משפחת שונצינו

משפחת שׂוֹנְצִינוֹ (נהגה: "סוֹנצ'ינוֹ"; בכתב לטיני: Soncino) הייתה משפחה יהודית, מראשוני המדפיסים בעברית במאות ה-15 וה-16, שפעלו באיטליה ובאימפריה העות'מאנית. בבית-הדפוס שלה יצא לאור לראשונה התנ"ך בדפוס בשפה העברית, בנוסח שלם ומנוקד.

ייסוד בית הדפוס
...הן כל אלה ראתה עין החכם השלם איש אלהים הח״ר ישראל נתן יצ״ו בר שמואל ז״ל, וכי רבים ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו, מאשר מטה ידם ואין משגת לקנו' ספרים די מחסור, אור יחסר לנכנס בפתח אתם החכמה. לזאת לב החכם הנ"ל נשאו ויאמר: "איכה אשב בבית ארזים וארון הברית יושב ומונח בקרן זווית, אין איש דורש משפטיו". ויקרא לבנו, איש אשר רוח אלהים בקרבו הח״ר יהושע שלמה יצ״ל היושב בעיר שונצין אשר במדינת לונברדיא״ה, ויצו אותו לאמר "אתה תבנה בנינו של עולם, תרומם את קרנות החכמה ועשית ספרים בדפוס להיות בהם שתי תועלות מפורסמות: האחת כי יעשה מהר הרבה מהם עד תתמלא הארץ דעה, השנית כי לא יעלה ערכם לערך הנכתבים בקנה או בעט ברזל ועופרת. ואשר לא מצאה ידו די קנינים יקרים יקנה מהם בזול, תחת הזהב יביא כסף". ונזדרז הבן למצות האב ויבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכת שמים וכי מדת חסידות עלתה בו עם כי ברכת ה' היא תעשיר, פתח במסכת ברכות...

הקדמת המגיה למהדורת הדפוס הראשונה של מסכת ברכות, שונצינו ה'רמ"ד
Soncino signet 1
סמל בית הדפוס של משפחת שונצינו, מגדל העיר רימיני

היסטוריה

רוב הידוע על תולדות משפחת שונצינו מקורו בדברים שכתבו בני המשפחה או המגיהים שלהם בהקדמות ובקולופונים לספרים שהדפיסו.

מוצא המשפחה מגרמניה. קיימת סברה כי הכינוי "מענצעלן", שבו כונה גרשם שונצינו ב"לשון אשכנז", מעיד על מוצא ממגנצא (מיינץ);[1] אולם לפי עדות בני המשפחה הם ראו עצמם צאצאיו של ר' משה משפירא (שפייר), הנזכר בתוספות של רבי אליעזר מטוך, ושל ר' משה, דור חמישי למשה משפירא, אשר נאבק באינקוויזיטור ג'ובני דה קפיסטרנו בעיר פירת שבבווריה.

באמצע המאה ה-15 קיבלו שניים מבניו של משה מפירת, שמואל ושמעון, היתר להתיישב בעיר סונצ'ינו שבצפון איטליה, והם השתקעו בה ואימצו להם את שם העיר כשם משפחתם.

בשנת 1483 הקימו בנו ונכדו של שמואל, ישראל נתן ובנו יהושע שלמה, את בית הדפוס העברי הראשון של המשפחה, והספרים הראשונים שהוציאו לאור היו מסכת ברכות ומסכת ביצה, המסכתות הראשונות מהתלמוד הבבלי שיצאו בדפוס. לרגל המאורע כינה יהושע שלמה בהקדמתו למסכת ברכות את שנת ההוצאה, רמ"ד, בשם "שנת גמר"א".

שנים אחדות לאחר הקמת בית הדפוס החלו בני המשפחה לנדוד עמו ברחבי איטליה, ושהו תקופות קצרות בערים שונות, מבארקו (Barco), ברשה (Brescia) וקזאלמג'ורה (Casalmaggiore) שבצפון, דרך רימיני, פאנו (Fano), פזארו (Pesaro) ואורטונה (Ortona) ועד נאפולי שבדרום.

