משל

משל הוא סיפור אלגורי קצר עם מוסר השכל (דהיינו, שיש לו משמעות מעבר לתוכנו המפורש והגלוי) השייך לסוגת הסיפור העממי יחד עם המעשייה, האגדה, הפתגם והמכתם (Epigram).

על-פי-רוב, דן המשל בבעלי חיים אשר עוברים תהליך של האנשה. שימוש בחיות, או בפשוטי עם, יצורי בריאה פחותי חשיבות ומעמד בעיני המאזין, כנושאי המסר, מטרתו להנמיך הגנותיו, להחליש התנגדותו של המקשיב למסר, לאפשר לו הפעלת שיפוט על נושאי המסר ובעקיפין על עצמו, ובכך להקל על הפנמת מוסר ההשכל.

בספרי הנביאים שבתנ"ך משתמשים רבות במשלים כדי להעביר מסרים למלך או לעם. על שלמה המלך מסופר שידע משלים רבים ולפי המסורת אף כתב את ספר משלי שבו משלים רבים. משל מפורסם מהתנ"ך הוא "משל יותם" המוכר גם כמשל העצים (שופטים, ט', ז'-כ'). ידועים מאוד הם גם משלי ישו שבברית החדשה, כמו משל הבן האובד או השומרוני הטוב. לרוב, משמש המשל כאמצעי חינוכי להעברת מסרים מוסריים או התנהגותיים.

מחברי משלים מפורסמים נוספים היו איזופוס, לה פונטיין וקרילוב.

נמשל

נמשל הוא המסר הסמוי (לפעמים גם ביטוים) שהמשל מרמז אליו - אין המשל בא אלא לשם הלקח הנלמד ממנו. לעיתים מצורף למשל מסר גלוי והוא מאמרי החוכמה, המוסר והמסקנות מופיעים בסוף המשל או בראשו. לפעמים הנמשל סמוי ועלינו לחשפו בכוחות עצמנו.

ההבחנות בין משל לבין הנמשל:

  • המשל הוא סיפור פרטי, לעומת הנמשל שהוא אמירה כוללנית לגבי בני האדם.
  • המשל הוא המחשה, לעומת הנמשל שהוא אמירה מופשטת.

משל יכול להביא לא רק נמשל אחד או לקח אחד בלבד, אלא לעיתים ניתן להפיק ממשל לקחים שונים ומגוונים. הנמשל הוא מסר תועלתי-מעשי ומטרתו להעמיד את האדם על המציאות, על הטבע האנושי ועל דרכי התמודדות הטובים והיעילים ביותר עם מציאות שכזו.

המסר צריך להיות ברור וחד משמעי, על מנת שהקורא ייצמד לעיקר ויפיק מן המשל בדיוק את המשמעות שאליה המתכוון הממשל.

בסיפורי המשל התייחסות אל הנמשל והלקח היא כאל דבר אחד ושלם שאינו ניתן להפרדה. כל אמירות כוללניות שבסוף המשל הן נמשל, ויש נמשל שמנוסח כלקח והוראתו יותר ממשית: "עשה כך", או "אל תעשה כך".

למשל יש יתרון על הטפת מוסר ישירה בכך שהסיפור מעניין את השומע (לרוב הילד), מוסר ההשכל נקלט יחד עם הסיפור, והשומע ייזכר בסיפור כולו בסיטואציה המתאימה ויזכור מה היה הנמשל.

ראו גם

  • רשימת משלים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אבוב

אַבּוּב הוא כלי נשיפה מעץ בעל עלה כפול, המורכב משתי פיסות קנה. חלקו העליון של האבוב מעט צר, וכלפי מטה הוא מתרחב ומסתיים במעין אפרכסת גדולה.

את האבוב מכינים בדרך כלל מעץ הסיסם השחור או הבאנה האפריקני. קנה האבוב בנוי בצורת חרוט ומורכב משלוש יחידות, והאפרכסת שלו דמוית פעמון. אבובנים נוהגים לשייף ולהכין את הפייה (עלה) של האבוב בעצמם; לכל עלה איכות צליל משלו ודרגת קושי משלו ולכן כל אבובן משייף לעצמו את העלה לפי הנוחות שלו. בחוגי האבובנים נהוג להתייחס אל העלה הכפול בשם פייה.

