משקפת

משקפת (מילה נרדפת: מצופית) היא אמצעי תצפית המסייע בצפייה למרחק. משקפת מאפשרת לראות דברים רחוקים כשהם נראים גדולים יותר וקרובים יותר, מאשר בצפייה בעין בלתי מצוידת. את המילה חידש אליעזר בן-יהודה בשנת 1896 כגזירה תניינית של המילה משקפיים, במקור במשמעות של טלסקופ.

HALINA binoculars 7x50 12
משקפת
Flickr - Israel Defense Forces - IDF Soldiers Prepare Near Israeli-Syrian Border
חיילי צה"ל משתמשים במשקפות שדה. החייל ברקע מביט דרך משקפת בעלת הגדלה חזקה יותר, המוצבת ע"ג חצובה
Navy binoculars
משקפת של הצי האמריקני

רכיבים

  • עדשות - עדשה היא רכיב אופטי (לרוב שקוף) המשמש להסטת קרני אור ויצירת תופעות אופטיות של מיקוד או פיזור של אור. העדשות הן רכיב מרכזי במשקפת, תפקיד העדשה במשקפת הוא לכנס אור בצורה מסוימת ובכך להגדיל את הדמות המתקבלת. משקפות הן בדרך כלל א-כרומטיות. כלומר, העדשה הקדמית שלהן מורכבת משתי עדשות שתפקידן לצמצם את העיוותים הכרומטיים. עיוותים אלה נגרמים בשל מעבר האור מבעד לעדשות ושבירתו, מה שגורם להופעת צבעים בשולי הדמות. העדשות במשקפת מצופות בציפוי מיוחד אשר תפקידו למנוע איבוד אור (לעיתים עלולים לאבד מעל לחמישים אחוז). מקובל לצפות את העדשות במגנזיום פלואוריד או בציפויים המורכבים ממספר שכבות של חומרים שונים. שימוש בשיטה היקרה ביותר מאפשר לתשעים וחמישה אחוזים מהאור להגיע אל העין.
  • העינית במשקפת (בפרט) - העינית קרויה גם אוקולר, והיא נמצאת בסמוך לאישון היציאה הנראה כעיגול מואר הצף מעל העינית. במשקפת, העינית היא הקרובה לעין מכיוון שרצוי שכל האור היוצא מהמשקפת יגיע לעין של הצופה ולכן יש חשיבות לכך שאישוני הצופה יהיו ממול אישוני היציאה של המשקפת. בתחום האופטי (בכלל): עינית היא עדשה המצויה בסוגים מסוימים של מיקרוסקופים או טלסקופים ומשתמשים בה במכשירים שבהם מתבוננים ישירות בעצם הנצפה, והיא העדשה האחרונה לפני העין. עינית מודרנית מורכבת ממספר עדשות המוצמדות יחד.
  • עצמית (Objective) - העדשה הגדולה במשקפות. ממדיה נמדדים במ"מ, והיא העדשה הקרובה ביותר לאובייקט הנצפה. מטרת העצמית היא להכניס אור למשקפת, וככל שקוטר העצמית יותר גדול, כלומר שהעצמית יותר גדולה כך ייכנס יותר אור למשקפת. ככל שנכנס יותר אור בהירות המשקפת מתגברת ופרטי האובייקט הנצפה נהיים ברורים יותר. לגודל העצמית יש השפעה מכרעת בתנאי תאורה קשים, כמו למשל מקומות עם עוצמת אור נמוכה. בנוסף יש לה השפעה על חדות התמונה, ככל שהעצמית יותר גדולה האובייקט הנצפה יותר חד. שימוש נוסף המצריך עצמית גדולה – צפייה בכוכבים.
  • מיקוד העדשות - כיוון עיניות המשקפת בהתאם ליכולת הראייה של העין ובהתאם למרחק שאליו צופים. ישנן משקפות בעלות מיקוד קבוע שאינו ניתן לכיוון. במשקפות אחרות קיים מיקוד דו-עיני שמאפשר למקד כל עינית באופן עצמאי. וישנן משקפות בעלות מיקוד מרכזי, במשקפות אלו קיים גלגל מיקוד מרכזי שמאפשר למקד את שתי העיניות בפעולה אחת ובנוסף בורג מיקוד המאפשר לכוון את העינית הימנית באופן עצמאי כדי להתגבר על פער במיקוד בין שתי העיניים.
  • Binocularp
    משקפת פורו
    מנסרות מנסרה או פריזמה (prism) - רכיב אופטי שבעזרתו אפשר לשבור ולהחזיר קרני אור, וגם לפרק את האור לספקטרום. מנסרה יכולה לשנות כיווני אור בכך שמקדם השבירה של החומר שהיא עשויה ממנו גדול ממקדם השבירה של אויר (בדרך כלל זכוכית, פלסטיק ופלואוריט). n> 1. משתמשים במנסרות גם להקטנת משקל המשקפת וליצירת דמות ישרה ומקבילה. סוגי מנסרות: מנסרת פורו Porro - בה האור נכנס דרך הבסיס, מוחזר דרך שתי השוקיים ויוצא חזרה דרך הבסיס. המנסרה יוצרת היפוך עם הסטה של 90 מעלות מכל מנסרה. כמו בתמונה במשקפת פורו מקובל להשתמש בשתי מנסרות פורו שמאונכות אחת לשנייה ויוצרות הסטת אור של 180 מעלות. מנסרת פורו הפוכה Reverse Porro -  כמו במשקפת הפורו, יש שתי מנסרות פורו, רק שבמשקפת הזאת האור נכנס למנסרת הפורו שקרובה לאמצע המשקפת קודם, ואז לזאת שרחוקה, הפוך ממשקפת הפורו מה שמשנה את המבנה החיצוני של המשקפת. מנסרת גג - האור נכנס דרך בסיס פוגע בשתי השוקיים ויוצא מהארוכה, נכנס לטרפז השני, פוגע בשתי השוקיים ובבסיס הגדול ויוצא הפוך לאחר פגיעה בשוק הגדולה. משקפת מנסרת גג יותר צרה ממשקפת פורו בגלל הצורה הצרה של המנסרה לעומת הצורה העבה של שתי מנסררת הפורו. מנסרות פורו יפיקו דמות יותר בהירה ממנסרת הגג בגלל שבמנסרת הגג יש משטחים כסופים שגורמים לחדירת האור להיות כ-12%-15% קטנה יותר.
Binocularp
משקפת פורו
  • מפתח המשקפת - חופש תנועה של שני צידי המשקפת המאפשר להתאים את העדשות למרכזי העיניים של הצופה.
  • ציפוי גוף המשקפת - ישנן משקפות שנעטפות בגומי עבה וחזק להגנה מפני לחות ומפני חבטות בשעת נפילה וכן לשיפור נוחות האחיזה.
  • רצועת צוואר - שימוש בה עשוי למנוע את נפילת המשקפת ואת אובדן הקולימציה - המקבילות של שתי המערכות האופטיות - העלולה להגרם כתוצאה מהמכה שהמשקפת תקבל.
  • חצובה - מתקן המחזיק את המשקפת. חצובות נמצאות בשימוש בעיקר במשקפות כבדות במיוחד.

