משמש

מִשמֵש (שם מדעי: Prunus armeniaca) הוא עץ נשיר נושא פרי, שמקורו בסין. הוא משתייך לסוג פרונוס, שעימו נמנה גם השזיף.

גודל העץ מוגדר כבין קטן לבינוני וחופתו הצפופה והמתפשטת מגיעה לגבהים של 8 - 12 מטר. צורת עליו מזכירה לב, קצותיהם מחודדים, אורכם כ-8 ס"מ ורוחבם 3 - 4 ס"מ; צבעיהם ירוק כהה. צבע פרחיו נע בין לבן לוורדרד. הפרי דומה לאפרסק או לנקטרינה, וצבעיו נעים בין צהוב לכתום ולעיתים נזרק בהם גם צבע אדום. פניו חלקים וכמעט חסרי שערות. הפרי הוא גלעיני, בכל פרי יש זרע אחד בלבד. עונתו של הפרי בין אמצע מאי לסוף יולי. טעמו של הפרי חמוץ-מתוק. את פריו נוהגים לאכול טרי, מיובש או משומר, ומכינים ממנו ריבות או לפתנים. גלעינו המוצק של הפרי משמש בישראל כמשחק ילדים ומכונה בשם "גוגו" או ברבים- "גוגואים".

משמש
Apricots
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: ורדיים
סוג: פרונוס
מין: משמש
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Prunus armeniaca
ליניאוס, 1753

גידול

מוצאו של המשמש בצפון מזרח סין, באזור גבולה עם רוסיה. הפרי הופץ במשך כ-3,000 שנה דרך מרכז אסיה לחלקים אחרים ביבשת. הרומאים הביאוהו אל אירופה דרך אנטוליה בסביבות 70 לפנה"ס. מתיישבים אנגלים הביאו את הפרי עימם אל מושבות "העולם החדש" באמריקה, אולם רוב המשמשים באמריקה מקורם מזרעים שהובאו אל החוף המערבי של אמריקה הצפונית בידי מיסיונרים ספרדים. טורקיה מספקת כיום 85% מכמות המשמשים המיובשים בעולם, ובעיקר העיר הטורקית מלטיה (Malatya). בארצות הברית מתרכז רוב הגידול בקליפורניה, וגם באורגון וביוטה. בישראל מגדלים הן זנים מקומיים והן זנים אמריקנים של משמש.

המשמש מעט יותר חסין קור מהאפרסק, והוא יכול לעמוד גם בטמפרטורות של 30- מעלות צלזיוס. העץ פורח היטב באקלים ים תיכוני, היכן שאין כפור בעונת האביב, ועם זאת יש קרירות מספקת כדי לאפשר לעץ תקופה בה הוא רדום.

מחלות ומזיקים

מזיקים שכיחים באגן הים התיכון הם קפנודיס אבל וקפנודיס השקדים,(Capnodis tenebrionis ו Capnodis carbonaria) וסס הנמר, הפוגעים גם בגלעיניים נוספים כגון אגס שזיף ושקד.

שימושים אחרים

גליקוזיד ציאנוגן (המצוי גם בגלעיני פירות, עלים, וקליפות עץ אחרים) מצוי בריכוז גבוה בגלעין המשמש. הסם לאטריל, המשמש בטיפול אלטרנטיבי מסוים לסרטן שנשלל בידי הרפואה הקונוונציונלית,[1] מופק מגלעין הפרי. במאה ה-17 שימש שמן המשמש כנגד אולקוס באנגליה. באירופה נחשב המשמש במשך תקופה ארוכה כאפרודיזיאק, והופיע בהקשר זה במחזה "חלום ליל קיץ" של ויליאם שייקספיר וגם במחזה של ג'ון ובסטר "הדוכסית של אמלפי". בפולקלור האנגלי נטען כי חלום על משמשים מסמן מזל טוב, והסינים לעומתם רואים את הפרי כסמל של פחדנות.

