העושר הוא שפע קדוש וזה העשיר נעשה כלי מוכן, ..על כן ראוי לכבדו ..נמצא שהעשיר יש לו יתרון במעלה יותר מן העני ולכן.. יקחם טפילות ..מה שאין כן הכהן הנה הוא שנעשה כהן נבחר בזה יותר מזה הישראל שנותן המתנות. ואם כן, הוא נחשב יותר ממנו, ולכן.. מתנותיו..מובחרים מן הראשית.. כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה'"..אני מצוך לתן לו ראשית..בשביל כי אתה טפל אליו והוא חשוב ממך יען כי בו בחר ה' אלהיך..ואם כן מה דמיון יש לו עם העני ולא ראי זה כראי זה"
  17. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י"א, הלכה א' וט"ז-יט. ספר שני לוחות הברית (השל"ה) הרב אליעזר מלמד, ‏הטהרה והטומאה בתרומות, באתר פניני הלכה
  18. ^ הושע ה, א
  19. ^ הושע ה, א
  20. ^ .-ילקוט שמעוני ח"ח ד' תקעה הובא מבראשית רבה פרק פ
  21. ^ -ירו' סנה' יג:
  22. ^ אין "זאת" אלא תורה..-קה"ע בסוף הדפוס
  23. ^ שתשגיחו בדבר המשפט הזה שיתנו לכהנים ואתם בעצמיכם גוזלין אותם-פני"מ
  24. ^ דברים יח, ג בשינוי מילת "יהיה"
  25. ^ עתיד אני לייסר אתכם על כך לאבדכם מן העולם-קה"ע בסוף הדפוס)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ביכורים

בִּיכּוּרִים הם הפירות הראשונים של השנה משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל. מצווה מהתורה להביא את הביכורים לבית המקדש ולהעניקם במתנה לכהנים. על פי המסורת היהודית, היו מעלים את הביכורים אל הכהנים בירושלים מחג הקציר עד חג האסיף.

בכור בהמה טהורה

מצות בכור בהמה טהורה היא מצווה בתורה, להפריש את הולד הראשון של בהמה טהורה ולתת אותו לכהן. כאשר הבכור הוא תמים (ללא מום) – הכהן מקריבו בבית המקדש בירושלים ואוכל את בשרו עם בני ביתו בירושלים; כאשר הבכור הוא בעל מום – הוא אינו קרב בבית המקדש, והכהן רשאי לאוכלו כבשר חולין (בשר שאין בו קדושת קורבן). נתינה זו, של הבכור לכהן, כלולה בעשרים וארבע מתנות כהונה, והיא אחת משלוש נתינות של בכורים לכהנים (ביחד עם מצוות בכור אדם ובכור בהמה טמאה)

בעידן המודרני בו מתקיים גידול בהמות בהיקפים גדולים, נהוג בישראל הליך של מכירת חלק מגוף בהמות ממין נקבה שטרם המליטו באופן מרוכז לגוי באמצעות הרבנות הראשית, על מנת שהוולד הנולד לא יחשב כבכור בהמה טהורה.

בתים ושדות בתקופת היובל

לבתים ושדות בארץ ישראל בתקופה שהיובל נוהג, ישנם דינים מיוחדים בהלכה, הנוגעים לאפשרות המכירה וההקדשה שלהם. באופן כללי, השדות מתחלקים ל"שדה אחוזה", שאותה אדם ירש מאבותיו, שקבלוה מחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון, ו"שדה מקנה", שאדם קנה מאדם אחר, והיא חוזרת לבעלים המקורי כשמגיעה שנת היובל. דין מיוחד יש לבתים בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ובה בית שנמכר לא חוזר לבעלים ביובל.

זרוע, לחיים וקיבה

מצוות זְרוֹעַ לְחָיַיִם וְקֵיבָה היא מצוות עשה מדאורייתא המחייבת את השוחט לתת לכהן חלקים מסוימים מכל בהמה טהורה שנשחטה.

