משכן הכנסת

משכן הכנסת הוא מקום פעילותה העיקרי של הכנסת. המבנה, שהושלם בשנת 1966, שוכן בקריית הממשלה שבגבעת רם בירושלים.

הכנסת
Knesset Building (South Side)
בניין משכן הכנסת בגבעת רם בירושלים,
מידע כללי
תחום שיפוט ישראל
מטה מרכזי ירושלים
https://www.knesset.gov.il/
Knesset building (edited)
משכן הכנסת (מבט מצפון, מכיוון הכניסה הראשית)
WikiAir IL-13-06 022 - Knesset
צילום אווירי של משכן הכנסת

היסטוריה

מבנים זמניים

ב-18 באפריל 1948 הוקמה מועצת העם, ולצד מנהלת העם התכנסה בבית קק"ל שבתל אביב עד 14 במאי באותה שנה. עם הכרזת העצמאות בבית דיזנגוף, הפכה מועצת העם למועצת המדינה הזמנית ולגוף המחוקק של המדינה החדשה. הכנסת הראשונה קיימה את ארבע ישיבותיה הראשונות בבניין הסוכנות היהודית בירושלים (בין 14 בפברואר ל-17 בפברואר 1949), והחל מ-8 במרץ אותה שנה התכנסה בתל אביב. הישיבות שהתקיימו בתל אביב, הן ישיבות הכנסת הראשונה והן ישיבות מועצת המדינה הזמנית שקדמה לה, נערכו במספר מקומות בתל אביב: בבית העצמאות שבשדרות רוטשילד, ובבניין קולנוע קסם (שלימים נהרס ובמקומו נבנה מגדל האופרה) שבכיכר הכנסת.

ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מ-13 במרץ 1950 ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר.

שנים ראשונות

Maats Temporary Seat of Knesset
מושבה הזמני של הכנסת הראשונה בבניין קולנוע קסם שבתל אביב, 1949
Maats Knesset Cornerstone Jerusalem 1958
הנחת אבן הפינה למשכן הכנסת בירושלים, 1958

כבר באפריל 1949 דובר על הקמת משכן הכנסת בגבעת רם. בתחילה הוצע להקימו לצד בנייני האומה, וזאת כדי ליצור קשר סמלי בין העם היושב בארץ לבין יהדות התפוצות (שנהגה לקיים קונגרסים וועידות בבנייני האומה). מיקומו של המשכן בתוך מתחם קריית הממשלה השתנה בתוכניות השונות: באחת מהן תוכננה הכנסת בצדה הצפוני-מערבי של רחבה ייצוגית, בצד בית הנשיא ומשרד ראש הממשלה; ובאחרת היא ממוקמת באמצע קריית הממשלה ומוקפת במשרד ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד האוצר; בית הנשיא, בתוכנית זו, שוכן על גבעה בחלקה הדרומי-מזרחי של הקריה (עליה נבנתה בסופו של דבר הכנסת עצמה).

לבסוף הוחלט ב-1955 שמן הראוי שהמשכן יהיה לצד קריית הממשלה, במקומו הנוכחי, ולא בתוכה, וזאת כדי לסמל את הפרדת הרשויות ומשיקולים של סדרי תנועה, גישה של הציבור הרחב למבנה ושעות העבודה של הכנסת. ב-25 ביולי 1956 הוכרזה תחרות לתכנון המשכן, אבל בשל העובדה שלא היה מימון לבנייה רוב האדריכלים בישראל לא נגשו לתחרות. ב-24 ביולי 1957 פורסם שבתחרות זכתה תוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין. תשעה ימים לפני כן נודע שהברון ג'יימס דה רוטשילד הוריש סכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג (6 מיליון לירות ישראליות)[1] למימון הבנייה.