מאפיינים

הגדלה - בכל משקפת ליד אחת העיניות חרוטים שני מספרים המשקפים את קוטר העוצמיות ואת כושר ההגדלה של המשקפת. לדוגמה 7X50 זו משקפת בעלת כושר הגדלה פי 7 ועוצמיות בקוטר 50 מילימטר.

אישון היציאה - קוטר קונוס האור היוצא מהמשקפת אל העין. את קוטר אישון היציאה ניתן לקבל כאשר מחלקים את קוטר העוצמיות של המשקפת בכושר ההגדלה שלה. לדוגמה למשקפת 7X42 אישון יציאה 6 מ"מ.

שדה הראייה - זהו רוחב שדה הראייה שניתן לראות מבעד למשקפת. שדה הראייה הוא במעלות, אך בדרך כלל הוא מבוטא במטרים בהתייחס למרחק של אלף מטרים. ככל ששדה הראייה גדול יותר, הדמות תהיה פנורמית יותר. עשויות להיות 2 משקפות בעלות הגדלה זהה ושדה ראייה שונה. רצוי לבחור במשקפת עם שדה הראייה הגדול ביותר. גודל שדה הראייה מצוין בדרך כלל במעלות וכן בגודל הדמות המרבית שתראה ממרחק מסוים - במטרים או ברגל (רגל = 0.33 מטר) – והמרחק מטרים או יארדים (יארד = 0.9 מטר), בהתאמה. לדוגמה, אם על המשקפת רשם 120/1000 פירוש הדבר שאם מביטים למרחק של 1000 מטר, רוחב הדמות שתראה במרחק זה תהיה 120 מטר. ככל שרוחב הדמות שתראה ממרחק נתון גדולה יותר, כך שדה הראיה גדול יותר.

בהירות יחסית - קיים מושג הנקרא בהירות יחסית והוא מחושב באופן הבא: מחלקים את גודל האובייקטיב בהגדלה ואת התוצאה מעלים בריבוע. לדוגמה: הבהירות היחסית של משקפת 50X7 היא 50/7 = 7.1 ו-(7.1) בריבוע הוא בקירוב 50. זו בהירות יחסית שאין כמעט לאף משקפת. אפילו למשקפות 50X12 הבהירות היחסית היא מעט למעלה מ-20.

כיצד המשקפת עובדת

משקפת Galilean

במשקפת זו העצמית היא עדשה מרכזת והעינית היא עדשה מפזרת. לסוג משקפת זה שדה ראייה צר יחסית ולרוב הוא לא משמש לדגמי משקפות עם הגדלה גדולה במיוחד. משקפות אלו זולות יחסית ומשמשות בעיקר לצפייה למרחקים לא גדולים במיוחד (משקפת זו אינה משתמשת במנסרה).

משקפת Prism

במשקפת זו עדשות העינית הן עדשות מרכזות. זהו יתרון מאחר שזה תורם לשדה ראייה רחב יותר ומרחק eye relief גדול יותר (משקפת זו הופכת את התמונה המתקבלת בעזרת מנסרה).

שלב 1 - בתחילת המשקפת נמצאת העוצמית objective, שהיא בעצם העדשה האחראית על הכנסת האור למשקפת. ככל שהיא גדולה יותר ייכנס יותר אור וכך התמונה המתקבלת בסוף תהיה ברורה וחדה יותר. העוצמית היא עדשה מרכזת.