ברפובליקות המוסלמיות של ברית המועצות לשעבר נוהגים למכור בשווקים את "הגלעין הפנימי" של המשמש שנמצא בתוך הגלעין החיצוני וקרוי בשם: "קשיושק". תושבי תימן משרים את הגלעין הפנימי של המשמש 3 ימים תוך החלפת מימיו כל יום (להוצאת הציאנוגן). לאחר מכן מייבשים, מתבלים, וקולים אותו -והוא קרוי בפיהם "תָּווּהַאם"

אטימולוגיה

שמו הלטיני של המשמש, praecoquus, מנציח את הבשלתו המהירה של המשמש (prae - מוקדם, coquere - להבשיל). ממנו נגזר שמו היווני של המשמש πραικόκιον שהתגלגל למילה הערבית برقوق (בצורתה המיודעת: أَلْبَرْقُوق). מן הערבית נגזרה המילה הספרדית למשמש albaricoquero וממנה המילה האנגלית apricot.‏[2]

בֻּכְּרָה פי-לְ-משמשערבית بُكرة في المشمش) הוא ביטוי בערבית מדוברת פלסטינית, שנקלט בסלנג העברי. בעברית התקבל הכתיב "בוקרה פיל מישמיש" שמשמר פחות-או-יותר את ההגייה המקורית, אך לא את התחביר והמורפולוגיה המקוריים. תרגומו המילולי לעברית "מחר ב (עונת) המשמש" והוא מתייחס לתאריך בלתי אפשרי, מועד שלא יחול לעולם. בדומה לשם הלטיני של המשמש, קשור כנראה גם הביטוי הזה להבשלה המהירה ולחיי המדף הקצרים של פרי המשמש הרגיש, המקצרים את העונה בה הוא זמין בשווקים.[3][4]

לפתגם הטורקי "bundan iyisi Şamdak Ayısı" - "רק משמש דמשקאי מתעלה על זה" משמעות שונה בתכלית - "זה הטוב ביותר שיכול להיות".

Apricot tree

עץ משמש

Apricot blossom detail1

פרחי המשמש

Apricots2

זוג פירות המשמש

Apricot

פירות המשמש לאחר קטיפתם

Dried Apricot

משמש מיובש

Apricot seeds

גלעיני המשמש

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סיימון סינג ואדזארד ארנסט, ריפוי או פיתוי, עמודים 283-286, המהדורה העברית בהוצאת ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג, 2009.
  2. ^ המילה apricot במילון המורשת האמריקני
  3. ^ ניר צוק, משמש - מהר לפני שיגמר, באתר ynet, 27 ביוני 2006.
  4. ^ דורעם גונט, ביצת הזהב של השמש, באתר הארץ, 8 ביוני 2006.
אדמו"ר

אדמו"ר (אדוננו מורנו ורבנו, מכונה גם רבי ובמקור הצדיק) הוא המנהיג רוחני בתנועת החסידות. כיום משמשים רוב האדמו"רים כראשיהן של חצרות ממוסדות. מרכזיותם היא מעיקרי החסידות, ומעוגנת בתפישתה הקבלית. החסידים אמורים לציית ולהיות נאמנים להם לחלוטין, הנהגה המכונה "דבקות בצדיק" או "התבטלות לצדיק" בספרות הפנימית של התנועה. התואר אדמו"ר, ששימש ככינוי כבוד כללי לרבנים עוד לפני ראשית החסידות, נעשה עם הזמן למזוהה כמעט בלעדית עם צדיקיה. בישראל הוא רווח בשימוש תדיר. באירופה, ובהמשך בארצות הברית, "רבי" הוא המקבילה המוכרת יותר.

אוטונומיה

אוֹטוֹנוֹמְיָה (מיוונית: αυτονομία "עצמיות בחוק"; מקור המושג בצירוף המילים αὐτο - עצמי, ו-νόμος - חוק, שמשמעו: 'הקובע חוק לעצמו'), מושג רחב שהוראתו הכללית מציינת מידת ריבונות או יכולת תפקוד בלתי תלויה, בתחום פעילות כלשהו או ביחס לפרמטרים כלשהם. המושג עשוי לשמש להתייחסות לאופן הפעולה של פרט או גוף חברתי, כמו גם של מערכות ביולוגיות ושל מכונות ועצמים מופשטים (כגון, פונקציות מתמטיות), ומהווה מושג בסיסי במגוון תחומים החל מפילוסופיה של המוסר ותאוריה פוליטית וביואתית, דרך סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד לביולוגיה, רפואה, הנדסה ומתמטיקה.