חבר השופטים נימק את החלטתו:

[הבניין] מבטא יפה ומשרת את ייעודו המיוחד על ידי העמדתו על רמה בעלת ממדים לא מוגזמים... ועל ידי הופעה אצילה של גוף הבניין מכל הצדדים... השימוש ברמזים קלסיים בקומפוזיציה הארכיטקטונית מעניק לבניין את הסגולה לעודד יראת כבוד לכל המתקרב אליו

החלטת חבר השופטים, 24 ביולי 1957

תוצאות התחרות עוררו סערה בקרב אדריכלים בישראל. העיתונאי אורי אבנרי פרסם בשבועון העולם הזה כתבה שטענה כי בפרסום תוצאות התחרות יש חשד לפרוטקציה ולשיפוט לקוי. בישיבה שערך הוועד הארצי של איגוד הארכיטקטים הוחלט לפעול כנגד הקמת משכן הכנסת לפי התוכנית שנבחרה. יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק הורה להקים ועדת מומחים, אשר פסקה לבסוף לטובת התוכנית הזוכה בתחרות.

אבן הפינה הונחה ב־14 באוקטובר 1958 במעמד נשיא המדינה יצחק בן צבי, ואלמנת התורם, הברונית דורותי רוטשילד. אולם הן התוכנית עצמה, והן עצם זכייתו של קלרויין נותרו שנויות במחלוקת, ולכן בתהליך התכנון שותפו אדריכלים נוספים, בהם דב כרמי ובנו רם. הערכת התקציב הראשונה עמדה על כ-9 מיליון ל"י, אולם התקציב הסופי עמד על למעלה מ-20 מיליון ל"י. הבנייה נעשה על ידי יחידת הסמך הממשלתית מע"צ, והקבלן הראשי היה חברת סולל בונה. עיצוב פנים הבניין הופקד בין השאר בידי דורה גד. את הקיר הדרומי של אולם המליאה, הקיר שמאחורי בימת היושב ראש עיצב דני קרוון, ושם היצירה: "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך".

על פי התוכנית המקורית, היה טקס הפתיחה של המשכן להתקיים בט"ו באב,[2] 1 באוגוסט 1966. אולם חנוכת הכנסת התמהמהה וב-22 באוגוסט 1966 הועבר הבניין באופן רשמי מידי הממונה על מע"צ, שר העבודה יגאל אלון, לידי יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת קדיש לוז.[3]

טקס חנוכת המשכן

First Knesset session 31-08-1966
ראש הממשלה, לוי אשכול, נושא דברים בישיבת הכנסת הראשונה במשכנה החדש, 31 באוגוסט 1966

חנוכת משכן הכנסת לוותה בשורה ארוכה של אירועים שהחלו ביום שני, 29 באוגוסט 1966.[4] לנמל התעופה לוד החלו מגיעים לישראל עשרות יושבי ראש של פרלמנטים ברחבי תבל. את פניהם קיבלו יו"ר הכנסת וסגניו. בשעות אחר הצהריים נערך טקס בו נקרא שמו של הרחוב המחבר את משכן הכנסת עם רחוב קפלן בקרית הממשלה על שם ג'יימס דה רוטשילד.[5] בטקס השתתפו ראש עיריית ירושלים טדי קולק, חברי מועצת העיר ובני משפחת רוטשילד. עוד באותו היום נערכה קבלת פנים חגיגית במשרד החוץ לראשי הפרלמנטים האורחים. בשעות הערב נערך בירושלים מצעד לפידים חגיגי בהשתתפות כ-1,500 בני נוער.

