משרד חוץ

משרד החוץ הוא המשרד הממשלתי אשר מופקד על גיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, על ביצועה והסברתה. במילים אחרות, אחראי המשרד על ניהול היחסים הבינלאומיים של המדינה.

בראש המשרד עומד שר החוץ, שלעיתים נחשב כאדם החשוב ביותר בממשלה אחרי ראש המדינה (ראש ממשלה או נשיא), ולרוב התפקיד ניתן לסגן ראש הממשל בקואליציה.

מטרת המשרד היא לייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים, להסביר את עמדות הממשלה לגבי נושאים שונים ולהציג את בעיותיה ברחבי העולם.

המשרד פועל לשמור על זכויותיהם של אזרחי המדינה השוהים בחו"ל, באמצעות מחלקה קונסולרית. את משימותיו המגוונות מבצע המשרד באמצעות המשרד הראשי בעיר הבירה ובעזרת הנציגויות של המדינה בחו"ל (השגרירויות והקונסוליות שלה). הנציגים הזרים של המדינה בחו"ל הם עובדי משרד החוץ.

כמו כן, שוקד המשרד על קידום קשרי כלכלה, תרבות ומדע ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות.

שר החוץ

שר החוץ אחראי על הניהול התקין של המשרד, עיצוב וגיבוש מדיניות חוץ וביצוע המדיניות בצורה הטובה ביותר.

במערכת פרלמנטרית קלאסית יש לשר החוץ השפעה רבה בעיצוב מדיניות החוץ אולם כאשר יש ראש ממשלה חזק השפעתו יורדת. במערכת נשיאותית תפקידו של שר החוץ הוא לא יותר מאשר יועץ, כך שניתן להתעלם מדעותיו וערך המשרה יורד.

במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היה מקובל שראשי ממשלה היו נוטלים את התפקיד על עצמם ומכוח תפקידם אחראים גם על הניהול הפנימי של המדינה וגם על הניהול החיצוני שלה. ולמרות שלא נוהגים ככה היום, זה עדיין קורה במדינות שרק עתה קיבלו עצמאות או מדינות מתפתחות.

ראו גם

אפוסטיל

אפוסטיל (Apostille, מצרפתית: אישור) הוא מונח הלקוח מהמשפט בינלאומי המתאר אישור הניתן על ידי רשות מוסמכת של מדינה, וכן תוארו של בעל התפקיד המאמת את נכונות החתימה על גבי תעודות ציבוריות (כגון תעודת נישואין, תעודת לידה או כל מסמך רשמי אחר שיצא מידי אחת מרשויות המדינה), ומאשר כי התעודה רשמית, מקורית, והונפקה על ידי הרשות המוסמכת לכך. כמו כן מאשר האפוסטיל את סמכות הנוטריון לאשר מסמכים נוטריוניים. האפוסטיל מאמת את חתימת הנוטריון על גבי המסמך ומאשר כי הנוטריון החתום על המסמך הוא אכן נוטריון על פי דיני המדינה שהנפיקה את האפוסטיל.

האפוסטיל נועד לחסוך חלק משרשרת אימותים להם נדרש אדם המבקש להציג תעודה ציבורית ממדינה אחת במדינה אחרת. כך, למשל, לפני שנוצרה אמנת האג משנת 1961 (אמנת האפוסטיל), צריך היה אותו אדם לאמת את התעודה הציבורית ברשות המוסמכת שהנפיקה אותה, לאמת את חתימת אותה רשות במשרד החוץ של אותה מדינה, ולבסוף, לאמת את חתימת משרד החוץ בנציגות הדיפלומטית או הקונסולרית של המדינה בה הוא מבקש להציג את המסמך. הליך זה נדרש גם כיום במקרים בהם אדם מבקש להציג תעודה ציבורית של מדינה אחת במדינה אחרת, כאשר אחת מאותן מדינות אינה חתומה על אמנת האפוסטיל. כך למשל, אדם המבקש להציג תעודת לידה ישראלית בקנדה (שאינה חתומה על אמנת האפוסטיל), צריך להנפיק את התעודה במשרד הפנים, לאמת את חתימת פקיד הרישום של משרד הפנים במשרד החוץ, ולאחר מכן, לאמת את חתימת משרד החוץ בשגרירות קנדה בישראל. הדבר נהיה מורכב עוד יותר כאשר אדם מבקש להציג תעודה ציבורית ממדינה אחת במדינה אחרת, לה אין נציגות רשמית במדינה שהנפיקה את התעודה.