מצווה זו נמנית בכל מוני המצוות ולדעת רבים מהפוסקים נוהגת בכל מקום ובכל זמן.

חלה (מתנות כהונה)

תרומת חלה (או נתינת חלה או הפרשת חלה) היא מצווה מהתורה להפריש מכל מאפה עשוי בצק (מחמשת מיני דגן) חלק שיינתן לכהן על מנת שיאכל אותו בטהרה, בדומה לתרומה. מאחר שבימינו לא ניתן להכין חלה בטהרה, הכהנים לא יכולים לאכול את החלה, ולכן נוהגים לא לתת בפועל את החלה לכהן. ניתן לקיים את המצווה גם אם העיסה כבר נאפתה. עיסה החייבת בהפרשת חלה היא כזו ששיעור הקמח שבה הוא לפחות עשירית האיפה. מצוות החלה מהתורה, בדומה לשאר התרומות והמעשרות, היא מעיסה שלשו אותה בארץ ישראל בלבד, ורק בזמן שישראל יושבים על אדמתם, כפי שהיה עד גלות עשרת השבטים. חכמים תיקנו להפריש חלה גם מעיסה שנעשתה לאחר מכן, ואף בחוץ לארץ.הוצאת ה"חלה" מהבצק על מנת לתת לכהן נקראת "הפרשת חלה". אסור לאכול מהעיסה לפני שהופרשה ממנה חלה, בדומה לדין טבל האוסר אכילת יבולים שלא הופרשו מהם התרומות או המעשרות.

מצוות הפרשת חלה היא אחת משלוש המצוות שנמסרו לנשים (חלה, נידה והדלקת הנר), אף על פי שגברים חייבים במצווה זו כמו הנשים.

חרם (מתנות כהונה)

במסגרת הכ"ד מתנות כהונה, חרם הנהו אחת ממתנות כהונה הניתנות לכהנים אפילו בחוצה לארץ. תוכן המתנה היא קרקע או מטלטלין שבעליה מקדישים לתרומת קודש.

פרטי דיני חרם נחשבים בעיני חז"ל לאחת משמונה "מקצועי תורה" שהם "גופי הלכות".

לחם הפנים

לחם הפנים הוא מאפה אשר סודר בכל יום שבת לפני ה' על שולחן הפנים במשכן אוהל מועד ובבית המקדש. לחם הפנים כלל שתים עשרה חלות עשויות סולת, שהיו מונחות בשתי מערכות על השולחן. הימצאותו של הלחם - תמיד ללא הפסקה - על השולחן הייתה תכלית מצוות עשה.

בכל שבת לאחר הקרבת המוסף הלחם היה נאכל בקדושה על ידי שתי משמרות הכהונה העובדות בשבת במקדש, זו שמסיימת וזו שמתחילה. והוא אחד מכ"ד מתנות כהונה. אם הכהן הגדול רצה הוא זכאי לקבל חצי מהלחמים. הלחם שנעשה ללא-מחמצת, היה באורח נס שומר על טריות למשך שבוע שלם עד שנאכל, וצורתו הייתה מיוחדת וקשה להכנה, לפיכך היו ממונים על עשייתו נחתומים אומנים שקיבלו שכר גבוה, אשר מומן מתרומות הציבור.

עיקר המידע על לחם הפנים, תכונותיו והדינים הקשורים בו, נזכר במקורות מתקופת בית שני ולאחריה, בין השאר במשנה במסכת מנחות ובתלמוד בבלי. חלוקת לחם הפנים בין משמרות הכהונה מתוארת במסכת סוכה.

מדרש רבה

מדרש רבה (רבה בארמית פירושו גדול) הוא שם כולל לעשרה חיבורים של מדרשי אגדה שנוצרו בתקופת האמוראים והועלו על הכתב בזמנים שונים, ובסגנונות מגוונים - בעיקר בארץ ישראל. השם מתייחס למדרשים על חמשת חומשי תורה ועל חמש המגילות.

