משנה

הַמִּשְׁנָה היא הקובץ הראשון בתורה שבעל פה, ומכילה הלכות שנאמרו בידי התנאים. ישנן דעות שונות מתי החל ניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית לספירה, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.

MS Kaufmann A 50
המשנה הראשונה במסכת הראשונה, מסכת ברכות, מתוך כתב יד קאופמן

חלקי המשנה

סדרים

המשנה מחולקת לשישה סדרים (ש"ס) על פי תחומי חיים שונים:

נהוג להשתמש בראשי התיבות זמ"ן נק"ט כדי לסייע בזיכרון סדר זה.[1]

מסכתות

כל סדר נחלק למסכתות העוסקות בתתי-נושאים שונים. במשנה 63 מסכתות בסך הכול.

Mishna - Frankfurt am Main 1720
כותרת מעוטרת למשניות בש"ס מהדורת פרנקפורט ה'ת"פ
מסכתות המשנה
זרעים מועד נשים נזיקין קדשים טהרות
ברכות (57) שבת (139) יבמות (128) בבא קמא (79) זבחים (101) כלים (254)
פאה (69) עירובין (96) כתובות (111) בבא מציעא (101) מנחות (93) אהלות (134)
דמאי (53) פסחים (89) נדרים (90) בבא בתרא (86) חולין (74) נגעים (115)
כלאיים (77) שקלים (52) נזיר (60) סנהדרין (71) בכורות (73) פרה (96)
שביעית (89) יומא (61) סוטה (67) מכות (34) ערכין (50) טהרות (92)
תרומות (101) סוכה (53) גיטין (75) שבועות (62) תמורה (35) מקואות (71)
מעשרות (40) ביצה (42) קידושין (47) עבודה זרה (50) כריתות (43) נדה (79)
מעשר שני (57) ראש השנה (35) עדויות (74) מעילה (38) מכשירין (54)
חלה (38) תענית (34) הוריות (20) תמיד (34) זבים (32)
ערלה (35) מגילה (33) אבות (108) מדות (34) טבול יום (26)
בכורים (39) מועד קטן (24) קינים (15) ידיים (22)
חגיגה (23) עוקצים (28)
פרקים

כל מסכת נחלקת לפרקים. גודלם של הפרקים אינו שונה מאוד מאחד לשני, ונראה שזה היה שיקול עיקרי בחלוקת הפרקים, ולא רק החלוקה העניינית[דרוש מקור]. במשנה יש 523 פרקים, אולם ברוב המהדורות המודפסות כיום נוספו הפרק הרביעי של מסכת ביכורים, שבמקורו היה חלק מהתוספתא, וכן "פרק קניין תורה" שנהפך לפרק השישי של מסכת אבות.

משניות

כל פרק נחלק לקטעים הנקראים "הלכות" (בתלמוד הירושלמי) או "משניות" (בתלמוד הבבלי ובלשון הדיבור כיום). בעוד שחלוקת הפרקים קבועה יחסית וזהה ברוב כתבי היד, חלוקת ההלכות שונה בין כתבי היד השונים, ונראה שלא הייתה בה אחידות מעולם. סך הכל יש 4192 משניות בכל ששה סדרי משנה.

סגנון המשנה

לשון המשנה דחוסה, יש המשווים אותה ללשון שירה. המשנה נאמרה בעל פה, והיא מלאה באמצעים לשוניים, צורניים, ותוכניים המקלים על הזיכרון.

בחלק מן המקרים ההלכות במשנה הן חד-משמעיות, אך במקרים רבים מובאות במשנה כמה דעות חלוקות ללא הכרעה ברורה. לעיתים רחוקות מפרשת המשנה את טעמי ההלכה, או מביאה ויכוח הלכתי. נדירים המקרים שבהם כוללת המשנה אמירות שאינן הלכתיות כלל ועיקר.

לעיתים המשנה גולשת לדון בענייני אגדה.

המשנה הפותחת

KaufmannManuscript
מספר שורות מכתב יד קאופמן: מסכת אבות, פרק א', משנה ו' ומשנה ז'. כתב-היד, שנחשב לאחד מכתבי-היד החשובים ביותר של המשנה, מתוארך לסביבות המאה ה-12.

לשם הדגמה למבנה הבסיסי של המשנה, מובאת כאן המשנה הפותחת את הקובץ, הדנה בזמן קריאת שמע של ערבית. ניתן ללמוד מהמשנה הראשונה רבות על אופי המשנה כולה.

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית?
מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן,
עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה – דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה.
אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע.
אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.
וְלֹא זוֹ בִלְבַד: אֶלָּא כָּל מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת" – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת"?
כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה.

במשנה זו מובאת מחלוקת בת שלוש דעות שונות לגבי סוף זמן קריאת שמע. כיון שהייתה טקסט שנלמד בעל פה, המשנה ערוכה לעיתים בצורה של דיאלוג או שאלות ותשובות, ומרבה להביא מחלוקות בלא פסיקה הלכתית. המשנה גם אינה מציגה חומר רקע לנושאים הנידונים בה, כמו העובדה שיש להגיד בכל ערב ובכל בוקר קריאת שמע, או בכלל הגדרתה של קריאת שמע ומדוע יש לקרוא אותה, מאחר שכל אלו מובנים מאליהם למנסחי המשנה, ולכן משנה זו פותחת רק בשאלה, "מאימתי?".

התשובות המובאות לשאלה מתי יש לומר את קריאת שמע מבטאות את המתח של המשנה בין הישן לחדש. הן אינן ניתנות באמצעות ציון זמן טבעי כמו צאת הכוכבים או שעות היום, אלא על פי נוהג שהתקיים על ידי הכוהנים. החוקרים חלוקים אם אמירת שמע בערב הייתה נהוגה בקרב הכוהנים בבית המקדש, או שמא הייתה נהוגה לאחר מכן. אולם בלא צל של ספק, קושרת המשנה בין אמירת שמע לבין המקדש שחרב כמאה חמישים שנה לפני חיבורה, ומבטאת את המתח שקיים פעמים רבות במשנה בין חידוש לבין שימור. המשנה מארגנת מחדש את סדר החיים היהודי בעולם שבו בית-המקדש כבר חרב, והפולחן אינו נמצא בידי הכוהנים אלא בידי כלל ישראל. מאידך, המשנה קושרת את אורח החיים המתחדש ומעגנת אותו באורח החיים הישן, לכן המשנה כבר בפתיחתה מעגנת את סדר היום החדש על פי הסדר שהיה נהוג בבית המקדש.

