משרד החוץ

משרד החוץ בישראל, כבמדינות אחרות בעולם, עוסק בגיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, בביצועה ובהסברתה - המשרד מטפל בניהול יחסיה הבינלאומיים של המדינה. המשרד מייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים; שוקד על קידום קשרי הכלכלה, התרבות והמדע, ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות. המשרד גם משמש ככלי מרכזי בטיפוח הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. המשרד פועל בכמה מוקדים, דרך המשרד הראשי הממוקם בקריית הלאום בירושלים, ודרך נציגויות ישראל בחו"ל, שגרירויות וקונסוליות.

בראש המשרד עומד שר החוץ, והוא האחראי על הניהול התקין של המשרד, ועל ביצוע מדיניות החוץ של הממשלה. בעיצוב וגיבוש של מדיניות החוץ יש השפעה רבה לראש הממשלה (השפעה רבה מהשפעתו על משרדי ממשלה אחרים), ולעיתים מבצע ראש הממשלה מהלכים מדיניים חשובים באופן עצמאי, או תוך שיתוף מזערי של משרד החוץ.

משרד החוץ אמון גם על ההסברה ויצירת תדמית חיובית למדינת ישראל. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה והמלחמה על ההסברה בתקשורת, נמתחה ביקורת על תפקודו של מערך ההסברה במשרד החוץ.

משרד החוץ הישראלי נוהג לסייע לישראלים השוהים בחו"ל ונקלעים למצוקה בשל אסון טבע, תאונה או מלחמה. במקרים כאלה מקים משרד החוץ חדר מצב ומעדכן את משפחותיהם בארץ.

רחבת הכניסה הראשית קרויה על שם אבא אבן.

משרד החוץ

ForeignAffairsIsrael

Ministry of foreign affairs
חזית המשרד
מידע כללי
הקמה 1948
מנכ"ל/ית יובל רותם
ממשלה Emblem of Israel.svg ממשלת ישראל
שר/ה ישראל כ"ץ
17 בפברואר 2019
סגן שר ציפי חוטובלי
www.mfa.gov.il
Hutz
בניין משרד החוץ החדש בקריית הממשלה בירושלים. בקדמת התמונה, קרוב לכביש. מאחוריו, באלכסון, בניין בנק ישראל
Abba Even memorial
לוח זיכרון ברחבת הכניסה הראשית לזכרו של אבא אבן

שר החוץ

שר החוץ הוא העומד בראש משרד החוץ. תפקידו הוא לייצג את ממשלת ישראל בעולם וליישם את מדיניות החוץ שהיא מתווה. מאחר שראש הממשלה הוא גורם מרכזי בקביעת מדיניות החוץ, נתפש שר החוץ כמייצג אותו אישית, במיוחד בעת שהוא נפגש עם שרים וראשי מדינות זרים. כפועל יוצא ממבנה המשטר בישראל (ממשלה הנשענת על קואליציה רב-מפלגתית), נהנה שר החוץ מחופש פעולה רחב, והדבר גורם לעיתים לחוסר אחידות בניהול מדיניות החוץ: מחד, שר החוץ עלול לחרוג מן המדיניות הממשלתית המוצהרת. מאידך, ראש הממשלה יכול לעקוף מצב זה, הן באמצעות פניה ישירה לנציגים הדיפלומטיים בחו"ל (בפרט שגריר ישראל בארצות הברית), והן באמצעות שימוש בגורמים אחרים לייצוג ראש הממשלה (שרים אחרים או שליחים אישיים).

שר החוץ נדרש להיות דמות ייצוגית של ישראל בתחומה ומחוצה לה, וכ"דיפלומט הראשון של ישראל" הוא מרבה לייצג את ישראל ועמדותיה בכנסים, פגישות אישיות ופגישות פסגה, שבהם נוכחים אישים בכירים מעצבי מדיניות ודעת קהל.

לשכתו של שר החוץ מורכבת מעובדים במשרות אמון ומעובדים מקצועיים. הראשונים אינם עובדים מן המניין של המשרד, וכל שר חוץ רשאי למנות אותם על פי שיקוליו. העובדים המקצועיים הם העובדים הקבועים של משרד החוץ, והם אמונים על ביצוע העבודה השוטפת בלשכה.

בהיותו אחד התפקידים הבכירים בממשלה, תיק שר החוץ היה בשליטתן הכמעט-בלעדית של שתי מפלגות השלטון הגדולות: העבודה (על גלגוליה השונים) והליכוד. רבים מאלה שכיהנו בתפקיד שר החוץ כיהנו גם כראש ממשלת ישראל בתקופה אחרת בחייהם.

שר החוץ הנוכחי של ישראל הוא השר ישראל כ"ץ המכהן גם כשר לענייני מודיעין.

שיקולים של מוסר במדיניות המשרד

למשרד החוץ תפקיד מכריע בכינון יחסים דיפלומטים עם מדינות בעולם, הידוקם ושימורם. תפקיד זה מוטל על אגפיו השונים של המשרד, אך נשען על שרי החוץ ושגרירי ישראל כגורמי מפתח. כפי שמלמד העבר, ובכל אימת שהלה מייצגים את ישראל בעולם, הם פועלים לחזק ולהעמיק את קשריה של ישראל, עם מדינות שיש לישראל עימן יחסים דיפלומטים קיימים או עם מדינות איתן טרם הוכשרו היחסים. החלטותיהן של מדינות לניתוק או הגבלת היחסים הדיפלומטים עם ישראל נובעים ממניעים שונים, אידאולוגיים, ביטחוניים, כלכליים ודתיים. לאור זאת, אפשר לתמרן את מדיניותו של משרד החוץ לפעול באפיקים שונים, כדי "לשכנע" את אותן המדינות בתועלת שבקיום יחסים משותפים או בקיומם של אינטרסים משותפים. יחסים בין מדינתיים של ישראל עם מדינות המבוססים על יחסי מסחר, מכירת נשק, טכנולוגיה וכיוצא בזה תורמים אף הם לחיזוק היחסים.

עם זאת, ישנם קווים אדומים מוסריים בביצוע מדיניות החוץ, עליהם ישראל איננה מוכנה לעבור, אף על פי שהם פוגעים במטרותיה הבינלאומיות. מספר פעמים סירבה ישראל, בלחצם של נציגי משרד החוץ, למכור ולהעביר נשק אל גופים שונים בעולם, למשל לניקרגואה ולאל סלוודור. בשנות השמונים ניסה להימנע משרד החוץ מתמיכה פומבית במשטרי האפרטהייד באפריקה. שיקולים אלה של ישראל מסכנים ופוגעים ביחסיה הדיפלומטים עם מדינות שונות. אולם, שיקולים מוסריים שגויים עשויים אף הם להוביל להסתבכות ישראל בזירה הבינלאומית, כפי שהיה במבצע שלום הגליל, כאשר ניסתה ישראל לסייע למיעוט הנוצרי להגן על עצמו בלבנון.

בניהול מדיניות חוץ אין מוסר אבסולוטי, אך חייבת להיות שאיפה לפעול לפי נורמות מוסריות מקובלות. כמי שעבד שנים רבות במשרד החוץ, אני משוכנע שזו הייתה שאיפתם של רוב רובם של קובעי מדיניות החוץ הישראלית ומבצעיה.

דוד קמחי, מנכ"ל משרד החוץ 1980 - 1987[1]

הקמת המשרד

Foreign Office Tel Aviv1950
בניין משרד החוץ הישן בקריה בשנת 1950
Sheikh Badr and Jerusalem Convention Center from the air
מתחם משרד החוץ ובנייניי האומה בשנות ה-60. בתי הכפר שייח' באדר שימושו באותה עת את משרד החוץ, בין הבתים הערבים נבנו מבנים חד קומתיים בבנייה טרומית (בחלק העליון של התמונה).

בטרם הוקם המשרד, הפעילות בנושא מדיניות החוץ רוכזה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בראשה עמד משה שרת, לימים שר החוץ הראשון. ההחלטה על הקמת משרד החוץ נפלה בקיץ 1946 בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בראשות דוד בן-גוריון ומשה שרת. מלאכת ההקמה הוטלה על ד"ר ולטר איתן, דובר הסוכנות והמנכ"ל העתידי של המשרד. איתן הקים באותה שנה את המוסד להשתלמות שליד המחלקה המדינית. מוסד זה נועד להכשיר פקידים בכירים בשירות המדינה ובמשרד החוץ לכשיקום. תפקיד המוסד היה לחנך את בוגריו לתחום המגעים והקשרים עם גורמי חוץ. ב-30 בינואר 1948 העבירו חניכי המוסד הצעה להקמת משרד החוץ העתידי של ישראל לעיונו של שרת. אף על פי שלא התקיים דיון על המסמך בסוכנות ולא התקבלה החלטה עליו, עם הכרזת המדינה, הוקם משרד החוץ על פי התוכנית.[2] בראשית ימי המדינה שכן משרד החוץ בתל אביב-יפו, גם לאחר שמשרדי ממשלה רבים עברו לירושלים. שר החוץ, משה שרת, חשש שמעבר משרד החוץ לירושלים, בניגוד להחלטות האומות המאוחדות, עלול לקומם את מדינות העולם[3].

במהלך 1952 עבר משרד החוץ לירושלים, לבתי הכפר הערבי הנטוש שייח' באדר, עד אז שוכנו במקום עולים חדשים שפונו מהבתים. בשטח הריק בין בתי הכפר הוקמו במהירות 25 מבנים נוספים, חד קומתיים, בבנייה טרומית, ששימשו בנוסף למשרד החוץ גם כמשרדים לרשות הפיתוח, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרדי ממשלה נוספים[4].