שלב 2 - מאחר שבעדשה מרכזת קרני האור מתחלפות התמונה תגיע הפוכה לצופה במשקפת. פה נכנס תפקיד הפריזמה - הפריזמות הן רכיבים ההופכים את התמונה המתקבלת במשקפת ב-90 מעלות על ידי שבירת והחזרת קרני האור. על מנת להפוך את התמונה ב-180 קיימות בכל "טלסקופ" של המשקפת שתי פריזמות שהופכות את התמונה – סך הכל 4 פריזמות במשקפת. דרך הפיכת התמונה תלויה בסוג הפריזמה הנמצאת במשקפת. הפריזמות מכבידות על המשקפת.

שלב 3 - מהפריזמה עוברות קרני האור אל עדשות העינית eyepieces שנמצאות ליד נקודת המיקוד של קרני האור. נקודת המיקוד היא נקודת מפגש קרני האור המגיעות מן העצם, ומרחק המיקוד הוא המרחק בין נקודת המיקוד לעדשה עצמה. (מרחק המיקוד נמדד במ"מ) עדשות העינית אחראיות על הגדלת התמונה, לכן הן עדשות מפזרות. ככל שמרחק המיקוד של העצם יהיה גדול יותר כך הגדלת התמונה תהיה גדולה יותר, ובאותה מידה – ככל שמרחק המיקוד של עדשות העינית יהיה קטן יותר כך הגדלת התמונה תהיה קטנה יותר.

סוגי משקפות

  • PT-2 thermal imaging monocular
    מונוקולר
    משקפות קומפקטיות - אחד מסוגי המשקפות הפופולריים ביותר כיום בשוק. בעלות עצמית קטנה יחסית (20-25 מ"מ), כאשר טווח ההגדלה שלהן נע בין פי 7 עד פי 10. משקפות קומפקטיות, כשמן כן הן - קטנות וקלות מאוד. אך בעזרת שיטת ייצור מיוחדת האיכות האופטית של המשקפת נשמרת.
  • משקפות שדה - משקפות שדה הן הקבוצה המגוונת ביותר מכל סוגי המשקפות. ניתן לחלק את הקבוצה לחלוקת משנה של משקפות בינוניות עם עצמיות בקוטר הנע בין 30 ל 42 מ”מ והגדלה של פי 7 עד פי 8. ומשקפות שדה גדולות עם עצמיות של 50 מ”מ וכושר הגדלה של פי 7 עד פי 15. משקפות כאלה דורשות לעיתים חצובה (=ייצוב מכשיר במקום מוגדר). משקפות שדה פופולריות מיוצרות בשיטת ה- PORRO המאפשרת לשלב איכות אופטית טובה בעלות יצור נמוכה. המשקפת היא כלי מעולה לתצפיות בשדות כוכבים ובגרמי שמיים שדורשים שדה ראייה גדול. שדה ראייה אופייני למשקפת שדה הוא 4 או 5 מעלות, בעוד שלרוב הטלסקופים, בעיקר הבינוניים והגדולים, יש שדה ראייה קטן בהרבה.
  • מונוקולר - (חצי משקפת) משקפת שבה טלסקופ אחד בלבד. מכשיר אופטי קל וקטן במיוחד (הקטן ביותר) מונוקולרים פופולריים מאחר שאפשר להסתיר אותם בתוך כף היד. מונוקולר מיוצר בשיטת ה PORRO והן בשיטת ה ROOF (סוג המנסרה). טווח ההגדלה הוא בדרך כלל פי 8 עד פי 10, קוטר העצמית נע  מ 20 עד 30 מ”מ.
  • משקפות זום - משקפות זום הן משקפות בהן ההגדלה אינה קבועה אלא רציפה. אפשר לשנות את רמת ההגדלה שלהן כדי לראות מיותר קרוב ולראות בדמות שנוצרה יותר טוב. משקפות זום עשויות להגיע בקטרים שונים. הבעיה במשקפת זום היא שיש מתכת ששולטת בשתי מערכות ההגדלה אבל לא כל כך מדויקת, ולכן יכול להיות שיהיה מצב בו טלסקופ אחד של המשקפת מגדיל את התמונה טיפה יותר מהשני ויכול לגרום לראייה ברמה נמוכה יותר.
  • משקפות אטומות למים - כדי לדעת שמשקפת אטימה למים עובדת כמו שהיא צריכה, צריך לבדוק אם היא עדיין יבשה מבפנים ותקינה לאחר שהות במי ים בעומק חמישה מטרים, במשך חמש דקות לפחות. משקפות אלו ממולאות בחנקן במקום באוויר והברגותיהן אטומות בטבעות איטום. כשמשקפות נחשפות לשינויים גדולים של טמפרטורה ובמיוחד במקומות לחים זה יכול לגרום לאדים בתוך המשקפת, מה שיכול להפוך את הראייה למטושטשת. חנקן, בניגוד לאוויר, לא מכיל בתוכו מים, כך שלא יווצרו בו אדים.
PT-2 thermal imaging monocular
מונוקולר

בחירת משקפת

בחירת משקפת היא בהתאם למטרת השימוש במשקפת. משקפות עשויות לשמש למגוון מטרות: ימאות, צפרות, תיאטרון, אסטרונומיה, צפייה בלילה וכן למעקב וריגול.

תדמית

פוליטיקאים וגנרלים בכירים נוהגים להצטלם עם משקפת ותמונות שלהם צופים במשקפת מתפרסמות רבות בתקשורת. תמונות כאלו של ראש אמ"ן והרמטכ"ל התפרסמו בישראל כבר בשנות ה-60[1][2]. דורון רוזנבלום הגדיר את המשקפת כרקוויזיט המודיע שיש צופה לבית ישראל באופן הנותן לציבור תחושה של ביטחון[3].