תרבות המחלוקת

Kac 1924-10-19 Pinsk jews reading mishnah colored
אלתר קציזנה, שני יהודים באים בימים קוראים במשנה בבית הכנסת, פרט מתוך "פינסק: פורטרט" (Portraits of Pinsk, Poland), פורסמה 1924

העובדה, שעורכי המשנה והתלמוד ומאמרות חז"ל השונים פעמים רבות הציגו את המחלוקות השונות בין החכמים לא פתורות והביאו אותן לקורא כפי שהן ללא פתרון הלכתי, יכול לתמוה. אמנם במשנה עצמה נתנו חכמים תשובה לזה. במסכת עדויות פרק א':

למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין, שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו, שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין...

אמר רבי יהודה, אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת.

שיטות שלא נפסקו בהלכה מוזכרות כדי לאפשר פסיקה שונה בעתיד מחד, וכדי לעקוב אחריהן ולגדור בעדן מלהתפשט ולהתקבל מאידך.

אולי עובדה זו גם מבטאת את ערך הסובלנות ביחס להלכה היהודית. כך גם, כאשר נערך בספרות חז"ל ויכוח הלכתי שנפתר לפי דעה אחת המקובלת על פי רוב, יבוא לצידה מגוון הדעות כולו בשעת הדיון והמבטא את הדעה או הדעות שלא התקבלו בפתרון. הדבר נועד כדי להעניק את הפתח להבנה עמוקה של ההלכה. בעקבות הגישה של ספרות חז"ל המייצגת פלורליזם ופתיחות התעורר בלבול לגבי הלכה למעשה, שכן לעיתים קרובות לא נמצאה הלכה ברורה בנושאים שונים אותן לא התירו המשנה, התלמוד וספרות החכמים.

בימי הבינים החלה להסתמן תפנית ביחס להלכה ובצורך בהלכה פסוקה וברורה והתחילו להכתב קודקסים הלכתיים לגבי כל נושא. דוגמאות לכך ניתן למצוא במשנה תורה של הרמב"ם, בספר החינוך ומאוחר יותר בשולחן ערוך. למרות השוני והצורך בהלכה ברורה, עד היום ממשיכים להשתמש במתודה של הדיון ההלכתי בבית המדרש "החברותא" כפי שמוצגת בכתבי חז"ל, כדי להבין את עומק המתודה לדרישת הלכה, פילפול בתורה ובאופן קביעת ההלכה בעבר וכיום.

המעבר ללימוד בסגנון המשנה

משניות קהתי
משנה מבוארת

רוב החוקרים סוברים שדרך המדרש קדמה לדרך המשנה. הם מבססים זאת על ראיות פנימיות בחז"ל ועל דברי רב שרירא גאון. הרב יצחק אייזיק הלוי, מראשוני חוקרי התלמוד, חולק וסובר שדרך המשנה הייתה מאז ומעולם. גם אברהם גולדברג, סבור כך, והוא מבסס את דבריו על מגילת המקדש, מעין תורה שבעל פה איסיית שאינה מתבססת על דרשת הפסוקים, והוא מניח שגם לפרושים הייתה תורה שבעל פה שכזו.

בין החוקרים הסוברים שדרך המדרש קדמה שוררת מחלוקת בנוגע לתיארוך המעבר ולסיבות שהביאו אליו. לגבי התיארוך, ההשערות נעות החל מתחילת ימי בית שני (רס"ג) ועד לתקופת יבנה, אחרי חורבן הבית (אלבק). השערות נוספות הן תחילת תקופת הזוגות (אפשטיין), מותו של רבן גמליאל הזקן (רד"צ הופמן) ועוד.

דעות רבות נאמרו בקשר לסיבות שהובילו למעבר, ונראה שמדובר בצירוף של כמה מהן:

  1. הקושי ללמוד על פי הפסוקים, כיוון שמצוות שונות נזכרות בכמה מקומות בתורה שבכתב.
  2. ריבוי ההלכות שאינן מעוגנות במקרא, מפני שהן תקנות חז"ל או שנתקבלו במסורת.
  3. ידיעותיהם של הכהנים במקדש ביחס להלכות העבודה פחתו מסיבה כלשהי. החכמים נאלצו ללמדם הלכות אלה וכך נוצרו קובצי הלכה של עבודת המקדש. בהמשך זה התפתח לנושאים נוספים[דרושה הבהרה].
  4. "לימוד כזה הוא מלאכה כבדה, כי הוא לבד מעשה הזיכרון וכמעט אין חלק בו לכח ההיקש וההגיון, ואיך יחזיקו בו באורך הימים אנשי בית יעקב הנודעים מאז לאנשי בינה ויש בהם כוח לעמוד בהיכל הפנימי של ההגיון ועומק המחשבה, להוציא חדשות ונצורות, לדמות דבר לדבר, לטחון סלעים זה בזה ולהקים מגדלות! ומלבד שהנפש היפה תגעל בלימוד זכרוני כזה..." (זכריה פרנקל, דרכי המשנה)
  5. הצדוקים ערערו על חלק מן ההלכות שאין להן מקור בתורה. כתוצאה מכך הסתירו חכמים את מקור ההלכות, כדי שלא יהיה מקום לערער.
  6. אנטיוכוס גזר על מי שיימצא בידו ספר התורה, אך לא גזר על לימוד ההלכות בלא ספר התורה.
  7. גזרות הרומאים נבעו מחשד שלהם ביחס לתורה. המשנה נערכה כדי להבהיר שאין מקום לחשדות אלה.

סיבות אלו ככל הנראה גרמו למעבר איטי לדרך המשנה, עד שדרך זו הפכה למרכזית ודרך המדרש למשנית.

עריכת המשנה

תהליך עריכת המשנה

בשלב כלשהו הוחלט על קיבוץ ההלכות שנאמרו עד אז בלשון חופשית, לטקסט אחיד ומחייב שיהווה קאנון של כל העם היהודי. לעריכה היו ככל הנראה שלבים רבים, בין החוקרים קיימים חלוקי דעות בנוגע לחלקו של כל דור בעריכה:

המוסכם על כולם הוא שהעריכה הסתיימה על ידי רבי יהודה הנשיא, "רבי", שהיה תלמיד של כל תלמידי ר' עקיבא.

רבי הצליח לבצע מלאכה מורכבת זו. בצעירותו עזב את בית אביו ויצא לנדוד בין בתי המדרש של חכמים אחרים. לימודיו אצל החכמים השונים הביאו לידי כך שהוא קלט מסורות שונות ושיטות הלכה שונות. כשהגיע לנשיאות, הכניס לביתו חכמים רבים. חכמים אלו קיבלו את כל צורכיהם מבית הנשיא ובתמורה לכך הם סייעו לרבי באיסוף התורה שבעל פה ובעריכתה.