השימוש הראשון המוכר במונח הוא מאמצע המאה השבע עשרה (1623-4) אך את שורשיו הרעיוניים ניתן למצוא כבר בפילוסופיה היוונית העתיקה.

בשימוש העממי מבטא המונח בדרך כלל שאיפה לחירות בתחום מסוים של החיים. שימוש זה מטשטש את ההבחנה שתבעו פילוסופים בין 'אוטונומיה אישית', ל'אוטונומיה מוסרית' ו'אוטונומיה פוליטית'. "אוטונומיה מוסרית, ששורשי הדיון בה מיוחסים בדרך כלל לעמנואל קאנט, היא היכולת של הפרט להתלבט ולבחור לעצמו את חוקי המוסר המנחים אותו, במקום להיענות ללא שיקול דעת לתכתיבים חיצוניים; אוטונומיה אישית היא יכולתו של פרט לקבל החלטות לגבי עצמו ולנתב את פעילותו (הגדרה זו אינה מתייחסת בדרך כלל להיבטים או תכנים מוסריים); ואוטונומיה פוליטית היא מצב בו החלטותיו של הפרט מכובדות, מוערכות ונענות במסגרת הקשר פוליטי."

בהקשרים מדיניים משמש המושג אוטונומיה להגדרת מצב בו לאוכלוסייה מוגדרת (אם מבחינה טריטוריאלית או זהותית) מוענקת ריבונות עצמית מוגבלת. לרוב מדובר בממשל עצמי האחראי לניהול ענייני הפנים (כולל חקיקת חוקים), כאשר בכל הנוגע לענייני חוץ, ביטחון, מסחר וקשרי חוץ, הישות האוטונומית כפופה לחלוטין לשלטון המרכזי; לעיתים מדובר בריבונות רחבה או צרה יותר (למשל, אוטונומיה תרבותית).

בהקשרים שאינם חברתיים, כבהתייחסות למערכות ביולוגיות ומכניות או לעצמים מופשטים, משמש המושג לציון מידת החופש של המושא לפעול ללא תלות במערכות חיצוניות או פרמטרים מסוימים.

גובה פני הים

גובה פני הים הוא מדד לגובהם של פני הים (או האוקיינוס) במקום שבו הם פוגשים ביבשה.

גובה פני הים משמש נקודת ייחוס לציון גבהים על-פני כדור הארץ – נהוג לציין גובהם של מקומות גאוגרפיים, כגון הרים ועמקים, ביחס לגובה פני הים הממוצע.

גובהם של מקומות הנמצאים מעל פני הים, מצוין בסימן פלוס, או במילים "מעל פני הים".

גובהם של מקומות הנמצאים מתחת לפני הים, מצוין בסימן מינוס, או במילים "מתחת לפני הים".

המקום הגבוה ביותר מעל פני הים הוא הר אוורסט (Everest), שגובהו 8,848+ מטר (או, על פי מקורות אחרים, 8,850+ מטר). עקב פחיסות כדור הארץ, זהו איננו המקום המרוחק ביותר ממרכז כדור הארץ, אלא הר צ'ימבורסו. המקום הנמוך ביותר מתחת לפני הים ביבשה הוא ים המלח. בתחילת יוני 2019 היה גובה פני המים שלו 433.57- מטר.תכונות פיזיקליות שונות, ובפרט לחץ האוויר, משתנות עם שינוי הגובה שבו נמדדת התכונה. הערך המקובל שניתן לתכונה מסוימת, כגון מהירות הקול או טמפרטורת הרתיחה של המים, הוא ערכה בגובה פני הים.