במספר מקרים צולמו מנהיגים צופים במשקפת מכוסה, דבר שהביא ללעג כלפי המצולם. כך למשל אריאל שרון[4], הנשיא ג'ורג' ווקר בוש[5], עמיר פרץ[6], בנימין נתניהו[7], ראש ממשלת נפאל ואחרים צולמו צופים במשקפת מכוסה[8], ואחרים, תועדו צופים במשקפת מכוסה או הפוכה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראש אמ"ן מאיר עמית ולצדו סגן אלוף סיסי צופה במשקפת טלסקופית, באתר המרכז למורשת המודיעין
  2. ^ אלי לנדאו, שנה אחת של הרמטכ"ל השביעי, מעריב, 1 בינואר 1965
  3. ^ דורון רוזנבלוםפֶטיש, מסמר, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2012
  4. ^ מה עמיר פרץ למד מאריק שרון?, באתר וואלה! NEWS
  5. ^ Presidents with Binoculars
  6. ^ המשקפת של פרץ בעיני העולם, באתר nrg‏, 26 בפברואר 2007
  7. ^ נתניהו משיב לתמונת המשקפת של ynet: "יש לי קצת ניסיון עם משקפות", באתר קול חי, 2015
  8. ^ עמיר פרץ לא לבד, אתר וואלה
M92

M92 (מ-Messier 92, נקרא גם NGC 6341) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים הרקולס הנמצא במרחק של כ-26,700 שנות אור ממערכת השמש. הוא פחות מרשים מצביר הרקולס (M13) הסמוך, אך ניתן לצפות בו באמצעות משקפת.

XOR

באלגברה בוליאנית, או בררני או או מוציא (באנגלית: eXclusive OR ובראשי תיבות: XOR (לפי האקדמיה, מבוטא: "אֶקְסוֹר"; אך בפי רוב, מקוצר לעיתים קרובות ל"קְסוֹר")) היא פעולה בוליאנית המקבלת שני אופרנדים ומחזירה אמת כאשר שני האופרנדים שונים.

קסור משקפת משמעות נפוצה של המילה "או" בשפה המדוברת, למשל כשהמילה "או" משמשת להצבת אולטימטום. לדוגמה אדם המצהיר "היכנע או שתושמד" מתכוון לכך שרק תרחיש בו בדיוק אחת מהאפשרויות האלו מתקיימת אפשרי.

מבחינה מתמטית פעולה זו היא מקרה פרטי של פעולת הפרש סימטרי בקבוצה . כאשר האופרטור קסור מורחב למספר אופרנדים גדול משניים, הוא יחזיר אמת כאשר למספר אי-זוגי של אופרנדים יש ערך אמת. קסור הוא קומוטטיבי ("חילופי") ואסוציאטיבי ("קיבוצי").

אוכלוסייה

אֻכְלוּסִיָּה או אֻכְלוּסִין (מיוונית: ὄχλος - המון אדם) היא כלל התושבים במקום מוגדר (מדינה, אזור, עיר) ובזמן מוגדר. האוכלוסייה בכדור הארץ היא כ-7.4 מיליארד, ובשנים האחרונות אוכלוסיית העולם גדלה מספרית מדי דקה בכ־160 איש בקירוב.

לעיתים מורחב השימוש במלה זו לאוכלוסייה שאינה של אנשים, למשל אוכלוסיית הנמרים בנגב. לעיתים מצומצמת משמעות המילה כך שהיא אינה מתייחסת לכל האנשים במקום מסוים, אלא לחלק מסוים של האנשים, למשל אוכלוסיית הרווקות בתל אביב.

האוכלוסייה נחקרת מנקודת מבט מגוונות. דמוגרפיה עוסקת בדינמיקה של אוכלוסיית האדם, כלומר השינויים החלים בה בהתאם למאפיינים שונים, כגון מין, גיל, השכלה, גזע וכו'. היבטים אחרים של האוכלוסייה נחקרים במסגרת הסוציולוגיה, הכלכלה והגאוגרפיה. מידע רב אודות האוכלוסייה במדינת ישראל מסופק על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

צפיפות האוכלוסייה משקפת את מספר הפריטים באוכלוסייה ליחידת שטח.

איש קש (כשל לוגי)

איש קש או דחליל (לשון הפועל, קישוש או דיחלול) היא שיטה רטורית הנוגעת להגחכה של טענה מסוימת, על ידי הצגתה באופן לא מדויק עד כדי שתיראה עבור אחרים כלא אמינה בעליל. מתוקף כך, טיעון איש קש מוצלח, מציג את עמדת היריב כחלשה או מגוחכת ואף בכוחו להסיט דיון למחוזות לא רלוונטיים. במערכות לוגיות מסוימות, ובפרט בלוגיקה פורמלית, שיטה זו אף משקפת כשל לוגי שכן היא פוגעת ברצף הלוגי כביכול של דיון מסוים.

המונח נגזר מ"איש קש", בובה בדמות אדם, לרוב ממולאת בקש, המשמשת בדרך-כלל להפחדת ציפורים, כמטרה במטווח, מטרת הסחה, וכדומה. באופן דומה, "איש קש" הוא גם כינוי בתחומי המשפט והכלכלה למי שמשמש דמות שבחזית, בהסוואה לאדם החשוב יותר הנותר ברקע, למשל ברכישה של חברה.

