משל יותם

מְשַׁל יוֹתָם (נקרא גם משל האטד) הוא משל שנשא יותם בן גדעון על דרך מינויו של שופט חדש לאחר מות אביו, השופט גדעון. המשל מופיע בספר שופטים, פרק ט'.

משל יותם

וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר־גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא;
וַיֹּאמֶר לָהֶם - שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים:

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת: מָלְכָה עָלֵינוּ!
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים -
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה: לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי, וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה -
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים -
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ!
וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים: אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם - בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי;
וְאִם־אַיִן - תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן!

וְעַתָּה,
אִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם, וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ,
וְאִם־טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ, וְאִם־כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ;
אֲשֶׁר־נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן,
וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל־בֵּית אָבִי הַיּוֹם, וַתַּהַרְגוּ אֶת־בָּנָיו, שִׁבְעִים אִישׁ עַל־אֶבֶן אֶחָת,
וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֲמָתוֹ עַל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם, כִּי אֲחִיכֶם הוּא;
וְאִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה -
שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ, וְיִשְׂמַח גַּם־הוּא בָּכֶם;
וְאִם־אַיִן -
תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ, וְתֹאכַל אֶת־בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת־בֵּית מִלּוֹא,
וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא, וְתֹאכַל אֶת־אֲבִימֶלֶךְ!

וַיָּנָס יוֹתָם, וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה, וַיֵּשֶׁב שָׁם, מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו.

ספר שופטים, פרק ט', פסוקים ז'-כ'
PikiWiki Israel 13842 Rina Smilansky Garden in Rehovot
משל יותם בגן רינה סמילנסקי, רחובות

תוכן המשל

במשל מספר יותם על העצים המבקשים להם מלך ופונים אל עצי פרי שונים המסרבים לבקשתם.

העצים פונים אל הזית, אל התאנה ואל הגפן בבקשה שימלכו עליהם. הם מסרבים בנימוקים דומים, ובהכללה: כולם כבר פועלים ומביאים תועלת לזולת, ואין הם יכולים להפסיק את פעולתם ולהתחיל "לנוע על העצים", כלומר להיות משרתי ציבור הנעים בין שאר העצים ואינם מביאים תועלת אחרת לזולת. לבסוף פונים העצים אל האטד המסכים למלוך עליהם, אך דורש מהם לחסות בצילו ואם לא, הוא ישרוף את ארזי הלבנון.

זיהוי האטד ומשמעות המשל

יותם ממשיל את אחיו אבימלך לאטד. ישנם המפרשים שהאטד הוא שיח עקר וקוצני שאין בו תועלת. פרופ' יהודה אליצור מציין שהביטוי "לנוע על העצים" מסמל את התנועה של עצי הסרק ברוח שעושה רעש, אך מאחוריה עצים חסרי תועלת. היו שזיהו את האטד עם השיזף, אך זיהוי זה נזנח ובמקום זאת זוהה האטד עם שיח שאין לו כל פירות, דבר שמתאים יותר למשל[1]. למרות זאת, לשיח הקוצני המכונה כיום אטד יש פירות, ובמרבית המינים שלו הפרי ראוי למאכל.

יש המציינים גם את תכונת האטד לבעור בקלות ולהבעיר את סביבתו - הממליך עצמו כמלך על העצים, ולבסוף ממנו יוצאת האש המבעירה את עצי הלבנון, ובנמשל - אנשי שכם.

מעבר להקשר המיידי של המשל בתקופה בה נכתב, יש למשל משמעות אוניברסלית לגבי השלטון האנושי וטבעם של שליטים ואנשי ציבור העולים לתפקידם בעודם חסרים פעמים רבות יכולת לעסוק בעבודה יצרנית.

על פי פירוש אחד, כשהאטד מתמנה למלך, הוא פונה ישירות אל ארזי הלבנון - המועמדים הטבעיים למלוכה על העצים - ושורף אותם. הנמשל הוא שכשממנים מלך, הוא פונה אל מתנגדיו הטבעיים ומיד פוגע בהם.

ישנם המציינים, שזהו מחירה של הענוותנות היתרה של ארזי הלבנון אשר מצטרפים אל יתר העצים בתורם אחר מלכים פוטנציאלים אחרים (ולא ראויים), במקום להציע את עצמם כמלכיה הטבעיים של ממלכת העצים.[דרוש מקור] ישנם המבקרים את עצי הפרי שלא הסכימו ללכלך את ידיהם בפוליטיקה והשאירו את הזירה לאטד[2].