ג'ואו אנלאי

זהו שם סיני; שם המשפחה הוא ג'ואו. ג'ואו אנלאי (סינית: 周恩来;‏ 5 במרץ 1898 - 8 בינואר 1976) היה ראש הממשלה הראשון של הרפובליקה העממית של סין. ג'ואו היה ראש ממשלת סין, שכיהן מאוקטובר 1949 עד מותו בינואר 1976. ג'ואו שירת תחת היו"ר מאו דזה-דונג והיה בזמן שהמפלגה הקומוניסטית עלתה לשלטון, ומאוחר יותר עסק בביסוס שליטתה ובגיבוש מדיניות החוץ ובפיתוח הכלכלה הסינית.

הוא היה דיפלומט מיומן ומוכשר, וכיהן כשר החוץ הסיני מ-1949 עד 1958. ניהל את ועידת ז'נבה ב -1954 ואת ועידת באנדונג ב -1955, ועזר לתאם את ביקורו של ריצ'רד ניקסון ב -1972 בסין. הוא עזר לנסח מדיניות מפוקחת בנוגע לסכסוכים המרים עם ארצות הברית, טאיוואן, ברית המועצות (אחרי 1960), הודו ווייטנאם.

ג'ואו שרד את הטיהורים של בכירים אחרים במהלך המהפכה התרבותית. בעוד מאו הקדיש את רוב שנותיו המאוחרות למאבק פוליטי ולעבודה אידאולוגית, ג'ואו היה הכוח המניע העיקרי מאחורי ענייני המדינה במהלך רוב המהפכה התרבותית. ניסיונותיו להקל על הנזק של ״המשמרות האדומים״ ועל מאמציו להגן על אחרים מזעמם, הפכו אותו לפופולרי מאוד בשלבים המאוחרים יותר של המהפכה התרבותית.

כשבריאותו של מאו החלה להתדרדר בשנת 1971 ו 1972 נבחר ג'ואו ע״י הוועד המרכזי להיות סגן יו"ר ראשון של המפלגה הקומוניסטית בשנת 1973, ובכך סומן כמיועד להיות יורשו של מאו. אבל הוא עדיין נאבק נגד כנופיית הארבעה על הנהגת סין. הוא נראה בפעם האחרונה בציבור בינואר 1975 לאחר מכן הוא נזקק לטיפול רפואי ומת כעבור שנה.

לאחר מותו התפתחה מחאה ציבורית גדולה בבייג'ינג, כנגד כנופיית הארבעה, שהובילה לתקרית כיכר טיין-אן-מן. דנג שיאופינג, הצליח לסלק את כנופיית הארבעה באורח פוליטי והפך למנהיג החשוב ביותר ב-1978.

ג'ורג' וושינגטון

ג'ורג' וושינגטון (באנגלית: George Washington‏; 22 בפברואר 1732 - 14 בדצמבר 1799) היה נשיא ארצות הברית הראשון בין 1789 ל-1797 ואחד מהאבות המייסדים של המדינה. כונה "אבי האומה" האמריקאית עוד בחייו.

עמד בראש הצבא הקונטיננטלי המורד, במלחמת העצמאות של ארצות הברית, ולאחר מכן ניהל את הוועידה של 1787 שחיברה את חוקת ארצות הברית. נחשב לכוח המניע מאחורי הקמת המדינה.

וושינגטון, שהיה מוערך בשל יכולתו להנהיג, נבחר פה אחד בידי חבר האלקטורים, לנשיאות, בשתי מערכות הבחירות הראשונות. העובדה שהיה הכי גבוה מבין חבריו האמריקאים בהנהגה הובילה לכך שרבים האמינו בו ורצו בו להיות להם לנשיא.