אסכולה

אסכולה, או אסכולת חשיבה, היא אסופה או קבוצה של אינדיבידואלים, לרוב אינטלקטואלים, החולקים באופן מובחן מאפיינים משותפים של רעיון, או קונסטרקט פילוסופי, דיסציפלינארי, אמוני, חברתי-תנועתי, כלכלי, תרבותי, או אמנותי.

אסכולות לעיתים מסווגות על פי הרלוונטיות התקופתית שלהן, ולכן אפשר שיכונו "חדישות" או "קלאסיות", כאשר הדיכוטומיה הזו משקפת מעבר-פרדיגמתי (Paradigm Shift), מצב בו ליכוד מסוים (למשל בתחום המדע, דוגמת ציבור הביולוגים) עובר מהשקפה אחת לאחרת, כמו שקרה בעת זניחת הלאמארקיזם, לטובת האבולוציה הדרווינאית. יש לציין שמצבים בהם קיימות רק שתי גרסאות אסכולאריות לתחום נתון הם נדירים, ובדרך כלל יש רבות, אם כי, אכן, יש מקרים בהם גרסה אסכולארית מסוימת היא אחרונה בשרשרת.

אסכולות לעיתים משוימות על שם (או כינוי) מייסדיהן, כמו למשל "אסכולת רינזאי", שנקראה על כינויו של לינג'י יקסאן, או האסכולה האשערית הקרויה על שמו של התאולוג המוסלמי אבו אל-חסן אל-אשערי. כמו כן, אסכולות משוימות על שם המקומות בהן נוצרו, כמו למשל האסכולה הפילוסופית האיונית (על שם העיר איוניה ביוון, או האסכולה הפילוסופית הוורשאית (על שם העיר ורשה בפולין).

דציבל

דציבל (באנגלית: Decibel) היא יחידת מידה חסרת ממדים המשמשת להשוואה בין שני משתנים פיזיקליים, לדוגמה רמות הספק. שם היחידה נגזר מהתחילית "דצי" (מ-decimus, בלטינית: עשירית) ו"בל", על שם אלכסנדר גרהם בל. את הדציבל מסמנים באותיות dB. יחידת המידה הזו היא יחסית, והיא משווה שתי רמות הספק בסקאלה לוגריתמית לפי בסיס 10, כלומר, מודדת את הלוגריתם לפי בסיס 10 של היחס בין שני הספקים. גידול של בל אחד פירושו לפיכך גידול של פי 10 בהספק. בנוסחה מבטאים זאת , כאשר ו- הן רמות הספק.

בל היא יחידת מידה גדולה למדי לרוב השימושים, ולכן מקובל יותר השימוש בדציבל, השווה לעשירית הבל: . עלייה של 10 דציבלים (בל אחד) בהספק שקולה לגידול של פי 10. עלייה של 20 דציבל משמעה הגברת ההספק פי 100, של 30 דציבל פי 1,000 וכן הלאה.

עלייה בדציבל אחד משקפת גידול פי בהספק. עלייה של דציבלים בהספק משקפת גידול פי שניים. היחידה הוגדרה במעבדות בל בשנת 1923 או 1924, ושמה נקבע לכבוד מייסד המעבדות וחלוץ התקשורת, אלכסנדר גרהם בל.

הוצאה להורג

הוצאה להורג היא הפעולה של הריגת אדם המתבצעת לאחר החלטה (עונש מוות) של סמכות משפטית ולא כהחלטה של אדם בודד (פעולה הקרויה הריגה או רצח), אלא כהחלטה של קבוצה, היונקת את כוחה מתמיכה רחבה יותר. זוהי למעשה הסנקציה החריפה ביותר שמדינה יכולה להפעיל כנגד אזרחיה. כיום מקובל בעולם הרחב שלמדינה יש זכות חוקית (אם כי לא בהכרח מוסרית) לבצע הליך זה כלפי אזרחיה או כלפי נתינים זרים הנשפטים במסגרת מערכת המשפט שלה, ושלא מדובר בפשע.

פעמים רבות נעשית ההוצאה להורג בעקבות גזר דין אשר ניתן בהתאם לחוק המאפשר הטלת עונש מוות. במקרים אחרים, בעיקר בזמן מלחמה או בשלטון עריץ, נעשית הוצאה להורג ללא משפט, על-פי החלטה מקומית, לרוב מתוך תחושה שהחלטה זו משקפת את רצון השלטון, ולעיתים אף בהנחיה ברורה (אך חסרת בסיס חוקי) של השלטון. הוצאה להורג בלא משפט, בידי המון זועם, קרויה לינץ'.

הקלטה

הקלטה היא תהליך של רישום לאורך זמן של מידע מהסביבה (בדרך-כלל קול או אור) על גבי מדיה מכנית או אלקטרונית, כגון תקליט, סרט מגנטי, או זיכרון מחשב. את המידע שהוקלט ניתן לאחר-מכן לשחזר, כלומר להשמיע מחדש את הצלילים שהוקלטו או להציג מחדש את רצף התמונות (סרט) שהוקלט. איכות ההקלטה משקפת את מידת הנאמנות של המידע המוקלט למקור.

חומריו האפלים

חומריו האפלים (באנגלית: His Dark Materials) היא טרילוגיית ספרי פנטזיה שכתב פיליפ פולמן. הטרילוגיה יצאה לאור באנגליה בשנים 1995-2000 וכוללת את המצפן הזהוב (The Golden Compass; נקרא במקור Northern Lights ואף יצא בעברית במהדורה הראשונה בשם "אורות צפוניים"), הסכין המעודן (The Subtle Knife) ומשקפת הענבר (The Amber Spyglass).

