משפחת זועבי

משפחת זועביערבית: زعبي) היא חמולה ערבית-ישראלית-מוסלמית שמוצאה מעבר הירדן המזרחי,[1] המרוכזת בנצרת ובמספר כפרים בגליל התחתון. רבים מבני החמולה החזיקו בתפקידי מפתח בישראל ובממלכת ירדן.

היסטוריה

זקני החמולה מחזיקים מגילת יוחסין עד לנביא מוחמד שבין צאצאיו נמנים גם השושלת ההאשמית ומשפחת האימאם מוחמד אל-בדר. בני החמולה הרבו בקשרי נישואין פנימיים. לפי מסורת פנימית מוצאה של החמולה מעיראק.[דרוש מקור] זמן הגעתם של אבות המשפחה לעבר הירדן המערבי לא ידוע. לפי הגאוגרף דוד גרוסמן כבר בסוף המאה ה-18 היו הכפרים ברמת יששכר בהם הם חיים עתה מאוכלסים, אך נשארו עדיין קטנים גם כעבור מאה שנה.[2] בקרב בני החמולה רווחות מסורות שונות לגבי זמן הגעתם, לפני 250 שנה.[3] או 500 שנה.[4]

בני החמולה פזורים בעיר נצרת ובכפרי הגליל התחתון המזרחי: כפר מצר, טייבה, דחי, נין, סולם, טמרה, נאעורה. הכפרים טמרה וטייבה מכונים טמרה-זועביה וטייבה-זועביה כדי להבדילם מיישובים בעלי שם זהה.

בראשית תקופת המנדט התנגדו לשלטון הבריטי ופעלו בשיתוף משפחת חוסייני ובתיווכו של המלך עבדאללה הראשון מול נציגי הממשל. בכל השנים שמרו גם על קשרים קרובים במשך שנים ארוכות עם היישוב היהודי,[5] ובעקבות המרד הגדול בשנות השלושים הביאו קשרים אלו לניתוק בין המשפחה לבין משפחת חוסייני, שראו בהם בוגדים. כנופיות מטעם המופתי אמין אל-חוסייני ערכו פשיטות על כפרי המשפחה, ובתגובה הקימו בני משפחת זועבי כוח הגנה פרטי נושא מדים וכלי נשק. המאבקים בין המשפחות הביאו גם לקורבנות, ובהם עאיש זועבי וצאלח זועבי ששירתו במשטרת המנדט.[6] בשנות ה-30 וה-40 תיווכו ראשי החמולה במכירת חלק מאדמות הכפרים לקרן הקיימת לישראל (אמנם תוך התנגדות חלק מהתושבים).

עם פרוץ המאורעות לאחר החלטת החלוקה לא נטלו אנשי הכפרים חלק בלחימה ביישוב היהודי. באפריל 1948 נפגש מוכתר הכפר נין עם נציג ההגנה והבטיח למנוע את כניסת הכנופיות לכפרים. דבר ההסכם נודע כנראה לאנשי צבא ההצלה ובהוראת אנשיו פונו ב-20 במאי 1948 כפרי החמולה מחשש שיסייעו לכוחות היהודים. מאוחר יותר חזרו רוב הכפריים לביתם וקיבלו על עצמם את שלטון ישראל. כמה מבני החמולה סייעו בפעולות מודיעיניות שונות בעיר נצרת.[7]

