משכן גלגל

משכן גִּלְגָּל הוא מבנה מקודש שנבנה עם הכניסה לארץ ישראל והעלייה מנהר הירדן (ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט), בסביבות שנת 1272 לפנה"ס (ב'תפ"ח ליצירה). המבנה שימש במשך 14 שנה, ולאחר סיום חלוקת הארץ לשבטים פורק משכן גלגל, ובמקומו הוקם המשכן בשילה. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות[1]. יש אומרים שההיתר נבע מכך שבאותה תקופה ארון הברית לא היה במשכן, אלא עם מחנה הלוחמים[2]. קשה לזהות במדויק את מקומו של משכן גלגל[3] אף שמסתבר שהיה בקרבת יריחו והירדן. יש המשערים שמדובר בח'רבת א-נת'לה, חמישה ק"מ דרומית-מזרחית ליריחו העתיקה.

גלגל המקראית

גלגל מהווה את המחנה הראשון שבנו עם ישראל עם כניסתם לארץ. גלגל מתוארת כמקום פולחן מרכזי, ששימש בתקופות שונות (ספר שופטים, פרק ג', פסוק י'),ובו הומלך שאול למלך על ישראל; בין השאר מתוארים בה מציאות דברים של פולחן, כגון שנים-עשר אבנים (ספר יהושע, פרק ד', פסוק כ').

משמעות השם

על פי המקרא משמעות השם היא "גלגול" והסרת אי נעימות שהייתה לעם שלא היו נימולים (ספר יהושע, פרק ה', פסוק ט') לעומת זאת ישנם חוקרים המציעים הסברים אחרים למשמעות המילה גלגל. לפי כמה חוקרים משמעות גלגל, היא גל של אבנים; לעומתם יש המשערים שהכוונה לבניין מיוחד ששימש מקום מקודש בעיני הכנענים (ראו אנציקלופדיה מקראית ערך גלגל). כך או כך ההשערה היא שמדובר בדבר נפוץ, אשר במיקומו הגאוגרפי בגלגל, היה ייחודי, או בשל גודלו או בשל היחס המסורתי אליו.

ונראה, כי בעקבות הקמת הבסיס הפולחני, שכלל בין השאר את שנים עשר האבנים, שהיו מסודרות כנראה בצורת גל או עיגול; בהמשך אף זכה המקום לשמו.

בחירת המקום

לאחר ההגעה לארץ נוצר צורך לבחירת מקום קבע למרכז הפולחני.

על פי המקרא (ספר דברים, פרק י"ב, פסוק ה')[4]. מקום המשכן הוא בנחלת בני שבטו של מנהיג האומה, ובאותם ימים התגורר יהושע בגלגל. ולפיכך - אחר כיבוש נחלת בני יוסף העבר המשכן לשילה הממוקמת בנחלתו החדשה של יהושע.

ישנה דעה כי בחירת המקום הייתה בשל מיקומו בנקודה אסטרטגית הקרובה לנקודת הכניסה לארץ (ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט); נקודה ששימשה כמחנה למלחמותיו של יהושע בזמן הכיבוש.

המיקום

אף שבמקרא מתואר במפורש שהגלגל היה בקרבת יריחו, ומשם נכנסו עם ישראל לארץ; יש חוקרים המפקפקים בסיפור זה ורואים בו אנכרוניזם. כך לדעתם הגלגל כלל לא הייתה ממוקמת באזור יריחו, זאת בשל העובדה שהכניסה לארץ הייתה במקום אחר; ולדעתם הכוונה לגלגל אשר נמצאת ליד אלון מורה (דברים, י"א, ל'). לכן הם מזהים את המקום עם ח'רבת ג'ליג'ל במישור אל-מח'נה שליד שכם (אנציקלופדיה מקראית, ערך גלגל). אולם מלבד העובדה שגם הגלגל המובאת בספר דברים לדעות מסוימות הייתה בקרבת יריחו (דעת רבי אליעזר, תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ג, עמוד ב'), קשה לקבל גישה זו, משום שבעקבות חולשת המחקר הארכאולוגי (בחוסר הזיהוי של מיקום הגלגל בסביבות יריחו) משונה הטקסט המקראי. אפשרות מסוימת הנה שהגלגל לא היה ממוקם בגבעה כלשהי (ראו שמואל א', י', ח') אלא בעמק, ויתרונותיו האסטרטגים היו אחרים, דבר המקשה על זיהוי המקום.