כחמישים שנה ישב רבי על כס הנשיאות ובכל התקופה הארוכה הזאת הוא ניפה ובירר את כל דיברי החכמים, מיין אותם לפי נושאים וחילק אותם לסעיפים.

כל הלכה שנכללה באוסף של רבי, נקראת "משנה". את כלל המשניות חילק רבי לשישה סדרים (ש"ס) לפי הנושא הכללי שבו הם עוסקים. כל סדר וסדר מתחלק לכמה מסכתות וכל מסכת מחולקת לפרקים, הכוללים מספר משניות. כל ששת הסדרים הם ספר "המשנה" שנערך בידי רבי.[6]

פועלו של רבי יהודה הנשיא

הוכח שבמשנה משובצות משניות קדומות אשר נוצרו בתקופה החשמונאית ואולי עוד קודם לכך, אפילו קובצי משנה שלמים ואולי אפילו מסכתות. ואין ספק שרבי השתמש במשניות שהיו לפניו, ולא כתבם בעצמו. רבים מן המסורות שנשתמרו מצביעים על כך שחלקם הגדול היה כתוב במקורו ארמית, או הועבר למסורות בארמית, ותורגם או הושב בידי רבי יהודה הנשיא לעברית. לא ברור מה מידת מעורבותו בעריכת הדברים ומה חלקו ביצירת מלל מקורי משלו. קיימים קשיים ושאלות רבות בנוגע לעריכת המשנה וביניהם:

  • השמטות - נושאים חשובים רבים שלא הוכנסו למשנה או שמוזכרים בה בקושי (ברכת המצוות, חנוכה, הלכות ציצית ותפילין, עיבור השנה, גרות מילה ועוד).
  • חוסר עקביות בסידור המשנה - שילוב בין דרך אסוציאטיבית לדרך תימטית וכדומה. משניות שמופיעות בכפילות, מספר פעמים במקומות שונים, משניות חשובות שמופיעות בסוף נושא או משניות זוטרות המופיעות בתחילתו ועוד.
  • חוסר עקביות בפסיקת ההלכה - קיים שוני ניכר בתוך המשנה עצמה באמצעים לקביעת ההלכה: לעיתים באמצעות השמטת שם החכם ("סתם משנה"), או השמטת חלק או כל דבריהם של חכמים מסוימים, ועוד. וכן קיימות סתירות בין המשניות והמסקנות מהן.

ידוע על משניות ואף מסכתות שלמות שאבדו או שהושמטו בכוונה מסיבות שונות (כמו מסכת חנוכה, ומגילת תענית). חלק מהשאלות נותרו לא פתורות. יש חוקרים הנוקטים בגישה פילולוגית לפיה רבי היה כבול לנוסח כפי שהועבר על פה עד דורו בבתי המדרש שבנשיאות הלל הנשיא וצאצאיו, ולא רצה לסטות ממנו (אלבק)[7] אם כי תרגם או השיב את הנוסח מארמית או מהסגנון הארמי לעברית (אביגדור שנאן). חוקרים אחרים סוברים שעריכתו של רבי הייתה אכן מגמתית על מנת ליצור אחדות של פסיקה עד כמה שהיה יכול, על פי מה שהוכרע בבית דינו, ומכאן נוצרו הבעיות (אפשטיין).[8]

החוקר אברהם גולדברג טוען שהשיקולים שהובילו את רבי היו שיקולים פדגוגיים של הרחבת הידיעה, והנחלת עושר השיטות, על מנת להבין את ההכרעות בדין.[9]

גישה אחרת, שאינה פותרת את כל השאלות, טוענת שהתנאים הקדומים אשר שיננו את ה"ברייתא" וה"תוספתא" שהפכו מאוחר יותר למשניות ערוכות, ניסו ליצור טקסט קל לשינון וזיכרון על פה, וזאת הסיבה לקשיים שיש בו. הגישה הספרותית דומה לכך, אך טוענת שרבי ערך את הטקסטים הקדומים, תוך שימוש באמצעים ספרותיים כמו "פתיחה מעין חתימה", תקבולות, משחקי מילים ועוד. פענוח של האמצעים הספרותיים שופך אור נוסף על הבנת המשנה ועל הנושא הנידון בה. הדוגלים בגישה זו טוענים כי אין אפשרות לנתק בין תוכן המשניות לבין צורת העיצוב שלהם.(אברהם וולפיש בעבודת הדוקטורט)[10]

משניות קדומות בעריכה שונה מזו של רבי יהודה הנשיא, לעיתים עם תוספות שהושמטו או לא נכנסו למשנה, או חילופי נוסח, ואשר ייתכן כי חלקם היוו את הבסיס למשנה נקראו ברייתא (בארמית: החיצוני). אלו שוננו בידי חכמי התלמוד הבבלי והתלמוד "הירושלמי" (האמוראים) בדיוניהם על המשנה, וחלק מדבריהם אף שולב לעיתים בקבצים אלו, בעיקר בדורות הראשונים שלאחר המשנה. קובץ נוסף המצוטט לעיתים בתלמודים כברייתא הוא התוספתא (בארמית: התוספת), המסודר בסדר המהווה את מקורו של סדר המשניות, והמשקף מסורת ארץ-ישראלית שאומצה לעיתים בידי עורכי התלמוד הירושלמי ובית מדרשם.[11][12] כן קיימים מדרשי ההלכה - המפרשים פסוקים מן המקרא על פי כללים וקובעים מתוכם את ההלכה, או מעבירים מסורות היסטוריות או אגדתיות. בין הקבצים הללו מכילתא דרבי ישמעאל, המכילתא דרשב"י, ספרא, ספרי במדבר, ספרי זוטא במדבר וספרי דברים, מכילתא לדברים וספרי זוטא דברים. חלקים מקבצים אלו מצוטטים כברייתות בתלמוד הבבלי והירושלמי.[13] ברייתות רבות נוספות אבדו במהלך הדורות ולא הגיעו לידינו.[14]

חתימת המשנה

הניסוח והקונספט הסופי של המשנה התבצע על ידי רבי יהודה הנשיא. יש אומרים[15] שהמשנה נחתמה בשנת ג' אלפים תתקע"ח (218 לספירה), 150 שנה לאחר חורבן בית שני. אמנם, לפי ספר הקבלה[16] נחתמה בשנת ג'תתקמ"ח (188 לספירה), 120 שנה לאחר החורבן.