לטקס חנוכת המשכן שנערך ביום שלישי, 30 באוגוסט 1966 הגיעו כ-5,000 מוזמנים. למחרת בשעות הבוקר נערכה הישיבה החגיגית הראשונה של הכנסת, בנוכחות יושבי ראש הפרלמנטים הזרים.[6] בין האורחים היו הוראס קינג, יושב ראש בית הנבחרים הבריטי, וכן יושבי ראש בתי נבחרים מקנדה, אוסטריה, גרמניה המערבית, צרפת, נורווגיה, שוודיה, פינלנד, חוף השנהב, סיירה לאון, אוסטרליה, יושב ראש הבית התחתון מיפן, חברים מבית הנבחרים של ארצות הברית והסנאטור וולטר מונדייל. בטקס נשא דברים יושב ראש האלת'ינגי, הפרלמנט של איסלנד, הנחשב לפרלמנט הקדום ביותר בעולם.[7]

ב-1967 ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, לפני פריצת כוחות צה"ל למזרח ירושלים, הכנסת הופגזה מירי של חיילים ירדנים.[8]

אדמות משכן הכנסת היו בבעלות הכנסייה היוונית אורתודוקסית, ובשנת 1951 הוחכרו לקרן הקיימת לישראל למשך 99 שנים. בסוף המאה ה-20 רכשה מדינת ישראל מהכנסייה את השטח עליו בנוי המשכן.[9]

בקיץ 1972 העלה קצין הכנסת את החשש שמגדלי קריית וולפסון שנבנו אז, יוכלו לשמש לצליפה על הכנסת[10]. בפברואר 1973 התכנסה ישיבה של נשיאות הכנסת עם שר הפנים, שר המשטרה ושר המשפטים בה הוצע לשריין את החלונות לכיוון המגדלים ולטעת עצים שיסתירו את הכנסת[11].

מבנה המשכן וחדריו

הכניסה למתחם ורחבת הכנסת

Knesset Hall
אולם המליאה
הפסיפס
הפסיפס בטרקלין שאגאל

על מנת להגן על רחבת הכנסת מפני ירי אפשרי מכיוון הגבול הירדני (לפני מלחמת ששת הימים), הוחלט למקם את הכניסה ואת רחבת הכנסת בצידו הצפוני של המשכן. בכניסה הראשית למתחם עמדו בעבר שערי פלומבו - שלושה שערי ברזל המוקדשים לזכר השואה, ומסמלים את חורבן יהדות אירופה ואת היציאה משעבוד לגאולה. השערים עוצבו בידי הפסל דוד פלומבו. במהלך שיפוץ המשכן בשנת 2007 הוזזו שערי הברזל ממרכז הכניסה והוחלפו בקיר מזכוכית ממוגנת. לידם הוצב פסל הסנה הבוער של דוד פלומבו (1966), ששכן עד השיפוץ בכניסה למשכן.

מול הכניסה, מחוץ למתחם, מוצבת מנורת הכנסת בדמות מנורת שבעת הקנים, בעיצובו של הפסל האנגלי-יהודי בנו אלקן, תרומת הפרלמנט הבריטי. רחבת הכנסת בפתח המשכן משמשת לטקסים רשמיים, בהשתתפות משמר הכנסת. אלמנטים בולטים נוספים בפתח המשכן: גלעד לזכר חללי מערכות ישראל של האמן זליג סגל (2007) ובו דולקת אש תמיד, עמודי בטון העוטפים את מבנה הכנסת, "שער השבטים" - דלת הכניסה.

אולם המליאה

באולם 116 מקומות ישיבה לחברי הכנסת מלבד המקומות סביב שולחן הממשלה. בראש האולם ניצבת בימת יושב ראש, ממנה מתנהל הדיון. בנוסף, באולם שני יציעים: התחתון - לאורחים נכבדים ולתקשורת, העליון - לקהל הרחב. הקיר הדרומי של אולם המליאה, המכונה "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך", תוכנן על ידי דני קרוון.

חדרי ישיבות

חדרי הישיבות משמשים בפעילות השוטפת של הכנסת. בקומה הראשונה של הבניין ממוקמים תשעה מתוך שנים-עשר חדרי הישיבות של ועדות הכנסת הקבועות. כמו כן, קיים חדר לישיבות ממשלה בו היא מתכנסת בעיקר לאירועים מיוחדים.