בראשית רבה, ויקרא רבה ורוב המגילות, הם החיבורים המוקדמים ביותר, ונערכו במתכונתם הנוכחית במאה השישית בערך. שמות רבה, במדבר רבה, דברים רבה ואסתר רבה נחשבים מאוחרים יחסית[דרושה הבהרה], וחלקם נערכו במתכונתם הנוכחית אחרי שנת 1000 לספירה[דרוש מקור]. הפורמט שהכניס את כל עשרת הספרים תחת הכותרת של "מדרש רבה" נוצר במאה השש עשרה, ונדפס לראשונה בוונציה בשנת ש"ה (1545).

מדרשים אלו הם בדרך כלל רחבי ההיקף מבין החיבורים המדרשיים לחומשים ולמגילות, והדפסתם גרמה לדומיננטיות כמעט מוחלטת שלהם ב'שוק' ספרות האגדה הארץ-ישראלית; סדרת המדרשים הגדולה הנוספת, הנקראת מדרש תנחומא לתורה, נדפסו, נפוצו ונתפרשו פחות. רק במאתיים השנים האחרונות נדפסו קבצים מדרשיים אחרים - פסיקתאות ומדרשים קצרים אחרים.

למדרש רבה נתחברו פירושים רבים, בהם פירוש "מתנות כהונה", "יפה תואר", "פירוש מהרז"ו", "עץ יוסף" ו"ענף יוסף", "תפארת ציון", "פירוש רד"ל" ואחרים. סקירה של הפירושים מובאת בספרו של יונה פרנקל על ספרות האגדה.

מנחת העומר

מִנְחָת הַעֹמֶר או עֹמֶר הַתְּנוּפָה הוא קורבן מנחת ציבור שמביאים מראשית הקציר, למחרת יום טוב ראשון של חג הפסח. מידת הנפח, הנקראת "עומר", מובאת לכהן, שתפקידו להניף את המנחה לפני ה'. העומר היה בא מן השעורים, למרות שבתורה לא מפורש מאיזה מין. קורבן זה נקרא גם "מנחת ביכורים" על שם שמביאים אותו מהתבואה שביכרה.

היום המדויק שבו יש לקיים את המצווה היווה מוקד לפולמוס מרכזי בין הכתות היהודיות בתקופת המקדש.

פדיון הבן

פדיון הבן (או פדיון בכורות) היא מצוות עשה מהתורה המחייבת כל אב מישראל לפדות את בנו הבכור מחזקת הכהן. מצווה זו היא אחת מעשרים וארבע מתנות כהונה שבהן זכו אהרן ובניו הכהנים. החיוב לפדות חל מגיל 30 יום של תינוק זכר, אך ניתן למסור התשלום גם לפני, ובתנאי שהפדיון עצמו יחול לאחר 30 יום, או גם אחרי. התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום חמישה סלעים - מטבעות כסף טהור, או חפץ השווה לסכום זה.

פטר חמור

ביהדות פטר חמור הוא הוולד הבכור הנולד לאתון. על פי הכתוב בתורה יש מצווה לפדותו בשה צאן, ואם לא פודים את פטר החמור, יש מצווה לערוף את ראש החמור ולקוברו.

קורבן חטאת

קורבן חטאת הוא אחד מסוגי הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש. הקורבן מובא בדרך־כלל ככפרה על חטאים שונים, וכן כחלק מקורבן המוסף במועדים. החטאת היא קורבן מסוג "קדשי קדשים". ייחודו הוא במקום בו ניתן דם הקורבן: בקרנות שבראש המזבח, ובסוגי חטאות מסוימים הדם ניתן בקדש הקדשים ובמקומות נוספים בהיכל.

קורבן שלמים

קורבן שלמים הוא אחד מסוגי הקורבנות שהיו קרבים בבית המקדש. קורבן שלמים בא בדרך כלל כקרבן נדבה, ובשרו מתחלק לשלושה חלקים: האמורים - קרבים על גבי המזבח, החזה והשוק - ניתנים לכהנים לאכילה, ושאר בשר הקרבן - נאכל על ידי הבעלים. קורבן שלמים הוא, בדרך כלל, קורבן מסוג קדשים קלים, ולכן בשרו נאכל בכל השטח המקודש של ירושלים, ולא רק במקדש.