סמליות עצי הפרי

לפי פרשן התנ"ך רש"י, עץ הזית מסמל את השופט עתניאל בן קנז, התאנה מסמלת את דבורה הנביאה והגפן מסמל את אביו של יותם, גדעון.

המחשה

במוזיאון ארץ ישראל הוקמה "גינת משל יותם"[3] על מנת לתרום להוראת התנ"ך כספר חי, על פי רוחו של המחנך ברוך בן יהודה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עזריה אלון, שיזף, דבר, 12 במאי 1972
  2. ^ משה חזני, משל יותם, מעריב, 12 ביוני 1974
  3. ^ מוזיאון ארץ ישראל - תל אביב, מעריב, 30 באפריל 1987 (מודעה)
100 בתנ"ך

100 בתנ"ך הייתה סדרה ישראלית לילדים ונוער ששודרה בערוץ לוגי בשנים 2007-2010, במשך שלוש עונות.

הסדרה מתמקדת בעלילותיהם של תלמידי פנימייה חקלאית. כל פרק עוסק באירוע בין חברי הכיתה (ריב, ידידות) ומרמז על סיפור תנכ"י מקביל. בתום כל פרק מופיע הפסוק שהכיתה למדה.

אבימלך בן גדעון

אֲבִימֶלֶךְ בֶּן גִדְעוֹן היה מנהיג שמשל בישראל בתקופת השופטים. יש המונים אותו עם השופטים. הוא עלה למלוכה בשכם וסביבתה בתמיכת בעלי שכם - ראשי המשפחות הכנעניות החזקות בעיר, לאחר שטבח באחיו בני גדעון. ואולם, מלכותו הייתה בלתי יציבה וקצרת ימים - הוא נאלץ לדכא מרידות שפרצו כנגדו, ולבסוף נהרג במהלך מצור על מעוז המורדים בתבץ.

אבימלך היה אחד משבעים ואחד בניו של השופט גדעון בן יואש, ואמו, פילגש גדעון, הייתה כנענית משכם. אבימלך הציע את עצמו לבית אמו להיות שופט אחר מות אביו, בטענו שמוטב כי ימלוך עליהם אדם אחד ולא שבעים. תושבי שכם נאותו להצעה ונתנו לו 70 כסף מבית אלילם שישמש לשכירת רוצחים, ובלשון הכתוב "ריקים ופוחזים" על מנת שיהרגו את אחיו. את אבימלך ממליכים בני עירו באלון מוצב בקרבת שכם.כדי לבסס את שלטונו שחט אבימלך את 69 אחיו ליד אבן בעפרה אך אח אחד בשם יותם ניצל. יותם עלה להר גריזים ונשא את משל יותם, המתאר עצים שביקשו להמליך עליהם מלך, ולבסוף המליכו את האטד, שלא היו לו פירות אלא קוצים. מטרתו של יותם הייתה להתריע בפני בעלי שכם על המהלך השגוי בהמלכת אבימלך.

לאחר מכן החלו מרידות נגד אבימלך בתוך שכם בתואנה שהוא זר אשר הגיע מחוץ לעיר ובשל כך אינו ראוי למלוך עליה. בהתקוממות שבוצעה ניצח אבימלך את געל בן עבד מנהיג המורדים, בעזרתו של זבול - שר העיר שדיווח לאבימלך על המרד, יעץ לו ואף משך זמן עבורו שראה שגעל מזהה אנשים על ראש ההר.

בסוף דיכוי המרד בשכם, אבימלך שרף את מגדל שכם ובו 1000 איש ואישה וזרע את העיר שכם במלח.

אך כאשר פנה להילחם נגד המורדים בתבץ (יש המזהים עם טובאס כיום), נהרג: כאשר קרב אל המגדל על מנת לשרפו, השליכה עליו אשה פלח רכב וניתצה את גולגלתו. נערו קטל אותו בחרב לפי פקודתו: "שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן-יֹאמְרוּ לִי: אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ". למרות זאת, בדורות הבאים נזכר אבימלך כמי שהומת בידי אישה, כדברי יואב בן צרויה: "מִי-הִכָּה אֶת-אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבֶּשֶׁת? הֲלוֹא-אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה, וַיָּמָת בְּתֵבֵץ".במבט היסטורי, ניתן לראות בסיפור אבימלך ניסיון שנכשל לכונן מלוכה הממזגת אלמנטים כנעניים וישראליים בתקופת השופטים. ניסיון המלוכה הבא, שהצליח, היה רק בימי שאול המלך אלא שאז בקשת המלוכה באה מקרב עם ישראל ואושרה על ידי הנביא.