טרקלין שאגאל

בטרקלין מספר גובלני ענק המתארים את קורות העם היהודי שעוצבו בידי האמן מארק שאגאל ופסיפס צבעוני ענק בו צבעי האבנים הם מקוריים. הטרקלין משמש לקבלות פנים ממלכתיות ולאירועים מיוחדים ומוצגים בו העתקים של מגילת העצמאות ואמנת ירושלים.

אגפים לשירות חברי הכנסת ועוזריהם

  • ספריית הכנסת - מכילה חומר פרלמנטרי, מדיני ומשפטי, מסופי מחשב, ספרים, עיתונות וכתבי-עת.
  • ארכיון הכנסת - בו נאספים פרוטוקולים, התכתבויות, צילומים ופרסומים.
  • מזנון חברי הכנסת - סגור לקהל הרחב ולצלמים. במקום מתקיימות פגישות בלתי רשמיות בין חברי הכנסת.
  • בית כנסת ומסגד
  • חדר כושר
  • לשכות של חברי הכנסת ואודיטוריום (באגף החדש). דני קרוון תכנן גם את קיר העץ הקדמי של האודיטוריום[1].

מנורת הכנסת

Menorah44
מנורת הכנסת

מנורת הכנסת היא אנדרטת ברונזה בגובה כחמישה מטרים, הניצבת בקצה גן הוורדים, מול משכן הכנסת. את המנורה העניק הפרלמנט הבריטי כמחווה למדינת ישראל הצעירה בשנת 1956, והיא מעשה ידיו של בֶּנוֹ אֶלְקָן, אמן יהודי-בריטי ממוצא גרמני. המנורה מציגה כשלושים אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים מכוננים בתולדות עם ישראל, ונחשבת ל"ספר לימוד" ויזואלי של ההיסטוריה היהודית לדורותיה.

המנורה נחנכה בשנת 1956 בגן המנורה בסמוך לבית פרומין במרכז ירושלים. בשנת 1966 נדדה המנורה יחד עם הכנסת אל המשכן החדש בגבעת רם.

מנחת המסוקים

מנחת הכנסת - גן הוורדים 2
מנחת הכנסת ע"ש שמואל אלדר

סמוך למשכן הכנסת, בצידו המזרחי של גן וואהל לוורדים פועל מנחת מסוקים, המשרת מפעם לפעם את באי הכנסת. המנחת נקרא על-שם תא"ל שמואל אלדר.

Stamp of Israel - Haknesset
משכן הכנסת בבול דואר ישראלי משנת 1966

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דברי הכנסת, 22 ביולי 1957 עמוד 2475
  2. ^ פסטיבל הכנסת בקיץ 1966, מעריב, 13 בדצמבר 1965
  3. ^ צבי לביא, "אדוני השר - אני מקבל את משכן הכנסת", מעריב, 23 באוגוסט 1966
  4. ^ צבי לביא, 11 טקסים - לחנוכת משכן הכנסת, מעריב, 29 באוגוסט 1966
  5. ^ יחיאל לימור, ירושלים לבשה חג - לחנוכת הכנסת, מעריב, 30 באוגוסט 1966
  6. ^ מיכה לימור, נמל לוד המה אורחים, מעריב, 30 באוגוסט 1966
  7. ^ י. לפיד, 'סנדק' הכנסת - יושב ראש ה'אלתינג', מעריב, 29 באוגוסט 1966
  8. ^ תום שגב, "1967 והארץ שינתה את פניה", עמוד 362
  9. ^ ניר חסוןרחביה תחילה: הסערה הנדל"נית שעומדת לטלטל את ירושלים, באתר הארץ, 3 ביוני 2016
  10. ^ יחיאל לימור, רבי הקומות הנבנים מול הכנסת עלולים להוות םכנה לנבחרי העם, מעריב, 14 באוגוסט 1972
  11. ^ דניאל בלוך, הכנסת וקריית וולפסון, דבר, 18 בפברואר 1973
30 באוגוסט

30 באוגוסט הוא היום ה-242 בשנה בלוח הגריגוריאני (243 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 123 ימים.

