משכן גבעון

משכן גבעון היה מבנה מקודש שנבנה לאחר חורבן המשכן בנוב, בערך בשנת 876 לפסה"נ (או כ-200 שנים קודם לפי מניין שנות המלוכה עד חורבן ביהמ"ק). המבנה בגבעון התקיים במשך כ-50 שנה[1], 44 שנה עד תחילת בנית בית המקדש[2] ושבע שנות בניתו[3]. לאחר השלמת בניית בית המקדש על ידי שלמה המלך (2936 ליצירה) נגנז משכן גבעון, ונחנך בית המקדש. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות (משנה, זבחים יד,ז). כמו כן ארון הברית לא שהה במשכן גבעון, אלא בקריית יערים[4] ומקום זמני בירושלים. מקומו של משכן גבעון מזוהה על ידי רוב החוקרים (אנציקלופדיה מקראית, עמ' 419, ערך גבעון) כעשרה ק"מ צפונית-מערבית לירושלים, במרום ההר (895 מטר מעל פני הים) מדרום לגבעון המקראית (הכפר אל-ג'יב), במקום שבנוי הכפר נבי סמואל.

לפי המסורת היהודית משכן גבעון עמד בין השנים ב'תתפ"ד - ב'תתקכ"ח (876 לפנה"ס - 832 לפנה"ס), או 1004 לפנה"ס - 961 לפנה"ס לפי מניין המלכים עד לחורבן.

גבעון המקראית

גבעון המקראית הייתה 'עיר גדולה' (יהושע י,ב), ובתקופת כיבוש הארץ היא הייתה אחת מערי החיוי; לאחר הכיבוש השתעבדו החיוי ליהושע ואנשיו, והפכו לעבדי המקדש ואילו גבעון ומגרשיה - מה שבנחלת שבט בנימין - נמנית בין השלוש עשרה ערי הכהנים שנתנו בני ישראל על פי הגורל במשכן שילה לכהנים: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת... גִּבְעוֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ" (יהושע כא יז). רוב החוקרים מזהים אותה בתל השוכן בשטח הכפר אל-ג'יב, עשרה ק"מ צפונית-מערבית לירושלים (אנציקלופדיה מקראית עמ' 417, ערך גבעון).

הבמה שבגבעון

המקרא[5] מתאר את הגעתו של שלמה המלך לבמה אשר בגבעון. פעולה זו הידועה מהעולם העתיק (כגון מנהגים מימי הפרעונים והליכתם של היוונים לאורקל), מבטאת את הקדושה הפולחנית שיוחסה למקום.

הקמת המבנה

לאחר חורבן משכן נוב הוקם המשכן בגבעון; לכן הקמת המקום המקודש מקבילה לזמן המלכתו של דוד על ידי שמואל הנביא. אין בהירות ביחס לסיבת העברת המשכן לגבעון, והסבירות היא שהדבר היה מהלך ממלכתי-שלטוני, שנבע מכך שאנשי נוב תמכו בדוד שמרד בשאול המלך, ושאול המלך שאף להעביר את המרכז הכוהני לאזור התומך בו. אם השערה זו נכונה, מסתבר שבגבעון ישבה קבוצת כוהנים שלא איימה על המלוכה, ואף תמכה בה; השערה זו מסתברת מכך שגבעון הייתה בנחלת שבט בנימין -שבטו של שאול-[6] ואף מכך שאבי אבותיו של שאול מכונה 'אבי גבעון'[7]. מול סברה זו ניצבים התיאורים על איבה ונקמת-דם בין הגבעונים לבית שאול[8].

הניטראליות והתמיכה הממלכתית של יושבי גבעון עזרה למשכן לשרוד אף את זמן מלכותו של דוד (40 שנה) ואת תחילת מלכותו של שלמה, עד בניית המקדש. יחד עם זה סמכותו של המשכן הייתה מעט ירודה, דבר שהתבטא בהיתר להקריב קורבנות אישיים בכל מקום, ובעובדה שארון הברית לא היה במשכן גבעון.

יש חוקרים (ייבין) המשערים שבחירת העיר גבעון כמקום מקודש נובעת מכך שהיה בגבעון פולחן עתיק של אלוהות החכמה והתבונה. פולחן עתיק זה נעוץ בגורמים חיווים, ומקבילות לו ידיעות אף בפולחן המצרי.