מקורו של האבוב הוא בחליל הרועים העתיק. האבוב הופיע לראשונה בסוף המאה ה-17 בצרפת ושוכלל במאה ה-18. אבוב הבארוק שונה מאוד מהאבוב המודרני של היום מכיוון שהוא הכיל בעיקר חורים, ולא קלאפות (מפתחות) כמו האבוב המודרני. לאחר מכן החל האבוב להתפתח ולהכיל יותר קלאפות ופחות חורים, וכיום האבוב המודרני מכיל קלאפות המכסות את כל החורים. הקלאפות מאפשרות לנגן באבוב בצורה יותר וירטואוזית ומהירה. כמו כן, לאבוב המודרני יש מנעד צלילים רחב יותר מזה של האבוב הקלאסי, שלו מנעד צלילים רחב יותר מזה של אבוב הבארוק.

יחסית לקרוביו ממשפחת כלי הנשיפה מעץ, נחשב האבוב לקשה מאוד לנגינה; הוא דורש תקופה ארוכה יחסית של לימוד ותרגול כדי להפיק צלילים נעימים לאוזן.

היות שצלילו של האבוב רם משל כלים רבים אחרים בתזמורת, נהוג לכוון את הטון של כל התזמורת לפי האבוב. האבוב נחשב לקול הסופרן בתזמורת הסימפונית בין כלי הנשיפה מעץ.

אישה

אישה היא נקבת המין האנושי. לאישה סימנים ביולוגיים המבדילים אותה מהאיש שהוא זכר המין האנושי. אישה צעירה עד גיל ההתבגרות נקראת ילדה, אישה צעירה בגיל ההתבגרות נקראת נערה, עלמה או בחורה. בשלב ההורות ילדיה קוראים לה אמא ונכדיה קוראים לה סבתא. לרוב, השימוש במונח "אישה" מכוון לאישה בוגרת. האפיון הכללי שניתן בחברה לתכונות המייחדות את האישה נקרא "נשיוּת".

ארבעת המינים

ארבעת המינים הם ארבעה צמחים שהתורה מצווה על נטילתם בחג הסוכות. חז"ל מזהים אותם כאתרוג, לולב, הדס וערבה. מצווה זו ידועה גם בשם נטילת לולב.

נהוג לאגד את ארבעת המינים ולשאת אותם במהלך החג. לפי ההלכה, המצווה מתקיימת בהנפה ונענוע של ארבעת המינים בסדר מיוחד המתקיים במהלך התפילה.

כוכב

כוכב הוא גרם שמים דמוי-כדור המורכב מחומר במצב צבירה פלזמה וגז. כוכב, בניגוד לכוכב לכת, מפיק קרינה משל עצמו על ידי היתוך גרעיני ופולט אותה לחלל החיצון. מקורה של האנרגיה המשתחררת מכוכבים הוא בהיתוך גרעיני, והיא נפלטת לחלל בצורת קרינה אלקטרומגנטית וחלקיקי נייטרינו.

לפי הערכות, ביקום הנראה יש בקירוב ‎7×1022‎ כוכבים. הכוכב הקרוב אלינו, מחוץ למערכת השמש, הוא פרוקסימה קנטאורי (לטינית: proximus - "קרוב"), הנמצא במרחק של 4.22 שנות אור מאיתנו.

הכוכבים יכולים להיות בגדלים שונים, מננסים אדומים שרדיוסם הוא רק כפליים הרדיוס של כוכב הלכת צדק, ועד ענקים אדומים, ענקים כחולים ועל-ענקים, אשר רדיוסם גדול פי 1000 מרדיוס השמש. את המסה של כוכבים נהוג למדוד ביחידה "מסת שמש". מסת שמש אחת היא המסה של השמש במערכת השמש (סול) - 1.989x1030 ק"ג. מסתו של כוכב סדרה ראשית נעה מ-0.08 מסות שמש (מתחת לגבול זה נמצאים ננסים חומים) ועד 100–150 מסות שמש. הכוכב המסיבי ביותר שנצפה עד ל-2016 הוא R136a1 ומסתו 265 מסות שמש.

