משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה[1]) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

שחזור משכן שילה
שחזור משוער של מיקומו ומידותיו של משכן שילה הסמוך לשילה המקראית, על יד היישוב שילה.
Tel Shiloh
האתר המזוהה כיום עם שילה המקראית, שם על פי המקרא שכן משכן שילה

תיאורו במקרא

האתר מתואר במקרא בספר יהושע, ספר שופטים וספר שמואל, ואין בידינו תיאורים מקבילים ממקורות חיצוניים.

שמו

הכינוי הנפוץ "משכן שילה", מופיע בתנ"ך רק בתהלים ע"ח ס, שם הוא מוזכר על מנת להנגיד את ארעיותו של משכן שילה שחרב מול המקדש בירושלים. בספר שמואל הוא מוזכר כבית ה'[2] או כהיכל ה'[3] ובספר שופטים כבית האלהים [4] בספר ירמיהו הוא מוזכר כ"מקומי אשר בשילו, אשר שכנתי שמי שם" (ירמיהו ז, יב)

הקמתו

ארבע עשרה שנים לאחר כניסת שבטי ישראל לארץ ישראל לאחר כיבוש רוב הארץ, שבמהלכן נדד ארון הברית מחזית לחזית עם אנשי הצבא מתוך תקוה שה' יעזור לבני ישראל לנצח במלחמה, התאסף כל העם בעיר שילה שבנחלת אפרים במטרה לבנות משכן קבע לארון הברית, ולייחד מקום לעבודת הקרבנות. המבנה שהוקם היה בית אבנים מחופה ביריעות, ובתוכו הונחו ארון ברית ה' וכלי המקדש. כדי לקדש את המשכן הרכיב יהושע מחדש את הסנהדרין שכלל שבעים זקנים {דיינים} וזאת על מנת לעמוד בכלל ההלכתי הדורש נוכחות סנהדרין במעמד קידוש מקום להשראת השכינה.

באותו מעמד הושלמה גם חלוקת הארץ באמצעות הטלת גורל על פי ה' באמצעות אלעזר הכהן ויהושע בן נון, בגורל זו זכו הכהנים ושאר בני לוי ב48 ערים ומגרשיהן. כמו כן, השבטים שעדיין לא קיבלו את חלקם בארץ זכו לנחלה באותו מעמד.

קדושתו

קדושת משכן שילה הייתה זהה לקדושת בית המקדש שבירושלים ולפיכך הייתה זהות גם בכל ההלכות שנהגו בהם. לבד מהלכת מקום אכילת קדשים קלים שבירושלים הותרה אכילתם רק בין החומות, ובמשכן שילה הותרה אכילתם בכל מקום שממנו ניתן היה לראות את המשכן ואפילו אם היה מיקומו מרוחק מאוד מהעיר.

בזמן משכן שילה היו אסורים ישראל להקריב קרבנות בכל מקום אחר לבד מן המזבח שבמשכן.

זמן היות המשכן בשילה קרוי בפי הנביאים 'זמן מנוחה', לאמור זמן מנוחה מן המלחמות אולם עדיין לא 'זמן נחלה' דהיינו בניית בית המקדש במיקומו הקבוע, המסמל את גמר התהוות שבטי ישראל לעם ישראל.

החורבן

בשלהי תקופת משכן שילה בעת זקנת עלי הכהן הגדול שלטו בניו חפני ופנחס בבית ה'. הכתוב מתארם כ"בני בליעל – אשר לא ידעו את ה'". מעשיהם הרעים עוררו את כעסו של ה' שבנבואה יוצאת דופן בחריפותה הודיע לעלי באמצעות שמואל הנביא שהיה אז נער הגדל בבית ה', ואביו אלקנה, כי חורבן ממשמש לבוא. ואכן בהתפרצות הבאה של גל האלימות שהתקיים במחזוריות עם הפלשתים השכנים, לאחר שנחלו ישראל תבוסה בקרב הראשון, יצאו חפני ופנחס עם ארון הברית לקרב השני באפק, בחדשם בכך את המנהג הקדום שהיה נהוג בראשית התיישבות העם בארץ. דבר שלא הועיל. חפני ופנחס מתו, וארון ברית ה' נלקח בשבי הפלשתים. בשמוע עלי את הבשורה, נפל מכיסאו ומת.