סיום המשכן

רצונו של דוד להקמת מבנה קבע 'בית מקדש', הסתיים בהצלחה בתקופת כהונתו של שלמה. לאחר בניית בית המקדש, לא היה עוד צורך במשכן בגבעון, וירושלים הפכה להיות המרכז השלטוני והמרכז הכוהני בארץ ישראל. ביטוי מובהק לסיום משכן גבעון, והעברה מוחלטת של המרכז הרוחני לעיר הבירה ירושלים, מתבטא בגניזת המשכן במחילות תחת ההיכל שבירושלים[9].

המבנה בגבעון

תיאור צורת המבנה בגבעון אינו ידוע, ואף קשה להעלות תאוריות בעניין. לחלק מהדעות המבנה בגבעון (כדוגמת המבנה נוב) נבנה לפי הדגם של משכן שילה; דברים אלו מבוססים על מקורות שונים המגדירים מבנים אלו בתואר אוהל מועד, במקרא (דה"ב א,3), בתוספתא (זבחים יג,יח) ובתלמוד (בבלי, זבחים קיח ע"ב). אך מתוך מקורות אחרים ניתן לראות שלעיתים המבנה בגבעון מתואר בכינוי אחר, מה עוד שקיום התקרה במבנה גבעון והעובדה שארון הברית לא היה בו, מעידים על שינויים ידועים; כך שניתן להעריך שהתקיימו שינויים נוספים. אם כל העובדה שהתקיימו שינויים נראה שנעשה שימוש בחומרי בניין שונים מתקופת משכן משה במדבר; חומרי בניין ששימשו במשכן בגלגל, משכן שילה ואף במשכן בנוב (בבלי, סוטה ט ע"ב). תופעה זו יכולה לנבוע הן בשל ייחוס הקדושה שאפף חומרים אלו, והן בשל יוקר-מחירם והחוסר בחומרים מעין אלו בארץ ישראל.

סוג המבנה

אין בהירות האם המבנה בגבעון מהווה משכן או מקדש. מלשון הרמב"ם (בית הבחירה א,ב) הבניין בגבעון מכונה 'מקדש'; אולם לפי תפיסות שונות המבנה בגבעון מהווה 'משכן'. למציאת ההבדלים בין משכן למקדש קיימות כמה שיטות:

  1. יש שנוקטים שההבדל הוא שמשכן הכוונה למבנה עצים (עצי שיטים), ומקדש הוא מבנה אבנים. אך מלשון הרמב"ם (בית הבחירה א,ב) שמכנה את שילה כמשכן, אף שהייתה בנויה מאבנים, מסתבר שהסבר זה אינו נכון.
  2. קיימת טענה המבוססת על התוספתא (זבחים יג,יח) והתלמוד (ירושלמי, מגילה פ"א ה"יב, דף עב טור ד) שבמשכן ארון הברית לא היה, אך במקדש ארון הברית היה. יש שצידדו בטענה זו מלשון דברי דוד המלך "רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאלוקים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה" (שמ"ב ז,1-2). אך יש שדוחים גישה זו לפי הטענה שגם אחרי שהארון נגנז בימי בית ראשון ושני, המקומות נקראו מקדש (עמוד הימיני סימן א ס"ק ג); וכן גם מכך שהארון לעיתים היה במקומות שבוודאי אינם 'מקדש', כגון בגבעת קריית יערים (שמ"א ז,1), בבית עובד אדום הגיתי (שמ"ב ו,11), וכמובן במשכן משה במהלך שנות הנדודים במדבר.
  3. הסבר אחר המבוסס על לשון התלמוד (בבלי, זבחים קיח ע"א) טוען שההבדל הוא במציאות של תקרה מלמעלה, ובשילה שלא הייתה תקרה הוא מכונה 'משכן' ונוב וגבעון מכונים 'מקדש'. אולם לרוב הדעות (ראה עמוד הימיני סימן א ס"ק ג) אין להוכיח מקיום התקרה.
  4. הרב שאול ישראלי מביא את הפסוקים המתארים את הציווי לבנות את המקדש: "וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ.. וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלוקיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מצווה אֶתְכֶם.." (דברים יב,6-13). וכשהוא מתבסס עליהם הוא טוען שהציווי לבניית 'מקדש' (ולא 'משכן') קיים רק 'לאחר שיניח לך מכל אויבך' ורק אז מתקיימת 'המצווה להקים המקדש על מקום קבוע'
  5. הדעה המקובלת מבדילה בין כל מבנה שלא היה בירושלים, ולא נבנה מתוך שאיפה עולמית. כך רק מקדש ראשון ושני שהיו בירושלים מהווים 'מקדש' לעומת שאר המבנים המהווים 'משכן'. המשך גישה זו נעוץ בטענה על 'צו האל' שניתן רק למקום בו האל בוחר "כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" (דברים יב,14); כאשר המקום שהאל בחר בו היה ירושלים, והמקומות האחרים נבחרו בידי בשר ודם לתקופה זמנית.