חלק מהכוכבים נמצאים במערכת כפולה עם כוכבים אחרים. קיימות גם קבוצות גדולות יותר של כוכבים, אשר מכונים צבירי כוכבים. ישנם צבירי כוכבים מפוזרים, כמו הפליאדות (Pleiades) או ההיאדות (Hyades) שליד הקבוצה שור (Taurus), וישנם צבירים כדוריים, המורכבים בדרך כלל מכוכבים ותיקים (כוכבי דור שני, Population II). הכוכבים ביקום אינם מפולגים באופן אחיד, אלא נוטים להצטבר במבנים הנקראים גלקסיות, שבתורן מאורגנות במבנים של צבירי גלקסיות וצבירי על.

כתיבה

כתיבה היא הפעולה של רישום סימנים גרפיים בעלי משמעות כגון אותיות, מספרים, מילים ומשפטים, סימנים, סמלים ותווים על מצע כלשהו: דף נייר, לוח חרס, בד וכדומה. הכתיבה נעשית על ידי שימוש בכלי כתיבה ובעידן הטכנולוגי היא יכולה להיעשות גם באמצעות מחשב או מכונת כתיבה, על ידי הקלדה על גבי מקלדת ומוקרנת על גבי מסך.

מטרת הכתיבה היא להעביר מידע בשפה כלשהי, כאשר לכל שפה יש מערכת כתב משל עצמה.

בהתאם לכך המונח "כתיבה" מתייחס לא רק לפעולה הפיזית של חקיקת האותיות על המצע, אלא גם לחיבור האותיות לכדי מילים ומשפטים עד ליצירת קטע טקסט בשפה כלשהי.

מטוס סילון

מטוס סילון הוא מטוס המונע על ידי מנוע סילון.

ככלל, מטוסי סילון משמשים בתחום האזרחי לטיסות למרחקים ארוכים בגבהים של 35,000 רגל ומעלה, משום שבגבהים נמוכים יותר הם אינם כלכליים. טיסות למרחקים קצרים או טיסות גובה נמוך בדרך כלל מופעלות על ידי מטוסי בוכנה. בהיבט הצבאי-מלחמתי מטוסי סילון הם למעשה המטוסים היחידים בשימוש מכיוון שמעטפת הביצועים שלהם טובה יותר משל מטוסי בוכנה.

מטוס הסילון הראשון בהיסטוריה היה הקואנדה 1910 (Coanda-1910) שהוטס על ידי ממציאו הרומני אנרי קואנדה בשנת 1910. המטוס התרסק בתום הטיסה הראשונה שלו.

מטוס הקרב הסילוני המבצעי הראשון היה המסרשמיט Me 262 "שוואלבה" הגרמני ומיד אחריו פותח המטאור הבריטי. שני המטוסים השתתפו בצורה מוגבלת במלחמת העולם השנייה.

קרב האוויר הראשון בעידן הסילון התרחש ב-8 בנובמבר 1950 במלחמת קוריאה והסתיים בהפלת שני מטוסי מיג-15 צפון-קוראניים על ידי מטוס P-80 שוטינג סטאר אמריקאי.

קרב האוויר הגדול ביותר בעידן הסילון התרחש במבצע שלום הגליל מעל אדמת לבנון והשתתפו בו מעל 100 מטוסים, בעיקר מחילות האוויר של ישראל וסוריה.

מטוס הנוסעים הסילוני הראשון היה הדה הבילנד קומט הבריטי שהמריא לראשונה בשנת 1949, גרסתו הצבאית כמטוס סריקה ימית עדיין בשימוש כיום בשירות חיל האוויר המלכותי הבריטי.

משחתת

מַשְׁחֶתֶת היא אוניית מלחמה בינונית בגודלה, מהירה, בעלת כושר תמרון גבוה וטווח גדול, שמשימתה ליווי אוניות גדולות יותר בצי מלחמתי, בשיירה או בכוח משימה ימי, והגנה עליהן מפני מתקפות מצד אוניות מלחמה קטנות יותר. המשחתת פותחה בסוף המאה ה-19 על ידי קצין הצי הספרדי, פרננדו ויאמיל (Villaamil) כהגנה מפני ספינות הטורפדו שהחלו אז להיכנס לשירות והיוו איום משמעותי על אוניות הצי הגדולות. מכיוון שתפקידן היה להרוס את ספינות הטורפדו נקראו האוניות החדשות "משחיתת ספינות טורפדו" (Torpedo Boat Destroyer) אך בתוך מספר שנים קוצר השם והתקבל הכינוי המקוצר "משחתת".