דולר אמריקני

דולר אמריקני הוא המטבע הרשמי של ארצות הברית. כמו כן הוא משמש במדינות רבות כעתודת מטבע חוץ. הבנק הפדרלי אחראי על הדפסתו והפצתו של הדולר. הסימן הנפוץ ביותר לדולר הוא סימן הדולר ($). בתקן ISO 4217 סימנו הוא USD. קרן המטבע הבינלאומית משתמשת גם בסימון $US. בשנת 2007 תפוצתו הכוללת של הדולר המזומן עמדה על כ-829 מיליארד דולר, רובם מוחזקים מחוץ לגבולות ארצות הברית.

ארצות הברית היא אחת מבין מספר מדינות שהמטבע שלהן קרוי "דולר". מספר מדינות משתמשות בדולר האמריקני כהילך חוקי, ובמדינות אחרות הוא משמש כמטבע בפועל.

הסימון הבינלאומי המקובל לדולר הוא $, וכאשר רוצים להדגיש שמדובר בדולר אמריקני (להבדיל מדולר של מדינה אחרת) משתמשים בסימון $US או U$.

הדולר האמריקני הוא המטבע הנסחר ביותר בעולם כיום.

דיפלומט

דיפלומט הוא שם כולל לכל אחד מהנציגים הרשמיים של מדינה, או ארגון בינלאומי (כגון האו"ם, האיחוד האירופי או האיחוד האפריקאי) שנשלח למדינה אחרת על מנת לנהל באופן רציף יחסים בינלאומיים בין שתי המדינות (או בין הארגון למדינה). הדיפלומט הוא שליח מטעמו של הדרג המדיני, האמון על ייצוג האינטרסים של המדינה השולחת בפני מדינת היעד. הדיפלומט הוא העיניים, האוזניים והקול של מדינתו, ועליו לתרגם את האינטרסים והערכיים הלאומיים לכדי יצירת קשרים ושימורם בחוצות. הדיפלומט אינו רשאי להכתיב מדיניות, ואת תפקידו הוא מבצע בהתאם לתכתיב שולחיו, המדינאים. עם זאת, דיפלומט הנשלח למדינה מסוימת משמש מקור הידע והמומחיות עבור מדינתו בנוגע למדינה זו.

באופן מסורתי ממלאים הדיפלומטים שלוש פונקציות עיקריות: ייצוג, הכולל גם תיווך בין מדינתם לגורמי חוץ, ניהול משא ומתן, ותקשורת, הכוללת איסוף מידע על מדינת היעד ושידורו למשרד החוץ ולמקבלי ההחלטות. בפועל דיפלומטים עוסקים בין השאר בניהול משא ומתן על הסכמים אסטרטגיים, ענייני מסחר, הסגרת עבריינים, ניפוק אשרות כניסה, מלחמה ושלום, ומשא ומתן על אמנות בינלאומיות לפני אימוצן הרשמי.

מקובל לראות את שר החוץ של מדינה כראש הדיפלומטים שלה, כאשר משרד החוץ אחראי על הדיפלומטים ונציגויות המדינה בארצות שונות.

האוניברסיטה העברית בירושלים

האוניברסיטה העברית בירושלים היא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל (בשנת 1925) והמוסד האקדמי השני שנוסד בה (אחרי הטכניון). האוניברסיטה העברית הוציאה מתוכה אנשי שם בכל תחומי המחקר, לרבות פרופסורים ומדענים ידועים, ואף חתני פרסי נובל.

לאוניברסיטה חמישה קמפוסים:

הר הצופים, משמש את מרבית הפקולטות של האוניברסיטה ואת מרבית משרדי המנהל שלה.

גבעת רם, משמש את הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, את החוג להוראת המדעים, את בית הספר למדע יישומי וחלק ממשרדי המנהל כגון יחידת הרכש. כמו כן מכיל קמפוס זה מוסדות השייכים לאוניברסיטה באופן חלקי כגון הספרייה הלאומית ומרכז ארצי לבחינות ולהערכה ומוסדות שאינם שייכים לאוניברסיטה כגון האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה למוסיקה ולמחול.

עין כרם (בשיתוף עם בית החולים הדסה), משמש את מקצועות הבריאות: הפקולטה לרפואה, הפקולטה לרפואת שיניים ועוד.

רחובות, שבה נמצאת הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית ובית הספר לרפואה וטרינרית ע"ש קורט

קמפוס מכון וולקני משמש את בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאילאוניברסיטה גם מעבדה לביולוגיה ימית באילת.