קורבן תודה

קורבן תודה הוא קורבן נדבה שהיה קרב בבית המקדש. תכלית הקורבן - כשמו, הודאה לה' על ישועה שהביא למגיש הקורבן. למעשה, קורבן תודה נחשב סוג של קורבן שלמים, ודיניו מפורטים בתורה בפרשת קורבן השלמים,; אך יש לו כמה דינים שבהם הוא שונה מקורבן שלמים רגיל. קורבן תודה בא תמיד כקורבן יחיד, והוא לעולם אינו בא כקורבן ציבור. על פי המדרש שונה קורבן תודה מכל הקרבנות, בכך שאינו עתיד להתבטל בעתיד.

ראשית הגז

ראשית הגז היא מצוות עשה מהתורה לתת לכהן את ראשית הצמר מגז הצאן. ראשית הגז היא אחת ממתנות כהונה שהטילה התורה על עם ישראל לתרום לכוהנים, והיא נמנית עם עשר המתנות שנותנים בחוץ לארץ, ובזמן שאין בית המקדש קיים.

מתנת הגז שהכהן מקבל היא חולין לכל דבר ואין בה קדושה. על פי עקרון זה פסק הרמב"ם שאפשר לתת ראשית הגז אף לבת כהן ואפילו כאשר היא נשואה לישראל.

שתי הלחם

שתי הלחם הוא קורבן מנחה של ציבור, שהיה קרב בחג השבועות בבית המקדש. שתי הלחם היא המצווה היחידה המיוחדת לחג השבועות, ומבטאת את היותו חג הקציר ויום הביכורים. שתי הלחם היה הקרבן הראשון שהובא מהחיטים החדשות שגדלו בשנה זו, ובכך הוא ביכורי קציר חיטים. קורבן זה הובא בנוסף על קורבנות המוסף שהיו קרבים בחג השבועות.

תרומה (הלכה)

בהלכה, תרומה היא שם כולל למאכלים הבאים מהצומח שניתנים לכהן כחלק ממתנות כהונה ונאכלים בטהרה, הכוללים: תרומה גדולה, תרומת מעשר, חלה, וביכורים. כאשר בהרבה מהמקרים הכוונה בעיקר לקדשי הגבול הנאכלים בכל מקום, שהם: תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה (בניגוד לביכורים שנאכלים בירושלים בלבד). מהתורה חיוב נתינת התרומה לכהן הוא רק מיבול הארץ, והיא ממצוות התלויות בארץ.

בהלכות טומאה וטהרה, תרומה היא גם שם מושאל לדרגת טומאה הנקראת שלישי לטומאה, שהתרומה נטמאת עד שלישי, טומאה הקיימת רק בתרומה ובקודש.

תרומה גדולה

תרומה גדולה היא מצווה מהתורה להפריש לכהן מהיבול. סיבה אפשרית לכך היא משום שהכוהנים מקודשים לאלוקים ואין להם פרנסה מלבד התרומות ולכן על הציבור לפרנסם.[דרושה הבהרה]יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומה נקרא טבל, יבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין, נקרא בלשון המשנה "מתוקן".

כ"ד מתנות כהונה
עשר מתנות במקדש בשר חטאתבשר אשם ודאיבשר אשם תלויבשר זבחי שלמי ציבורחטאת העוף • לוג שמן של מצורעשתי הלחםלחם הפניםשירי מנחותשיירי מנחת העומר
ארבע מתנות בירושלים בכור בהמה טהורה • המורם מתודה ואיל נזירביכוריםעורות קדשי קדשים
עשר מתנות בגבולים תרומה גדולהתרומת מעשרחלהראשית הגזזרוע, לחיים וקיבהפדיון הבןפטר חמורחרמיםשדה אחוזהגזל הגר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.