עד מלחמת העולם השנייה היו המשחתות אוניות קלות יחסית, גדולות מפריגטה וקטנות מסיירת. למשחתות בתקופה זו לא הייתה יכולת לפעולה עצמאית כאונייה בודדת במשימה ארוכת טווח, ובדרך כלל פעלו המשחתות בתקופה זו בקבוצה, בליווי אוניית סיוע למשחתות (Destroyer Tender). לאחר המלחמה, עם הופעתם של טילים מונחים, החל להופיע טיפוס חדש של משחתת, משחתת טילים מונחים. משחתות מסוג זה החלו לבצע משימות שבעבר היו תפקידן של אוניות מלחמה גדולות ממנה, הסיירת ואוניית המערכה. משחתות אלה הפכו גדולות יותר ולהן יכולת לבצע משימה באופן עצמאי.

בעשור השני של המאה ה-21 מהוות המשחתות את אוניית השטח העיקרית בציי המלחמה בעולם. נכון ל2019, אין אף צי מלחמה המפעיל אוניית מערכה או סיירת מערכה, ורק שתי מדינות מפעילות סיירות, ארצות הברית ורוסיה. למרות שמן, המשחתות המודרניות שוות בהדחק שלהן להדחק של סיירת מזמן מלחמת העולם השנייה, אך כוח האש שלהן עוצמתי לאין שיעור משל אותן סיירות, ולחלק מן המשחתות הנושאות טילים מונחים יכולת לשאת טילים בעלי ראש נפץ גרעיני. המשחתות מסדרת ארלי בורק, הנמצאות בשירות צי ארצות הברית גדולות בפועל אף מאוניות שהוגדרו בעבר כסיירות טילים מונחים.

בכמה ציים של מדינות אירופאיות, ובהן הציים של ספרד, גרמניה וצרפת, נעשה שימוש במונח "פריגטה" עבור המשחתות, דבר המוביל לבלבול מסויים.

משלי

ספר מִשְלֵי הוא מ"ספרי החוכמה בתנ"ך" שתכליתם חינוכית, ובהם מנסה החכם להוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

עיקר הטקסט בספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בפתח הספר: "משלי שלמה בן-דוד מלך ישראל".

ספר משלי הוא הספר השני בספרי הכתובים ומופיע לאחר ספר תהילים.

הספר נחלק בין דברי אמת, מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

המשלים בספר אינם מסודרים לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

בשל אופיו המורכב של הספר, אין הוא מכיל משנה סדורה, אלא אוסף נרחב של רעיונות, לעיתים אף סותרים. ביטוי לדבר זה ניתן למצוא בדיון של חז"ל בתלמוד הבבלי במסכת שבת, האם לקבלו, בדומה למגילת קהלת, כספר הראוי לתנ"ך. מסקנתם הייתה להכניסו אך להתמודד עם הפערים, על מנת ליצור תפיסה אחידה.

בגלל דברי המוסר והתוכחה שבו, נוהגים יהודי מרוקו לחלקו לשישה חלקים ולאומרו לפני מנחה בשבתות שבין חג הפסח לחג השבועות, תקופה שהקיץ בפתח והצניעות אינה כל כך נשמרת. יהודי עיראק נוהגים לקראו בשלוש שבתות, לפני תחילת מנחה בחודש אדר ובחודש ניסן.

סיפור עם

סיפורי עם או אגדות, הם סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב מפה לאוזן. בדרך כלל, המחבר הוא אנונימי ואין מקום וזמן מוגדרים. סיפורי העם, ככל יצירת פולקלור, מהווים חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של תרבות מסוימת.