בקמפוסים אלו מצויות עבודות אמנות רבות שנוצרו במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

הלוח הגרגוריאני

הלוח הגרגוריאני או לוח השנה הגרגוריאני (קרוי בפי דוברי עברית גם לוח השנה האזרחי, לוח השנה הכללי או הלוח הלועזי, על מנת להבדילו מהלוח העברי) הוא לוח השנה שהונהג בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 בשנת 1582, בהתבסס על הלוח היוליאני שהונהג על ידי יוליוס קיסר, קנסור הרפובליקה הרומית.

הלוח הגרגוריאני משמש ברובן המכריע של מדינות העולם לקביעת מועדים "אזרחיים" (כלומר, כל מועד שאינו דתי-פולחני). בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות הוא משמש גם לקביעת מועדים דתיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח שנה רשמי בצד הלוח העברי.

על ספירת השנים בלוח הגרגוריאני ראו בערך ספירת הנוצרים.

הלוח היוליאני

לוח השנה היוליאני הוא לוח השנה הקרוי על שמו של יוליוס קיסר, שהנהיג אותו ברחבי הרפובליקה הרומית בשנת 45 לפני ספירת הנוצרים, במקומו של לוח השנה הרומי הירחי. כיום משתמשים ברוב ארצות העולם בלוח הגרגוריאני, שהוא גרסה מתוקנת של הלוח היוליאני. הלוח היוליאני לא עוסק במניין השנים, אלא בקביעת החודשים ובקביעה מתי מתחילה שנה חדשה. מניין השנים הוא עניין שהיה נתון לשיטות ספירה שונות לפי השליטים וכדומה. מניין שנים אחיד נקבע והושרש על ידי דיוניסיוס העניו רק כשש מאות שנה לאחר קביעת הלוח היוליאני. הלוח שימש באימפריה הרוסית עד 1918 וגם כיום הוא משמש חלק מהכנסיות הנוצריות האורתודוקסיות לשם קביעת מועדי החגים (הכנסייה הפרבוסלאבית, הכנסייה הקופטית, הכנסייה הארמנית ועוד).

יום שישי

יום שישי הוא היום השישי מצאת השבת שלפניו, והוא ערב השבת שאחריו. בחלק ממדינות אירופה ובתקן ISO-8601, זהו היום החמישי בשבוע.

בכל מדינות אירופה ואמריקה זהו היום האחרון בשבוע-העבודה (למעט עסקים שפועלים שישה ימים בשבוע). באסלאם זהו יום המנוחה השבועי, והוא משמש ככזה במדינות מוסלמיות ברחבי העולם. בקרב היהודים יום שישי מתאפיין בהכנות לשבת.

כומר

כומר הוא איש דת המופקד על קיום טקסים דתיים, המשמש לעיתים גם מנהיגה הרוחני של קהילה. המונח מתייחס בעיקר לכמרים נוצרים, אך הוא משמש גם לכהני דת בדתות אחרות, ומשום כך ניתן לכנות גם אנשי דת סיקים או זורואסטרים בשם "כמרים".

כרזה

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה, ולרוב מודפס על נייר גדול התלוי על קיר או משטח דומה לזה. זהו כלי שכיח עבור פרסומאים, תעמולנים, מפגינים וקבוצות אחרות המנסות להעביר מסר כלשהו. ניתן למצוא כרזות ככלי לפרסום, להעברת מסרים (בהפגנות למשל) וכאמצעי לביטוי אמנותי. בנוסף, משמשות כרזות שונות כאמצעי זול לקישוט קירות כפי שניתן למצוא בעיקר אצל אנשים צעירים.

עיצוב כרזות הוא לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לדוגמה, המעצב יוסי למל מוכר בעולם בעיקר בגלל הכרזות הפוליטיות שלו, ופחות על פי סמלילים או עיצובים אחרים.

לכרזות שבהן מילים בלבד היסטוריה ארוכה: החל מימיו של שייקספיר עדכנו את האזרחים על הצהרות ממשלתיות במשך מאות שנים.