בניין משרד החוץ החדש

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הוחלט להקים בניין חדש למשרד החוץ במקום המתחם בשייח' באדר. בעיות במימון הפרויקט הביאו להחלטה לממן את הבנייה בעסקה סיבובית. אדמת מתחם משרד החוץ, תועבר לידי קבלן שיקים במקום שכונה מיוחדת לדיפלומטים זרים וישראלים, על פי התוכנית המקורית במקום היה אמור לקום גם בית ההארחה הרשמי של מדינת ישראל (דוגמת הבלייר האוס שבוואשינגטון) ושני בתי מלון עם 600 חדרים בסך הכל. בכסף ששולם בעבור אדמת מתחם משרד החוץ מומנה בנייתו של הבניין החדש[5][6]. בשנת 2003 עבר משרד החוץ לבנייו החדש שהוקם ומינהל מקרקעי ישראל החל בשיווק הקרקע במתחם[7][8]. חברת ב. יאיר זכתה במכרז על רוב השטח, תמורת 435 מיליון שקל, והחלה בהקמת פרויקט "משכנות האומה" בשנת 2007[9][10].

בשנת 2004, נבחר בניין משרד החוץ, בתחרות השנתית שעורך איגוד האדריכלים האמריקני (AIA) בשיתוף עם מגזין Business Week ו-Architectural Record, בין עשרה הבניינים הטובים בעולם לשנה זו. הבניין, בתכנון משרד האדריכלים הישראלי קולקר קולקר אפשטיין, בשיתוף האדריכל הקנדי אי.ג'י.דיאמונד[11].

שירות החוץ

Israeli Foreign Service montage 2
כמה מאנשי שירות החוץ הישראלי לדורותיו. שורה עליונה (מימין לשמאל): אריה לוין, יעקב הרצוג, קולט אביטל. שורה אמצעית: אסתר הרליץ, אבא אבן, אבי פרימור. שורה תחתונה: רון פרושאור, בליינש זבדיה, מיכאל קומיי.

שירות החוץ מורכב מסגל העובדים הדיפלומטים, הממלאים תפקידים מדיניים, מינהליים וקונסולריים בנציגויות ובמטה המשרד בירושלים. התפיסה המונחת בבסיסו היא של שירות חוץ מקצועי ולא פוליטי. השירות נחלק לשניים:

  • שירות החוץ המדיני - אמון על ניהול המגעים המדיניים עם נציגי ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים, פעילות בתחום ההסברה והדיפלומטיה הציבורית, סיכול מדיני, דיפלומטיה כלכלית, קשרים בין-דתות ועם היהודים בתפוצות ועוד.
  • שירות החוץ המינהלי - אמון על ניהול ההיבטים האדמיניסטרטיביים בעבודת משרד החוץ וכן על השירות הקונסולרי.

עובדי המשרד שאינם חלק משירות החוץ שייכים לדירוג האחיד בשירות המדינה (השירות המינהלי) או מועסקים בחוזי העסקה אישיים. הנהלים וההוראות הנוגעים לשירות החוץ מאוגדים בתקנון שירות החוץ, המתפרסם על ידי הנהלת המשרד. התקנון הנוכחי נכנס לתוקף ב-1 במרץ 2004 והוא מתעדכן מעת לעת. התקנון נפתח בקוד האתי של משרד החוץ, המפרט את הערכים והנורמות המצופים מאנשי שירות החוץ.

Israel's Ministry of Foreign Affairs (2)
אולם הכניסה של משרד החוץ

מינויים וקידום עובדים במשרד

עבודת משרד החוץ מחייבת מבנה וארגון שונים של כח אדם מאלה של יתר משרדי הממשלה. על פי הסדרים בין הנהלת המשרד לוועד העובדים ולנציבות שירות המדינה, נקבע כי בשירות המדיני ובשירות החוץ המנהלי לא ימונו עובדים למשרות בארץ ובחו"ל על פי מכרזים פנימיים, כנהוג בשאר משרדי הממשלה, אלא בידי ועדות מינויים של המשרד (ועדת מינויים לראשי נציגויות, ועדת מינויים עליונה וועדת מינויים שנייה). עם זאת, הממשלה יכולה למנות, על פי המלצת שר החוץ וחוות דעת נוספת של ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה, 11 ראשי נציגויות דיפלומטיות. מינויים אלה פטורים ממכרז פומבי ואינם נדונים בוועדות המינויים של המשרד.

ועדת המינויים לראשי נציגויות מחליטה על מינויים לראשי נציגויות (שגרירים וקונסולים כלליים) בכפוף לאישור הממשלה, ועדת המינויים העליונה מחליטה על מינויי סמנכ"לים וראשי אגפים. ועדת המינויים השנייה מחליטה על מינויים בדרגות נמוכות יותר: עד ראש חטיבה בארץ ועד ציר בחו"ל, ובנוסף היא מחליטה גם על קידום עובדים - העלאה בדרגה או מעבר של עובד משירות לשירות. התקנון קובע ששיבוץ עובד בתפקיד או העברתו לתפקיד אחר טעונים אישורה של ועדת המינויים המתאימה.[12]

מערך הנציגויות

משרד החוץ מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן כשמונים שגרירויות, כעשרים קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל כעשרה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

הנציגויות מופקדות על הידוק הקשרים בין ארץ השרות למדינת ישראל במישור המדיני, הכלכלי, ההסברתי, התרבותי והמדעי על פי מדיניות המשרד. בנוסף, עליהן להביא בפני הגורמים הממשלתיים הבכירים בארצות הכהונה את קווי המדיניות הישראלית בתחומים השונים. גודלן של הנציגויות משתנה ממדינה למדינה: בנציגויות גדולות עשויים לשרת שליחים רבים, הכוללים דיפלומטים מקצועיים לצד נספחים ביטחוניים ומסחריים, נספחי משטרה, תיירות, חקלאות ועוד. בנציגויות קטנות, לעומת זאת, משרתים לרוב 2–3 דיפלומטים, הממלאים את מגוון התפקידים הקשורים לעבודת הנציגות. ראשי הנציגויות, הנושאים באחריות הכוללת לעבודת הנציגות, כפופים למטה משרד החוץ ומדווחים לו על פעולותיהם.

אגפים תפקודיים במשרד

האגפים התפקודיים, בשונה מן האגפים המרחביים אשר מחולקים לפי חלוקה גאוגרפית, מחולקים על פי התמחותם בנושא מסוים, כל אחד מן האגפים מרכז את הטיפול לפי התמחותו.[13]

מערך הדיפלומטיה הציבורית

אגף תקשורת והסברה

המטרה הראשית של עבודת ההסברה המדינית של ישראל היא לשכנע מעצבי מדיניות, מקבלי דעת קהל והציבור בכללותו באותן המדינות בהן ניתן לנקוט בפעילות הסברתית ביסודות הקיום של מדינת ישראל, בצדקת עמדותיה המדיניות ופעולותיה הביטחוניות על מנת להשיג תמיכה. בכך יש תרומה ליצירת תדמית חיובית לישראל ובכך מתאפשרת אווירה נוחה ורצון טוב בקשרי המסחר, התיירות, השקעת ההון ועידוד העלייה...מטרה נוספת היא בלימת תעמולה עוינת של אויביה של ישראל.

משה יגר, מנהל מחלקת ההסברה 1974 - 1977[14]

אגף תקשורת והסברה הוא חלק ממערך דיפלומטיה ציבורית של משרד החוץ והוא אחראי על ההסברה במשרד. האגף מורכב ממספר יחידות: חטיבת הדוברות, מחלקת הסברה, מחלקת דיפלומטיה דיגיטלית, מחלקת מידע והפקה ומחלקת מינהל ותקציב. האגף מקיים את הקשר עם העיתונות הישראלית והכתבים הזרים, מספק ומפיץ מידע לגורמים הרלוונטיים, בכללם נציגויות וכתבים זרים, ועוסק בייצור חומר הסברה כתוב בנושאים שונים ובשפות שונות. האגף גם מנהל פרויקטים מיוחדים כמו משלחות נוער, קשר עם קמפוסים אוניברסיטאיים, שיגור מרצים והשתתפות בתערוכות ובמסעות יחסי ציבור. בנוסף, האגף מרכז את הטיפול בעיתונות העולם הערבי ובתקשורת הערבית.

בשנת 1969, בעקבות המלצתה של ועדה מקצועית לנושאי הסברה, החליט שר החוץ דאז אבא אבן על ארגון מחדש בעבודת ההסברה של משרד החוץ, ולפיכך הוקם אגף הסברה שנכללו בו מחלקת ההסברה שהייתה קיימת ומחלקות נוספות. לאחר מלחמת יום הכיפורים נעשה ניסיון להקים משרד מיוחד להסברה, אולם הניסיון לא צלח, ונושא ההסברה חזר לאחריות משרד החוץ. המבנה הנוכחי של אגף ההסברה נקבע בשנת 1993, כאשר הקו המנחה אותו היא התאמת פעולות ההסברה לצרכים המשתנים ולשינוי ביחסי ישראל עם העולם הערבי והמוסלמי.[13]

בעשור האחרון נדרש האגף להתמודד עם שידורי טלוויזיה "נמרצים" במיוחד, המעבירים שידורים בזמן אמת לכל בית ברחבי העולם. תופעה זו של הכפר הגלובלי מצריכה מיומנות דינאמית של האגף שכן המידע מתחדש ומשתנה חדשות לבקרים, ובמיוחד עם הופעות תדירות של תמונות ופרשנויות בלתי מאוזנות ואף עוינות של אירועים בתחום הפעילות הצבאית הישראלית.