כנראה בעקבות מלחמה זו, עקב איבוד עלי ובניו ששמשו במשכן, והגלית ארון הברית - משכן שילה חרב.

לאחר החורבן

התלמוד[5] דורש את הביטוי המקראי "תאנת שילה",[6] שמקום המשכן היה נקרא כך, משום שכל העובר שם היה נאנח על החורבן.

לאחר החורבן חודש היתר הקרבת קורבנות בבמות, ועד הקמת בית המקדש בירושלים בימי שלמה המלך היה מותר לכל אדם להקריב קורבנות נדבה בכל מקום שרצה.[7]

כיום יש בתל שילה מרכז מבקרים ובו דגם מוקטן של המשכן.

ממצאים ארכאולוגיים

חוקרים בימינו מציעים שלוש אפשרויות לזיהוי מקום המשכן בשילה.

ישראל פינקלשטיין סבור שיש לאתר את המשכן בפסגת תל שילה. זאת בדומה למקדשים כנעניים באתרים אחרים שהיו ממוקמים במקום הגבוה ביישוב. בנוסף, המשלחת שחפרה בשילה בראשותו בראשית שנות ה-80 חשפה במערב התל חומה כנענית ושני מגדלים. המרחק בין שני המגדלים הוא כ-25 מטרים, הרומזים ל-50 אמה, רוחב המשכן. על כן סבר פינקלשטיין שאותה חומה מהווה, אולי, הקיר המערבי של המשכן שעמד בשילה.

בנוסף לכך על הגבעות הצופות למקום המשכן המשוער נמצאו שברי חרסים רבים, אך רק מהגבעות מהן ניתן לראות את המקום, בגבעות מהן לא ניתן לראות את מקום המשכן לא נמצאו כלל חרסים. ממצאים אלו תואמים את ההלכה שניתן לאכול קודשים קלים מכל מקום בו ניתן לראות את המשכן.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך מנסח הרמב״ם בפירוש המשנה, מסכת זבחים פרק יד, ז (מהדורת מוסד הרב קוק, תורגם מערבית ע״י הרב יוסף קאפח). בהלכה הקודמת מבאר הרמב״ם כי שילה נקראת בית במקרא (ספר שמואל א', פרק א', פסוק כ"ד) וכן נקראת בשם משכן (ספר תהלים, פרק ע"ח, פסוק ס').
  2. ^ שמואל א א
  3. ^ שמואל א ג, לא ברור בפסוק מה בדיוק הכוונה במילים היכל ה'
  4. ^ שופטים יח לא
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח, עמוד ב'
  6. ^ ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק ו'
  7. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק י"ד, משנה ז'
ארון קודש

ארון קודש הוא המקום שבו נמצאים ספרי התורה בבתי הכנסת של יהודי אשכנז. בבתי כנסת ספרדים מקום זה נקרא היכל.

ישנם כיום שני סגנונות מבניים עיקריים: הראשון הוא ארון עץ הצמוד לקיר בית הכנסת, והשני הוא גומחה בקיר בית הכנסת הנסגרת בעזרת דלתות. בעבר הסוג הראשון היה המקובל בקרב יהודי אשכנז, ובשל הקרבה הסמבולית לארון הברית, נקרא ארון קודש. כיום ניתן למצוא בבתי כנסת אשכנזיים גם ארונות קודש מהסוג השני.

בית הכנסת זיכרון משכן שילה

בית הכנסת זיכרון משכן שילה הוא בית הכנסת המרכזי של שילה, הבנוי בצורה שנועדה להנציח את מבנהו של משכן שילה. מיקומה של שילה העתיקה בה שכן המשכן במשך 369 שנה, מזוהה בשילה הקדומה בסמוך ליישוב בן זמננו.

זהו המבנה המונומנטלי, הסימבולי והבולט ביותר[דרוש מקור] בהתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, ומשקף היטב את רוח התקופה שבה הוקמה התיישבות זו.

במות

במה היא אתר המיועד להקרבת קורבנות, מקום מוגבה בדרך כלל, הכולל מזבח. המושג משמש בתורה ככינוי לאתרי פולחן של עבודה זרה, אתרים שכללו גם פסל ומצבה. בשאר ספרי המקרא המושג מופיע גם בהקשר של אתרים מחוץ לבית המקדש ששימשו את עם ישראל להקרבת קורבנות לה'.