הסדרה עוקבת אחרי שני ילדים, ליירה ווויל, במסעם בכמה יקומים מקבילים ומאזכרת רעיונות מתחומי נושאים כמו פיזיקה, פילוסופיה ותאולוגיה. בהוצאה לאור של הטרילוגיה האנגלית ייעדו את הספרים לנוער, אך פולמן תיכנן בכתיבתו לדבר למבוגרים. בעותקים צפון אמריקאיים של משקפת הענבר צונזרו פסקאות העוסקות בניצני מיניותה של ליירה.

פולמן פרסם עוד שני ספרים קצרים הקשורים לטרילוגיית חומריו האפלים: אוקספורד של ליירה (Lyra's Oxford; פורסם ב-2003) והיה היה בצפון (Once Upon a Time in the North; פורסם ב-2008). ב-2017 יצא ספר נוסף לסדרה בשם ספר האבק (The Book of Dust).

מלחמת הזמן הקרה

מלחמת הזמן הקרה (באנגלית: Temporal Cold) היא סכסוך בדיוני המרחש לאורך ההיסטוריה ביקום של מסע בין כוכבים, בעיקר במהלך המאה ה-22 לספירה. לראשונה, נעשה שימוש במונח זה בפרק הפיילוט של "מסע בין כוכבים: אנטרפרייז", ולאחר מכן מצוינת מלחמת הזמן הקרה שובו ושוב, עד לפרק הבכורה של העונה הרביעית של הסדרה. מלחמת הזמן הקרה היא מאבק בין צד אחד - מי שמעוניינים לשנות את ההיסטוריה כדי שתתאים למטרותיהם שלהם - לבין הצד האחר - שרוצה לשמר את היושרה של ציר הזמן המקורי. אחת הסיבות לשימוש בכלי עלילה שכזה הייתה על מנת להסביר את כל ההבדלים ברצף ציר הזמן בין האירועים והפרטים המוצגים בסדרה "מסע בין כוכבים: אנטרפרייז", לעומת האירועים המתאימים והפרטים המוצגים בסדרה "מסע בין כוכבים: הסדרה המקורית". כמו כן, העלילה משקפת אירועים היסטוריים דרמטיים אמיתיים - המלחמה הקרה ארצות הברית וברית המועצות, אשר השפיעה, בין השאר, על "מסע בין כוכבים: הסדרה המקורית".

עדשה

עדשה היא רכיב אופטי (לרוב שקוף) המשמש להסטת קרני אור ויצירת תופעות אופטיות (לרוב שבירת אור) של מיקוד או פיזור של אור. עדשות עשויות בדרך כלל מזכוכית שעברה תהליכי עיבוד שנועדו למטרה מוגדרת. השם עדשה שאול מעולם הצומח בהיות צורתה דומה לזרעי עדשים.

כיום, מבחינים בין המושג "עדשה" (Lens מקורה במילה Lentel - זרעי עדשים) המהווה יחידה אופטית-תפקודית שלמה, לבין "עצמית" או "עצמיות" ('עצמית' היא תרגום המושג Objective 'אובייקטיב') המרכיבים יחד עדשה ליחידה תפקודית שלמה.

במובן זה, ישנן עדשות המורכבות מעצמית אחת בודדת כמו "משקפיים" או "זכוכית מגדלת" ידנית, לעומת עדשה מרובת-עצמיות כמו "עדשת מצלמה" אשר כוללת לעיתים יותר מ 20 עצמיות שונות, הפועלות במשותף בתוך העדשה.

עדשות הן רכיב הכרחי במכשירים רבים ומגוונים, בעיקר מערכות אופטיות כמו מצלמה, מיקרוסקופ, משקפיים, טלסקופ, משקפת וכדומה. קיימים מכשירי הדמיה שאינם אופטיים, כגון צגי CRT ומיקרוסקופים אלקטרוניים, המבצעים פעולות מיקוד ופיזור על אלומות אלקטרונים במקום על קרני אור, וניתן לראותם כמקבילים לעדשות אופטיות.

גם בתוך העין נמצאת עדשה, עדשת העין, המשמשת לריכוז קרני האור ומיקודן על הרשתית. עדשה זו משנה את צורתה בעזרת השרירים הריסניים, ובכך מתאימה את מרחק המיקוד שלה למרחק העצם שבו צופים.

ערב

עֶרֶב הוא החלק האחרון ביום, הזמן שלאחר שקיעת השמש ושלפני תחילת הלילה. המילה ערב משקפת מצב של ערבוב בין אור יום וחושך.

השימוש הקדום במילה ערב היה כדי לציין את הרבע האחרון של שעות האור ביום. בתקופה הרומית פוצלו שתים עשרה השעות הזמניות לארבעה חלקים: בוקר (mane), לפני הצהריים (ad meridiem), אחר הצהריים (de meridie) והערב (suprema). הערב התייחס למשך הזמן מתחילת השעה העשירית ועד סיום השעה השתים עשרה, זמן שקיעת החמה.

ערב הוא גם כינוי מטפורי לזמן שלפני תחילה עידן, תקופה, או מאורע חשוב ("ראש הממשלה הפחית מיסים ערב הבחירות").