מדיניותה של ישראל מהווה לעיתים מכשול גדול עבור עבודת ההסברה של המשרד. סוגיית הפעילות של צה"ל בשטחים ובמעבריהם, סוגיות המאחזים ביהודה ושומרון וגדר ההפרדה המתועדות יום יום מתקבלות כולן בגינוי ובדה לגיטימציה על ידי מדינות וארגונים בעולם (ארגוני זכויות אדם כאמנסטי ועדאלה מדווחים על הפרת זכויות אדם בשטחים, בית הדין הבינלאומי לצדק פסק שעל ישראל לפנות מאחזים ולהפסיק את בניית הגדר, אי פינוי המאחזים הבלתי חוקיים מהווה אי קיום של הסכמים עם ארצות הברית). במקרה של הפצצת הכור בעיראק וקודם לה, התקשה המשרד עד מאוד להסביר על הצורך במניעת נשק בלתי קונבנציונלי מעיראק, שעה שמדינת ישראל איננה חתומה בעצמה על אמנת אי הפצת נשק גרעיני NPT.‏[15] משה שרת טען ש"דעת קהל אוהדת לישראל היא תנאי הכרחי לשמירת ביטחונה של המדינה" ו"כל מבצע צבאי רציני... מחייב הכנה יסודית של דעת קהל". שרת היה מן המצדדים בהכנסת שיקולים הסברתיים לדרך קביעת פעולות צבאיות, מטעמים אלה התנגד לפעולות התגמול בשנות ה-50, פעולות שלדעתו הובילו לנזק הסברתי.[16]

יש הטוענים[דרושה הבהרה] שכתוצאה ממספרם הדל של העובדים במשרד החוץ, מספר האנשים מצומצם בהתאמה בקרב העוסקים בעבודת ההסברה במשרד הראשי ובנציגויות בחו"ל, מה שמקשה על האגף לתת מענה הולם לצרכיו. בנוסף, תקציב ההסברה של משרד החוץ קטן בהשוואה למשימותיו של האגף.

האגף סובל גם מבעיית תיאום עם גורמי הביטחון ועליו להתמודד שוב ושוב עם שיקולי ביטחון שדה וסודיות בשחרור חומר מול שיקולי תועלת והסברה. כך קורה שבמצב של משבר, לעיתים אין למשרד החוץ שליטה על מקורות המידע, עליו להיות ניזון ממערכת הביטחון, בעוד לאלה יש עדיפות של חיסיון על פני שיקולי הסברה.[17]

חטיבת התפוצות

היחידה היא חלק ממערך דיפלומטיה ציבורית במשרד החוץ והיא מקיימת את הקשר בין המשרד לקהילות היהודיות בעולם. משה שרת טען ש" שדיפלומט ישראלי ממלא תפקיד כפול: נציגה הרשמי של ישראל כלפי הממשלה שהוא מואמן אליה, ושליח לקהילה היהודית החיה בארץ שירותו". בפעולותיה, החטיבה מנסה לגבש הסכמה על נושאים שבסדר היום המדיני, ולשלב בהם את הקהילות. החטיבה מבקשת בדרך זו להשיג גם סיוע ותמיכה בישראל מן הקהילות. חלקן של הקהילות עשירות ובעלות השפעה, והן יכולות לסייע במישור הכלכלי ובמישור המדיני מול הממשלות במדינותיהן. מסיבות אלו הלכה הלך והתחזק הקשר, ובמיוחד עם היהודים בצפון אמריקה. תוך קיום הקשר, מעדכנת החטיבה את הקהילות בהתפתחויות המדיניות והביטחוניות ובהשלכות לכך מבחינת מעמדה של מדינת ישראל. מאידך, המשרד מזהה ועוזר לקהילות שזקוקות הן לסיוע. התיאום והעבודה נעשים באמצעות הנציגויות באותן המדינות ופגישתם של בכירים ישראלים עם הקהילות ועם מנהיגיהם. נושא בו החטיבה מעורבת מאוד הוא המלחמה באנטישמיות, לה היא מקנה עדיפות גבוהה בפעילות המדינית. החטיבה מקיימת מעקב אחר גילויי האנטישמיות ומנחה את הנציגויות לפי התפתחויות בתחום זה.[13]

האגף לעניינים אסטרטגיים

האגף לעניינים אסטרטגיים כולל חמש מחלקות ביניהן:

  1. בקרת נשק
  2. מניעת טרור ונשק בלתי קונבנציונלי
  3. ביטחון אזורי ולוחמה בטרור
  4. סייבר

המחלקה לבקרת נשק אחראית לטיפול בכל העניינים הנוגעים לאמנות בינלאומיות ולמסגרות מולטילטרליות בתחום הנשק הקונבנציונאלי והבלתי קונבנציונלי (גרעיני, כימי ביולוגי וטילי קרקע קרקע). כמו כן היא מטפלת במנגנונים לשיתוף פעולה בין המדינות המפותחות, מנגנונים המיועדים להסדיר ולהגביל נגישות של מדינות בעייתיות לציוד ידע וטכנולוגיות בתחומים צבאיים ודו-שימושיים. המחלקה עוסקת בנורמות חדשות בפורומים בינלאומיים בנושאי נשק קל ומוקשים. המחלקה מרכזת את הטיפול הבינמשרדי בהקשר ליוזמות בתחום הטילי, כגון: קוד ההתנהגות בתחום טילי קרקע קרקע. המחלקה אחראית לייצוג ישראל בפורומים או"מיים, כגון הוועדה הראשונה, ועדת פירוק הנשק בז'נבה, כמו כן היא שותפה מטעם משרד החוץ לפעילות מול הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בווינה.

המחלקה למניעת טרור ונשק בלתי קונבנציונלי אחראית לכל הטיפול במניעת פרולפרציה למדינות יעד במזרח התיכון, כגון: איראן, עיראק, לוב, סוריה וכו', וכן לטיפול באותן מדינות המסייעות לתוכניות נשק בלתי קונבנציונלי באזור. בנוסף, המחלקה אחראית לטיפול במכלול הסוגיות הקשורות בטרור. כן מטפלת המחלקה, תוך שימוש בכלים דיפלומטיים, בכל האיומים האסטרטגיים האזוריים הבלתי-קונבנציונאליים הקיימים מצידן של אותן מדינות מחוץ לאזור המייצאות למדינות במזרח התיכון נשק להשמדה המונית ואמצעי שיגורו.

המחלקה לביטחון אזורי עוסקת ב-3 מכלולים עיקריים כלהלן:

  1. ארגונים אזוריים-היבטים ביטחוניים (בתאום עם אגף אירופה).
    • נאט"ו-דיאלוג ימ"ת
    • איחוד אירופי - דיאלוג יורומד ו"סל" ראשון (מדיני-ביטחוני) בתהליך ברצלונה
    • אבש"א-עי"ת (עמיתים ים-תיכוניים)
    • CICA - פורום לקידום CBMs באסיה (בתאום עם אגף אירו-אסיה, משפט וכספים).
  2. ריכוז הפעילות במשה"ח הנוגעת לשמירה על היתרון הצבאי והאיכותי של ישראל. הטיפול בנושא נעשה בתאום עם אגף התכנון בצה"ל ומשרד הביטחון.
  3. סוגיות אסטרטגיות נבחרות עם השלכות אזוריות (כתיבת סקירות וניירות הערכה).

האגף לעניינים קונסולרים

האגף לעניינים קונסולרים מעניק מענה לאזרחים ישראלים השוהים בחו"ל וכן לאזרחי מדינות העולם המבקשים להגיע למדינת ישראל, באמצעות קונסוליות הפזורות בחו"ל והמטה בארץ.[13]

השירות הקונסולרי החל לפעול מיד לאחר הקמת המדינה. בשנותיו הראשונות הוא טיפל בעיקר בשארית הפליטה ובמעפילים במחנות הגירוש בקפריסין. מאז משמשת החטיבה כמרכז תיאום בין המדורים הקונסולריים בחו"ל בביצוע חוקי האזרחות, השבות, הדרכונים, הכניסה לישראל ומרשם האוכלוסין, שירות הביטחון ונוטריונים, כל זה תוך קיום קשר קבוע עם משרדי הממשלה השונים.[18] בשנת 2011 הפך מחטיבה לאגף במשרד החוץ.

עיקר הפעילות הקונסולרית מתבססת על אמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים משנת 1963, שעיקרה: "הגנה על האינטרסים של המדינה השולחת ושל נתיניה, אזרחים וגופים תאגידיים, בתחומי המדינה המקבלת במגבלות החוק הבינלאומי". בנוסף לנאמר באמנה, החטיבה אחראית בין היתר גם על הנושאים הבאים: העברת גופות לקבורה בישראל, העברת אסירים לריצוי עונשם בישראל, הנפקת אשרה לאימוץ ילדים, טיפול בעזבונות וירושות, החזרת יורדים מן הארץ דרך שיתוף עם משרד הקליטה, מרכז מידע בנושא תיירות, מיסוי וייבוא.[19]

חטיבת ההדרכה

החטיבה הוקמה עם פירוקה של המחלקה המדינית, היא אחראית על מיון ובחירה של צוערים לתפקידים מדיניים ומנהליים, הכשרתם ומעקב לשם קביעת התאמתם לשירות במשרד החוץ, החטיבה מקיימת גם קורסי הכנה למשרתים בחו"ל : ראשי נציגויות, קציני מנהלה וקונסולים, וכן היא עורכת השתלמויות וקורסים מגוונים בתחומים רבים. שיטת המיון והבחירה החלה כבר בשנת 1946, אז היא אורגנה בידי המוסד להשתלמות, אם כי בשיטה זו השתמשו רק בתחום החטיבה המדינית. משנות ה-80 אומצה השיטה כדרך הבלעדית של המשרד לקבלת עובדים חדשים.