בשנים 14941504 היה שונצינו הדפוס העברי היחיד בעולם, ובין השנים 14991501 כלל לא הודפסו ספרים עבריים בשל רדיפות.

בשל צרותיו בסביבה הקתולית, וייתכן כי גם בשל התנכלות מצד מתחרהו, המדפיס הנוצרי דניאל בומברג מוונציה, עזב גרשם בן משה שונצינו את איטליה ב-1528, ולאחר שהות קצרה בסלוניקי התיישב ב-1530 בקונסטנטינופול, שם המשיכו הוא ובנו אליעזר את מפעל הדפוס המשפחתי עד 1547. לאחר מותו של אליעזר המשיך שותפו, משה בן אלעזר פרנס, להפעיל את בית הדפוס עד 1554. בנים נוספים של המשפחה הפעילו בתי דפוס גם בסלוניקי ובמצרים במשך שנים אחדות.

בני המשפחה

  • ישראל נתן בן שמואל שונצינו (נפטר בברשה ב-1492) - מייסד בית הדפוס בסונצ'ינו.
  • יהושע שלמה שונצינו - בנו של ישראל נתן, הפעיל את בית הדפוס בסונצ'ינו עד 1488, ובנאפולי בין 1490 ל-1492. היה כנראה יוזם הדפסת התלמוד בבית הדפוס המשפחתי.
  • גרשֹם בן משה שונצינו (נולד כנראה בסונצ'ינו ונפטר בקושטא ב-1533) - נכדו של ישראל נתן ואחיינו של יהושע שלמה. הפעיל והפורה ביותר מבני המשפחה. בספרים לועזיים חתם גם בשמות Hieronymus בלטינית ו-Jeronimo או Girolima באיטלקית. הוא ערך מסעות לצרפת על מנת להשיג כתבי יד להדפסה, ובשל מסעיו ונדודיו הרבים נהג לחתום את שמו "גר-שם". סייע בקליטת מגורשי ספרד ופורטוגל בקונסטנטינופול.
  • אליעזר בן גרשם שונצינו - (נפטר ב-1547) הפעיל את בית הדפוס בקונסטנטינופול בין השנים 1534 - 1547.
  • משה בן שלמה שונצינו (נפטר כנראה ב-1530) - אחיינו של גרשם, הפעיל את בית הדפוס בסלוניקי בשנים 15201527.
  • גרשם בן אליעזר שונצינו (נפטר ב-1562) - הפעיל בית דפוס בקהיר, שרק ספר אחד ידוע ממנו כיום.

תוצרי בית הדפוס

בית הדפוס של משפחת שונצינו היה בית הדפוס העברי הראשון שהתמיד במשך עשרות שנים, נודע בקפדנותו ובדיוק של ספריו והשפיע רבות על התפתחות הדפוס העברי. גופני הדפוס שלו עוצבו בידי פרנצ'סקו דה בולוניה, מי שעיצב את הכתב הנטוי הראשון עבור אלדוס מנטיוס, ממובילי הדפוס באיטליה בתקופת הרנסאנס. רבים מהספרים עוטרו ולאחדים מהם אף צורפו ציורים.

החל משנת 1522 הדפיסו בני שונצינו בספריהם סמל שבחרו לבית הדפוס שלהם, ובו מגדל-מצודה, מלווה בפסוק "מִגְדַּל-עֹז שֵׁם ה' בּוֹ-יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" (ספר משלי, פרק י"ח, פסוק י').[2]