המבנה בגלגל

תיאור צורת המבנה בגלגל אינו ידוע, אך מסתבר שהוא דמה למשכן שהיה במדבר ולאוהל מועד (ראו בבלי, סוטה ט ע"ב). רמתו החומרית הייתה השלב הבוסרי ביותר ביחס לשאר המרכזים הפולחנים שנבנו בארץ ישראל (משכן שילה, נוב וגבעון), אף שהוא התייחד מהמשכן בנוב ובגבעון בכך שארון הברית היה בו.

סוג המבנה

משכן גלגל מכונה במכלול המקורות 'משכן', זאת לעומת בית המקדש, ואף לעומת המבנים הפולחנים בנוב ובגבעון. הדבר נובע ממספר סיבות, ובהם עובדת היותו בנוי מעצים, ללא תקרה (תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח, עמוד א'), במקום זמני ולפני הניצחון המוחלט על האויבים.

סיום המשכן

אף התיאור המקראי מייעד לגלגל אופי ארעי וזמני, כך שלאחר ההתנחלות המלאה בארץ, וכיבוש נקודות אסטרטגיות טובות יותר המשכן הועבר לשילה. המעבר לווה בהענקת אופי משמעותי יותר למשכן, דבר שהתבטא באיסור על הקרבה בבמות הפרטיות.

הערות שוליים

  1. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק י"ד, משנה א'
  2. ^ רבי מנחם המאירי, מסכת מגילה ט,ב.
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית, עמ' 489, ערך גלגל
  4. ^ "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.". אחר כיבוש נחלת אפרים עבר המשכן לשילה הממוקמת בשטחם, ולאחר מכן, בימי עלי הכהן עברה המנהיגות לשבט הכהנים ולפיכך אחר חורבן משכן שילה - עבר המשכן לנוב עיר הכהנים. לאחר המלכת שאול משבט בנימין עבר המשכן לגבעון הממוקמת בבנימין, ולאחר הדחתו והמלכת דוד - העביר דוד את המשכן לירושלים הנמצאת בנחלת שבטו - יהודה.
אהליאב בן אחיסמך

אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ היה דמות תנ"כית משבט דן אשר היה שותפו של בצלאל בן אורי במלאכת בניית המשכן וכליו.

המושב אֲחִיסָמָךְ באזור השפלה נקרא על שם אביו.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

בצלאל בן אורי

על פי המתואר בתנ"ך, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי היה האמן והאדריכל הראשי שהועסק בתכנון המשכן, עיצובו ובנייתו, ובעשיית כליו ובגדי הכהונה.

גרשון

גֵרְשׁוֹן או גֵּרְשֹׁם - דמות מקראית, הוא בנו הבכור של לוי בן יעקב. אחיו הם קהת ומררי. בניו הם לבני ושמעי. מסופר עליו בתנ"ך בספר בראשית, בספר במדבר, בספר יהושע ובספר דברי הימים.על צאצאיו נמנה אסף בן ברכיהו, שהיה משורר בימי דוד המלך.

המשכן

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אמנים מומחים, ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר, בפרשיות ויקהל ופקודי, ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן אוהל מועד, ומשכן האבן שהחליף אותו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף קבע למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.

הפרוכת

הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים - אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

יריעות המשכן

על פי תיאורי המקרא, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הן שם כולל לארבעה כיסויים שכיסו את המשכן. האוהל שימש כתקרה למשכן שלא הייתה לו תיקרה קבועה, ובכך הסתיר את תוכנו של המשכן ואת כלי הקודש מעיני מתבונן חיצוני, הגן על כלי הקודש מאיתני הטבע ואף היה אחד האמצעים ששימשו לפאר את המשכן.

היריעות שימשו "מכסה" לאוהל מועד, כפי שמצוין בספר שמות, פרק מ', פסוק י"ט:

"וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה;"ארבעת הכיסויים שכיסו את המשכן היו:

יריעות המשכן

יריעות האוהל

עורות אילים מאדמים

עורות תחש

כפורת

כַפּוֹרֶת הַזָּהָב שימשה כמכסהו של ארון הברית שהיה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש הראשון. בבית המקדש השני לא היה ארון הברית.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מזבח הנחושת

מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת הוא שמו הראשון של מזבח העולה, אחד הכלים המרכזיים של הפולחן היהודי במשכן שהקים משה במדבר. המזבח שימש בעיקר ככלי עליו הוזה דם הקרבנות, וכן הוקטרו חלק מהמנחות מן הצומח והנסכים (יין או מים) והועלו באש חלקי הקרבנות שזה היה יעודם.