בני משפחה בולטים

  • אחמד זועבי - ראש המועצה האזורית בוסתאן אל מרג'
  • ג'אדה זועבי - מנכ"לית אתר בוקרא תקשורת
  • חאתם א-זועבי - שר הכלכלה בממלכת ירדן
  • חוסני א-זועבי - קאדי של נצרת והגליל המזרחי. היה לקאדי הראשון שהושבע לתפקיד מכוח חוק מדינת ישראל ונשבע לה אמונים.
  • חנין זועבי - חברת כנסת מטעם מפלגת בל"ד
  • שרה זועבי (ילידת 1972) - התפרסמה בכלי התקשורת כתומכת בציונות, במיוחד בתקופת צוק איתן[8]. גם בנה, מוחמד, התפרסם בשנת 2014 כתלמיד תיכון ציוני נלהב התומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בעקבות רצח שלושת הנערים ביוני 2014 פרסם סרטונים בגנות החטיפה וגינה את קרובת משפחתו חנין זועבי. שרה ומוחמד נאלצו לעזוב את ישראל עקב איומים על חייהם[8].
  • עבד אל-עזיז א-זועבי - סגן שר בממשלת ישראל, חבר כנסת וראש עיריית נצרת. חבר מפ"ם. נישא בנישואים אזרחיים ליהודייה.
  • סיף א-דין א-זועבי - חבר הכנסת וראש עיריית נצרת. בעל עיטור ארגון ההגנה. בן דודם של חאתם א-זועבי ועבד אל-עזיז א-זועבי.
  • עבד אל-רחמן זועבי - שופט מחוזי בישראל ושופט בפועל בבית המשפט העליון
  • עבד אלחלים זועבי - יועץ שר החינוך לשעבר

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 2054
  2. ^ דוד גרוסמן, הכפר הערבי ובנותיו, יד בן צבי, 1994, עמ' 111.
  3. ^ מירב ארלוזורוב, בכפר טייבה מתנערים מהתדמית שיצרה חנין זועבי: "רוצים להיות ישראלים במלוא מובן המילה", אתר דה מרקר, 10 בינואר 2011
    המשך, דבר, 18 ביוני 1965
  4. ^ אריה ביתן, תמורות יישוביות בגליל התחתון המזרחי 1800 - 1978, יד בן צבי, 1982, עמ' 50.
  5. ^ ראו: השתתפות בצער כפר ערבי, דבר, 24 בנובמבר 1947
  6. ^ למעלה ממאה יריות, דבר, 13 במאי 1938; שוב התנקשות בסרג'נט בחיפה, דבר, 22 במאי 1938
  7. ^ הלל כהן, צבא הצללים, 2004, עמ' 254-253; דני הדרי, חומת מגן, העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, 2002, עמ' 326; בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 99.
  8. ^ 8.0 8.1 אלעד נחשון, ‏"הציבור הערבי במדינת ישראל: חזון לעתיד", השילוח 15, יוני 2019
בוקרא תקשורת

בוקרא תקשורת בע"מ (בערבית: بكرا תעתיק: בכרא) היא חברה ישראלית, המפעילה פורטל אינטרנט ישראלי ערבי באותו שם.

החברה, בבעלות משפחת זועבי ובניהול ג'אדה זועבי, נוסדה בנצרת בשנת 2006. האתר בניגוד למתחריו א-סינארה, פאנט, אל-ערב, הוא פורטל עצמאי שאינו קשור לעיתון מודפס. האתר עוצב מחדש בשנת 2009.

הפורטל נוסד בעקבות מלחמת לבנון השנייה כאשר מייסדיו, ובראשם המנכ"לית ג'אדה זועבי, הגיעו למסקנה כי חסר מידע זמין בערבית לדוברי ערבית ישראלים שאינם צרכני תקשורת או פורטלים ופורומים בעברית.

בית שפרינצק

בית שפרינצק היה בית הבראה של מבטחים על שם יוסף שפרינצק בנצרת. בית ההבראה תוכנן על ידי משרד האדריכלים רכטר-זרחי-רכטר-פרי בסוף שנות ה-50, נבנה על ידי סולל בונה, נחנך ביולי 1961 ונוהל על ידי קופת חולים כללית. הבניין נבנה בסמוך לעיר הערבית, נצרת, כחלק מהמגמה לחזק את האחיזה היהודית באזור.

עם הקמתו נחשב בית שפרינצק מפואר וחדשני. היה זה בית ההבראה הראשון אשר הציע חדרים זוגיים עם חדר רחצה צמוד, ויציאה מהחדר אל הגינה או אל מרפסת. הוא השתרע על שטח של 120 דונם, וכלל גני נוי, בריכת שחייה ומגרשי ספורט.