הקרבת הקורבנות בבמה הייתה מותרת על פי ההלכה בתקופות מסוימות, ולאחר שנבנה בית המקדש בירושלים נאסרה כליל. בזמן שהיו הבמות מותרות, יש להבדיל בין במת יחיד של אדם פרטי לבין במת ציבור או במה גדולה המשמשת את כלל הציבור. במקומות שונים בארץ התגלו שרידי במות המזוהות כבמות לעבודת ה'.

ג' בכסלו

ג' בכסלו הוא היום השלישי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

המשכן

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אמנים מומחים, ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר, בפרשיות ויקהל ופקודי, ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן אוהל מועד, ומשכן האבן שהחליף אותו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף קבע למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.

הרי בנימין

הרי בנימין, הידועים גם בשם הרי בית-אל, הם חבל ארץ המשתרע בין נחל שילה בצפון לערוציו העליונים של נחל איילון בדרום.

י' באייר

י' באייר הוא היום העשירי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

מבנה בית המקדש

לפי המסורת היהודית, היו לעם ישראל כמה וכמה סוגים של בתי מקדש במהלך ההיסטוריה היהודית - החל במשכן, שהיה בצורת אוהל, דרך משכן שילה, שהיה בית אבנים מכוסה ביריעות במקום בתקרה, ועד לבתי המקדש הבנויים אבן - בית המקדש הראשון (מקדש שלמה), בית המקדש השני, וכן המקדש העתידי שעליו נתנבא יחזקאל.

מקדשים אלו שונים אחד מן השני בהרבה מאוד ממאפייניהם האדריכליים, אך הם מקיימים תבנית בסיסית דומה. לתפיסת הרמב"ם, מצוות בניין בית המקדש התקיימה בכל המקדשים האלה, ועל כן היא כוללת, לשיטתו, רק את המאפיינים הבסיסיים המשותפים לכולם.

מזבח

מזבח הוא כל מבנה שנועד להעלאת קרבנות והבאת מנחות; ובהשאלה גם שולחן המשמש בעבודת הקודש בכנסיות נוצריות.

משכן גבעון

משכן גבעון היה מבנה מקודש שנבנה לאחר חורבן המשכן בנוב, בערך בשנת 876 לפסה"נ (או כ-200 שנים קודם לפי מניין שנות המלוכה עד חורבן ביהמ"ק). המבנה בגבעון התקיים במשך כ-50 שנה, 44 שנה עד תחילת בנית בית המקדש ושבע שנות בניתו. לאחר השלמת בניית בית המקדש על ידי שלמה המלך (2936 ליצירה) נגנז משכן גבעון, ונחנך בית המקדש. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות (משנה, זבחים יד,ז). כמו כן ארון הברית לא שהה במשכן גבעון, אלא בקריית יערים ומקום זמני בירושלים. מקומו של משכן גבעון מזוהה על ידי רוב החוקרים (אנציקלופדיה מקראית, עמ' 419, ערך גבעון) כעשרה ק"מ צפונית-מערבית לירושלים, במרום ההר (895 מטר מעל פני הים) מדרום לגבעון המקראית (הכפר אל-ג'יב), במקום שבנוי הכפר נבי סמואל.

לפי המסורת היהודית משכן גבעון עמד בין השנים ב'תתפ"ד - ב'תתקכ"ח (876 לפנה"ס - 832 לפנה"ס), או 1004 לפנה"ס - 961 לפנה"ס לפי מניין המלכים עד לחורבן.

משכן גלגל

משכן גִּלְגָּל הוא מבנה מקודש שנבנה עם הכניסה לארץ ישראל והעלייה מנהר הירדן (ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט), בסביבות שנת 1272 לפנה"ס (ב'תפ"ח ליצירה). המבנה שימש במשך 14 שנה, ולאחר סיום חלוקת הארץ לשבטים פורק משכן גלגל, ובמקומו הוקם המשכן בשילה. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות. יש אומרים שההיתר נבע מכך שבאותה תקופה ארון הברית לא היה במשכן, אלא עם מחנה הלוחמים. קשה לזהות במדויק את מקומו של משכן גלגל אף שמסתבר שהיה בקרבת יריחו והירדן. יש המשערים שמדובר בח'רבת א-נת'לה, חמישה ק"מ דרומית-מזרחית ליריחו העתיקה.

