משפחת בית טוביה

משפחת בית טוביה הייתה אחת המשפחות היהודיות בעלות ההשפעה בתקופת בית שני עד מרד החשמונאים.

המשפחה התגוררה באחוזה משפחתית בדרום הגלעד. האזור שבו שכנה האחוזה נקרא ארץ טוביה, ובירתו של האזור הייתה רבת עמון. אחוזת בית טוביה, שנבנתה על ידי הורקנוס לבית טוביה מזוהה היום על ידי רוב החוקרים עם האתר ארכאולוגי עיראק אל-אמיר. באתר נמצאה על גבי קיר מערה כתובת בארמית עם השם טוביה.

Claude Conder - Arak el Emir – Cave no. 13
שרטוט מערה מס' 13 בעראק אל-אמיר, נעשה על ידי קלוד קונדר בשנת 1881. על הקיר כתובת בכתב ארמי שמשמעותה טוביה[1]

תולדות המשפחה

שורשי המשפחה בימי בית ראשון. אזכור לטוביה מופיע בתקופה הפרסית בספר נחמיה, כאחד ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ומחברי כנסת הגדולה, ומיריביו המובהקים של נחמיה. בספר נחמיה מופיע טוביה כאחד המתנגדים העיקריים לשיקום חומת ירושלים, ועל כן מוצמדים לשמו הכינויים "עמוני" או "עבד העמוני" ספר נחמיה, פרק ב', פסוק י"ט. כינויים אלה יכולים להתפרש כמבטאים את קשריו עם העמונים, ונועדו לבטא בוז וגנאי כלפיו. פירוש אחר הוא "עבד המלך" שמשמעותו פקיד בשירות המלך (הפרסי). טוביה היה בעל עמדה חברתית ומדינית גבוהה בירושלים. הייתה לו לשכה פרטית בבית המקדש, אותה העמיד לרשותו אלישיב הכהן הגדול שהיה קרוב משפחתו, אך הוא סולק משם זמן קצר אחר כך על ידי נחמיה שראה בכך חילול הקודש.

אישיות נוספת בשם טוביה מופיעה בכתובים בשנת 260 לפנה"ס לערך. הפפירוסים של זנון מספרים על טוביה שישב במקום מושב אבותיו בעבר הירדן, שימש כמושל מקומי מטעם בית תלמי עמד בראש מושבה צבאית בשם בירתא של עמון שהייתה מורכבת מחיילים יהודים ונוכרים ועסק בסחר עבדים. טוביה נשא לאשה את הבת של הכהן הגדול - שמעון הראשון. הוא היה גיסו של הכהן הגדול חוניו השני.

בנו של טוביה - יוסף בן טוביה, שימש כגובה כספים עבור בית תלמי ביהודה. בתקופתו הגיעה המשפחה לשיא כוחה. יוסף לקח את התפקיד מגיסו חוניו השני ובכך פגע בתפקידו של הכהן הגדול.

בנו של יוסף, הורקנוס, שימש כשליח של אביו במצרים, ועל-פי המקורות הקים את האחוזה.

מקורות מידע היסטוריים

המקורות לידיעות אלה הם שלושה:

  • הפפירוסים של זנון: כמה עשרות מהפפירוסים של זנון נוגעים לארץ ישראל, ומהם שקשורים לאדם בשם טוביה, איש רם-מעלה ובעל השפעה, אשר היה בקשרי יריבות עם מנהיג בן דורו – נחמיה. ידוע כי אזור מגוריו ותחום פעילותו היה בעבר הירדן, בחבל ארץ עמון, שנקרא גם 'ארץ טוביה' על שמו. מקור זה הוא אפוא עדות הן לנוכחותה של משפחת טוביה בעבר הירדן, והן למעמדה הרם, המדיני, הכלכלי והצבאי, וכן לנוכחות יהודית בחבל ארץ זה ובכללה שירות בצבא שסר לפיקודו של טוביה.
  • ספרו של יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים (יב, 160-222)
  • הממצא הארכאולוגי שהוא ארמונם של בני טוביה באתר הקרוי עראק אל-אמיר, השוכן מצפון-מזרח לקצהו הצפוני של ים המלח. השם "טוביה" נמצא חרות על סלע על קיר מערה. סמוך לארמון זה, שהיה מושבם של בני טוביה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צילום הכתובת באתר האינטרנט של אוניברסיטת מינסוטה
התקופה ההלניסטית בארץ ישראל