מסך פתח אוהל מועד

מסך פתח אוהל מועד, המופיע בתורה גם כמסך פתח האוהל, הוא מסך שנתלה בכניסה למשכן שיצרו בני ישראל במדבר ושימש להפרדה בין חצר המשכן לבין אוהל מועד. המסך היה תלוי במזרח האוהל על חמישה עמודי שיטים. את המסך נשאו בני גרשון על ידי העגלות. הציווי לעשיית המסך מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ו-ל"ז ועשייתו בפועל מופיעה בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים ל"ז-ל"ח.

מקדש חוניו

מקדש חוניו היה מרכז פולחן יהודי במצרים. הוא היה מבנה בצורת בית המקדש ובתוכו מזבח, שבנה חוניו בלאונטופוליס, אשר שכנה במחוז של העיר און (הליופוליס) במצרים. המקדש התגלה בחפירות הארכאולוגיות במשלחת בראשות הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי. החפירות התקימו בשנים 1905–1906.

מררי

מְרָרִי, הוא דמות מקראית, אחד מבניו של לוי בן יעקב ואחיהם של גרשון וקהת.

מררי היה גם אבי אחד הפלגים המרכזיים בשבט לוי שהיה אחראי על הצד הרוחני בקרב בני ישראל בתקופת המקרא ובית שני והיו אחראים בעיקר על בנייתו של המשכן.

בניו: מחלי ומושי.

ישנה סברה שהשם מררי הוא שם מצרי, היות ששם זה נמצא על קברים באל-עמארנה עירם של אחנתון ונפרטיטי.[דרוש מקור]

משכן גבעון

משכן גבעון היה מבנה מקודש שנבנה לאחר חורבן המשכן בנוב, בערך בשנת 876 לפסה"נ (או כ-200 שנים קודם לפי מניין שנות המלוכה עד חורבן ביהמ"ק). המבנה בגבעון התקיים במשך כ-50 שנה, 44 שנה עד תחילת בנית בית המקדש ושבע שנות בניתו. לאחר השלמת בניית בית המקדש על ידי שלמה המלך (2936 ליצירה) נגנז משכן גבעון, ונחנך בית המקדש. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות (משנה, זבחים יד,ז). כמו כן ארון הברית לא שהה במשכן גבעון, אלא בקריית יערים ומקום זמני בירושלים. מקומו של משכן גבעון מזוהה על ידי רוב החוקרים (אנציקלופדיה מקראית, עמ' 419, ערך גבעון) כעשרה ק"מ צפונית-מערבית לירושלים, במרום ההר (895 מטר מעל פני הים) מדרום לגבעון המקראית (הכפר אל-ג'יב), במקום שבנוי הכפר נבי סמואל.

לפי המסורת היהודית משכן גבעון עמד בין השנים ב'תתפ"ד - ב'תתקכ"ח (876 לפנה"ס - 832 לפנה"ס), או 1004 לפנה"ס - 961 לפנה"ס לפי מניין המלכים עד לחורבן.

משכן נוב

משכן נוב היה מבנה מקודש שהוקם, על פי המקרא, בעיר נוב, לאחר חורבן משכן שילה. לפי מסורת חז"ל, המבנה בנוב התקיים 13 שנה וחרב על ידי שאול המלך, ואז הועבר לגבעון. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות הפרטיות. בזמן שהות המבנה בנוב ארון הברית היה בקריית יערים.

לפי המסורת היהודית משכן נוב עמד בין השנים ב'תתע"א - ב'תתפ"ד (889 לפנה"ס - 876 לפנה"ס).

משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

קהת

בתנ"ך, קְהָת הוא בנו השני של לוי בן יעקב, ואחיהם של גרשון ומררי. קהת, שחי 133 שנה, נמנה עם שבעים צאצאי יעקב שירדו למצרים.

במגילות ים המלח נמצא - מבין צוואות השבטים - ספר הנקרא צוואת קהת בן לוי, המציין את יום הולדתו כראשון לחודש הראשון.

קרשי המשכן

קרשי המשכן הם הקרשים ששימשו את אוהל מועד בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר. קרשים אלו נוצרו על ידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך ועליהם פרסו את יריעות האוהל. נושאי הקרשים היו בני מררי.

הציווי על עשיית הקרשים מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ט"ו-ל' ועשייתם בפועל מתוארת בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים כ'-ל"ד.

שולחן הפנים

שולחן הפנים (או שולחן לחם הפנים) הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.