כתיבת המשנה

את ההלכה בתקופת חז"ל היה מקובל ללמוד במתכונת של שינון, מבלי להעלותה על הכתב, ועל כן היא כונתה 'תורה שבעל פה'. כפי הנראה, המשנה לא נלמדה מן הכתב אלא מתחילת תקופת הגאונים, כאשר רבו ההלכות ונכתבו התלמודים. יש דעות במסורת התולות את כתיבת המשנה בקשיי החורבן והגלות, אך אין לדבר סמך במקורות.

ישנם חוקרים הטוענים שהמשנה אומנם לא נלמדה מן הכתב בבית המדרש, אך הלומדים נהגו לרשום לעצמם רשימות בבית לשינון עצמי. ניתן למצוא לכך סימוכין מסיפורים שונים בתלמוד על "מגילות סתרים" שנכתבו בימי התנאים ונמצאו בתקופה מאוחרת יותר.[17]

בתלמוד אומר רבי יוחנן, כי: "סתם מתניתין (משנה) רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכלהו אליבא דרבי עקיבא." (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ו, עמוד א') בפשטות משמע כי כל אחד מחיבורים אלה נכתב על פי תורת אותו תנא, אך רב שרירא גאון מסייג אמירה זו, וכותב כי אין משמעות הדבר שמה שנאמר ללא ציון הוא מדברי אותו תנא, אלא שדבר הלכה זה עבר במסורת באמצעות בית המדרש של אותו תנא.[18]

לימוד המשנה

משנה סדורה - סיכום הגמרא - חברותא
אברכים כותבים סיכום הגמרא כהערות בתוך ספרי "משנה סדורה" שלהם

בימים שלאחר עריכת המשנה, היא הפכה לקובץ הלכתי דומיננטי, ושינתה את פני עולם לימוד ההלכה. מקובל לציין את המעבר בכינוי חכמי התקופה: עד ימי המשנה החכמים נקראו תנאים, ולאחר חתימת המשנה נקראו החכמים אמוראים. האמוראים בבבל ובארץ ישראל למדו את ההלכה בהתאם למשנה ואסרו על עצמם לחלוק על דברי התנאים.

לאחר דורות נוספים של לימוד הלכה, המסורות הפרשניות וההלכתיות לגבי המשנה התגבשו לחיבור נפרד - התלמוד. הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הארצישראלי ('הירושלמי'), המשנה היא הבסיס לכל, ועליה מושתתים הדיונים השונים. עם זאת, התלמודים עסקו בעיקר בחלקי המשנה הנוגעים להלכה, ועל כן לחלק מן המסכתות הדיון התלמודי הוא חלקי, או שכלל לא קיים.

בנוסף לתפקידה ההלכתי, משמשת המשנה כיום במחקר גם כמקור ידע לגבי אורחות החיים ולגבי השפה של התקופה שבה נכתבה.

שינון משניות בעל פה

כתבי יד של המשנה

מקובל לחלק את עדי הנוסח של המשנה לשני סוגים – הטיפוס המזרחי, הכולל משניות שהועתקו בכתבי היד של התלמוד הבבלי; והטיפוס המערבי, הכולל כתבי יד של "סדר משנה", כלומר כתבי יד של משניות בלבד ללא תלמוד. בין הטיפוסים השונים ישנם הבדלים בתוכן ובלשון, ולפיכך לחלוקה זו נודעת משמעות הן לחקר נוסח המשנה ועריכתה, והן לחקר לשון המשנה.

רוב כתבי היד של "סדר משנה" הם מהמאה ה-13 ואילך, ורק מספר כתבי יד מוקדמים יותר קיימים בידינו כיום. העתיק מכולם והחשוב שבהם הוא כתב יד קאופמן, שזמן כתיבתו מוערך למאה ה-11-12 לספירה. זהו כתב יד המכיל את כל נוסח המשנה למעט דף אחד,[19] בתוספת ניקוד שככל הנראה התווסף מאוחר יותר. כתב היד שוכן כיום בספרית האקדמיה למדעים בבודפשט. כתב יד נוסף הוא כתב יד פַּרמה, המכיל אף הוא את כל נוסח המשנה, אשר נכתב ככל הנראה במאה ה-11 באיטליה. החלק הראשון של כתב היד מנוקד ניקוד מלא, והשאר בניקוד חלקי. גם בכתב יד זה משערים שהניקוד התווסף מאוחר יותר. ניקודו הוא "ספרדי", כלומר הוא נוטה לבלבל בין פתח לקמץ ובין צירי לסגול. כתב יד מאוחר יותר הוא כתב יד קיימברידג' (מכונה גם "כתב יד לו" על שם המהדורה של כתב היד שהוציא לאור ויליאם הנרי לו [Lowe]) משנת 1350 לספירה לערך. כתב יד זה אינו מנוקד. שלושת כתבי היד הללו כוללים את כל ששת סדרי המשנה למעט חוסרים מקומיים. בנוסף להם, יש כתבי יד שכוללים יחידות קצרות יותר, כגון כתב יד פרמה ב המכיל את סדר טהרות.

שלושת כתבי יד אלו מייצגים בעני החוקרים, את הנוסח הארצישראלי של המשנה.

כתבי יד מוקדמים, אם כי חלקיים, הם כתבי יד שנמצאו בגניזה הקהירית, שחלקם הוא עוד מימי הגאונים.

מהדורות מדעיות של נוסח המשנה

עם התקדמות מחקר מדע התלמוד נוצר צורך ליצור מהדורה מדעית מדויקת של נוסח המשנה, מתוך השוואה פילולוגית של כתבי היד המדויקים. מהדורה מדעית אחידה על כל המשנה לא נערכה עדיין, אבל מסכתות אחדות יצאו במהדורות מדעיות כעבודות דוקטורט וכספרים: סוכה (מנחם צבי פוקס), נידה (תרצה מיטשם), עבודה זרה (דוד רוזנטל), אהלות, שבת, עירובין (אברהם גולדברג), אבות (שמעון שרביט), כתובות (ירחמיאל ברודי), שקלים (אליעזר פינצ'ובר). פרופ' דוד רוזנטל השלים את עבודתו על מהדורה מדעית של כל סדר נזיקין, אך זו טרם ראתה אור[דרוש מקור].