בולי מדינת ישראל - שנת 1966

בשנת 1966 הנפיק השירות הבולאי של מדינת ישראל 37 בולי דואר חדשים בעלות כוללת של 15.06 ל"י.

בית פרומין

בית פְרוּמִין (ידוע יותר בשם "הכנסת הישנה") שימש כמשכנה הזמני של הכנסת בשנים 1950–1966. הבניין ממוקם במרכז ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג' 24, ופעלו בו הכנסות הראשונה עד השישית.

גן וואהל לוורדים

גן וואהל לוורדים הוא "גן רוזאריום" היחידי בארץ המהווה 'ריאה ירוקה' בלב קריית הממשלה, ומרכז סביבו מוסדות שלטון כמו משכן הכנסת, משרדי הממשלה ובית המשפט העליון.

הכנסת

הכנסת היא הרשות המחוקקת ובית הנבחרים של מדינת ישראל. מקום מושבה הוא משכן הכנסת שבקריית הממשלה בירושלים. בהיות ישראל דמוקרטיה פרלמנטרית, בוחרים אזרחי המדינה את נציגיהם בכנסת והם אלה שממנים את הממשלה, הזקוקה לאמונם. שיטת הבחירות היא ארצית-יחסית, והאזרחים בוחרים ברשימות של המפלגות השונות.

במערכת האיזונים שבין רשויות השלטון, הרשות המבצעת, הממשלה, יונקת את כוחה ואת סמכויותיה מהכנסת, וזו מפקחת עליה באופן שוטף. הרשות השופטת, הכוללת את מערכת בתי המשפט, מקבלת את מעמדה וסמכויותיה מחוק יסוד: השפיטה שחוקקה הכנסת, ופועלת לפי החוקים שמחוקקת הכנסת, ובסמכותה לפרשם. לעיתים, מפעילה הרשות השופטת ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.

תפקידיה העיקריים של הכנסת הם קביעת הנורמות הנוהגות במדינה באמצעות חוקים ופיקוח על הממשלה באמצעים שונים העומדים לרשותה, ובהם אישור חקיקת משנה, הצעות אי אמון, שאילתות, דיונים ועוד. הדיונים השונים נערכים במליאה ובוועדות הכנסת, המחולקות לפי נושאים. עבודת הכנסת נעשית לפי חוקים שונים, תקנון הכנסת, או "הנוהג והנוהל המקובלים". לשם ביצוע תפקידיהם, נעזרים חברי הכנסת במחלקות ובבעלי תפקידים שונים הפועלים בכנסת, כדוגמת מרכז המחקר והמידע, היועץ המשפטי ובעבר נציבות הדורות הבאים.

הכנסת הנוכחית היא הכנסת העשרים ואחת ויושב ראש הכנסת הנוכחי הוא יולי אדלשטיין.

הכנסת השישית

כהונתה של הכנסת השישית החלה ב-22 בנובמבר 1965, בעקבות הבחירות שנערכו ב-2 בנובמבר אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה זלמן שזר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, דוד בן-גוריון. מיד אחר כך נבחר קדיש לוז ליושב ראש הכנסת, לכהונתו השלישית ברציפות. לוז היה המועמד היחיד, והוא נבחר בתמיכתם של 102 מחברי הכנסת וללא מתנגדים. 11 מחברי הכנסת נמנעו. הייתה זו הכנסת הראשונה שישבה במשכן הכנסת, שבנייתו הושלמה בשנת 1966.

בדומה לכנסת החמישית, גם הכנסת השישית מילאה את ימיה. הבחירות לכנסת השביעית התקיימו במועדן, 28 באוקטובר 1969, וכהונתה של הכנסת השישית נמשכה עד ה-17 בנובמבר 1969.

המנורה

מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש, ובה היו כהנים מדליקים ומטיבים את נרותיה מדי ערב. המנורה היא אחד מסמליו של העם היהודי וניצבת בלב סמלה הרשמי של מדינת ישראל.