קורס הצוערים

לשירות המדיני במשרד מתקבלים עובדים חדשים לאחר הכשרתם בקורס הצוערים. נציבות שירות המדינה מודיעה בתקשורת על פתיחתו של קורס צוערים ועל תנאי הסף לקבלה לקורס. מיון המועמדים ובחינתם נעשים בתאום בין הנציבות והמשרד. ההכשרה נמשכת חמש שנים וכוללת לימודים במשך ארבעה חודשים וחצי בקורס בסיסי שמארגנת החטיבה. לאחר מכן, עוברים הצוערים התמחות הכרוכה בעבודה ביחידות המשרד בארץ ובנציגויות בחו"ל.[13] עם זאת, בשל ההימנעות המשרד, מסיבות שונות, מפתיחת קורס צוערים חדש כל שנה, נוצרה מציאות בה קורס הצוערים כבר אינו משמש דלת כניסה יחידה לשירות המדיני. כיום מקיימת הנהלת המשרד תהליך מיון פנימי של עובדים, שהחלו את דרכם בתפקידי מנהלה, מזכירות וכדומה ומעבירה אותם למסלול השירות המדיני. התנהלות זו גררה ביקורת נוקבת מצידם של בוגרי קורסי הצוערים ואנשי ועד העובדים המדיני, כשבמרכזה הבעת הדאגה לאיכות הסגל הדיפלומטי הישראלי, בהיעדר תהליך המיון הקפדני הנהוג בקורס הצוערים. מספר רב של ראשי נציגויות שכיהנו בתפקידיהם נכון לשנת 2005 לא השתתפו בקורס, בהם עובדים ותיקים שהחלו את עבודתם בתפקידים מנהליים זוטרים, ועובדים אשר נקלטו ואף קודמו לתפקידים בכירים מבלי שהשתתפו בקורס צוערים. לדברי המשרד, חלק גדול מן העובדים במשרד נקלטו בו לפני 30 שנה או יותר, כאשר לא התקיים בו קורס צוערים, הגם שעובדים אשר נקלטו בשירות המדיני בלא להשתתף בקורס עשו זאת דרך מבצע להעדפה מתקנת של בני מיעוטים בארץ במסגרת פתיחתן של נציגויות בחבר המדינות וקליטת עולים מברית המועצות לשעבר.[12]

אגף ארגונים בינלאומיים (ארב"ל)

האגף אחראי על הקשר מול הגופים הבינלאומיים בעולם. הוא כולל 3 מחלקות ויחידה אחת. יעדיו המרכזיים של האגף הם גיוס תמיכה בינלאומית רחבה במהלכים המדיניים של ישראל, בלימתם של מהלכים נגד ישראל בזירה האו"ם, הפחתת העוינות ביחס לישראל באו"ם וקידום פעילות ישראלית לא-פוליטית במסגרות האו"ם. הגשמת יעדים אלו כרוכה בדיאלוג עם הממשלות זרות, עם גופי, ארגוני ומטות האו"ם בארץ, בשטחים וברחבי העולם ועם ארגונים בלתי ממשלתיים, בשל חשיבותם הגדלה בעיצוב סדר היום העולמי. בדרך זו מקדם האגף גם את השתלבותה של החברה האזרחית הישראלית בעולם. בנוסף, האגף מקדם בקשר זה נושאים גלובליים חשובים, כזכויות אדם, מניעת רעב וזיהום הסביבה.[13]

חברות באו"ם

מדינת ישראל חברה באו"ם מ-11 במאי 1949. ישראל שותפה בארגונים השונים של הארגון ולוקחת בהם חלק (UNICEF ,ITU ,WHO וכדומה). בדרך זו משרד החוץ נחשף לנושאים וליחסים שונים בסדר היום העולמי ושותף לפעילות הבינלאומית. במוסדות האו"ם המשרד דרך נציגיו יכול לעשות שימוש בבמה הבינלאומית כדי להשפיע או לעורר תשומת לב לסוגיות או לעמדות ישראל, וכן לקדם נושאים, בהם קיים לישראל ידע רב ומתקדם. במשך השנים התקבלו באו"ם עמדות רבות שפגעו באינטרסים של ישראל, בהן, ההשוואה בשנת 1975 בין הציונות לגזענות שבוטלה רק בשנת 1991, הענקת מעמד של משקיף לאש"ף בשנת 1974, הכרה שהעניקה גושפנקה ללגיטימציה של הארגון ולתביעותיהם של הפלסטינים, וגינויים רבים שהתקבלו לאורך השנים על פעולותיה של ישראל. עם זאת, התקבלו החלטות ששירתו את ישראל, גם אם במידה שנויה במחלוקת, כתוצאה ממשאים ומתנים והסכמים שנכרתו, הותוו והוסכמו עם נציגי משרד החוץ, כגון החלטה 242 (עם תום מלחמת ששת הימים), החלטה 338 (לאחר מלחמת יום כיפור), החלטה 425 בעניין לבנון, החלטה 1701 שהביאה לסיום מלחמת לבנון השנייה, החלטות שנתקבלו במועצת הביטחון וההחלטה על יום הזיכרון בינלאומי לשואה (2005), שהתקבלה בעצרת הכללית.[13][20]

שגריר ישראל הנוכחי בעצרת הכללית של האו"ם הוא דני דנון.

יחסים עם נאט"ו

במשרד החוץ נעשו מאמצים להצטרף אל נאט"ו בשנות החמישים. בשנות החמישים סייעה ברית המועצות בהתחמשותן של מצרים וסוריה. ישראל ראתה בברית נאט'"ו כגורם שבכוחו להרתיע התערבות עתידית של ברית המועצות במזרח התיכון ואת תוקפנותן של מצרים וסוריה וכגורם שביכולתו לתת ערובה לביטחונה של ישראל אם תותקף. ישראל ביקשה להסתפח אל הברית כדי להשתתף במאגר הידיעות של נאט"ו ולהיות חלק בסידורי הקישור והתיאום ותכנון הסדרי ההגנה של הברית. בנוסף ישראל ביקשה שהברית תפרסם הצהרה שכל פגיעה במדינה מזרח תיכונית, לרבות ישראל, תגרור תגובה מצידה. בקשות אלו שנשלחו באיגרת אל מזכיר המדינה של ארצות הברית על ידי אבא אבן, שר החוץ דאז, בנובמבר 1957, והוצגו בפני מועצת נאט"ו בדצמבר באותה השנה, לא נענו בחיוב על ידי הברית בסופו של דבר. כיום נחשבת ישראל לבעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו, מעמד שאומנם אינו כולל ברית הגנה הדדית אך מציע מגוון הטבות צבאיות וכלכליות.[21]

המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי (מש"ב)

המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי אמון על סיוע של מדינת ישראל למדינות מתפתחות בעולם, באמצעות הדרכה והכשרה, בארץ ובחו"ל בתחומי החקלאות, הרפואה, החינוך ורווחה.

המחלקה לאורחים רשמיים (מאו"ר)

Israel's Ministry of Foreign Affairs Ceremonial Gate (5)
שער הטקס של משרד החוץ

המחלקה מטפלת באורחים הרשמיים המגיעים לארץ, אלה עשויים להיות נשיאים, ראשי ממשלה, שרי חוץ, יו"ר פרלמנט, שרים, חברי פרלמנט, עיתונאים, אנשי אקדמיה וכדומה. עבודתה של המחלקה כרוכה בהכנת הביקורים, ארגונם וביצועם, והיא המגישה סיוע לוגיסטי וייעוץ למסלולי סיור. ראש נציגות הוא היוזם את הזמנת המועמד או נותן אישור לכך, כאשר השיקול המרכזי הוא מידת חיוניותו בהשפעתו. גם למעמד ציבורי וקרבה לממשל ולחוגים המעצבים דעת קהל יש חשיבות גדולה. אם לא ניתן להשיג אישים מהשורה הראשונה ניתן להסתפק גם באנשים בתחילת דרכם, העשויים בעתיד לכהן בעמדות השפעה.

המחלקה מבוזרת לפי אזורים גאוגרפים, כשעל כל אזור מופקד עורך תוכנית. העורך מקבל את תיק האורח, הכולל את כל המידע הנחוץ אודותיו, לומד אותו וקובע את ההיבטים של תוכנית הביקור. לאחר שהוא מכין הצעה מסכמת הוא מזמן ישיבת תאום סופית עם כל הגורמים המעורבים. המחלקת שותפה גם לארגון ביקורי אנשים חשובים מאוד (אח"מים) בישראל, באמצעות הענקת ליווי וטיפול בהיבטים הטקסיים השונים של ביקורם.[22]

הבאת אורחים הוא אחד האמצעים היעילים להסברה ושכנוע בתנאים אופטימליים, גם לגבי אורחים רמי מעלה שהוזמנו במיוחד ביוזמת המשרד ונציגיו, גם בניצול שהותם של אורחים כאלה שבאו ביוזמתם שלהם ארצה... לפעולה זו אין תחליף וזאת משום שלא ניתן ליצור מחוץ לישראל את הרקע ואת התנאים להצגת הנושאים שלנו והסברתם.