הוא פיקח על יצירתה של ממשלה לאומית חזקה וממומנת היטב, ששמרה על נייטרליות במהלך מלחמות צרפת המהפכנית, דיכאה את מרד הוויסקי, וזכתה לתמיכת האמריקאים. נשיאותו ביססה נוהגים רבים שנשיאי ארצות הברית משתמשים בהם עד היום: קבינט נשיאותי, טקס השבעה, הפנייה בתור "אדוני הנשיא" ועוד.

פרש לאחר שתי תקופות כהונה, מסורת שנשארה בעינה עד 1940 והפכה לתיקון בחוקה ב-1951.

עם מותו, הוא כונה "הראשון במלחמה, הראשון בשלום, והראשון בלבבותיהם של אנשי מדינתו". נחשב עד היום לאחד מהנשיאים הטובים ביותר בתולדות ארצות הברית.

המוסד להשתלמות

"המוסד להשתלמות" (נקרא גם בשם "בית הספר לדיפלומטים") נוסד בשנת 1946 כחלק מההכנות של הסוכנות היהודית לקראת האפשרות של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. המוסד הכשיר את הדור הראשון של דיפלומטים מקצועיים בארץ ישראל והכין את התשתית להקמתו של משרד החוץ ולביסוס שירות החוץ המקצועי של מדינת ישראל.

המפרשית הדה

המפרשית הדה (Heda) היתה ספינה רוסית שנבנתה ב-1855 בכפר היפני הדה כדי לחלץ את תת-האדמירל הרוסי אפימיי פוטייטין וצוותו, לאחר שספינתם טבעה סמוך לחופי יפן במהלך המשא ומתן על חוזה שימודה. המפרשית נבנתה עלי ידי מלחים רוסים בשיתוף 300 חרשי עץ יפנים.

הפיגועים באנקרה (2015)

הפיגועים באנקרה התרחשו ב-10 באוקטובר 2015, בשעה 10:04 על פי שעון טורקיה. שני מחבלים מתאבדים פוצצו את עצמם מחוץ לתחנת הרכבת המרכזית בעיר אנקרה שבטורקיה. בפיגועים נהרגו 102 איש ונפצעו 400. הפצצות התפוצצו במהלך עצרת מחאה נגד הסכסוך בין צבא טורקיה למפלגת הפועלים של כורדיסטן. ההתקפה הייתה הקטלנית ביותר מסוגה בהיסטוריה של טורקיה המודרנית, ראש ממשלת טורקיה, אהמט דבוטאולו, הכריז על שלושה ימי אבל לאומי.אין ודאות מי עומד מאחורי מבצעי הפיגועים. גורמים כורדיים מאשימים את ממשלת טורקיה בניסיון לפגוע בהם, בעוד הממשלה הטורקית מטילה את האחריות על ארגון הטרור המדינה האסלאמית.

וזיר גדול

וזיר גדול (בטורקית: Vezir-i Azam או Sadrazam, בטורקית עות'מאנית: صدر اعظم, وزیر اعظم) היה תואר מנהלי באימפריות מוסלמיות ובכלל זה באימפריה העות'מאנית שהתייחס לבכיר שרי הסולטאן. מקור המונח "וזיר" מגיע מהמילה ויצ'יר שמשמעה שופט בשפה הפרסית - פהלווית, המכונה גם פרסית אמצעית והייתה נהוגה בתקופת האימפריה הסאסאנית. התואר וזיר אומץ על ידי בית עבאס וניתן לנושאי תפקידי שר או יועץ ובהמשך נעשה שימוש בתואר זה בישויות מוסלמיות נוספות. בתקופת שלטונו של מהמט השני הפכה הישות העות'מאנית לאימפריה, מספר הווזירים גדל והבכיר מביניהם הובדל מהשאר על ידי מתן התואר וזיר גדול. לווזיר הגדול ניתנו סמכויות נרחבות, הוא אף נשא את חותמו של הסולטאן והיה רשאי לכנס את הווזירים ואת הדיואן הקיסרי. משרדיו של הווזיר הגדול העות'מאני מוקמו בארמון טופקאפי באיסטנבול והשער למעונו אשר נקרא השער הנשגב, הפך סמל למנגנון השלטון באימפריה.