משכן נוב

משכן נוב היה מבנה מקודש שהוקם, על פי המקרא, בעיר נוב, לאחר חורבן משכן שילה. לפי מסורת חז"ל, המבנה בנוב התקיים 13 שנה וחרב על ידי שאול המלך, ואז הועבר לגבעון. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות הפרטיות. בזמן שהות המבנה בנוב ארון הברית היה בקריית יערים.

לפי המסורת היהודית משכן נוב עמד בין השנים ב'תתע"א - ב'תתפ"ד (889 לפנה"ס - 876 לפנה"ס).

משכן שילה (כתב עת)

משכן שילה הוא גיליון שבועי (חוברת לימוד וסיפורים) היוצא לאור על ידי עמותה בשם זה אשר פעילה בגן יבנה ובסביבה, וממטרותיה עידוד לימוד תורה והפצת יהדות. העמותה הוקמה בשנת תשס"ה וזמן לא רב אחר כך החל הגיליון להופיע.

הגיליון משמר את המורשת ההלכתית של יהדות עדות המזרח ותימן בכך שמפרסם ליקוטים מדבריהם שאינם מצויים. אבל מתפרסמים בו גם דברי רבנים מעדות אחרות.

ממאפייניו הבולטים, תמונות רבנים שמעטרות את צידי הדפים.

עלי הכהן

עלי הכהן הוא דמות מקראית, נחשב לאחרון הכהנים הגדולים במשכן שילה. שימש כשופט ומנהיג של עם ישראל במשך ארבעים שנה. על פי ספר דברי הימים, עלי היה מצאצאי איתמר בן אהרן הכהן. הוא נפטר בגיל 98.

פסל מיכה

סיפור פסל מיכה הוא הסיפור הראשון בחלק השלישי של ספר שופטים, המתאר את התגלגלותו של מקדש ביתי שבנה איש מהר אפרים בשם מיכה (או מיכיהו). הסיפור מובא בפרקים י"ז - י"ח בספר שופטים, ומטרתו המוצהרת להדגים את האנרכיה ששררה בישראל לפני תקופת המלוכה.

ריכוז הפולחן

חוק ריכוז הפולחן במקרא הוא חוק המופיע בתורה המגביל את טקסי הפולחן למקום יחיד אשר אותו יבחר ה'. החוק גם מחייב את העם להרוס את כל מקומות הפולחן המפוזרים ברחבי הארץ שהקימו הגויים לאלילים. לפי הכתוב בספר דברים לחוק זה ישנם שני מרכיבים אותם יש לקיים. המרכיב הראשון הוא טיהור הארץ ממתקני הפולחן האליליים והמרכיב השני בא לידי ביטוי בריכוזו של הפולחן במשכן במקום אחד אשר אותו יבחר האל. עד לקיומו של חוק זה ניהלו בני ישראל את טקסי הפולחן לפי הכתוב בחוק המזבח המופיע בספר שמות לפי המשנה, מסכת זבחים, פרק י"ד היתר הפולחן במזבחות פרטיים (במות) התבטל עם הקמת משכן שילה, חזר לתוקפו עם חורבן המשכן, אך בטל לצמיתות עם בחירת ה' בהר המוריה. לפי ספר מלכים, גם רוב מלכי יהודה וישראל שמלכו לאחר הקמת המקדש בירושלים איפשרו פולחן בבמות, ואת ריכוז הפולחן בירושלים יישמו מלכי יהודה חזקיהו ונינו יאשיהו, שהמשיך ליישם את ריכוז עבודת האל, במסגרת הרפורמה הדתית שהחיל לאחר מציאת ספר התורה על ידי חלקיהו בן שלום, בזמן בדק הבית שערך בבית המקדש.

שולחן הפנים

שולחן הפנים (או שולחן לחם הפנים) הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

שילה

האם התכוונתם ל...

שילה (יישוב)

שִׁילֹה היא התנחלות במתכונת של יישוב קהילתי דתי בצפון בנימין, בהר אפרים. היישוב מנוהל על-ידי המועצה האזורית מטה בנימין, והוא הראשון בישובי גוש שילה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.