לנופשים בבית ההבראה הוצעו גם הרצאות, למשל בנושאי פעילות ההסתדרות. בשנות ה-60 הציע בית ההבראה לאורחיו "פרס הבראה" - על כל חמישה ימי הבראה בתשלום יקבלו יום נוסף חינם. בית ההבראה אירח במהלך השנים, עד שנות ה-90, גם כנסים מקצועיים ופוליטיים.

דחי (כפר)

דַּחִי (אֶ-דַּחִי) (בערבית: الدحي) הוא כפר ערבי בגליל התחתון ליד שכונת גבעת המורה שבעפולה והשייך למועצה אזורית בוסתן אל-מרג'. היישוב נקרא על שמו של דחיא איבן ח'ליפה אלכלבי, שלפי המסורת המוסלמית היה אחד מרעיו של מוחמד הנביא ובזמן כיבוש הארץ על ידי המוסלמים פיקד על יחידת לוחמים בקרב ירמוך.

האגודה המוסלמית הלאומית

האגודה המוסלמית הלאומית (בערבית: الجمعية الاسلامية الوطنية, תעתיק: אל-ג'מעיה אל-אסלאמיה אל-וטניה) הייתה ארגון שהתקיים בארץ ישראל המנדטורית בשנים 1921–1923, בהשראה ובמימון ציוניים, והיו לו סניפים במספר עיירות ערביות.

האגודה הייתה הארגון האופוזיציוני הראשון בפוליטיקה הערבית הפלסטינית והייתה מכוונת כנגד האגודות המוסלמיות-נוצריות, שהחלו להתגבש בהדרגה לתנועה לאומית.

זועבי

האם התכוונתם ל...

ח'אלד חוסני זועבי

ח'אלד חוסני זועבי (בערבית: خالد حسني زعبي; נולד ב-10 בנובמבר 1952) הוא עורך דין ערבי מוסלמי; כיהן כיושב ראש ועד מחוז הצפון בלשכת עורכי הדין בישראל (2003–2019) וכיהן כחבר הוועדה לבחירת שופטים (2011–2018), פעיל זכויות אדם.

חנין זועבי

חנין זועבי (בערבית: حنين زعبي, תעתיק מדויק: חנין זעבי; נולדה ב־23 במאי 1969) היא פוליטיקאית ערבייה ישראלית ולשעבר חברת הכנסת מטעם מפלגת בל"ד, ומטעם סיעת הרשימה המשותפת.

טייבה (בגליל)

א-טייבה א-זועביה (בערבית: الطيبة الزعبية), הידוע בקיצור כ"טייבה", הוא כפר ערבי-ישראלי ברמת יששכר שבדרום-מזרח הגליל התחתון, השייך למועצה אזורית הגלבוע.

טמרה (יזרעאל)

טמרה (בערבית: طمرة) הוא כפר ערבי-ישראלי במעלה רמת יששכר, בשולי בקעת כסולות, השייך למועצה אזורית הגלבוע.

היישוב הוקם בשנת 1918 על ידי משפחת זועביה מירדן, אם כי היה מיושב כבר קודם לכן על ידי שבטים ערבים.[דרוש מקור]

מקור שמו של היישוב הוא בשם הכפר שהיה במקום בימי בית שני.

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת נצרת

במפקד האוכלוסין של שנת 1931 היו בכפר 193 תושבים ו-34 בתים.

בסקר הכפרים המנדטורי משנת 1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-240 תושבים (מתוכם 80 יהודים, מתיישבי רמת צבי).

במהלך מלחמת העצמאות, בניגוד לרוב הכפרים באזור שהתפנו מיושביהם לקראת הפלישה הצפויה של צבאות ערב, הם לא עזבו לאחר שיצרו קשר עם שכניהם היהודים שאמרו להם להישאר במקומם.