יהושע טריגור, סגן מנהל המחלקה 1978 - 1979, 1980 - 1981[23]

אגף הכלכלה

האגף אחראי על קשריה הכלכליים של ישראל על צדדיה השונים עם מדינות העולם וגופים שונים, כמו האיחוד האירופי. על ידי זיהוים של האינטרסים הכלכליים של ישראל, ותוך שילוב של היבטים מדיניים, האגף מתווה את מדיניות החוץ הכלכלית שלה. פעילותו של האגף כוללת בין היתר: סיוע לפיתוח גורמים עסקיים בחו"ל, סיוע במשיכת השקעות לישראל, עידוד הסכמים כלכליים בינלאומיים והעמקת היחסים הכלכליים השונים, בייחוד עם ארגונים כלכליים הבינלאומיים מובילים, כארגוני הסחר העולמי (FAO, OECD, WTO) ועוד.

האגף מורכב מחטיבה אחת ושלוש מחלקות: חטיבת כלכלת המזרח התיכון ושלוש מחלקות כלכלה.

א.  חטיבת כלכלת המזרח התיכון - חטיבת כלכלת המזרח התיכון מופקדת על הטיפול "במכלול היחסים הכלכליים בין ישראל לעולם הערבי (הכולל את מדינות ערב, המפרציות והמגרב")

ב.  מחלקה כלכלית 1 – אחראית על פיתוח הקשרים הכלכליים עם צפון אמריקה, מדינות אסיה (ובעיקר: יפן, סין, קוריאה וסינגפור), אוקיאניה, (בעיקר אוסטרליה), אמריקה הלטינית (בעיקר: מקסיקו, ברזיל, ארגנטינה וצ'ילה) ואפריקה (בעיקר ניגריה ודרום אפריקה).

ג. מחלקה כלכלית 2 – אחראית על הקשרים הכלכליים עם מרכז ומערב אירופה, עם טורקיה וקפריסין וכן עם ארגון הסחר העולמי וארגון המדינות המפותחות (OECD).

ד. מחלקה כלכלית 3 – אחראית על הקשרים הכלכליים עם רוסיה ומרכז אסיה וכן על נושאי האנרגיה. 

מחלקת הטקס

מחלקת הטקס עוסקת בארגון טקסים רשמיים ובמתן השירותים השוטפים לסגל הדיפלומטי כגון חסינויות, תיאום עם שלטונות המכס, מע"מ, מיסי קנייה, הוצאת תעודות, ותיאום עם המשטרה בענייני שמירה על הנציגים. מלבד טקסים וקבלות פנים בבית הנשיא ובמשרד ראש הממשלה, המחלקה גם עורכת טקסים בנתב"ג כשהנשיא נוסע לביקורים ממלכתיים בחו"ל. בנוסף, המחלקה גם מטפלת במינוי קונסולי כבוד בישראל ובכתבי האמנה לשגרירי ישראל המתמנים לתפקידים בחו"ל.[13]

החטיבה לתכנון מדיני

החטיבה, שהוקמה בשנת 1993, נועדה "להעמיק את ממד המחשבה המדינית היוצרת ואת התכנון המדיני בסוגיות מפתח של מדיניות החוץ הישראלית, בדגש על תהליכים מדיניים והתפתחויות אזוריות וגלובליות". החטיבה עוסקת בתכנון לטווח ארוך, תוך מתן תחלופות והצגת עמדות שונות. החטיבה גם מגבשת הערכת מצב מדינית שנתית, העושה את דרכה אל הקבינט וממשלת ישראל.[13]

אגף קשרי תרבות ומדע (קשתו"ם)

האגף אחראי על "ייצוא התרבות" של ישראל לעולם בתחומי מחול, ספרות, מוזיקה, תיאטרון, קולנוע ואמנות פלסטית. האגף מטפל גם בהסכמי תרבות ומדע של מדינת ישראל עם מדינות זרות, בעריכת תוכניות לשיתוף פעולה תרבותי ומדעי ומארח נציגי תרבות ומשלחות מחו"ל ובתקצוב הכללי של האגף.[13]

אגף משפט

אגף משפט עוסק במתן ייעוץ משפטי לשר החוץ, ליחידות המשרד ולנציגויות ישראל בחוץ לארץ; מטפל בהשלכות המשפטיות של יחסי החוץ של ישראל ושל מהלכי האו"ם ותוכניותיו המיוחדות; מנסח אמנות והסכמים בהם ישראל צד; מטפל בבעיות משפטיות של רשויות ישראל ואזרחיה בחוץ לארץ ובתביעות של ממשלות זרות ושל נציגויותיהן ואזרחיהן בישראל, לרבות בעיות חסינות וזכויות יתר של דיפלומטים זרים בישראל.

האגף בודק הצעות חוק של משרדים אחרים ושלחברי כנסת שיש להם השלכות על משרד החוץ ועל יחסי החוץ של ישראל.

האגף אחראי גם על ריכוז ההליכים הכרוכים בתביעות משפטיות המוגשות בידי המשרד או נגדו, בתיאום עם פרקליטות המדינה. האגף מייצג את המשרד בפני גופים שיפוטיים ומעין שיפוטיים.

נציג האגף משתתף במשא ומתן על ביצוע פעולות עסקיות כמו רכישת נכסים או שכירתם, רכישת ציוד, העסקת קבלנים, כל אלה פעולות החייבות לבוא לידי ביטוי במכרז או בחוזה. נציג האגף גם בודק את החוזים לפני חתימתם.[24]

היועץ המשפטי הנוכחי של המשרד הוא ד"ר טל בקר.

אגפים מרחביים במשרד

גדעון בכר
השגריר לשעבר בסנגל ובתוניסיה, וראש חטיבת אפריקה בהווה, גדעון בכר

מסגרת הפעילות של האגפים הללו מבוססת על חלוקה גאוגרפית. כל אגף מרכז את הפעילות הנמצאת בתחום אחריותו הגאוגרפית. קיימים שבעה אגפים ולהם מספר מחלקות המייצגות חלוקת משנה גאוגרפית. כל אגף אחראי לפעילות המדינית הנערכת במדינות אשר בתחום עיסוקו, פעילות המתבצעת על ידי השגרירויות והקונסוליות.

  • אגף אירופה המערבית
  • אגף אמריקה הלטינית והקריביים, הכולל שתי מחלקות:
    1. אמריקה המרכזית, מקסיקו והקריביים
    2. מדינות אמריקה הדרומית
  • אגף אסיה והפסיפיק
  • אגף אפריקה, הכולל שתי מחלקות:
    1. מדינות מזרח ודרום היבשת
    2. מדינות מרכז ומערב היבשת
  • אגף מרכז אירופה ואירו-אסיה
  • אגף צפון אמריקה
  • אגף מזרח תיכון ותהליך השלום - לאחר מלחמת ששת הימים האגף מטפל גם בנושא השטחים. בעקבות חתימת הסכם אוסלו, הורחבה מחלקת האוטונומיה באגף שעסקה במינהל האזרחי של הרשות הפלסטיני ושמה שונה למחלקה לעניינים פלסטיניים.[13]

המרכז למחקר מדיני (ממ"ד)

בשנת 1974 הוקם המרכז למחקר מדיני לאחר המלצתה של ועדת אגרנט לחזק את מסוגלותה של ישראל להערכות מדיניות אל מול ההערכות הביטחוניות של מחלקת המחקר של אמ"ן. תפקידו של המרכז הוא לחקור היבטים מדיניים וכלכליים של יחסי החוץ של ישראל.

המרכז הוא יחידה עצמאית במשרד החוץ והוא מהווה גם חלק מקהיליית המודיעין הישראלית. היחידה מגייסת כוח-אדם מחוץ לעובדי המשרד. כיום, עוסק המרכז, בנוסף להיבטים מדיניים, גם בהיבטים אסטרטגיים וכלכליים, והוא מתייחס לאזורים גאוגרפיים מגוונים ולא רק למזרח התיכון וסביבתו.[13]

ביקורת על המשרד

לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2006 הבוחן היבטים בפעילות משרד החוץ, קיים במשרד פיצול ארגוני רב במחלקות, ובה בעת חל גם גידול משמעותי במספר יחידותיו בשנים 2000 - 2005. הגידול במספר היחידות מגדיל את מספר המנהלים וסגניהם. לדעת המבקר, השינויים הללו, כשנבחן הקשר בין מבנה המשרד להשגת יעדיו, מעוררים חשש שמא הם נועדו למלא גם את הצרכים האישיים של העובדים בו, ולא את צרכיו הארגוניים של המשרד בלבד.[12]

בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בשנת 2015 על ניהול כוח האדם במשרד החוץ, נמתחה ביקורת חריפה על כך שבשנים 2010–2014 משרד החוץ לא קלט צוערים חדשים בהתאם לצרכיו או בהתאם למספר העובדים שפרשו באותה תקופה, והעדיף תחת זאת לאייש את תקני שירות החוץ בעובדי השירות המינהלי, אשר חלק ניכר מהם אינו כשיר לשרת בנציגויות. הדו"ח מצטט את מסמכי הנהלת המשרד מהם עולה, כי קיים מחסור בצוערים הנובע מפערים בהיקף גיוס הצוערים שהחלו בשנת 2000 עקב יישום החלטות ממשלה לקיצוץ כוח אדם בשירות המדינה.[25]

בתוכנית "עוצמה בשעת מבחן" שפרסם מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון בשנת ]2019, נמתחה ביקורת על "הזנחה מתמשכת" של השירות המקצועי במשרד החוץ[26].