קונגלומרט (גאולוגיה)

קוֹנְגְּלוֹמֵרָט או תַּלְכִּיד (מיוונית – להתלכד לכדור) - בפטרולוגיה הוא סוג של סלע משקע המורכב משברי סלע מעוגלים שחוברו יחד. הקונגלומרט הוא סלע קלאסטי (כלומר נוצר משברי סלעים קודמים), ליתר דיוק אפיקלאסטי (כלומר שעבר את כל ארבעת השלבים העיקריים ביצירת סלע משקע: בליה, הסעה, השקעה ומילוט) השייך לקבוצת הגודל המכונה רוּדיטים שבה גודל הגרגר גדול מ-2 מילימטר. בקבוצת גודל זו מצוי סוג סלע נוסף, הברקציה, שבניגוד לקונגלומרט בנוי מחלקים זוויתיים ולא מעוגלים.

קיימות כמה שיטות למיון הקונגלומרטים.

על פי גודל הגרגרים (מגודל של חצץ ועד גודל של גוש סלע).

על פי אחוז מסת־האם (מטריקס - החומר שבו מצויים שברי הסלע) מתוך כלל הסלע.

על פי יחסי הגודל שבין השברים הבונים את הסלע. אם כל השברים הם באותו גודל הקונגלומרט נקרא ממוין היטב (well-sorted), ואם יש גדלים רבים הוא ממוין רע (ill-sorted).

על פי הרכב המינרלים שבשברי הסלע.

על פי מקום ההשקעה המקורי, לדוגמה נחל, מניפת סחף או חוף ים.בדרך כלל קונגלומרט ממוין היטב יכיל מעט מסת־אם בעוד שאחוז מסת־האם בקונגלומרט ממוין רע יהיה גבוה יותר. עובדה זו משקפת את תנאי היצירה של שני הסוגים. קונגלומרט ממוין היטב נוצר בזרמי מים רגילים בעוד שקונגלומרט ממוין רע נוצר בהשקעה מהירה כתוצאה למשל ממפולות. בקונגלומרט ממוין היטב היה תהליך סחיפה והשקעה ממושך שבו התפרקו המינרלים היציבים פחות ונוצרו שברי סלע מעוגלים ממינרלים יציבים כדוגמת קוורץ בגודל אחיד פחות או יותר. קונגלומרט ממוין רע יכיל שברי סלע בגדלים משתנים הבנויים ממינרלים בלתי יציבים יחסית ואחוז גבוה של מסת־אם.

ר

ר' היא האות העשרים באלפבית העברי. התפתחה מצורת הראש, מכאן שמה – רי"ש (רֵיש).

המבטא המקורי של רי"ש היה כנראה עיצור מכתשי, מקיש (IPA: ‏[ɾ]) בנדנוד חוד הלשון ליד השיניים כמו בשאר השפות השמיות. הגייה זו נשתמרה ברוב עדות ישראל עד קום המדינה.

במאות האחרונות הפך ההגה /r/ בכמה לשונות אירופאיות, כגון צרפתית וגרמנית (מלבד ניבים דרומיים), וכן בהרבה להגים של היידיש, לעיצור ענבלי [ʀ].

עם זאת, ההגיות הנפוצות בישראל נשמעות כעיצור חוכך קולי ענבלי מקורב [ʁ̞], כוילוני מקורב [ɰ] ובסופי מילים אף כתנועה אחורית, סגורה ובלתי-מעוגלת, [ɯ]. מעטים מקפידים להשתמש בהגייה הענבלית הרוטטת.

בדיבור פורמלי מאוד, כגון ברדיו, עדיין מקפידים על ההגייה המקורית. אילן אלדר ("תורת הקריאה במקרא"), מביא עדות שבארץ ישראל בימי הביניים הייתה הרי"ש ענבלית, אך ההיסטוריה של תופעה זו אינה ברורה.

בחלוקתן של אותיות בספר יצירה לחמשת מוצאי הפה שייכת הרי"ש לעצורי השיניים: זשסר"צ. ראיה זו משקפת את הגייתה המקורית כעצור קדמי ולא ענבלי. אך בספר יצירה (פרק ד') יש התייחסות לקבוצת אותיות בג"ד כפר"ת להבדיל מבג"ד כפ"ת כמקובל בדקדוק העברי, דבר המרמז על הגייה כפולה לאות זו כמו שאר אותיות בג"ד כפ"ת.

ריקנות

הריקנות מתוארת כתחושה מתעתעת, מכאיבה ומעיקה מאוד של "חוסר רגש" או חוסר אפקט, חוסר תחושה או חוסר תכלית.

הגדרה נכונה יותר היא שזו משקפת מצב בו חוסר או חוסרים מסוימים בחייו של הסובל תופסים את מיקוד המחשבה והרגש שלו בצורה אובססיבית, לעיתים לא-מודעת. הריקנות לעיתים קרובות מלווה מצבים דיכאוניים, בדידות, ייאוש, או הפרעות נפשיות כגון אישיות גבולית או פוסט טראומה. היא עשויה למצוא ביטוי בסוגים שונים של פגיעה עצמית, ובמקרים קיצוניים אף בהתאבדות.

הריקנות נוטה להיות מלווה בתחושת סבל רב, ניכור, אם זמנית או נרכשת, ולעיתים גם בשנאה עצמית. אנשים הנוטים להרגיש ריקנות בדרך כלל מגיעים מרקע משפחתי בעייתי. אם בכלל היה קיים גרעין משפחתי, התעלמו מצרכיהם, החשיבו אותם כ"סוג ב'", ניתוקים היו שכיחים, או שהייתה קיימת התעללות ממשית.