כפר מצר

כפר מצר (נהגה: כפר מִיסְר; בערבית: كفر مصر) הוא כפר ערבי באזור הצפון, השייך למועצה אזורית בוסתן אל-מרג'. הכפר נמצא כ-13 ק"מ מזרח-צפון-מזרחית לעפולה ומרחק דומה מזרח-דרום-מזרחית מהעיר נצרת.

משמעות שמו של המקום היא "כפר מצרי". מייסדיו הגיעו ממצרים לארץ ישראל בעקבות כיבושה על ידי איברהים פחה במאה ה-19. בתקופת המנדט הבריטי ככל הנראה כבר לא הייתה בו אף לא משפחת אחת ממוצא מצרי וכל התושבים השתייכו לחמולת זועביה הפזורה בכפרי הגליל התחתון ובעיר נצרת.עד שנת 1948 היה היישוב בתחומי נפת ביסאן. על פי תוכנית החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית. לבני חמולת זועביה היו יחסים טובים עם שכניהם היהודים ובמלחמת העצמאות נשארו רוב בני החמולה בכפריהם שהפכו לחלק ממדינת ישראל. נכון ל-2001 מונה אוכלוסיית הכפר כ-1800 נפשות.בתחומי הכפר נמצאים שרידי יישוב עתיק. ב-1986 נחשף בית כנסת מתקופת המשנה והתלמוד, ובו רצפת פסיפס וכתובות עבריות, המעידים על קהילה יהודית שחייתה במקום.

מועצה אזורית בוסתאן אל-מרג'

בוסתאן אל-מרג' (בערבית: بستان المرج) היא מועצה אזורית בעמק יזרעאל, הכוללת ארבעה כפרים ערביים: סולם, כפר מצר, נין ודחי אשר אוכלוסייתם משתייכת ברובה לחמולת זועבי.

בשנת 1993 הוקמה המועצה האזורית נוף הגליל שכללה את הכפרים השייכים למועצות האזוריות בוסתאן אל-מרג', אל-בטוף והכפר אום אל-גנם. בשנת-2000 החליט משרד הפנים, בעקבות המלצות ועדה שהקים, לפרק את המועצה האזורית נוף הגליל ולהקים במקומה שתי מועצות אזוריות אל-בטוף ובוסתאן אל-מרג'. כאשר לבוסתן אל מרג' צורפו הכפרים שהיו בחלק הדרומי של המועצה האזורית נוף הגליל, פרט לאום אל-גנם שצורף למועצה המקומית שבלי.

המועצה נוהלה תחילה בידי מועצה שמינה שר הפנים. ב-2002 נערכו בבוסתאן אל-מרג' הבחירות הראשונות, ולראש המועצה נבחר אחמד זועבי. בשנת 2009 מונתה למועצה ועדה ממונה לאור ליקויים רבים שנמצאו בתפקוד המועצה וגירעון שוטף בגובה של כ-35% מהכנסות המועצה. ב-2013 נכנס לתפקידו יעקב זוהר, הממונה החמישי מטעם משרד הפנים.

ב-2 בפברואר 2014 נערכו בחירות בהן התאחדו שני המועמדים הבולטים אחמד זועבי ועבד אלכרים זועבי שזכו בבחירות והסכימו שהנהלת המועצה תהיה משותפת. אחמד זועבי מונה כראש מועצה ועבד אלכרים זועבי סגן וממלא מקום ראש המועצה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית בוסתאן אל-מרג' 7,700 תושבים (מקום 188 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית בוסתאן אל-מרג' דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 57.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,383 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).לבוסתאן אל-מרג' מועצה אזורית תאומה אחת, זנגר האוזן שבגרמניה.

נאעורה

נאעורה (בערבית: الناعورة) הוא כפר ערבי-ישראלי הנמצא כ-10 קילומטרים ממזרח לעפולה למרגלות גבעת המורה בתחום המועצה האזורית הגלבוע. היישוב נקרא על שם הגלגל המשמש לשאיבת מים מן הבאר.