גדעון בן יואש

גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ הוא דמות מקראית, שעל פי המסופר בספר שופטים היה השופט החמישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

גדעון הציל את ישראל מיד מדיין, עמלק ובני קדם. הוא כונה גם ירובעל (שמואל א', י"ב, י"א) וירובשת (שמואל ב', י"א, כ"א), היה משבט מנשה מהעיר עפרה, ממשפחת "אבי העזרי". (לדעתו של רש"י אביו היה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה.)

הניצחון על המדיינים נזכר בדורות הבאים כאחד הניצחונות הגדולים. הניצחון על מדיין ועל מלכיהם, מוזכר במזמור תהילים, פ"ג, י"ב, מצוין בשמואל א', י"ב, י"א, וגם בישעיהו, ט', ג' ו-י', כ"ו.

סיפורו מתואר בספר שופטים, פרק ו' עד פרק ח'. גדעון פעל אחרי דבורה הנביאה וניצחונה על עמי כנען. לאחר מותו תפס בנו אבימלך בן גדעון, את המלוכה על העיר שכם תוך טבח אֶחיו, והוקע על ידי אחיו יותם במשל יותם (שם, ספר שופטים, פרק ו' עד פרק ט').

הר גריזים

הר גריזים (בערבית: جبل جرزيم, תעתיק: ג'בל ג'ריזים), המכונה גם "הר הברכה" (ובעדה השומרונית: "ࠄࠟࠓࠂࠝࠓࠜࠉࠆࠜࠉࠌ - הָרגֶרֵיזֵים", ללא פֶּסֶק בין "הר" ובין "גרזים"), הוא שמו של רכס הררי גדול מדרום לעיר שכם. ההר הגבוה ברכס הוא 'הר גריזים' המקראי, שהיווה חלק ממעמד הר גריזים והר עיבל ועליו נשא יותם בן גדעון את משלו. פסגתו בגובה 881 מ' מעל פני הים והוא מתנשא לגובה של כ-350 מ' מעל סביבתו. ההר הוא חלק מהרי שומרון.

המבנה הגאולוגי של הר גריזים הוא שעשה אותו למקור חשוב להזנת אקוות ההר, המצויה מתחת להרי השומרון. בתחתית ההר, בעיר שכם, נמצאים שלשה מעיינות עתירי שפיעה, המהווים את המקור היציב והחשוב לאספקת המים לעיר וסביבתה, מימי קדם ועד היום.

מקובל לזהות את המקום שמכונה כיום הר גריזים כהר גריזים המקראי, אולם יש המזהים את ההר כהר דרומי יותר, ליד יריחו - או מזרחי יותר, בהר כביר. הר גריזים הוא מקום מקודש לעדה השומרונית, ומהווה בשבילה מוקד לעלייה ברגל בשלוש הרגלים. משנת 1982 עד שנת 2000 התבצעו בהר חפירות ארכאולוגיות בידי יצחק מגן. המִמצאים שנחשפו בהר, מעידים על קיום עיר על הר גריזים בשטח של 20 דונם, בה ישבו יותר מעשרת אלפים תושבים. המִמצאים שנחשפו גודרו והוכנו לקראת ביקורי הקהל, אך מסיבות ביטחוניות אתר העתיקות היה סגור לקהל במשך שנים רבות. ביולי 2012 נחנך בהר גריזים אתר תיירות המקיף שטח של 400 דונם, וכולל את שרידי העיר ההלניסטית והמתחם הביזנטי.

חוה מחותן

חוה מחותן (נולדה ב-1925 בפילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית) היא אמנית ישראלית העוסקת בפיסול, במיצב ובציור. בעשרות שנות עבודתה הטביעה חותם בשדה האמנות הישראלית.

טל מנשה

טל מנשה היא שכונה של ההתנחלות חיננית בצפון-מערב השומרון הממוקמת בסמוך ליישובים שקד ועאנין. באופן רשמי טל מנשה מוגדרת על ידי מדינת ישראל כשכונה של חיננית, אך למעשה היא מתפקדת כיישוב קהילתי דתי עצמאי השייך למועצה אזורית שומרון.

שמו של טל מנשה הוא על שם נס גיזת הצמר של גדעון, שהיה משבט מנשה. הנס התרחש ככל הנראה סמוך ליישוב.

יותם

האם התכוונתם ל...

יותם בן גדעון

יוֹתָם בֶּן גִּדְעוֹן הוא דמות מקראית המוזכרת בפרק ט' בספר שופטים.

לאחר שהשופט גדעון הושיע את ישראל מהמדיינים, בקשו בני ישראל להמליך אותו למלך עליהם. גדעון סירב באומרו כי רק אלוהים לבדו ראוי למשול ולא בן אנוש כמוהו.