התקופה ההלניסטית בארץ ישראל החלה עם כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס מממלכת פרס, והסתיימה בשנת 63 לפנה"ס, עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הרפובליקה הרומית. לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון ב-323 לפנה"ס החלו מאבקי כוח על השליטה בארץ ישראל בין יורשיו השונים, והחלה מלחמת הדיאדוכים, ובהמשך נשלטה ארץ ישראל החל מ־301 לפנה"ס בידי השלטון ההלניסטי של בית תלמי, ומשנת 200 לפנה"ס בידי השלטון ההלניסטי של בית סלאוקוס. מרד החשמונאים, שפרץ ב-167 לפנה"ס, והיחלשות הממלכה הסלאוקית הביאו להקמת ממלכת החשמונאים העצמאית. בשנת 63 לפנה"ס כבש המצביא הרומי פומפיוס את ירושלים, ובשנת 37 לפנה"ס החלה התקופה הרומית בארץ ישראל והסתיימה התקופה ההלניסטית.

כיבוש ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון הביא לא רק לחילופי שלטון אלא גם לשינוי תרבותי באזור, והתרבות ההלניסטית החלה להשתרש בארץ ישראל. בשלביה המוקדמים הורגשה השפעת התרבות ההלניסטית באזורים העירוניים ובעיקר בעיר ירושלים. דווקא עם יסוד הממלכה החשמונאית הואץ תהליך ההתייוונות וחדירת המנהגים ההלניסטיים לחיי התושבים היהודים בארץ ישראל.

אף שהשלטון ההלניסטי הסתיים עם כינונה של ממלכת החשמונאים, נהוג לכלול את תקופת החשמונאים בתקופה זו בשל השפעת התרבות ההלניסטית על הארץ ועל שליטיה היהודים, בעיקר בתקופות המאוחרות יותר.

התקופה הפרסית בארץ ישראל

התקופה הפרסית בתולדות ארץ ישראל החלה בשנת 539 לפנה"ס עם השלמתו של המלך כורש את השתלטותה של ממלכת פרס על שטחי האימפריה הבבלית ובתוכם גם ארץ ישראל, והסתיימה בשנת 332 לפנה"ס עם כיבושה על ידי אלכסנדר מוקדון ותחילתה של התקופה ההלניסטית בארץ ישראל.

התקופה הפרסית מצוינת בתולדות עם ישראל כתקופת שיבת ציון וראשית תקופת בית שני.

טוביה העמוני

טוֹבִיָּה הָעַמּוֹנִי מופיע בספר נחמיה בתור אחד מ"צרי יהודה"‏‏ ואחד המתנגדים העיקריים לנחמיה בתקופת שיבת ציון.

סלאוקוס הרביעי

סלאוקוס הרביעי (פילופאטור) (ביוונית: Σέλευκος Δ' Φιλοπάτωρ) (ככל הנראה 218 לפנה"ס - 175 לפנה"ס) בנם הבכור של אנטיוכוס השלישי ורעייתו לאודיקה הרביעית.

לאחר התבוסה לרומי בקרב מגנסיה בשנת 190 לפנה"ס, שותף סלאוקוס על ידי אביו בשליטה על הממלכה הסלאוקית. עם מותו של אביו בשנת 187 לפנה"ס הפך לשליט יחיד על הממלכה הסלאוקית עד למותו בשנת 175 לפנה"ס.

תקופת שלטונו הייתה תחת מגבלות כספיות וצבאיות כבדות שהוטלו על ידי הרפובליקה הרומית, בהתאם לתנאים של שלום אפאמיאה שנחתם בעקבות התבוסה הסלאוקית בקרב מגנסיה בשנת 188 לפנה"ס. שלטונו היה מאופיין בחשש מתמיד מאימת רומי, חשש שמנע ממנו לבצע כל פעולה שתתפרש כאיום נגד ההגמוניה הרומית באזור.

עיראק אל-אמיר

עיראק אל-אמיר (בערבית: عراق الأمير) הוא אתר ארכאולוגי שנמצא בירדן בין רבת עמון ונהר הירדן. האתר שוכן 29 ק"מ ממזרח ליריחו ו-17 ק"מ ממערב לרבת עמון. האתר שוכן על הרמה שמעל הגדה המערבית של ואדי א-ציר. שטח האתר כ-600 דונם, והוא כולל: מערות חצובות בסלע, שבפתחיהן של שתיים מהן חקוק השם טוביה, יישוב או בניין שמכוסה על ידי הכפר הירדני עיראק אל אמיר, בניין שנקרא קצר אל עבד, שרידי סוללות עפר שתמכו באגם מלאכותי שבמרכזו ניצב הבניין קצר אל עבד, אמות מים, ושרידי כניסה מונומנטלית לאתר. האתר מזוהה על ידי רוב החוקרים כ"טירוס" (צור) המוזכרת בקדמוניות היהודים, האחוזה שהקים הורקנוס לבית טוביה במחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.