תחושת ריקנות יכולה גם להיות זמנית, כתוצאה של פרידה, מוות של אדם קרוב, או שינויים משמעותיים אחרים בחייו של האדם כגון כישלון בהגשמת מטרה שהאדם התכונן אליה במשך זמן ממושך, ונתנה לו טעם לחיים, כמו למשל נשירה ממסגרת לימודית נחשקת.

הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, הוגה שיטת הלוגותרפיה, סבר כי הריקנות היא שורש הבעיות של האדם המודרני. את הריקנות המודרנית שמאופיינת בתחושת עקרות וחוסר משמעות, והסימפטום הראשי שלה שעמום, הוא כינה בשם "ריק קיומי". לפי פרנקל שספרו המפורסם ביותר הוא "האדם מחפש משמעות", ברגע שהאדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו, אליו יוכל להתכוון, ושלקראתו יוכל לחתור, ובו יוכל לשכוח את עצמו, הדבר יגלה את הוויתו האנושית האמיתית, ורוב הנוירוזות והבעיות שליוו אותו, תפתרנה.

במחשבה המדינית ריקנות מקושרת לעיתים לניהיליזם ואולי גם לאקזיסטנציאליזם.

בתרבות ובאמנות ניתן למצוא התייחסות לריקנות אצל אמנים כמו פרנץ קפקא, ז'אן-פול סארטר ואלבר קאמי. סרט ידוע שסוקר את הריקנות בפרוורים בארצות הברית הוא אמריקן ביוטי משנת 1999.

תוספתא

הַתּוֹסֶפְתָּא (בעברית: "תוספת") היא קובץ מסודר של מסורות מתקופת התנאים, שלא נכללו במשנה שערך רבי יהודה הנשיא, אלא הם חלק מהברייתות. על פי המסורת, רבי חייא, מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, ערך את התוספתא יחד עם רבי אושעיא; אך החוקרים בימינו חולקים על דעה זו, ומעלים השערות מורכבות יותר. הנחה מקובלת היא שהתוספתא משקפת מסורות ארץ-ישראליות, והיא קרובה יותר לעולמו של התלמוד הירושלמי מאשר לזה של הבבלי.

התוספתא מסודרת לפי סדר המסכתות במשנה, ולכן היא כוללת שישה סדרים המחולקים לכ-60 מסכתות. סדר הדברים ברוב המסכתות דומה במשנה ובתוספתא, אם כי הן מביאות לעיתים מסורות הפוכות והלכות שונות. כמו כן, במקרים רבים התוספתא מאריכה בענייני מוסר ואגדה. התוספתא מרבה גם להביא "מעשים" הנוגעים להלכות הנידונות במשנה.

תלמוד ירושלמי

התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות בתוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא בתלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.

הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאה השלישית. הרמב"ם ייחס את החיבור לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. אך מוזכרים בו אמוראים שחיו כמה דורות אחריו, והכוונה שזה יצא מבית מדרשו. מסכת נזיקין שונה באופיה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר, המזוהה על פי חוקרים מסוימים כ"תלמודה של קיסרין" הנזכרת בתלמוד זה מספר פעמים. לפי הרב יצחק אייזיק הלוי התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו הוא זה שנלמד בישיבת ציפורי לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א (351). בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא.

תרבות חומרית

בארכאולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המושג תרבות חומרית (מהמילה חומר) מתייחס להיבט המוחשי-מעשי של התרבות, בניגוד לתרבות הרוחנית שאינה חומרית.

התרבות החומרית היא מכלול החפצים הגשמיים (כלים, ציוד, יצירות אמנות וכדומה) והתהליכים שנוצרו על ידי בני אדם המשתייכים לתרבות מסוימת או שימשו אותם לביצוע משימות משותפות או אישיות וכן הטכנולוגיה בה יוצרו. לדוגמה: מבנים (אוהל או וילה), לבוש, כלים (תנור מיקרוגל, מזגן).

כל חברה מייצרת חפצים לשימושה, יכולות הייצור ומידת התחכום מתפתחות עם הזמן עקב פיתוח ואימוץ טכנולוגיות והתפתחות המדע. הטכנולוגיה משקפת את הידע שהחברה צברה ומיישמת כדי להתקיים בסביבה הפיזית שלה [האוהל הבדואי, האינטרנט – כשפת תקשורת בחברות בינלאומיות].

ההיבט החומרי נותן בעיקר מענה לצרכים האינסטרומנטאליים של האנשים, עוזר בארגון החיים, בכלכלה ובהישרדות.

תרבויות בודדות קופאות על שמריהן ולא מפתחות טכנולוגיות חדשות, אולם רוב החברות מייצרות לעצמן מוצרים על פי צורכי חבריהן.

בכל תקופה ובכל תרבות שיא כושר הייצור שונה מאשר בתרבויות ובתקופות אחרות, ולכן יש לבחון כל תרבות חומרית בהתאם לתקופתה ודרך החשיבה של התרבות אותה בוחנים.

על סמך תוצריה החומריים של חברה, ניתן להסיק מסקנות לגבי תרבותה הלא חומרית, וזאת מאחר שחפצים נועדו לענות על צורך או רצון, ברצונות ובצרכים גלומים רכיבי תרבות כמו נורמות, ערכים ואמונות, ובמימושם גלום הידע הצבור בחברה הנדונה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.