הסנה הבוער (אנדרטה)

הסנה הבוער הוא פסל מאת הפסל דוד פלומבו שמשמש כאנדרטה לזכר חללי מערכות ישראל בכניסה לרחבת משכן הכנסת בירושלים.

טרקלין שאגאל

טרקלין שאגאל הוא הטרקלין במשכן הכנסת בו מתקיימים אירועים ממלכתיים וקבלות פנים. הטרקלין נמצא בצדו המערבי של בניין משכן הכנסת, סמוך לאולם המליאה. הגישה אל הטרקלין נעשית דרך מבואת הכנסת בקומת הכניסה, ומחלונותיו נשקף נופה של ירושלים לכיוון דרום ומערב. הטרקלין זכה לשמו שכן עוצב בידי האמן מארק שאגאל, שיצר גם את יצירות האמנות שבו.

יוסף קלארווין

יוסף קלארווין (6 בפברואר 1893 – 9 בספטמבר 1970) היה אדריכל ישראלי שתכנן בין היתר את הר הרצל וקבר הרצל, את בניין ממגורות דגון ואת משכן הכנסת.

כנסת

האם התכוונתם ל...

מזנון הכנסת

מזנון הכנסת הוא שמה של המסעדה הפועלת במשכן הכנסת.

בכנסת פועלים שלושה מזנונים: המזנון החלבי, המזנון הבשרי ומזנון הח"כים (שאף הוא בשרי), הפועל רק בימים שבהם מתכנסת מליאת הכנסת. שלושת המזנונים מופעלים בידי זכיין הנבחר במכרז מעת לעת. הזכיין הוא שאחראי גם לאספקת שתייה לישיבות של ועדות הכנסת ושל פורומים אחרים המתכנסים בה, וכן הוא מפעיל דוכן שתייה חמה בירכתי המליאה בשעות פעילותה.

בעבר פעלו המזנון החלבי והמזנון הבשרי בחלל אחד, בקומת המליאה, אך עם חנוכת האגף החדש של משכן הכנסת, הועבר אליו המזנון החלבי. מזנון הח"כים פועל אף הוא בקומת המליאה.

ברבות השנים נודע מזנון הכנסת כזירה של התרחשויות פוליטיות, עקב נוהגם של רבים מחברי הכנסת לנהל בו פגישות פוליטיות ופגישות עם עיתונאים. מקורו של נוהג זה בתקופה בה חלקו חברי הכנסת את חדריהם וישבו שניים בחדר אחד. מזנון הכנסת אפשר את קיומן של פגישות בדיסקרטיות יחסית.

בעשור הראשון של המאה ה-21 נזכר המזנון בכמה הקשרים שנויים במחלוקת, החל במחאות נגד המחירים הגבוהים בו, דרך סגירתו בשנת 2007 בהוראת משרד הבריאות עקב מציאת חיידקי ליסטריה בדגימות מזון שנלקחו ממנו, וכלה במחאות שנשמעו נגד נוהגו של המזנון לפטר עובדים בתקופת פגרות הכנסת.

מנורת הכנסת

מנורת הכנסת היא אנדרטת ברונזה בגובה כחמישה מטרים, הניצבת בקצה גן הוורדים, מול משכן הכנסת בירושלים. את המנורה העניקו אנשים שונים ובהם חברי הפרלמנט הבריטי כמחווה למדינת ישראל הצעירה בשנת 1956, והיא מעשה ידיו של בֶּנוֹ אֶלְקָן, אמן יהודי-בריטי ממוצא גרמני, שעמל עליה במשך שש שנים. המנורה מציגה כשלושים אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים מכוננים בתולדות עם ישראל, ונחשבת ל"ספר לימוד" ויזואלי של ההיסטוריה היהודית לדורותיה.