המהפכה הגדולה בתחום הכרזות היה פיתוח צבע של הדפסת-אבן (ליתוגרפיה) אשר אפשר הדפסה זולה של כרזות מאוירות בצבעים מלאי חיים. הרעיון פותח לראשונה בצרפת אך עד שנות ה-90 של המאה ה-19 הוא התפשט בכל אירופה. ישנם מספר אמנים מפורסמים אשר יצרו כרזות בתקופה זו והידועים מביניהם היו אנרי דה טולוז-לוטרק (צייר וחרט צרפתי) וז'ול שרט (צייר וליתוגרף צרפתי).

כרזות רבות, בהן כרזות המפרסמות ירידים בינלאומיים ותערוכות עם נושאים שונים, היו בעלות ערך אמנותי גבוה והפכו פריטי אספנים. בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה נעשו כרזות גיוס לדבר נפוץ וחלקן אף חדרו לתודעה הלאומית. דוגמה טיפוסית לכך היא הכרזה האמריקנית – "הדוד סם רוצה אותך" – לגיוס צעירים לצבא ארצות הברית או "שפתיים חופשיות מטביעות ספינות" לאזהרה ממרגלים זרים.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפציעו תנועת הפופ ארט ותנועות מחאה במערב, שהשתמשו רבות בכרזות. הכרזות הנחשבות לטובות במיוחד עוצבו כנראה על ידי סטודנטים צרפתיים בהתקוממות הגדולה במאי 1968.

ביהדות החרדית נפוץ הפשקוויל, כרזה הכתובה בדרך כלל בשחור-לבן, המשמשת כאמצעי תקשורת, בדרך כלל לשם הודעה על בעיות או מחאה כנגד גורמים שונים.

המונח פוסטר משמש כיום גם לתיאור תצלום ענק על נייר, בדרך כלל של מוזיקאים (כגון כוכב רוק), ספורטאים (בפרט כוכבי כדורגל וכדורסל) ומכונות (בדרך כלל מטוסים ומכוניות על), שנועד לתלייה על הקיר. באמצעות איסוף הפוסטרים ותלייתם מבטא העוסק בכך את הערצתו לאובייקט שבפוסטר.

כתב עת

כתב עת (באנגלית: מגזין) הוא תקופון היוצא בתדירות הנמוכה מאחת לחודש, ולפחות אחת לשנה. רוב כתבי העת מוקדשים לתחום עניין מסוים, כגון כתבי עת לספרות או כתבי עת אקדמיים.

כתבי עת יוצאים לאור על ידי גורמים שונים ובהם ארגונים שכתב העת משמש להם במה עבור חברי הארגון בנושא הקושר אותם יחד. במקרה זה נקרא כתב העת ביטאון, בהיותו מבטא דעות או עובדות המפורטות על ידי חברי הארגון או עבורם. מקובל לכנות כתבי עת גם על פי תדירות הפצתם.

מסת"ב

מסת"ב (ראשי תיבות של מספר ספר תקני בינלאומי) הצורה העברית של ISBN (ראשי תיבות של International Standard Book Number), הוא קוד מזהה בינלאומי, ייחודי למהדורה של ספר. בדרך כלל הוא מודפס על כריכתו האחורית של הספר, בספרות ובברקוד, כך שניתן לקרוא אותה בקופה רושמת באמצעות קורא ברקוד. כאשר ספר יוצא בשני סוגי כריכות, כריכה קשה וכריכה רכה, מקבל כל סוג מסת"ב משלו. הקוד משמש בעיקר בקטלוגים מסחריים ובקטלוגים של ספריות.

השיטה נוצרה בבריטניה בשנת 1966 על ידי רשת חנויות הספרים WH Smith. בתחילה כונתה השיטה SBN) Standard Book Number). השיטה אומצה כתקן בינלאומי ISO 2108 בשנת 1970. מזהה דומה, ה-ISSN) International Standard Serial Number) משמש לזיהוי כתבי עת.

בארבעים שנותיו הראשונות כלל המסת"ב עשר ספרות, והחל מ-1 בינואר 2007 הוא הוגדל ל-13 ספרות.