סיפורי עם נהוגים ונפוצים בכל תרבות ידועה, ולרוב מכילים שילוב של מאפיינים כלל אנושיים ומאפיינים ייחודיים לתרבות בה מסופר הסיפור. דוגמה לשילוב כזה בין המקומי לכללי הם האויקוטיפים: סיפורים הקיימים בתרבויות רבות, אך מסופרים באופן שונה בכל תרבות, בהתאם למאפייניה.הסיפור העממי הוא ביסודו שמיעתי, נמסר מדור לדור על ידי מסרנים. המסרנים הצטיינו בזיכרון מעולה ובכושר משחק. פעולת העברת הסיפור נקראת "היגוד", והיא נעשתה בפני קהל, בסיטואציה עממית (משפחה, בית-ספר, וכדומה). המסרנים היו גם יוצרים, שהתאימו את העלילה לרוח התקופה אך נשארו נאמנים לאמצעים האומנותיים של הסיפור העממי. משמעותם של סיפורי העם נובעת מהסיטואציה בה סיפרו אותם, לא פחות מאשר מתוכנם. חוקרים רבים חקרו את הספרות העממית ומצאו שיש חוקים (יסודות) החוזרים על עצמם בסיפורי העם. חקר סיפורי העם, יחד עם אלמנטים נוספים השייכים לפולקלור, נקרא אתנופואטיקה.

חלוקה מקובלת של סיפורי העם לסוגות:

סוגות סיפוריות (מיתוס, מעשייה, אגדה, משל, אנקדוטה וסיפור נוסחאי)

סוגות שיריות (אפוס, בלדה וליריקה)

סוגות קטנות (פתגם, חידה ובדיחה).

ספן

ספן, מלח, יורד ים או ימאי הוא עובד זוטר על אנייה.

תפקידיו של הספן והמרחק המעמדי בינו לבין מפקד האנייה, רב החובל, הלכו והתקרבו לאורך ההיסטוריה, ככל שהעבודה הגופנית הנדרשת מן הספנים הלכה והתמעטה. בספינות משוטים היו הספנים החותרים בדרך כלל עבדים או שבויי מלחמה שהפכו לעבדים לצורך החתירה.

בספינת מפרש היו המלחים אנשים פשוטים וגסים בדרך כלל, בעוד הקצינים ואף הצוערים (שהיו יכולים להיות נערים צעירים, אך בכל זאת דרגתם הייתה גבוהה משל המלחים) היו בני טובים - ממעמד האצולה.

בתקופה בה רווחו ספינות המפרש, ספנים היו עשויים להישכר לשירות מחייב תמורת מטבע, גם אם מתן המטבע התבצע שלא ביודעין (באנגליה, למשל). זו אחת הסיבות למנהג הרמת הכוס טרם השתייה ממנה - פן השמיט מישהו מטבע לכוס, והשותה ימצא עצמו למחרת על גבי ספינה בלב ים.[דרוש מקור]בתקופה המודרנית מובדל מעמד המלחים ממעמד החובלים (קציני הים) על הספינה במעבר קורס קצינים, ולא במוצא. ברוב המקומות עדיין כפוף כל מלח, ללא תלות בוותק ובניסיון, לכל קצין ים.

סרט המשך

סרט המשך או הֶמְשֵׁכוֹן (באנגלית: Sequel, ובהתאם לכך רווח בעברית הביטוי סִיקְווֶל) הוא מונח מתחום הקולנוע המתאר סרט קולנוע שעלילתו, מאפייני מפתח שלו או הדמויות המופיעות בו קשורים לסרט קולנוע אחר, שנוצר קודם לכן. שלושת הסוגים הנפוצים ביותר של סרטי המשך הם סרטים שעלילתם היא המשך רציף של עלילת קודמם; סרטים שעלילתם שונה משל קודמם, אך חוזרים ומציגים את הדמויות והמאפיינים הסגנוניים שהופיעו בקודמם; וסרטי המשך שהקשר ביניהם לבין קודמם רופף, ועיקרו המשכיות בשם הסרט.

פדרציה

פדרציה (מלטינית: Foedus או Foederis, "ברית". בעברית קרויה: מַאֲחָד) או מדינה פדרלית היא סוג של מדינה ריבונית המאופיינת באיגוד של אזורים או ארצות ריבוניות למחצה תחת ממשל מרכזי. בפדרציה, הסטטוס של החלקים המרכיבים את הפדרציה הוא חוקתי ולא יכול להשתנות בהחלטה חד צדדית של הממשל המרכזי. צורת השלטון או המבנה החוקתי המצוי בפדרציה ידוע כפדרליזם. במידה רבה הפדרציה היא רעיון הפוך לשיטת שלטון אחרת, המדינה האוניטארית. בניגוד ליחידות מנהליות המרכיבות מדינה אוניטארית, ליחידות המשנה המרכיבות פדרציה יש סממנים ריבוניים מסוימים ומידה מסוימת של ממשל עצמי: יש להן מוסדות שלטון יציגים ובתי נבחרים, הקובעים את חוקיהן (במידה שמתירה חוקת המדינה), הן מנהלות תקציב משל עצמן, וכן יש להן סמלים משל עצמן, כגון דגל, המוצגים לצד סמלי המדינה. חלוקת הכוחות בין השלטון המרכזי לרכיבי הפדרציה בנושאים כגון מיסוי, חינוך ובריאות משתנה ממדינה למדינה, ולעיתים ניתנות ליחידות שונות בתוך אותה מדינה רמות שונות של ריבונות. בכל המקרים, הסמכויות בענייני ביטחון לאומי ומדיניות חוץ מסורות בידי השלטון המרכזי.