לאחר מותו, המליך עצמו בנו, אבימלך בן גדעון, על העיר שכם.

כדי שיהיה המועמד היחיד לרשת את אביו, הרג אבימלך את 70 אחיו מצד אביו "על אבן אחת". רק האח הצעיר ביותר, יותם, הצליח להסתתר בעת הטבח וכך ניצל. כאשר נודע ליותם שבעלי שכם (שליטי שכם) המליכו את אבימלך, עלה על הר גריזים ומשם נשא משל, הקרוי על שמו - "משל יותם" - שמטרתו הייתה להתריע בפני בעלי שכם על המהלך השגוי שבהמלכת אבימלך.

במשל מספר יותם על העצים המבקשים להם מלך ופונים אל עצי פרי שונים המסרבים לבקשתם. לפי פרשן התנ"ך רש"י, עץ הזית מסמל את השופט עתניאל בן קנז, התאנה מסמלת את דבורה הנביאה והגפן מסמל את אביו, גדעון. את אחיו אבימלך, לעומת זאת, המשיל יותם לאטד - שיח עקר וקוצני שנוטה לבעור באש ולהבעיר את סביבתו - הממליך עצמו כמלך על העצים, ולבסוף ממנו יוצאת האש המבעירה את עצי הלבנון, ובנמשל - אנשי שכם.

מאיר בן אורי

מאיר בן אוּרי (ח' באדר ב' תרס"ח, 21 במרץ 1908 – כ"ב באייר תשמ"ג, 5 במאי 1983) היה אדריכל, במאי, צייר, מאייר, מוזיקאי, מנצח ומלחין ישראלי.

משל

משל הוא סיפור אלגורי קצר עם מוסר השכל (דהיינו, שיש לו משמעות מעבר לתוכנו המפורש והגלוי) השייך לסוגת הסיפור העממי יחד עם המעשייה, האגדה, הפתגם והמכתם (Epigram).

על-פי-רוב, דן המשל בבעלי חיים אשר עוברים תהליך של האנשה. שימוש בחיות, או בפשוטי עם, יצורי בריאה פחותי חשיבות ומעמד בעיני המאזין, כנושאי המסר, מטרתו להנמיך הגנותיו, להחליש התנגדותו של המקשיב למסר, לאפשר לו הפעלת שיפוט על נושאי המסר ובעקיפין על עצמו, ובכך להקל על הפנמת מוסר ההשכל.

בספרי הנביאים שבתנ"ך משתמשים רבות במשלים כדי להעביר מסרים למלך או לעם. על שלמה המלך מסופר שידע משלים רבים ולפי המסורת אף כתב את ספר משלי שבו משלים רבים. משל מפורסם מהתנ"ך הוא "משל יותם" המוכר גם כמשל העצים (שופטים, ט', ז'-כ').

ידועים מאוד הם גם משלי ישו שבברית החדשה, כמו משל הבן האובד או השומרוני הטוב.

לרוב, משמש המשל כאמצעי חינוכי להעברת מסרים מוסריים או התנהגותיים.

מחברי משלים מפורסמים נוספים היו איזופוס, לה פונטיין וקרילוב.

משל העצים

משל העצים הוא שמם של שני משלים בתנ"ך.

האם התכוונתם ל...

משלי ישו

את משלי ישו ניתן למצוא בכל הבשורות, מלבד בבשורת יוחנן ובחלק מהבשורות הלא-קנוניות, אך הם מצויים בעיקר במסגרת שלוש הבשורות הסינופטיות. המשלים מייצגים חלק נכבד מבשורה והלימוד שישו לימד: יחד הם יוצרים כשליש מתורתו הכתובה. בנצרות וביהדות המשיחית מושם דגש ניכר על משלים אלה, מאחר שהם מיוחסים לישו, באמונה שהם מייצגים את דבר אלוהים, כפי שהודגש בבשורת יוחנן ח' 28, ובפרק י"ד, 10.

רבים ממשלי ישו כתובים בפשטות לכאורה. המשלים הם סיפורים שלא בנקל ניתן לשכוח אותם, לעיתים קרובות הם מכילים דימויים, וכולם מאופיינים בהעברת מסרים חזקים. מלומדים ציינו שעל אף שמשלים אלה נראים כפשוטים, המסרים שהם מעבירים, הם בעלי משמעות עמוקה, ותופסים מקום נכבד בתורתו ובשורתו של ישו. פרשנים נוצריים טוענים שהם לא רק משרתים את הנמשל, אלא גם את עצם הבנת המסרים שבבשורתו של ישו, בכך הם הופכים לעדות רוחנית.