במסת"ב 10, הספרות מפוצלות לארבע קבוצות. גודל הקבוצות אינו קבוע. במסת"ב 13, נוספת בתחילת המספר קבוצה בת 3 ספרות.

במסת"ב 13: 978 או 979.

שפת המדינה אליה משתייך המו"ל:0 - ספרים היוצאים לאור בארץ דוברת אנגלית (בריטניה, ארצות הברית, קנדה וכו')

2 - צרפתית, 3 - גרמנית, 4 - יפנית, 88 - איטלקית

965 - ספרים היוצאים לאור בישראלזיהוי המו"ל

מספר סידורי לכותר אצל המו"ל

ספרת ביקורת (זו יכולה להיות לעיתים גם האות X).בכל מדינה יש נציג האחראי על הקצאת המסת"ב. בישראל נעשה הדבר על ידי מרכז הספר והספריות בישראל. הנציג מקצה לכל מו"ל מספר מזהה, ואת המספר הסידורי של הכותר נותן המו"ל בעצמו. השימוש במסת"ב אינו מחייב והמספרים ניתנים תמורת תשלום, יש מו"לים שמעדיפים לא לרכוש מספרים אלו.

בענף המו"לות הישראלי נפוץ השימוש גם בקוד אחר, הקרוי "דאנאקוד", והוא אינו קשור למסת"ב. חברת "ד.א.נ.א. מערכות", שהוקמה ב-1981, מנהלת ומקצה קודים אלה תמורת תשלום. לצד הקוד כתוב במילים "מסת"ב", "ISBN" או "דאנאקוד", כדי להסיר ספק באשר לסוגו. באמצעות הקוד האחיד מתאפשר שיתוף מידע בין מוציאים לאור לגופים אחרים העוסקים בסחר בספרים. בנוסף, יוצרת החברה קטלוג ספרים עבריים בו משתמש כל גוף המעוניין בו, בין אם הוא מסחרי או לא. גם הספרייה הלאומית משתמשת במאגר שנוצר על ידי החברה כדי לקבל פרטים ראשוניים על הספרים העבריים החדשים היוצאים לאור.

משפטן

מִשפטן הוא אדם בעל השכלה משפטית, העוסק בתחום המשפט, או בתחום הקשור לו.

המושג "משפטן" כולל גם עורכי דין ושופטים אך השימוש העיקרי בו נעשה בהתייחסות למי שאינו נמנה עם העוסקים בשני מקצועות אלה, אלא עוסק בתחומים אחרים של המשפט: חוקר במסגרת אקדמית, פרשן משפטי, מרצה למשפטים וכדומה. פעמים רבות משמש תואר זה לזיהוי של מי שסיים לימודי משפטים אך לפי שעה לא הוסמך להיות עורך דין, אם משום שאינו מעוניין בכך או משום שהוא נמצא במהלך תקופת הסטאז' שלו.

בפסק דין (בג"ץ 65/51 ערי ז'בוטינסקי ואח' נ' פרופ' חיים ויצמן, פ"ד ה(1), 801), שעסק בסמכותו של בית המשפט העליון, נדרש נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה לדבריו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, פליקס פרנקפורטר, בדבר "חוש המומחיות של המשפטן" (The Expert feel of lawyers).

בפסק דין אחר של בג"ץ (בג"ץ 183/76 יוסף ברגמן נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל(2), 668), נאמר: "על-אף טיעונו המשובח והמעניין של העותר שאינו משפטן, אנו מחליטים לדחות את העתירה למתן צו-על-תנאי".

עץ (חומר גלם)

העץ משמש את האדם כחומר גלם משחר ימיו. לעץ שימושים רבים ומגוונים, מהם בלעדיים לעץ, ואחרים שניתן למצוא עבורם תחליף בחומרים אחרים, כגון מתכת או פלסטיק.

ערך זה עוסק בשימושי העץ כחומר גלם, לאחר כריתתו. בנוסף נעשה שימוש בעץ עצמו, בפרי העץ, ובתוצרים אחרים המופקים מהעץ בעודו צומח. שימושים אלה מתוארים בערך העץ בשירות האדם.