במהלך השנים הוציא בית הדפוס ספרי קודש רבים, בהם מסכתות של המשנה והתלמוד הבבלי, ספרים שונים של התנ"ך במהדורות אחדות, מחזורי תפילה (בהם "מחזור בני רומי" שהודפס בשני חלקים ב-1486) והגדות. חלק מהמהדורות כללו פירושים של הרמב"ם, רש"י ורד"ק. המהדורה המלאה הראשונה של התנ"ך יצאה לאור בי"א באייר ה'רמ"ח (22 באפריל 1488) בסונצ'ינו.[3] הכוונה להוציא מהדורה זו נרמזה כבר ב-1485, כאשר סַדָּר הדפוס של שונצינו הוסיף בשולי "ספר העיקרים" ליוסף אלבו שיבוש מכוון של הפסוק מספר ישעיהו ב' 3, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' משונצינו". ארבע שנים לאחר יציאת התנ"ך המלא, בי"א באייר ה'רנ"ב, יצאה לאור בנאפולי מהדורה מלאה של המשנה עם פירוש הרמב"ם.[4] בקונסטנטינופול הוציא בית הדפוס מהדורות רב-לשוניות של התורה, אחת בארמית, עברית, פרסית וערבית, והשנייה בארמית, עברית, יוונית וספרדית.

בין שאר הספרים שהוציא בית הדפוס היה מבחר גדול של ספרי הלכה, פירושים, מדרשים ופילוסופיה, בהם "ילקוט שמעוני", "ארבעה טורים" של יעקב בן אשר, "ספר הכוזרי" של יהודה הלוי ועוד מכִּתבי ידעיה הפניני, רבנו בחיי, שלמה אבן גבירול, משה מקוצי, רד"ק, רמב"ן, האי גאון, יצחק אבוהב ואחרים, וכן ספר ההלכה הקראי "אדרת אליהו" של אליהו בשייצי.

בנוסף לכך, יצאו בדפוס גם ספרי חולין כגון "מחברות עמנואל" של עמנואל הרומי ומסעות בנימין מטודלה.

גרשם שונצינו ובנו אליעזר לא הסתפקו בהוצאת ספרים בעברית, והדפיסו גם למעלה ממאה ספרים ביוונית, לטינית ואיטלקית, בהם כתבים מהספרות הכללית בת התקופה, ואף כתבי קודש נוצריים עבור מו"לים אחרים. בין השאר הקדיש גרשם שונצינו מהדורה של כתבי פטרארקה לצ'זארה בורג'ה, בנו העריץ של האפיפיור אלכסנדר השישי, ובהקדשתו התפאר בגופני הדפוס המהודרים שלו באלפבית עברי, יווני ולטיני.

הנצחה

בשנת 1924 נוסדה בברלין "חברת שונצינו של ידידי הספרים היהודיים" (Soncino Gesellschaft der Freunde des judischen Buches), שפעלה לשיפור הטיפוגרפיה העברית, הדפיסה ספרי קודש וחול ואף הוציאה, בין 1925 ל-1930, את כתב העת Soncino-Blätter (מוכר גם בכתיב יידי "שונצינו בלעטער" - "דפי שונצינו") לחקר תולדות הדפוס וההוצאה לאור בעברית. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוצרו צעדיה של החברה, והיא פורקה ב-1937. משנות ה-40 של המאה ה-20 פועל בלונדון דפוס שונצינו (Soncino Press) המוציא לאור ספרים יהודיים בעברית ובתרגום לאנגלית ולשפות נוספות. הן חברת שונצינו והן דפוס שונצינו אימצו את סמל המגדל של משפחת שונצינו לסמלן.

בשנת 1988, במלאת 500 שנה להדפסת התנ"ך המלא הראשון, נחנך בסונצ'ינו מוזיאון לדפוס, ובו אגף המוקדש למשפחת שונצינו ותולדותיה, ושני אגפים נוספים המציגים את טכנולוגיות הדפוס והתחריט לאורך השנים.

על שם המשפחה קרוי רחוב שונצינו בתל אביב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ א.מ. הברמן, הערות ומלואים לספר "המדפיסים בני שונצינו״, עלים לביבליוגרפיה וקורות ישראל, חוברת א', וינה: תמוז תרצ"ד.
  2. ^ אברהם יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים: תש"ד, עמ' 123–124.
  3. ^ המדפיסים בני שונצינו, עמ' 24.
  4. ^ המדפיסים בני שונצינו, עמ' 28.
1488

שנת 1488 היא השנה ה-88 במאה ה-15. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

22 באפריל

22 באפריל הוא היום ה-112 בשנה (113 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 253 ימים.