יחסי אירלנד–סן מרינו

יחסי אירלנד–סן מרינו הם היחסים הדיפלומטיים שבין הרפובליקה של אירלנד לבין הרפובליקה המרוממת של סן מרינו.

לואי הארבעה עשר, מלך צרפת

לואי הארבעה עשר (צרפתית: Louis XIV, ‏5 בספטמבר 1638 – 1 בספטמבר 1715) היה מלך צרפת ונווארה במשך 72 שנה (1643–1715).

תקופת שלטונו נודעת בשם עידן לואי הארבעה עשר מאחר שהוא היה החזק, והנודע במלכי אירופה באותה תקופה, שרבים ניסו לחקות אותו ואת חצרו. לואי קיבל לידיו מדינה במשבר, בפשיטת רגל פיננסית, תשושה ממלחמות ומעימותים פנימיים, והוריש לבאים אחריו מדינה יציבה, החזקה ביותר בעולם המערבי. הוא הרחיב את גבולות צרפת, העלה את נכדו על כס המלכות הספרדי, והקים ממשל מרכזי יעיל. בתקופתו שגשגה גם התרבות הצרפתית בדמותם של אישים כמולייר, ז'אן רסין, ולה פונטיין. עם זאת אופיין שלטונו בעריצות ובאי סובלנות שהובילו לאחר זמן לזעם העממי שהוליד את המהפכה הצרפתית. המלחמות והמסים הגבוהים רוששו חלקים ניכרים מצרפת וגרמו לקשיים כלכליים. המשפט המיוחס ללואי "המדינה זה אני" ("L'État, c'est moi") מבטא היטב את מהות המשטר האבסלוטי שייצג.

לואי הוכתר למלך בגיל חמש, אך נעשה שליט צרפת בפועל רק בשנת 1661 אחרי מותו של האיש החזק בצרפת, הקרדינל מזראן. ב-1660 נישא למריה תרזה, בתו של פליפה הרביעי, מלך ספרד, ולהם נולדו שלושה בנים ושלוש בנות שמכולם שרד הבן הבכור בלבד, לואי (1661 – 1711). מריה תרזה נפטרה ב-1683 והמלך נישא למאדאם דה מיינטנון אך לא נולדו להם ילדים. למלך לואי הארבעה עשר היו גם כששה עשר ילדים ממאהבותיו, ובהן לואיז דה לוואלייר שילדה בן ובת, ומאדאם דה מונטספאן שילדה שני בנים ושתי בנות.

הוא הקים את ארמון ורסאי העצום והמפואר שבקרבת פריז, קישט וריהט אותו בעושר והידור רב. ישיבתו רחוק מן העיר ביטאה את עליונותו על העם והגבירה את יראת הכבוד כלפיו. סגנון הבנייה של הנאו-קלאסיציזם הדגיש את העוצמה, היציבות והעושר של השליט היחיד. המלך ידע להיות מקסים ורב חסד והרשים את צרפת ואת אירופה כולה בטקסי המלכות המפוארים שערך ובחיי החצר העשירים והמורכבים. הוא הכניע את מרדנותם המסורתית של אצילי צרפת שגרמה צרות רבות לקודמיו בכך שחייבם להשתתף דרך קבע בחיי החצר רבי הטקסים. למעלה ממחצית מהכנסות המלך נועדו לאחזקת הארמון ולקיום החצר ובסופו של דבר הפאר והמותרות דלדלו את אוצר המדינה.

מיכאי רזבאן אונגוריאנו

מיכאי רזבאן אונגוריאנו (ברומנית: Mihai-Răzvan Ungureanu; נולד ב-22 בספטמבר 1968, יאשי) הוא היסטוריון, דיפלומט ופוליטיקאי רומני, שכיהן כראש ממשלת רומניה מפברואר ועד מאי 2012.