שני ניסיונות להוציא מהדורה מדויקת של המשנה נעשו עד כה:

מפרשי המשנה

BartenoraHardLarge andSoftSets
משנה עם פירוש ברטנורא

למשנה נכתבו פירושים רבים, אם כי פחות מאשר לתלמוד הבבלי. סיבה אפשרית אחת לכך היא שהבנת המשנה פשוטה יחסית, והיא כתובה בעברית ארץ ישראלית. סיבה אפשרית אחרת היא שהתלמוד הבבלי הפך להיות הנושא המרכזי הנלמד, והבסיס הישיר לספרי הפוסקים (כגון הרי"ף, הרמב"ם ובעלי התוספות), ולכן עליו נכתבו רובם המכריע של הפירושים. המאסף הוא הפירוש הקדום ביותר המצוי בידינו על כל שישה סדרי משנה.

הקלאסיים שבהם:

  • פירוש המשניות לרמב"ם (1138 - 1204). הפירוש נכתב במקור בערבית יהודית. התרגום העברי שנעשה בימי הביניים (על ידי מתרגמים שונים לסדרים שונים במשך כמה מאות שנים) מצורף למסכתות התלמוד במהדורת ש"ס וילנה. תרגום חדש לפירוש הרמב"ם נכתב בימינו על ידי הרב יוסף קאפח, מכמה כתבי יד, ובהם כתב ידו של הרמב"ם עצמו (שקיים היום בספריות של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת אוקספורד).
  • פירושו של רבי עובדיה מברטנורא (1450 - 1510), הידוע כפירוש הרע"ב (נקרא "פירוש הרב" או "ברטנורא" בשפת הלומדים). זהו הפירוש היסודי ביותר על המשנה (בדומה לפירושו של רש"י לתורה ולתלמוד), והוא מבוסס בעיקר על פירושיהם של רש"י (על התלמוד) והרמב"ם. פירוש זה מופיע ברובן המכריע של מהדורות המשנה, והוא הפירוש הנפוץ ביותר למשנה מבין הפירושים הקלאסיים.
  • הפירוש "תוספות יום טוב" לרבי יום-טוב ליפמן הלר (1579 - 1654), נכתב כ"תוספת" לפירוש הרע"ב (בדומה ל"תוספות" על פירושו של רש"י לתלמוד), ונדפס בחיי המחבר. פירוש ארוך זה, או קיצורו ("עיקר תוספות יום טוב") נדפס ברוב מהדורות המשנה לצדו של פירוש הרע"ב. זהו פירוש רחב יותר מפירוש הרע"ב, ועוסק גם בקושיות ותירוצים על המשנה, וכן בקביעת הנוסח המדויק של המשנה.
  • הפירוש הפופולרי ביותר נכתב על ידי פינחס קהתי והודפס לראשונה בתוך "קונטרסים ללימוד המשנה היומית וההלכה היומית" על ידי "היכל שלמה" בירושלים בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים למאה העשרים. ולאחר מכן נדפס מחדש באופן עצמאי תחת הכותרת משניות מבוארות בשנת 1970. הפירוש נדפס מחדש בשנות התשעים בשתי מהדורות, באחת מהן מתחת לפירושו של הרב עובדיה מברטנורא. הפירוש ארוך יחסית ונוטה להביא מספר ביאורים אפשריים לעניינים שבמשנה.

ראו גם

לקריאה נוספת

ספרי לימוד:

ספרי מבוא מחקריים קלאסיים על חיבור המשנה:

מאמרים ומחקרים מודרניים על חיבור המשנה ועריכתה:

קישורים חיצוניים

נוסח המשנה

על המשנה

הערות שוליים

  1. ^ הרמב"ם בהקדמת פירושו למשנה, הליכות עולם (שער א, פרק א, אות א), ותיקוני הזוהר (בהקדמה, דף ה עמוד א).
  2. ^ רש"ג, אגרת רב שרירא גאון, בנימין מנשה לוין, תרפ"א, עמ' 18.
  3. ^ ר"ש מקינון, ספר הכריתות, קעסט-ליבוביץ, פרק חלק חמישי (לשון לימודים) שער ב סעיף נח.
  4. ^ רבי נחמן קרוכמאל, מורה נבוכי הזמן, יום טוב ליפמן צונץ, פרק יג.
  5. ^ זכריה פרנקל, דרכי המשנה, לפיסיא, תרי"ט, עמ' 213-216.
  6. ^ מדור לדור חלק ב', מעלות הוצאת ספרים בע"מ, תשנ"ד, פרק פרק ו', עמ' 58-59.
  7. ^ מבוא למשנה חנוך אלבק (כרטסת הספרייה הלאומית)
  8. ^ נוסח המשנה וגלגוליו למימי האמוראים ועד רבי יומטוב הלר יעקב נחום אפשטיין (כרטסת הספרייה הלאומית)
  9. ^ צורה ועריכה בספרות חז"ל אברהם גולדברג (כרטסת הספרייה הלאומית)
  10. ^ משורר את המשנה על גישתו החדשה של אברהם וולפיש. הלל מאלי, י"א תשרי התשע"ט (אתר מקור ראשון)
  11. ^ אפשטיין, יעקב נחום (1957). מבואות לספרות התנאים: מדרש, תוספתא ומדרשי אגדה. ירושלים: מאגנס
  12. ^ ליברמן, שאול (תשט"ו). הקדמה לתוספתא. בתוך תוספתא כפשוטה (עמ' 7–12), ניו יורק: מ"ל רבינוביץ'
  13. ^ מבוא למדרשי הלכה ענת זיידר (אתר מחלקי המים)
  14. ^ הברייתא (אתר האנציקלופדיה היהודית דעת)
  15. ^ רב שרירא גאון בתשובתו המובאת בספר יוחסין, וכן בכוזרי מאמר ג' אות סז. וכן כתב רב ניסים גאון בהקדמה למסכת ברכות.
  16. ^ עמוד 57.
  17. ^ ראו למשל תוכנית המקדש בירושלמי מגילה פרק א', הלכה א', מגילת סממני הקטורת בבבלי יומא ל"ח א', מגילת סתרים בבלי שבת ו' א', פנקסו של אילפא במנחות ע' א', פנקסו של רב הלל ירו' כלאיים פ"א ה"א ופנקסיהם של זעירי, ר' יהושוע בן לוי ור' לוי בשבת קנ"ו א'.
  18. ^ אגרת רב שרירא גאון, עמ' 102-103, מהדורת הרב בנימין מנשה לוין, חיפה, ה'תרפ"א.
  19. ^ מסכת כריתות ג', ז' - ה', ב'.
LIBRIS

LIBRIS הוא קטלוג ביבליוגרפי מאוחד המתוחזק על ידי הספרייה הלאומית של שוודיה בסטוקהולם. הקטלוג מאפשר לחפש בכ-6.5 מיליון רשומות ביבליוגרפיות של ספרים ופרסומים מרחבי העולם. בנוסף למידע על ספרים ופרסומים הקטלוג מכיל רשומות על המחברים הכוללות מידע על שמם, מועד לידתם ומקצועם.