ג'אקומו פוצ'יני

גָ'אקוֹמוֹ אָנְטוֹנְיוֹ דוֹמֶנִיקוֹ מִיקֶלֶה סֶקוֹנְדוֹ מָארִיָה פּוּצִ'ינִי (באיטלקית: Giacomo Antonio Domenico Michele Secondo Maria Puccini‏; 22 בדצמבר 1858, לוקה - 29 בנובמבר 1924, בריסל) היה מלחין אופרות איטלקי שיצירותיו הבימתיות היו לנכסי צאן ברזל של הרפרטואר האופראי המועלות דרך קבע על בימות האופרה ברחבי העולם. בחשיבותו כמלחין אופרות איטלקי נחשב פוצ'יני ליורשו של ג'וזפה ורדי אף כי בעוד זה האחרון כתב ברוב ימיו בסגנון בל קאנטו דרמטי ולעיתים בסגנון הגרנד אופרה, כתב פוצ'יני בסגנון הווריזמו.

דניאל בומברג

דניאל בומברג (בומברגי, בומבירגי, בומבירגו, 1475–1549 בערך) היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך.

דפוסי התלמוד הבבלי

התלמוד הבבלי, אולי החשוב בספרי היסוד של הספרות הרבנית, הודפס במהדורות רבות למן שלהי המאה ה-15, זמן לא רב לאחר תחילת מהפכת הדפוס ועד ימינו.

צורתו היסודית של התלמוד המודפס, הבנויה מטקסט התלמוד במרכז ופירושי רש"י ותוספות משני צדדיו נקבעה כבר בדפוס השלם הראשון של התלמוד שנדפס בוונציה בשנים ר"פ-רפ"ג (1520 - 1523). כמעט כל הדפוסים שאחריו שמרו על מסגרת זו, כשהם מוסיפים פירושים וביאורים בשולי הדפים ובסוף כל מסכת, אך גם סובלים מטעויות חדשות והשמטות הצנזורה.

אחד משיאי הדפסת התלמוד היה דפוס וילנא שבהוצאת האלמנה והאחים ראם בסוף המאה ה-19, מהדורה שנחשבה מפוארת ומדויקת במיוחד. מהדורה זו מהווה יסוד לכל המהדורות שבאו אחריה, כשרובן הן למעשה דפוס צילום, לעיתים עם שיפורים, של מהדורה זו.

תרגום התלמוד, שנכתב ברובו בארמית בבלית, נתקל בהתנגדות לאורך השנים, התנגדות שנחלשה רק סמוך לסוף המאה ה-20, אז ניתנה הסכמת רבנים שונים לתרגומה לשפות שונות, בהן עברית, אנגלית וצרפתית. באותה עת החלו לצאת דפוסים עממיים של התלמוד, שלוו בתרגום לשפה פשוטה ופירושים קלים להבנה.

היינריך לווה

אליקום היינריך לֶוֶה (לעיתים: אליקים בן יהודה; בגרמנית: Heinrich Loewe;‏ 11 ביולי 1869, ואנצלבן, פרוסיה – 2 באוגוסט 1951, כ"ט בתמוז תשי"א, תל אביב) היה עיתונאי, פובליציסט, פולקלוריסט, בלשן, מזרחן, הוגה דעות וספרן יהודי-גרמני, ממנהיגי התנועה הציונית בגרמניה ומחלוצי הספרנות בארץ ישראל.

הסכמה

בספרות התורנית, "הסכמה" היא מכתב נלווה המופיע בראשית ספר, שבו מעידה אישיות תורנית חשובה על טיבו של הספר. לעיתים נהוג לכתוב הסכמה לספר גם מבלי לעיין בתוכנו. החל מסוף המאה ה-20 ניתן למצוא הסכמות גם על קלטות ותקליטורי שמע.