בעבר כיהן כשר החוץ של רומניה בין השנים 2004–2007 וכמנהל שירות ביון החוץ של רומניה בין השנים 2007–2012. התמנה על ידי הנשיא טראיאן בססקו לראשות הממשלה אחרי התפטרותו של אמיל בוק אך איבד את הרוב בפרלמנט. הוא מכהן כפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת בוקרשט. בשנת 2012 היה ליושב ראש "הברית רומניה ימין" ונבחר כסנטור מטעמה. החל משנת 2014 היה לסגן יושב ראש המפלגה הדמוקרטית ליברלית. בדצמבר 2014 התמנה ליועץ של הנשיא קלאוס יוהאניס ובשנת 2015 חזר לנהל את שירות ביון החוץ של רומניה.

משרד החוץ

משרד החוץ בישראל, כבמדינות אחרות בעולם, עוסק בגיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, בביצועה ובהסברתה - המשרד מטפל בניהול יחסיה הבינלאומיים של המדינה. המשרד מייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים; שוקד על קידום קשרי הכלכלה, התרבות והמדע, ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות. המשרד גם משמש ככלי מרכזי בטיפוח הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. המשרד פועל בכמה מוקדים, דרך המשרד הראשי הממוקם בקריית הלאום בירושלים, ודרך נציגויות ישראל בחו"ל, שגרירויות וקונסוליות.

בראש המשרד עומד שר החוץ, והוא האחראי על הניהול התקין של המשרד, ועל ביצוע מדיניות החוץ של הממשלה. בעיצוב וגיבוש של מדיניות החוץ יש השפעה רבה לראש הממשלה (השפעה רבה מהשפעתו על משרדי ממשלה אחרים), ולעיתים מבצע ראש הממשלה מהלכים מדיניים חשובים באופן עצמאי, או תוך שיתוף מזערי של משרד החוץ.

משרד החוץ אמון גם על ההסברה ויצירת תדמית חיובית למדינת ישראל. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה והמלחמה על ההסברה בתקשורת, נמתחה ביקורת על תפקודו של מערך ההסברה במשרד החוץ.

משרד החוץ הישראלי נוהג לסייע לישראלים השוהים בחו"ל ונקלעים למצוקה בשל אסון טבע, תאונה או מלחמה. במקרים כאלה מקים משרד החוץ חדר מצב ומעדכן את משפחותיהם בארץ.

רחבת הכניסה הראשית קרויה על שם אבא אבן.

ריאד אל-מאלכי

ריאד אל-מאלכי (בערבית: رياض المالكي; נולד ב-1955) הוא שר החוץ של הרשות הפלסטינית. בעבר כיהן גם כשר ההסברה וכדובר.

לאל-מאלכי תואר דוקטור בהנדסה אזרחית מהאוניברסיטה האמריקנית. בשנת 1978 החל ללמד במחלקה להנדסה באוניברסיטת ביר זית, ומאוחר יותר עמד בראש המחלקה. אל-מאלכי הוא המייסד של "פנורמה - המרכז להפצת דמוקרטיה ופיתוח קהילתי". בשנת 2000 זכה בפרס השלום האירופי בקופנהגן וב-2005 בפרס השלום האיטלקי.לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה התמנה לשר בממשלתו של סלאם פיאד. כשר החוץ של הרשות הפלסטינית אל-מאלכי הוא מהאישים המרכזיים הפועלים להכרה חד-צדדית של מדינות העולם במדינה פלסטינית.

רצח אולג שייחט

רצח אולג שייחט הוא פרשת רצח על רקע לאומני שארעה ב-21 ביולי 2003 אשר במהלכה שני צעירים ערבים-ישראלים שהיו חברים בתא הטרור "חופשיי הגליל" חטפו ורצחו את החייל הישראלי רב"ט אולג שייחט.

תל גזר

תל גזר הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי בישראל, השוכן לצד הצומת של דרך הים הקדומה ודרך יפו-ירושלים, בתחום מועצה אזורית גזר, בין לטרון לרמלה, ומזוהה עם העיר הכנענית העתיקה גזר. התל הוא מהחשובים שבתלי ארץ ישראל, יחד עם תלי חצור, מגידו ובאר שבע.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.