שבע מתוך שמונה המדינות הגדולות בשטחן הן פדרציות: רוסיה, קנדה, ארצות הברית, ברזיל, אוסטרליה, הודו וארגנטינה. שתי דוגמאות למדינות גדולות, שאינן פדרציות, הן סין וקזחסטן.

ספרד ובריטניה הן דוגמאות למדינות שבהן ישויות אזוריות (ארצות הממלכה המאוחדת והקהילות האוטונומיות של ספרד) מחזיקות בכוח פוליטי רב, כולל סמכויות חקיקה ומיסוי, אך הן אינן עונות במדויק להגדרה של פדרציה כיוון שהשלטון המרכזי יכול, לפחות להלכה, להפקיע את סמכויותיהן של הישויות האזוריות אם רצונו בכך. זאת בניגוד לפדרציה שבה מעמד הרכיבים התת-לאומיים מוגן בחוקה.

במדינת ישראל הועלה רעיון להפוך את המדינה לפדרציה או לקונפדרציה כדי לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההצעה הייתה להקים 12 קנטונים אשר כל אחד יהיה אוטונומי במידה מסוימת. אם כי לא צבר פופולריות בקהילייה הבינלאומית, ביחס לפתרון שתי המדינות.

המונח פדרציה משמש בנוסף גם לתיאור גוף המייצג שיתוף פעולה בין מספר חברות או איגודים.

צפיפות החומר

צפיפות החומר (לעיתים נקרא גם צפיפות המסה) של גוף היא המסה שלו ליחידת נפח. הצפיפות נמדדת ביחידות של מסה לנפח, למשל בגרם לסמ"ק (g/cm³) או בק"ג למטר מעוקב (kg/m³). את הצפיפות נהוג לסמל באמצעות האות היוונית רוֹ (ρ).

חומר שצפיפותו קטנה יותר, צף על גבי נוזל שצפיפותו גדולה יותר. לכן עץ צף על פני המים, וברזל שוקע במים. כאשר מחממים חומר, נפחו גדל בלי שמסתו משתנה, ועל כן צפיפותו קטנה. יוצא דופן מבחינה זו הם מים בטמפרטורות שבין 0 - 4 מעלות צלזיוס. בתחום זה, צפיפות המים קטנה עם הקירור במקום לגדול, תופעה הקרויה "האנומליה של המים". תופעה זו מתקיימת גם בקרח, שצפיפותו קטנה משל המים, ולכן קרחונים צפים על פני המים ומאפשרים לדגים לחיות במים בטמפרטורה של 4 מעלות גם כאשר הטמפרטורה באוויר נמוכה בהרבה מאפס מעלות.

מסה סגולית מוגדרת 1 (g/cm³) עבור צפיפות מים מתוקים.

קיסרי רומא

הקיסרות הרומית או האימפריה הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה מדינה רומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימיו של אוגוסטוס (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד נפילתה בשנת 476 לספירה. הקיסרות הרומית נוצרה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה; קדמו לה הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס) והמלוכה הרומית (המאה ה-8 לפנה"ס - 509 לפנה"ס). הקיסרות הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית ובשטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה ובמזרח התיכון.

בראש האימפריה עמד קיסר (Imperator). מקור המילה העברית קיסר בשמו של יוליוס קיסר, שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים"). בתקופת הטטררכיה ("שלטון הארבעה") שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים, על פי הסדר הזה נוהלה האימפריה על ידי ארבעה אנשים: שני שליטים ראשיים (אוגוסטי) ולכל אחד סגן (קיסר).