ההסכמה משמשת בדרך כלל למספר מטרות. המטרה המרכזית היא להעיד שתוכנו של הספר ראוי לעיון ושהמחבר אכן בקיא בנושא. מטרות נוספות שלהן שימשו הסכמות, בעיקר בעבר, היו שמירה על זכויות היוצרים של מחבר הספר על ידי הטלת איסור להדפיס אותו בלי רשות, וכן לעיתים במקום שהיו משאבי דפוס מוגבלים הועילה ההסכמה להעדיף ספר אחד על פני אחר.

י"א באייר

י"א באייר הוא היום האחד עשר בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש השני

למניין החודשים מניסן. י"א באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

סונצ'ינו

סונצ'ינו (באיטלקית: Soncino) היא עיר קטנה במחוז לומברדיה שבצפון איטליה, בעלת מספר מרשים של אתרים עתיקים.

אוכלוסיית העיר היא כ-8,000 נפש.

בעיר זו הודפס בשנת 1488 התנ"ך (היהודי) הראשון בעולם, על ידי גרשון נתן שונצינו.

בית משפחת שונצינו, מראשוני המדפיסים בעברית במאות ה-15 וה-16, הוא אתר תיירותי בעיר, נקרא "בית המדפיס", ובו מוזיאון לנושא הדפוס.

צנזורה על ספרים עבריים

צנזורה על ספרים עבריים או זיקוק ספרים הייתה מנגנון צנזורה שאיפשר הדפסת ספרים עבריים ויהודיים, ובראשם התלמוד, בעולם הנוצרי תוך מחיקת קטעים, מילים ומשפטים מהם משתמעת פגיעה בנצרות, בישו ובחוקי המדינה. ראשית הצנזורה באיטליה של המאה ה־16, כחלופה לשריפת התלמוד, ומבצעיה היו ברובם מומרים, בקיאים בעברית, שעבדו בשירות בתי דפוס ובמנגנונים ממשלתיים.

שונצינו

האם התכוונתם ל...

שנות ה-80 של המאה ה-15

שנות ה-80 של המאה ה-15 היו העשור התשיעי של המאה ה-15, החלו ב־1 בינואר 1480 והסתיימו ב־31 בדצמבר 1489.

תולדות הדפוס העברי

דפוס בתור מונח להדפסה באמצעות כלי היוצק צורה לתוכן מוגדר, ניתן בשנת 1477 בפרארה שבאיטליה.

תנ"ך

הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) או הַמִּקְרָא, הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות, ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבספרי התנ"ך הסתיימה שנים רבות לפני תחילת ספירת הנוצרים. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת. תהליך הקאנוניזציה היה ארוך ועודנו מושא להשערות החוקרים, כשלפי מרבית ההערכות הושלם בין המאה השנייה לפנה"ס למאה השנייה לה. הטקסט המוכר של התנ"ך העברי הוא נוסח המסורה, שהיה מגובש לכל המאוחר במאה העשירית. שפת ספרי התנ"ך היא עברית, אולם היא מכילה מיעוט של קטעים בשפה הארמית המקראית.

התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה, ונודעה לו השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. הספרים שנכללו בקאנון התנ"ך העברי הם גם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, ויחד עם כמה מן הספרים החיצוניים שלא נשמרו ביהדות הם מרכיבים את הברית הישנה הנוצרית (ברבים מהזרמים הפרוטסטנטיים, הספרים החיצוניים הוצאו לגמרי במאה ה-19 והברית הישנה זהה לתנ"ך). בדת האסלאם התנ"ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן התנ"ך בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי התנ"ך מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות.

ספרי התנ"ך, בשל כך שהם כלולים גם בברית הישנה, הם חלק מהביבליה הנוצרית שהיא רב-המכר הגדול בכל הזמנים והספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.