אנדרטת חללי משרד החוץ

בגינת משרד החוץ נמצאת אנדרטה לזכרם של עובדי משרד החוץ שנפלו בעת מילוי תפקידם בשליחויות שונות בחוץ לארץ. מדי שנה, כיום לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נערך טקס ממלכתי לזכר הנופלים בשירות החוץ. מרביתם נרצחו בפעילויות טרור מכוונת נגד שגרירויות ישראל בעולם. הטקס נערך במעמד שר החוץ ובני משפחות הנופלים. הטקס נערך ביום שלפני יום הזיכרון מאחר שהנופלים בשירות החוץ אינם נחשבים כחללי פעולות האיבה.

שרי החוץ

סגני השרים

מקום המדינה התפקיד שר החוץ אויש באופן רציף, אך התפקיד סגן שר החוץ נראה לציבור בפעם הראשונה בשנת 1981, כשיהודה בן מאיר נבחר לכהן בתפקיד זה. בין השנים 2002–2009 כיהן סגן שר חוץ. האישה הראשונה לכהן בתפקיד זה היא חברת הכנסת ציפי חוטובלי, המכהנת תחת רה"מ בנימין נתניהו המכהן גם כשר החוץ. עם מינוי לתפקיד זה, החל פולמוס סביב המינוי בטענה כי חוטובלי היא שומרת נגיעה, ומתוקף תפקידה יהיה עליה ללחוץ ידיים של פולטיקאים רבים מהעולם.

תמונה שם
(תקופת חיים)
סיעה סגן לשר תחילת כהונה סיום כהונה ממשלה
Emblem of Israel יהודה בן-מאיר

(1939-)

מפד"ל יצחק שמיר 11 באוגוסט 1981 13 בספטמבר 1984 ממשלת ישראל התשע עשרה
ממשלת ישראל העשרים
גשר - מרכז ציוני דתי
מפד"ל
Roni Milo 1 רוני מילוא

(1949-)

הליכוד
חרות
24 בספטמבר 1984 20 באוקטובר 1986 ממשלת ישראל העשרים ואחת
Benjamin-Netanyahu-0026 בנימין נתניהו

(1949-)

הליכוד משה ארנס 29 בדצמבר 1988 11 בנובמבר 1991 ממשלת ישראל העשרים ושלוש
דוד לוי ממשלת ישראל העשרים וארבע
Yossi Beilin יוסי ביילין

(1948-)

העבודה שמעון פרס 4 באוגוסט 1992 17 ביולי 1995 ממשלת ישראל העשרים וחמש
אלי דיין אלי דיין

(1949-)

24 ביולי 1995 18 ביוני 1996
אהוד ברק ממשלת ישראל העשרים ושש
Emblem of Israel נואף מסאלחה

(1943-)

ישראל אחת
העבודה
דוד לוי 5 באוגוסט 1999 7 במרץ 2001 ממשלת ישראל העשרים ושמונה
אהוד ברק
שלמה בן עמי
Rabbi Michael Melchior מיכאל מלכיאור

(1954-)

ישראל אחת
מימד
שמעון פרס 7 במרץ 2001 2 בנובמבר 2002 ממשלת ישראל העשרים ותשע
עבודה-מימד
מימד
טקס הענקת המדד החברתי הראשון 5 מגלי והבה

(1954-)

קדימה ציפי לבני 29 באוקטובר 2007 31 במרץ 2009 ממשלת ישראל השלושים ואחת
DanielAyalonOfficial2012 דני אילון

(1955-)

ישראל ביתנו אביגדור ליברמן 1 באפריל 2009 5 בפברואר 2013 ממשלת ישראל השלושים ושתיים
הליכוד - ישראל ביתנו
ישראל ביתנו
בנימין נתניהו
זאב אלקין זאב אלקין

(1971-)

הליכוד - ישראל ביתנו
הליכוד
19 במרץ 2013 12 במאי 2014 ממשלת ישראל השלושים ושלוש
אביגדור ליברמן
Tzachi Hanegbi - Kadima צחי הנגבי

(1957-)

2 ביוני 2014 6 במאי 2015
הליכוד
Tzipi Hotovely DSC0068 ציפי חוטובלי

(1978-)

בנימין נתניהו 19 במאי 2015 מכהנת ממשלת ישראל השלושים וארבע
ישראל כ"ץ

מנכ"לי המשרד

מספר שם תחילת כהונה סיום כהונה
1 ולטר איתן 1948 1959
2 יעקב צור 1959 1960
3 חיים יחיל 1960 1964
4 אריה לבבי 1964 1967
5 גדעון רפאל 1967 1971
6 מרדכי גזית 1972 1973
7 אברהם קדרון 1973 1976
8 שלמה אבינרי 1976 1977
9 אפרים עברון 1977 1978
10 יוסף צ'חנובר 1978 1980
11 דוד קמחי 1980 1986
12 אברהם טמיר 1986 1988
13 יוסי ביילין ("מנכ"ל מדיני") 1986 1988
14 ראובן מרחב 1988 1991
15 יוסף הדס 1991 1993
16 אורי סביר 1993 1996
17 איתן בנצור 1996 2000
18 אלון ליאל 2000 2001
19 אבי גיל 2001 2002
20 יואב בירן 2002 2004
21 רון פרושאור 2004 2006
22 אהרון אברמוביץ' 2006 2009
23 יוסי גל 2009 2011
24 רפאל ברק 2011 2013
25 ניסים בן שטרית 2013 2015
26 דורי גולד 2015 2016
27 יובל רותם 2016 מכהן

לקריאה נוספת

  • עינור ח., אבימור ש. (1990), שלושים שנות סיוע בינלאומי של מדינת ישראל, האוניברסיטה העברית ירושלים
  • יגר מ. גוברין י. עודד א. (2002), משרד החוץ - 50 השנים הראשונות, הוצאת כתר
  • דב בן-מאיר, מדיניות החוץ: תולדות, משימות, שליחות, ידיעות ספרים, 2011

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קמחי, ד, שיקולי מוסר במדיניות החוץ, עמ' 1129–1131, מתוך: ר' יגר מ.(2002)
  2. ^ חלפון, א, קווים למבנה שירות החוץ של המדינה היהודית, ע' 8, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  3. ^ יצחק נבון, כל הדרך, 2015, עמ' 73
  4. ^ משלימים בניני משרד החוץ בבירה, הבקר, 23 ביולי 1952
  5. ^ מאת יהונתן ליס, לעבור לקריית הלאום, באתר הארץ, 16 באפריל 2002
  6. ^ המינהל ישווק מתחם משרד החוץ בי-ם; יכלול 600 יח"ד ומלונאות, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2002
  7. ^ גיא ימין, ‏המינהל ישווק מתחם משרד החוץ שהתפנה, באתר גלובס, 11 בפברואר 2005
  8. ^ אורית בר-גיל, ‏המכרז על מתחם משרד החוץ בירושלים נדחה בשבוע, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2006
  9. ^ דליה טל, ‏ב. יאיר זכתה ב-3 מכרזים במתחם משרד החוץ בירושלים; תשלם 435 מיליון שקל, באתר גלובס
  10. ^ אריאל רוזנברג, ‏ירושלים: ב. יאיר תחל בשיווק מתחם משרד החוץ הישן, באתר גלובס, 15 ביולי 2007
    אריק מירובסקי, ב. יאיר: "לא מתחרטים על העסקות במשרד החוץ ובאנטוקולסקי", באתר הארץ, 28 במאי 2007
  11. ^ חגית פלג-רותם, ‏בניין משרד החוץ זכה ב-2004, באתר גלובס, 23 בינואר 2004
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 דוח ביקורת מבקר המדינה על היבטים בפעילות משרד החוץ 2006. לעניין שינוי מתווה מינוי העובדים בשירות החוץ, ראה את הוראות סעיף 9 להסכם הקיבוצי מיום 16.11.2014, שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 1/2015.
  13. ^ 13.00 13.01 13.02 13.03 13.04 13.05 13.06 13.07 13.08 13.09 13.10 13.11 משרד החוץ של ישראל - האתר הרשמי
  14. ^ יגר, מ, עבודת ההסברה, ע' 1047, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  15. ^ הרצל, ל, פירוק נשק (פר"ן), ע' 240, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  16. ^ משרד החוץ: מיבנה, דרכי עבודה ולקחים (מתוך יומני שרת), ע' 50, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  17. ^ יגר, מ, עבודת ההסברה, ע' 1065 - 1067, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  18. ^ גומא, ח, התפתחות השירות הקונסולרי הישראלי, ע' 1092, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  19. ^ גומא, ח, התפתחות השירות הקונסולרי הישראלי, עמ' 1093 - 1095, מתוך: ר'יגר מ. (2002)
  20. ^ כהנא, ש, ישראל בזירת האומות המאוחדות, עמ' 789 - 823, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  21. ^ גלעד, ב, מאמצי ישראל להתקשרות עם נאט"ו (1957 - 1959), עמ' 362 - 364, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  22. ^ טריגור, י, ביקור אורחים רשמיים בישראל, ע' 1072 - 1075, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  23. ^ טריגור, י, ביקור אורחים רשמיים בישראל, ע' 1072, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  24. ^ היועץ המשפטי
  25. ^ מבקר המדינה, התכנון והניהול של משאבי האנוש במשרד החוץ, דוח שנתי 65ג לשנת 2014
  26. ^ דוד וינברג, ‏עיקרי התכנית המדינית-ביטחונית של המכון לשנת 2019 - "עוצמה בשעת מבחן", השילוח גיליון 15, יוני 2019
PURPLE

PURPLE היה שם קוד שניתן על ידי ארצות הברית למכונת הצפנה שהייתה בשימוש משרד החוץ היפני ממש לפני שהחלה מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. המכונה הייתה התקן מתג פסיעה אלקטרומכני. שמות המכונה הנוספים היו אנגוקי בי גאטא (暗号機B型) וכן 97-שיקי אובון אינג'י-קי (九七式欧文印字機).