למעשה הגישות המרכזיות, מצביעות על כך שהמבנה בגבעון מהווה משכן; כך שלשונו של הרמב"ם שראתה במבנה זה מקדש אינה מדוקדקת לעניין זה (עמוד הימיני סימן א).

בין משכן למקדש

גניזת המשכן מבטאת את סיום תפקידו הזמני של המשכן, ובית האל עובר למקום קבע. אמנם במספר מקורות משכן גבעון מכונה 'מקדש' (כפי שמכונה משכן נוב); אך ברור שבית המקדש עלה על משכן גבעון אף מבחינה חומרית ואף מבחינה רוחנית של השראת שכינה. שהרי המבנה היה גדול וראוותני יותר, וכן שכן בו ארון הברית. אולם בנקודה מסוימת נעלה המשכן על המקדש, עילוי המתבטא בדברי התלמוד (תלמוד בבלי, מסכת סוטה ט ע"ב) שלא שלטו השונאים במעשי ידיו של משה; כלומר מאז בניית משכן משה במדבר, שרדו חומרי המשכן השונים (קרשים, קרסים, בריחים, עמודים ואדנים) במשך 480 שנה. וגם לאחר תקופה זו לא נשרפו, אלא נטמנו. זאת לעומת בית המקדש, שחרב ואף חומרי הבניין הושמדו יחד איתו. בכך יש ביטוי שלדבר ארעי וזמני לעיתים יש יכולת שרידות גבוהה יותר מאשר דבר קבוע; דבר המתבטא בתוצאות מכת הברד במצרים העתיקה "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" (שמות ט,לב).

לקריאה נוספת

  1. ^ סדר עולם רבה פרק יד
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח, עמוד ב', תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"ב.
  3. ^ ספר מלכים א', פרק ו', פסוק ל"ח
  4. ^ ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ב'
  5. ^ ספר מלכים א', פרק ג', פסוק ג'; ספר דברי הימים ב', פרק א', פסוק ג'.
  6. ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק כ"ה
  7. ^ ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק כ"ט
  8. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ט, עמוד א'.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד א'
אהליאב בן אחיסמך

אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ היה דמות תנ"כית משבט דן אשר היה שותפו של בצלאל בן אורי במלאכת בניית המשכן וכליו.

המושב אֲחִיסָמָךְ באזור השפלה נקרא על שם אביו.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

בצלאל בן אורי

על פי המתואר בתנ"ך, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי היה האמן והאדריכל הראשי שהועסק בתכנון המשכן, עיצובו ובנייתו, ובעשיית כליו ובגדי הכהונה.

גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים".

גרשון

גֵרְשׁוֹן או גֵּרְשֹׁם - דמות מקראית, הוא בנו הבכור של לוי בן יעקב. אחיו הם קהת ומררי. בניו הם לבני ושמעי. מסופר עליו בתנ"ך בספר בראשית, בספר במדבר, בספר יהושע ובספר דברי הימים.על צאצאיו נמנה אסף בן ברכיהו, שהיה משורר בימי דוד המלך.

המשכן

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אמנים מומחים, ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר, בפרשיות ויקהל ופקודי, ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן אוהל מועד, ומשכן האבן שהחליף אותו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף קבע למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.

הפרוכת

הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים - אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

יריעות המשכן

על פי תיאורי המקרא, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הן שם כולל לארבעה כיסויים שכיסו את המשכן. האוהל שימש כתקרה למשכן שלא הייתה לו תיקרה קבועה, ובכך הסתיר את תוכנו של המשכן ואת כלי הקודש מעיני מתבונן חיצוני, הגן על כלי הקודש מאיתני הטבע ואף היה אחד האמצעים ששימשו לפאר את המשכן.