הקמת הקטלוג החלה באמצע שנות-60 כאשר ועדה ממשלתית פרסמה דוח על השימוש במחשבים עבור חיפוש בספריות ובשנת 1965 תקציב המדינה כלל סעיף עבור הקמת גוף מחקר בנושא. במאי 1970 פורסם מסמך אפיון ראשוני עם הכותרת: "Biblioteksadministrativt Information System (BAIS)" (מערכת מידע עבור ניהול ספריה). מקורו של השם LIBRIS ביולי 1970, אז ועדת משנה טכנית של גוף המחקר החלה להשתמש בשם LIBRIS כקיצור ל-Library Information System.

Ynet

ynet (קיצור לשם העיתון באנגלית: "Yedioth-Net"; מבוטא: "וַואיְ-נֶט") הוא אתר חדשות ופורטל תכנים ישראלי, הנמנה עם קבוצת ידיעות אחרונות.

ynet מפיק באופן עצמאי חלק ניכר מהחדשות והתכנים המופיעים בו, באמצעות מערכת של כתבים, עורכים, צלמים, עורכי וידאו ואנשי תוכן והפקה. כן משולבים בו מאמרים מ"ידיעות אחרונות" ומכתבי עת של קבוצת ידיעות אחרונות. האתר עוסק בחדשות בקטגוריות רבות ביניהן כלכלה, ספורט, תרבות ובידור, בריאות, אינטרנט וטכנולוגיה, ומספק גם מידע שאינו חדשותי, כגון מדריכים, כתבות "מגזיניות" ותוכן עיוני. האתר מפעיל אולפן טלוויזיה, שהסרטונים המופקים בו משולבים באתר. ברוב הידיעות באתר מתאפשרת תגובה של הקוראים (טוקבק).

הכנסותיו של האתר מגיעות בעיקר מפרסומת וכתבות ממומנות המוצגות בו וממדורים העוסקים במכירת מוצרים ושירותים.

בשיח האינטרנט הישראלי מכונה האתר גם "טמקא" - האותיות המקבילות בעברית לאיות ynet במקלדת מחשב סטנדרטית.

בתחילת 2016 עברה מערכת ynet מתל אביב לבית "ידיעות אחרונות" בראשון לציון.

בית המקדש

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ היה, על פי המקרא, מרכז הפולחן הדתי הקבוע של עם ישראל עד למאה הראשונה לספירה. הוא שכן בהר המוריה שבירושלים ושימש כמרכז להקרבת קורבנות, עליה לרגל ותפילה. בית המקדש היה מקום משכנו של ארון הברית, כפי שהיה המשכן לפניו. במקדש כיהנו הכהנים, כשלצדם סייעו הלויים, כאשר במרבית התקופה כיהנו בכהונה הגדולה צאצאי צדוק, הכהן הגדול בימי שלמה המלך. לצד הקרבת הקרבנות, פעל במקדש בית הדין הגדול (כינויו המאוחר: סנהדרין הגדולה), שישב בלשכת הגזית והורה הלכה לעם ישראל.בית המקדש הראשון נבנה, על פי המקרא, על ידי שלמה המלך על הר המוריה, בשנת 480 ליציאת מצרים. חז"ל תארכו זאת לשנת 2928 לבריאת העולם. במחקר נהוג לתארך את התקופה ל-930-970 לפנה"ס. על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 3339 לבריאת העולם, ועל פי המחקר היה זה בשנת 586 לפנה"ס.

כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל ובראשם זרובבל בראשית שיבת ציון, בעקבות הצהרת כורש. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי. בית המקדש השני נחרב בעקבות המרד הגדול של היהודים ברומאים, על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת 3830 לבריאת העולם, היינו שנת 70 לספירה.

דברים

סֵפֶר דְּבָרִים הוא הספר החמישי מבין חמשת ספרי התורה, המכונים גם חומשים. כשאר ספרי התורה הוא נקרא על שם שתי מילותיו הפותחות, "אלה הדברים". שמו הקדום (מתקופת חז"ל) היה משנה תורה, על פי הכתוב "וכתב לו את משנה התורה הזאת". אחד ההסברים לכינוי משנה תורה הוא, משום שספר דברים הוא מעין סיכום של הנאמר בארבעת הספרים הקודמים. מסורת דומה משתקפת בביבליה הנוצרית, בה מכונה הספר Δευτερονόμιον בתרגום השבעים היווני או Deuteronomium בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר "חוק שני", או תרגום ישיר של הביטוי "משנה תורה" כפי שהובן על ידי המתרגמים ליוונית.

דרגות צה"ל

הדְרָגות בצה"ל מבטאות את מדרגו של הפרט בצבא.

הדרגות בצה"ל מחולקות לשלוש קבוצות: דרגות החוגרים, טוראי עד סמל ראשון; דרגות נגדים, מדרגת רב־סמל עד דרגת רב־נגד; ודרגות קצינים, מדרגת סגן משנה עד דרגת רב־אלוף. סימני הדרגה של החוגרים נענדים על הזרוע, בין המרפק לכתף, ואילו דרגות הנגדים והקצינים נענדות על כותפות החולצה.

דרָגות רבות בצה"ל נקראות ביומיום בראשי התיבות שלהן. ראשי תיבות בני שלוש אותיות, נהוג לבטאם כמילה המנוקדת בשני קמצים, אחד בכל אחת משתי האותיות הראשונות בראשי התיבות. כך, למשל, רב־סמל בכיר נכתב רס"ב ומבוטא רָסָ"בּ.

יום טוב

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך בלוח השנה היהודי שבו קבעה התורה חג ואסרה על קיום מלאכה. המלאכות האסורות בימים אלו זהות למלאכות האסורות בשבת, אך מוחרגות מהן מלאכות הנחשבות חיוניות לקיום האדם, הנקראות "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

כ"ז בתשרי

כ"ז בתשרי הוא היום העשרים ושבעה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ז בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ז תשרי היא פרשת נח, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום שלישי או ביום חמישי, או פרשת בראשית אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או ביום שני.

מחלקה (צבא)

מחלקה היא יחידה צבאית הקיימת בחילות השדה, שם היא יחידת משנה במסגרת פלוגה, וביחידות מטה בדרג גבוה, שם היא מהווה יחידת משנה, דוגמת אלה הקיימות באגף המבצעים.