קרחון

קרחון הוא גוש קרח ענקי, המורכב ממים שקפאו. הקרחונים מכילים את מרבית המים המתוקים הנמצאים בכדור הארץ. יש להבחין בין שני סוגים של קרחונים:

קרחון יבשתי (glacier): תצורה של קרח הנמצאת על-פני היבשה, בראשי ההרים הגבוהים, בקטבים, ובאזורי היבשת הקרובים לקטבים.

קרחון ימי (iceberg): גוש קרח ענק שצף בים.

קשר קוולנטי

קשר קוֹוָלֵנְטִי או קשר שיתופי הוא קשר כימי בין 2 יסודות על ידי שיתוף אלקטרון ערכיות (ברמה הוולנטית).

האל מתכות משתפות ביניהן מספר אלקטרונים מאלקטרוני הערכיות שלהם. בקשר קוולנטי כל אטום משני אטומי הקשר תורם לקשר מספר זהה של אלקטרונים - ועל שם כך הקשר נקרא "קוולנטי" ("קו" - שיתוף, "וולנט" - ערכיות).

קשר קוולנטי הוא אחד משלושת סוגי הקשרים הכימיים הראשוניים, יחד עם קשר יוני וקשר מתכתי, ומהווה אחד מן הקשרים הכימיים החזקים ביותר.

אלקטרוני הקשר ממלאים יחדיו אורביטלי קשר מולקולרי, כאשר צפיפות ענן האלקטרונים באורביטלים אלו סביב אטומי הקשר יכולה להיות:

זהה - במקרה זה הקשר יקרא קשר קוולנטי טהור (לדוגמה, הקשר המחבר בין אטומי פחמן ביהלום) או שונה - אז הקשר ייקרא קשר קוולנטי קוטבי (כמו למשל הקשר בין מימן לחמצן במים).

שלוש עשרה המושבות

שלוש עשרה המושבות (באנגלית: Thirteen Colonies) הוא שמן הקיבוצי של 13 קולוניות בריטיות בצפון אמריקה, אשר לכל אחת מהן היה שלטון עצמי - בכל מושבה מינה המלך האנגלי מושל ולצדו פקידים, אך לצדו גם המתיישבים השתתפו בשלטון, בעיקר בהחלטות שנוגעות למיסוי, לגיוס לצבא ולעניינים משפטיים.

במהלך השנים נוצרה במושבות תרבות חדשה, ששילבה תרבות בריטית ואירופאית, וכן אלמנטים של תרבות שלא התקיימה קודם, ושהתפתחה בעיקר עקב התנאים הגאוגרפיים והתברואתיים בצפון אמריקה. המתיישבים, שמספרם הגיע כבר ל-2.5 מיליון, החלו בהדרגה לראות את עצמם כאמריקנים עצמאיים בעלי מחשבות שונות משל הריבונות הבריטית הנוכחית. בעקבות זאת הם בזו לפיקוח הבריטי עליהם, אף על פי שהיה רופף ביותר כיוון שבריטניה הייתה טרודה בעצמה במלחמות דוגמת מלחמת שבע השנים.

המושבות חתמו על הכרזת העצמאות של ארצות הברית ב-1776 ונפרדו רשמית מהאימפריה הבריטית, במהלך שהוביל למלחמת העצמאות של ארצות הברית ולייסודה של ארצות הברית.

אך לא כל הקולוניות מרדו. המושבה הצרפתית לשעבר של קוויבק, והמושבות נובה סקוטיה ואי הנסיך אדוארד נותרו נאמנות לכתר הבריטי ומאוחר יותר אוחדו למדינת קנדה. המושבות של מערב פלורידה ומזרח פלורידה גם כן נשארו נאמנות למלוכה הבריטית.

שלושה עשר הפסים בצבעי אדום-לבן בדגל ארצות הברית מייצגים את שלוש עשרה המושבות.

תרכובת

תרכובת היא חומר הבנוי משני סוגי יסודות או יותר, הקשורים ביניהם בקשר כימי כלשהו וביחס קבוע של כמויותיהם. לתרכובת תכונות כימיות משל עצמה, השונות מתכונות מרכיביה. למשל, מלח בישול בעל הנוסחה האמפירית NaCl, הוא תרכובת של המתכת- נתרן, והאל מתכת- כלור. לתרכובת הרכב קבוע ומוגדר של אטומים; הרכב זה ניתן על ידי הנוסחה האמפירית של החומר. מספר התרכובות הידועות למדע הוא עצום. נכון ל-2006 ידועות למדע מעל ל-30 מיליון תרכובות שונות [1].