המידע שהושג מפענוחי הודעות שהוצפנו באמצעות המכונה כונה "MAGIC".

שם הקוד "PURPLE" התייחס לאוגדנים שהיו בשימוש מפענחי הצופן האמריקאים למטרת אגירת החומר שהופק. מאחר שליפנים הייתה מכונת הצפנה, בשימוש משרד החוץ היפני, שנקראה "RED" (אדום בתרגום מאנגלית) סגול היה הצבע הפנוי הבא. היפנים עשו שימוש גם בשתי מערכות מתג פסיעה בשם CORAL וג'ייד. מכונת ה PURPLE הייתה שיפור הן של מכונת ה RED והן של מכונה בשם "M machine" (שהייתה בשימוש בחלק מהשגרירויות והקונסוליות). המכונות PURPLE ו RED תוכננו על ידי מפקד בצי היפני בשם ריסאבור איטו

.

המתכנן הראשי של ה PURPLE היה קאזו טאנאבה.

אריאל (הוצאת ספרים)

אריאל היא הוצאת ספרים ירושלמית אשר מטרתה המוצהרת היא לפרסם ספרות פופולרית בידיעת ארץ ישראל. הפרסומים נועדו לחובבי ידיעת ארץ ישראל ומורי דרך.

במרכז הפרסומים של ההוצאה עומדת ירושלים, כעדות לשמה: "אריאל", שהוא שם נרדף לירושלים. ההוצאה נוסדה בשנת 1975 על ידי אלי שילר. הפרסומים של ההוצאה מתחלקים לסוגים המאפשרים לקורא למצוא מידע מקיף על נושא החוברת: מסקירה היסטורית, דרך ניתוח גאולוגי, תיאור גאוגרפי, רשימת אתרים לביקור ואפילו לקט ביביליוגרפי.

פרסומי ההוצאה מתחלקים לאזוריים, מקומיים ונושאיים, וחלקם עוסקים בירדן. להוצאה כתב עת בשם "אריאל". לעיתים הוא מקיף נושא מסוים והוא נכלל בפרסומים לעיל, ולעיתים הוא מאגד קובץ מאמרים על מחקרים אקטואליים.

דיפלומט

דיפלומט הוא שם כולל לכל אחד מהנציגים הרשמיים של מדינה, או ארגון בינלאומי (כגון האו"ם, האיחוד האירופי או האיחוד האפריקאי) שנשלח למדינה אחרת על מנת לנהל באופן רציף יחסים בינלאומיים בין שתי המדינות (או בין הארגון למדינה). הדיפלומט הוא שליח מטעמו של הדרג המדיני, האמון על ייצוג האינטרסים של המדינה השולחת בפני מדינת היעד. הדיפלומט הוא העיניים, האוזניים והקול של מדינתו, ועליו לתרגם את האינטרסים והערכיים הלאומיים לכדי יצירת קשרים ושימורם בחוצות. הדיפלומט אינו רשאי להכתיב מדיניות, ואת תפקידו הוא מבצע בהתאם לתכתיב שולחיו, המדינאים. עם זאת, דיפלומט הנשלח למדינה מסוימת משמש מקור הידע והמומחיות עבור מדינתו בנוגע למדינה זו.

באופן מסורתי ממלאים הדיפלומטים שלוש פונקציות עיקריות: ייצוג, הכולל גם תיווך בין מדינתם לגורמי חוץ, ניהול משא ומתן, ותקשורת, הכוללת איסוף מידע על מדינת היעד ושידורו למשרד החוץ ולמקבלי ההחלטות. בפועל דיפלומטים עוסקים בין השאר בניהול משא ומתן על הסכמים אסטרטגיים, ענייני מסחר, הסגרת עבריינים, ניפוק אשרות כניסה, מלחמה ושלום, ומשא ומתן על אמנות בינלאומיות לפני אימוצן הרשמי.

מקובל לראות את שר החוץ של מדינה כראש הדיפלומטים שלה, כאשר משרד החוץ אחראי על הדיפלומטים ונציגויות המדינה בארצות שונות.

יחסי בלארוס–ישראל

בין מדינת ישראל ורפובליקת בלארוס מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים מאז שנת 1992. לישראל יש שגרירות במינסק, ולבלארוס יש שגרירות בתל אביב-יפו.

יחסי טאיוואן–ישראל

בין טאיוואן ומדינת ישראל לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים לאור מעמדה הבינלאומי של טאיוואן, אם כי שתי המדינות מקיימות יחסים כלכליים ומסחריים, ולישראל יש משרד ייצוגי בטאיוואן, שנפתח בשנת 1993.

בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 לישראל היו יחסים דיפלומטיים רק עם שבע מתוך עשרים ושמונה מדינות אסיה. המדינות שלא קיימו יחסים כלשהם עם ישראל היו מדינות מוסלמיות או קומוניסטיות ועליהן נוספה טאיוואן. בחודש מאי 1993 נפתח בתל אביב-יפו "משרד הכלכלה והסחר של טאיפיי" ובחודש אוגוסט של אותה השנה פתחה ישראל בטאיפיי את "משרד הכלכלה והסחר של ישראל", ובכך קיבלו יחסי המסחר בין שתי המדינות גושפנקה.

היחסים הבלתי-רשמיים בין שתי המדינות מתבטאים בעיקר בתחום המדע, המסחר והתעשייה.

יחסי ישראל–מונגוליה

היחסים בין ישראל לבין מונגוליה, שהושפעו מיחסיה של ישראל עם ברית המועצות ועם הרפובליקה העממית של סין, הבשילו בשנת 1991 לידי כינון יחסים דיפלומטיים מלאים. לישראל ומונגוליה הסכמים לשיתוף פעולה במגוון תחומים, הסכם הגנה על השקעות והסכם פטור הדדי מאשרות.

יעקב שמעוני

יעקב שמעוני (או סימון; 9 באפריל 1915 – 22 באוקטובר 1996) היה מורה ומזרחן ישראלי, ממקימי שרות הידיעות של ההגנה (ש"י) ומראשוני משרד החוץ הישראלי.

מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים

מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים (באנגלית: Secretary of State for Foreign and Commonwealth Affairs, מכונה בקצרה מזכיר החוץ ומחוץ לבריטניה גם שר החוץ), הוא חבר ממשלת בריטניה הממונה על מדיניות החוץ של בריטניה, על יחסיה הדיפלומטיים עם מדינות חבר העמים הבריטי ועם הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים וקידום האינטרסים הבריטיים בחו"ל, אשר עומד בראש משרד החוץ וחבר העמים.

מזכיר המדינה הוא אחד התפקידים הבכירים בקבינט הבריטי. משרדו נמצא בווייטהול.

מזכיר המדינה הראשון של בריטניה היה צ'ארלס ג'יימס פוקס (ב-1782), יריבו של ויליאם פיט הבן. מזכירי מדינה ידועים אחרים היו ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, ואחיו המרקיז ריצ'רד ולסלי, הוויקונט רוברט סטיוארט קסלרי, המרקיז רוברט ססיל מסולסברי, הרוזן ארתור בלפור, לורד הליפקס ואנתוני אידן. ג'ון מייג'ור כיהן כשר החוץ לפני שהחליף את מרגרט תאצ'ר בראשות ממשלת בריטניה.

המשרד קיים בתצורתו הנוכחית מאז שנת 1968, אז אוחד משרד החוץ עם משרד חבר העמים (אליו מוזג שנתיים קודם לכן משרד המושבות).

מיולי 2019 עומד בראשות המשרד, דומיניק ראב מהמפלגה השמרנית.

מחלקת המדינה של ארצות הברית

מחלקת המדינה של ארצות הברית (באנגלית: United States Department of State) היא סוכנות פדרלית בארצות הברית, שעל אף שמה היא אחראית בעיקר על ענייני החוץ של הממשל האמריקאי. בראש המחלקה עומד מזכיר המדינה שתפקידו כמעט מקביל לתפקיד שר החוץ בישראל, והוא אחד האנשים הבכירים בממשל וכפוף ישירות לנשיא. בניין מחלקת המדינה בוושינגטון די. סי. נקרא על שמו של הארי טרומן, נשיאה ה-33 של ארצות הברית.