רבים ממשלי ישו מתייחסים לעניינים יומיומיים פשוטים, כגון משל האישה האופה לחם (משל השאור), במתי י"ג 33 ובלוקס י"ג 20–21 האיש הדופק על דלת שכנו בלילה (משל החבר בלילה), או משל השוד בדרך (משל השומרוני הטוב), כמו כן, הם עוסקים בנושאים של אמונה, כגון התפתחות וגדילה של מלכות האלוהים, חשיבותה של התפילה, ומשמעותה של אהבה רוחנית.

בתרבות המערבית, יצרו משלים אלה את האב טיפוס למונח המשל, ובעידן המודרני, אפילו בקרב הללו שכמעט ואינם מכירים את כתבי הקודש (תנ"ך וברית חדשה), משלי ישו נחשבים למשלים ולסיפורים הטובים והידועים ביותר בעולם.

ספר המושיעים

בביקורת המקרא, ספר המושיעים הוא כינוי לחיבור קדום משוער, שלדעת חלק מחוקרי המקרא היווה את המסד לספר שופטים ולמיעוטו של ספר שמואל כפי שהם מוכרים בימינו.

לדעת חלק מהחוקרים, התהווה ספר שופטים בכמה שלבי עריכה. השלב הראשון, לדידם, יצא לפועל בימי הממלכה המאוחדת, וגולל את קורותיהם של השופטים משבטי יוסף (ובהם נכללים גם השופטים משבט בנימין).

שכם הקדומה

שכם הקדומה או שכם העתיקה היא עיר מקראית, שעל פי ממצאים ארכאולוגיים הייתה קיימת כבר בתקופה הכלקוליתית. במקרא מופיעה שכם כעיר חשובה במרכז ארץ כנען, שאוכלסה על ידי העם החיוי מבני כנען, ולאחר כיבוש הארץ על ידי עם ישראל בראשית תקופת ההתנחלות יועדה להיות אחת משלוש ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי, ולכך אכן שימשה בשנותיה הראשונות, אולם ברוב שנות קיומה ישבו בה כנענים מבעלי שכם, וישראלים משבט מנשה.

בראשית התפלגות הממלכה שימשה שכם לזמן מה כעיר הבירה של ממלכת ישראל, אך כעבור זמן קצר הועתקה הבירה לעיר תרצה, ומעמדה של שכם נפגע ללא שוב עד גלות עשרת השבטים. על פי המסופר במקרא, גם לאחר חורבן בית המקדש הראשון נותרה התיישבות ישראלית מועטה בשכם, אך היא פסקה לאחר רצח גדליהו בן אחיקם ורציחת אנשי שכם על ידי ישמעאל בן נתניה זמן קצר לאחר החורבן. חשיבות נוספת הוענקה לשכם בשל היותה מקום קבורתו של יוסף, שנקבר בחלקת השדה שרכש יעקב מבעלי שכם בעת שובו לארץ מחרן.

שמן זית

שמן זית הוא שמן המופק מזיתים. משמש בעיקר למאכל, כמרכיב בתבשילים ורטבים ואף לטיגון, והוא מרכיב חשוב במטבח הים תיכוני. לשמן זית יש טעמים וניחוחות אופייניים המשתנים מעט בין זנים שונים של זיתים, והוא נחשב לאחד השמנים האיכותיים ביותר מבחינת טעמו, ערכיו התזונתיים והשפעתו על הבריאות, חלק משמעותי מתפישות אלה קשור גם בהפיכתו של הזית ושמן הזית סמל, ומקומו ההיסטורי, תרבותי וכלכלי בתרבויות המזרח הקרוב ואגן הים התיכון.

שמן הזית שימש בעבר כאחד המקורות העיקריים לתאורה, בכך יש הטוענים כי הפך את ערי המדינה של יוון למרכז ייצור אנרגיה אזורי מוביל, ולאחד המחוללים להתפתחות התרבותית המואצת באגן הים האיגאי.

שמן הזית שימש בימי קדם גם לסיכת הגוף והשיער. בתנ"ך מוזכר שמן המשחה ומכאן הכינוי משיח. השימוש בשמן זית למשיחה טקסית היה נפוץ גם ביוון העתיקה ומוזכר בכתבי היפוקרטס, ומשיחה בשמן מתבצעת עד ימינו בכמה מזרמי הנצרות כטיפול טקסי בחולים.

בשל שימושיו הרבים היה שמן זה הנפוץ והנגיש ביותר, ולפיכך בעבר, רוב השימושים בשמן, נעשו בשמן זית, ולאו דווקא בשל תכונותיו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.