משנה תורה

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה לרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי, שכתב הרמב"ם בין השנים 1168-1177. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קטלוג חדשני של כל ההלכה.

החיבור פסקני ואינו מותיר מקום לדיונים, וכן אין בו מקורות הלכתיים לפסקים המופיעים בו. עובדה זו הביאה כמה תלמידי חכמים לחבר חיבורים אודות מקורותיו המשוערים של הרמב"ם לפסקיו. בנוסף לחיבורים אלו, נכתבו סביב הספר חיבורים למדניים ומחקריים רבים, והוא אחד מספרי ההלכה הנחקרים ביותר, הן על ידי החכמים המסורתיים והן על ידי חוקרים מודרניים.

משנה תורה נחלק לארבעה עשר ספרים (ולכן מכונה לעיתים הי"ד החזקה). כל ספר נחלק לנושאים - "הלכות" (כגון "הלכות יסודי התורה" או "הלכות שבת"), וההלכות נחלקות לפרקים. כל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (פסקאות). החיבור כולל בסך הכל 14 ספרים, 83 נושאים ו-1,000 פרקים.

משפחה (טקסונומיה)

משפחה (בלטינית: familia) היא אחת הקבוצות הטקסונומיות הבסיסיות במיון עולם הטבע. לעיתים באות לידי שימוש גם קבוצות משנה: על-משפחה ותת-משפחה.

בהיררכיה של מיון עולם הטבע, נמצאת המשפחה מתחת לסדרה, ומעל הסוג.

שמה של המשפחה, נקבע בהתאם לחוקים המקובלים בקהילות הזואולוגים והבוטניקאים בכל העולם. בזואולוגיה, נוצר שם המשפחה משם הסוג האופייני, בתוספת הסיומת idae. בבוטניקה, נוצר שם המשפחה משם הסוג האופייני בתוספת aceae.

לדוגמה, בזואולוגיה, שם המשפחה Canidae (כלביים) נוצר על ידי תחילת שמו - Can מן הסוג Canis (כלב) והסיומת idae.

בבוטניקה, שם המשפחה Liliaceae (שושניים) נוצר על ידי תחילת שמו - Lili מן הסוג Lilium (שושן) והסיומת aceae.

בעברית נהוג להוסיף את הסיומת יים לשם המשפחה כגון חתוליים, דוביים או שושניים. ו-ים לתת-משפחה כגון יעלים, ערפדים. לעיתים בוועדה למונחי זואולוגיה נוהגים לתת צירוף של 'משפחת + שם מיודע' ('משפחת אוזן-הים'). ראו הקדמה במילון רכיכות ים.

סוג (טקסונומיה)

סוג (בלועזית: גנוס, Genus) הוא רמה של מיון טקסונומי של יצורים חיים.

מעל לרמת הסוג נמצאת רמת המשפחה (ולעיתים תת-משפחה). רמת הסוג מתחלקת למספר מינים.

לעיתים מתחת לרמת הסוג קימת גם קבוצת משנה תת-סוג.

ביצורים חיים רבים ניתנת חשיבות רבה לסוג, כשהמינים עצמם פחות מוכרים. מספר מינים של הפרוטיסט Plasmodium, לדוגמה, גורמים למחלת המלריה; לפיכך מוזכר בדרך כלל באזכורים יום-יומיים ובספרות המדע הפופולרי סוג ה-Plasmodium כגורם למחלת המלריה, מבלי לפרט את המינים השונים. עץ האלה מוכר לרוב האנשים בשמו זה; זהו למעשה סוג הכולל כמה מינים, כגון אלה ארצישראלית ואלת המסטיק. גם הדוב מהווה סוג הכולל כמה מינים (דוב הקוטב, דוב חום ועוד). הסוג דוב משתייך למשפחת הדוביים, הכוללת, לצד הדובים, את הסוג פנדה, למשל. הפנדה, אם כן, היא "קרובת משפחה רחוקה" של הדוב החום ושל דוב הקוטב, כיוון שהיא אינה משתייכת לאותו הסוג אליו משתייכים השניים האחרונים. דוב הפנדה, אגב, הוא דוגמה לסוג הכולל מין בודד; הפנדה המוכרת לנו היא יחידה מסוגה. רבים מכנים בטעות את דביבון הפנדה "דוב פנדה אדום" וסבורים כי מדובר במינים קרובים, אך למעשה דביבון הפנדה אינו שייך כלל למשפחת הדוביים, כי אם למשפחת הראקוניים. דביבון הפנדה הוא גם דוגמה לסוג הכולל מין יחיד. בשנים האחרונות גובר קולם של אלו הסבורים כי מקומו של דביבון הפנדה בכל זאת במשפחת הדוביים, או אולי במשפחה נפרדת משלו. הדבר ממחיש את הדינמיות הרבה של מדע הטקסונומיה.

במקרים אחרים השתרשה אמונה שגויה בנוגע ליצורים הכלולים תחת סוג מסוים. הסוג חתול, למשל, אשר רבים מקשרים עם חתול הבית בלבד, כולל למעשה מינים רבים אחרים, כגון חתול מדבר סיני וחתול חולות. חתול הבית, למרות שמופיע, במספר רב מאוד של זנים, הרי שאינו מהווה אפילו מין בפני עצמו, כי אם תת-מין המשתייך לַמין חתול בר.

בכתיב מדעי מופיע הסוג והמין של יצור מסוים באותיות לטיניות ובכתב מוטה (כל הרמות הנמצאות מעל לסוג אינן נכתבות בכתב מוטה). הסוג מופיע לפני המין ונכתב באות גדולה; המין עצמו נכתב באות קטנה. באזכורים של יצורים בספרות המדעית מסתפקים כמעט תמיד בציון הסוג והמין; המשפחה והרמות שמעליה לעולם אינן מוזכרות, למעט במאמרים העוסקים בטקסונומיה.

להלן מספר דוגמאות: Plasmodium malariae הוא הגורם הנפוץ ביותר למחלת המלריה; Pistacia lentiscus היא אלת המסטיק. לעיתים מופיע גם ציון תת-מין אחרי ציון המין: Felis silvestris catus הוא חתול הבית.

עיר בירה

עיר בירה היא עיר המשמשת כמרכז השלטוני והפוליטי של מדינה, טריטוריה או אזור מנהלי. לרוב משמשת הבירה כמושבם של מרבית מוסדות הממשל (בית מחוקקים, משרדי הממשלה, משכנו של ראש המדינה וכדומה), הערכאות הגבוהות של הרשות השופטת ולעיתים גם מוצב הפיקוד העליון של הצבא, וכן שגרירים ונציגים רשמיים של מדינות זרות.