היריעות שימשו "מכסה" לאוהל מועד, כפי שמצוין בספר שמות, פרק מ', פסוק י"ט:

"וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה;"ארבעת הכיסויים שכיסו את המשכן היו:

יריעות המשכן

יריעות האוהל

עורות אילים מאדמים

עורות תחש

כפורת

כַפּוֹרֶת הַזָּהָב שימשה כמכסהו של ארון הברית שהיה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש הראשון. בבית המקדש השני לא היה ארון הברית.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מזבח הנחושת

מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת הוא שמו הראשון של מזבח העולה, אחד הכלים המרכזיים של הפולחן היהודי במשכן שהקים משה במדבר. המזבח שימש בעיקר ככלי עליו הוזה דם הקרבנות, וכן הוקטרו חלק מהמנחות מן הצומח והנסכים (יין או מים) והועלו באש חלקי הקרבנות שזה היה יעודם.

מסך פתח אוהל מועד

מסך פתח אוהל מועד, המופיע בתורה גם כמסך פתח האוהל, הוא מסך שנתלה בכניסה למשכן שיצרו בני ישראל במדבר ושימש להפרדה בין חצר המשכן לבין אוהל מועד. המסך היה תלוי במזרח האוהל על חמישה עמודי שיטים. את המסך נשאו בני גרשון על ידי העגלות. הציווי לעשיית המסך מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ו-ל"ז ועשייתו בפועל מופיעה בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים ל"ז-ל"ח.

מררי

מְרָרִי, הוא דמות מקראית, אחד מבניו של לוי בן יעקב ואחיהם של גרשון וקהת.

מררי היה גם אבי אחד הפלגים המרכזיים בשבט לוי שהיה אחראי על הצד הרוחני בקרב בני ישראל בתקופת המקרא ובית שני והיו אחראים בעיקר על בנייתו של המשכן.

בניו: מחלי ומושי.

ישנה סברה שהשם מררי הוא שם מצרי, היות ששם זה נמצא על קברים באל-עמארנה עירם של אחנתון ונפרטיטי.[דרוש מקור]

משכן גלגל

משכן גִּלְגָּל הוא מבנה מקודש שנבנה עם הכניסה לארץ ישראל והעלייה מנהר הירדן (ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט), בסביבות שנת 1272 לפנה"ס (ב'תפ"ח ליצירה). המבנה שימש במשך 14 שנה, ולאחר סיום חלוקת הארץ לשבטים פורק משכן גלגל, ובמקומו הוקם המשכן בשילה. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות. יש אומרים שההיתר נבע מכך שבאותה תקופה ארון הברית לא היה במשכן, אלא עם מחנה הלוחמים. קשה לזהות במדויק את מקומו של משכן גלגל אף שמסתבר שהיה בקרבת יריחו והירדן. יש המשערים שמדובר בח'רבת א-נת'לה, חמישה ק"מ דרומית-מזרחית ליריחו העתיקה.

משכן נוב

משכן נוב היה מבנה מקודש שהוקם, על פי המקרא, בעיר נוב, לאחר חורבן משכן שילה. לפי מסורת חז"ל, המבנה בנוב התקיים 13 שנה וחרב על ידי שאול המלך, ואז הועבר לגבעון. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות הפרטיות. בזמן שהות המבנה בנוב ארון הברית היה בקריית יערים.

לפי המסורת היהודית משכן נוב עמד בין השנים ב'תתע"א - ב'תתפ"ד (889 לפנה"ס - 876 לפנה"ס).

משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

קהת

בתנ"ך, קְהָת הוא בנו השני של לוי בן יעקב, ואחיהם של גרשון ומררי. קהת, שחי 133 שנה, נמנה עם שבעים צאצאי יעקב שירדו למצרים.

במגילות ים המלח נמצא - מבין צוואות השבטים - ספר הנקרא צוואת קהת בן לוי, המציין את יום הולדתו כראשון לחודש הראשון.

קרשי המשכן

קרשי המשכן הם הקרשים ששימשו את אוהל מועד בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר. קרשים אלו נוצרו על ידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך ועליהם פרסו את יריעות האוהל. נושאי הקרשים היו בני מררי.

הציווי על עשיית הקרשים מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ט"ו-ל' ועשייתם בפועל מתוארת בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים כ'-ל"ד.

שולחן הפנים

שולחן הפנים (או שולחן לחם הפנים) הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.