משרד החוץ וחבר העמים

משרד החוץ וחבר העמים (באנגלית: Foreign and Commonwealth Office; בראשי תיבות: FCO), הנקרא בקיצור "משרד החוץ", הוא מחלקה בממשלת בריטניה האחראית להגן ולקדם את ענייני הממלכה המאוחדת ברחבי העולם. המשרד בצורתו הנוכחית נוצר ב-1968 כתוצאה מאיחוד בין משרד החוץ למשרד לענייני חבר העמים הבריטי.

בראש המשרד עומד מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים, שנקרא בדרך כלל "שר החוץ". ממלא תפקיד זה הוא אחד מארבעת החברים הבכירים בקבינט ממשלת בריטניה, בנוסף לראש הממשלה, שר האוצר ושר הפנים. שר החוץ הנוכחי הוא דומיניק ראב, חבר המפלגה השמרנית. הוא ממלא את התפקיד מאז יולי 2019.

המשרד מנוהל בפועל על ידי שכיר אזרחי המשמש גם כראש השירות הדיפלומטי של הוד מלכותה. מאז אוגוסט 2010 מכהן בתפקיד זה סר סיימון פרייזר.

משרד החוץ של רוסיה

המשרד לענייני חוץ של רוסיה (ברוסית: Министерство иностранных дел России; בצורה המקוצרת: МИД России) הוא המשרד הממשלתי של ממשלת רוסיה האחראי לגיבוש מדיניות החוץ הרוסית ויחסיה של הפדרציה הרוסית עם מדינות זרות וארגונים בינלאומיים.

משרד החוץ הרוסי הוקם ובוטל עשרות פעמים לאורך ההיסטוריה. ידוע שהוקם לראשונה תחת השם "פָּסוֹלסקי פְּריקאז" (Посольский приказ - "מנהלת השגרירים"), שהיה גלגולו הראשון של משרד החוץ הרוסי שהוקם בתקופת הצאר איוואן האיום בשנת 1549. שר החוץ הנוכחי מאז 2004 הוא סרגיי לברוב.

ברפורמה הממשלתית מ-1802 הוקם המשרד לענייני חוץ של האימפריה הרוסית שהתקיים עד 1917. ב-1920 הוקם הקומיסריון העממי לענייני חוץ, כמשרד החוץ הסובייטי ובראשו עמד הקומיסר העממי לענייני חוץ, שבין הקומיסרים הנודעים ביותר היו מקסים ליטבינוב וויאצ'סלב מולוטוב. ב-1946 הוקם המשרד לענייני חוץ של ברית המועצות - ובמשך מרבית תקופת המלחמה הקרה נודע אנדריי גרומיקו כשר החוץ המשפיע ביותר בתולדות המשרד.

מאז 1991 משרד החוץ של הפדרציה הרוסית הוא זרוע פדרלית ממשלתית האחראית ליישום מדיניות המדינה ביחסים בינלאומיים. הנהלת המשרד ממונה על ידי הנשיא. תפקידו העיקרי של המשרד לגבש את מדיניות החוץ האסטרטגית של המדינה והנשיא.

משרד החוץ הראשי שוכן במבנה מפואר שהוקם בשלהי עידן סטלין. המבנה שוכן בצומת מרכזי במוסקבה, מרחק קצר מהקרמלין.

משרד המושבות

משרד המושבות (באנגלית: The Colonial Office) הוא משרד ממשלתי של ממשלת בריטניה אשר הוקם על מנת לנהל את המושבות של הממלכה המאוחדת בצפון אמריקה, ולימים הפך למשרד המנהל את המושבות הרבות של האימפריה הבריטית.

משרד חוץ

משרד החוץ הוא המשרד הממשלתי אשר מופקד על גיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, על ביצועה והסברתה. במילים אחרות, אחראי המשרד על ניהול היחסים הבינלאומיים של המדינה.

בראש המשרד עומד שר החוץ, שלעיתים נחשב כאדם החשוב ביותר בממשלה אחרי ראש המדינה (ראש ממשלה או נשיא), ולרוב התפקיד ניתן לסגן ראש הממשל בקואליציה.

מטרת המשרד היא לייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים, להסביר את עמדות הממשלה לגבי נושאים שונים ולהציג את בעיותיה ברחבי העולם.

המשרד פועל לשמור על זכויותיהם של אזרחי המדינה השוהים בחו"ל, באמצעות מחלקה קונסולרית. את משימותיו המגוונות מבצע המשרד באמצעות המשרד הראשי בעיר הבירה ובעזרת הנציגויות של המדינה בחו"ל (השגרירויות והקונסוליות שלה). הנציגים הזרים של המדינה בחו"ל הם עובדי משרד החוץ.

כמו כן, שוקד המשרד על קידום קשרי כלכלה, תרבות ומדע ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות.

נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 77 שגרירויות, 20 קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג, וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

עמנואל לוטם

עמנואל לוטם (נולד ב-1944 בתל אביב) הוא מתרגם ישראלי. אחד המתרגמים הפוריים ביותר לעברית בתחום המדע הפופולרי, המדע הבדיוני והפנטזיה, ממייסדי האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ויושב ראש שלה בשנים 2002-1996.

שייח' באדר

שייח' באדר (בערבית: شيخ بدر תעתיק מדויק: שיח' בדר) היה כפר ערבי במערב ירושלים, שנחרב במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה שימשו בתי הכפר למשרדים של משרד החוץ, ועל שטחו הוקמו מבני ציבור כגון בנייני האומה ומלון קראון פלזה ואחר כך פרויקט "משכנות האומה".

שלמה אבינרי

שלמה אבינרי (נולד ב-10 באוגוסט 1933) הוא חוקר בתחום מדעי המדינה והיסטוריון של הפילוסופיה הפוליטית, במיוחד של הסוציאליזם ושל הציונות, פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה לשנת 1996, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר.

שלמה ארגוב

שלמה ארגוב (14 בדצמבר 1929 - 23 בפברואר 2003) היה דיפלומט, פקיד בכיר במשרד החוץ של ישראל ושגריר ישראל בבריטניה ובארצות נוספות.

בעקבות ניסיון התנקשות בחייו בידי אנשי אבו נידאל, נפצע קשה מאוד ונותר משותק לשארית חייו.למחרת ניסיון הההתנקשות, ב-3 ביוני 1982, התכנסה ממשלת ישראל והחליטה על הפצצת ביירות. ביום שאחרי הגיבו באש"ף בהפגזת יישובי הגליל. צה"ל נכנס ללבנון יומיים לאחר מכן במבצע 'שלום הגליל' שהפך עם התמשכותו למלחמת לבנון הראשונה. מהתבוננות באירועים ניתן להסיק שההתנקשות הייתה עילה בלבד לפתיחה ב'מלחמת הברירה' שתוכננה קודם בעקבות ההתקפות על ישראל וישראלים בידי ארגוני חבלה שמפקדותיהם בלבנון, ושליטת אש"ף באזור דרום לבנון.

שר

שַׂר (בלועזית: מיניסטר) הוא תוארו וכינויו של חבר בממשלה. ככלל, כל שר עומד בראש משרד ממשלתי, ממונה על פעילותו ואחראי על הנושאים שבתחומי משרדו. כך למשל, שר החוץ ממונה על משרד החוץ, אך ייתכן גם שר בלי תיק, אשר אינו עומד בראש משרד, אלא אחראי על תיאום עניינים שעומדים על הפרק. בראש כל השרים יחדיו עומד ראש הממשלה (או נשיא המדינה, במדינות מסוימות).

המילה "שר" נבחרה כתרגום למילה הלועזית "מיניסטר" בישיבה של ממשלת ישראל הראשונה שהתקיימה ב-16 במאי 1948. המילה "שר" הועדפה על פני המילה "נגיד" שהוצעה אף היא כתרגום.

ברפובליקה נשיאותית, שר אחראי על ענייני משרדו בפני ראש הממשלה, ובדמוקרטיה פרלמנטרית הוא אחראי עליהם בפני בית המחוקקים. דבר זה מתבטא למשל על ידי כך שחברי בית המחוקקים רשאים להפנות לשר שאילתות בנושאים הנמצאים תחת אחריותו. כמו כן, בדמוקרטיה פרלמנטרית לשר יש חלק באחריותה המשותפת של הממשלה בפני בית המחוקקים.

משרדי ממשלות ישראל
משרד ראש הממשלהמשרד האוצרמשרד האנרגיהמשרד הביטחוןהמשרד לביטחון הפניםמשרד הבינוי והשיכוןמשרד הבריאותהמשרד להגנת הסביבה • משרד החוץ • משרד החינוךמשרד החקלאות ופיתוח הכפרמשרד ירושלים ומורשתמשרד הכלכלה והתעשייהמשרד המדע והטכנולוגיההמשרד לענייני מודיעיןמשרד המשפטיםהמשרד לנושאים אסטרטגיים והסברהמשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתייםמשרד העלייה והקליטהמשרד הפניםהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגלילהמשרד לשוויון חברתיהמשרד לשירותי דתהמשרד לשיתוף פעולה אזורימשרד התחבורה והבטיחות בדרכיםמשרד התיירותמשרד התפוצותמשרד התקשורתמשרד התרבות והספורט

משרדים לשעבר: משרד הפיתוחמשרד האספקה והקיצובמשרד הכלכלה והתכנוןמשרד העבודהמשרד המיעוטיםמשרד העבודה והרווחההמשרד להגנת העורףמשרד ההסברה

סמל מדינת ישראל
שרי החוץ בממשלות ישראל
משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקבנימין נתניהודוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסאריאל שרוןבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמןבנימין נתניהוישראל כ"ץ סמל מדינת ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.