יש להבדיל בין תרכובת לבין תערובת, המכילה מספר אטומים או תרכובות יחדיו, אך ללא קשר כימי ביניהם, כך שכל חומר שומר על תכונותיו הכימיות והיחס בין מרכיביה אינו בהכרח קבוע. תמיסה, למשל, היא תערובת. הדגים, לדוגמה, אינם נושמים את החמצן המהווה חלק מן התרכובת מים - הם נושמים את החמצן המומס במים.

כמו כן, יש להבחין בין סגסוגת לבין תרכובת. סגסוגת היא תערובת של מתכות ולא תרכובת. בסגסוגת מתיכים מתכות שונות באופן כזה שהמבנה היסודי של המתכת, גביש המשתרע לכל גודלו של גרעין מתכת, נשאר ללא פגיעה.

תהליך היצירה של תרכובת נקרא בעברית התרכבות.

תת-אדום

קרינה תת-אדומה או אינפרה-אדום היא קרינה אלקטרומגנטית שאורך הגל שלה ארוך משל האור הנראה, אך קצר משל קרינת מיקרוגל. מקור השם "אינפרה-אדומה" במילה הלטינית infra, שמשמעותה "מתחת", שכן התדר של הקרינה נמצא מתחת לזו של אור אדום. אורכי הגל הכלולים בתחום מוגדרים בדרך כלל כאלה שבין 750 ננומטר (קצה גבול הראיה האנושית) ועד כ-30,000 ננומטר (30 מיקרון) (גבול תדרי קרינת טרה-הרץ).

כל עצם על פני כדור הארץ, ובפרט גוף האדם ובעלי חיים, פולטים קרינת חום בתחום זה, כיוון שלפי חוק פלאנק, זהו תחום התדרים אותו פולט גוף שחור הנמצא בטמפרטורה של כמה עשרות מעלות צלזיוס. זו הסיבה שמצלמות תת-אדום פועלות היטב גם בלילה, ללא קשר למקור תאורה חיצוני. גם לבעלי חיים מסוימים (כגון נחשים) יש חיישנים המסוגלים "לראות" את הקרינה.

לקרינה תת-אדומה ישנם שימושים רבים בטכנולוגיה, החל ממצלמות הרואות ביום ובלילה, דרך תקשורת בין מכשירים, ועד לחימום.

סיפר
דמות פרוטגוניסט • דמות שנייה בחשיבותה • דמות שלישית בחשיבותה • סיידקיקאנטגוניסטנבל-עלדמות משנהדוברגיבוראנטי-גיבור
עלילה דיאלוגמצג • מבנה דרמטי • סיפור מסגרת • כלי עלילתי • נקודת שיא • עימות • תת-עלילהפלשבק/פלשפורוורד
רקע דיסטופיהאוטופיהיקום בדיוניהיסטוריה
תמה מוטיבלייטמוטיבסאבטקסטמוסר השכל
סגנון אמצעים פיגורטיבייםטכניקות ספרותיותנקודת תצפיתהשעיית הספקסימבוליזםאתנחתא קומית
סיפורת משל • מעשייהסיפורת בזקרומןנובלהמחזהשירהתסריטסיפור קצר
סוגה רומן הרפתקאות • רומן פשע • רומן מלחמתי • רומן מערבון • רומן מסתורין • רומן היסטורירומן ריאליסטירומן רומנטירומן ביוגרפירומן מכתביםרומן גרפי • רומן פילוסופי • רומן פוליטי • רומן אירוטי • רומן חניכהסאגהפנטזיה (אפלה, חרב וכושפות) • ספרות בלשיתספרות אימהריאליזם קסוםסאטירהמדע בדיוני (קשה, צבאי, אופרת חלל, סייברפאנק, סטימפאנק) • מותחןספרות ספקולטיביתספרות זולהקומיקס
נושאים קשורים זרם התודעהקהלמחברתורת הספרות • מבנה נרטיבי • נרטולוגיהרטוריקה
פורטל: ספרות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.