משמר הכנסת

משמר הכנסת אחראי על האבטחה השוטפת במשכן הכנסת וברחבתו, על שמירת הסדר בתוך המשכן ועל שמירת חסינות הכנסת. לאנשי משמר הכנסת תפקיד ייצוגי בטקסים הנערכים במשכן הכנסת, טקסי קבלת פנים, בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל ובטקסי קבורה ואזכרה של אישי ציבור.

בפרלמנטים אחרים בעולם נתונה לעיתים אבטחת מתחם הפרלמנט בידי המשטרה או שירות ביטחון כללי, ואולם ברובם קיים גוף דומה.

נס הנשיא

נס הנשיא הוא הדגל המייצג את נשיא מדינת ישראל. זהו דגל בצורת ריבוע, רקע הדגל כחול עם שוליים לבנים, ובמרכזו מופיע סמל מדינת ישראל. הסמל מופיע על-גבי נס הנשיא ללא המגן (כלומר, ללא המסגרת התוחמת אותו בדרך-כלל). צבע המנורה, ענפי הזית, והמילה "ישראל" על-גבי נס הנשיא הוא לבן או אפור-כסוף, בשונה מהצבע הזהוב שבו הם מופיעים בהקשרים אחרים.

נס הנשיא נועד לסמן את נוכחותו של נשיא המדינה, כשהוא נמצא בביקור רשמי במקום כלשהו. לדוגמה, נהוג להניף את נס הנשיא בחצר בניין הכנסת בעת קיום טקס שבו נוכח נשיא המדינה. הנפת נס הנשיא היא חלק מטקס קבלת הפנים שעורכת הכנסת לנשיא המדינה, והוא מורד מן התורן עם עזיבת הנשיא את משכן הכנסת. בלשכת נשיא המדינה מוצג נס הנשיא דרך קבע, בדרך כלל בצד המקום שבו הוא יושב.

הרעיון מאחורי נס הנשיא ועיצובו שאולים מכללי הטקס הנהוגים באירופה ובמדינות בעלות מסורת אירופית. במדינות אלה יש בדרך כלל דגל מיוחד המייצג את ראש המדינה, ומונף רק כשהוא נוכח באופן אישי במקום מסוים. הנפת הדגל מסמנת כי יש לנהוג על-פי כללי טקס מיוחדים בעת הכניסה למקום. דגל מסוג זה מכונה באנגלית standard.

קריית הממשלה

קריית הממשלה הקרויה גם קריית בן-גוריון נמצאת בגבעת רם שבירושלים, ומהווה ריכוז של בנייני הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת במדינת ישראל. הקריה, הנמצאת בהקמה מתמשכת מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, מהווה היום חלק מרכזי מתוכנית הרחבה רחבת היקף המתוכננת לכלול בצד בנייני מוסדות השלטון של המדינה גם מבני תרבות לאומיים, אנדרטאות וסמלים לאומיים, ואזורי התכנסות ובילוי - תחת השם החדש קריית הלאום.

רשות מחוקקת

רשות מחוקקת היא הרשות האחראית על חקיקת החוקים, ולעיתים מהווה רשות מבקרת של הרשות המבצעת.

ברוב הדמוקרטיות הייצוגיות בעולם, הרשות המחוקקת מכונה "פרלמנט" (parliament). הרשות המחוקקת של מדינת ישראל נקראת הכנסת.

שאי שלום ירושלים

"שאי שלום ירושלים", גם "שאלו שלום ירושלם, ישליו אהביך", הוא תבליט של הפסל הישראלי דני קרוון המכסה את הקיר הדרומי של אולם מליאת הכנסת בירושלים. בשל מיקומה, יצירת אמנות זו ככל הנראה המצולמת והנצפית ביותר בישראל, בשל צילומי חדשות מאירועים המתרחשים בכנסת, ובשל שידורי ערוץ הכנסת.

שערי פלומבו

שערי פָּלוֹמְבּוֹ או שערי החצר היו שערי הכניסה לרחבת משכן הכנסת במשך כארבעים שנה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.