פעמים רבות עיר הבירה היא עיר הראשה או העיר הגדולה במדינה או בטריטוריה, ולרוב היא בעלת תפקיד מרכזי מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית.

פרופסור

פרופסור (מלטינית: Professor, בתרגום חופשי: "המכריז על עצמו כמומחה") הוא מומחה בתחום מחקר בו התמחה וזכה להכרה של מוסד אקדמי מוכר, ובדרך כלל משמש כחוקר ומרצה, חבר הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה או במכללה. פרופסורים חוקרים ומעמיקים בתחום התמחותם, חונכים תלמידים לתארים מחקריים מתקדמים, מנחים סמינרים בתחום התמחותם, ומעבירים הרצאות. הקריטריונים לקידומם של פרופסורים אינם אחידים - הם תלויים במוסד, במקום ובזמן. לדוגמה, בכל האוניברסיטאות האירופאיות ובחלק מהאוניברסיטאות בארצות הברית, פרופסורים זוכים לקידום רק על בסיס הישגיהם המחקריים, ואילו באוניברסיטאות פרטיות בארצות הברית איכות ההוראה מהווה מרכיב חשוב בקידום. באוניברסיטאות בישראל, המרכיב העיקרי בעלייה בדרגה הם ההישגים המחקריים ופרסומם, המוניטין הבינלאומי והמנהיגות בתחום.

בחלק מהמדינות, למשל בארצות הברית, ברזיל, קנדה והונג קונג, נהוג להשתמש בשם התואר "פרופסור" כדרך לפנות אל כל מרצה או חוקר באוניברסיטה או מכללה, ללא קשר לדרגתו האקדמית. ישנן גם מדינות, כמו אוסטריה, צרפת, רומניה, סרביה, פולין ואיטליה, בהן נהוג לפנות בשם תואר זה אף למורים בבית ספר תיכון.

עמדת המועצה להשכלה גבוהה, שאושרה בבג"ץ היא ש"פרופסור" אינו רק דרגה, אלא גם תואר אקדמי.

קולונל

קולונל (Colonel) היא דרגת קצונה צבאית ברבות מצבאות העולם. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר מתחת לדרגות הגנרל. מקבילה לדרגה הצה"לית אלוף-משנה (אל"ם).

רמב"ם

רבי משה בן מימוּן (נולד: ד'תתצ"ח, 1138, נפטר: כ' בטבת ד'תתקס"ה, 13 בדצמבר 1204; מכונה גם בראשי תיבות רמב"ם, בערבית מוכר כמוסא בן מימון או כאבן עבד אללה, ובלשונות אירופה כמיימונידס) היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול" (בגימטריה: רבנו משה). הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף וכרופא גם בתרבות הערבית והאירופית.

תלמוד

תַּלְמוּד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בתחילת המאה ה-3. השם "תלמוד" מקורו מזמן התנאים ומשמעו: לימוד, עיון ופירוש. התלמוד נכתב בעיקר כפרשנות לדברי התנאים – כותבי המשניות והברייתות. הגות זו התפתחה במקביל בבבל ובארץ ישראל, דבר שהוביל לכתיבתם של שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי (הידוע גם בשם הארמי: גמרא) נפוץ יותר מהירושלמי, וחכמי ההלכה בדורות שלאחר כתיבת התלמוד קיבלו לרוב את התלמוד הבבלי לפסיקת הלכה למעשה.התלמוד הבבלי, בהשפעת חכמי ישראל שחיו בתקופות שלאחר כתיבתו – הסבוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים – הפך לספר ההלכתי החשוב ביותר יחד עם המשנה, והוא הספר הנלמד ביותר בישיבות ובקרב תלמידי חכמים.

על התלמוד הבבלי חוברו חיבורים רבים, והוא הספר ההלכתי המצוטט ביותר בספרות ההלכה.

תקופת הזוגות

על פי המסורת היהודית, תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים.

על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, יצר מחקר התלמוד בידול ביניהם ובין התנאים ומקובל להתייחס אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים [דרוש מקור].

תקן בינלאומי למזהי שמות

תקן בינלאומי למזהי שמות (אנגלית: International Standard Name Identifier; בראשי תיבות ISNI) הוא מזהה שנוצר עבור דמויות ציבוריות בתחום המדיה כדוגמת ספרות, יצירה טלוויזיונית, ומאמרי עיתונות. המזהה מורכב מ-16 ספרות המוצגות לעיתים בארבעה מקטעים.

התקן פותח על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO) תחת טיוטת תקן בינלאומי 27729. התקן הסופי פורסם ב-15 במרץ 2012. הוועדה הטכנית ה-46 של ISO, ועדת משנה 9 (TC 46/SC 9) היא האחראית לפיתוחו.

ISNI יכול לשמש להבדלה בין שמות שעלולים לראותם כזהים, ולקשר בין מידע הנוגע לשמות, ומשמש בכל קבוצות המדיה.

מסכתות ששה סדרי משנה
סדר זרעים ברכותפאהדמאיכלאייםשביעיתתרומותמעשרותמעשר שניחלהערלהביכורים
PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel
סדר מועד שבתעירוביןפסחיםשקליםיומאסוכהביצהראש השנהתעניתמגילהמועד קטןחגיגה
סדר נשים יבמותכתובותנדריםנזירסוטהגיטיןקידושין
סדר נזיקין מסכת נזיקין (בבא קמאבבא מציעאבבא בתרא) • סנהדריןמכותשבועותעדיותעבודה זרהאבותהוריות
סדר קדשים זבחיםמנחותחוליןבכורותערכיןתמורהכריתותמעילהתמידמידותקינים
סדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים
ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורהתנ"ך • משנה • תוספתאתלמוד (בבלי וירושלמי) • סידור ומחזור תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספריספרי זוטאמכילתא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבהמדרש תנחומאפרקי דרבי אליעזרסדר עולםילקוט שמעוניאבות דרבי נתןתנא דבי אליהופסיקתא דרב כהנאפסיקתא זוטרתאמדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורהפירוש רש"י לתלמודמשנה תורההשגות הראב"ד) • תוספותספר הזוהרשולחן ערוךהגהות הרמ"א)
סוגות מדרשספרות האגדהספרות ההיכלות והמרכבהפרשנות למקראפרשנות למשנהפרשנות לתלמודשו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.