היישוב הוקם ככל הנראה במאה ה-16.[דרוש מקור]

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת נצרת. בסקר הכפרים המנדטורי משנת 1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-340 תושבים.

לבני חמולת זועביה היו יחסים טובים עם שכניהם היהודים. בעקבות המלצת היהודים במהלך מלחמת העצמאות נשארו רוב בני החמולה בכפריהם. גם הכפרים הסמוכים טמרה, סולם וטייבה נהגו באופן דומה.. להבדיל, רוב הכפרים באזור התפנו מיושביהם לקראת הפלישה הצפויה של מדינות ערב.

ביישוב נמצא בית ספר תיכון אורט אחווה גלבוע שמשמש תלמידים מהכפר ומכפרים באזור.

נין

נין או ניין (בערבית: نين) הוא כפר ערבי-ישראלי הנמצא צפונית-מזרחית לעיר עפולה, בסמוך לקיבוץ דברת, בגובה של 229 מטר מעל פני הים. הכפר שייך למועצה האזורית בוסתאן אל מרג',

סולם (יישוב)

סולם (בערבית: سولم) הוא כפר ערבי באזור הצפון ליד העיר עפולה השייך למועצה אזורית בוסתן אל-מרג'.

סיף א-דין א-זועבי

סֵיף א-דין א-זוֹעְבּי (בערבית: سيف الدين الزعبي; תעתיק מדויק: סיף אלדין אלזעבי; 1913 - 26 ביוני 1986) היה ראש עיריית נצרת, חבר הכנסת וסגן יושב ראש הכנסת.

עבד א-רחמן זועבי

עבד א-רחמן זועבי (בערבית: عبد الرحمن زعبي; 19 בנובמבר 1932 - 12 בספטמבר 2014) היה שופט ערבי-ישראלי במערכת בתי המשפט. ב-2002 פרש ממשרתו כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. קודם לכן, היה לשופט הערבי הראשון שכיהן בבית המשפט העליון.

זועבי נולד בסולם למשפחת זועבי המוסלמית. למד בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב וסיים את לימודיו בשנת 1958. בשנת 1960 קיבל רישיון עריכת דין, הצטרף למשרד של משה עמאר ופעל כעורך דין בחיפה ובנצרת, עד שבשנת 1978 מונה כשופט מחוזי בנצרת. בתחילת שנת 1996 מונה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. מ-1 במרץ 1999 כיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון, לתקופה של תשעה חודשים, שהוארך לשנה. בכך היה הערבי הראשון המכהן בבית המשפט העליון. בהמשך חזר לתפקידו בבית המשפט המחוזי כסגן נשיא לעניינים מנהליים, עד לפרישתו.

בכהונתו כשופט דרש את סמכות בתי הדין השרעי לקבוע תשלום מזונות. בנוסף מיוחסת לו יצירת תקדים "העד השותק", שלפיו קיים תוקף לעדות המתקבלת לפני הרשות המבצעת, אף אם האדם סירב לחזור על עדותו לפני הרשות השופטת. כשופט היה זועבי תקיף מאוד בנוגע לסמים.

זועבי היה חבר בוועדת החקירה שקמה לאחר טבח מערת המכפלה, היה סגן יו"ר ההנהלה הבינלאומית והוועד המנהל של יוזמות קרן אברהם הפועל לדו-קיום בין ערבים ליהודים במדינת ישראל. לאחר פרישתו מכס המשפט עסק בבוררות משפטית.

בשנת 1996, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.

זועבי היה אב לשלושה.

עבד אל-עזיז א-זועבי

עבד אל-עזיז א-זועבי (בערבית: عبد العزيز الزعبي; תעתיק מדויק: עבד אלעזיז אלזעבי; 4 בפברואר 1926 – 14 בפברואר 1974) היה איש ציבור ערבי-ישראלי שכיהן כראש עיריית נצרת, כחבר הכנסת וכסגן שר הבריאות מטעם מפ"ם.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.