פסנתרן

פסנתרן הוא אדם המנגן בפסנתר כמקצוע או כתחביב. פסנתרן מקצועי משמש במגוון רחב של תפקידים ובמסגרות מוזיקליות שונות – נגינה כסולן, ליווי זמרים והשתתפות בהרכבים מוזיקליים.

קבוצת כדורגל

קבוצת כדורגל היא קבוצת אנשים המשתתפת במשחק כדורגל (הכולל שתי קבוצות בנות 11 שחקנים כל אחת). קבוצת כדורגל עשויה להתארגן למשחק חד-פעמי, אך בספורט התחרותי פועלת קבוצת כדורגל קבועה במסגרת מועדון כדורגל. פעמים רבות משמש המונח "קבוצת כדורגל" במשמעות של "מועדון כדורגל". כמו כן פועלת קבוצת כדורגל כנבחרת לאומית, שבה משתתפים שחקנים בולטים מבין שחקני הכדורגל שהם אזרחים של אותה מדינה.

קובץ בקרה משולב

קובץ בקרה משולב (בגרמנית: Gemeinsame Normdatei) או בראשי תיבות GND הוא קובץ בקרה בינלאומי המשמש לארגון שמות אישים, מילות מפתח וגופים משותפים מתוך קטלוגים. הוא משמש בעיקר עבור תיעוד בספריות ויותר ויותר גם על ידי ארכיון ומוזיאונים. קובץ זה יוסד ומנוהל על ידי הספרייה הלאומית של גרמניה (בגרמנית: Deutsche Nationalbibliothek; בראשי תיבות DNB) בשיתוף פעולה עם מספר רשתות ספריות אזוריות באירופה דוברת הגרמנית ועם שותפים אחרים. בקובץ נעשה שימוש ברישיון Creative Commons Zero (או CC0).מפרטו של ה-GND מספק היררכיה של ישויות ראשיות ותתי-סיווגים, שהוא שימושי במיון ספרים בספריות, ויכולת גישה לזיהוי חד-משמעי של אלמנטים בודדים. הוא כולל בנוסף אונטולוגיה המיועדת לייצוג ידע ברשת סמנטית, הזמינה בפורמט RDF.קובץ הבקרה המשולב פורסם לציבור הרחב באפריל 2012, ומשלב את תוכנם של קובצי בקרה אלו, שהשימוש בהם נפסק:

קובץ בקרה שמי (Personennamendatei או בקיצור PND)

קובץ בקרה לגופים משותפים (Gemeinsame Körperschaftsdatei או בראשי תיבות GKD)

קובץ בקרה למילות מפתח (Schlagwortnormdatei או בראשי תיבות SWD)

קובץ כותר אחיד של ארכיון המוזיקה הגרמני (Einheitssachtitel-Datei des Deutschen Musikarchivs, או בקיצור DMA-EST)בזמן השקתו (החל מ-5 באפריל 2012), כלל המאגר של GND 9,493,860 קבצים, כולל 2,650,000 שמות אישים.

שמן

שֶמֶן הוא שם כללי לנוזלים שומניים שאינם מסיסים במים (הידרופוביים).

לשמן שימושים נפוצים רבים: בישול ותיבול, יצירת מרקם משחתי למוצרי קוסמטיקה ותרופות, סיכה והגנה בפני חדירת מים. שימוש נוסף בשמנים ניתן למצוא בהפקת אנרגיה באמצעות שריפתם (למאור, הנעת מנועים ולמגוון שימושים נוספים).

שנה

שנה היא פרק זמן שאורכו מבוסס על זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש, והוא משמש כאלמנט בתאריך ברוב התרבויות האנושיות. אופן החלוקה לשנים משתנה מלוח שנה אחד למשנהו, וגם לאורך האסטרונומי ישנן כמה הגדרות שונות. זמן ההקפה של כדור הארץ הוא בקירוב 365.25 יממות. פרק זמן מקורב זה נקרא שנה יוליאנית, והוא משמש כיחידת זמן באסטרונומיה.

מקובל לחלק את השנה לארבע עונות: קיץ, חורף, סתיו ואביב, ושנים עשר חודשים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.